(א) בנסיעות שונות, כי לא באו במסע הראשון ממדבר סין לרפידים

(ב) וקצר הכתוב להזכירם:

(ג) אף שכל מסעיהם היה על פי ד', והוסיף במסע זה על פי ד', שפי' ביד משה, כמעיד על נאמן ביתו לאמר אני צויתיו להביאם לרפידים לא שעשה מדעתו, והרדי"א פי' כי במסעות האלה היו כולם על פי הענן והוא הנקרא פי ד':

(ד) למעלה טו כב:

(ה) כי לא באו שם במסע הראשון:

(ו) כי שם כתוב ג"כ וילנו העם (למעלה טו כד):

(ז) בכליהם:

(ח) הכתוב למטה:

(ט) ע"כ אמרו תנו לשון רבים, וכן ת"א "הבו לנא" עפ"י לשון הכתוב:

(י) וכן פי' למעלה ד ל:

(יא) כי אין הריב הזה כי אם לנסות את השם:

(יב) מבנין הפעיל:

(יג) ומיד שבאו לרפידים ולא מצאו מים התחילו לריב, כי לא בטחו בד' שישגיח עליהם וימציא להם צרכם ורצו לנסותו:

(יד) הח' ז"ל יפרש טעם הוי"ו מן ויצמא, שהוא במקום כאשר:

(טו) להמיתם בצמא:

(טז) שהוי"ו הוא במקום כאשר:

(יז) בדבר הסקילה:

(יח) וכן פי' הטור:

(יט) וכן פי' רע"ס "עבור לפני העם ותכל תלונותם בראותם שאתה משתדל להמציא צרכם":

(כ) בצווי לאהרן, וכן פי' למעלה ז' טו, כי אהרן הכה את היאור בצווי משה:

(כא) וכן פי' רש"י ז"ל, עבור לפני העם וראה אם יסקלוך למה הוצאת לעז על בני, וכן פי' הרדי"א:

(כב) כי תתן להם מים:

(כג) כי חורב וסיני קרובים זה לזה:

(כד) משה, והזיל מים ממנו להשקות את ישראל:

(כה) כי שם תראה כבודי, ועי"כ תדע איזה צור להכות:

(כו) כי היות משה בהר חורב, כלומר היותו מתדבק באלהות, עמד השם לפניו על הצור, ולפיכך יצאו ממנו מים ושתה העם, כי הדבק בכל יוכל לעשות אותות ומופתים, ועיין (הגלוי להריק"ס סי' סז) מה שכתב בענין הצור:

(כז) הכתוב יאמר בַצור בפתח, והוא הצור הידוע שאין בו שום לחלוחית ממים:

(כח) כמו במי מריבת קדש שכתוב שם, ותשת העדה ובעירם (במד' כ יא) אבל בידוע שעשו כן, וכן פי' הרמב"ן:

(כט) כי הכתוב יאמר ויקרא בל"י, ולא ויקראו בל"ר ושב אל משה או אל הקורא:

(ל) בפ' הזה:

(לא) פתח במה דסיים:

(לב) וכן ואל יאמר בן הנכר ואל יאמר הסריס כה אמר ד' לסריסים (ישעי' נו ד):

(לג) וכן פי' שם הח' ז"ל והטעם שאמרו, היש ד' בקרבנו:

(לד) הח' ז"ל יתרץ מלת ויבא בל"י, גם מהיכן בא? ויבאר מה שבא בל"י טעמו גוי עמלק, ול"י קאי אמלת גוי החסר מן הכתוב:

(לה) ובא מארץ הנגב, כמו שאמר עמלק יושב בארץ הנגב, וכן ת"א שם "עמלקאה" והם עם עמלק:

(לו) כמ"ש, לעדן בנו עמיהוד בנו אלישמע בנו, נון בנו יהושע בנו (דה"א ז כו כז):

(לז) במד' יג טז:

(לח) עיין רמב"ן (ברא' יב א):

(לט) וכן פי' הח' ז"ל שם, אנשים שהם ידועים גבורים:

(מ) הח' ז"ל יתרץ מלת צא שנראה כמיותר כי היה די באמרו והלחם לבד:

(מא) גבעה הוא כמו הר, אבל אינה גבוה כמו ההר:

(מב) שהוא גבעת חורב והוא הר סיני:

(מג) כן הוא (מכילתא שם) ושם מבואר התפלה שהתפלל:

(מד) והמלה נמשך למעלה ולמטה ועיין קרני אור:

(מה) עיין קרני אור הערה יב:

(מו) הלא הצור שהכה משה היה בחורב שהוא הר סיני ומשם לקחו מים, ואיך יחשוב הכתוב הנסיעה הזאת:

(מז) מרפידים ומחורב:

(מח) וכן פי' הרשב"ם "שכן דרך עורכי מלחמה כל זמן שרוצים הרמת ניסים הן מתגברין וכשהוא מושלך רגילין לנוס ולהנצח":

(מט) ובמקח"מ "אהרן וחור" פי' שהיה נעשה ע"י זולתו:

(נ) ובמקח"מ "בהר מי שיראה עומד" וכן כתב רל"ש (הרכסים לבקעה) "אם כדרך ארץ כדעת הרשב"ם אין צורך למטה אלהים, אבל הוא כמו נטה את ידך האמור במופתי מצרים, ולד' התשועה":

(נא) (בג' ר"ה כט א, תנחומא א בשלח אות כז) וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה אלא וכו', וכן (מכילתא שם) "וכי ידיו של משה מגברות ישראל או ידיו שוברות עמלק אלא כל זמן שמגביה ידיו כלפי מעלה וכו'" והיתה א"כ הרמת ידיו של משה הוראה לבנ"י שיסתכלו כלפי מעלה וישעבדו לבם לשמים ולזה היה עומד על הגבעה כדי שיוכלו לראותו כל ישראל:

(נב) זה היה מצווה מפי השם ואם כי לא נכתב:

(נג) ושם היה ג"כ במצוה עליונה (יהושע ח יח):

(נד) וכן תיוב"ע:

(נה) ובמקח"מ "וטעם להשים אבן תחתיו":

(נו) החזיקו המקום באבן אשר שמו תחתיו:

(נז) משה ישב על האבן ואהרן וחור עמדו ותמכו בידיו משני עבריו, ואם לא היה משה יושב גם ידי אהרן וחור תכבדנה, ובהיות משה יושב והם עומדים נקל היה להם לתמוך בידיו:

(נח) שלא כמנהג, כי בכל מקום נאמר בידים לשון נקבה, והיה ראוי לומר כבדות:

(נט) ג"כ ל"ז "מזה":

(ס) ואמר שלוחה, ל"נ והנה בו, ל"ז:

(סא) כי ויהי הוא ל"י, ידיו ל"ר ויפרש שישוב לכל אחד מידיו ורש"י ז"ל פי', ויהי משה ידיו באמונה, והנה לדעתו מלת ויהי שב אל משה, ולא על ידיו:

(סב) בנות ל"ר ומלת צעדה הוא ל"י, והיה ראוי לומר בנות צעדו, ויפרש צעדה כל אחת:

(סג) בא ל"י על רבים, ופי' כי כל אחד מהצדיקים יבטח ככפיר:

(סד) ויפרש ויהי ידיו אמונה כל אחד מידיו עומדות בתוקף ובאמונה:

(סה) וענינו כמו באמונה, והכוונה שהיו ידיו עומדות וקיימות ברוממותן:

(סו) שהוא פעולה:

(סז) כי הוראת מלת אמן, חוזק עוצם וקושי, ומזה עשות חזוק ודבר של קיום, והתיחד בנין הקל לענין גדול הילדים וכלכלתם שיגדלו ויהיו חזקים ובריאים, ואמר כי אהרן וחור היו אומנים ומחזקים מקומו ותמכו ידיו שיהיו יכולת לעמוד נצבות לצד מעלה בחוזק:

(סח) פה יד לשון זכר:

(סט) ג"כ לשון זכר:

(*) אולי צ"ל, כבדים מהזקנה:

(ע) פי' ולמה נתפלא:

(עא) זה ידוע מדרכי הטבע, וכן כתב הרלב"ג, וזה מבואר בטבעיות למי שעיין בטבעיות עיון שלם:

(עב) ט"ס הוא, גם אין פה מקומו, והוא פי' על מלת "וישימו" הקודם בפסוק וצ"ל "וישימו, שגבו מקומו" כמו בפי' הארוך:

(עג) פה שינה מכפי שפי' בפי' הארוך, ויאמר שהוא שם התואר:

(עד) והוא מענין אמת, כלומר בנים שאינם מאמינים, או פי' בנים שאין בהם אמת, וכן ת"א "דלית בהון הימנו":

(עה) וכן פי' שם הח' ז"ל, כי הוא תאר, וכן פי' הרד"ק תואר, וענינו אמת ותרגומו מְהֵימָנַיָא:

(עו) שהוא ג"כ שם תואר:

(עז) היו בקיום מורמות ולא הניחום עד בוא השמש:

(עח) ובכתוב שם "ורחל מבכה על בניה, מאנה להנחם על בניה כי איננו":

(עט) כי שניהם ענינם כריתה ומיתה:

(פ) פן יטרף כאריה נפשי:

(פא) בנימין זאב יטרף, כי שניהם ענינם דריסת חיה, ועמו השחתה וקריעת דבר בחֵמה ובמהירות, כי הטורף טורף ודורס בכעס ובו ינוח רגזו:

(פב) תחת הדל"ת, כי שניהם ענינם התנדב הנפש ממעשיו או מהונו:

(פג) כמו ושב ד' אלהיך את שבותך (דבר' ל ג):

(פד) כמו ושב יעקב ושקט (ירמי' ל י) ככה ויחלש יהושע יוצא, וגבר ימות ויחלש עומד, אבל ענינם שוה:

(פה) כי החולשה קודמת למיתה, ופי' וכבר נחלש קודם המיתה:

(פו) שפי' וכבר באש:

(פז) שמקודם בא לו החלישות והרפיון, ולפ"ז יש הפרש ביניהם, כי כאן הוא ענין מיתה:

(פח) וַיַחִלוש כאן הוא על משקל פעל שהוא פועל יוצא, וַיֶחֱלָש דאיוב הוא פעול והוא עומד:

(פט) וזו היא המצוה הכתובה לנו במשנה תורה זכור את אשר עשה לך עמלק (דבר' כה יז) וצוהו לכתוב מלחמה זו בספר התורה לזכרון עולם:

(צ) ולפ"ז נכתב הצווי במקומו:

(צא) עיין ערכו בראש ס' בראשית:

(*) וכן כתב הח' ז"ל (במד' כא יד) עה"פ בספר מלחמות ה', וז"ל "ספר היה בפני עצמו ושם כתוב מלחמות ה' בעבור יריאיו, ויתכן שהיה מימות אברהם, כי ספרים רבים אבדו ואינם נמצאים אצלנו כדברי נתן ועדו ודברי הימים למלכי ישראל ושירות שלמה ומשליו", ועיין ברמב"ן כאן מה שהביא דברי הח' ז"ל, והם מה שכתב (במד' שם) והשיג עליו:

(צב) וכן פי' הרשב"ם, שימלוך עליהם ויקיים מצותי למחות את שם עמלק:

(צג) ולא שם אומה:

(צד) מזה משמע שעמלק לבד ועמו לבד ועיין קרני אור למעלה הערה ח:

(צה) ולפ"ז יהיה עמלק שם האומה, ונתחברה עמו אומה אחרת ולפי שנתחברה עמו קראם עמו (עיין קרני אור למעלה הערה ח):

(צו) וכן פי' רש"י ז"ל, ושד"ל השיג ע"ז וכתב, כי לא יתכן שירמוז זה תכף אחר יציאת מצרים כי בזה היה מרפה את ידיו עי"ש מה שבאר:

(צז) ובנה שם במקום שעמד על ראש הגבעה שהוא חורב וכמו שפי' (פ' ט):

(צח) וכן הוא מזבח ד' נסי:

(צט) במקום המלחמה שנצחו את האויב:

(ק) ויהיה תיבת נס במקום הזה שם משותף לפלא או מופת, וכן רגילים חז"ל להשתמש בזה על הענין הזה:

(קא) וחסר בי"ת השמוש ופי' הקב"ה בבית אל:

(קב) וכן הוא (מכילתא מסכתא דעמלק פ"א) "אמר משה הנס הזה שעשה המקום בגיני (בגינו) עשאו, וכן אתה מוצא כל זמן שישראל בנס כביכול הנס לפניו" ובילקוט רמז רסז בשם ר' אליעזר המודעי ומפורש יותר בחזקוני "ר' אליעזר המודעי אומר הקב"ה קראו נס, ויקרא שמו ד' נסי", וכן מפורש בתיוב"ע:

(קג) פי' כי ד' איננו דבוק עם יקראו, אלא עם ד' צדקנו, וכן פי' הרד"ק שם, לפי שבימיו יהיה צדק ד' לנו קיום תמידי לא יסור, ועיין (למטה יח ג) בפי' הארוך ששם יבאר פי' הגאון שיאמר, כי השם דבק עם מלת יקראו, ושם המשיח הוא צדקנו:

(קד) ד' לשמה וכן פי' הרד"ק, ופי' כי עד עולמי עד לא תסור עוד שכינתו מן העיר:

(קה) ופי' שם הח' ז"ל "שבועה בדבר קיים, ואשא, כמו, וירם ימינו ושמאלו אל השמים (דניאל יב ז) ומלת אשא כדרך בן אדם להבין השומעים":

(קו) ונשבע כי מלחמה לו בעמלק מדר דר:

(קז) נשיאות יד היא שבועה:

(קח) ויהיה טעם כי יד ר"ל חוזק ותוקף יש על כסא ישראל, פי' על המלך שימלוך בישראל להלחם מלחמת ד' בעמלק:

(קט) כמו שנאמר בשלמה, וישב שלמה על כסא ד' למלך תחת דוד אביו (דה"א כט כג):

(קי) והוא רמז לשאול המלך הראשון שתחזק ידו על עמלק במלחמה כמו שכתוב "ויעש חיל ויך את עמלק, ויצל את ישראל מיד שסהו" (ש"א יד מח):

(קיא) עיין הערה הקודמת:

(קיב) ונקרא כסא מלכות ישראל כסא השם בשביל שהכסא של ד' הוא להמליך עליו מי שירצה:

(קיג) כמו שאז"ל (סנהד' כ, א) ג' מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה:

(קיד) וכן תרגם יוב"ע:

(קטו) שתרגם "בשבועה אמירה דָא מן קָדָם דְחֵילָא דִשְכִינְתֵה" ועיין בנל"ג שהביא עוד נוסחאות בתרגום, ומה שביאר שם:

(קטז) שבועה בדבר קיים:

(קיז) והכסא הוא רמז אל השמים, כענין השמים כסאי (ישעי' סו א):