(א) כן הוא לדעת קצת מחז"ל (מכות כד א, הוריות ח א, חזית פ"א פ' ישקני):

(ב) בלשון מדבר בעדו:

(ג) ובאו בלשון שלישי המדבר הנסתר, וזה הוא לדעתם כי שני דברות הראשונות אנכי ולא יהיה לך בדבור ד' לישראל, והאחרים שאינם מדברים לנוכח אמרם משה לישראל, וזהו שאמרו "אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום":

(ד) ולא יצדק למנות למצוה מציאות המצַוֵה, כי לא תצויר מצוה, אם לא יקדם בבירור מציאות מְצַוֶה, וכן דעת הח' ז"ל (דבר' ה טז) שכתב "והישר בעיני שמלת אנכי איננו מהעשרה, כי דבור אנכי הוא המצוה":

(ה) ולא יתכן למנותה ולהכניסה במנין המצות, אלא שתקובל ליסוד מוסד מושכל ראשון שיקדם בירור מציאותו אצל המצווים לקבל מצוותיו:

(ו) עיין ברדי"א מה שבאר הטעם בזה:

(ז) בתוספת וי"ו, אצל ניאוף וגניבה:

(ח) טעות הנראה הוא ובשניהם כתוב עבדו   ואמתו קודם שורו וחמורו ועיין קרני אור:

(ט) וכן פי' רש"י ז"ל מדרז"ל, ועיין מקו"ב רש"י:

(י) עיין הערה 10 להקדמת הח' ז"ל על התורה בדרך הג':

(יא) כי באפשרי היה לכתוב בשניהם זכור ושמור ועיין רמב"ן בפ' ח:

(יב) זה הפלא:

(יג) הח' ז"ל ירמוז גם על פסוקים האחרים שהביאו רז"ל שנאמרו בבת אחת עיין רש"י פ' ח:

(יד) וכן ישאל הרדי"א בשאלותיו (דבר' ה יב) כי זכור אינו שמור, ובהיותם מלות שונות אי אפשר שיאמרו בדבור אחד, כי אם בב' דבורים עיי"ש:

(טו) בלשון שלישי המדבר הנסתר:

(טז) שיוכל לומר עליו כאשר צוך:

(יז) כי בראשונה כתוב רק "למען יאריכון ימיך" ובשנית הוסיף "ולמען ייטב לך":

(יח) אם אמר באחרונות, ולמען ייטב לך, מדוע לא אמר גם בראשונות:

(יט) בדברות האחרונות:

(כ) בדברות הראשונות כתוב תחלה בית ואח"כ אשה:

(כא) תחלה אשה ואח"כ בית:

(כב) בדברות הראשונות:

(כג) ובדברות האחרונות כשכלל בבת אחת בפ' אחד, הפך הדבר שורו וחמורו לפני עבדו ואמתו, ועיין למעלה אות ח, ובקרני אור הערה ב, שהטעות גם פה, כי בשניהם שוה עבדו ואמתו לפני שורו וחמורו:

(כד) כי כל הפלאים שנעשו על ידי משה יש למקצתם דמיון בתולדות כגון הקולות והרעמים אפשר להיות כפי התולדות, גם מכת בכורות והדם והכנים יש להם דמיון בתולדות, כי פעמים בא דבר לעיר וימותו אנשיה, גם בא ברד וילקו השדות, אבל קול השופר הוא הנפלא כי איננו בדברי התולדות, וענין זכור ושמור בדבור אחד אין לו דמיון אפילו למקצתו והיה ראוי זה להיות כתוב ומפורש בתורה:

(כה) שאין דבורו כמו דבור האדם:

(כו) מעת התהוות הרעם בחשבון משוער, ובארתי זאת למעלה יט אות קעז, והח' יתמה איך שמעה האזן שתי אותיות או מלות יחד:

(כז) שהם הגרון, החיך, הלשון, השניים, והשפתים:

(כח) על הנייר:

(כט) פי' שהשי"ת הוסיף על הרעשת האזן באותה שעה עד ששמעה שני דברים יחד:

(ל) מן הפלא הזה:

(לא) עיין למעלה אות כ ואות כא:

(לב) שבשתא כיון דעל על, זה פעם השלישי שיזכיר השנוי, שבדברות האחרונות כתוב בהפוך, שורו וחמורו לפני עבדו ואמתו:

(לג) פירושו למוד דרך לשון הקדש, כי שם "מוסר" יורה גם על אזהרה ולמוד והישרה, ודרך חיים תוכחות מוסר (משלי ו כג) שהם המדות הטובות והנהגות הישרות, ופה הוראתו מענין למוד:

(לד) ר"ל כמו אל"ף לא נחשב כ"א אה, וכן חי"ת חה וכן השאר:

(לה) וכן יאמר (דבר' ה ה) "אל תשית לב אל המלות (פי' בדברות האחרונות שנשתני קצתם מן הראשונות) כי הם כגופות והטעמים כרוחות (פי' כמו שיש ב' גופים שונים ורוח אחד להם כן יש ב' מלות וטעם אחד להן), וכן יאמר (שפה ברורה דף ד ב) הטעמים נמשלים לנפשות, והמלות דומות לגויות, וכ"כ ביסוד מורא שער הא':

(לו) וכן הטעמים למלות:

(לז) וכ"כ (יסוד מורא שער הא') "כדברי אליעזר עבד אברהם הגמאיני השקיני":

(לח) אמר הרף ממני ואשמידם ואמחה את שמם (דבר' ט יד):

(לט) (למטה לב י) כתיב ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם:

(*) ובבא"י "נבקש":

(מ) וכן יאמר (שפה ברורה (דף ז ב) "כמו עולם (מלא בוי"ו) או יכתוב חסר לאחוז דרך קצרה" ועיין בהקדמתו לפי' התורה בדרך החמישית:

(מא) פי' למלא או לחסר:

(מב) וי"ג "שהמנהג":

(מג) פי' אם היה מנהג הכתוב לכתוב הכל בשוה, תמיד מלא או חסר, ושינה במקום אחד, אז יתכן היה לבקש טעם השנוי והחרשתי מזה, אבל אחרי שנמצא כתוב פעם מלא, ופעם חסר, ועל מלה אחת דרשו כמו "לעלם" לפי שחסרה, ומלה אחרת לא דרשו, וגם מנהג הכתוב לכתוב פעם מלא ופעם חסר, ע"כ אין לנו לבקש טעמו, מדוע זה חסר וזה מלא:

(מד) ובמק"ח "כתוב לי כתב לרעי":

(מה) פי' ג"כ בלא וי"ו:

(מו) ובמקח"מ "ואני אומר לו":

(מז) ובמקח"מ "רק מה שתאמר לי":

(מח) עיין מקו"ח שיפרש דעתו בזה:

(מט) דעתו, כי ד' אמר עשרת הדברים כאשר הן כתובות כאן, וככה נכתבו על הלוחית, ושאמנם משה כשחזר ואמרן לישראל בשנת הארבעים החליף הלשון מעט, ושמר הטעמים ולא המלות כדרך כל הענינים הנכפלים בתורה, זה הוא תוכן דעתו וכמו שיבאר:

(נ) צ"ל ואין הפרש ביניהם:

(נא) כל עשרת הדברות:

(נב) באו בלשון שלישי המדבר הנסתר והוא המורה שלא היו כל עשרת הדברות ממין אחד, ושהיה חלוק מהשנים הראשונים לשמונה האחרונים:

(נג) ופירושו כן:

(נד) כלומר אותו האל שכבר קבלת עליך לאלוה, לא תשא את שמו, וכן כולם:

(נה) בלשון מדבר בעדו:

(נו) בלשון נסתר:

(נז) עיין למעלה אות ד:

(נח) ולא נכללו בדבר אחד:

(נט) ודעת הח' ז"ל שהם דבור אחד:

(ס) מן פסוק ח עד פסוק יב:

(סא) וכן הוא דעת הרדי"א:

(סב) ר"ל שלא יחמוד איש את א"י בעבור שהיא רעה, ואין הכוונה כן אלא פי' במעשה שלא יגזלוה:

(סג) בדברות האחרונות, וזהו ההבדל בין חמדה ובין תאוה, כי החמוד הוא במעשה והתאוה בלב והמצווה כוון לשניהם יחד:

(סד) באמרו לא תחמד בית רעך, שהוא במעשה:

(סה) עם גזל הבית:

(סו) ובמקח"מ "שאלו":

(סז) לא תחמוד אשת רעך:

(סח) לא תחמד בית רעך:

(סט) פי' בית רעך, אמר עם ולא תתאוה שהוא חמוד בלב:

(ע) ואמר באשת רעך "לא תחמד" שהוא הגזל וזה הפך דבריהם:

(עא) ולא כן דעתו בדברות האחרונות:

(עב) וכן יאמר (שפה ברורה דף ד א) "ולא שמרו האותיות רק הטעמים כמלת זכור ושמור":

(עג) וכן פי' הח' ז"ל שם "לפני מותי כמו בטרם אמות":

(עד) וזה ראיה כי הם שומרים הטעמים ולא המלות:

(עה) על שני הלוחות:

(עו) ושניהם דברי ד':

(עז) דעת הח' כי כאן הם דברי השם, ובפ' ואתחנן הם דברי משה ופי' אחד להן:

(עח) אצל שבת (דבר' ה יב) ואצל כבוד אב ואם (שם שם טו) ותורה על הצווים שבדברות הראשונות:

(עט) וי"ג "באחרונות":

(פ) אולי צ"ל "והמוח" כלומר באותו מקום המוח, ועיין כ"ח חוב' 8 צד 74:

(פא) ורגיל השם צורה אצל הח' ז"ל, כמו "והצורה לא יבינוה כי אם מתי מעט" (דבר' יג ז) נשמות צורות אמת (דניאל י כא) ועיין למטה לא ג ובבאורי שם:

(פב) כי הם תלוים זה בזה:

(פג) הגאון מהר"ל מפראג בספרו תפארת ישראל (דפוס וויניציאה שנת שנט) רצה לתפוס את הח' ז"ל כאן שלא פי' הפסוקים כדעת חז"ל מפני שלא ידע השרשים אשר הם לחכמים, ויצא נגדו הגאון מ' יצחק לאמפרונטי במהדורא בתרא לפחד   יצחק והראה שדעת הח' ז"ל כדעת חז"ל וכן פי' דעתו, וזה הוא: דעת הח' ז"ל כדעת רז"ל שזכור הוא מ"ע, ושמור הוא מצות ל"ת, ופי' שמלת זכור היא כללית שבכל יום יתן דעתו לידע איזה יום הוא מהשבוע, כדי שידע איזה הוא יום השביעי שהוא אסור במלאכה וישמור מעשותה והיינו שמור וזהו שכתב שישמור היום השביעי שלא יעשה בו מלאכה, ולא אמר שישמור את השבת לקדשו, אבל כוונת הח' ז"ל שזכור ושמור בדבור אחד נאמרו, היינו שבכלל זכור הוא שמור, שיזכור את יום השביעי כדי ליזהר מעשות בו מלאכה דהיינו שמור שהוא לא תעשה, וא"כ דעת הח' ז"ל כדעת רז"ל דזכור הוא עשה ושמור לא תעשה ובדבור אחד נאמרו ועיין קרני אור:

(פד) ככתוב בראשונות (פ' יא):

(פה) אמר, שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך ד' אלהיך (דבר' ה יב):

(פו) בדברות האחרונות:

(פז) וגם אנכי, וכל השמונה הם מצות ל"ת:

(פח) עיין (פ' יב) ובבאורי שם:

(פט) וכן פי' הרמב"ן, כי האב כמו הבורא המשתתף ביצירה, כי השם אבינו הראשון, והמוליד אבינו האחרון ולכך אמר כאשר צויתיך בכבודי, כן אנכי מצוך בכבוד המשתתף עמי ביצירתך:

(צ) בדברות האחרונות:

(צא) ושם לא פי' מאומה בדבר עשה ול"ת, ועיין קרני אור:

(צב) אם תכבד הוריך בניך יכבדו אותך, ועי"ז יאריכו ימיך:

(צג) בפ' הזאת הזכיר כמה פעמים שקול הדעת, וענינו השכל הפשוט שכל אדם יגזור עליו שהוא כן, וכן הוא שגור בפי' גאוני קדמאה, ועיין באורי להקדמת הח' ז"ל על התורה בדרך הג' הערה 7:

(צד) שאמרה מלות "לפני ד' " לפרש טעם הברכה בדברי יצחק שאמר בטרם אמות, לפי שיצחק נביא היה והברכה בפיו, כאילו יצאה מלפני ד', וכן פירש משה בדברות האחרונות, ואמר כאשר צוך ד' אלהיך (פי' בדברות הראשונות) ולמען ייטב לך (דבר' ה טז) כי השכר על מ"ע, ע"כ אמר, ולמען ייטב לך:

(צה) למעלה בזה הפ':

(צו) אף שהשני בוי"ו:

(צז) בדברות הראשונות נאמר לא תנאף בלא וי"ו, ובדברות האחרונות בוי"ו ולא תנאף:

(צח) בהראשונות "עד שקר" ובהאחרונות "עד שוא":

(צט) בהראשונות לא תחמוד, ובהאחרונות לא תתאוה:

(ק) וזכר הדברים הנחמדים כפי צורך האדם אליהם, ומה שראוי שישתדל על קנינם בעולמו, ולכן זכר ראשונה חמדת הבית, ואח"כ האשה ואח"כ עבד ואמה, ואח"כ שור וחמור, שהם בע"ח בלתי מדברים:

(קא) והבחורים יתאוו לשאת אשה תחלה:

(קב) והם לשדהו:

(קג) והם לבית, וט"ס הוא גם פה, ועיין למעלה אות ח וכג ולב ובקרני אור הערה ב:

(קד) בדברות האחרונות:

(קה) בדברות הראשונות, כי כל הדברים שאינם נצרכים כ"כ כלל הכתוב באמרו "וכל אשר לרעך":

(קו) כי דברי משה היו ג"כ בהם:

(קז) בדברי השם "וידבר אלהים את כל הדברים":

(קח) עתה יתחיל לבאר הדברות מאנכי, ודעתי פה שהדבור אנכי הוא מעשרת הדברות:

(קט) עיין בפי' הח' ז"ל (ברא' כו ה) ובבאורי שם ועיין קרני אור:

(קי) ובוודאי יש לו סוד כמוס ונעלם מאתנו:

(*) ובבא"י "היא":

(קיא) לכרות בשר הלב כמו בשר הערלה:

(קיב) פי' אף שנעלם ממנו:

(קיג) ופי' שם הח' ז"ל "והוא מגזרת קדש, בעבור שיתערב זה עם זה":

(קיד) עיין ערכו בראש ס' בראשית:

(קטו) פירושו במעשה, וכן יחשוב אותם למטה שיאמר "ומצות עשה ולא תעשה במעשה":

(קטז) שצונו להתודות לפניו בהוצאת משפטי המעשרות והתרומות, ולהתנקות מהם במאמר ג"כ, וזהו הנקרא ודוי מעשר, והצווי בזה באמרו ואמרת לפני ד' אלהיך בערתי הקדש מן הבית (דבר' כו יג):

(קיז) הם עקרי הראשיים:

(קיח) כי אין בתורה מצות לא תעשה בלב כי אם ע"ג (עיין פ' ג):

(קיט) כי רק מחשבת עו"ג עולה על כולנה, אבל יש עון במחשבת הלב לבד עו"ג, וכמו שיבאר:

(קכ) אנכי ד':

(קכא) הוא שם העצם:

(קכב) והנה יחבר מלת אנכי אל השם, ויהיה אנכי ד' הוא הנושא, ואלהיך אשר הוצאתיך הוא הנשוא, ותהיה הכוונה אני הנקרא ד', אני לבדי אלהיך המשגיח עליך השגחה מיוחדת אשר כבר הוצאתיך מארץ מצרים, ועיין באור שד"ל מה שהעיר ע"ז:

(קכג) עיין ערכו בראש ס' בראשית:

(קכד) וכן הוא (כוזרי מאמר ראשון סי' כה) ועיין במלמד התלמידים פ' יתרו, שיפרש ג"כ כעין זה:

(קכה) עיין ערכו בראש ס' בראשית:

(קכו) כי קדרות השמש או הלבנה יש בם משפטים ודינים רבים:

(קכז) פי' מהלבנה, כי קדרות השמש מהלבנה, כי גופה לא חלקה ולא תקדור ולא ימנע ממנה את אורה כלל:

(קכח) עיין קה"ח להרמב"ם ז"ל פ' ט"ז, ובס' נחמד ונעים סי' רכו ורכז:

(קכט) למעלה ג טו:

(קל) ופי' שם הח' ז"ל "יושב כמו שוכן":

(קלא) ר"ל עולם השכל שהוא בלתי מושג:

(קלב) עולם האמצעי הוא עולם הגלגלים, שהוא מתנהג בכח השם:

(קלג) פי' עולם העליון ועולם האמצעי:

(קלד) הוא האמנת האלהות:

(קלה) עיין (כוזרי מאמר ראשון סי' מ"ז, ויסוד התורה להרמ"ג, מחידוש העולם, שהאריך בזה):

(קלו) וכן הביא למטה בפי' הקצר אות קעה מחכמי יון שאומרים כי לעולם השם הוא בורא, ודעתם שהעולם קדמון כמנהגו נוהג בלי ראשית ואחרית:

(קלז) ובמק"ג דו"ו "עבדים":

(קלח) למטה לג כא:

(קלט) כי המשכיל ישכיל זאת בשכלו לידע שהשם לבדו עשה כל:

(קמ) לשאינו משכיל שראה בעיניו נפלאות השם ידע שהשם הוא האלהים, וכן פי' רב"ח, כי רצה להביא להם ראיה על האלהות ממה שראו הם בעצמם בעיניהם:

(קמא) וכן פי' הח' ז"ל שם "והנה חייבים אנחנו ליראה את שמו, כי כבר הכרנו כי הוא הטיב לנו, ועוד ייטיב לנו להחיותנו, כי מצותיו חיים הם למוצאיהם":

(קמב) וכן תיוב"ע שם, "וזכו יְהֵי נְטִיר לָנָא לְעַלמא דְאָתִי" והח' ז"ל הביא שם הפי' הזה בשם י"א, והוא פי' על דרך הפשט בענין אחר:

(קמג) ר"ל עצם ותשעה מקרים:

(קמד) כי העצם עומד בעצמו ולמעלה ג טו מבואר בארוכה מה הוא העצם:

(קמה) פי' שהתשעה נסמכים אליו והוא היסוד:

(*) ובמג"ט ובבא"י "כדמות":

(קמו) פי' כמו שהאחד הוא מהעשרה ואינו נספר עמהם כי הוא יסוד המספר, כן דבור אנכי הוא היסוד ואינו מן המנין:

(קמז) פי' דבור אנכי:

(קמח) ויפרש שאנכי ד' אלהיך שיאהבהו ויעבדהו בכל לבו וידבק בו תמיד ולא תסור יראתו מעל פניו:

(קמט) פי' שהעדיף ממונו:

(קנ) ופי' שם הח' ז"ל "וזה טעם נכבד כי אין צורך לעינים ולאזנים, כי הוא הנותן כח בעינים לראות ובאזנים לשמוע, הנה המראה והמשמע מאתו הם, ואיך לא ידע הכל":

(קנא) נמצא בקובץ מעשה ידי גאונים (ברלין תרט"ז), ואחריו הראב"ן זקינו של הרא"ש ז"ל בס' "מאמר השכל" וכן עשו כמה גדולים אחריהם:

(קנב) זה הוא ענין אחר, ובכל הדפוסים לא הפסיקו בין "הדברים" ובין "ומצאו":

(קנג) יפרש שנמצא השם הנכבד בחמשה דברים הראשונים, וכן יאמר (פ' יב) כי בחמשה דברים הראשונים זכר השם ושם עם כולם, ד' אלהיך:

(קנד) אמר "יסלח נא ד' לעבדך בדבר הזה":

(קנה) פי' שלא ישתף עמו זולתו:

(קנו) והש"י צוה אותנו באות הזה, כמו שאמר כי אות הוא ביני וביניכם (למטה לא יג) וזהו עיקר גדול באמונת ישראל:

(קנז) ויחשוב מחמור אל הקל:

(קנח) עיין למטה פ' יב:

(קנט) החמשה דבורים האחרונים הם בין אדם לחבירו ולא נזכר בהם השם כלל, לפי שהם המחויבים מחוק הטבעיי באדם:

(קס) דבור הראשון לא תרצח הוא הקשה:

(קסא) לשפוך דם האדם אשר ברא אלהים בצלמו:

(קסב) בכל הדפוסים   כתיב "אינם בגוף" וט"ס הוא וצ"ל "אונס בגוף" והוא לא תנאף, וכן הוא בפי' הקצר למטה "ואח"כ לא תנאף והוא אונס בגוף", ופי' להאניס מה שיש ברשות אחר, והוא חמס בגוף:

(קסג) ובכלל זה גם גנבת נפשות וכדעת רז"ל:

(קסד) ואח"כ הזהיר שלא יזיקהו בדבר שפתיו ע"י עדות שקר:

(קסה) והזהיר על הגזל הנמשך בפעל החמדה וגם על החמדה עצמה אשר בנפש, כי היא מקור כל פעולותיו הרעות, והנה דבור אנכי ולא תחמוד הם כמו מפתחות לכל שאר המצות ע"כ הם ראש וסוף:

(קסו) בדברים ה טז, ודעתו שם כי דבור אנכי איננו מן העשרה, וכן דעתו למעלה עיין אות קמו:

(קסז) דבור הראשון אנכי, והחמישי כבד, וכן יאמר למעלה בפי' הארוך, ועיין קרני אור שם הערה ז':

(קסח) עקר הרביעי הוא זכור, וכתוב בו ג"כ לאו, לא תעשה כל מלאכה:

(קסט) פי' כי היא בורא ואדון וכי ישותו מבלי ראשית ומבלי אחרית:

(קע) פי' מה שיאמר אלהיך:

(קעא) עיין למעלה קרני אור הערה כ:

(קעב) עיין יהל אור למעלה אות קמו:

(קעג) וכן יאמר למעלה בפי' הארוך, כי פשע הנשבע לשקר פחות מע"ג:

(קעד) עיין למעלה יט ט, דעת חכמי הודו גם בענין הנבואה:

(קעה) עיין למעלה אות קלו:

(קעו) ע"כ צוה לזכרו ולקדשו, וזה פנה גדולה באמונה, כי מתוך החדוש יתבאר ענין ההשגחה והנבואה:

(קעז) פי' אין זכר השם:

(קעח) פי' החמשה הראשונים:

(קעט) ואם תתבונן לא תרצח אותה:

(קפ) והותרו לך:

(קפא) פי' ברשותו, ור"ל אף אם היא ברשותו אינו רשאי לאנסה:

(קפב) עיין ברא' ו יא ובבאורי שם:

(קפג) כמעשה אונן:

(קפד) ונכללו בו עוד מצות רבות:

(קפה) ולדעת חז"ל (סנהד' פו א) בגונב נפשות הכתוב מדבר, ועיין רש"י ז"ל:

(קפו) עיין יהל אור אות קנ"א:

(קפז) פי' אפילו דברים הקלים בעניני האמונה עם בוראו:

(קפח) המה קשים מכל דבר אפילו מעבירות שבין אדם לחבירו:

(קפט) והאמונה באלהות הוא יסוד העקרי:

(קצ) עיין בפי' הח' ז"ל (דבר' כז, פסוק יד ויט):

(קצא) ע"כ בא עליהם האזהרה:

(קצב) יאמר שאנכי הוא מצות הלב שיודה ויאמין בלבו אמונה שלימה כי יש בורא נמצא אחד קדמון ואין עוד מלבדו וראוי לאהוב אותו ולירוא מפניו:

(קצג) זה הוא דעת חכמי יון:

(קצד) וכן יאמר (למטה פ' ג) "וחכמי הצורות עושים דברים אשר לא כן ומעשיהם קרובים לע"ג":

(קצה) שידמו כן:

(קצו) ר"ל, כי יקרא הכתוב לחנניה נביא, כנגד מחשבת המאמינים בו, כי נביא שקר היה:

(קצז) ר"ל רדפו לפי מחשבתם אחר המרגלים, והם היו בבית רחב הזונה:

(קצח) ועיין ברלב"ג שם מה שהעיר ע"ז, וכן אמר אלהים, כנגד מחשבות עובדימו:

(קצט) שהיה אהרן אביהם רואה ועומד שם:

(ר) כי הכל גלוי לפני:

(רא) וכן יאמר אל תכעיסוני לשתף עמי אלוה זולתי על פני ואני רואה:

(רב) ואמר לא יהיה לך הטעם ההסכמה בלב, וכן בפה וכמו שיבאר:

(רג) אחר שהזהיר במחשבת הלב, החל להזהיר במעשה ידי אדם, ואמר, לא תעשה לך פסל:

(רד) חכמי התכונה כשרצו לדעת מהלך הכוכבים והמזלות עשו סמנים בקבוצת הכוכבים עצמם כפי ראות עיניהם מ"ח צורות בכל הגלגל, שהם י"ב בתוך מהלך השמש, והנשארים לצדדים מזה ומזה מקו השוה, והנה יב מזלות שתחלתן טלה וסופן דגים, ועוד ששה ושלשים צורות, כא צורות מצפון וטו מדרום, וסימן למספרם כוכב בגי' מ"ח, ועיין ס' נחמד ונעים סי' ש"ה, שמות הששה ושלשים צורות:

(רה) עיין אות ריב:

(רו) וכן יאמר בפי' הארוך, עיין אות רא:

(רז) בדברים ד' מפורטות כל התמונות:

(רח) גם הנמצא במים:

(רט) וכן יאמר (ברא' ב א) "כי הם כאגודה אחת", ע"כ אמר מתחת לארץ:

(רי) ונקרא כן על שם שנפסל, כלומר שמציירין אותו אותו ע"י כריתה בגרזן ומקבת:

(ריא) צ"ל "והוא":

(ריב) זאת היא דרך חכמי הודו שעושים צורות מתכות בשעות ידועות להוריד כח הכוכבים, והוא שאמר ירמיהו, לעשות כונים למלכת השמים (ירמיה ז יח):

(ריג) כגון זביחה וקיטור וניסוך, וכן שאר עבודות:

(ריד) שם יאמר "לא תזכירו ולא תשביעו ולא תעבדם", הרי פי' לא ישמע על פיך הסמוך ללא תזכירו, שלא תזכירו שמותם להשבע בהם גם שלא ישביע בהם עובדיה:

(רטו) וכן פי' הרמב"ן:

(רטז) ואם הבן הלך בדרכי אביו יפקוד ד' את עון האב על הבן, וכן הוא בג' (סנהד' כז ב) "ובנים בעון אבות לא, והכתיב פוקד עון אבות על בנים ? התם כשאוחזין מעשה אבותיהן בידיהן", ופי' רש"י ז"ל "ונפרעים מהן עונותיהן ועון אבותיהם":

(ריז) ויהיה פי' "לשנאי" אם הבנים שנאי, וכן דעת רש"י והרשב"ם והרמב"ן ז"ל, וזה לא נאמר אלא בעובד ע"ז, כי לא יקרא שונא ד' אלא העובד ע"ז:

(ריח) וענין זכירה הוא שימת השגחה על דבר להשקיף על ענינו, ומזה הענין כאן פוקד עון אבות, יביט וישגיח את עונות הנעשים מן האבות:

(ריט) וא"כ בנים האמור כאן כולל גם בני בנים, וא"כ שִׁלֵשִים הם בני בני הבנים ורִבֵעִים הם תולדות השִלֵשִים, ולפ"ז הבנים הם דור ראשון, ובני בנים דור שני, ובני בני בנים נקראים שִׁלֵשִים ואחריהם רִבֵעִים ואין האבות ממניינם:

(רכ) ואמר כן לפי שלמטה לד ז אמר "פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים":

(רכא) ולכך אמר שִלֵשִים ורִבֵעִים ולא אמר שניים, דהיינו בני בניו שהם בכלל בניו:

(רכב) כמו שעשו חמו"ע, שלא השתחוו לצלם נבוכדנצר שהכריחם לזה:

(רכג) הוא אזהרה לכל עבודת אליל שדרך עבודתה בכך, ואפילו דרך בזיון, כמו פוער עצמו לפעור, וזורק אבן למרקוליס:

(רכד) ולא נמצא בשום מקום שיבא לשון קנאה בשם הנכבד כ"א בענין ע"ז בלבד:

(רכה) כי הוא ית' מרומם על כל המדות והתוארים, ונאמרו בו כולם להשמעת אזן ולהסביר הענינים:

(רכו) ובע"ג הכתוב מדבר:

(רכז) ויהיה פי' פוקד עון אבות על בנים כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם:

(רכח) ר"ל אין טעם פוקד לשון חיבר, היינו שיחבר עון האב עם עון הבן:

(רכט) אם מעשהו כמעשה האב, ופי' מלת על מקום עם ר"ל זוכר עון אבות עם עון בנים ובני בנים ומאריך אף להם עד דור הרביעי:

(רל) ואיננה שאלה:

(רלא) פי' כי טעם השני פסוקים הוא אחד, ואינם סותרים זה את זה, ואלפים ואלף דור לאו דוקא, ופי' עד אין קץ:

(רלב) אך הפסוקים בפני עצמם יתפרשו לשני ענינים:

(רלג) פי' מה שכתוב פה ועשה חסד לאלפים פי' על אוהביו בעצמם שתעמודנה נשמתם וכו' ובמקח"מ "לעולם ועד":

(רלד) ומה שכתוב בדברים ז ט, שמר הברית והחסד לאהביו וגו' לאלף דור, פי' שהשם יעשה טוב לבניהם שהם ג"כ אוהביו:

(רלה) וכן פי' הח' ז"ל שם "וטעם אלף עד אין קץ", ובמקח"מ "והשני שתעמוד השם הטוב לבניהם וכו' ":

(רלו) והזכיר על יריאיו ולא הזכיר על אוהביו, בעבור כי היראה הוא סבת האהבה, והח' ז"ל פי' שם "והזכיר בתורה לאוהביו שהם במעלה הגבוהה":

(רלז) כמו שאמר הכתוב שם פ' יח "לשמרי בריתו ולזכרי פקודיו לעשותם" ופי' שם הח' ז"ל, הם שומרי מצותיו מיראה, וזכרי פקודיו הם האוהבים, כי לעולם פקודיו לפניהם ובלבם לא ישכחו רגע אחד:

(רלח) למטה לד ו:

(רלט) ובעל הכתב והקבלה אחרי שהביא דעת המפרשים כתב וז"ל "מכל אלה יש לנו מקום לבחור יותר בפי' הראב"ע שממדת הרחמים הכתוב מדבר", ועיין למטה לד ו:

(רמ) שאין למעלה מהם כי לא נקרא אוהב אלא מי שהוא חכם ושומר מצות האל ית':

(רמא) שם צדיק מציין מי שמשתמש בחוקי החכמה לעשות צדק מצד שהתרגל להתנהג כפי חוקי החכמה, הגם שהוא אינו חכם רק התרגל בהם בטבעו לעשותם:

(רמב) לא אלף דור ממש, כי אם עד עולמי עולמים:

(רמג) ולא כל אדם זוכה להבינו:

(רמד) עיין אות רמ, ורמא:

(רמה) ובבאר יצחק הגי' "והוא מושם":

(רמו) שהנקרא יקרא בשמו והוא סימן לזכירתו:

(רמז) כי ימצא על שני דברים, פעם בלב כמו זכור את יום השבת וכיוצא ופעם בפה, כמו, ולא זכר שר המשקים (ברא' מ כג) ופי' שם הח' ז"ל "לא הזכירו בפה" ועיין באורי שם:

(רמח) רק השֵם הוא יזכר בפה:

(רמט) כי הדבור יקרא כן בעבור שיש בו קול, ופי' אל תשא על שפתיך שם ד' לחנם:

(רנ) בעת השבועה:

(רנא) ויהיה נשיאת שם ד', ענינה הזכרת שם ד' דרך שבועה:

(רנב) כמ"ש ואיש ישראל נשבע במצפה (שופ' כא א):

(רנג) כמ"ש ופנחס בן אלעזר הכהן עומד לפניו בימים ההם (שם כ כח):

(רנד) כמ"ש כי השבועה הגדולה היתה לאשר לא עלה אל ד' המצפה לאמר מות יומת (שם כא ה):

(רנה) כמ"ש לכו והכיתם את יושבי יבש גלעד לפי חרב והנשים והטף (שם פ' י) כעיר הנדחת:

(רנו) כי השבועה חמורה ממחללי שבת:

(רנז) כמ"ש ויהונתן לא שמע בהשביע אביו את העם (ש"א יד כז) והוא לא עבר בזדון אלא בשוגג, ואעפ"כ חייבו אביו מיתה, עד שהוצרכו העם לפדותו, שנאמר "ויפדו העם את יהונתן ולא מת" (שם שם מה) ופדאוהו כדין מפני שאמרו שוגג היה:

(רנח) ונהרגו בניו בעבור שאול אביהם שלא שמר את השבועה:

(רנט) כלשון המקרא "אל שאול ואל בית הדמים" (שם כא א), וקראו "בית הדמים" כי הרג הגבעונים שלא חטאו לו:

(רס) והרג לשמעי בעבור שהשביעו בשם:

(רסא) כמ"ש למען יאריכון ימיך (פ' יב):

(רסב) כי אנכי ד' אלהיך אל קנא (פ' ה):

(רסג) כי לא ינקה:

(רסד) בעת שירצה:

(רסה) עיין אות רמח:

(רסו) שהוא שרש, וכן כתב בס' שפה ברורה "גם יש אלף נכתב בעבור היותו שרש ואיננו במבטא כמו חֵטְא ומלת לַשָוְא":

(רסז) וכן כתב בס' שפה ברורה שם "לפי דעתי הוא מגזרת שׁואָה והוי"ו במקום אל"ף, והאל"ף תחת ה"א, והטעם דבר בטל שאין בו ממש":

(רסח) פי' כמקום ציה ושממה מקום מדבר:

(רסט) עתה יביא ראיה שהוי"ו תמורת אלף, וגוה הוא כמו גאה, ענין גאוה, והאל"ף מומרת בוי"ו:

(רע) עיין שבועות כ, ב, וכא א, מאי בין שבועת שוא לשבועת שקר, ושם, זו היא שבועת שוא נשבע לשנות את הידוע לאדם (פי' על האיש שהוא אשה) שבועת שקר נשבע להחליף (פי' לשנות את האמת בשבועתו היינו לשעבר כגון אכלתי ולא אכל לא אכלתי ואכל) ועיין בפי' המשניות להרמב"ם שם:

(רעא) בס' יצירה פ"ד, מ"ג, ויחשוב שם ז קצוות, מהם ו קצוות, מעלה מטה, מזרח ומערב, צפון ודרום, והיכל הקדש מכוון באמצע והוא נושא את כולן:

(רעב) הטעם שיזכיר השם:

(רעג) והיא חמורה מאוד:

(רעד) בימינו, כמש"כ נשבע ד' בימינו (ישעי' סב ח) ובכסאו, כמש"כ כי יד על כס יה (למעלה יז טז) ובשמים, כמש"כ כי אשא אל שמים ידי (דבר' לב מ):

(רעה) וישבע בחֵי העולם (דניאל יב ז):

(רעו) על ע"ג:

(רעז) על שבועת שוא:

(רעח) והעובר על השבועה חייב מיתה כחייבי מיתות ב"ד, שהרי השוה הכתוב עובר על השבועה לאיסור אשת איש, כתיב הכא, לא ינקה, וכתיב התם (משלי ו כט) כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה:

(רעט) כמ"ש, וישבעו להם נשיאי העדה (יהושע ט טו):

(רפ) כמו שאמר להם יהושע למה רמיתם אותנו לאמר רחוקים אנחנו מכם מאוד (שם שם כב):

(רפא) כן הוא החשבון, עיין סדע"ר פ' יב ופי"ג, ובסדר הדורות מאלף השלישי:

(רפב) ואת נוב עיר הכהנים הכה לפי חרב מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק ושור וחמור ושה לפי חרב (ש"א כב יט):

(רפג) וכשהרג הכהנים הרג גם אותם:

(רפד) הוא יהונתן בן שאול אף שלא שמע השבועה:

(רפה) כי לא נזכר שמם במקרא:

(רפו) כן הוא (תנחומא א שלח, ותנחומא ב שלח אות א, במד"ר פ' טז א) "מי היו שנו רבותינו אלו פנחס וכלב":

(רפז) עיין יהושע יד י ובפי' הרד"ק והרלב"ג שם ובסדע"ר פי"א:

(רפח) כמש"כ ויבאו הנערים המרגלים (יהושע ו כג):

(רפט) כמ"ש, וישבע יוסף את בנ"י (ברא' נ כה):

(רצ) ופי' רש"י ז"ל "נשבע להרע לעצמו ולא ימיר שבועתו, ק"ו שאינה ממירה בדבר שאינה לרעתו":

(רצא) ואם הנביאים היו נשבעים בו ית', בעבור שהם דבקים בו, כמו שאמר ובו תדבק ובשמו תשבע (דבר' י כ) ואמר ונשבעת חי ד' באמת במשפט ובצדקה (ירמי' ד ב):

(רצב) בפ' יא:

(רצג) (בברא' ב ג):

(רצד) וכן פי' הח' ז"ל שם "ויברך אלהים, פי' ברכה תוספות טובה" ועיין באורי שם:

(רצה) כי כל ברכה הוא תוספת טובה, ויום השבת נוסף בטובת הנפש שיש לה מנוחה ביום זה מעסקי העוה"ז ותוכל להתעסק בחכמה ובדברי אלהים, ובזה יש לו יתרון מכל הימים:

(רצו) זה הוא ענין אחר יאמר מה שיבאר בענין השמיטה, פי' זה במזמור שיר ליום השבת:

(רצז) וסוף הפ' שם "ושמרו לעשות את כל דברי התורה" וכן פי' הח' ז"ל עה"פ "כי שמחתני ד' בפעלך" (תה' צב ה) "על דרך שנות השמיטה שישמעו כל התורה למען ילמדו ויראו", והוא לשון הפ' (דבר' לא יב) "למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ד' אלהיכם":

(רצח) וכן אמרו חז"ל (ירושלמי שבת פט"ו ה"ג בשם ר' ברכיה בשם ר' חייא בר בא, ובפסי"ר פ' כג בשם ר' חגי בשם רשב"נ) לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהן בדברי תורה:

(רצט) וכן פי' הח' ז"ל שם "בעבור היות נשמת המשכיל בששת ימי המעשים מתבודדת בעסקי העולם, על כן היא מתבודדת בשבת להבין מעשה השם ונפלאותיו":

(ש) והם דברים של מה בכך, אף בזה לא יתעסק לחנם:

(שא) עיין שבת קנ ב מסקנא דג' שם:

(שב) פי' ממצוא חפצך, בדברים שלא ידבר בשבת בחפצו והם הדברים שצריך לעשותם בחול:

(שג) מכלל דבחדש ושבת בעי למיזל:

(שד) עיין למעלה אות קעו:

(שה) והוא דעת אריסטו וסיעתו, המאמינים בקדמות העולם, עיין ס' הירח, לר' אבא מרי ב"ר משה הירחי פ' שביעי:

(שו) מה שאמר, לא תעשה כל מלאכה אתה:

(שז) וכן אז"ל (שבת קכא א) קטן שבא לכבות אין שומעים לו מפני ששביתתו עליך:

(שח) כן הוא הגי' הישרה, וכן הוא במג"ט ובמק"ג ד' ווארשא, ובחומשי רש"נ וכן בשארי דפוסים "וככה ועבדך ואמתך שהוא חייב וכו' " ואין לו מובן כלל:

(שט) ועליך לשמרם ולמנעם מעשות כל מלאכה אפילו לאחרים:

(שי) כן פי' הח' ז"ל למעלה כ א, שדברות השניות פירשם משה, ועיין אות פו שם:

(שיא) ע"כ כתב משה בשנייה ג"כ הגר:

(שיב) כמ"ש ולא תעשו מכל התועבות האלה האזרח והגר הגר בתוככם (ויקרא יח כו):

(שיג) כמ"ש ואיש איש מבית ישראל ומן הגר הגר בתוכם אשר יאכל כל דם (שם יז י):

(שיד) וכן יאמר והיה אם שמוע תשמעון אלי נאם ד' לבלתי הביא משא בשערי העיר הזאת ביום השבת, ולקדש את יום השבת לבלתי עשות בו כל מלאכה וגו' וישבה העיר הזאת לעולם (ירמי' יז, כד, כה):

(שטו) כי שבת מורה על החדוש:

(שטז) עיין למעלה אות פג בבאורי:

(שיז) כי השם קדשו:

(שיח) כן הוא (מכילתא יתרו פ"ז, פסחים קו א) "לקדשו, קדשהו בברכה, מכאן אמרו מקדשין על היין בכניסתו, אין לי אלא ליום, קדושה ללילה מנין ת"ל ושמרתם את השבת", פי' שביום מכוון על הקידוש שבכניסתו ובלילה מכוון על הקידוש שביציאתו והוא ההבדלה, ועיין מדות סופרים שם:

(שיט) כי מקדשין על הפת במקום שאין יין, והאי דדריש זכרהו על היין אסמכתא בעלמא הוא, ומה שאמר למי שאינו נזיר, כן הוא בג' (נזיר ג ב) מיין ושכר יזיר (במד' ו, ג) "לאסור יין מצוה כיין הרשות "מאי היא, קדושתא ואבדלתא" ועיי"ש ד' א בתוס' ד"ה, מאי היא:

(שכ) יין לקידוש:

(שכא) רשות:

(שכב) וכן הוא (מכילתא פ"ז) וכן פי' רש"י ז"ל "לא בא אלא להזהיר גדולים על שביתת הקטנים":

(שכג) הנקרא גר תושב ועיין קרני אור:

(שכד) פי' לצרכינו:

(שכה) בברא' ב ג:

(שכו) וגם בכיבוד או"א, לפי שהם שותפים עם ד' ביצירתו, וכל הנוגע בכבודם כאילו אינו מכבד השם:

(שכז) הוא פועל עובר ואיננו בודד:

(שכח) אם יכבד האבות הן יהיו סבה, מתיך סבתם יאריכון ימיך, כלומר האבות מאריכים ימיך:

(שכט) והם יוצאים:

(של) נמצא שהאבות הסבו לך אריכות ימים:

(שלא) ובמג"ט יגרוס "על הארץ הטובה" (דבר' ח י) וכ"ה בבא"י, וטעות הוא:

(שלב) כוונתו על כלל האומה שלא יגלו מעל אדמתם, והנה השכר הזה איננה על היחיד אלא לצבור אעפ"י שהמצוה היא לכל יחיד ויחיד:

(שלג) כי זה מהעבירות החמורות שיספר שם:

(שלד) ההפוך מכבוד:

(שלה) הח' ז"ל יפרש הטעם למה חייב הכתוב (למטה כא יז ויקרא כ, ט) מיתה על המקלל ולא חייב מיתה על המקלה:

(שלו) אבל המקלל ישמעו השומעים ויעידו עליו ויחייבוהו מיתה:

(שלז) דבר' כז טז:

(שלח) כי הוקש כבודם לכבוד המקום:

(שלט) במקומות רבים בתלמוד ועיין פסי"ר פ' כג י הדברות פ' רביעייתא:

(שמ) הטעם האב והאם אם יכבדם יאריכון ימיו:

(שמא) ופי' הח' ז"ל, כי ימי האדם אינם קצובים רק הם כפי הטבע, והטבע יתגבר ויעמוד כפי המעשים הנכונים והעד "למען יאריכון ימיך":

(שמב) בפסוקים הקודמים יאמר רק חזק לבלתי אכול הדם, כי הדם הוא הנפש (דבר' יב כג) ויסיים אח"כ לא תאכלנו למען ייטב לך (שם שם כה) ואמרו ז"ל (מכות כג ב) "אם הדם שנפשו של אדם קצה ממנו הפורש ממנו מקבל שכר, גזל ועריות שנפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן, הפורש מהן על אחת כמה וכמה שיזכה לו ולדורותיו, ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות":

(שמג) ופי' הח' ז"ל (ויקרא יט טז) "המלשין נקרא כן, מפני שהרוכל מעתיק יקנה מזה וימכור לזה, והרכיל יגלה לזה מה ששמע מזה, וכו', וידוע כי כמה נרצחו ונהרגו בעבור המלשינות ודואג האדומי לעד":

(שמד) ואין נכנס בכלל זה הריגת אדם על עבירה בבי"ד, כי כתוב שופך דם האדם באדם דמו ישפך (ברא' ט ו) מות יומת הנואף והנואפת (ויקרא כ י):

(שמה) כ"ה הפ' בויקרא כ י, "ואיש אשר ינאף את אשת איש, אשר ינאף את אשת רעהו, מות יומת הנואף והנואפת", ורש"י ז"ל פי' כאן אין ניאוף אלא באשת איש, והביא ראיה מסוף הפ', מות יומת הנואף והנואפת, והח' ז"ל הביא מאמצע הפ', ועיין מקו"ב רש"י:

(שמו) לחזור ולומר אשת רעהו:

(שמז) וכן פי' הח' ז"ל שם, כמו אביו ואמו קלל כי עשה דבר רע, והנה הכתוב יפרש שעשה מעשה גדול וחייב מיתה כמו שהזכיר אביו ואמו קלל, להודיע גודל העון:

(שמח) שעשה מעשה רע ועבירה גדולה:

(שמט) מלת נאוף נאמרת לכל שכיבה, בין היות האשה בעולה, בין היותה פנויה:

(שנ) והוא משל לע"ג, וכן יאמר, וזנה אחרי אלהי נכר הארץ (דבר' לא טז) כי הזנות והנאוף יבואו זו תמורת זו וענינם אחד:

(שנא) והנה כל מי שיש בו שכל ירחיק מזה הענין המכוער והמנוול, כי הוא חרפה עלינו:

(שנב) גם זה נקרא זנות:

(שנג) וע"ז אחז"ל (יבמות כב ב) מעות לא יוכל לתקן (קהלת א טו):

(שנד) מין בשאינו מינו:

(שנה) הגאון ידע איך לחלק ולחשוב מן הקל אל החמור:

(שנו) וכן יאמר הכתוב שם בסיומו כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם (ויקרא יח כט) והוקשו כל העריות לנדה (יבמות נד ב):

(שנז) שם בפ' אחרי (ויקרא יח כא) יאמר בשם הגאון כי שמונה מעלות יש לעריות וכן הוא בפי' הקצר כאן, והניח מזה החילוק שלשה שהם האם והאחות והבת, שאין להם היתר לעולם, וכאשר יחשוב כאן ששה מעלות, היל"ל תשע מעלות,

(שנח) הלוקח בסתר ממון מחבירו, ודעתו שיהיה שלו נקרא גנב, וכן פי' (העקרים מאמר ג פ' כו) ושישמור ממונו וזהו לא תגנוב כפי פשט הכתוב:

(שנט) שהוא חייב מיתה כמו הרוצח והנואף:

(שס) ענשם אחד:

(שסא) כמ"ש וַיְגַנֵב אבשלום את את לב אנשי ישראל (ש"ב טו, ו):

(שסב) פי' כי דרך הלשון לומר לא תעיד עדות שקר:

(שסג) והוא תאר, והטעם אם אתה עד שקר לא תענה ברעך:

(שסד) פי' ויש בכלל הזה שלא יכחש בעמיתו:

(שסה) ופי' העיד:

(שסו) פי' אפילו אם מצאנוהו בלי בי"ת פי' כמו בבי"ת, שכינוי המ"ם של מלת יענם, פי' יענה בם:

(שסז) הכ"ף של הכינוי במקום בי"ת, וכאלו אמר נגענו בך:

(שסח) כדין עד זומם:

(שסט) פי' אצל השלשה לאוין לא נזכרו מלת "רעך":

(שע) צ"ל "כמו":

(שעא) אצל לא תענה ואצל לא תחמוד מלת "רעך" והרדי"א כתב "בעבור ששלשה הראשונים מהם היו מהמצות שנצטוו עליהם בני נח, ולכך לא אמר כאן בהם מלת רעך, רוצה לומר לא תרצח את רעך, לא תנאף אשת רעך, לא תגנוב מאשר לרעך, לפי שכבר היה כל העולם מוזהר עליהם":

(שעב) עיין אות שנז:

(שעג) פי' לא תענה ברעך בהיותך עד שקר, לא תענה ברעך מְשַקֵר:

(שעד) והוא ג"כ בכלל הלאו הזה:

(שעה) פועל יוצא:

(שעו) שהיא ג"כ יוצאה:

(שעז) פי' מה שלא יתאוה:

(שעח) פי' כמו שאפשר הדבר למי שיש לו דעת שיתאוה שיהיה לו כנפים לעוף השמים:

(שעט) ע"כ לא יתאוה לה:

(שפ) וכן פי' הח' ז"ל שם "וענין חלקו, החלק שיצא בגורלו מן השמים כמו שאמרו קדמונינו ז"ל בני חיי ומזוני", והוא בג' (מו"ק כח א) ושם "חיי בני ומזוני":

(שפא) ונאמר בדברות האחרונות לא תתאוה (דבר' ה יח) במקום לא תחמוד:

(שפב) מאחר כי השם אסרה לו:

(שפג) ודבור אנכי ולא תחמוד הם מפתחות לכל שאר המצות:

(שפד) כן דעת הח' ז"ל כי אין גוף   למעלה מגלגל המזלות:

(שפה) עיין למעלה אות קמו, והנה הדבור הראשון הוא הש"י, והתשעה כנגד תשעה גלגלים, ז' כוכבי לכת, ולמעלה מהם גלגל שמיני אשר בו לפי דעת הקדמונים כל שאר הכוכבים הקימים במקום אשר נראה ברקיע השמים, ולמעלה מכולם גלגל תשיעי שאין בו כוכב כלל, והוא נקרא גלגל היומיי והוא מקיף בכל יום את פני הארץ בי"ב שעות היום ממזרח למערב, ובי"ב שעות הלילה יסוב לאחורי הארץ מצד אחר ממערב למזרח, ובהקיפו זה יכריח גם את כל הכוכבים והגלגלים האחרים הנמצאים בתוך גבולו להקיף עמו את הארץ ממזרח למערב, ומסבובו זה הנעשה במהירות גדולה ומרוצה חזקה יתהוו השתנות היום והלילה וחלופם התמידי ועיין למעלה ג טו קרני אור הערה לב:

(שפו) ובמקח"מ "תנועתם":

(שפז) לפי שתנועתו הפך תנועת שאר הגלגלים, שכל הגלגלים סובבים מן המערב למזרח וזה סובב מן המזרח למערב:

(שפח) עיין אות שפד:

(שפט) כנגד גלגל השמיני:

(שצ) הם ז' כוכבי לכת שצ"ם חנכ"ל:

(שצא) הוא גלגל המזלות:

(שצב) עיין למעלה אות רד:

(שצג) כמש"כ שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, המוציא במספר צבאם וגו' (ישעי' מ כו):

(שצד) ובמקח"מ "כוכבים ומזלות":

(שצה) עיין בס' (שמים חדשים להרדי"א העיון השני שאלה ד):

(שצו) ובמקח"מ "חסרי דעת":

(שצז) ובמקח"מ "שבתאי" הוא הכוכב השביעי, ונקרא שבתאי בעבור שמקיף את הארץ לאט לאט, בזמן יותר מכ"ט שנה, עד שנראה כאלו הוא שובת ואינו הולך כלל:

(שצח) לכל אחד מכוכבי לכת ייחדו הקדמונים ממשלת יום אחד בשבוע וסדורן חל"מ כצנ"ש יום א לחמה, ב ללבנה, ג למאדים, ד' לכוכב מערקור, ה לצדק, ו לנוגה, ז לשבתאי וכאשר יורו ע"ז גם שמות רוב ימי השבוע בלשון צרפת, וקצת משמותם בלשון אשכנזית:

(שצט) ועיין רש"י שבת קכט ב ד"ה "דקיימא ליה", ביתר ביאור "כשנתלו המאורות והמזלות שעה ראשונה של ד' בשבת שימש שבתאי, ובשניה צדק, ואחריו מאדים, ואחריו חמה, ואחריו נוגה, ואחריו כוכב, ואחריו לבנה, נמצאו ז המזלות לז' השעות וחוזרים חלילה לעולם":

(ת) סימני מזלות המשמשין בתחלת לילי השבוע כצנ"ש חל"ם מוצאי שבת שעה ראשונה שלו כוכב, תחלת ליל שני צדק, ליל שלישי נוגה, ליל רביעי שבתאי, ליל חמישי חמה, ליל ששי לבנה, ליל שביעי מאדים:

(תא) כן הוא בג' (פסחים קיב ב) לא יצא יחידי בלילה לא בלילי רביעיות ולא בלילי שבתות, מפני וכו':

(תב) ובמקח"מ "שני אלו המזיקים":

(תג) ובמקח"מ "רק ביום השבת", והטעם כי מאדים מושל בליל שבת ויום ג, ושבתאי מושל יום שבת וליל ד, נמצא בליל שבת מאדים וביומו שבתאי:

(תד) עיין ברא' ב ג ובבאורי שם:

(תה) ובמקח"מ "מי שהוא חייב בכבודו" וכן הוא בדרז"ל (שבת קנו א) האי מאן דבצדק יהי גבר צדקן, אר"נ ב"י וצדקן במצות:

(תו) וכן הוא בדרז"ל (שבת שם) "האי מאן דבמאדים יהא גבר אשיד דמא, א"ר אשי אי אומנא אי גנבא, (ופי' רש"י ז"ל גנבא לסטים ההורג נפשות) אי טבחא אי מוהלא":

(תז) וכן דעת הח' ז"ל:

(תח) ובמקח"מ "על משכב וזנות" וכן הוא בדרז"ל (שבת שם) האי מאן דבכוכב נוגה יהי גבר עתיר וזנאי יהי:

(תט) גלגל חמה:

(תי) והגנבה נאמר ג"כ על הגזל והעושק באשר הוא לקיחת נכסי האדם שלא ברצונו:

(תיא) וכן הוא בדרז"ל (שבת שם) "האי מאן דבחמה יהי גבר זיותן, יהי אכיל מדיליה, ושתי מדיליה, ורזוהי גליין, אם גניב לא מצלח" (ופי' רש"י ז"ל זיותן כשמש המאיר, אכיל מדיליה כשמש שאינו מסיג גבול רעהו למשול בלילה):

(תיב) הוא גלגל "כוכב" וקרא אותו "כוכב חמה" לפי שהוא סופר של חמה, וכן הוא בדרז"ל (שבת שם) האי מאן דבכוכב, יהי גבר נהיר וחכים משום דספרא דחמה הוא (ופי' רש"י ז"ל הוא סופר של מזל חמה לכתוב דרך הלוכו ותקופותיו, ומצוי אצלו תמיד) ועיין מהרש"א שם, וכן ציירו אותו הקדמונים כאדם אוחז עט בידו וכותב, וקראו לו ג"כ "כותב":

(תיג) כי יש לו כח על הלשון לגלות סוד ולעורר ריבות ורגנים קטטות ומריבות:

(תיד) וכן הוא בדרז"ל (שבת שם) האי מאן דבלבנה יהי גבר סביל מרעין, בנאי וסתיר, סתיר ובנאי, אכיל דלא דיליה, ושתי דלא דיליה (ופי' רש"י ז"ל כלבנה המסגת גבול החמה למשול אף ביום):

(תטו) כי בעבור שהחמשה ההרגשות מתחברות במקום אחד, והוא הנקרא החוש המשותף ישימו העבריים האחת תחת האחרת כמ"ש ראה ריח בני (ברא' כז כז) עיין באורי שם ועיין למעלה ה כא, ולמטה כח לז ובבאורי שם:

(תטז) פי' כי קולות וברקים שמעו, אבל קול שופר לא נשמע עדיין שיצא מן השמים:

(תיז) ולא נתפזר העשן ולא יצא חוץ מההר:

(תיח) לידע כמה אמות, לכן אמר אמות סתם:

(תיט) כן הוא (מכילתא יתרו פ"ט) אין נוע אלא זיע שנאמר, נוע תנוע ארץ (ישעי' כד כ) וכן פי' רש"י ז"ל, אין נוע אלא זיע (מלשון זיע ורתת):

(תכ) אך הוא מגזרת נע ונד, ואיננו מגזרת זעו:

(תכא) עיין למעלה יט יז:

(תכב) וכן פי' הרשב"ם:

(תכג) וישמיעם כל המצות מפיו:

(תכד) אף כאן צ"ל "בעבור נסות":

(תכה) הכוונה רצה אלהים לנסותכם בכל מיני נסיון ובחינה התשמרו מצותיו:

(תכו) ויסיים אשר ילמדון ליראה אותי כל הימים:

(תכז) נוספה בו למ"ד שפי' ג"כ בעבור:

(תכח) לדעתי צ"ל "כמו":

(תכט) שלשה משרתים הלמ"ד, והמ"ם, והב':

(תל) בן ארבע אותיות:

(תלא) ובמקח"מ "עיני האדם לראותו" והענין כי הכבוד מסתתר ומתעלם אפילו מן המלאכים המשרתים וזשה"כ ישת חשך סתרו סביבותיו סכתו (תה' יח יב):

(תלב) עיין בפי' הח' ז"ל (דבר' ה ה):

(תלג) עיין (למטה לג כא) וע"ז כתב הרמב"ן ז"ל "ודברי פי חכם חן":

(תלד) ואמר דרך משל כאלו יעמדו רגלי המקום על ההר ההוא:

(תלה) וכן פי' הרמב"ן, כי השם בשמים וכבודו על הר סיני:

(תלו) ושם פי' הח' ז"ל "וטעם היושבי בשמים כי כל הגזרות באות משם":

(תלז) כן דרך המקרא:

(תלח) שכתוב פעמים בפ' יד:

(תלט) ואמר אתי, כלומר אעפ"י שתהיה כונתכם לעבודתי:

(תמ) וחשבו שיהיה אמצעי, כי המה לא כחשו בד':

(תמא) עיין בפי' הח' ז"ל למטה לא יח:

(תמב) ר"ל מה שמזהיר עוד הפעם אלהי זהב כי ידע בתחלה שיעשו ככה:

(תמג) וכן הוא לפי הניקוד, לא תעשו דבר לשתפו עמי:

(תמד) ואין לך צורך לאמצעי כלל:

(תמה) הם אומרים שהצורות תליצנה בעדם מול השם:

(תמו) ואין לשנינו צורך בזה:

(תמז) הטעם שציוה מזבח אבנים:

(תמח) וכן דעת הרשב"ם:

(תמט) צ"ל "ותִמֹרות":

(תנ) שם לג כא פי', בעבור כי הנכבד באדמה הוא האדם ע"כ צורת הכרובים עיי"ש דעתו:

(תנא) טעמו שיהיה במקום שפל לא על ראשי ההרים כמנהג העמים, ועיין מורה פ' מ"ה מהח' הג':

(תנב) וצריכים אנחנו לפרש ג"כ שהוא בנוי על האבנים ואין זה פירושו:

(תנג) כי מזבח אדמה הוא מזבח הנחשת שהיו ממלאין חללו אדמה במקום חנייתן:

(תנד) ומפני מה יקרא מזבח אדמה:

(תנה) ושני שמות יש לו:

(תנו) ר"ל אילו היה כן הפי' ממזבח אדמה:

(תנז) שיניחו בחללו אבנים ואין זה פירושו:

(תנח) כמש"כ ובנית שם מזבח לד' אלהיך מזבח אבנים (דבר' כז ה) ופי' שיהיה בנוי מאבנים:

(תנט) דעתם שהמזבח שבנאו משה תחת ההר היה קודם מ"ת, וכן ביאת יתרו היתה קודם מ"ת והיא דעת ר' יהושע:

(תס) והיא דעת ר' אליעזר המודעי ועיין (למעלה יח א) ובבאורי שם:

(תסא) כדעת ר' יהושע וגם לפני מ"ת בנה המזבח:

(תסב) וזה היה קודם מ"ת, וכן בנין המזבח היה קודם מ"ת:

(תסג) וכן דעת הח' ז"ל (למעלה יח א):

(תסד) והוא ספר הברית:

(תסה) שאמר לו אחר עשרת הדברות:

(תסו) כי בתחלה אמרו רק נעשה:

(תסז) פי' שחוזר על עולותיך ואת שלמיך, ועיין התוה"מ ויקרא סי' טז:

(תסח) ויחשוב שם עולות חטאות ואשמות:

(תסט) ויאמר כי זביחה לא נאמרה אלא אצל שלמים:

(תע) פי' שיביא ראיה כי הוא כמו עולה וזבחים שכל אחד דבר בפני עצמו:

(תעא) ונאמר לשון זביחה גם על העולות:

(תעב) ר"ל אשכין שכינתי בתוככם ויתברכו מעשיכם:

(תעג) הורה דבר קל שדי לו במזבח אדמה:

(תעד) המלות "ואם מזבח אבנים" המה ציון ראש הפסוק, והח' ז"ל לא יפרש עוד אותם, וידבר עוד ממזבח אדמה שבפ' הקודם:

(תעה) בתחתית ההר כמבואר למטה כד ד:

(תעו) כמ"ש ויקח ספר הברית וגו' ויקח משה את הדם ויזרוק על העם ויאמר הנה דם הברית (שם שם, ז ח) זה המזבח היה מזבח אדמה:

(תעז) עתה יפרש "ואם מזבח אבנים":

(תעח) והוא המזבח שבנה יהושע, וכן כתוב אז יבנה יהושע מזבח לד' וגו' ככתוב בס' תורת משה מזבח אבנים שלמות אשר לא הניף עליהן ברזל, ויעלו עליו עלות לד' ויזבחו שלמים (יהושע ח לא לב):

(תעט) וזה יהיה אחרי התישבך בארץ, כי במדבר עשו מזבח נחשת כדי שיוכלו להעתיקו עמהם בלכתם במדבר ואם ענינו כאשר, פי' כשיגיע הזמן לעשות לי מזבח אבנים:

(תפ) כי לא שב אל המזבח, אלא על האבנים ולז"א לשון רבים, ואבן ל"נ בכ"מ, ע"כ אמר "אתהן" בנו"ן סי' נקבה:

(תפא) שפי' משרתו שירות נער:

(תפב) אף כאן חסר בנין   וצ"ל בנין גזית:

(תפג) ופי' אבני כריתה, כלומר אבנים נפסלות:

(תפד) כמו שהם בתמונתם הטבעית, ולא יתנו בהן צורה מלאכותיי:

(תפה) נקרא חרב ע"ש שהוא הכלי המוכשר ומוכן להחריב דברים:

(תפו) והוא המקבת שמסתתין בה האבנים:

(תפז) בויקרא ז יח, פי' הח' ז"ל על "פגול" כדברי המתרגם ארמית, ודעתו על אונקלס שתרגם "מְרָחֵק יְהֵי":

(תפח) כי א"א שיהיה מדבר אחד קצתו קדש וקצתו חול, ובפרט אם יחולל עוד מהנכרת לע"ג:

(תפט) וכמו שהקרבן מכפר ואם נשאר ממנו יהיה פגול, כך המזבח הבנוי והכהן מכפר עליו, אין מן הראוי שהנשאר מהבנין יהי' לתשמישי חול:

(תצ) ענינו הכריתה והסתות:

(תצא) הוא שת"נ לכלי זין חד כורת ומשחית:

(תצב) שפי' כל אחת ואחת מהן צעדה על החומה, וכן יאמר פה על כל אבן ואבן:

(תצג) מה שאמר "וחרבך הנפת":

(תצד) המוטוט כתב וז"ל "בפ' צו כתב (בנדפסים שלפנינו לא נמצא) וז"ל "וכן אבני המזבח שאחר שהן קדושות אין כבוד שישאר מהן לחול ע"כ אבנים שלמות תבנה, והטעם שהוא מקום נכבד ליזהר בכבודו ובטומאתו, כי הכהן מכפר עליו אחת בשנה, שנאמר וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה (למטה ל, י)":

(תצה) וזה שרשו "עלה":

(תצו) כן פי' בן זוטא:

(תצז) פי' בשוא תחת הנו"ן שהיא פ"א הפועל:

(תצח) ושוא תחת המ"ם:

(תצט) ושרשו "עלה" ונקראו מעלות לפי שאדם עולה מהן:

(תק) ר"ל מזבח הנבנית לשמי:

(תקא) בן זוטא פי' שהוא על משקל "נעל" והיה יכול לומר על משקל נער, או שער, אך אמר על משקל נעל בדרך בזיון, וע"כ אמר הח' ז"ל עליו זה המשל כדי לבזותו:

(תקב) ובקצת ספרים כתוב "למשפחתו ומחברתו":

(תקג) עיין אות תצט:

(תקד) והוא משום בזיון:

(תקה) עיין למטה כז א:

(תקו) עיין (זבחים סב ב, מדות פ"ג מ"ג) וכתב הרמב"ם (פ"א מה' ביהב"ח ה' יז) "בונין כמו תל בדרומו של מזבח, מתמעט ויורד מראש המזבח עד הארץ והוא הנקרא כבש":

(תקז) כי המכחישים אמרו שלא היה כבש עיין בפי' הח' ז"ל (למטה כז א) והחכמים האחרונים שלהם, ר' אהרן הראשון (המבחר סוף פ' יתרו) וכן ר' אהרן האחרון (כתר תורה סוף פ' יתרו) הודו כי דברי חז"ל אמת ואמרו "ונכון הוא מה שאמרו בעלי הקבלה שהיה כבש נבנה במזבח חלק לא מעלות מעלות" פי' שהיה במזבח כבש חלק ומשופע והיו עולים עליו בדרך הליכה ולא בדילוג ובהרחבת הפסיעה כבמעלות: