(א) פי' שהיל"ל דבר אל בני ישראל קדש לי:

(ב) פי' אמור אל בנ"י שהבכורות קדושים לי, ואינו דרך קצרה כי המצווה משה:

(ג) ובפי' הטור על התורה הגי' "טהור הוא" ונכון:

(ד) וכן פי' שם הח' ז"ל "וטמאו בדבור שיאמר שהוא טמא" וכן פי' רש"י ז"ל שם:

(ה) פטר ענינו השלוח והפתיחה, תרגום, והאנשים שלחו (ברא' מד ג) וְגֻבְרַיָא אִתְפַטָרו, ולפי שהבכור הוא שלוח הרחם ופתיחתו והבקעו תחלה נקרא כן (ן' מלך):

(ו) כי משקלה בשש נקודות כמו כֶבֶש אֶרֶץ אֶבֶן:

(ז) שתנקד בפתח כמו רַחַם רַחֲמָתַיִם (שופ' ה ל), לכן מלת רֶחֶם זרה:

(ח) ולשון זכירה לא יפול על דבר שהוא בזמן עומד, כי איך יאמר משה לישראל זכרו עתה כי היום הזה אתם יוצאים, והיה יותר ראוי שיאמר שמור את היום הזה, ויפרש שהוא כמו וכו':

(ט) שטעמו זכירה לדורות, כאשר ביאר ואמר וחוגותם אותו חג לד' לדורותיכם חקת עולם תחגהו (יב יד) וכן הוא בפס"ז "זכור את היום הזה, זה צווי לדורות":

(י) ופי' מהמקום שהחזיקו אותם לעבדים:

(יא) ר"ל בחוזק המכות שנקראו יד השם שהביא על המצרים, שעליה אמר ושלחתי את ידי (למעלה ג כ) הוציאם השם ית' ממצרים החזקים:

(יב) ואח"כ היום אתם יוצאים:

(יג) לבל תאכלו חמץ:

(יד) בזה השנה קרה שהיה חדש הלבנה ביציאתכם בחדש האביב

(טו) ובמקח"מ "שנמצא":

(טז) ולא האביב שבארץ מצרים, כי אביב ארץ מצרים קודם מאביב א"י, וכחדש ימים ביניהם:

(יז) ולא נמצא שם האביב כי אם על שם שעורה:

(יח) בכור ובשול תבואה, וכן יאמר, ואם תקריב מנחת בכורים לד' אביב קלוי באש (ויקרא ב יד):

(יט) כי האב קודם מהבן, ואחריו כל המבוכר יקרא בכור, כדמות הבן הבכור ואף כי שאינו משרשו, כי אב שרשו "אבה" וזה "אבב" ענינם אחד:

(כ) כמ"ש אבי אבי (מ"ב ב יב):

(כא) פי' שאז התבואה עומדת באיביה, והוא לשון בכור, וקרא הכתוב לחדש ניסן חדש האביב, לפי שהיה ראשון לחדשי השנה:

(כב) פי' חג שאתה מביא בו בכורי קציר חטים לשתי הלחם, הוא ראיה כי קוראו חג הפסח חג האביב, ומנחת העומר הבאה בפסח מן השעורים היא:

(כג) פי' חג הראשון והוא חג המצות:

(כד) בימי בכור ובשול השעורים:

(כה) חג השני והוא חג העצרת:

(כו) באספכם את תבואת הארץ (ויקרא כג לט):

(כז) עיין קרני אור הערה ג:

(כח) כל השבעה עממין:

(כט) ואין צורך להזכיר בכל פעם כולם:

(ל) גם מצות פטר רחם אינה נוהגת אלא משנכנסו לארץ:

(לא) פי' מ"ש לפני זה, ועבדת את העבודה הזאת, היא שתאכל שבעת ימים מצה, ובפי' הקצר יפרש על עבודת הפסח ועיין קרני אור:

(לב) פי' על שמירת שבת:

(לג) למטה כ, י:

(לד) וכן כתב הח' ז"ל (למטה כ, ח) "ועל זה התנאי ידור הגר בשעריך שלא יעשה מלאכה בשבת וביום הכפורים", וכן כתב הרמב"ן ז"ל (שם פ' י) "וכן יהיה העבד והגר הנזכרים בעשרת הדברות שוים, וחייבים בכל דין השבת כמונו":

(לה) שבת שבתון הוא לכם (ויקרא כג לב):

(לו) וכן הוא (מכילתא בא פ' יז) מה גבולך ברשותך אף ביתך ברשותך:

(לז) עיין ערכו בראש ס' בראשית:

(לח) שהם הפוכים עיין ספר הרקמה שער כח:

(לט) פי' בעבור זה שקיימתי מצותיו בעת יציאת מצרים נגאלתי

(מ) עיין בפי' הח' ז"ל (למעלה ג יא) ובפי' הקצר שם:

(מא) וכן פי' רש"י ז"ל:

(*) עיין למטה כא קרני אור הערה כה:

(מב) ובפי' הארוך פי' שהוא על אכילת מצה:

(מג) וכן פי' רש"י ז"ל:

(מד) עיין מחברת מנחם שרש "טף" ובפי' הרשב"ם ז"ל פה, ועיין תולדות רש"י להד"ר צונץ בהערה נג:

(מה) שפי' כחבור דבר חן, כן הם המוסר והתורה נאים לראשך, והם לצואר כמו ענקים הם התכשיטים אשר מדרכם שיושמו בצואר:

(מו) כבר כתבתי כי הח' ז"ל כתב לפעמים על פי כח זכרונו, לכן שגה לפעמים בהביאו הכתוב שלא ככתוב, כי שם כתיב "קשרם על לבך תמיד", ולא "על לוח לבך", כי לא שייך קשירה על הלוח, והנה כמה גדולים טעו בזה הפסוק, ממה שראו בפי' הח' ז"ל, ולא ראו את הפסוק ככתבו, וטעו כולם בזה, עיין ריא"ם, צד כז הערה כח וכן טעה בזה הג' רצ"ה חיות (תורת נביאים מאמר בל תוסיף דף ג א בהערה שם):

(מז) והטעם שלא תשכחם:

(מח) ובמקח"מ "לאות ולסימן ולזכרון":

(מט) והוא למען תהיה תורת ה' בפיך, והטעם לספר ולהודות איך הוציאנו ממצרים ביד חזקה:

(נ) ולא הבינו כי כל זה דרך מליצת השיר:

(נא) ובמקח"מ "כי בתחלת ספרו כתב":

(נב) ענינו השכל הפשוט כל אדם יגזור עליו שהוא כן:

(נג) שהוא להסיר אטימת הלב לא שנרצחנו כאכזרי, שאם ימול את לבו ימות, וכן כאן התורה אמרה שנקשור על היד ובין העינים, ונכתוב על מזוזת הבית, ומי יאמר לנו שכ"ז משל? ומי יאמר לנו איזה מן המצות כמשמעה, ואיזה מהן למשל?:

(נד) וכתוב אחריו "וימינה להלמות עמלים":

(נה) ובמקח"מ "ואינן":

(נו) וכן הובאו הפסוקים לראיה בדרז"ל (מנחות לו ב מכילתא באפ' יז) ועוד דרשו (שם לז א, ומכילתא שם) מן ידכה (פ' טז) בה"א, יד כהה, ועיין בפי' רש"י ז"ל (מנחות שם) ד"ה "מידכה", מדכתיב בה"א כהה משמע לשון נקבה, ש"מ בשמאל קאמר:

(נז) טעמו שבכל עת תהא מדבר בם וחושב בענינם:

(נח) פי' שביד חזקה הוציאך ד' ממצרים:

(נט) כעין שימני כחותם על לבך (ש"ה ח ו):

(ס) והגדת כן לבנך:

(סא) האב אומר לבנו כך:

(סב) וכן מימים ימימה (שופ' יא מ) הנה חג לד' בשילה מימים ימימה (שם כא יט) ונקראת השנה ימים, כי לא תשלם לנו השנה כ"א ביום שלם לא במקצת היום:

(סג) עיין (למעלה יב ב) כי שם הארכתי בזה:

(סד) וכן פי' הרשב"ם, וכר"ע (מנחות לו ב) דבחוקת הפסח מדבר

(סה) כריה"ג (שם) דבחוקת תפילין מדבר:

(סו) כמכילתא (בא פי"ז) ושמרת את החקה הזאת זו חקת תפילין, וכשיטת ריה"ג (מנחות שם):

(סז) וכן פי' הח' ז"ל (למטה יט כב):

(סח) וכן פי' הח' ז"ל (למטה כד א):

(סט) וכן פי' שם הח' ז"ל (שם שם ה) שהם בחורי הבכורים עיין ביאורי שם:

(ע) כמו שכתוב (למעלה פ' א) קדש לי וגו' באדם ובבהמה לי הוא, וכן (במד' ג יג) כי לי כל בכור וגו' מאדם עד בהמה:

(עא) וכן פי' הרשב"ם, הסירהו מבהמותיך ותנהו לכהן ויקריבו:

(עב) הוא כולל כל שבעה אומות שכולם היו בני כנען ונקראו על שמו:

(עג) ויהיה פי' כאשר נשבע לך ולאבותיך, שנשבע לאבותיך לתת לך:

(עד) פי' הפרשה, שתעבירנו מן העדר להיות לשם, וכן פי' רש"י והרמב"ן ז"ל, וכן תיוב"ע "ותפרש כל פתח ולדא":

(עה) פי' אכילת מצה שבעה ימים וקדושת הבכורים:

(עו) שלא ישתנה מנקודתו אף בסמיכות, כמו אֶרֶץ חטה (דבר' ח ח) של חטה, אף כאן שֶגֶר ולא ישתנה:

(עז) אלה המה המלות זרות שנשתנו:

(עח) כל אלו על משקל ארץ ונשתנו, והזרות האלה הזכירם הק' ז"ל בספריו צחות, ומאזנים, ושפה ברורה, ובפי' לקהלת א ב, הושע ז ה, ועיין בפי' הקצר (לעיל ז כח) ובבאורי שם:

(*) ונמצא עוד גבר תמים (תה' יח כו) אשר נשתנה בסמיכות, (עיין כרם לשלמה להרה"ח רש"פ קהלת א ב):

(עט) וכן פי' מנחם (מחברת מנחם שרש שגר) פתח בית הרחם:

(פ) שהוא על משקל אחר:

(פא) בשש נקודות:

(פב) ונשתנה לשוא בסמיכות:

(פג) לא מצאתי בשום מפרש שיפרש כן:

(פד) אמר תחלה דרך כלל שכל פטר רחם הוא לשם, ואח"כ יפרט איך תהיה ההעברה ההיא בכל מין ומין:

(פה) והוא חמש סלעים, וכן פי' רש"י ז"ל "חמש סלעים פדיונו קצוב במקום אחר", ודעתו על הכתוב (במד' יח טז) ופדויו מבן חדש וגו' כסף חמשת שקלים:

(פו) עיין (מכילתא בא פ' יח), קדושין כט א) והנה מצוה זו לא נהגה עד לאחר שנתקדשו הלוים בשנה שניה תחת כל בכור בבני ישראל:

(פז) וזה האומר הוא הקראי סהל בן מצליח (אבו סרי) והיה ברבע האחרון של המאה השביעית (עיין לקק"ד צד קסח):

(פח) ואף חכמיהם ר' אהרן הראשון המבחר) ור' אהרן האחרון (כתר תורה) לא הודו לו:

(*) שפי' הריסה ושבירה:

(פט) ויהיה וערפתו פועל מעורף, כלומר שתכרות ערפו:

(צ) שמכה אותו בקופיץ ממול ערפו, והוא מה שאחורי הגרון:

(צא) וכן הוא (מכילתא בא פ' יח) "מצות פדיה קודמת למצות עריפה", וכ"מ שכתוב כן, הקודם הוא המצוה העקרית, כמו אשר לא יעדה והפדה (למטה כא ח) ואם לא יחפוץ ליבם, וחלצה (דבר' כה ט) היעודה והיבום קודמים, וכן כתב המורה (בפ' לט מהח' הג') כי עריפת פטר חמור הוא להיות זה מביא לפדותו בהכרח, ולזה נאמר מצות פדיה קודמת למצות עריפה:

(צב) ולא מצאנו לישראל במדבר לא סוסים ולא גמלים וגם ממדין לא שללו בהמה טמאה אחרת כ"א חמורים:

(צג) וכן (מכילתא בא פ' יח) ת"ל ופטר חמור תפדה בשה, חמור אתה פודה, ואי אתה פודה כל בכור בהמה טמאה:

(צד) כן הוא בג' (בכורות י, ב, סוטה מה ב, שעורפים אותה בקופיץ מאחוריה:

(צה) ע"ד ההשאלה על הריסה ושבירה:

(צו) והוא כמו מאחר:

(צז) תאר זכר ליום שאחר ההוה, וימצא לקרוב ולרחוק:

(צח) ובפ' השני יברר ויוצא ישראל מתוכם כי זה הוא העיקר:

(צט) פי' על ואותנו הציל החסרמן הכתוב:

(ק) הסמוך לו:

(קא) ומלת כל אינו כולל כל המינים אשר הרג ד' במכת בכורות, כי הבהמות הטמאות אינן בכלל הזה, ויאמר פה כל הוא רק מהמיו הראוי מהבהמות הטהורות:

(קב) והשתי מצות הם קדושת הבכורות ואכילת מצה שבעה ימים, ואמר "והיה" לשון יחיד כי פירושו על הדבר שהוא לשון יחיד:

(קג) עיין (מכילתא בא פ' יח) וכן בפס"ז ידכה בארבע אותיות כנגד ארבע פרשיות וכו' "מיכן אמרו מצות תפילין של יד ארבע פרשיות הן בכרך אחד, ושל ראש הן ארבע פרשיות בארבעה בתים" ועיין מנחות לד ב בתוס' ד"ה "והקורא":

(קד) ותהיה הכונה כמו ולזכרון בין עיניך האמורה למעלה פ' ט שהרואה אותם קשורים בין העינים יזכור הנס וכן פי' רש"י ז"ל:

(קה) כן פי' מנחם בשרש טף ועיין קרני אור:

(קו) כי והטף הוא מפעלי הנון ושרש "נטף" וטוטפת הוא מפעלי הכפל ושרשו "טטף" וכן כתב בס' שפה ברורה (לב א) "כי האומרים שהוא מגזרת "והטף אל דרום" אם הוא נכון הנה יהיה חסר פ"א (פי' ויהיה שרשו נטף) ויהיה העי"ן כפול":

(קז) וכן כתב הרמב"ן ז"ל "אין למלה הזאת משפחה ידועה":

(קח) עיין אות קג:

(קט) והוא קבלת חז"ל שהם התפילין:

(א) אויל המורד בקונהו היצלח? והוא לשון הכתוב (יחז' יט טו) "היצלח הימלט העשה אלה":

(ב) ענינו חתוך ובקוע, יבקע חץ כבדו, ואמר כבדו, והוא מקום שהמרה תלויה בו והוא לשון הכתוב (משלי ז כג) יפלח חץ כבדו:

(ג) ענינו מרד וסרוב:

(ד) תראה אחריתו ותקח מוסר:

(ה) שדרכם לשומה בראשי המאמרים ובראשי התולדות ללא ענין עטוף וחבור, ועיין בפי' הח' ז"ל (ברא' א ב) ובבאורי שם, ולפ"ז יהיה המאמר ויהי בשלח פרעה את העם הוא ההתחלה או נושא הענין, ומן מאמר ולא נחם אלהים וגו' יתחיל ספור ההתחלה ר"ל הנשוא, והוי"ו מן ולא נחם הוא כפ"א רפה שלשון ישמעאל המושם בראש המאמר ולא וי"ו החבור:

(ו) הוא ר' משה הכהן עיין ערכו בראש ס' בראשית:

(ז) ולדעתו יש כי שענינו אעפ"י:

(ח) ופי' אעפ"י שעם קשה עורף הוא, ולמטה לד ט, כתב הח' ז"ל הפי' הזה על דעת ר' מרינוס:

(ט) ושם פי' הח' ז"ל מדעת עצמו:

(י) פי' אעפ"י שרכב ברזל לו

(יא) וכמו שיפרש:

(יב) וכן פי' רש"י והרשב"ם ז"ל, והרמב"ן השיג עליהם עיי"ש:

(יג) וכן הוא (מכילתא בשלח פ"א) וכן פי' רש"י ז"ל:

(יד) ובס' "חלוקת הארץ" כתב שממצרים עד ירושלים בדרך אשקלון יש בלבד מהלך שמונה ימים:

(טו) פי' אעפ"י שלא ראו מלחמה אמרו נתנה ראש וגו' וכש"כ בראותם מלחמה:

(טז) כי היו עובדים תחת יד אחרים:

(יז) ע"כ לא היה להם לב להלחם עם אחרים, וכש"כ להלחם עם אדוניהם:

(יח) לשון הכתוב (תה' קו כג):

(יט) בלשון ספק:

(כ) ע"כ הוציאו בלשון מסופק:

(כא) כי אין ספק לגבי השם:

(כב) ואית"ן הפעל מן הכפולים יבוא על ב' פנים, דגושין ורפויין, הדגשין אותיות אית"ן בפתח, וברפין אותיות אית"ן בקמץ וכן בוי"ו ההפוך, אם יבואו מלעיל יבואו רפין ואותיות אית"ן בקמ"ץ, ואם מלרע יהיו דגושין ואותיות אית"ן בפתח, ובבא"י הגי' "מבעלי הכפל סבב":

(כג) ואם הטעם מלעיל פ"א הפעל בסגול:

(כד) שרשו "סכך" אבל אינה דגושה כמו כאן "ויסב" שהסמ"ך דגושה לחסרון אות הכפל:

(כה) שרשו "גלל" ואינה דגושה:

(כו) ואינו מהכפולים, רק שרשו "סבב":

(כז) כי הבא בה"א הידיעה לא יסמך:

(כח) וחסר הנסמך:

(כט) עיין ברא' ב ט, ובבאורי שם:

(ל) מקום או עיר על הים בשם ים סוף, שנאמר, וימרו על ים בים סוף (תה' קו ז):

(לא) למטה י יט:

(לב) וכן פי' הח' ז"ל בפי' הקצר (למעלה י יט):

(לג) כי רחבו ג' מאות פרסאות:

(לד) כן פי' הרלב"ג "כי היו כולם חמושים מכל המצטרך להם לא היו חסרים דבר כאלו התחכם השי"ת בכל הסבות שאפשר שלא יסכימו ישראל לשוב מצרימה":

(לה) ובמקח"מ "חגורי חרב חומש", ויהיה פי' וחמושים מענין חמשה, ופי' שהיו חגורים בכלי זין על הצלע החמישית:

(לו) כי כמו שאמרו חלוצים מן חֲלָצַיִם כן יאמרו חמושום מן חֹמֶש:

(לז) כמ"ש כארבעים אלף חלוצי הצבא עברו לפני ד' למלחמה (יהושע ד יג):

(לח) אם נפרש שהפי' של וחמושים מלאים הון שיש להם כל צרכיהם, איך צוה יהושע "ואתם תעברו חמשים לפני אחיכם", כי אינו ראוי ראוי שתלך צדה לפני הלוחמים, כי האויב יוכל לשלול האוכל, והיה ראוי לומר עם אחיכם:

(לט) והייתי יכול לומר שלא היה להם כלי זין לכן יראו:

(מ) ואמר הכתוב וחמושים שהיו מזוינים כגבורים מלומדי מלחמה:

(מא) וכן יאמר (למטה יד ח) "ביד רמה, לא יצאו כדמות בורחים, והיה עמהם כל כלי מלחמה":

(מב) וכן פי' הרשב"ם:

(מג) ולמטה טו ד פי' בשם ר' ישועה שהוא שם עיר כמו ים כנרת עיי"ש, ואו"ת, אורח מדברא לימא דסוף, וכן תיוב"ע וכן פי' רש"י ז"ל:

(מד) ע"ש קני הסוף הגדלים בתוכו לרוב:

(מה) ונקרא בפי סופרי העמים לשון ים ערב, או ים האדום, ומוצאו מן הים הגדול, והולך ומתפשט בארצות ערב כוש ומצרים, ולמטה טו ד פי' זה בשם יפת:

(מו) וכן פי' הרלב"ג שם, כנגד הלב, והוא מענין וחמושים עלו בני ישראל, והרצון בו חמושים מכלי זין, וכן הלב כלי זין האדם, כי ממנו תולדות החום הטבעי שהוא שומר מציאות האדם שיעור הזמן שאפשר בו שיחיה:

(מז) והיו מזוינים בכלי זין שתולין על כתפם ונוגעים אל הצלע החמישית:

(מח) כן הוא (מכילתא בשלח פ"א, תנחומא א בשלח אות א, ילקוט רמז רכז) וכן הביא רש"י ז"ל:

(מט) עיין מכילתא שם, ותנחומא שם, ועיין במדות סופרים מה שהעיר ע"ז:

(נ) כן הוא המספר, לבד יעקב ובניו ובני יוסף שהם חמשה עשר במספר:

(נא) כן הוא החשבון שהיו במצרים:

(נב) כמש"כ ויסעו וגו' כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף (למעלה יב לז):

(נג) גם לא הנשים, כמש"כ מלבד נשי בני יעקב (ברא' מו כו):

(נד) כן הוא הח' עפ"י סד"ע (פ"ב) יעקב אבינו כשעמד על הבאר היה בן ע"ז שנה, וז' שנים עשה בבית לבן עד שלא נשא את האמהות, נמצא בעת שנשא את האמהות היה בן פ"ד שנה, ובשעת ביאתו למצרים היה בן ק"ל שנה, נמצא שהוליד בששה וארבעים שנה ס"ט בנים ובני בנים:

(נה) דינה וסרח בת אשר:

(נו) עיין ברא' ל כא, קרני אור אות יב, ובמקורי רש"י אות כה:

(נז) פי' אם נחשוב כעת מן השבע מאות עוד מ"ו שנים ויהיה בס"ה צ"ב שנים:

(נח) צ"ל קפ"ד פי' אם נחשוב מן ט' אלפים וג' מאות במשך צ"ב שנים אחרות, ויעלה לסוף קפ"ד:

(נט) ויוב"ע תרגם "ולכל בני ישראל הוה נהורא למקבור רשיעיא די ביניהון":

(ס) פי' מי שאמר זאת בתחלה:

(סא) ולא על דרך פשוטו:

(סב) וכן הוא (מכילתא בשלח פ"א, תנחומא א בשלח אות ב פדר"כ פסקא ויהי בשלח בסופו, סוטה יג א' ורש"י עה"ת) "כי השבע השביע ולמה שתי שבועות, מלמד שהשביע יוסף את אחיו ואחיו השביעו בניהן ובניהן לדור אחר":

(סג) מארץ רחוקה באנו, ועתה כרתו לנו ברית (יהושע ט ו):

(סד) פי' כדי שלא יעברו:

(סה) כמש"כ "ולא הכום בני ישראל כי נשבעו להם נשיאי העדה" (שם ט יח):

(סו) כמש"כ "ויהי רעב בימי דוד שלש שנים" (ש"ב כא א):

(סז) כמש"כ ויאמר ד' אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית את הגבעונים (שם שם) ועי' ברש"י ורד"ק שם:

(סח) וע"ז כתב הרמבמ"ן "ואולם הנראה שעצמות בלשון רבים הוא כנוי לכל איברי הגוף ע"ש שהעצמות מעמידין את הגוף, וכן הוא אומר, כל עצמותי תאמרנה ד' מי כמוך (תה' לה י) ואין הכוונה שם על העצמות לבד כ"א על כל האברים:

(סט) עיין למטה כ, ז שם ביאר בארוכה ענין השבועה:

(ע) למטה טו כב, ושם פי' כי מדבר שור הוא מדבר איתם בעצמו עיי"ש, וכן הוא (במד' לג ח) בשם "מדבר איתם" והמדבר הזה נקרא בשום "שור" ע"ש העיר "שור" אשר עמדה בקצה המדבר הזה בדרום א"י (ברא' טז ז, שם כ, א):

(עא) כי הוא בלתי משתנה, ובלתי מוגבל, ובלתי מתואר לפי זה בשם תואר המורה תמיד הגבלה:

(עב) ופי' שם הח' ז"ל "מוליך זרוע תפארתו זה הוא מלאך השם ההולך לפני מחנה ישראל":

(עג) ולדמיון העמוד נקרא כן, כי הענן עלה ביושר כמו עמוד:

(עד) והוא שת"ז שסמיכות בנין שהוא עומד עליו, קומת העמוד האחד (מ"א ז טו):

(עה) למטה טו כב:

(עו) וכן פי' הרשב"ם, וכוונתם להרחיק ההגשמה:

(עז) ויביא ראיה כמו השם שהיה בצור (למטה יז ו), ושם כתוב "הנני עומד לפניך שם על הצור" ופי' שם הח' ז"ל "והטעם כחי וגבורתי":

(עח) איך נאמר על שליח השם השם:

(עט) כמש"כ שם, ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמד מאחריהם:

(פ) על בנין הפעיל:

(פא) ונפלה הה"א להקל על הלשון ושמו נקודתה הפתת תחת הלמ"ד להורות חסרונה:

(פב) ופי' שם הח' ז"ל נפתח הלמ"ד להורות על חסרון ה' הבנין:

(פג) כן הוא (מכילתא בשלח פ"א, תנחומא א בשלח אות ג) וד' הולך לפניהם יומם, נמצאת אומר שבעה עננים הם וכו':

(פד) וכן הוא דעת רבי (שם) ועיין (למטה טו כב):

(פה) וכן יסיים שם "ואש להאיר לילה":

(פו) פי' עמוד הענן היה מושל ביום ובלילה שכן כתוב (במד' ט כא) "ויש אשר יהיה הענן מערב עד בקר", אבל בלילה היתה בו אש, והיה מאיר, כטעם ואש תהיה לילה בו (למטה מ לח) ואז היו קוראים לו עמוד האש:

(פז) כי מפני רוב המחנה, היו הולכים קצת המחנה הבא באחרונה גם קצת הלילה:

(פח) וכן פי' רש"י ז"ל, וכן ת"א "לא יעדי" פי' לא יסיר:

(פט) והעד או יומם ולילה (במד' ט כא) יומם יצוה ד' חסדו ובלילה שירה עמי (תה' מבט) וכן הוא דעת הרד"ק וכן פי' כל המדקדקים:

(צ) כי פירושו על הזמן:

(צא) וכן פי' שם הח' ז"ל זמן:

(צב) ושם פי' ג"כ זמן:

(צג) ופי' שם הח' ז"ל ג"כ זמן, ויום צעקתי קשור עם הבא אחריו:

(צד) עיין אות פח:

(צה) וכן פי' הח' ז"ל שם:

(צו) ושם פי' ששה מסעות עד הר סיני, עיין למטה טו כב ובבאורי שם:

(צז) וכן פי' הח' ז"ל שם, וכאשר נעשה המשכן ירד השם בעמוד ענן עליו, כי כן כתוב ואש תהיה לילה בו" (למטה מ לח) ובנסוע הענן יסעו בני ישראל, ובעבור זה כתוב, ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם יומם (במד' יד יד):