(א) וכן פי' הרמב"ן:

(ב) תמורת בנה:

(ג) תמורת דבר:

(ד) תמורת הבדיל:

(ה) מפני שהיא קרובה ללשון הקדש:

(ו) מפי משה:

(ז) משה חבר כל השירה וישראל אמרוה, וכל אחד אמר אשירה לד' והכתוב קיצר בלשונו, כי היל"ל אז ישיר משה ולימדה לישראל:

(ח) הח' ז"ל יפרש הוי"ו של ובני ישראל, שביאורו כמו ויצו משה וגו':

(ט) וכן זאת השירה חברה משה ולמדה לכולם וכל אחד אמר אשירה:

(י) פי' דהיל"ל נשירה לד' בל"ר, כמו שהתחיל בל"ר ויאמרו:

(יא) וזה הוא הפי' של לאמר, לאמר כן בכל דור ודור, ודור הוא לשון יחיד:

(יב) על המתגאים וכן דעת אונקלס לשון גאות ממש, שתרגם אֲרֵי מִתְגָאֵי על גֵותָנַיָא:

(יג) כמו שמבואר (איוב לט, יט כ):

(יד) כי נתגאה על הסוס שמתגאה במלחמה ועל הגבור הרוכב בו, כי את שניהם רמה והשליכם בים כיורה חץ:

(טו) ענינו השלכת חצים:

(טז) כי דרך הוא לומר עתיד במקום עבר, וכן אמרו במקומות רבות ההפך, והטעם לזה עיין ברמב"ן, ובנתה"ש מה שהעיר על הרמב"ן ז"ל:

(יז) עתיד במקום הווה:

(יח) וכן פי' הח' ז"ל שם "והנה אמר וינועו פועל עבר, והנה ימלא עשן, בעבור שאין בלה"ק סימן על זה עומד, והנה משפט העברים לערב דבריהם":

(יט) עיין קרני אור הערה ב:

(כ) יאמר על המתגאים בסוסיהם ובכלי מלחמתם:

(כא) כמשליך חץ:

(כב) הוא רש"י ז"ל:

(כג) דעת רש"י ז"ל שלא מצאנו מלת עָזי בקמץ חטף אלא בשלשה מקומות, פה, ובישעיה יב ב, ובתה' קיח יד, ובכולם הוא סמוך אצל וְזִמְרָת, והאחרים המה עזי בזולת וזמרת, וגם האחרים המה בשורק כמו עֻזִי ומָעֻזִי (ירמי' טז יט) עֻזי אליך אזמרה (תה' נט יח) והשלשה המה בקמץ חטף, אלא וודאי יש הבדל ביניהם, המה שהם לכנוי, אזי העי"ן בשורק, ובלא כנוי והיינו לדביקות. העי"ן הוא בקמץ חטף (ב"ר):

(כד) והיו"ד נוספת כמו היודין במלת היושבי בשמים (תה' קכג א) שוכני סנה (דבר' לג טז) והרי כאלו כתוב עז וזמרת יה, והטעם עוזו וזמרתו של יה:

(כה) להיות היו"ד נוסף על שם הפעולה, וי"ג "ולא נראה לנו", וכן הוא ברא"ם:

(כו) מלת וזמרת בתי"ו סמוכה לשם יה:

(כז) והוי"ו נוסף, ויהי' כוונת המקרא. עזו ונקמתו של יה היה לי לישועה:

(כח) שהוי"ו מן ויהי היא יתירה:

(כט) רש"י ז"ל, לא הביא הפסוק הזה לראיה על ראיותיו, אך הח' ז"ל בכל מקום שיביא ראיה על הוספת הוי"ו יביא הפ' הזה:

(ל) וי"ג "ומי שידע" וכן הוא ברא"ם:

(לא) וי"ג "בין שניהם" וכן הוא ברא"ם:

(לב) אשר הוא משותף ללשוננו שיהיה וי"ו נוסף על הנושא, וכן פי' הרא"ם, כי לפי פי' רש"י ז"ל שפי' עזי וזמרת יה הוא היה לי לישועה, יהיה הנושא ויהי לי לישועה, והנשוא עזי וזמרת יה כאלו אמר אותו שהיה לי לישועה הוא עזי וזמרה יה, כי המכוון בזה לפי פירושו הוא להודיע הפועל הישועה שלהם מי הוא, ואמר שהוא העוז וזמרת יה, ולכן אין לומר בו וי"ו נוסף:

(לג) זה הוא הטענה השלישית:

(לד) בכנוי יאמר חֻקי:

(לה) שיבא בקמץ עם סימן הנכח:

(לו) בקבוץ, וכן הוא ברא"ם, ובספרים שלנו בקמץ, ועיין במנחת שי:

(לז) ולכן אינו מן הנמנע שיהיה היו"ד של עזי סימן המדבר:

(לח) כי הושמט הכנוי במלת וזמרת, וטעמה כמו וזמרתי יה, והכוונה מי שלכבודו אזמר הוא יה, ע"כ בא הרי"ש קמוץ ולא בפתח כדין הסמוכים:

(לט) ופי', ה' הוא מנתי וחלקי וכוסי והנה בכולם הושמטה הכנוי:

(מ) ואעפ"כ הוא סמוך, ועיין בפי' הח' ז"ל (תה' קיח יד):

(מא) אעפ"י שהם סמוכים היו"ד בקמץ:

(מב) פי' מנת המלך, ים המלח, וים כנרת:

(מג) ויהיה זמרת חסר יו"ד הכנוי, כי מלת עזי מושכת עצמה ואחרת עמה:

(מד) וכן פי' הח' ז"ל (תה' קיח יד):

(מה) וטעמו עזי וכחי וזמרתי אשר אזמר בו הוא השם:

(מו) והוא היה לי לישועה:

(מז) למעלה ג טו, וז"ל שם "ואלה השלשה שמות הם שמות העצם" (פי' אהיה יהוה יה הם שמות העצם):

(מח) עיין (למעלה ג טו) יהל אור אות קמח וקמט:

(מט) שהיא מן הפעלים, וכן יאמר (למעלה ג טו) כי האחד על לשון המדבר (פי' ששם אהיה הוא המדבר על עצמו):

(נ) פי' בשם הנכבד יהוה משפטו יהיה ביו"ד אית"ן ונכתב בוי"ו להיותו גם משרש "הוה" עיין (למעלה ג יד) קרני אור הערה כ:

(נא) והוא חצי השם, והוא שם בפני עצמו:

(נב) בעבור אות הה"א שהיא מן הגרון נפתח היו"ד הראשון בקמץ גדול יָה:

(נג) שהיה ראוי להיות יהי והסירו היו"ד שאחר הה"א:

(נד) וכן יאמר (למעלה ג טו) בפי' הקצר "גם אם תקח חצי השם במבטא יהיה ככל השם במספר" וכן (למטה לג כא) "גם בחברך האותיות שיבטא האדם בהם בחצי השם יהיה כמספר השם", פי' ר"ל יוד הא במלואו עולה כ"ו כמספר השם יהוה, וכן יאמר (יסוד מורא שער יא) "וככה חשבון שתי האותיות במבטא":

(נה) פי' השם יה עם השם יהוה:

(נו) הרי שם יה שהוא שם העצם נתחבר עם הוי"ה:

(נז) (למעלה ג טו):

(נח) וטעמו כי נוכל לומר כי לפי שהוא במקום הזה שם התאר נסמך לו שם יה שהוא שם העצם, כי שם העצם לא יסמך, וכן יבוא בשם תואר (ישעיה יב ב):

(נט) כי הוראת אֵל ענינו כח, עצמה, יכולת, ותקיף, ויאמר כי הוא כחי ותקפי:

(ס) וכן פי' רש"י ז"ל וכן רע"ס ופי' אעשה נוה לשכנו בתוכנו:

(סא) והטעם, וזה אלהי אבי:

(סב) ויהיה פי' אלהי אבי, אלהי אבותי:

(סג) והוא כפל ענין במלות שונות:

(סד) כמו שנתי:

(סה) פי' זמרת הוא סמוך:

(סו) כן ת"א "וְאֶבְנֵי לֵה מַקְדְשָא" ר"ל שאבנה לו מקדש תראה שכינתו בו, והוא על דרך ועשו לי מקדש (למטה כה ח):

(סז) כי הכתוב אומר "וְאַנְוֵהו":

(סח) פי' אעשה לו משכן ואשבחנו על מפעלותיו, ואו"ת "וְאֶפְלַח קָדָמוהִי" שטעמו על העבודה בבית המקדש:

(סט) כי אין מי שיעמוד בפניו:

(ע) כי שם איש נבנה משרש "יש" והנחת יש על כל ישות ומציאות בפועל, הן ישות גשמי, והן ישות רוחני:

(עא) וכן יאמר (ברא' טו י) "דע כי מלת איש כמו בעל, וכן איש מלחמה, ופי' בעל כמו עצם הדבר" ועיין באורי שם:

(עב) כמו בעל אמונים, וכן איש חמה (משלי טו יח) בעל חמה:

(עג) ושם בכתוב "הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ ד' שמו" וביאורו קורא למי הים המלוחים ומעלה אותם בעבים ושופכים על פני הארץ להשקותה והם מתוקים:

(עד) בכוכבים, עיין בפי' הח' ז"ל (ברא' טו י) ובבאורי שם:

(עה) ואם כי העצם גוף וגבי הש"י אין לו דמות הגוף, ואיך יקרא בדמיון איש, אך דברה תורה כלשון בני אדם להבין השומעים:

(עו) כמ"ש ויקח שש מאות רכב בחור (למעלה יד ז):

(עז) אף שהיו כבדות:

(עח) מנהיגי חילו הרב:

(עט) כי הם גדלים שם:

(פ) ופי' הח' ז"ל שם "כמו קנה וסוף קמלו" והוא צמח מן היאור:

(פא) וכן פי' בפי' הקצר (למעלה יג יח) בשם י"א:

(פב) עיין בפי' הח' ז"ל (יונה ב ד) מה שהביא בשם יפת:

(פג) עיין בפי' הקצר (למעלה יג יח) ובבאורי שם:

(פד) וכן פי' (למעלה יד ט) בפי' הארוך והקצר:

(פה) וענינו זריקה מהירית:

(פו) תחתית הים יקרא תהום, והעומק יקרא מצולה, אמר שתחתית הים כסה אותם ע"ד מליצה, כמו שאמר תבלעמו ארץ:

(פז) כי היה ראוי לבוא המ"ם בחולם ובא בשורק:

(פח) וכן פי' שם הח' ז"ל "בשורק תחת חולם":

(פט) ענינו עומק המים במקום קבוצם ורבויים:

(צ) מצולה, הוא תה"ש למעמקי מים, ושם עמקי הגלים:

(צא) וענינו נאדר בכח:

(צב) הכפל יורה שיעשה כן תמיד:

(צג) פי' שתרוצץ ותשבר:

(צד) פי' מלת נאדרי שהוא ל"ז קאי על ד', ופי' אתה ד' הנאדר בכח, ימינך רועצת ומשברת את האויב שאם נאמר שהוא שב על הימין היל"ל נאדרת בל"נ כי ימין הוא ל"נ:

(צה) וכן פי' ר"ש ן' מלך ויהיה ענין נאדרי על הימין בל"ז:

(צו) כמו יד שלוחה אלי והנה בו מגלת ספר (יחז' ב ט) ויהיה פי' שימין ד' ית' והוא הטוב המעולה הוא נאדר בכח, וכן פי' הרלב"ג "ויהיה ימין פעם זכר ופעם נקבה וכמוהו "רוח גדולה וחזק" (מ"א יט יא) ויהיה הרצון בזה שימין ד' ית' והוא הטוב המסודר בנמצאות על הכונה הראשונה הוא נאדר בכח":

(צז) תואר מבנין נפעל והיו"ד נוסף:

(צח) רעץ, פי' כמו רצץ:

(צט) שענינו שבירה ורציצה וכן רעץ:

(ק) ואמר קמיך שהקמים על ישראל קמים על השם, וכן פי' רש"י ז"ל:

(קא) בעבור שכל הריסה הוא ע"י כלי מפץ, יאמר שהריסות השם בחרון אפו, וחרונו שישלח יאכלמו כקש:

(קב) חרון נגזר מן חרה שענינו חמום של כעס הדומה לאש:

(קג) והיל"ל קמיך תהרוס:

(קד) קצף בוער כאש:

(קה) והוא רוח הקדים, וכן פי' בפי' הקצר, וכן פי' הרשב"ם ברוח קדים עזה כל הלילה:

(קו) פי' שע"י הרוח שנשב בחזקה, נעשו המים כערמות, המים גבהו למעלה כמו ערימת חטים:

(קז) ענינו ענין קבוץ ביחד כענין גדיש:

(קח) תל וקבוץ אחת:

(קט) ועמדה משני הצדדים כמו חומה:

(קי) ועניינו קרישת דבר הנגר:

(קיא) ולא כנגד אורך, כי באורך אין הלב באמצע ובבא"י הגי' "בלב ים באמצע הים, כמו הלב שהוא באמצע הגוף וכו':

(קיב) עיין אות קה:

(קיג) ופי' כמו חומה, וכן ת"א "קמו כשור":

(קיד) כי אין לפרש תמלאמו לפועל יוצא שיתכן בו הכנוי מו:

(קטו) פי' נפשי ותאותי תהיה מלאה ושבעה מהם והוא פועל עומד, וכן פי' רש"י ז"ל:

(קטז) ופי' יצאו ממני, וכן פן תשבענו והקאותו (משלי כה טז) פי' פן תשבע ממנו, שבא כנוי מחובר על פועל עומד ולא יכשר להפריד הכנוי תשבע אותו אלא ממנו, וכן לא יהיה כנוי הנפרד תמלא אותם כי בכאן עומד הוא, ואף שלא יתכן שום כנוי אצל פועל עומד מחלקין אותו לשתי תיבות וכאלו כתיב תמלא מהם וכן פי' רש"י ז"ל:

(קיז) ולפי פירושו הוא דבק שפיר עם אחלק שלל:

(קיח) ר"ל שבשניהם לשון מלא ענין השלמת החפץ, כאלו אמר תושלם מהם רצוני וחפצי לשלול שלל ולבוז בז, ולעשות נקמה בהם להשמידם:

(קיט) פי' אשמידם:

(קכ) וכן ת"א ויוב"ע וירושלמי:

(קכא) שפי' השמדה, ותחלת הוראת לשון הוריש גרם לפלוני שיהיה ממונו ירושה, וזה על ידי שהמית אותו:

(קכב) בפי' הארוך הביא שהיא דעת ר' מרינוס:

(קכג) והטעם לילה:

(קכד) הבאת רוחך בנשף שהוא לילה:

(קכה) והוא כמו ירדו במצולות, כי שקעו בקרקע הים:

(קכו) ופי' הח' ז"ל שם "שתכה זאת את זאת מגזרת מְצִלְתַּיִם (דה"א טו טז)", והוא שם כלי זמר כמו צלצל, ורש"י ז"ל פי' שם "לשון מצלות הסוס" (זכריה יד כ), ודעת הח' ז"ל שבעת הטביעה נשמע קולם, ואין לי פי' אחר על ראיתו זאת ועיין קרני אור:

(קכז) במים אדירים דבק עם צללו, הם צללו במים אדירים כאשר ישקע העופרת במי מנוחות, וכן פי' הרמבמ"ן:

(קכח) כי מצא מין את מינו וניעור:

(קכט) וכן יאמר (למעלה יד כט) בפי' הארוך:

(קל) וכן פי' רש"י ז"ל, והסכים עמו הרמב"ן ז"ל, וכתב ויפה פירש:

(קלא) וכן אז"ל (ברכות ג ב) תרי נשפי הוו:

(קלב) להטביע אותם:

(קלג) והם יקראו אלים, כי השם נתן בהם כח לפעול פעולות בעולם, אבל הם בעלי גבול לא יעברוהו, והקב"ה אין לו גבול, ולגדולתו אין חקר, ולכן יקרא אל אלים, או אל עליון, וכן פי' הרמב"ן:

(קלד) וכן יאמר הרמב"ם ז"ל (היסוה"ת פ"ג ה"ט) דעת הכוכבים והגלגלים מעוטה מדעת המלאכים:

(קלה) למטה לג כג:

(קלו) וכסא הכבוד הוא השמים כמו שכתב, השמים כסאי (ישעי' סו א), ד' בשמים כסאו (תה' יא ד) ד' בשמים הכין כסאו (שם קג יט) מאחז פני כסה (איוב כו ט) ופי' הח' ז"ל שם, הוא השמים:

(קלז) וכן פי' בס' שפה ברורה (לו א) וכן פי' רש"י ז"ל:

(קלח) ואין בלעדו:

(קלט) את הכוכבים והגלגלים:

(קמ) למעלה ג טו:

(קמא) כמש"כ אדיר במרום ד' (תה' צג ד):

(קמב) וכן יפרש הח' ז"ל את הפסוק הללו את ד' מן השמים הללוהו במרומים (שם קמח א) והטעם אתם הדרים בשמים המרומים והם שמי השמים:

(קמג) ואף השמים מצאנו שנקרא קדש, השקיפה ממעון קדשך מן השמים (דבר' כו טו):

(קמד) פי' מן השמים:

(קמה) שנעשה פלא ובלעה אותם הארץ אחר שכסה אותם הים:

(קמו) והושאל הכח אל הימין:

(קמז) ע"כ יאמר תבלעמו ומוסב על האויב:

(קמח) והנביא יצייר את העתיד כאלו כבר נעשה, כי הנבואה נכון וברור אצלו כאלו נעשה כבר:

(קמט) והם היו על דרך חסד, כי לא היה זה בברית ובשבועת האבות:

(קנ) ע"כ יאמר בלשון עבר:

(קנא) וכן הוא (מדרש שכל טוב) אין נהילה אלא נהיגה בלט ודומה לדבר, אתנהלה לאטי (ברא' לג יד):

(קנב) ופי' בתוקף שלך נגד כל מי שיקום על עמך:

(קנג) וכן פי' הח' ז"ל (למטה יט ד) "שכבודו ירד בהר סיני והוא הר הקדש", והוא כמו הנוה הקדוש אשר לך:

(קנד) וכן פי' שם הח' ז"ל "והנה אמר משה תעבדון את האלהים על ההר הזה (למעלה ג יב) והוא נוה קדשך" ועיין למטה יט ד שהגהתי שם שצ"ל "אמר למשה":

(קנה) והעד "אל נוה קדשך":

(קנו) וכן כתוב, עיניך תראינה ירושלים, נוה שאנן (ישע' לג כ):

(קנז) וכן (מכילתא מסכתא דשירה פ"ט) נהלת בעזך בזכות התורה שהם עתידין לקבל, ואין עוזך אלא תורה שנאמר ד' עוז לעמו יתן וגו' (תה' כט יא):

(קנח) כענין, כי שמענו את אשר הוביש ד' את מי ים סוף (יהושע ב י):

(קנט) פי' ירגזון כשיעברו ישראל עליהם:

(קס) כי פלשת שם האימה, ולא יפול מלת יושבי על השם, אלא על ארץ, וחסר מלת ארץ:

(קסא) כי פירושה ארץ פלשתים:

(קסב) כי הם רגזו וחלו, כמ"ש, אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו היושבים בשעיר וייראו מכם (דבר' ב ד):

(קסג) ואחרי כן הזכיר:

(קסד) פלשת היא בקצה גבול מצרים משפת הים, אדום, בין ערב ופלשת, והם ישבו על ים סוף הנקרא ים האדום (ראהטעס מעער) ומואב היה סמוך ונשען לגבולם:

(קסה) והוא הקבוץ מן איל:

(קסו) והם הזכרים במין הכבשים:

(קסז) כמו האילים ההולכים בראשי העדר ומנהיגים הצאן כן השרים מנהיגים את העם, והנה תארם בשם אלופים ואילים כפי מעלתם זה מזה כמו שהאלופים חשובים מן האילים:

(קסח) כי נפל פחדם עליהם:

(קסט) ופי' נמסו כדבר הנמס בתוך המים:

(קע) וכמו שפי' למעלה פ' יד על יושבי פלשת יושבי ארץ פלשת:

(קעא) פי' אל משה ואהרן לא אל שמואל:

(קעב) כן פי' הח' ז"ל שם, ועיין בפי' הח' ז"ל (ברא' כ יז, ובפי' הקצר למעלה ד כ, ובפי' הארוך למעלה ז ז):

(קעג) כלומר להריגת אבנר ולא להריגת עמשא, כי בהריגת עמשא לא שם דמי מלחמה בשלום, כי לא היה לו עמו מלחמה בתחלה ועיין קרני אור:

(קעד) לא אל אבימלך:

(קעה) ומה שיפרש כן שהבקשה והתפלה מהפלת האימה שב על פלשת אדום ומואב ולא על כנען הקרוב אליו:

(קעו) כי עליהם עברו טרם בואם אל ארץ כנען, ולא נלחמו עמהם:

(קעז) כמ"ש, ונסב את הר שעיר ימים רבים (דבר' ב א):

(קעח) כטעם עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים (ויקרא כה מב) ולזה נקראו עם ישראל קנינו ביחוד בעבור שהוציאם מא"מ מבית עבדים:

(קעט) "תנה את נשי ואת ילדי אשר עבדתי אותך בהן" שב על נשי ולא אל ילדי, והח' ז"ל הביא רק ראש הפסוק:

(קפ) פי' שהיו קרובים אל הדרך או שהם בדרך שהיו ישראל צריכים לעבור:

(קפא) וידמו כאבן עד שיעברו:

(קפב) ויסיים שם "ונשא ענף ועשה פרי והיה לארז אדיר" שיהיו כדמות אילן נטוע, מרובה בשרשיו, וכל רוחות שבעולם לא יעקרו אותו, והטעם שלא יצאו בגולה:

(קפג) והוא ירושלים, וכן ת"א ויוב"ע:

(קפד) וכן יקרא אותו (בדה"ב ג א) כי בתורה נקרא ארץ המוריה (ברא' כב ב):

(קפה) ולפי פי' הראשון יהיה הפי' מכון לשבתך, שיחדת שכינתך בגבול אותו המקום:

(קפו) וכדרז"ל (פסחים נד א, נדרים לט ב) שבעה דברים נבראו קודם העולם ויחשוב שם כסא הכבוד וביהמ"ק:

(קפז) כי ביהמק"ד שלמטה מכוון כנגד בית המקדש שלמעלה:

(קפח) והוא כנגד גלגל השמיני שבו שאר כל הכוכבים הנראים ברקיע ועיין (רמב"ם בפ"ג מה' יסוה"ת):

(קפט) הכתוב פה הקו"ף דגושה והדל"ת רפה:

(קצ) הכתוב (שמות כה ח) ששם הקו"ף רפה והדל"ת דגושה, וטעמם שוה:

(קצא) שדגש הטי"ת לתפארת, ואין לי שום הוראה:

(קצב) כדגש הקו"ף במלת מִקְּדָשׁ שהיא לתפארת הקריאה, וכן פי' שם הח' ז"ל מטהרו על משקל "מקדש ד' כוננו ידיך":

(קצג) מפני שהוא דגוש:

(קצד) וכן כתב הרשב"ם הדגש שבקו"ף של מִקְּדָשׁ עושה את החטף (שוא) מניע ונכך הדל"ת שלאחריו רפה ועיין מנחת שי שמות ב ג מה שכתב ע"ז:

(קצה) כי אחרי שוא נע לא יהיה דגש לעולם חוץ ממלת שְֹתֵי שְׁתַּיִם לפיכך בן אשר היה קורא המלות האלה באל"ף גנובה במבטא, כאלו כתוב אֶשְׁתֵי אֶשְׁתַּיִם, ולדעת בן נפתלי יורה הדגש הזה על חסרון נו"ן שְׁנֵי שְׁנַיִם (רז"ה):

(קצו) בס' צחות אות נו"ן וז"ל "ודע כי לא תמצא בכל המקרא שוא נע ואחריו דגש רק מזאת הגזרה, על כן יוסיפו רבים בקריאת אל"ף עד שיהיה שי"ן שְׁתַּיִם נח נראה" (פי' כאלו נכתב אֶשְׁתַּיִם השי"ן בשו"א נח והתי"ו בדגש קל כמשפט), ועיין בס' יסוד מספר, הערה מב להח' רש"פ מה שהאריך בזה:

(קצז) כפול ענין במלות שונות:

(קצח) ומרומז, בהר נחלתך:

(קצט) עיין למעלה אות קפט:

(ר) עיין למעלה אות קצ:

(רא) שהטעם כפול:

(רב) כי טעמו:

(רג) וכן פי' הח' ז"ל (תה' ט ו) עה"פ "שמם מחית לעולם ועד" "מלה קצרה לעולם ועד עולם, בעבור שהוא סוף הפסוק שב הפתח קמץ קטן (צירי) ובעבור היות התנועה (צ"ל הנגינה) באות העי"ן שהוא הראשון (אחר הוי"ו) נקמץ הוי"ו כמו הוציא לחם וָיָיִן (ברא' יד יח)" ונראה שגרס העי"ן בצירי, ונתן טעם לזה בעבור ההפסק, וכן דעתו פה וכמו שאבאר:

(רד) כי מלת "ועד" פה סוף פסוק:

(רה) ואינה סמוכה:

(רו) עתה יתחיל לבאר קמצות הוי"ו:

(רז) צ"ל הנגינה, וכן יגרוס שד"ל:

(רח) פי' באות העי"ן הבא אחר הוי"ו:

(רט) בא הוי"ו בקמץ, כי כן יקרא הח' ז"ל הקמץ בשם פתח (עיין צוה"ת תיבת התנועות אות ו, מסלול מסלת הנקוד נתיב ב שביל ח) ושד"ל כתב "וקרא פתיחה לקמץ, לא שהקמץ נקרא כן אלא שהוא פתיחה בערך אל השוא שאיננו תנועה":

(רי) לפי שהטעם בעי"ן דהיינו מלעיל:

(ריא) פי' נפתח הוי"ו שהוא בקמץ:

(ריב) עתה יפרש נקוד העי"ן שהוא בקמץ קטן (צירי):

(ריג) שהוא בפתח:

(ריד) בעבור שהוא סוף פסוק שב הפתח קמץ קטן שהוא צירי:

(רטו) ודעתו שגם פה הוא בצירי, וזה הוא הפשט הנכון בבאורו עפ"י דעתו (תה' ט ו) הבאתי למעלה אות רג:

(רטז) איננו דרך תפלה, שא"כ היה לו לומר, ימלוך ד' לעולם ועד, גם איננו דרך נבואה, אך הוא דרך מליצת השיר, כאשר יביא ד' את עמו אל מקדשו, אז יהיה ד' מלך לעולם ועד וְתֵרָאֶה מלכותו (שד"ל):

(ריז) צ"ל "לנעלם ולנראה" שפי' מלת לעולם לשון העלמה, ומלת ועד, מלשון עדות, ורצונו בזה שהשי"ת הוא הממציא והמנהיג לנמצאים הרוחניים והגשמיים:

(ריח) עיין למעלה אות רג:

(ריט) פי' שהנגינה באות הראשון אחר הוי"ו:

(רכ) בא הוי"ו בקמץ, עיין למעלה אות רט:

(רכא) פי' בצירי:

(רכב) והושאלה להוראת התמידות:

(רכג) עיין בפי' הקצר (למעלה פסוק י) וכן יפרש רס"ג, כי השם הנכבד ראוי עלינו לקבל מלכותו לעולם ועד ולא נמרה בו בעבור שהטביע אויבינו וסוסיהם בים, ויהי' פירוש כי בא סוס וגו', יען כי בא:

(רכד) שהיו משוררים ואומרים כי בא סוס פרעה וגו':

(רכה) למעלה יד כט, ובפי' הקצר למעלה פ' י:

(רכו) וזהו שכתב סוס ורוכבו רמה בים, וזה על פרעה:

(רכז) עיין למעלה ט טז, ובפי' הקצר יד כח ובבאורי שם:

(רכח) וע"כ הוסיף הכתוב לקרותה אחות אהרן ששניהם במדרגה אחת לענין הנבואה:

(רכט) וכן פי' הח' ז"ל בפי' הארוך למעלה ד יג ובפי' הקצר שם, ע"כ יחסה הכתוב אחר אהרן:

(רל) למעלה ב ב ולא כדעת בן זוטא:

(רלא) ופי' שם הח' ז"ל "כמו נגינות":

(רלב) ופי' שם הח' ז"ל "ויהיה ענינו כמתחיל, או שאלוהו חביריו אז ענה להם":

(רלג) ופי' שם הח' ז"ל, יתכן ששאלו הכהנים לאמר מה זה שהבאת, על כן וענית:

(רלד) וז"ל הח' ז"ל (שפת יתר סי' פט) "ותען להם פי' הגאון כמו וענתה (הושע ב יז) ונכון הוא", וכן פי' הח' ז"ל שם, תנגן ותשיר כמו "ותען להם מרים":

(רלה) ובעל באר יצחק יגרוס "כי פסק עמוד הענן" וכן הוא ברש"נ:

(רלו) כמו שכתוב:

(רלז) והם לא הלכו כ"א עד עברם את הים:

(רלח) וכן פי' הרדי"א, כי אחר שנגמר אותו הענין לא היה הולך העמוד לפניהם, כי היה משה מנהיגם והולך לפניהם:

(רלט) וכן פי' שם הח' ז"ל (במד' ט כא) בשם י"א, והסכים ע"ז, וכתב והוא הנכון, ועיין (למטה מ לה) שדעתו שם שנסעו גם בלילה:

(רמ) כי וַיַסַע הוא מבנין הפעיל, ופי' כי משה הסיעם משם על כרחם, כי העננים הנוסעים לפניהם נפסקו בים סוף, וישראל לא היו חפצים לנסוע כ"א עפ"י הענן כבראשונה, והנה אז נסעו על כרחם משם:

(רמא) ובאמת יש פה שבעה מסעות, אך הכתיב לא יחשוב רק חמשה מסעות והם מים סוף למרה, אילם מדבר סין, רפידים, מדבר סיני, ולא יחשוב דפקה ואלוש, והטעם ע"ז באר הח' ז"ל בפי' הקצר (טז ד) וכן באר הרדי"א לפי שלא בא הכתוב לזכור כאן אלא המסעות שנעשה בהם שום חדוש ודבר רושם, והח' ז"ל חשב פה ששה מסעות, ולמעלה יג כב בפי' הקצר יחשוב רק חמשה מסעות. ואין בהם סתירה:

(רמב) מכא ניסן עד ר"ח סיון, ובר"ח סיון באו מדבר סיני:

(רמג) פי' בלא אהל:

(רמד) ועמדו שם כמו שנה, ומשה הודיעם כי יעמדו שם עד שיעשו המשכן:

(רמה) עיין (למטה כה ה) בפי' הארוך, שיסתיר הדעת הזאת, אך בפי' הקצר שם הסכים לזה:

(רמו) צוה לעשות חג הסוכות:

(רמז) כן הוא דעת ר' אליעזר (סוכה יא ב) ענני כבוד היו:

(רמח) וכן הוא דעת ר"ע (שם) סוכות ממש עשו להם:

(רמט) עיין (ויקרא כג מג) ושם פי', כי מימות תשרי החלו לעשות סוכות בעבור הקור:

(רנ) כמש"כ ובהעלות הענן מעל המשכן יסעו בני ישראל (למטה מ לו):

(רנא) עיין בפי' הקצר (למעלה יג כב) ובבאורי שם:

(רנב) פי' ביום עמוד הענן, ובלילה עמוד האש, כן הוא דעת הח' ז"ל אעפ"י שלא נזכר בכתוב יותר מענן אחד שהיה על המשכן תמיד ולא פסק:

(רנג) עיין בפי' הקצר (למעלה יג כא) ובבאורי שם:

(רנד) וכן פי' (למעלה יג כ) עיין באורי שם:

(רנה) פי' ב' ערים היו במדבר אחת שמה שור, ואחת איתם ונקרא המדבר בשם שניהם שהיו בו, או המדבר יש לו ב' שמות:

(רנו) הכתוב יאמר "ויצאו אל מדבר שור וילכו שלשת ימים במדבר":

(רנז) כאלו כתוב בְּהַמִדְבָר להורות על מדבר שור הנזכר לפניו:

(רנח) רבינו חננאל והגאון רבינו סעדיה פי', שהדרך הי' מהלך ג' ימים והם הלכו ביום אחד וחסרון המים הי' יום אחד שאין טבעו של בשר ודם להיות בלא מים ג' ימים, אף כי הטף והנשים מעוברות ומניקיות שהיו בהם, ורלב"ג פי', יתכן שהיו נושאים מים בכליהם לשתות, כי לא יוכלו לעמוד ג' ימים בלא שתיה:

(רנט) ויסיים "ויצאו אל מדבר שור וילכו שלשת ימים וגו' ויבאו מרתה":

(רס) והפסוקים מכוונים, והח' ז"ל יוכיח מזה כי מדבר שור ואיתם אחד הוא, והבאר יצחק גרס "ויבאו מרתה כמו "וילכו דרך שלשת ימים במדבר איתם ויחנו במרה (במד' לג ח) וכתוב ויסעו מים סוף (שם שם יא) כמו ויסע משה את ישראל מים סוף", מפני שלפי הגי' שלפנינו הלשון מגומגם וט"ס:

(רסא) ולא נזכר הפועל:

(רסב) ולא נזכר מי ילדה:

(רסג) במד' לג ח:

(רסד) לעבור אותו.

(רסה) פי', רק נכנסו בים:

(רסו) וכן פי' (למעלה יד יז) עיין באורי שם:

(רסז) בדגש להתבלע הנו"ן, וכן פי' רש"י ז"ל לשון נפעל הוא:

(רסח) ששרשם רק ב' אותיות:

(רסט) ושרשו כון, והוי"ו נעלמת, וכן וַיִלֹּנוּ שרשו לון, והוי"ו עין הפעל נעלם במבטא, ונדגש הלמ"ד נחסרון נו"ן נפעל כמשפט:

(רע) והדגש להתבלע הנו"ן של השרש ששרשו נלן:

(רעא) ששרשו נגש, וכאילו כתוב וַיִנָגְשו, והיה ראוי להיות וַיִלָּנוּ הלמ"ד בקמץ, ע"מ וַיִגָשׁוּ:

(רעב) עומדים ולא רצים:

(רעג) שהיה עץ מר והיה נס בתוך נס:

(רעד) ליסר אותם בחוקי המדבר לסבול הרעב והצמא, וללמדם הנהגות ויישוב המדינות, וכן פי' הרמב"ן:

(רעה) וכן פי' הרמב"ן ושם נסהו להודיע אשר הוליכם בדרך הזה שאין שם מים, והביאם אל מקום מים המרים לנסיון, כמו שאמר "ויענך וירעיבך":

(רעו) וכן פי' הח' ז"ל (דבר' יג ד) ונסיון השם להראות צדקת המנוסה:

(רעז) פי' אמר נסהו בל"י ופי' לעם, ויביא ראיה שאמר לעם בל"י, מן אם שמוע תשמע שהוא ג"כ בל"י:

(רעח) ושנאמר כי ע"כ בא בל"י:

(רעט) וכן פי' הרשב"ם שם במרה על ידי עלילות (הנסיון) אשר שם (להצמיאם) למים ואח"כ ריפא להם את המים התחיל להוכיחם שיקבלו עליהם את החוקים ואת המשפטים אשר ילמדם והוא יעשה צורכיהם:

(רפ) וכתב הרדי"א, הוצרך במסעות הראשונות האלה להביאם בצרות ומצוקות באופן שיתחננו לפניו, והוא ימלא את צורכם וידעו כי יש אלהים בישראל שהוא המוציא נוזלים מסלע וגם לחם יוכל תת, ובזה יקנו למוד מועיל שבצר להם ישחרונהו וימצא להם:

(רפא) והרמבמ"ן השיג עליו בזה, וכתב כי ענינה לעשות כפי השמיעה, וזולתם לפעמים שמיעת הקול גרידא, ולפעמים הבנת הענין:

(רפב) פי' מה מְצֻוֶה לעשות אם בדעות ואם באמונות:

(רפג) ע"כ אמר והישר בעיניו תעשה:

(רפד) ר"ל שתאזין למצותיו ותתבונן בהם:

(רפה) והם המצות שאין טעם מבואר בענינם ונקראים חקים:

(רפו) ולזה נקראים חקים ר"ל גזירת מלך, ונקראו חקים, כי הם מחקים בנפש ציור נפלא למלאות רצונו ית':

(רפז) ותלה הכתוב הלשון בדבר שראו עיניהם:

(רפח) כי אחרי שלא יהיה מחלה מפני מה הם צריכין רפואה, ויבאר שירפא אותם מהמחלות המתהלכות בארץ, מפני שינוי האויר וקלקולו:

(רפט) ואנכי רפאתי אותם והמתקתים:

(רצ) האות הראשון הזה מהמתקת המים המרים הוא הפך המכה הראשונה שבמצרים שהפך את מימיהם לדם ולא יכלו לשתות:

(רצא) והשם הפכם לדם:

(רצב) כאשר ריפא להם המים:

(רצג) כי משה הסיעם בעל כרחם מים סוף עפ"י ד':

(רצד) הם המצות הנטועות בלב:

(רצה) והם מצות לא תעשה, וכן פי' (יסוד מורא שער השביעי) כי יש שכר לנשמר ממצות לא תעשה, ויביא ראיה מן לא תאכלנו למען ייטב לך (דבר' יב כה):

(רצו) אף שלא ידוע לך הטעם:

(רצז) בעיניכם מקלקול היסודות:

(רצח) המתרגשות ובאות לעולם:

(רצט) צ"ל "ארפא":

(ש) וגם רז"ל נחלקו בזה, עיין קרני אור הערה מה:

(שא) שמימיו רצים תמיד:

(שב) שעץ מר המתיק המים המרים:

(שג) (במ"ב ב כא) שהשליך מעט מלח במים וריפא את המים:

(שד) כי איך יספיק שבעים תמרים לפני ששים רבוא אלא שבעים מינים היו:

(שה) היו שבעים מינים:

(שו) כי זה היה באור, ולא היה עת בישולם שיאכלו מהם:

(שז) עתה יפרש חנייתם באלים:

(שח) כי בט"ו ניסן יצאו ממצרים ועברו שבעה ימים עד שטבע פרעה, ונסעו בכ"ב ניסן מים סוף, ושלשה ימים לכתם במדבר שור, ויום אחד שעשו במרה, הרי כ"ו בניסן, ומאלים נסעו בט"ו איר, הרי חנייתם באלים כמו כ' יום:

(שט) כי אחר אמרו ויבאו אילמה לא היה צריך לומר ויחנו שם על המים:

(שי) ובאו למדבר סין:

(שיא) צ"ל מדבר סין, כי כן מבואר (טז א):

(שיב) כמבואר (למטה יט א):

(שיג) ואמר זה כי במרה היו המים מרים:

(שיד) וכאשר עברו בעל צפון שבו אחורנית ללכת דרך אחרת וזה היה ביום השלישי:

(שטו) ביום הרביעי:

(שטז) בחמישי ובששי וירדפו מצרים:

(שיז) וכן מבואר (סד"ע פ"ה) אור שביעי ירדו לים וכו' לשחרית עלו ישראל מן הים ונשקעו מצרים, ועיין רש"י סוטה יב ב, ד"ה "שירה על הים" שהביא ג"כ מסד"ע וסיים "לשחרית אמרו שירה ויום שביעי היה, ויו"ט אחרון של פסח היה". ועיין רש"י למעלה יד ה: