(א) וכן הוא לשיטת המכילתא דויסע בשלח פ"א ניסן שיצאו ישראל ממצרים אירע להיות בחמישי בשבת, וכן הוא לדעת ר' יוסי (שבת פז ב) וכן הוא (פדר"א פ"ט) ולדעת הס"ע פ"ה בששי בשבת יצאו בנ"י מארץ מצרים, והנה המכילתא והסד"ע פליגי בזה, ודעת הגאון רבינו סעדיה כדעת המכילתא:

(ב) אחרי שיום ראשון לחדש ניסן היה ביום חמישי, היה יום ט"ו ג"כ ביום חמישי:

(ג) ובמכילתא שם, השלים ניסן אירע אייר להיות בשבת, חסר אייר אירע סיון להיות באחד בשבת, ולדעת הס"ע היה ר"ח איר באחד בשבת:

(ד) ולפי הח' היה יום טו לחדש השני ביום השבת ובו ביום שחנו במדבר סין התרעמו והיה יום התלונה:

(ה) ובו ביום אמר להם משה:

(ו) לירידת המן:

(ז) ששי לשבוע:

(ח) מיום הראשון:

(ט) וכן כתב הח' ז"ל (למטה מ, ב) ובתלמודנו כתוב כי יום חמישי יצאו ישראל ממצרים, ואם הוא דרך קבלה נקבל, ואם הוא דרך סברא לפני יום חמישי יצאו:

(י) לשבוע:

(יא) וסופרין מיום הראשון:

(יב) כי כל האומות המאמינים באמונת תורתינו סומכין על המספר הזה:

(יג) וכן המנהג אצלינו לקרוא כן בל"א עיין קרני אור:

(יד) יום השבת קראוהו סאבעס מכוון לקריאתנו:

(טו) יום ראשון שני שלישי:

(טז) כן הוא חבור הימים אצלם כמו השבוע אצלינו:

(יז) לקרוא יום השביעי סבת:

(יח) כי גלגל רביעי בו חמה, והוא הגדול משבעה כוכבי לכת:

(יט) מים סוף, כמש"כ (טו כב) ובאמת הסיעם עפ"י השם:

(כ) ולא כל העם, ורק על משה לבדו:

(כא) ובמקח"מ ועתה במדבר סין אמר":

(כב) ויבאר מדוע במרה התרעמו רק קצתם ורק על משה לבדו, כי במרה הלינו על המים לבד, לכן הלינו על משה שהסיעם מים סוף ששם מים, ורק קצתם, כי על המים היו מקוים למצוא, וכן מצאו במהלך יום אחד, אבל על המזון לא קוו למצוא מפני שהם רחוקים מן הישוב ע"כ התרעמו על משה ואהרן שהוציאום ממצרים:

(כג) ולזה הזכיר הכתוב בחמשה עשר יום לחדש השני, לאמר שכבר להם חדש ימים שיצאו ממצרים, וכן פי' רש"י ז"ל, וכן פי' הרשב"ם, אז פסקו להם עוגות שהוציאו ממצרים:

(כד) הושאל לכל מאכל, וכן פי' ר"י ן' גנאח "ולחם אצלי שם כולל לכל מה שיאכל, אלא שהגובר עליו מה שיעשה כן מן התבואה בלבד, והראיה על הכלל, ובל אלחם במנעמיהם (תה' קמא ד) והמנעמים רבים במיניהם, והפיל עליהם כולם אלחם":

(כה) לחם פי' פת מדגן, וכן, ארץ לחם וכרמים (מ"ב יח לב):

(כו) שהוא הקרבן, וכן, את קרבני לחמי (במד' כח ב) ובצפניה א יז על הפ' ולחומם כגללים, פי' הח' ז"ל בשרם בלשון ישמעאל, וכן פי' הח' ז"ל והרד"ק (איוב כ כג) וכ"ה (שמו"ר פמ"ב ד) בערביא קורין לבשרא לחמא:

(כז) וכן פי' ר"י ן' גנאח "ענינו אצלי נשחיתה עץ בפריו, כלומר נכריתהו ונכרית דבריו מעלינו", וכתב הרמבמ"ן, "ויתכן א"כ שיכלול המן והשליו כי יתן להם שאלתם ששאלו לחם ובשר":

(כח) וכן פי' הרשב"ם:

(כט) לדעתי חסר מלת "אם":

(ל) וכן פי' הרמב"ן:

(*) ובכתוב ויסעו כל עדת בנ"י וגו':

(לא) כמש"כ (במד' לג, יב יג יד):

(לב) עיין ל מעלה טו כב יהל אור אות רמא:

(לג) כי גם החרב אוכלת:

(לד) וכן פי' רש"י ז"ל:

(לה) כדעת המכילתא הבאתי למעלה פ' א:

(לו) כדעת הסע"ר (למעלה שם):

(לז) וכן פי' למעלה פ' א, בפי' הארוך:

(לח) וזה היה ביום הראשון:

(לט) והוא ששי לשבוע וששי לירידת המן:

(מ) כמש"כ (פ' לה):

(מא) ולא יאריכו זמן הרבה:

(מב) שירד מאכל מן השמים:

(מג) כדעת (המכילתא דויסע בשלח פ"ב) שלא יהיו יוצאין לחצרות ומלקטין אלא יוצאין למדברות ומלקטין ועיין קרני אור:

(מד) והמן ירד בכל מקומות מסעיהם:

(מה) וכן פי' הכוה"ק, כי רק הנשאר על השדה כזרוח השמש נמס, אבל העומר שלקטו, אפילו בצהרים עמד בעינו לא שלט עליו חום היום ולא חום האש, כי אחרי לקיטתו מלבד שלא המסו עוד חום שמש, אבל נעשה מקשה שגם האש לא שלט בו, ולכן נאכל כמו שהוא והיה טעמו כצפיחית בדבש:

(מו) למטה פ' יח:

(מז) למטה פ' כב:

(מח) למטה פ' כד:

(מט) וכן פי' הח' ז"ל למטה פ' לא בפי' הארוך:

(נ) למטה פ' לג ועיין באורי שם:

(נא) כן הוא (סדע"ר פ"י, מכילתא דויסע פ"ה, תענית ט, א):

(נב) ונראה מזה שלא ירד בזכותו אחרי שגם אחר מותו ירד ועיין קרני אור:

(נג) עתה יבאר שהענן לא היה בזכות אהרן:

(נד) עיין בפי' הקצר (למעלה יג כב, ובפי' הארוך טו כב) ובבאורי שם:

(נה) ולא בזכות אהרן:

(נו) כמש"כ (למטה מ לו):

(נז) פי' היית נראה בענן:

(נח) שהיה בזכות מרים:

(נט) ופי' הח' ז"ל "פעמים רבים במדבר הגדול והנורא":

(ס) כן הוא (תענית ט א, במד"ר פ"א ירושלמי סוטה פ"א ה):

(סא) ושם אין סבה מוצאת שלא היה שם מים:

(סב) שם האריך לבאר:

(סג) בפ' כב וקצר כאן מפני ששם יבאר בארוכה:

(סד) וכן פי' רש"י והרשב"ם ז"ל:

(סה) ובמקח"מ "יעשה":

(סו) דעת הח' ז"ל, כי ובקר שבפ' ז' נמשך בפסוק הראשון, כי בעבור שאמרו "כי הוצאתם אותנו" (פ' ג) אמר שני אותות יעשה השם לכם שתדעו כי הוא הוציא אתכם, הא' בערב היום הזה והשני למחר בבקר, והיה ראוי שיאמר, ערב ובקר וידעתם וראיתם כי ד' הוציא אתכם:

(סז) רק דבק אלמעלה ערב וידעתם וגם בקר, וכן פי' הח' ז"ל (פ' יא) "ומזה הפסוק התברר פי' ובקר וראיתם את כבוד ד' וכו' ":

(סח) כי בו ביום בדבר אהרן אל העם:

(סט) נראה להם כבודו:

(ע) בפ' י:

(עא) פי', כי רבים האמינו אמונה שלימה בד', כמש"כ ויאמינו וגו' אך היו בהם גם המתרעמים (למעלה יד יב) והם התלוננו (פ' ג) מפני שלא היו יודעים האמת:

(עב) וכן פי' רש"י ז"ל:

(עג) בפ' שלפני זה, שמלת ובקר איננו דבוק עם וראיתם את כבוד ד', אלא אל מלת ערב:

(עד) ואיננו דבק עם ובקר, ופי' שֶיֵרָאֶה כבוד השם בעבור כי שמע את תלונותיכם שהלינותם עלינו עתה:

(עה) השם:

(עו) כי אל"ף אנחנו נוסף מאותיות האמנתי"ו, ועיקר מלה זו "נחנו" ועיין ברא' מב יא, ובבאורי שם:

(עז) ודעת רש"י, רשב"ם, רמב"ן, רמבמ"ן, על ירידת המן שהיה דבר פלא ונגלה בו כבוד ד' וכן פי' שד"ל, ולא אמר כן בענין השליו, כי היה השליו בהשגחת השם אך לא נס גמור:

(עח) את העם:

(עט) וכן פי' הח' ז"ל שם, פועל יוצא לשנים פעולים:

(פ) כשראה שלא מצאו קורת רוח בדבריו ולא ענו העם אותו דבר, הוסיף לפרש מאמרו הראשון, ואמר מה שאמרתי וידעתם כי ד' הוציא וגו' יהיה בתת ד' לכם בערב בשר לאכול, ומה שאמרתי "וראיתם" בתתו לכם לחם בבקר לשבוע, וכן פי' למעלה פ' ו' השני אותות:

(פא) כי שם היה אהל מועד, וכן פי' רש"י ז"ל "קרבו למקום שהענן ירד":

(פב) וזהו אומרו קרבו לפני ד':

(פג) כמש"כ "ויהי כדבר אהרן" כי עוד היה אהרן מדבר:

(פד) ומשה הלך למקום הכבוד:

(פה) זהו אומרו, שמעתי את תלונת בני ישראל (פ' יב):

(פו) זהו אומרו בין הערבים תאכלו בשר (שם):

(פז) כי כבוד השם נראה בענן:

(פח) כי שרש המלה לון, ואף שגם הד' פעמים תְלֻנֹּתֵיכֶם הקודמים בפרשה הנו"ן בהם דגושה, מכל מקום אין בהם זרות כי לפניו קבוץ במקום השורק, ולכן יהיה בהם הדגש במקום הנח, משא"כ בזה שבא בו הנח עם הדגש (רש"ד):

(פט) נכתבה שנית:

(צ) והרמב"ן כתב, אבל נשנה בעבור שאמר, שמעתי את תלונת בנ"י:

(צא) (למעלה יב ו) ועיין גם בפי' הקצר שם, ובבאורי:

(צב) ובמקח"מ "התברר פירושי במלת ובקר":

(צג) שמלת "ובקר" איננו דבוק עם וראיתם את כבוד ד', וכמו שפי' למעלה פ' ו:

(צד) "וידעתם כי אני ד' אלהיכם" הנה מבואר כי ידיעת השם להם מחויבת מאשר היה בבקר ובערב:

(צה) ר"ל מיד באותו יום שנתרעמו:

(צו) פי' מפאת דרומית, וההולך מדרום העולם לצפונו יקרא עולה, וכן ויגז שלוים מן הים (במד' יא לא) לא שיצאו מן הים, כי לא יושבי הים הנם, רק עלו מפאת ים סוף שהוא לרוח ים:

(צז) וכן פי' שם הח' ז"ל "ישכיב כמו יוריד וכמוהו שכבת הטל":

(צח) עיין ערכו בראש ס' בראשית:

(צט) פי' שיולד ממנו דם טוב:

(ק) המן שהיה יורד לישראל היה יורד בששי משנה:

(קא) לכל המסעות שנסעו וחנו שם ירד המן:

(קב) וכן פי' רש"י ז"ל (למטה פ' לה) כי בט"ו בניסן פסק, ועיין (למעלה טז ד) בפי' הקצר ובבאורי שם:

(קג) מין עוף שמן:

(קד) הרלב"ג ידייק מלשון הח' ז"ל שהשם העלה אותם מן ים, וז"ל "הוא מין ממיני העופות ואולי העלה אותם השם ית' מן ים כמו שכתכ הח' א"ע ז"ל", ולפ"ז נוכל לפרש ותעל, לשון עליה, מפני שהים עמוק מן היבשה:

(קה) פי' נטיפת הטל:

(קו) צ"ל, היתכן:

(קז) פי' ואיך לא התבישי אלה:

(קח) סין, הוא מבצר חזק, וכן יקרא יחזקאל (יחז' ל טו) מעוז מצרים, והמדבר הקרוב לו ששם חנו בנ"י הוא מדבר סין והנה היה שם מקום ישוב:

(קט) והיה זה, בעשור לחדש הראשון (יהושע ד יט) ובאו לגלגל ובט"ו בו פסק:

(קי) פי' עפ"י דרך התולדות והטבע:

(קיא) עיין בפי' הקצר (פ' ד) שיחשוב עשרה נסים שהיה במן:

(קיב) כי הוא נמצא רק על עלי העץ הנקרא בשם טרפא או טמריסק ועיין קרני אור:

(קיג) פי' בפסוק הזה עצמו:

(קיד) הנה ביאר בטענות צודקות האלו שהמן שאכלו אבותינו במדבר לא היה אותו הנקרא היום מאנ"א, וכן פי' (פ' לה) זה הנס היה גדול מכל הנסים שנעשו על יד משה עיי"ש:

(קטו) ענינו הכריתה וההפסק:

(קטז) וכן פי' הח ז"ל שם:

(קיז) ענינו כריתה:

(קיח) הטל היה יורד ראשונה:

(קיט) פי' שירד המן בהסתלק שכבת הטל:

(קכ) אח"כ ירד המן:

(קכא) תארו בשיעורו ובאיכות שיעורו, והטעם שהיה עגול, והנה פה פי' כן מדעת עצמו ובפי' הקצר פי' בשם י"א, וכן פי' הרד"ק בשרש "חספס" "מגולגל ועגול":

(קכב) אין לו ריע, אף לא בשאר לשונות:

(קכג) והשי"ן כמו סמ"ך וכן פי' רש"י ז"ל, והרמב"ן, עפ"י תרגום אונקלס, וכן הוא בספר הגלוי להריק"ם ז"ל:

(קכד) וכן כתב רבינו מנחם ב"ר שלמה (שכל טוב), ואשר אמר אונקלס מקלף לא סבירא לי עיי"ש:

(קכה) אם נכפלו הפ"א והעי"ן יהיה הכפל ליתרון, ואם העי"ן והלמ"ד כפולים יהיה הכפל לחסרון:

(קכו) כי שרשו "סגר":

(קכז) כי שרשו "הגה" ונכפל עי"ן הפעל:

(קכח) ר"ל ה"א למ"ד הפעל:

(קכט) הגיגי:

(קל) ר"ל בשלימים:

(קלא) וכן הוא במדרש שכל טוב "אבל לכפול אות התיכונה לא נמצא במקרא" ובכל זאת מצאנו עוד שהעי"ן כפול "זנוני זונה" (נחום ג ד):

(קלב) עיין אות קכא:

(קלג) וא"כ שרשו "חסף" ונכפלה בו עין הפעל:

(קלד) מחמשה אותיות מחספס:

(קלה) בן ארבע אותיות, וכן פי' הרד"ק בשרש "חספס":

(קלו) מראיתו ככפור שהוא הקרח, ונקרא הקרח כפור, לפי שהוא מכפר פי' מכסה את הארץ:

(קלז) הוא רש"י ז"ל, ויש מטילים ספק בזה, עיין קרני אור:

(קלח) ברש"י שלפנינו לא נמצא זה, ויכול להיות כי היה להח' ז"ל נוסחא אחרת בפי' רש"י ז"ל עיין קרני אור:

(קלט) והמגיד לו כן טעה בזה:

(קמ) ולא מן:

(קמא) בל' ישמעאל:

(קמב) וכן פי' מנחם, הביאו הריק"ם (הגלוי סי' יט) כי מן בלשון ערבי כמו מי בעברי וכן בארמית מי הוא מן הוא:

(קמג) שתרגומו מי:

(קמד) ואין לפרש כן על המן, וכן כ' הח' ז"ל (ברא' לג ח) "מי לעולם ימצא על אדם" ועיין קרני אור הערה ה' שם וכן כתב הח' ז"ל (רות ג טז) "כי אין משפט מי שימצא על הענין כי אם בן אדם" ועיין באורי שם וכן יאמר מנחם (הגלוי שם) "כי מי אינו נופל כ"א על בעלי השכל":

(קמה) ר"ל רק פי':

(קמו) שפי' אשר הזמין לכם מזון:

(קמז) פי' שאין ויאמר משה אליהם המשך עם הקודם לו, מן הוא כי לא ידעו מה הוא, ושנאמר כי משה השיב להם ע"ז הוא הלחם, כי הם לא שאלו למשה, אלא ויאמרו איש אל אחיו, וע"כ יפרש ר"מ כי ויאמר משה וגו' וכבר אמר משה:

(קמח) וכן פי' רש"י ז"ל שבתחלה הבאיש ולסוף התליע:

(קמט) עיין באורי שם:

(קנ) ע"כ איחר דבריו וכתבם בקשור אחד:

(קנא) כי אי אפשר שהקטנים יאכלו עמר:

(קנב) מזדמן הוא מאת השם:

(קנג) שהפי' מן מן מה הוא, והנה פה בפי' הקצר לא יזכור המפרש כמו בפי' הארוך שהביא בשם רבינו שלמה, גם יאמר "והמפרשים" בשם רבים:

(קנד) כי בלשון ישמעאל תרגומו מי הוא:

(קנה) ומי לא יאמר כ"א לאדם לבדו:

(קנו) ונקרא כן הראש לסבובו, ונכפל גם הפ"א כמו שנככל בקדקד שהוא מן "קדד" ובעבור שזה האבר נכבד מכל אברי הגוף יכונה כל הגוף בשמו, ונקרא הראש גלגלת, והתיחד בהוראת איש פרטי בבחינת מספר מפקד העם:

(קנז) האופן שעל ידי גלגולו מעלים מים מן הבאר:

(קנח) ע"כ קצב המדה:

(קנט) לקטו עומר אחד לכל נפש:

(קס) עיין בפי' הקצר לעיל פ' ד':

(קסא) וכן הוא דעת הרלב"ג והרדי"א, כי אחרי שלקטו אותו לפי מה ששערו מדדוהו ומצאו שלקטו בכיון עמר לגלגלת:

(קסב) ואף אם לא יוכל:

(קסג) ולא יאצרנו לאוכל מחר:

(קסד) ויהיה ולא שמעו אל משה רומז אל האנשים המאוחרים בספור:

(קסה) שלא שמעו והותירו:

(קסו) ושרשו רמם:

(קסז) וכן דעת רש"י ז"ל, וכן פי' ר"ש ן' מלך וי"ו של ויבאש מורה על הזמן שכבר עבר קודם הפועל אשר לפניו ורוצה לומר וכבר באש ועיין קרני אור:

(קסח) עיין פ' ט"ו:

(קסט) פי' כחום האויר, וכן ת"א "כד חמא עלוהי שמשא", כאשר היה אור השמש חם עליו, וכן תיוב"ע "שָחין שמשא עלוי", ושחין לשון חמום:

(קע) זה דבר ידוע שהשמש איננו חם, כי כבר אמרו הגלגלים אינם חמים ולא קרים, אך ניצוץ השמש מתחמם בעברו דרך יסוד האש, ובהכותו בארץ בכח מחמם האויר, הנה השמש לא יחם אבל ניתן חום:

(קעא) כי שרשו "מסס" והוא נפעל עבר מן הכפולים לגזרת פָעֵל, ומשפטו נמסס, אלא שהוא קמוץ מפני ההפסק (ן' מלך):

(קעב) ולקטו אותו כעלות השחר טרם שיצא השמש על הארץ:

(קעג) וכן הביא דעתו הרדי"א, וכתב "הראב"ע יסבור שביום הוי"ו ירד לחם משנה מן השמים ונכון הוא":

(קעד) כי כן נאמר "על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים" (פ' כט):

(קעה) שמשה כבר אמר להם מה שצוהו ד' והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו והיה משנה (פ' ה):

(קעו) לקטו לחם משנה:

(קעז) א"כ בכוונה ורצון לקטו לחם משנה, א"כ משה אמר להם כן עפ"י מה שאמר לו ד' (פ' ה) אלא שלא פי' להם ענין השבת:

(קעח) ובעבור שמשה לא באר להם מה יעשו מאותו לחם משנה אשר ילקטו ביום הששי, לכן באו הנשיאים והגידו למשה:

(קעט) בענין הלקיטה:

(קפ) ואיך ינהגו בו:

(קפא) אפילו מלאכת אוכל נפש:

(קפב) ויכינו בששי לאכילת מחר:

(קפג) כמש"כ כי שבת היום לד' (פ' כה):

(קפד) כי בו שבת מבריאת העולם וחדושו:

(קפה) והושאל ג"כ על שנת השמיטה:

(קפו) וקוראים השבוע שבת יהיה שבוע ימים או שבוע שנים, אמרו בימים שבע שבתות תמימות (ויקרא כג טו), ואמרו בשנים, שבע שבתות שנים שבע שנים שבע פעמים (שם כה ח):

(קפז) וכן והיתה שבת הארץ לכם לאכלה, ונמצא ג"כ בל"ז שומר שבת מחללו (ישעי' נו ב) עולת שבת בשבתו (במד' כח י), אך על הרוב בא בל"נ:

(קפח) בשלש נקודות תחת הבי"ת, וכן תחת תי"ו הראשון שהוא שרש:

(קפט) ובעבור התחברות שני תווי"ן חסרו האחד כמשפטם:

(קצ) במלת שבת:

(*) ובבא"י נוסף עוד "כמו מְשָרַת לנקבה פתחו הרי"ש להורות על לשון נקבה, ולשון זכר הוא, משרת את המלך (מ"א א טו) וככה וכו'":

(קצא) כי לשון זכר יחיד הוא אֶחָד, והיה ראוי להיות לשון נקבה אַחְדַת ובעבור היות הדל"ת והתי"ו כאשר הם רפים קרובים במוצאם כבד על הלשון להחבירם, והנה חסרו הדל"ת ופתח והחי"ת להורות על לשון נקבה:

(קצב) עיין בפי' הקצר (למטה לא טו, ובברא' יא א) ובבאורי שם, ועיין צחות אות ד':

(קצג) בא אֵפוּ עם האל"ף בצירי:

(קצד) והיה ראוי להיות אֲפוּ האל"ף בחטף פתח, ובא בצירי להרחיב עליה:

(קצה) ופי' אפו ובשלו מן המן הזה כל הצריך לכם לאכילת היום הזה:

(קצו) אף שלא אמר אכלו זאת מבואר:

(קצז) מהאפייה ומהבישול שהוא עמר השני שהוא עוד חי יהיה לכם למשמרת עד הבקר:

(קצח) ומחר אומר לכם מה תעשו:

(קצט) בבקר אמר להם אכלוהו היום, אמנם ממה שאמר להם משה אכלוהו היום, ולא אמר בשלוהו היום ואפוהו היום, נראה יותר כי ביום השבת ההוא אכלו את המן חי בלא בישול, שהרי היה ג"כ נאכל כמות שהוא חי:

(ר) נשתנית התנועה בעבור הברת האל"ף שהיה ראוי לבוא בחטף פתח ובא בצירי:

(רא) כי היה לו להזכיר גם האכילה:

(רב) ובא על העפר ונסמך לו, כמו, מטיט היון (תה' מ ג):

(רג) וכן כתב הרד"ק בשרש "איש" כן דרך העבריים להוסיף אותיות להקטין כמו שבת שבתון, שבת אמר על יום השבת מערב ועד ערב, ושבתון על התוספות שמוסיפין מחול על הקדש, וכ"כ הבחיי (דבר' לב י) בפ ' מלת אישון, שהוא ע"ש קטנות הצורה, וכן שבת שבתון, וכן פי' הטור עה"ת פה:

(רד) וזה נאמר ביוה"כ החמור ויסתור דבריו:

(רה) פי' שהוא שבתון בעדכם שלא תעשו בו מלאכה, והוא שבת קדש לד':

(רו) וכן יאמר בפי' הארוך, כי זה היום סמוך לשם:

(רז) וכן יאמר הכתוב שם שבת שבתון יהיה לארץ שבת לד' (ויקרא כה ד):

(רח) שבת שבתון הוא לכם (שם כג לב):

(רט) ג"כ שבתון (שם שם לט):

(רי) ג"כ שבתון (שם שם כד):

(ריא) בעבור החדש השביעי:

(ריב) ולא אמר שההתחלה היא מערב היום:

(ריג) פי' כשהיה בקר יום שני אז נשלם יום אחד כי הלילה הולך אחר היום:

(ריד) וכן יאמר (אגרת השבת שער הג') "כי דבר הכתוב על ההוה ברוב, כי ביום עושים הכל מלאכה":

(רטו) וכן יאמר (שם) והזכיר מחר שהוא היום, כי דבר על ההוה, כמו יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב (תה' קד כג) וכמו ובשר בשדה טרפה לא תאכלו (למטה כב ל) כי הוא הדין לנטרף בבית:

(רטז) כן הוא טענת החסרי אמונה:

(ריז) ובנדפסים שלשת ימים ושלשת לילות וכן הוא במג"ט וטעות הוא:

(ריח) כי לילה שם דבר, והפכו יום, וכן יום שם דבר והפכו לילה, ואיך יתכן שיום ולילה אחד הוא:

(ריט) וידוע כי בחצי הלילה היתה מכת בכורות אך הוא יורה על העת והזמן:

(רכ) ופי' בזמן הזה. וכן פי' שם הח' ז"ל:

(רכא) שיורו על העת והזמן:

(רכב) שתחלה ערב ואח"כ בקר:

(רכג) וכן יאמר (אגרת השבת שם) ועוד מצאתי מפורש, בראשון המועדים שנתנו ד' לישראל לפני השבת, בארבעה עשר יום לחדש בערב (למעלה יב יח) ואח"כ כתוב שבעת ימים (שם פ' יט) והנה יום ט"ו מהערב שהוא יום הראשון:

(רכד) שהוא הדין לנטמא ביום:

(רכה) וכן יאמר (אגרת השבת שם) "וחפשתי עוד ומצאתי כי (הטמא) מקרה לילה או יום, או הנוגע בכל אשר יטמא לו אמר הכתוב יטמא עד הערב שהוא סוף היום, כי אילו היה תחלת היום מהבקר היה ראוי שיטהר מקרה לילה בסוף היום שהוא לפנות בקר":

(*) ובבא"י "התולים":

(רכו) עיין ברא' א ה ובבאורי שם:

(רכז) כי יאכלוהו היום:

(רכח) יבאר כי מה שאמר עוד ששת ימים תלקטהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו, הוא להודיעם שכן יהיה תמיד כל המ' שנה שיאכלו את המן ששת ימי המעשה, כמו שאמר דבר יום ביומו, וביום השביעי מפני שהוא שבת לא יהיה בו:

(רכט) ר"ל מלת בו:

(רל) לתוס' ביאור, כי כבר אמר ביום השביעי:

(רלא) מלת ממנו לתוספת באור:

(רלב) לא יהיה בו המן:

(רלג) שהתחיל ביום ראשון:

(רלד) כי רצו להבחין היעמדו דברי משה שאמר בקדושת השבת:

(רלה) פי' הקב"ה אמר לו למשה עד אנה מאנתם, וכללו בכלל הממאנים, מפני שהוא במקום כל ישראל:

(רלו) והשם אמר לו שיאמר כן לישראל עד אנה אתם מאנתם:

(רלז) שלא שמעו:

(רלח) הנגלה והנסתר הנגלה הם אמת כמשמעם, והנסתר יבינום רק המשכילים, ועיין בפי' הח' ז"ל (ויקרא א א) ובבאורי שם:

(רלט) עתה יתברר לכם כי ד' הוא שצוה אתכם על השבת:

(רמ) בערב שבת:

(רמא) וכן פי' הח' ז"ל (למעלה י כג) על הפ' ולא קמו איש מתחתיו, שפי' מביתו והביא ראיה מן שבו איש תחתיו, הכתוב פה:

(רמב) כי לקיטת המן היה חוץ למחנה, ואמר להם לבל יצאו מן המחנה ביום השבת כדי ללקוט המן:

(רמג) עיין (מכילתא דויסע פ"ה עירובין נא א, ויוב"ע ורש"י עה"ת) שבו איש תחתיו אלו ארבע אמות, שכן תחתיו של אדם ארבע אמות כדי שיטול חפץ ממרגלותיו וישים מראשותיו:

(רמד) ושם אלו אלפים אמה שהן רשות לשבת להלוך בהם לכל רוח ממקום ששבת שם:

(רמה) פי' מלכת בשבת חוץ לתחום:

(רמו) והוא עשות חפציך, שפי' עשות חפציך, מעשות, שהוא כולל כל המלאכות האסורות:

(רמז) פי' שלא יהא דבורך בשבת כדבורך בחול:

(רמח) במקומות מפוזרים בג' שבת ובג' עירובין:

(רמט) כאשר עשו אנשים שיצאו ללקוט וכן פי' רש"י ז"ל "ועיקרו של מקרא על לוקטי המן נאמר":

(רנ) פי' ביום שבת ההוא ומשם והלאה בכל שבת ושבת:

(רנא) במדבר טו לב:

(רנב) כי היה לו לכתוב זאת בעת ירידת המן והפסיק באמצע ועתה שב לספר שבח המן:

(רנג) בלשון סורי כוּסְבַּרְתָּא ובלשון ערבי כֻּסְבַּר:

(רנד) פה ובבמדבר יא ז:

(רנה) אין לו כבר, וכן כתב הרשב"ם "אין לו חבר אבל צפחת מים כלי הוא":

(רנו) רקיקין, אופין אותם בשמן, וטובלים אותם בדבש:

(רנז) פי' כשאוכלים אותו חי כמות שהוא בלי טחינה או בישול אלא כאשר ירד:

(רנח) כמ"ש ובשלו בפרור גו' והיה טעמו כטעם לשד השמן, וכן פי' הח' ז"ל בפי' הקצר (פ' ד) וכן פי' הרשב"ם:

(רנט) פה יאמר כצפיחית בדבש, ובבמדבר יא ח "כטעם לשד השמן":

(רס) כמו שפירשתי והוא עשב ששמו כן וזרע שלו עגול, אבל אינו לבן, והמן דומה לו בתבנית אבל לא בצבע, וכן פי' רש"י ז"ל, וכן פי' הרד"ק, המן היה לבן והיה גרגרים כזרע גד:

(רסא) וכן פי' רש"י ז"ל בצק שמטגנים אותו בדבש:

(רסב) אחר שהוקם המשכן בשנה שניה שהיה שם ארון העדות:

(רסג) וכן פי' רש"י ז"ל:

(רסד) זה הדבר אשר צוה ד':

(רסה) שהם דברי השם:

(רסו) וכן פי' רש"י ז"ל צלוחית של חרס:

(רסז) אין לו חבר במקרא, ואף בלשונות הקרובות ללה"ק:

(רסח) שהם על ארון העדות:

(רסט) כי אין לו חבר:

(רע) צלוחית, וכן במכילתא דויסע פ"ה "צלוחית המן וצלוחית של מי נדה וצלוחית של שמן המשחה":

(רעא) כמש"כ שני לחות העדות (לא יח) ונקראים הלחת עדות, כי עדות הם לישראל שבחר בהם מכל אומה ולשון:

(רעב) זה הדבר אשר צוה ד':

(רעג) כי כמו שהלוחות הם עדות לישראל לפי שהם מעשה אלהים, כן לחם שמים זה הוא עדות להם כי הוא מחסדי ד' אשר הפליא לטובת עמו, ולכן הונח המן אצל הארון:

(רעד) בפ' הקודם:

(רעה) ר"ל לפני ארון העדות והוא בקדש הקדשים:

(רעו) שהם שני לחת העדת (למטה לא יח):

(רעז) וכן יאמר (למעלה פ' ד) בפי' הקצר "כי רובי הפלאים הם לעתים" פי' שלא יאריכו זמן הרבה:

(רעח) וזה היה ממחרת הפסח לשנת הארבעים לצאתם מא"מ:

(רעט) כי המן ירד עמהם ולא פסק עוד:

(רפ) כמ"ש ויחנו בנ"י בגלגל ויעשו את הפסח וגו' ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח (יהושע ה י יא):

(רפא) כמש"כ וישבות המן ממחרת באכלם מעבור הארץ וגו' ויאכלו מתבואת ארץ כנען בשנה ההיא (שם שם יב):

(רפב) צ"ל "היה זה":

(רפג) ארץ סיחון ועוג:

(רפד) כי גם בעת עברם בארץ סיחון ועוג שהיו יכולים לאכול מתבואת הארץ ההיא לא פסק המן, ויש שאכלו מתבואת הארץ ויש שאכלו את המן:

(רפה) וכן דעתו למעלה בפי' הקצר פ' ד, ובפי' הארוך פ' יג "כי עבר עמהם את הירדן ולא שבת עד חצי ניסן":

(רפו) מדת העומר:

(רפז) ושעורו עיין רש"י ז"ל:

(רפח) וזה השעור היה משביע לאיש אחד: