(א) ע"כ אמר וילך, כי זאת האשה אולי היתה יושבת בעיר אחרת:

(ב) היא יוכבד כמו שהתבאר (במד' כו נט), וזה האיש שנשא אותה הוא עמרם בן קהת בן אחיה, ולא הזכיר הכתוב לא שם האיש, ולא שם אשתו, כי רצה לקצר עד לדת המושיע:

(ג) זה המשל טעם לאסור העריות, ויאמר כי בני העריות לא יהיו טובים והגונים, ע"כ אמר הח' ז"ל, כי לא דבר נכונה, והעד כי זה האיש שלקח דודתו, ובניו היו בני אלהים:

(ד) בלתי שטופים בזמה:

(ה) שהיתה בת לוי אחות קהת:

(ו) וכן פי' הח' ז"ל למטה בזה הפסוק, שהרי אהרן בן שלש ושמונים ומשה בן שמונים בדברם אל פרעה:

(ז) והוא בג' (סוטה יא ב) תניא כמ"ד אשה ובתה, יוכבד ומרים, וכן הוא (שמ"ר פ"א ילקוט רמז קסד):

(ח) והנה היתה גדולה בשנים ממשה:

(ט) שנאמר כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם (ברא' טו יג) ועל יצחק נאמר "כי ביצחק יקרא לך זרע" (שם כא יב), וכן הוא (סד"ע פ"ג פדר"א פ' מח ילקוט רמז עז):

(י) כי בן ס"ג היה כשנתברך וישב עוד י"ד בבית עבר, וז' שעבד ברחל הרי פ"ד, וכשהוליד את ראובן היה בן פ"ה:

(יא) כי כן כתוב "ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם" (ברא' כה כו):

(יב) מד' מאות שנה וכן הוא (סד"ע פ"ג ילקוט ר' עז):

(יג) ולפי הח' מסד"ע חיה אח"כ ע"א שנה, וכן בפס"ז:

(יד) ובסד"ע פ"ב, בן מ"ד שנה היה, ובפדר"א פ' מח, בן מ"ה שנה היה, וכן הוא בילקוט רמז ע"ז:

(טו) וכן הוא עפ"י פדר"א, ועפ"י הסד"ע: חיה כ"ד שנה:

(טז) ולפי הח' מסד"ע נשארו קט"ז (סד"ע פ' ג) והגר"א הגיה קי"ז:

(יז) כי זאת הגזירה לא היתה כ"א סביב הזמן שנולד בו משה, וכן פי' הרלב"ג:

(יח) עיין ערכו בראש ס' בראשית:

(יט) ודעתו שמשה היה גדול ממנה מפני שהיא נזכרה באחרונה:

(כ) "ויולד נח את שם את חם ואת יפת":

(כא) כן הוא דעתו (ברא' י כא) ועיין ביאורי שם:

(כב) כי תרח הוליד אברהם בן שבעים שנה, ושנותיו היו מאתים וחמש, ואז היה אברהם קל"ה שנה, ואחר שתי שנים מתה שרה, וכן הוא (סד"ע פ"א) אבינו אברהם קבר את תרח אביו לפני מיתתה של שרה שתי שנים, ושנות אברהם היו קע"ה, נמצא מתה קודם אברהם ל"ח שנה:

(כג) הנו"ן פ"א הפעל תמצא חסירה בעבר ובינוני:

(כד) ויבוא הדגש בעי"ן הפעל להשלימה:

(כה) כי שרשם נגש, והנו"ן מובלע בדגש הגימל:

(כו) משרש אנף ונבלע הנו"ן באמצע:

(כז) והראוי אנפך, וכן יאמר (צחות) ישוב אַפך, כי הוא מגזרת, כי אנפת בי (ישעי' יב א) והנה הוא במלת אף חסר (הראוי אֶנֶף כי שרשו אנף):

(כח) פ"א הפעל נו"ן וגם למ"ד הפעל:

(כט) לא נמצא בתנ"ך מלת לדתי, וצ"ל "ללדתי" (מ"א ג יח) או ילדתי (שם שם כא):

(ל) וראוי להיות "תתן":

(לא) והראוי "בנת":

(לב) פי' וכדי שלא תתערב עם בנה בית החליפו הה"א בתי"ו:

(לג) ואחר שהחליפו הה"א בתי"ו ראוי להיות בְּנַת, וכדי להקל על הלשון חסרו הנו"ן:

(לד) וכן יאמר (צחות) וככה במלת בּת (הראוי בֶּנֶת כי שרשו בנה) ויבולע במלת "בּתּוֹ". (דינו בִּנְתּוֹ):

(לה) ששרשו אמן וראוי להיות אֱמֶנֶת וחסרו נו"ן למ"ד הפעל:

(לו) ובכנוי דגש התי"ו במקום נו"ן אֶמִתּוֹ:

(לז) כי צ"ל אמונתו:

(לח) ויביא ראיה שלשון רבים אמונות, אבל לא אמתות ולא אמיתיות, כמו בנות לר', אבל לא בתות ולא בתים:

(לט) וכן יאמר למטה בפי' הקצר:

(מ) לא נמצא פסוק כזה, ויש וטוב גם עם ד' וגם עם אנשים (ש"א ב כו):

(מא) ובמקח"מ "בגוף":

(מב) כי תואר ענינו על צורת הפנים, וכן פי' הח' ז"ל (ברא' כט יז) "כמו ותאר הגבול (יהושע טו ט) כל אבר כעין והאף והפה יפה" ועיין ביאורי שם:

(מג) ופי' הח' ז"ל שם "ומראה הכל יפה, או מראה על עין הפנים הנראה", וכן פי' רש"י ז"ל שם "מראה הוא זיו קלסתר":

(מד) ובמקח"מ "בילוד":

(מה) וכן פי' רע"ס:

(מו) והיולדת לשבעה יולדת למקוטעין (ר"ה יא א) וילדתו לסוף ששה חדשים וכן תיוב"ע, וכן פי' רש"י ז"ל, וכן פי' הרשב"ם, ובזה יכלה לדחות הדורשים עד ג' חדשים:

(מז) כי בג' (סוטה י ב) אמרו שנולד לט' חדשים:

(מח) ורש"י ז"ל תירץ זאת וכתב "שמנו לה המצריים מיום שהחזירה":

(מט) ויכול להיות שילדתו לתשעה חדשים וכמו שיבאר:

(נ) ויש שחולקים עליו בזה, והביאו מן יחזקאל שספר איך הולידו נשי מצרים, אמרו, לא כרת שרך (יחז' טז ד), ולפי הטבע איך אפשר הולד לחיות בלי כריתת וקשירת הטבור, השי"ת החיה אותם, ככה הענין בלידת משה:

(נא) ובמקח"מ הגי' "לעשתי עשר", ויכול להיות שעד י"א חדשים היה ביכולתה להצפינו שמשכה אותם בדברים וצפנתו שלשה חדשים, כי קצרה מזמן ההריון חדש אחד, והוסיפה על ההריון שני חדשים, כי יש נולדים בי"א:

(נב) ולפרקים נולדים לשבעה, ואמרו חכמי התולדות, כי כאשר הוא חם ולח יצא בשביעי, ואשר הוא במזג שוה יצא בתשיעי, ואשר הוא יותר ממזג חם ולח יצא באחד עשר:

(נג) כל תחלת ההויה בטבע נקרא צמיחה ע"ד ההשאלה, והמזל העולה ברגע הצמיחה נקרא מזל הצומח:

(נד) כן דקדקו החכמים בזו החכמה, כי המעלה שתהיה בה הלבנה בעת המולד היא תהיה המעלה הצומחת ברגע נפילת הטפה:

(נה) שהם שמונה חדשים ושני שלישי חדש בקירוב:

(נו) הם ט' חדשים ועוד:

(נז) הם ט' חדשים וחצי, ועיין בפי' הח' ז"ל (ברא' ג טז) ובקרני אור שם:

(נח) ובמקח"מ "יורו כן":

(נט) שנולדו למקוטעין:

(ס) פי' מאחר שסדרן כפי תולדתן, א"כ מצינו י"ב שבטים בז' שנים א"כ יולדת לז' למקוטעין.

(סא) וכן כתב הח' ז"ל (ברא' ל כג) "והנה נולדו ליעקב י"ב בנים בז' שנים, וכאשר ספרום הקדמונים מצאום בני ששה חדשים וימים במספר, ויתכן שנתנה לאה שפחתה ליעקב קודם שנולד נפתלי, גם הרתה רחל קודם שנולד זבולן, וגם דינה לא ידענו מתי נולדה" ועיין ביאורי שם מה שהארכתי בזה:

(סב) הנאמר בחנה על הריון אמרו ז"ל (ר"ה יא א) כי ימי הריונה כמו ששה חדשים ושני ימים, מעוט תקופות שתים, מעוט ימים שנים והתקופה הוא ג' חדשים, ולמדו מזה היולדת לשבעה יולדת למקוטעות:

(סג) ויאמר הח' ז"ל, כי יכול להיות ששלש תקופות היו וילדה לט' חדשים:

(סד) והכתוב לא הזכיר לידתו:

(סה) כמש"כ (דה"א ג ה) ולא כן דעת הרד"ק שם שכתב "ולא נזכרו אלו הארבעה בנים כסדר תולדותם, שהרי שלמה היה הגדול, כי הוא היה הבן הראשון שהיה לבת שבע מדוד אחרי מות הילד" עיי"ש:

(סו) עיין למעלה אות מג:

(סז) והוא לתפארת הקריאה, ועשו זה כדי שיהיה השוא נע, ואורך המלה ירבה, וזה כדי שיוכלו לנגן יפה הסגול שעליו שאין לפניו מלה בטעם משרת שתסייע בנגונו (שד"ל):

(סח) ר"ל מקור מבנין הפעיל:

(סט) וכן כתב הרלב"ג, שכבר היה אז קולו יותר חזק והיה נשמע למרחוק בהיותו בוכה:

(ע) כי המצרים היו גרים בין ישראל, וכן יאמר הכתוב שם "ומגרת ביתה", ופי' הח' ז"ל שם "כי אחוזה היתה להם (פי' לישראל והיו דרים שם המצרים", ועיין למעלה א' כ' קרני אור הערה מ"א:

(עא) פי' שניהם מלעיל:

(עב) בעבור שמלת "גמא" מלעיל, ומפני קרבת הטעמים באה גם מלת "תבת" מלעיל, וזה הוא הנקרא "נסוג אחור" ועיין קרני אור:

(עג) ה"א הכנוי נחה והיתה ראויה במפיק:

(עד) ושם ג"כ ה"א הכנוי נחה, והיתה ראויה להדגש, וכן יאמר (צחות) ויש מקומות שיעלימו הה"א ולא הוציאוהו, "ויקרא לה נובח" "ושערה לא הפך לבן" (ויקרא יג ד):

(עה) פעל מן חֵמָר, והה"א ראויה למפיק:

(עו) ואחשוב שיהיה זה החומר הטיט אשר יעשוהו בקיאי הצורפים, ויקראו "טיט החכמה" (רלב"ג):

(עז) ובג' (סוטה יג א, שמ"ר פ"א ומדרש משלי פי"ד) שהיתה מרים מתנבא ואומרת עתידה אמי שתלד בן שהוא מושיע את ישראל וכו' וכיון שהטילוהו ליאור עמד אביה וטפחה על ראשה, אמר לה היכן נבואתיך, לפיכך נתיצבה מרחוק לדעה מה יעשה לו בסוף נבואתה:

(עח) עיין בס' חיי משה לפילון היהודי סיפור ג', מה שהאריך לבאר בזה איך השלים את נפשו בלימודיות עד שלא יכלו להשיג מהות הנפש השוכנת בקרבו, אם אנושית היא, או רוח אלהים מרחפת בה:

(עט) בנות כהן מדין:

(פ) וכן הוא (שמ"ר פ"א) וכן פי' רש"י ז"ל, ועיין (סוטה יב סע"א):

(פא) פי' הצירי תחת תי"ו ראשונה מולדת יו"ד בין השני תוי"ן במקום יו"ד השרש, כי שרשה "יצב" והיא זרה, כי היה ראוי היו"ד אחר תי"ו התפעל, ומשפטה "ותתיצב" וכשרצה בעל הלשון להקל פה ולהניח היו"ד, נקדו תי"ו אית"ן בצירי, להמשיך יו"ד השרש שלא כמנהג בנחי פ"א יו"ד:

(פב) עיין ערכו בראש ס' בראשית:

(פג) על המקור:

(פד) כי לרדת שרשו "ירד", ולגשת שרשו "נגש" והוסיפו אנשי הלשון תי"ו או ה"א למקומות על המקור, ובחסרי הפ"א הוסיפו התי"ו במקור למלאות חסרון פ"א פעל:

(פה) ששרשו ידע:

(פו) ובא הדל"ת בפתח בעבור העי"ן שהוא מהגרון:

(פז) ר"ל הניחו הה"א במקום התי"ו הבאה בסוף המקור מנחי פ"א יו"ד, תחת היו"ד פ"פ החסרה, ונקדו העי"ן למ"ד הפעל בקמץ להמשיך הה"א, ודלת עי"ן הפעל בצירי להרחבת אות הגרון שאחריו:

(פח) שרשו "נתן" ומשפטו "תנת" והתי"ו בסוף במקום נו"ן פ"א הפעל, והחליפו התי"ו בה"א:

(פט) דעת הח' ז"ל, שאהרן היה הבכור, ואחריו נולדה מרים, והנה אהרן היה גדול ממשה ג' שנים ומרים תהיה גדולה מן משה ב' שנים, ואיך יתכן בבת שנתים שיאמר הכתוב עליה, ותתצב לדעה, וכן קראה את אמה להיניקו, ע"כ יפרש "יתכן שהיתה אחותו ממשפחתו" ועיין למטה כד יד ובביאורי שם:

(צ) וכתב הרמב"ן "ויתכן שהיה ביאור מעלות, והיא ירדה מארמון המלך לרחוץ במעלה הראשונה אשר ביאור לא תכנס אל שבולת הנהר":

(צא) כן היה מנהגן:

(צב) הח' ז"ל יפרש על יד, במקום היאור, ולא על שפתו:

(צג) ופי' שם הח' ז"ל, מקום:

(צד) כי המ"ם פה רפה ושרשו אמה:

(צה) ושרשו אמם:

(צו) ר"ל מדת אורך מה:

(צז) ע"כ אמר "ותרד":

(צח) ואין לפרש זרוע (ולנקוד אַמָתָה) כי אמה שם מיוחד למדת הזרוע, לא לזרוע עצמה, ולא מצאנוהו רק פעם אחד להוראת הזרוע בפ' תשע אמות ארכה וארבע אמות רחבה באמת איש (דבר' ג יא) וגם שם ענינו מדת הזרוע לא זרוע ממש (שד"ל):

(צט) את הילד, והוא פי' על ותראהו, ואו"ת "וחזא ית רביא" הסיר הכנוי מן לשון ותראהו כי הוא כפל בלשון:

(ק) אחר שאמר ובית דוד כאלהים, הוסיף לבאר כמלאך ד', והוא הפי' מאלהים שביאורו מלאכים:

(קא) וכן פי' הרשב"ם:

(קב) וכן פי' הח' ז"ל שם:

(קג) ר"ל מנחי פ"א יו"ד:

(קד) בוי"ו:

(קה) כי כן המנהג בנחי פ"א יו"ד שתשתנה לוי"ו:

(קו) שהוא תי"ו, והוא מן אותיות כשתי"ל א"ב המו"ן, שאלו האותיות נקראים משרתים:

(קז) שהוא נו"ן השרש:

(קח) כמו כאן ותינק, מלא יו"ד בין התי"ו והנו"ן:

(קט) שהציר"י תחת התי"ו מוליד יו"ד וכאילו כתובה יו"ד:

(קי) כי מן וילך, תאמר לֵכִי, ושרשו ילך, ומן וישב שֵבִי ושרשו ישב, או פי' לכי מן וילך, והיו"ד הנעלם תחת ה"א ששרשה "הלך" כמו שבי מן וישב וחסרה יו"ד השרש:

(קיא) והוא כמו הוליכי, ובא יו"ד במקום וי"ו, בשקל היטיבי, היניקי ששרשם יטב, ינק, וכן הוליכי שרשו ילך:

(קיב) ומלת היליכי, שרשה ילך:

(קיג) אותיות אוי נקראות אותיות המשך, כי הן נמשכות אחרי הת"ג באופן זה, אחרי הקמץ תנוח האל"ף, אחרי הציר"י והחיר"ק תנוח היו"ד, ואחרי החולם והשורק תנוח הוי"ו, והן נחות נסתרות בין באמצע התיבה, בין בסוף התיבה, אבל הה"א לא תנוח באמצע תיבה לעולם, ולא תבא למשך אלא באחרונה, לכן לא נוכל לומר במלת היליכי שיהיה שרשו הלך, והמשך שבין הה"א והלמד שיהי' במקום ה"א השרש:

(קיד) פי' ע"כ היא צריכה שתהיה ה"א אחרת כמוהו במלת היליכי, ולא כן רק יו"ד לפי ששרשו ילך:

(קטו) יבאר לבל נאמר פן שרשו "הלך" והיו"ד הנעלמת תחת ה"א השרש:

(קטז) פי' בכח מבטא הת"ג שלפניה:

(קיז) נעדרים לגמרי:

(קיח) אבל לא כן הה"א לעולם באמצע היא נמצאת, א"כ לא תבוא היו"ד הנעלמת תחת ה"א השרש אלא צ"ל שרשו "ילך":

(קיט) יבאר לבל נקשה הרי מצינו הה"א באמצע המלה ואינה נראית:

(קכ) וכן פי' שם הח' ז"ל "ואין המלה חסרת ה"א (פי' כי שרשו לוט) כי הה"א איננה מאותיות המשך באמצע המלה". ועיין ביאורי שם:

(קכא) וכן דעת רז"ל (סוטה יב ב, שמ"ר פ"א) וכן פי' רש"י ז"ל הי שליכי, וכן ת"א "הַא לִיכִי" כמו ב' מלות, דלפי פשוטו הוי למכתב הֵילִיך והשו"א בכ"ף כדין כל נוכח לנקבה, ומדכתיב "היליכי" וודאי תתחלק המלה לשתי מלות הֵי לִיכי:

(קכב) ר"ל מבנין הפעיל, ועיין בפי' הח' ז"ל (במד' יז יא) ובביאורי שם:

(קכג) יבאר דעת הגאון איך הם השתי מלות, ויאמר שהוא כמו הא לך:

(קכד) יבאר שהפי' מן ה"א כמו "וגם אני הא דרכך בראש נתתי", שפי' שם כמו הנה, וכתב ר"י ן' גנאח בשרשיו שרש ה"א וז"ל "ענין המלה הזאת היא להעיר המדבר על מה שאמר לו המדבר אליו, כאמרו וגם אני הא דרכך בראש נתתי, אשר היא להעיר על אמרו להם דרכך בראש נתתי":

(קכה) בקמץ הלמ"ד, והכ"ף בשו"א ולזכר להיפך:

(קכו) ר"ל "היליכי" ושרשו "ילך":

(קכז) שני אותיות נראים, ועי"ן הפעל הוי"ו נעלמת, כמו ישב שוב, ירב רוב, יעף עוף, כן ינק נוק:

(קכח) ר"ל היליכי, שרשו ילך והניקהו, שרשו נוק:

(קכט) ר"ל היליכי שרשו "ילך", וכן היטיבי נגן, שרשו "יטב":

(קל) מנחי ע"ו ושרשו "בוא" וכן ותניקהו שרשו "נוק":

(קלא) ושרשו "נוק":

(קלב) צ"ל "ואת חמשת בני מיכל" (ש"ב כא ח) וכתיב "ולמיכל בת שאול לא היה ולד" (ש"ב ו כג) והם היו בני מירב אחותה רק שגידלה אותם ונקראו על שמה, ועיין בפי' הח' ז"ל (ברא' לו ב) ובביאורי שם:

(קלג) כמ"ש "ובני יכניה אַסִר שאלתיאל בנו, ומלכירם ופדיה" (דה"א ג וז יח) "ובני פדיה זרבבל ושמעי" (שם שם יט) והיה זרבבל בן פדיה:

(קלד) וכן כתב הח' ז"ל בפי' (חגי א א) על זרבבל בן שאלתיאל "והוא זרבבל בן רפיה (פדיה) אחי שאלתיאל מבני יכניה, ובעבור שגדלו דודו שאלתיאל קראו על שמו בנו כמו "ויהי לה לבן":

(קלה) פי' שבת פרעה קראה שמו משה בלשון עברי, כי העתיקה ענין המקרה של הוצאת המים מלשון מצרי ותרגמה הענין ההוא בשם דבר "משה" ועיין קרני אור:

(קלו) לשון מצרים הוא קאפטיש, ולשון קדרים הוא לשון ערבית:

(קלז) איך לתרגם את השם בלשון עברי:

(קלח) לפי דקדוק הלשון היה ראוי להקרא משוי כי הוא הפעול:

(קלט) כי אין השמות שומרים את מתכונתם כמו הפעלים:

(קמ) עיין אות קלה:

(קמא) ואלו הם משה, ירד, חבר, יקותיאל, אביגדור, אבי סוכו, אבי זנוח:

(קמב) כן הוא (ויק"ר פ"א ג) שחשיב שם עשרה שמות למשה:

(קמג) הח' ז"ל פי' למטה ג טו מהעצם והמקרה:

(קמד) כי רז"ל דרשו (מגילה יג א ויק"ר פ"א ג) כי מרד הוא כלב בן יפונה ולמה נקרא שמו מרד שמרד מעצת מרגלים, ודרשו כל אלה השמות ירד ואביגדור וחבר כולם על משה רבינו, ואמרו ילדה כמו גדלה, והח' ז"ל יפרש על פי הפשט איך יאמר ואלה בני וגו' על אחד שהוא משה לבדו, ועיין למטה הערה קנג:

(קמה) כי כאשר יקרא את האדם בשני שמות יאמר כן, לבל נטעה לחשוב שהוא אדם אחר:

(קמו) פי' אבל אחר שיאמר:

(קמז) ואם יאמר שם בדה"א ד יח ואת וגו' ואת וגו', הרי שנים הם ולא אחד:

(קמח) ובדרש (סנהד' לח רע"א) הוא זרובבל הוא נחמי', זרובבל שנזרע בבבל, ומה שמו נחמיה בן חכליה שמו:

(קמט) ובדרש (ר"ה ג ב) הוא כורש הוא דריוש הוא ארתחשסתא:

(קנ) ובדרש (ירושלמי שקלים פ"ו ה"א, הוריות יא ב) הוא יהוחנן הוא יהואחז:

(קנא) כי על צדקיהו אמרו כי הוא שלום (ירושלמי שקלים שם, הוריות שם) בעבור כי נבואת ירמיה על שלום דבקה עם נבואתו של צדקיהו:

(קנב) עיין בפי' הח' ז"ל (דניאל א א):

(קנג) עיין למעלה אות קמד, ולקח את בתיה:

(קנד) וכן פי' הרד"ק שם, כי היה בן עזרא מבני כלב בן יפונה (דה"א ד יז) וי"מ בן עזרא כך שמו, והיה מרד בן כלב, ועיין בפי' לד"ה המיוחס לאחד מתלמידי רס"ג שכתב (שם שם יח) וז"ל "ואינו היא המדה, כי כלב בן חצרון וזקנו של כלב בן יפונה נשאה" (פי' לבתיה):

(קנה) בשם מרד:

(קנו) הגאון ר' צבי הירש חיות (אמרי בינה שו"ת סי' א) הביא המאמר הזה מהח' ז"ל וכתב "בלי ספק כוונת הראב"ע על דברי רבינו נסים גאון מובא בכותב לעין יעקב (ברכות פרק הרואה) בהך מה גוהה, והקב"ה מוריד שתי דמעות לים הגדול, שכתב האי מלתא אגדתא היא, ובה וכל דדמי ליה אמרו רבנן אין סומכין על דברי אגדה עיי"ש:

(קנז) פי' יצא אל אחיו היהודים הדרם במצרים, וקראם מצריים לפי שהיו דרים במצרים וי"ג "העברים", והרדי"א יפרש דעת הח' ז"ל, שקורא להמצרים אחיו, עיין קרני אור הערה כג:

(קנח) ע"כ אמר ויצא, שיצא מארמון המלך:

(קנט) אחיו ממשפחתו:

(קס) ולא היו אחים, רק ממשפחה אחת:

(קסא) כן הוא לדעת י"א (תנחומא שמות אות ט) "הזכיר עליו את השם והרגו, הלהרגני אתה אומר" וכן פי' רש"י ז"ל, ובפדר"א פ' מח "התחיל מקלל אותו ונטל בחרב שפתיו והרגו", ועיין בפי' הגרד"ל שם:

(קסב) ולדעת י"א (תנחומא שם), "המגריפה של טיט נטל והוציא את מוחו":

(קסג) ודגש הצדי"ק לחסרון נו"ן פ"א הפעל:

(קסד) וחסרה נו"ן השרש כי שרשו "נצה":

(קסה) שהנו"ן הוא נו"ן הנפעל כי אין בשרשה נו"ן כי שרשה ראה:

(קסו) המכה את חבירו ללא סבה רק דרך חמס ולזה קראו רשע:

(קסז) נו"ן השרש:

(קסח) ובא בנפעל לפי שכל אחד מהנצים נפעל מחבירו:

(קסט) תחשוב בלבך:

(קע) והרשב"ם מפרש כמו "אך כן, לא כמו שהיית סבור כשטמנתיו בחול שלא נודע אלא כן הוא שנדע" ועיין בנתה"ש שמבאר דעתו:

(קעא) ומצינו אמירה על מחשבת הלב:

(קעב) וכן ת"א ויוב"ע "בקושטא" וכן כתב הרד"ק בשרש "אכן" שענינו אמת הדבר ולקיימו ופה יאמר על החלטת דבר שנתברר כמסובב מן הקודם ויסודה "כן" בתוס' אל"ף:

(קעג) ושד"ל השיג ע"ז וכתב "כי כהן מדין לא יתכן שיהיה תמיד חוץ לעיר, והנה אין ספק שהיה איש מפורסם, וחתניו לוקחי בנותיו היו ג"כ ידועים, ולפי מחשבת הראב"ע היה ראוי למשה שיתחתן באחד מדלת העם בני בלי שם, לא שיקח בת הכהן". ועיין רמב"ן פ' כג מה שהאריך בזה:

(קעד) ר"ל שבתחלה ספר הענין בכלל אמר וישב בארץ מדין, ואח"כ שב לפרש בפרט מה שאירע לו בדרך קודם בואו למדין:

(קעה) כי אמר הבאר" בה"א הידיעה:

(קעו) וכן פי' הח' ז"ל שם, אחר שספר ההליכה שב לבאר מה שפגע בדרך, וזו המדה הוא כלל אחריו פרט:

(קעז) והיה ידוע ע"כ אמר בה"א הידיעה:

(קעח) לא הזכירו בשמו כי איננו ידוע אלא מן הכהונה והוא יתרו:

(קעט) וכן יאמר הח' ז"ל בפי' (תה' קי ד) עה"פ "אתה כהן לעולם" כל כהן משרת וכן ובני דור כהנים היו (ש"ב ח יח) והטעם לעבוד את השם, ועיין בפי' הח' ז"ל (ברא' יד יח) ובביאורי שם:

(קפ) עיין בפי' הקצר למטה יט ו:

(קפא) באה במ"ם הכנוי תחת הנו"ן הראויה לנקבות כי היל"ל ויגרשון:

(קפב) כי הנו"ן נוסף לפעמים בפעל עתיד ועיין קרני אור:

(קפג) והנה רענן (דבר' יב ב) ושאנן (ישעי' לג כ) יתנגדו לזה:

(קפד) עי' בלא תתערב המלה עם הנו"ן מאותיות האמנתי"ו הנוספת לפעימם בעתיד, כמו ישובון (מ"א ח לה) שהיל"ל ישובו, ולז"א במ"ם שלא מצינו מ"ם נוסף, ואע"פ שמצאנו אותם עם מלת חנם ריקם:

(קפה) שהנו"ן נוספת כי אין צורך אל הכנוי בעבור שמפורש נשי עמי:

(קפו) והזכיר רעואל לפי שהיה עדיין בחיים יהיה בעה"ב ואח"כ מת, ונזכר יתרו שהיה בעה"ב אחריו:

(קפז) והיה לו גם השם חובב, וצד"ק נקרא חובב אחר שנתגייר, כי דרך כל המתיהדים לקרא להם שם אחר:

(קפח) דעתו פה שחובב הוא יתרו ורעואל אבי יתרו, ואבי אביה של צפורה, ולמשה יח א לא פי' דעתו, וכתב שם, ויאמר משה לחובב שהוא יתרו, כאשר פירשתי בפ' ואלה שמות, ונראה כי דעתו שם ג"כ כמו פה, ובפי' הקצר (למטה ג א) וכן (במד' י כח) שינה דעתו, וביאר שמה, כי חובב הוא יתרו, והיה אחי צפורה ולא אביה, ועיין (למטה יח א) בקרני אור הערה ב מה שהעירותי ע"ז, והבאתי דעות כל המפרשים:

(קפט) פ' הן הסיפו לומר שהוא דלה, כי הן דלו ולא הוא, כי כן כתוב ותבאנה ותדלנה:

(קצ) או אע"פ שכבר דלו הן ומלאו את הרהטים, לא הספיקו הים שדלו הן וחזר משה ודלה:

(קצא) ויעקב אמר זאת:

(קצב) דניאל אמר לבלשצר "נבוכדנצר אבוך", והוא היה אבי אביו אויל מרורך:

(קצג) עתה יביא ראיותיו כי בני בנים יקראו בנים, ויביא ראיה מלבן שאמר על בני בנותיו, "והבנים בני":

(קצד) ודניאל אמר לבלשצר "ואנת בְרֵה":

(קצה) וקצר הכתוב ולא הודיע שקראו לו ודרך הכתוב לקצר בספורים:

(קצו) כי מובן הוא שכן עשו, וכן ויאמר להביא את ספר הזכרונות לפני המלך ויהיו נקראים (אסתר ו א) ענינו ויביאו לו ויהיו נקראים, ורבים כן, וי"מ מפני שמהרו בדבר לא הורה הכתוב שקראו אותו או שאכל:

(קצז) בחסרון ה"א, כי צ"ל קְרֶאנָה:

(קצח) פי' מלה זרה במשקלה ואין לה ריע, והראוי קְרֶאנָה בנחות הא"ף ונו"ן ה"א בסוף, והנה נראית האל"ף והיא בסגול, ובא הקו"ף בחיר"ק שהוא המעט שבתנועות בכתיבה ובמבטא, לפי שבא במקום השוא (שאיננו תנועה) שהוצרך לשנות לתנועה שלא יתחברו ב' שואי"ן בראש המלה, כמו פִקְדִי פִקְדו מן פְקוד, ובא בסי' א לנקבה, ולא נשאר רושם לה"א להניחה אף במבטא (כמו במלת קְרֶאןָ לי מרה (רות א כ) שנמשכת במבטא אחר הקמץ אף שאיננה נכתבת) (רש"ד):

(קצט) יתכן שהוא הכהן הנזכר למעלה, והוא יתרו, ואפשר שהוא רעואל אבי יתרו, והכהן היה טרוד בכהונו בבית אלהיו ולא היה שם על כן לא הזכירו הכתוב:

(ר) אשר אמר הכתוב (במד' יב א) "כי אשה כשית לקח":

(רא) עיין ערכו בראש ס' בראשית, ושם כתוב כי ארבעים שנה מלך משה על כוש:

(רב) מלת אםחסרה בכל הספרים והדפוסים שראיתי, אך אנכי כן הגהתי, וכן צריך להיות בבירור (רי"ר):

(רג) וי"ג "ואף כיישוב דברים" וכן הוא במונה"ז:

(רד) עיין ערכם בראש ס' בראשית:

(רה) ודעתו מיתה ממש, וכן ת"א ומית, וכן פי' הרשב"ם כי וימת מלך מצרים הוא הקדמה למה שאמר הקב"ה למשה אח"ז כי מתו כל האנשים (למטה ד יט):

(רו) עיין (יחז' טז וכ):

(רז) ע"כ יספר מיתתו:

(רח) שנשלם הזמן שנגזר עליהם:

(רט) שהיו המצרים עושים להם בגלוי:

(רי) וידע אלהים העשוי להם בסתר:

(ריא) ענינו השכל הפשוט שכל אדם יגזור עליו שהוא כן, ועיין בהקדמת הח' ז"ל לפי' על התורה בדרך הג' ובביאורי שם:

(ריב) עיין (ברא' רבא) ובביאורי שם:

(ריג) כי הכתוב ידבר על דרך בני אדם: