(א) לשון חבל, וע"ד הכתוב, כי יתרו פתח ויענני (איוב ל יא), ופי' כי פתח יתר קשתי לבל אוכל לירות, וכן באתהו כל התלאות מרוב העוני והלחץ:

(ב) עדי לקח ממנו חצי לבו, והנדוד את יתר הלב, ונשאר כמעט בלא לב מהנדודים, ויהיה מלת יתרו בהוראה השנית לשון מותר:

(ג) ובהוראה השלישית יורה על שם יתרו, כי הח' ז"ל השוה א"ע לו, כי יתרו עזב את עמו ללכת אחרי ישראל המדברה, והח' ז"ל עזב מקום מולדתו ללכת נדוד בארצות רחוקות לבקש חכמה:

(ד) ובמקח"מ "בין שתי הפרשיות הללו":

(ה) כדעת ר' יהושע (מכילתא מסכתא דעמלק יתרו פ"א, זבחים קטז א) שאמר מלחמת עמלק שמע ובא שהיא כתובה בצדו (ולא מ"ת כי קודם מ"ת בא וכן פי' רש"י ז"ל, מה שמועה שמע ובא, קריעת ים סוף ומלחמת עמלק, וכן הוא דעת הרמב"ן שיתרו בא קודם מ"ת כסדר הפרשיות בהיותם ברפידים, וכן הוא דעת הרדי"א, עיין מקו"ב רש"י:

(ו) כדעת ר' אליעזר המודעי (מכילתא שם זבחים שם) שאמר מ"ת שמע ובא:

(ז) להעלותם עליו מורה שבא אחר מ"ת והעלה עולותיו במזבח שבנה שם משה לכרות הברית שהיה אחר מ"ת:

(ח) וקודם מ"ת לא היו עדיין חוקים ותורות ללמדם, כי החוקים והתורות נתונים מהר סיני:

(ט) מכל זה נראה שביאת יתרו אחר מ"ת:

(י) ר"ל כי באמרו חונה שהוא הוה, יורה כי זה ימים רבים חונה שם, וזה ידוע כי משה וישראל חנו בהר סיני שנה אחת, וזה טעם אשר הוא חונה, שעדיין חונה שם בהר האלהים, וזה יורה כי לאחר מ"ת בא:

(יא) למעלה ב יח, ושם פי' כי רעואל היה אבי אביהן, כי יתרו היה חותנו, והוא חובב, ונראה משם כי דעתו שחובב הוא יתרו, ורעואל אבי יתרו, ואבי אביה של צפורה ועיין קרני אור:

(יב) הכתוב (במד' י כט) ויאמר משה לחבב בן רעואל המדיני חתן משה:

(יג) והיה חותנו חובב

(יד) וזה היה בשנה השנית כשנסעו מסיני:

(טו) כי בר"ח סיון באו למדבר סיני (יט א) ובשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש נעלה הענן ויסעו בני ישראל וגו' (במד' י יא):

(טז) פי' לשאת אתכם:

(יז) ואז נאמר הבו לכם אנשים (דבר' א יג) ואקח וגו' ואתן וגו' (שם שם טו) א"כ ביאת יתרו ועצתו ומנוי השופטים היה הכל בשנה השנית קרוב לנסיעתם מהר סיני:

(יח) והיה זה בשנה השניה:

(יט) והיא ההליכה הכתובה בכאן:

(כ) והנה לדעת הח' ז"ל לא בא יתרו רק פעם אחת, והיא אחר מ"ת, והספור שבא בכאן הוא חוץ למקומו, וכן דעת הרשב"ם והרלב"ג, וכן כתב הרד"ק בבאורו (שופ' א טז) ויאמר משה לחבב, ופרשת, וישמע יתרו, בזמן אחד היה בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים, וחבב הוא יתרו, כמו שכתוב, ומבני חבב חותן משה, ופרשת וישמע יתרו שלא במקומה נכתבה לחבר דבר יתרו עם דבר עמלק:

(כא) למה הקדים לכותבה כאן שלא במקומה:

(כב) וצוה שנגמלהו כרעתו:

(כג) להורתנו שנשלם לו גמול טוב:

(כד) וכן פי' הרד"ק שם, בעצה שנתן יתרו למשה, ונחשב לזרעו אחריו כאילו הם עשו את החסד:

(כה) בימי שאול היו יושבים עם עמלק, כי באהלים היו יושבים, ונוסעים ממקום למקום:

(כו) אם נבוא להכרית עמלק נזהר בבני קיני העומדים עמהם, והוא דבר שאול שאמר להם, סרו רדו מתוך עמלקי (ש"א טו ו):

(כז) כי כן כתוב, ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה וגו' וילך וישב את העם (שופ' א טז), וישבו עם בני יהודה ונתנו להם מקום לשבת בארצם:

(*) בימי ירמיהו היו בית הרכבים בתוך בני ישראל, ואמר הכתוב, לא יכרת איש ליונדב בן רכב עומד לפני כל הימים (ירמיה לה יט):

(כח) (בברא' לח א) ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו, ופי' שם הח' ז"ל "אין זה העת כאשר נמכר יוסף רק קודם המכרו וכו', והיה ראוי להיות אחר והמדנים מכרו אותו, פרשת ויוסף הורד מצרימה, להפריש בין מעשה יוסף בדבר אשת אדוניו למעשה אחיו", כמו כן סמך דבר יתרו למעשה עמלק, להראות רעות עמלק, ושכנגדו טובה שעשה יתרו לישראל:

(כט) עיין (למעלה ח טו, וט' כח) ובבאורי שם:

(ל) חוזר אל מלת אלהים לא למשה הסמוך:

(לא) הטעם עשה למצריים בעבור משה וישראל:

(לב) שעשה בעבור משה וישראל עמו:

(לג) השם המיוחד ועיין (למעלה ט כח):

(לד) הנה הזכיר תחלה אלהים, השם שהיה יתרו יודע מלפנים, וכי הוציא ד' בשמו הגדול שנודע עתה ע"י משה שבו נעשו האותות:

(לה) בשנה השנית:

(לו) וזה היה אחר מ"ת בעת הוקם המשכן:

(לז) לאמר לא אוכל לבדי שאת אתכם:

(לח) וזה היה ממחרת היום שבא יתרו אל משה:

(לט) ונראה מזה שכבר נתנה התורה:

(מ) וכן פי' הח' ז"ל שם:

(מא) וגם שם פי' כן:

(מב) ונאמר לו לך אל העם וקדשתם:

(מג) ושלשה ימים אחריו היו מתקדשים לישראל, הרי הם חמשה ימים, ובששי היתה מ"ת ולא היה למשה עת לשפוט את העם, והנה שפט אותם למחרת בוא יתרו כדכתיב, ויהי ממחרת וישב משה לשפוט את העם, והנה זה היה אחר מ"ת:

(מד) להורות לנו גנות עמלק שהיה קרוב לישראל, ושבח יתרו שהיה רחוק מישראל ומעשיו הקריבוהו:

(מה) והאשה תתיחס אחר בעלה, ומשה נכבד מן יתרו:

(מו) זה הכתוב מודיע שיבת צפורה ובניה מן המלון אל בית אביה וזה הוא אחר שלוחיה, וכיון ששמע כל אשר עשה אלהים למשה השיבה יתרו אליו:

(מז) ששלחה למשה מתנות והנדוניא:

(מח) ר"ל מנחה ומתנה ששולחים בני אדם לבנותיהן, ושני הפירושים הובא ברשב"ם:

(מט) והוא דעת ר"א המודעי (מכילתא מסכתא דעמלק יתרו פ"א) שאמר "מאחר שנפטרה ממנו במאמר" פי' שפטרה במאמר שתלך לבית אביה, אבל לא שנתק את קשר האישות, ויהיה פי' כי היא עדיין אשת משה גם אחר שלוחיה:

(נ) והוא דעת ר' יהושע (מכילתא שם) אחר שנפטרה ממנו בגט:

(נא) שהבטיח לו יתרו בכתובת בתו:

(נב) שמות בני אדם אינם שומרים אותם בדקדוק:

(נג) כי הל"ל לקרותו גָרשם:

(נד) כי קין מנחי העין וקניתי מנחי ל"ה:

(נה) וכן כתב (צחות שער השמות) "גם תמצא נח ואיננו מגזרת ינחמנו, כי המ"ם הוא שרש, ולא יחסר שרש רק מאותיות הנח שהם אהו"י, או מאותיות הכפל, רק טעם המלה שמרו, כי הנחמה להסיר עצב האבילות והוא נח לנפש":

(נו) וכן כתב (צחות שם) והנה יעבץ הפוך (בהיפוך אותיות השרש) כי שם כתוב כי ילדתי בעצב (דה"א ד ט):

(נז) צ"ל "מיכיהו" (שופ' יז א) הוא מיכה (שם פ' ה) וכן מיכיהו בן ימלא (מ"א כב ח) הוא מיכה (דה"ב יח יד) ואפשר לפרש דעת הח' ז"ל כמו מעכה בת אבישלום (מ"א טו ב) הוא (צ"ל היא) מיכיהו (דה"ב יג ב) ועיין ברא' לו א, יהל אור אות ג:

(נח) פי' הוסיפו שי"ן, ובמעכה חסרו העי"ן:

(נט) וכן פי' הרד"ק שם, הורכבה המלה בזה הטעם מן מד' שאלתיהו, כי יש באותיות שמואל שאול, ויש באותיותיו ג"כ מאל, כאילו אמרה שאול מאל, ועיין ברלב"ג שם:

(ס) וכן כתב (צחות שער השמות) אמרו שמואל כי מד' שאלתיו, וזה רחוק מאוד, רק פי' שמו אל, שמתי שמו אל בעבור ששאלתיו ממנו, והשורק תחת חולם:

(סא) כן פי' למעלה יז טו בפי' הקצר, ולא כן בפי' הארוך שם:

(סב) ופי' אשר יקראו השם:

(סג) פי' השם קרא אותו צדקנו ולמעלה יז טו בפי' הקצר הביא בשם הגאון, כי השם אינו דבוק עם יקראו עיין יהל אור אות קג שם:

(סד) ר"ל והנה הפי' הוא מבואר מטעם בעל הטעמים ששם "טפחא" ולא "טרחא" וט"ס הוא:

(סה) ופי' אשר יקראו אותו ישראל ד' צדקנו:

(סו) צ"ל שהטפחא והיא נגינה המפסקת:

(סז) ופי' ויקרא אברהם בשם ד', ואינה דבוקה ויקרא, עם מלת, בשם:

(סח) שהטפחא במלת בשם ודבקה מלת ויקרא עם מלת בשם, והרש"נ יגרוס "בספור משה":

(סט) וכן פי' שם "הנה השם הוא הקורא":

(ע) כמו ויקרא יוסף את שם הבכור וגו' ואת שם השני (ברא' מא):

(עא) אף על השני:

(עב) ר"ל אחר מלת "כי" תחסר מלת "אמר":

(עג) וטעם כי אמר נמשך למשה הנזכר בפ' הקודם, ויהיה טעם שם האחד אליעזר, כי אמר אלהי אבי בעזרי:

(עד) ותחסר מלת "כי אמר":

(עה) (למעלה ב כג) עה"פ "וימת מלך מצרים" וכן (למעלה ד יט) עה"פ "לך שוב מצרימה כי מתו כל האנשים" ויכול לילך בלי פחד למצרים, ואז נולד לו אליעזר ואמר משה ויצילני מחרב פרעה:

(עו) ולא אמר ושם השני:

(עז) עיין למעלה ד כ אות ק"מ:

(עח) והיה לו לקרות שם הראשון אליעזר:

(עט) עיין למעלה אות עב:

(פ) בפסוק ג, כי אמר גר הייתי:

(פא) כי אמר אלהי אבי בעזרי:

(פב) וכן תיוב"ע, ובנוי דמשה, ועיין קרני אור:

(פג) כן הוא הנימוס והד"א, אבל בפ' שאח"ז הזכיר תחלה האשה שהיא העיקר, ואח"כ הבנים טפלים לה:

(פד) ע"כ יאמר חונה לשון הווה, ועיין למעלה יח א בפי' הח' ז"ל:

(פה) ובמקח"מ "בואו":

(פו) כדעת ר' אליעזר המודעי (מכילתא מסכתא דעמלק יתרו פ"א וכן פי' רש"י ז"ל והרשב"ם:

(פז) וזה הוא דעת ר' יהושע (מכילתא שם) וכן פי' הרמב"ן, שלח לו הדבר באגרת כתוב בה כן, כי השליח לא יאמר אני חותנך, אבל יאמר הנה חותנך יתרו בא אליך, וכן לא יתכן שיאמר לו ככה פה אל פה, כי יאמר הנה באתי אליך, ואין דרך להזכיר שמו אני פלוני:

(פח) בביאה זו:

(פט) בחומשי רש"נ הגי' "בנים":

(צ) במקח"מ "ושני בניה עמה" כי הם היו עם האם, ע"כ נתיחס כנוי הבנים אליה, ולא אמר בניו:

(צא) עיין למעלה אות פז:

(צב) כנראה מעצתו שנתן, וכן יאמר (למעלה ג סוף פ' טו) על כן אמר יתרו וכו', וחכם גדול היה:

(צג) כי לא חשש לאשתו ולבניו רק לכבוד חכמת יתרו:

(צד) וכן כתב בס' (מאזנים) "מלת אשתחוה, זרה, וכן וישתחו":

(צה) שרשו "שחה" מנחי למ"ד ה"א:

(צו) וכן כתב בס' (צחות) "והומרה הה"א בוי"ו במלת "לא שלותי" משרש "שלה" בוי"ו נראית, כמו במלת אשתחוה, ובאמת מלת "שלותי" זרה":

(צז) בל"י, וצ"ל "וישתחה" "יִשְׁתַחֶה על משקל יִתְגַלֶה":

(צח) שאחר השי"ן:

(צט) ויפרש בנין התפעל:

(ק) אותיות זסשרץ מוצאם מהשיניים ונקראות ג"כ אותיות השריקה:

(קא) כמו במלת וישתחו, ששרשו "שחה" והנה פ"א הפועל הוא שי"ן:

(קב) וכן כתב בס' (צחות) "והתאחר התי"ו בעבור אותיות השריקה" פי' אם פ"א הפעל היא אחת מאותיות השריקה שהם זסשר"ץ תבוא תי"ו התפעל בין פ"א הפעל לעין הפעל כמו אשתחוה ודומיו, וכן כתב הרד"ק במכלל, כי לעולם בבנין התפעל יקדים התי"ו לפ"א הפועל, זולת אם היתה פ"א הפועל מאותיות זסשר"ץ:

(קג) וכן כתב (צחות) "הוצרכו העברים להחליף הה"א שהוא שרש בסוף המלה כאשר יהיה באמצעית המלה בוי"ו או ביו"ד, בעבור כי הה"א איננו מאותיות המשך" פי' כי הה"א לא תנוח באמצע המלה:

(קד) וכן כתב (צחות שם) "והנה וי"ו וישתחו כמו עיקר" פי' הוי"ו האחרונה במלת וישתחו היא במקום הה"א של אשתחוה, שהיא כמו שרש במלה:

(קה) והפילו הה"א השניה, והניחו הוי"ו שבמקום הה"א הראשונה בעבור שהוא בסוף המלה להקל על הלשון:

(קו) כי הוי"ו באחרונה בשורק לעולם סימן לשון רבים בפעלים:

(קז) כדי שנבין שהיא שרש במקום ה"א למ"ד הפועל, ולא סימן לשון רבים, וכן כתב (צחות) "ושמו המלה מלעיל (מלת וישתחו) שלא יתערב זה הוי"ו (וי"ו האחרונה במלת וישתחו) עם סימן לשון רבים":

(קח) כי לרבים נסתרים מלרע:

(קט) ומשה נהג בו כבוד לפי שהוא חותנו:

(קי) (ובמכילתא מסכתא דעמלק יתרו פ"א) זה בית המדרש, וכן תיוב"ע "ואתו למשכן בית אולפנא":

(קיא) והרלב"ג כתב, אפשר שהיה אהל משה אצל אהל מועד כמו שאמר הח' א"ע", וזה הוא מה שפי' הח' ז"ל בפי' הארוך למטה פ' יב, ולא כן דעתו פה:

(קיב) פי' ממה שנאמר פה על אודות וגו' יורה על פי' (למעלה יח א) שלמ"ד למשה ולישראל פי' בעבור משה וישראל:

(קיג) עיין באורי שם:

(קיד) כי שרשו "לאה" ונמצא בתוס' מ"ם, שתי אותיות נוספות, ואמרתם הנה מתלאה (מלאכי א יג):

(קטו) וענינו שמחה:

(קטז) פי' החי"ת בשוא, כי כולם הם מנחי למ"ד ה"א:

(קיז) פי' נקוד החי"ת בפתח:

(קיח) בכל זאת נשאר הדלת דגוש, וכן כתב ר"י ן' גנאח, כי הוא ממשקל וַיִשְבְ ישמעאל (ירמיה מא י) ומפני שהחי"ת גרונית נפתחה, והראיה כי הדל"ת דגושה, ושואית:

(קיט) וכן כתב בס' (מאזנים) "כי ימצאו בסוף המלה שני שואין נחים כמו יַפְתְּ אלהים (ברא' ט כז) והאות האחרון אם היה אחד מן בג"ד כפ"ת לעולם יהי דגוש בהתחבר השני שואין כמו וַיִפְתְּ בסתר לבי (איוב לא כז) וַיִשְׁבְּ ממנו שבי (במד' כא א)":

(קכ) שהם שבעה, דהיינו חמש תנועות גדולות, קמץ גדול, צירי חירק גדול, חולם, שורק, ועוד שני תנועות קטנות, פתח, סגול, ולכולם יקראו מלכים:

(קכא) וכן כתב בס' (מאזנים) "ודע כי לעולם בסוף המלה יהיה השוא נח, אם היה בראשיתו אחד מן שבעה מלכים, והאות לא יהי דגוש לעולם חוץ ממלת אַתְּ כרוב (יחז' כח יד) וחבריו לזכר או לנקבה, או שַָחַתְּ לנקבה, ושניהם והם וַיִחַדְּ יתרו, אל יִחַדְּ בימי שנה (איוב ג ו) כי היו ראוים להיות תחת החי"ת שוא נח, כמו וַיֵרְדְּ מים עד ים (תה' עב ח) ונפתח בעבור החי"ת, ונשאר הדלת במתכנתו הראשונה":

(קכב) וכן פי' הח' ז"ל שם, לשון שמחה:

(קכג) תחת החי"ת שוא נח:

(קכד) וכן וְיֵרְדְּ מים עד ים (תה' עב ח):

(קכה) ר"ל למלת ברוך:

(קכו) וכן יאמר (צחות) "לא יתכן שיבוא פעול לעולם מפעלים שאינם יוצאים" ופעול שלא מצאנו ממנו פועל הוא תואר:

(קכז) כי כל שיבוא על משקל פועל ולא מצאנו ממנו פעול זה הוא תאר:

(קכח) צ"ל "והפעול":

(קכט) וכן יאמר הרד"ק (מכלל דקדוק הפעלים) "לא תאמר מן עמד עָמוד, ולא מן הלך הָלוךְ, ולא מן ישב יָשׁיב, ולא מן נפל נָפוּל אבל כשתאמר עומד, הוא הפעול, והוא הפועל, ואין צריך לומר עָמוד וכן כולם":

(קל) א"כ הם תוארים:

(קלא) מבנין הפעיל:

(*) ולא מצאנו ממנו פועל שהוא יוצא דהיינו עוצם מזה הענין שהוא חוזק רק מענין עוצם עיניו, א"כ הוא תואר מתואר בעצמה:

(קלב) שהוא על משקל פעול:

(קלג) כי הקל ממנו פועל עומד:

(קלד) שאינו מענין ברכה:

(קלה) ואיננו פעול, אעפ"י שהוא על משקל פעול, לפי שלא מצאנו ממנו פועל, וא"כ הוא תואר ופי' מקור הברכות, ועיין קרני אור:

(קלו) פי' כי ברך ראוי להיות בירך מבנין פיעל, אלא שאין הרי"ש מקבלת דגש, לכן הסירו נקודת דגש והניחוהו תחת הבי"ת שראוי להיות בחירק ונעשית צירי:

(קלז) והוא נסמך גבור אפרים:

(קלח) לשון רבים, ועל דעתו שמלת ברוך מבנין הדגש והוא תואר, וכל תואר כמו "גבור" לא ישתנה כשיהיה סמוך, או בל"ר כגון, גבורי אפרים, והוא סמוך, "הוי גבורים" ל"ר, א"כ גם ברוך לא היה ראוי שישתנה תנועותיו כשהוא סמוך, וכשהוא בל"ר, וא"כ למה נשתנו בסמיכות:

(קלט) שהבי"ת בשוא, והיה ראוי שלא ישתנה הבי"ת בקמץ אם הוא מהבנין הדגוש:

(קמ) בשוא, והיה ראוי הבי"ת בקמץ:

(קמא) ואמר אשר הציל אתכם משה ואהרן שבאו המכות על ידכם לפרעה ולמצרים, והם היו מסוכנים יותר, ע"כ היה ההצלה מיד שניהם:

(קמב) ואת העם הציל משעבוד מצרים וכן מרדיפות מצרים בים, וכן פי' הרשב"ם והרדי"א ורע"ס, והרמב"ן פי' אתכם, אתה והעם:

(קמג) כמו ביום הציל ד' אותו מכף כל אויביו ומיד שאול (תה' יח א) כי פרעה כנגד כולם:

(קמד) למעלה ג יג, ושם סוף פסוק טו שפי' שם "וזהו שנדר יעקב והיה ד' לי לאלהים כי יתבודד וכו' ע"כ אמר יתרו עתה ידעתי וגו' ", כלומר הכרתי והבחנתי ידיעה אמיתית בידיעות הש"י מצד פעולותיו, ממה שלא הייתי יודע עד עתה:

(קמה) והשם ראה את מחשבתם ונקם מהם על זדון לבם:

(קמו) כי העונש בעבור הזדון שחשבו לעשות להם:

(קמז) והנה ד' רואה ללבב ועושה משפט העשוקים:

(קמח) בצדק דן את המצרים מדה במדה, כי על כל דבר אשר זדו והרשיעו בא עליהם סדר מכות ליסרם עליו:

(קמט) שהוסיפו עינוי ולחץ רק מזדון לבם:

(קנ) פי' הזבחים הם השלמים:

(קנא) וכוונתו גם בשם אלהים לשם הנכבד:

(קנב) וכן פי' הרשב"ם, ובאו שם כולם לכבוד יתרו חמיו:

(קנג) ע"כ אמר לפני האלהים וכן פי' הרלב"ג עיין לעיל אות קיא:

(קנד) וכן ת"א, וכן דעת הרמב"ן וכן פי' הרדי"א:

(קנה) כפי שהיה נהוג, לא שעתה החל, והוא לדעתו שזה היה אחר מ"ת שעמדו שם שנה אחת והיה עושה כן בכל יום:

(קנו) למעלה יב לא, וז"ל שם "והנה החלו לצאת בבקר והיא עת עלות עמוד השחר שיחל להראות אור השמש בעבים, והנה יש בין תחילת זה הרגע עד עת זרוח השמש שעה ישרה ושליש שעה":

(קנז) מפני שאז יוכל האדם לבקר בינות הצורות:

(קנח) מפני שיתערבו בו הצורות עיין בפי' הח' ז"ל (ברא' א ה):

(קנט) וכן כתב הח' ז"ל (למעלה יב ו) "והנה יש לנו שני ערבים, האחד עריבת השמש והוא עת ביאתו תחת הארץ, והשני ביאת אורו הנראה בעבים, והנה יש ביניהם קרוב משעה ושליש שעה":

(*) והנה בקר וערב מעת זרוח השמש עד השקעו:

(קס) וערב האמת הוא בשקוע השמש:

(קסא) בג' שבת לד ב, ירושלמי ברכות פ"א ה"א) כוכב אחד ודאי יום, שנים ספק לילה, שלשה ודאי לילה", ועיין טואו"ח סי' רצג ובב"י שם:

(קסב) מהתחלת הערב:

(קסג) מעת הזריחה עד עת השקעו:

(קסד) כי אותם שלא גמרו משפטם באותו יום, מוכרחים לחכות עד בקר יום שני, ונמצא שהוא מעמידם עוד מערב עד בקר:

(קסה) הוא רש"י ז"ל:

(קסו) כן פי' רש"י ז"ל "יושב כמלך וכולן עומדים והוקש' הדבר ליתרו שהי' מזלזל בכבודן של ישראל והוכיחו על כך":

(קסז) ולא היה ליתרו להוכיח איש גדול כמשה:

(קסח) קרא לו אדני דרך כבוד:

(קסט) כי כן מנהג השופט:

(קע) וכן כתב הרלב"ג "הנה זה מהראוי, כי השופט ראוי שיהיה יושב כדי שיתישב יותר בענין המשפט שבא לפניו, ומן היושר שיהיו בעלי דינין עומדים כדי שלא יתישבו למצוא טענות ידחי בהם האמת, ולזה היה ראוי שידברו מה שידברו בזולת התיישבות, ומפני זה אמרה התורה "ועמדו שני האנשים אשר להם הריב":

(קעא) לא הוכיחו על שהיה יושב והם עומדים שהרי הדין כך הוא הדיין יושב ובעלי הדין עומדים:

(קעב) וכן פי' הרשב"ם, לפי שהוא לבדו שפט את כל העם ואין לו מסייעים, וכן פי' הרדי"א, כי יתרו לא היה מאשים אותו על אשר היה הוא יושב וכל ישראל עומדים על רגליהם לפניו, כי כן ראוי לדיין שיושב במקומו, והבעלי דינים יהיו שניהם טוענים לפניו מעומד, אבל אומר מדוע אתה יושב לדין לבדך ואיש לא ישב עמך לשפוט:

(קעג) מה לכם, מה זה:

(קעד) מורכב מן מה, ומן דוע:

(קעה) פי' מה דעה זו שתעשה ככה, ועיין (ספר היובל שהוגש לכ' הח' רנ"ס צד 200):

(קעו) שאין יכולת ע"י זולתי לעשות זה:

(קעז) וכן פי' הרמב"ן, אך בסגנון אחר:

(קעח) ועל הראשון יאמר והודעתי, ואמר משה והודעתי באחרונה, לפי שהתורה כוללת כל החקים לדורשיה:

(קעט) אלה שעליה נובלים:

(קפ) וכן פי' רש"י ז"ל:

(קפא) וענינו כאן, אתה תלאה לשאת את המשה הזה:

(קפב) מלת גם נמשכת על כי כבד ממך הדבר, וכוונתו, כי אין אמרו כי כבד ממך הדבר הוא נתינת טעם למה שאמר נבל תבול, אבל פירושו ר"ל נבול תבול גם אתה, גם העם הזה אם תתנהג כך, וגם כי כבד ממך הדבר לא תוכל עשוהו לבדך:

(קפג) ואעפ"י שהכנוי יצא כדרך כל כנוי הנסתרים שהם בה"א וי"ו:

(קפד) מן השלמים ושרשו "שמר" והבאר יצחק יגרוס "ישמרהו" כי לא נמצא בתנ"ך לשמרהו:

(קפה) כי "עשה" מנל"ה ולא מצינו שה"א השרש נראה, וראוי להיות "עשותו":

(קפו) בסור הלחלוחית:

(קפז) ובא מבלי תי"ו עם ה"א וי"ו הכנוי:

(קפח) כי אין הכנוי באיעצך כנוי הפועל, כי אין אדם פעול בו, כי העצה הוא הפעול ביועץ כאמרו זאת העצה היעוצה, אבל האדם הוא הנועץ:

(קפט) (למעלה ג, ד, טו):

(קצ) עיין (מס' סופרים פ"ד):

(קצא) אם תשמע לעצתי:

(קצב) וכן הוא (מכילתא יתרו פ"ב) וכן פי' רש"י ז"ל, וצוך אלהים המלך בגבורה, אם מצוה אותך לעשות כן תוכל עמוד:

(קצג) שנמלך בגבורה:

(קצד) פי' למ"ד לעם הוא במקום בעבור:

(קצה) ופי' היה אתה בעבור העם שליח ומליץ בינותם למקום, וכן פי' הח' ז"ל (דבר' ה ה) על אנכי עומד בין ד' וביניכם:

(קצו) מה שאמר "והבאת אתה את הדברים" בה"א הידיעה:

(קצז) ע"כ אמר בה"א הידיעה:

(קצח) ופי' לו יתרו אחרי כן:

(קצט) זהו מה שאמר, כל הדבר הגדול יביאו אליך (פ' כב) ובפ' כו יאמר הפ' ע"ז, את הדבר הקשה והטעם אחד:

(ר) עיין (ס' מאזנים שער המתהפכים):

(רא) ובמקח"מ "שאתה אמרת שאתה חייב ללמדם ולהורותם הספק":

(רב) ע"כ אמר "ואת המעשה" ולא כל המעשה:

(רג) צ"ל מן, כי נזהר (יחז' ג כא) וכן הוא בפי' הקצר:

(רד) את הם:

(רה) זהו מצות עשה, ומצות לא תעשה ולא ישנא וכו':

(רו) וכן יאמר (למטה כ א) ומצות הלב על שני דרכים מצות עשה ומצות לא תעשה, והנה מצות עשה ואהבת את ד' אלהיך, ולדבקה בו, וליראה את השם הנכבד, ואהבת לרעך כמוך, ומצות לא תעשה, לא תשנא את אחיך בלבבך, ולא תקום ולא תטור":

(רז) ופי' שם הח' ז"ל "שכל המצות עיקרם הלב, ויש מהם זכר בפה לחזוק הלב, ויש מעשה כדי שיזכור בפה" ועיין (יסוד מורא שער השביעי):

(רט) וחסר מלת "אשר":

(רי) והם מצות עשה אשר יהיה בקיומן מעשה:

(ריא) לזכר מעשה, שרוב מצות עשה נצטוו כדי לזכור נס מה, או פעולה מה:

(ריב) לזכור חדוש העולם:

(ריג) עיין (יסוד מורא שער השמיני) טעם המועדים שלשה, באביב השעורים, ובכורי חטים, והאסיף, להודות לפני הש"י, וכתיב, איש כמתנת ידו כברכת ד' אלהיך אשר נתן לך (דבר' טז יז) תן לו משלו, כדרך ממך הכל, ומידך נתנו לך (ד"ה א כט):

(ריד) כתיב, קדש לי כל בכור וגו' (למעלה יג ב) וכתיב על כן אני זובח (שם פ' טו):

(רטו) ואהבתם את הגר, כי גרים הייתם (דבר' י יט):

(רטז) ועשו להם ציצית, וראיתם אותו וזכרתם, ולא תתורו, למען תזכרו (במד' טו, לח לט מ):

(ריז) והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עניך וגו' כי ביד חזקה הוציאך ד' ממצרים (למעלה יג ט):

(ריח) את ד' אלהיך תירא ואותו תעבוד (דבר' ו יג, י כ) ובמשנתו של ר' אליעזר בנו של ריה"ג אומר, מנין לעיקר תפלה בתוך המצות מהכא, וכן לאהבה את ד' אלהיך ולעבדו בכל לבבכם (שם יא יג), ואמרו ז"ל (ספרי שם, תענית ב א) איזו היא עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפלה:

(ריט) וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך (דבר' ו ט, יא כ) למען ירבו ימיכם (שם שם כא):

(רכ) ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך (ויקרא יט יט) לא תלבש שעטנז (דבר' כב יא) כי גם שעטנז יש לו טעם להיות גדור בעריות לא להתחבר עם שאינו מינו, ועיין (מורה פמ"ט מהח' הג'):

(רכא) עיין בפי' הח' ז"ל (ויקרא יט יט) ובבאורי שם:

(רכב) כי האזהרה היא השמירה, וכן גם עבדך נזהר בהם (תה' יט יב):

(רכג) וחסר מלת "אשר":

(רכד) ופי' הח' ז"ל שם "תחסר מלת אשר":

(רכה) פי' שיהיו הענינים שוים לא המלות:

(רכו) למטה כ א:

(רכז) ובמק"ג דו"ו "הטורח" ופי' טורח העם:

(רכח) שלא יהיו רכי לב:

(רכט) שטעמו אנשים גבורים וחשובים:

(רל) ופי' הח' ז"ל שם "אנשים ידועים בעלי גבורה אנשי מלחמה":

(רלא) ופי' שם הח' ז"ל, אנשים שהם ידועים גבורים:

(רלב) וכן הוא (מכילתא יתרו פ"ב) אלו שהם יריאים מן המקום בדין:

(רלג) ויכול להיות שזה הוא ג"כ דעת המכילתא שם, "אלו בעלי הבטחה", וכן פי' רש"י ז"ל "אלו בעלי הבטחה שהם כדאי לסמוך על דבריהם שע"י כן יהיו דבריהם נשמעין":

(רלד) וכן פי' הרלב"ג "בצע מענין תועלת הממון, כטעם מה בצע כי נהרוג את אחינו (ברא' לז כו), והרצון בזה שהם אוהבי אמת, באופן שישנאו בעבורו הממון, באופן שלא יעלים מהם אהבת הממון אמיתת דרך הדין":

(רלה) משום שהם שונאים קיבוץ הממון:

(רלו) כי מפני זה ידועים המה לכל:

(רלז) כי מספר בנ"י היו שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים כמ"ש (למטה לח כו, במד' א מו) ויעלה מספר השרים לסך תשעה ושבעים אלף שש מאות וחמשים, ע"כ יאמר הח' ז"ל "יהיה מספרם יותר מע"ט אלפים":

(רלח) כי רבוי השרים ישחיתם:

(רלט) מפני שהיו מושחתי המדות:

(רמ) במד' יא ה:

(רמא) כי לא הורגלו בזה, ובמג"ט וגם בבא"י הגי' "מה שהיו רגילים לאכול במצרים":

(רמב) ומאלו לקח משה ומנאם שופטים על העם:

(רמג) ויביא ראיה כי שר חמשים נקרא מי שיש תחת ידו חמשים איש, וכן שר חמשים וחמשיו (מ"ב א ט) ואחריו הוא אומר תיקר נא נפשי ונפש עבדיך אלה חמשים בעיניך (שם פ' יג) ולא הזכיר הכתוב כמה לקח:

(רמד) איש חיל, יורה הן על כח הגוף ומעלתו ואבירות הלב, והן על כח הנפש ומעלתה ואנשים כאלה בכחם לסבול כל המקריות ולדון בלי שום פחד:

(רמה) ופי' שם הח' ז"ל "ד' כחי":

(רמו) והרמב"ם (הלכות סנהדרין פ"ב ה"ז) יפרש כן על אנשי חיל, שהן גבורים במצות ומדקדקים על עצמם וכובשין את יצרן עד שלא יהא להן שום גנאי ולא שם רע ופרקן נאה, ומפורש בג' (תענית טז ב) על ופרקו נאה, מאמר אביי, זה שלא יצא לו שם רע בילדותו:

(רמז) צ"ל "איש לבצעו":

(רמח) וכן פי' הרשב"ם, שוחד וגזל קרוי בצע:

(רמט) היינו שרי אלפים היו רק אלף איש, ושרי מאות היו מאה איש, ושרי חמשים היו רק חמשים איש, ושרי עשרות היו רק עשרה איש, ויהיו בס"ה אלף מאה וששים:

(רנ) וכן הוא לפי פי' הרא"ש (מעשה תורה פ"ה) שהיו מספר כל השופטים תרעח, והיה באופן זה, כי תחלה אמר שישימו שרי אלפים, ולת"ר אלפים היו א"כ ת"ר איש, ואח"כ שנאמר, שרי מאות ושרי חמשים, ושרי עשרות, כל המספרים הללו שבו אל האלפים האמורים, כאילו נאמר שרי אחדים אלפים, ושרי מאות אלפים, ושרי חמשים אלפים ושרי עשרות אלפים, וא"כ שרי אלפים היו ת"ר, ושרי מאות אלפים היו ששה, ושרי חמשים אלפים היו י"ב, ושרי עשרות אלפים היו ששים, והיו מספר כולם תרעח, ועיין קרני אור:

(רנא) לא אוכל לכוין חשבונו בזה:

(רנב) עיין עקידה סוף שער מג, שהביא כמה ראיות כי הכתובים יכחישום:

(רנג) עיין מקו"ב רש"י   אות סז:

(רנד) והסכים בבאורו הקצר מה שהרחיק בפי' הארוך וקיים שהיו כל השרים ע"ח אלף ושש מאות ושמינית מחנה ישראל היו חכמים:

(רנה) כמ"ש (למעלה פ' טז) כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי וגו':

(רנו) כמו שמבואר בפ' יט:

(רנז) שדרכם לשומה בראשי המאמרים ובראשי התולדות ללא ענין ועטוף וחבור עיין בפי' הח' ז"ל (ברא' א ב) ובבאורי שם:

(רנח) עיין למעלה אות קצב:

(רנט) והוא מקור ואיננו צווי:

(רס) והוא ג"כ מקור ואיננו צווי כי היל"ל "עמדי":

(רסא) ארבעתם מקור, וכן פי' הרד"ק שם:

(רסב) בכל עת, וכן פי' הרמב"ן:

(רסג) אם תעשה כמו שיעצתי:

(רסד) וכן פי' הרשב"ם:

(רסה) והוא מקור:

(רסו) הוא ג"כ כמו לעמוד ואיננו צווי:

(רסז) כי חשב שמיד יבואו אל ארץ כנען, כי משה ספר לו בטח הבטחת השם ובאמת אם לא חטאו אזי נכנסו מיד אל הארץ:

(רסח) הכתוב הקדים שם תחלה לאמר, "שבו איש תחתיו" ופי' הח' ז"ל שם "שבו איש באהלו" ואח"כ יאמר "אל יצא איש ממקומו" ופי' מאהלו:

(רסט) כי באפשרי יהיה לך להשגיח על כל מריבה שתבוא:

(רע) וכן פי' הרמב"ן:

(רעא) פי' אם לא יהיה ביניהם מוכיח ודיין:

(רעב) אבל אם תשמע לעצתי, אז כל אחד יבא אל אהלו ויהיה בשלום עם חבירו:

(רעג) כי השופט ישפוט והשוטר יכריח לשמוע אל השופט:

(רעד) כי זאת יוכל העם לדעת:

(רעה) כי לו לבדו נתכנו עלילות בני אדם ולידע לבבם:

(רעו) משה אמר הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם ואשימם בראשיכם (דבר' א יג):

(רעז) כי העם יוכל לדעת זה, מי חכם ונבון ומי פתי וסכל:

(רעח) ולא יוכל להכיר:

(רעט) אף שהזכיר ידועים (דבר' שם) ויפרש שהם ידועים רק למראה העין:

(רפ) ואמר רק אנשי חיל:

(רפא) השורק הוא במקום החולם:

(רפב) השורק במקום החולם וכן פי' שם הח' ז"ל:

(רפג) הוא רש"י ז"ל:

(רפד) בין ישפוטו בחולם ובין ישפוטו בשורק:

(רפה) ושד"ל השיג עליו בזה, ואמר שרש"י ז"ל לא כיון ע"ז, והצדיק את רש"י ז"ל עיי"ש:

(רפו) שהדגש לתפארת בהפסק:

(רפז) בחולם ובדגש:

(רפח) בדגשות הלמ"ד ובצירי:

(רפט) פי' אעפ"י שמלת "תהתלו" אינו בסוף פסוק חשבוהו סוף פסוק, מפני שמלת "בו" דבקה עם מלת "תהתלו", וגם מלת "בו" תנועה אחת לבדה:

(רצ) שבפ' כב בשוא:

(רצא) בשורק ובדגש מפני שהוא סוף פסוק:

(רצב) פי' אעפ"י שמלת "יִשְפֹטו" הכתוב בפ' כב היא באתנח, ונקודה בשוא ובלא דגש, נוכל לומר שאין כח האתנח וכו':

(רצג) "תהתלו בו" כי ההפסק כאלו היתה במלת תהתלו, כמו כן ישפוטו הם, השורק במקום חולם, כאילו המלה בסוף, הואיל ואין אחריה רק מלה זעירה הם:

(רצד) בכולם שו"א באתנח:

(רצה) כמו יִשְפְטו שבפ' כב:

(רצו) בעבור שישפוטו שבפ' זה הוא סוף פסוק:

(רצז) כמו שבארתי אות רצג:

(רצח) לשון לויה:

(רצט) וכן פי' רש"י ז"ל שם ללותם: