(א) לאיזה יום יכוין:

(ב) הוא ר' משה הכהן:

(ג) והח' ז"ל הביא דעתו ג"כ (למעלה יב ב) שאין צריך לומר ראש חדש, רק חדש לבדו, כי הטעם יום חדוש אור הלבנה, וכן כתיב חדש ושבת (ישעי' א יג):

(ד) שפי' ראש חדש, כי זה עיקר הוראת שם "חדש", והנה שם "חדש" מורה ליום הראשון מן החדש, כי הכתוב לא באר באיזה יום מן החדש, ועוד שאמר ביום הזה, שפי' ביום החדש אעפ"י שהושאל אח"כ לכל משך החדש כלומר לכ"ט יום, או למ"ד יום שמהתחדשות הירח להתחדשותו פעם אחרת:

(ה) בחדש השלישי וגו' ביום הזה:

(ו) וכן פי' הרמב"ן וכתב "היה ראוי שיאמר הכתוב ויסעו מרפידים ויחנו במדבר סיני בחדש השלישי לצאתם מארץ מצרים, אבל בעבור היות ביאתם במדבר שמחה להם, כי ידעו ששם יקבלו ישראל התורה וכו' בעבור זה התחיל הפרשה בחדש השלישי בו ביום שהתחיל החדש באו לשם, ואח"כ חזר לומר בשאר המסעות:

(ז) פי' באותו יום שבאו עלה משה אל השם:

(ח) ביום הב':

(ט) כמ"ש בפ' ח:

(י) ונאמר לו, לך אל העם וקדשתם היום ומחר והיו נכונים ליום השלישי, כי ביום השלישי יקבלו התורה וזה היה בחמישי לחדש:

(יא) ויום השלישי היה בששה בסיון ובו נתנה התורה, וזה היה יום החמשים לצאתם ממצרים:

(יב) כדעת (המכילתא דויסע בשלח פ"א) "ניסן שיצאו ישראל ממצרים אירע להיות בחמישי בשבת, השלים ניסן אירע אייר להיות בשבת, חסר אייר אירע סיון להיות באחד בשבת וכו', נמצאת אומר בחדש השלישי בששי בחדש בששי בשבת", ועיין (למעלה טז א, בפי' הח' ז"ל ובבאורי):

(יג) הח' ז"ל יחפש עוד טעם לביום הזה:

(יד) ובמקח"מ "כי המרחק בין רפידים":

(טו) וכן   פי' הרלב"ג "להיות המרחק רב בין רפידים ובין מדבר סיני, ועם כל זה הגיעו במדבר סיני ביום ההוא בעינו":

(טז) עיין אות ד:

(יז) עיין למטה פ' ט:

(יח) לשון יחיד:

(יט) למטה פ' יז, ובפי' הקצר פ' כב:

(כ) הוא רש"י ז"ל:

(כא) כן פי' רש"י ז"ל נגד ההר למזרחו, וכל מקום שאתה מוצא נגד פנים למזרח:

(כב) ואיננו מורה על פאה אחת:

(כג) בפ' הקודם שישראל חנו נגד ההר:

(כד) מ"ש אל האלהים טעמו אל הר האלהים ומה שלא אמר אל הר האלהים כי סמך על מה שהזכיר למעלה נגד ההר:

(כה) כי איך יתכן שתחלה עלה ואח"כ קרא אליו השם:

(כו) ולא עלה מעצמו, אלא ע"י שכבר קרא אותו, כי לא יעלה בלי רשות:

(כז) על ההר דבר השם עמו:

(כח) ונראה מזה שאח"כ ירד:

(כט) ואמר זה לפי מחשבת ישראל כי בעת ראותם ביום השלישי האש והענן חשבו כי אז ירד:

(ל) השם קרא לו:

(לא) שיאמר אל העם, ואם כי סגנון הלשון אינו עולה יפה, ויותר נכון לגרוס במקום "העם" "השם" וכן גרס בעל "באר יצחק" ועיין ברמב"ן:

(לב) שיוולדו אחרי כן:

(לג) הם ראשי העם נבוניהם וזקניהם:

(לד) כל לשון הגדה שבתורה הוא על באור דברים ברחבה   וטעמו שתפרש להם טעמם וענינם:

(לה) למעלה א א שאין בית נאמר על האשה דוקא:

(לו) וא"כ תהיה הוי"ו של ויקרא לנתינת טעם ושעור הכתוב ומשה עלה אל אלהים כי קרא אותו, וכן פי' המעמר:

(לז) כדעת ר' יוסי (סוכה ה רע א):

(לח) כן הוא (מכילתא דבחדש יתרו פ"ב, פדר"א פ' מא, שמו"ר פ' כח) וכן תרגם יוב"ע וכן פ' רש"י ז"ל:

(לט) והיה לו להקדים אנשים לנשים:

(מ) ושם לא נוכל לפרש על הנשים:

(מא) ואחרים פירשו:

(מב) ובפי' הארוך פי' כן מדעת עצמו, והוא ע"ד שאמר משה "ולא אתכם לבדכם וגו' כי את אשר ישנו פה וגו' ואת אשר איננו פה" (דבר' כט יג יד) ופי' שם הח' ז"ל "עמכם ועם הבאים אחריכם שהם בניכם ובני בניכם":

(מג) וזה הכפל כדרך הנבואות:

(מד) בכל התפלות הן בשחרית והן במוסף כולם בכפל ידברו, ובכן תן פחדך וכו' ואימתך וכו' ובכן צדיקים וכו' מלוך על כל העולם וכו', אתה זוכר וכו':

(מה) פי' העשר מכות שיסרתי אותם בעבור שהעבידו אתכם:

(מו) שנשמרתם מכל רע:

(מז) וכן הוא (מכילתא מסכתא דבחדש פ"ב) וכן פי' רש"י ז"ל:

(מח) יעירו ומנענעו ממקומו לשאתו על אברתו:

(מט) עד שישאהו על אברתו:

(נ) וכן הענן עליהם בנסעם:

(נא) עיין בפי' הח' ז"ל (דבר' לב יא) שכתב, כי על כנפי נשרים דבק עם ואביא אתכם אלי, והטעם שיצאו ביד רמה, ובאו במהרה אל הר סיני, כטעם מי אלה כעב תעופינה (ישעי' ס ח):

(נב) וכן פי' הרמב"ן:

(*) ט"ס הוא וצ"ל "אמר למשה":

(נג) וכן פי' שם הח' ז"ל "אל נוה קדשך הוא הר סיני ששם שכן הכבוד, וכן כתוב ואביא אתכם אלי":

(נד) ופי' שם הח' ז"ל "וזה המרחק הוא בין מצרים ובין הר סיני להולך בדרך ישר":

(נה) כדעת ר"א (מכילתא יתרו פ"ב) ואביא אתכם אלי לפני הר סיני:

(נו) וכן פי' רש"י ז"ל ורע"ס, עיין מקו"ב רש"י:

(נז) כמו שנאמר הנה דם הברית אשר כרת ד' עמכם (למטה כד ח):

(נח) למטה כד ז:

(נט) וכן פי' הרמב"ן שתהיו בידי סגולה כדבר נחמד לא ימסרנו המלך ביד אחר, כמו וסגלת מלכים (קהלת ב, ח):

(ס) וכן פי' הח' ז"ל (דבר' ז ו) דבר נחמד לא ימצא בכל מקום כמוהו:

(סא) וכן דעת אונקלס שתרגם "ארי די לי כל ארעא" וכתב הנל"ג, כוונתו כי מלת "כי" בפה הוא דהא, ור"ל יען כי לי כל הארץ, ע"כ אוכל לבחור בכם לעם סגולה, והוא כפי' הראב"ע:

(סב) פי' אעפ"י שיש לי כל הארץ אתם תהיו לי חביבים מכולם:

(סג) שפירושם כמו אעפ"י:

(סד) ואחר שהכל מעשה ידי, יש כח בידי להחשיב גוי אחד בארץ:

(סה) הוא רבי מרינוס שהביאו בפי' הארוך:

(*) ות"א "וישמשון קדמי":

(סו) כפי מחשבתו, ועיין למעלה ב טז:

(סז) ברא' יד יח, ופי' הח' ז"ל שם שפירושו כדברי המתרגם ארמית, ודעתו על אונקלס שתרגם שם "והוא משמש קדם אל עלאה":

(סח) ופי' הרד"ק שם שרי כהונה:

(סט) כי הם שרים ומושלים וכן כתוב, ובני דוד הראשונים ליד המלך (ד"ה יח יז):

(ע) וכן פי' הח' ז"ל (תה' קי ד) עה"פ אתה כהן לעולם, כל כהן משרת, וכן ובני דוד כהנים היו, והטעם לעבוד את השם:

(עא) וכן פי' רע"ס כל אומות הקדם הם כעם, ואתם כמו הכהנים המיוחדים לעבודת השם להבין ולהורות לכל המין האנושי לקרוא כולם בשם ד' ולעבדו שכם אחד:

(עב) ותהיו ממלכת משרתי, בהיותכם משרתים לפני שירות עליונה:

(עג) כי הכתוב אחז דרך קצרה:

(עד) כלומר סדר לפניהם כל מאמר השם, וכן תיוב"ע שם:

(עה) והרמב"ן השיג ע"ז עיי"ש:

(עו) כדעת הגאון:

(עז) וכן העתיק הטור הפי' הזה מפי' הקצר, ועיין (למטה כא א) בפי' הקצר:

(עח) כי היה די שיאמר יחד, בלא וי"ו:

(עט) לשון שנים, ופי' לא היו דעות חלוקות שם, רק אגודה אחת כאיש אחד, ועיין (ברא' יג ו) ובבאורי שם:

(פ) ונאמר וישב, כי על   אותו המענה ששאל השם מהם השיב תשובה, וכנראה שעלה אל ההר, והכתוב אחז דרך קצרה:

(פא) שהוא נח נראה במבטא:

(פב) שכן כל לשון הגדה נופל על דבר שלא הוזכר לשומע:

(פג) ולדעת הרמב"ן, שמלות וישב משה, גם ויגד ישובו לענין אחד עיי"ש:

(פד) בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם:

(פה) כי הגיד לו דבר חדש שישראל אין מאמינים כולם שהשי"ת מדבר עם אדם וחי:

(פו) עיין בפי' הח' ז"ל (למעלה ח כב):

(פז) ולפי דעתם שאין באפשרות שהנבדל מן החמר ידבר עם המורכב בחמר:

(פח) והמה כת אברהימי מחכמי הודו אשר כחשו הנבואה, וכן היתה עפ"י אמונת המצרים להכחיד הנבואה, ובנ"י שנתגדלו ביניהם נשקעה דעתם ג"כ באמונתם:

(פט) כי היו בישראל שלמדו ממצרים והיו מסתפקים בנבואה:

(צ) פי' ואפילו אם היה כתוב:

(צא) והפי' מן כל הוא רובו:

(צב) פן לא יאמינו לי:

(צג) וכן דעת המורה פ' לג מהח' הב', באמרו ובדברי עמך, הוא על עשרת הדברים, וכן הוא (מכילתא שם) וכן פי' רש"י ז"ל:

(צד) כי מעתה יתאמת אצלם ענין הנבואה:

(צה) וזהו שאמרו   היום ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי, כי לא היו מאמינים בו תחלה ואמר גם בך יאמינו לעולם שאתה נביא:

(צו) בעב הענן סמוך וענינו במעבה הענן באותו החלק ממנו שהוא עב, והוא הערפל, וכן הוא (מכילתא מסכתא דבחדש יתרו פ"ב) "בעב הענן בענן עבה ואי זה זה ערפל", וכן פי' הרמב"ן בעב הענן הוא הערפל אשר שם האלהים, והגאון יביא ראיה, כמו קדש הקדשים (במד' ד ד) ופי' רש"י ז"ל שם "המקודש שבכולן", מפני הה"א שבתיבת "הקדשים" ועיין ברא' ט, קרני אור הערה לז, שם בארתי ההבדל בין קדש קדשים בלא ה"א, ובין קדש הקדשים בה"א:

(צז) דעת הגאון ושאר מפרשים, כי מה שאמר פה בדברי עמך אין הכוונה כלל על עשרת הדברות רק על מה שהיה קודם מ"ת, משה ידבר והאלהים יעננו בקול (פ' יט) משה היה מדבר עם האל, והאל היה עונה, וזהו טעם בעבור ישמע העם בדברי עמך, ואין הכוונה כלל על עשרת הדברים, וכן פי' הרמב"ן ועיין למטה אות ר:

(צח) וכן פי' בפי' הארוך עיין אות צג:

(צט) ומובן הדבר מזה שלא היו מאמינים קודם:

(ק) כי באותו יום שאמר לו השם להתקדש, ירד משה מן ההר אל העם ויקדש את העם (פ' יד) והנה באותו יום לא היה להם יום שלם להתקדש, לכן יאמר שאר זה היום ומחר:

(קא) וכן הוא (מכילתא שם) אין כיבוס בגדים בתורה שאינו טעון טבילה:

(קב) ומסיים הכתוב שם, ונשא עונו, ופי' רש"י ז"ל שם "על רחיצת גופו עונש כרת, ועל כבוס בגדים במלקות" והנה החידוש שיאמר פה הוא הטבילה במים:

(קג) ופי' ר"ל שהיא היתה אז רוחצת להיות טהורה מטומאתה:

(קד) כי לשון קדושה נופל על הבדל דבר לתהלה מדברים אחרים הפחותים ממנו, לכן הנזהר מכל טומאה יקרא מקודש, וצום עתה להתקדש בהרחיק עצמם מנשותיהם (יש"ר):

(קה) עיין דברים כג י, ובבאורי שם, ועיין כ"ח חוב' ד' צד 98:

(קו) ר"ל אולי טעם והיו נכונים וגו' שלא יישן בלילה:

(קז) כי פן יבא ח"ו לידי קרי, והם ישמעו קול ד'   בבקר:

(קח) שהיה נזהר ועושה כך:

(קט) וכן פי' רש"י ז"ל קבע להם תחומין לסימן שלא יקרבו מן הגבול והלאה, וכן פי' הרשב"ם:

(קי) ובפי' הקצר קורא אותו המבהיל:

(קיא) וכן יאמר הח' ז"ל (צחות) "הגבל את ההר, אמר כי היה ראוי להיות "העם" ולא אמר כלום, כי אם הגביל את העם, הגבול בהר, ואם אמר שמת גבול בהר, אין הפרש ביניהם":

(קיב) ר"ל בגוף ההר, כי בתחלה אמר "ונגוע בקצהו":

(קיג) עיין אות קיא:

(קיד) יחסר המ"ם, ור"ל מעלות בהר ומנגוע בקצהו:

(קטו) ופי' שם הח' ז"ל "הזהר מעשות ספרים, כמו השמרו לכם עלות בהר":

(קטז) שכאשר ימיתוהו לא תגע בו יד:

(קיז) יורו עליו בחצים להמיתו:

(קיח) באה המלה הזאת משונה מן הדומים לה:

(קיט) נחי פ"א יו"ד:

(קכ) שהעתיד ישוב היו"ד וי"ו:

(קכא) והראוי יִוָרֶה כמו יִוָדַע:

(קכב) מן נודע יִוָדַע, ומן נוסר   יִוָסֵר:

(קכג) וי"ג "אולי נשתנה":

(קכד) וכן כתב הח' ז"ל (צחות) "רק בבעלי היו"ד יתחלף בוי"ו נראה, בעבור צורך הדגשות שהיא לבלוע (נון הבנין) אִוָּדַע יִוָּדַע לכם (יחז' לו לב) וככה כולם, "או ירה יִיַּרֶה" לפי דעתי שבאה כן שלא תתערב המלה עם עתיד יָרֵא בבנין נפעל, כמו למען תִּוָרֵא (תה' קל, ג) כי אין הפרש במבטא בסוף המלה אל"ף נח נעלם, או ה"א נח נעלם, כי הנה מצאנו שיעשו כן העבריים במלות רבות":

(קכה) וחיה בכלל בהמה:

(קכו) והשופר הוא של יובל, ולכן נקראת השנה יובל ע"ש שתוקעים בה בשופר של יובל:

(קכז) ותוקעין בו ביובל:

(קכח) הרי מבואר ששופר הוא קרן היובל:

(קכט) פי' מה שאמר משה במשוך היובל המה יעלו בהר, דעתו על קול השופר הולך וחזק, כשישמעו הקול החזק מהשופר אז יוכלו לעלות, ויתמה על האומרים כן (מה שאמר "משה ידבר" אין זאת מהמשך הפסוק קול השופר הולך וחזק מאד משה ידבר, כ"א פירושו משה יאמר, והח' ז"ל אחז לשון הפסוק):

(קל) כי הוא מכלל האותות והמופתים הנעשים בכח השם הנכבד והנורא:

(קלא) ואז ירד ד' על הר סיני, ואיך יוכל להיות שאז יתן להם רשות לעלות:

(קלב) ומה שאמר הח' ז"ל למעלה שפי' כבש, האמת שפי' כבש, והוא קרן היובל, אבל אינו שופר של מ"ת:

(קלג) אז יוכלו ישראל לעלות בהר:

(קלד) כי אף אחר שנאמרו עשרת הדברים היה הכבוד בהר ולא סר משם, עד שירד משה מן ההר כי כל העת שהיה משה בהר לא סר הכבוד משם, וזה היה מיום מ"ת עד יוהכ"פ, ואז תקע משה בשופר של איל, לסימן שנתן רשות לישראל לעלות, וזה הוא אומרו במשוך היובל המה יעלו בהר, ומי שעולה אינו בסקילה:

(קלה) דעת ר' שמואל בן חפני שבמשוך היובל היה אחר מ"ת, ואעפ"י שהשכינה היתה עוד בהר, ואמר במשוך היובל המה יעלו בהר, ר"ל אהרן נדב ואביהוא והזקנים, וימעט שאר העם כדכתיב והעם לא יעלו עמו (למטה כד ב) וחולק על הגאון שאמר שבמשוך היובל היה אחר רדת משה ביוהכ"פ:

(קלו) ויסכים לדעת ר' שמואל בן חפני ויבאר עוד יותר:

(קלז) וזה היה באחד בניסן (למטה מ יז) ואיך התיר מיד אחר יוהכ"פ לעלות כולם:

(קלח) וחולק על הגאון:

(קלט) פי' אחר הקמת המשכן אז נתן לו ד' רשות שיוכלו כולם לעלות:

(קמ) עיין בחזקוני שהביא בשם הגאון רבינו סעדיה כדעת ר' שמואל בן חפני כי במשוך היובל היה לאחר שהוקם המשכן, אתמהה ?:

(קמא) תי"ו של תגע לנסתרת ושב אל היד:

(קמב) פי' יהרגוהו מרחוק:

(קמג) עיין אות קכד:

(קמד) כן אז"ל (ר"ה כו) "מאי משמע דהאי יובלא לשנא דדכרא הוא, אמר ר"ע כשהלכתי לערביא היו קורין לדכרא יובלא" וכן תיוב"ע (יהושע ו ה) בקרן היובל, בקרן דכריא:

(קמה) כאשר ימשוך בשופר שהוא היובל משיכה ותקיעה גדולה:

(קמו) ונראה מזה שהסכים לפי' ר"ש בן חפני, אף שלא הזכירו:

(קמז) (למעלה פ' י) שהקידוש הוא הרחיצה במים, והנה היה פה כבוס ורחיצה:

(קמח) וכן כתוב בפ' יא "והיו נכונים ליום השלישי":

(קמט) וכן כתב הרלב"ג, כי לא יתכן שיכוין השם ית' על יום אחד ויוסיף משה מדעתו וישנה הענין ליום אחר, ואולם אמרו זה רז"ל על צד הדרש:

(קנ) בחמשה חומשי תורה:

(קנא) ולזה אמר אח"ז ויהי ביום   השלישי להורות כי מה שאמר להם היו נכונים לשלשת ימים, טעמו ליום השלישי:

(קנב) עיין אות קמט:

(קנג) ר"ל לא בשאר מקומות:

(קנד) לא היו רק על ההר:

(קנה) וכן כתב הרדי"א, לפי שהיה שם קול שופר מבלי שופר מלאכותיי, ודבר כזה מעולם לא שמעו ולא האזינו, ועין לא ראתה זולתו:

(קנו) כי העם היו עוד במחנה בעת הקולות והברקים והשופר:

(קנז) כי בהיות הבקר ר"ל קודם עת הבקר וקורא אותו יום שלישי:

(קנח) עיי"ש בפי' הקצר:

(קנט) עיין (למעלה יב לא):

(קס) כי הרעם והברק הוא בדברי התולדות מהטבע אבל קול השופר איננו בדברי תולדות הטבע וכן יאמר למעלה פ' יג בפי' הארוך:

(קסא) ולא מן המחנה, דאם נאמר מן המחנה היל"ל ויוצא משה את העם מן המחנה לקראת האלהים, והנה חסר מאהליהם:

(קסב) כי היל"ל לקראת ד' אלא אמר האלהים לרמז שיקבלו ד' עליהם לאלהים:

(קסג) וי"ג "ביניהם" וכן הוא בנתה"ש:

(קסד) דברים כט ט:

(קסה) כמ"ש הח' ז"ל למטה פ' כב:

(קסו) שעלו משה ואהרן לפנים מהגבול:

(קסז) ועיין בפי' הקצר למטה פ' כב:

(קסח) ולא נזכר שוב העליה שעלה עם אהרן אל ההר:

(קסט) ועיין בפי' הח' ז"ל שם שכתב "ויתכן להיות פי' אנכי עומד בין ד', אחר מעמד הר סיני", ועיין ברמב"ן שם שהשיג עליו בזה:

(קע) רבו הדעות בין החכמים איך היה הדבור במעמד הר סיני, אם ישראל שמעום מפי השם, או מקול הנברא לשעתו בחלק האוירי ומגיע לאזניהם:

(קעא) ובמקח"מ "ואחר":

(קעב) כי השי"ת איננו גשם שיניע כליו להשמיע קול דבורו:

(קעג) ובמקח"מ "ברא":

(קעד) לעת הצורך ברא אור ודברים גשמיים הנראים לכל בעבור הנביא:

(קעה) לפרש דעת הח' ז"ל בזה, הדברים ארוכים, ועיין מורה פל"ג מהח' הב' ובנרבונ"י ובקרשק"ש וברדי"א מה שהאריכו בזה:

(קעו) והתורה דברה כלשון בני אדם כדי שיבינו השומעים, ועיין (פ' כ):

(קעז) יפרש מה שאמר הכתוב, ויהי קולית וברקים, הלא עינינו רואות תחלה הברק קודם שנשמע הרעם ? ויבאר שבכתוב הם כסדרם כפי תולדותם, כי הרעם קודם במעשה מן הברק לכן הקדים הכתוב קולות, שהם קולות הרעמים, ואח"כ אמר וברקים, ואעפ"י שקולות הרעמים יתאחרו בשמיעת האזן מהראות אור הברקים, והטעם לזה, כי חוש הראות א"צ משך זמן, וע"כ נראה תמיד הברק לפני הרעם הגם שהרעם יוצא קודם, מפני שחוש הראות יקדים מוחשיו לפני חוש השמע:

(קעח) כי הקול המגיע לאזן צריך לקרוע את האויר, ולפי השינוי באויר כן יתאחר להגיע לאזן, אבל באמת הרעם הוא ראשון והברק אחרון:

(קעט) ע"כ בכתוב קולות קודם הברק:

(קפ) היה לו להכתוב לכתוב הפלא שנשתנה בתולדות הטבע:

(קפא) ובמקח"מ "שאיננו כתוב בתורה":

(קפב) בדברי חז"ל:

(קפג) וכן דעתו בפירושו (ברא' מ, ח) ועיין יהל אור שם, אות כג:

(קפד) בדברים ד לה:

(קפה) ובמקח"מ "גם וידבר אלהים" עיין באורי שם:

(קפו) חציו קמץ וחציו פתח, כמו פָעַל, אָמַר, שָמַר וכדומה שכולן חציה קמץ, וחציה פתח, והוא פעולה מלשון עבר:

(קפז) פי' היל"ל כֱעָשָן הכבשן, בקמץ גדול תחת העי"ן והשי"ן, לפי שהיא מגזרת עָשָן קמץ תחת העי"ן והשי"ן:

(קפח) ויתרץ:

(קפט) שנקודים שו"א תחת השי"ן והזי"ן, ועֲשָנו בחטף פתח וקמץ, והיל"ל שללו, בחטף פתת תחת השי"ן, וקמץ תחת הלמ"ד, שנגזר מן זהב, אלא מפני כי משקלי השמות משתנים:

(*) עיין באורי שם:

(קצ) והנה יש לשם בשם ג' משקלים בֹשִׂם בָשָם בֵשֶׂם עיין למטה אות קצו:

(קצא) או הבי"ת בחירק:

(קצב) עיין למטה אות קצו:

(קצג) כי הם דברים הקיימים אשר בארץ:

(קצד) שם אמר דרך משל, כאלו רגזו ההרים ורעשה הארץ, ופה היה הפך המנהג, כי נתחדש בהר   כדמות רעש וחרדה, כמו שיתחדש בארץ אשר נסגר בה איד קטורי, וזה כלו חדש השם אז על דרך מופת:

(קצה) וכן יאמר (צחות דף לז ב) "יש שם שימצא על שני משקלים, כמו עָשָן, והנה בסמוך עֲשַן העיר (יהושע ח כ) ואמר כְעֶשֶן הכבשן", וכן (שפה ברורה דף לז א) ויש דרך אחרת והיא זרה, אמרו עָשָן, כְעֶשֶן הכבשן, ועל דרך הלשון "עלה עֲשַן העיר", ועיין בפי' הח' ז"ל (ברא' ט ג):

(קצו) פי' על שלש משקלים, בושֵם, בָשָם, בֶשֶם, וכן יאמר (צחות שם) ויש על שלשה משקלים וקנה בושֶם (למטה ל כג) והנה ע"מ קודֶש, ובסמוך (פי' בחיבור עם הכנוים) בקמצות הבי"ת, והנה מצאנו אריתי מורי עם בְשָמִי (שיר ה א) שהוא בתחלה בָשָם ע"מ זָהָב, שָלָל, עָשָן, דָבָר, ועוד וקנמן בֶשֶם מחציתו (למטה ל כג)":

(קצז) וכן הוא (מכילתא מסכתא דבחדש יתרו פ"ד) "מנהג ההדיוט כל זמן שהוא הולך קולו מגביר, ולמה כך מתחלה כדי לשכך את האזן מה שהיא יכולה לשמוע", וכן פי' רש"י ז"ל:

(קצח) דעת הגאון כי השי"ת מעביר ומשבית קול השופר ואז היה משה מדבר עם השם, והשם היה עונה לו בקול:

(קצט) ופי' שהשיבו על שאלותיו אף כאן לדעת הגאון משה ידבר שאלותיו והשם יעננו:

(ר) פי' שישמעו, שאענה על שאלותיך כן הוא דעת הגאון ואין הכוונה כלל על עשרת הדברות וכן פי' הרמב"ן על דרך הפשט ועיין למעלה אות צז:

(רא) למעלה פ' ט:

(רב) וכן הוא מכילתא הביאה הרמב"ן ז"ל, שזה על שעת מתן תורה שהיה משה משמיע הדברות לישראל, וכן פי' רש"י ז"ל:

(רג) פי' אף שהיה קול השופר הולך וחזק היה משה מדבר והאלהים יעננו בקול הנשמע למשה:

(רד) כי משה היה עומד בתחתית ההר ושם היה מדבר עם השם:

(רה) ועיין למטה אות רח:

(רו) שישמעו כולם:

(רז) כדי שיראו ישראל שקראו השם ודבר עמו, ואז יאמינו כל העם בד' ובמשה עבדו:

(רח) וכן הביא הטור מפי' הקצר כלשונו ממש בשם הח' ז"ל כי השם היה עונהו בקול שהיה שומע הוא לבדו, ולא ימנענו השופר מלשמעו:

(רט) עיין למטה לד, ה, ובבאורי שם:

(רי) אש, רוח, מים, עפר:

(ריא) כי מפני שאנחנו גשמיים אי אפשר לנו שנערוך ונדמה הענינים השכליים רק בדברים הגשמיים שאנו שקועים בהם, וכן הכתוב המשיל יופי השמש וזהרו ליופי בן אדם, והמרוצה שלו בגלגלו למרוצת הגבור, הוא שכתוב (תה' יט ו) "והוא כחתן יוצא מחופתו, ישיש כגבור לרוץ ארח", ודבר ידוע שאינו בערכו ולא דומה לו על אחת מאלף אלפי אלפים ורבי רבבות פעמים, וכדי לשכך את האזן מה שהיא יכולה לשמוע, ועל כיוצא בזה ארז"ל דברה תורה כלשון בני אדם (רב"ח):

(ריב) בהשם לבדו:

(ריג) כי הוא מוסב על ד' הכתוב שם בפ' טו:

(ריד) עיין למטה לד ה:

(רטו) שקראו השם לאזניהם:

(רטז) הנגלה להם:

(ריז) כדי שיבין השומע:

(ריח) פי' שהפעל יהרסו מוסב על כל אחד מהעם, בעדות מלת היחס ממנו שיבא אחריו בל"י, והנה אמר לשון הריסה על הריסת המערכה, כי היוצא מן הסדר והמערכה כהורס הבנין:

(ריט) ולא כן הוא, ועיין פי' רש"י ז"ל:

(רכ) והנה משה לא אמר "לראות" כ"א "לעלות", ודעתו כפי' הרשב"ם ז"ל, כי משה אמר "שמא אתה מוסיף שאפילו להתקרב מעט כדי להסתכל ולראות אפילו רחוק מן ההר אסור", ובאמת נוכל לומר כי כיון משה מאמר לראות (שאמר השם) כמו לעלות, והעד שאמר השם אח"כ, פן יהרסו לעלות, והכוונה א' אעפ"י שהמלות מחולפות, כי העברי אינו שומר המלות רק הטעמים וכמו שיבאר הח' ז"ל (כ, א):

(רכא) וכן טעם הכתוב:

(רכב) וכן ת"א ויפול מנהון סגי, ובתרגום ירושלמי מבואר יותר "ויפול מנהון אוכלסין סגיין":

(רכג) וישמרו מהגשים ומלחשוב באיזה תמונה, (ועיין מורה פ' חמישי מהחלק הראשון):

(רכד) שעומדים אצל הגבול, ואל יסמוכו על מעלתם להרוס מצבם וכן פי' רש"י ז"ל:

(רכה) ויהיה פי' הנגשים אל ד', שהם מגישים לשם הנכבד קרבנות ונגשים בהם אליו, וכן פי' הרמב"ן:

(רכו) כי אז היתה העבודה בבכורי ישראל, וכל עובד יקרא כהן, וי"מ שהשבעים זקנים היו הבכורות:

(רכז) ועיין למעלה פ' יז:

(רכח) ובפי' הארוך פ' כ' פי' שמשה עלה אל ראש ההר, ועיין קרני אור הערה לא:

(רכט) טעם התשובה שהשיב משה:

(רל) עשיתי שליחותך, ודעת הגאון שהשי"ת אמר למשה פן יהרסו אל ד' לראות, והוא צווי אחר, חוץ מהצווי שלא יצאו מגבולם, אלא גם לא יראו, ובאותה שעה השיבו משה שציום על הגבול מה שציוהו כבר:

(רלא) והאזהרה הוא לתוספת זריזות:

(רלב) וכן הוא (מכילתא מסכתא דבחדש יתרו פ"ד) "מזרזין לאדם בשעת תלמוד, ומזרזין את האדם בשעת מעשה" ועיין קרני אור:

(רלג) עשיתי שליחותך:

(רלד) משה:

(רלה) לעלות:

(רלו) לזרז אותם בשעת מעשה:

(רלז) ובמקח"מ "ויאמר אליו ד' לך רד, לך רד במהרה", פי' כי אחר שכתב "רד העם בעם" מה טעם לכתוב פעם שנית לך רד, אלא ציוה לו שירד במהרה:

(רלח) שלא ירחיק א"ע ממצב העם גם הוא:

(רלט) עיין למטה כ טז ובבאורי שם:

(רמ) על שאלת הגאון שהיה קשה לו:

(רמא) כמו שחשב משה, עיין למעלה אות רכ:

(רמב) כי כמו שמזהירים קודם מעשה כן מזהירים בשעת מעשה:

(רמג) ואל יהרסו לעלות:

(רמד) וכן הוא (מכילתא שם) אמור מעתה אתה עושה מחיצה לעצמך וכו' וכן פי' רש"י ז"ל:

(רמה) והכתוב לא זכר עלית משה דרך קצרה:

(רמו) הביא הפסוק "אנכי עומד" לראיה כי משה ואהרן היו לפנים מהגבול בשעת מתן תורה: