(א) פי' שלא יוציא מלבו שמועת שקר להוציא דבה:

(ב) ואין זאת אזהרה שלא יעיד שקר, שהרי כבר הזהיר עליו לא תענה (למעלה כ יג):

(ג) וזהו טעם הסמיכות לאת העני עמך:

(ד) וכן הוא (מכילתא פ"כ) "אמר לו איש פלוני חייב לי ר' דינרין, ולי עד אחד בוא והצטרף עליו" ויהיה פי' אל תשת ידך, שלא יסייע לרשע ע"י שיהיה עד להוציא ממון בגזל:

(ה) וכן הוא (רמב"ם פ"י מה' עדות) שגם על העד יש אזהרה שלא להצטרף עם הפסול, אם אין הדיינים מכירים בו שהוא רשע, שעובר על לא תשת ידך עם רשע:

(ו) הח' ז"ל יפרש "לא תענה על רב", פי' כשיהיה ריב בין אנשים לא תעיד עדות על מה שלא ראית, ואין לך לסמוך על רבים המעידים ולהעיד מה שאתה לא ראית:

(ז) והזהיר תחלה לא תהיה אחרי רבים לרעות והוא מצות ל"ת, ואח"ז ציוה שתהא חייב אחרי רבים להטות אם לא יהיה לרעות, ופי' אותו עומד כענין לנטות:

(ח) כי לנטות הוא מהקל, כמו להיות נוטה אחרי רבים, ולהטות הוא מפועל הכבד הדגוש שהוא יוצא, ופי' להטות הדין כמו מטה משפט:

(ט) ופי' שם הח' ז"ל "ומטה משפט גר":

(י) עיין (סנהד' ב א יג ב):

(יא) ונלמוד מרישיה דקרא מדיוקא ולא מסיפיה כדעת הגאון:

(יב) ויהיה פי' הכתוב לדעת הח' ז"ל "לא תהיה אחרי רבים לרעות" לדיין ידבר (ונכנס באמצע לא תענה על רב) "לנטות אחרי רבים" פי' להיות נוטה אחרי רבים, "להטות" פי' להטות המשפט, והכל אזהרה אחת, ובאשר לא הזהיר מלנטות אחריהם, כ"א שלא לעות המשפט, מזה נלמוד, כי אם יהיו הרבים לטובה יש לך לנטות אחר הרוב:

(*) וכמו שפי' למעלה, עיין אות ו שמדבר בעדות:

(יג) ולחקור בדינו:

(יד) ושיעורו ומטה משפט גר:

(טו) עיין (למעלה כא ז):

(טז) עיין אות יב:

(יז) כי הפ' כולו ענין אחד:

(יח) ושם כתוב "לא תשא פני דל, ולא תהדר פני גדול" אלא "בצדק תשפוט עמיתך":

(יט) כי היל"ל אויְבָךְ בשוא תחת היו"ד וקמץ תחת הבי"ת כי שרשו איב:

(כ) והוא מהפועלים היוצאים, ואינו תואר:

(כא) וכן אֹיִבְךָ:

(כב) שכתוב אצל רביצת החמור:

(כג) והבאר יצחק יגרוס "ולא אמר אויבך" פי' למה לא אמר אויבך" בשוא היו"ד וקמץ תחת הבי"ת כי יותר נכון לומר אֹיִבְךָ בחירק:

(כד) חמור שנאך, ובמקח"מ "ולא אמר אויבך ולא שואנך" וכתב, כי יש להסתכל בזה כי נכון הוא שיאמר כן, והטעם הוא כי אעפ"י שהוא שונא אותך וחושק לראות רעתך לא תהיה אתה כן:

(כה) סמיכות קא דריש שסמך לפ'   "ודל לא תהדר בריבו":

(כו) עיין (מכילתא פ"כ, ב"מ לג א):

(כז) והוא פועל עומד:

(כח) ויהיה פי' וחדלת לך מעשות הדבר:

(כט) "ושמרת לעשות" שהוא ג"כ פועל עומד:

(ל) פי' חדל לך והשמר בך מהיות עוזבו רובץ תחת משאו:

(לא) והוא לשון לשון טעינה, וכן פי' רש"י ז"ל והרשב"ם עזיבה זו לשון עזרה, ויהיה פי' עזב תעזוב לשון סיוע וחזוק:

(לב) עיין אות כח וכט:

(לג) פי' שתתיר עמו הקשרים:

(לד) לדעתי צ"ל "מעזיבה" והוא טיח של טיט שנותנין על התקרה לחזוק, וכן הוא בג' (ב"מ קטז ב) ועיין רש"י שם, וכן פי' הח' ז"ל (נחמיה ג ח) "ויעזבו ירושלים מלשון חכמים מעזיבה, וי"א כי כן עזב תעזב עמו":

(לה) והוא בנחמיה, כי ספרי עזרא ונחמיה הם ספר אחד, וכן נחשבו בכ"ד ספרים לספר אחד, ולפנים היו קוראים לעזרא, עזרא א' ולנחמיה עזרא ב:

(*) ודעת הח' ז"ל שהוא לשון פריקה, וכן אז"ל (מכילתא שם, ב"מ לב א) בפריקה הכתוב מדבר וכן פי' רש"י ז"ל באחרונה מדרז"ל:

(לו) זו אזהרה לדיין, והכוונה הזהר שלא תחייבהו בדינו להיותו בלתי חשוב בעיניך מפני דלותו:

(לז) וכן פי' הח' ז"ל שם "מי שהוא ראוי לאכול":

(לח) וכן פי' רש"י ז"ל שם, לכהן הוא אומר:

(לט) פי' שמלת תאכלנו נאמר על הבכור שבעדר, ושב אל הבעל כשאר המאמרים שבזה הענין, וכן יאמר הח' ז"ל (דבר' יב יז) "והמכחשים אמרו כי הם שנים בכורים, האחד בכור פטר רחם, והשני בכור עדר, ואין צורך להשיב על הבליהם" ובכור עדר נקרא הנולד ראשון בתוך העדר, מפרישו הבעל ומוליכו למקום המובחר ושם אוכלו, ועיין קרני אור:

(מ) לשופטי העם:

(מא) אזהרה לדיין:

(מב) שם אזהרה לבעלי הריב, וכן פי' הח' ז"ל שם "עם בעלי הריב ידבר":

(מג) פי' באותו הדין:

(מד) פי' אף שידעת שהוא רשע בדבר אחר ולו משפט מות:

(מה) הלשון מגומגם קצת, וטעמו הואיל וכבר עשה הרשע בדבר אחר דבר קשה:

(מו) ואם תהרוג נקי באותו דבר, אף שהוא חייב מיתה ממקום אחר יהיה זה המשפט צדק אך לא אמת (המעמר):

(מז) עיין רשב"ם מה שביאר בזה:

(מח) אענישנו בזה הדין:

(מט) כי השם עצמו יעשה משפט בחייבים:

(נ) הח' ז"ל יבאר טעם הסמיכות:

(נא) ופי' דברים צדיקים, וכן דעת רש"י ז"ל פה, ובדבר' טז יט שפי' דברים המצודקים:

(נב) ולפי' הגאון ז"ל צ"ל דברים צדיקים:

(נג) פי' שהם צדיקים בדין זה, לא צדיקים בשאר מצוות וחייבים בדין זה:

(נד) כי צדיקים תאר לדברי:

(נה) (בדברים טז יט) כי השחד יעור עיני חכמים:

(נו) ויטהו מדרך הצדק:

(נז) מה שאמר, ושפטו את העם משפט צדק (שם שם יח):

(נח) וכמו שפי' רע"ס תהי קבלת הטענות באופן שיפסקו הדין בצדק, ופי' לאמר הצדק:

(נט) זהו ויסלף דברי צדיקים, יגרום לצדיקים שיהיו דבריהם מסולפים:

(ס) צ"ל "גם זה עם השופט ידבר" והנה למעלה באה מצות הגר לישראל, וגר לא תונה ולא תלחצנו, אבל כאן באה לשופט, ולזה לא אמר כאן לא תונה, כ"א לא תלחצנו:

(סא) וכן פי' הרלב"ג, אזהרה לדיין שלא ילחץ הגר בדינו כשיעלים עינו מלעיין כראוי בדינו מפני היות דעתו יותר קרובה אל העברי אשר יריב עמו:

(סב) כאלו ליחיד מדבר, וזהו לשופט:

(סג) והשוה אותם הכתוב:

(סד) בשביעית:

(סה) כמו שנאמר שמוט כל בעל משה ידו וגו' לא יגש איש את רעהו (דבר' טו ב):

(סו) והוא שמטת קרקעות:

(סז) שפי' תסיח דעתך ממנה כאלו איננה:

(סח) וכן הביא הרמב"ן ז"ל הפי' הזה כלשונו ממש מפי' הקצר:

(סט) עיין אות סז:

(ע) ולא, והשביעית:

(עא) היה ראוי להיות ובששת:

(עב) ופי' והשביעית מזריעת הארץ:

(עג) פי' כי מלת "למען" כמו "בעבור" וביאורו, שיאמר ששת ימים תעשה כל מעשיך בבית ובשדה בעבור שינוח בשביעי בן אמתך והגר וכן פי' הרמב"ן:

(עד) עיין למעלה כ' הערה לח:

(עה) ובאורו למען זה ינוח שורך וחמורך:

(עו) והעבד הוא עבד ערל יליד בית הנולד בעבדות, וגם עליו ראוי לך לרחם:

(עז) עיין ברמב"ן:

(עח) וכן הוא (מכילתא שם) לא תזכירו שלא תשבע לכותי ביראתו:

(עט) בס' (יהושע כג ז) ובשם אלהיהם לא תזכירו ולא תשבעו ולא תעבדום, וכתב הרמב"ן הוסיף שם לאוין לבאר כי האזהרה שלא יזכיר ולא ישביע שום אדם בשם עכו"ם:

(פ) ובמקח"מ "שתעבדני":

(פא) צ"ל "אל" ואפשר לפרש בלי לשבש את המלה, ודעתו על פ' לד כג:

(פב) וכן פי' הרמב"ן, ובחומשי רש"נ וכן בשארי חומשים "פני" והוא טעות:

(פג) כאלו נאמר לפני:

(פד) ופי' שם הח' ז"ל "אסרו חג הוא הכבש המוכן לזבוח":

(פה) כמו פעמים מן פעם ושניהם לשון אחד כמו הכיתני זה שלש רגלים (במד' כב כח):

(פו) כי רובם הלכו ברגלים שלש פעמים בשנה:

(פז) לפי שהפסח חל בניסן ראש חדשים:

(פח) וכן פי' (למעלה יב כ):

(פט) והעשיה היא רשות:

(צ) כי שם הוא חובה, ועיין למעלה יב טו, שם מבואר הענין בארוכה:

(צא) ר"ל אם נאמר שרק לילה הראשונה חובה לבד, למה לא כתב שבעת ימים לא תאכל חמץ, והנה לדעת הח' ז"ל תהיה אכילת מצה מצוה לכל שבעת הימים:

(צב) למעלה יג ד:

(צג) כי ידמו שהפי' מן "פני" פה פנים שלי:

(צד) ולא הרואים, ושם הפנים הם הנראים:

(צה) והפ' הזה אמרה חנה על שמואל והוא נפעל, והטעם שמואל יראה לפני ד':

(צו) אף כאן פי' ולא יראו לפני ריקם, וכן ת"א "וְלָא יִתְחַזון קָדָמַי רֵיקָנון" וכן תיוב"ע:

(צז) והוא סבוב תקופת ניסן:

(צח) שנפרש שהפנים הם הנראים:

(צט) כי הבאים הם הנראים:

(ק) עיין אות צו:

(קא) והוא חג השבועות, כי אז קציר חטים בא"י ועליה אמר הקציר סתם:

(קב) בחג המצות יהיה קציר שעורים, ולזה קרב אז העומר משעורים להתיר החדש:

(קג) לפי שהיו מונים השנים מתשרי לתשרי:

(קד) וכן הוא (מכילתא פ"כ) זכורך להוציא הנשים:

(קה) כן הוא (מכילתא שם) ושמחת להוציא חולה וכו', ומבואר בג' חגיגה ב א, עיי"ש:

(קו) ומביא אליו דורון, לאות על הכניעה והעבדות:

(קז) עיין (דבר' יד כב):

(קח) עיין רש"י ז"ל:

(קט) ופי' חגי קרבני, וצוה שלא ילין אימורי הפסח כדין גופו של פסח שנאמר בו, ולא תותירו ממנו עד בקר (לעיל יב י):

(קי) שם כתוב "ואחר הכינו להם ולכהנים, כי הכהנים בני אהרן בהעלות העולה והחלבים עד לילה", פי' ולזה הוצרכו הלוים להכין להם, והח' ז"ל יביא לראיה את הפ' הזה שלא הלינו גם החלבים:

(קיא) יפרש סוף הפ' מן ולא ילין חלב חגי עד בקר, ויפרש "עד הבקר" וכמו שפי' בפי' הקצר עיין אות קיד, ונכנס ביניהם ראיתו מהפסוק בדה"ב:

(קיב) ויחויב שיהיה החמץ מבוער קודם זמן שחיטתו:

(קיג) עיין רמב"ן מה שביאר בזה:

(קיד) ואין לינה אלא בעמוד השחר שנאמר עד בקר, אבל כל הלילה יכול להעלותו מן הרצפה למזבח, וכמו שפי' רש"י ז"ל, ועיין מכילתא ובהתוה"מ שם:

(קטו) מפסח יתחילו הבכורים, בכורי השעורים להתיר החדש לישראל:

(קטז) כ"ה דעת ענן (ס' המצות לענן הוצ' הרה"ח ד"ר הרכבי צד 155, הדסי בס' אשכול הכפר דף צא ד, ודף קלב ד, יעקב בן ראובן בס' העושר), מפני שיערימו כדי למהר הבישול, לוקחים עץ לח מן התאנה ויוציאו ממנה חלב חריף עד מאוד ומושחים מאת החלב ההוא טפה אחת ושתים על פרי העץ של תאנה ומחממהו השמש והיא מתבשלת למחר, וממהרים בבכוריה, לכן זכר הכתוב ג' פעמים לא תבשל ומלת גדי לשון מגדים (שיר ד יג), ופי' לא תבשל המגד ר"ל הפרי בליחות האילן הנמשל באֵם:

(קיז) כי שרשו מגד, וגדי שרשו גדה:

(קיח) והנפרד ממנו הוא מגד, כמו בגד בגדים, והסכימו עמו גם ראשי חכמי המקרא ר' אהרן הראשון (המבחר) וכתב "והמפרש לשון מגד דקדק משובש", וכן ר' אהרן האחרון (כתר תורה) כתב "וזה אינו נכון":

(קיט) ר"ל שיהיה השם בל"י משונה מלשון רבים:

(קכ) כי בשול המגד הוא ע"י השמש:

(קכא) ופי' שם הח' ז"ל, כי תבואות הזרע והכרם תלויה בשמש:

(קכב) שנקרא ליחות האילן חלב:

(קכג) כי אנה מצאנו שהעץ יקרא אֵם לפרי, ר"ל אמו של מגד:

(קכד) ודעתם בעבור שראש הפסוק מדבר בצמחים, באמרו, ראשית בכורי אדמתך, לכן פי' גם סוף הפ' שהוא לא תבשל גדי ג"כ לצמחים לא תבשל המגד ושיטת ענן לדרוש סמוכין, עיין אות קטז:

(קכה) ר"ל אם נפרש כן מפני ראשית הפ', מה יעשה בפ' לא תאכלו כל נבלה, וסוף הפ' שם ג"כ לא תבשל גדי בחלב אמו:

(קכו) ר"ל שהוא גדי ולא מגד:

(קכז) ויש פי' אחר שיפרשו חסרי הדעת, וגם הפי' הזה יפרשו חכמי המקרא עיין (המבחר משפטים, אשכול הכפר דף צא ב):

(קכח) ולשון בשול כטעם גדול, כמו הבשילו אשכלותיה (ברא' מ י) שפי' גדלו ופי' לא תגדל הבכור בחלב אמו אחר עבור שבעה ימים ללידתו, אלא מיום השמיני אתה חייב להביאו כמו שנאמר, ביום השמיני תתנו לי (למעלה כב כט):

(קכט) כי כבר אמר למעלה (שם) שבעת ימים יהיה עם אמו וביום השמיני תתנו לי:

(קל) בנבואת יואל "שלחו מגל כי בשל קציר" שפי' על גמר גידול פירות, שכבר נגמרו התבואה העומדת להקצר, ואין לאחר הקצירה, וכמו כן אין לאחר את הגדי שלא יינק הבכור בחלב אמו אחר שבעה ימים:

(קלא) ע"י חום השמש, שהוא מבשל אותן כמו אש, אבל לא מצאנוהו כן בגידול בעלי חיים, שאין גידולם ע"י אש או חום השמש:

(קלב) הוא רש"י ז"ל:

(קלג) כי כל קטן יקרא גדי:

(קלד) כן פי' רש"י ז"ל, אף עגל וכבש בכלל גדי שאין גדי אלא לשון ולד רך:

(קלה) כן פי' רש"י ז"ל:

(קלו) גדי אל עזים, וטעם הסמיכה מפני שיש גדי שאינו מן העזים:

(קלז) בנקודה אחת על הגימ"ל:

(קלח) כי שעיר גדול משעיר עזים, וכשם שהשעיר לא יאמר על מין אחר זולת העזים כן הגדי:

(קלט) עיין (מכילתא פ"כ, חולין קיג א):

(קמ) והוא הדין ליענה עצמה:

(קמא) ר"ל כי יתכן ששם היענה יכלול המין כמו השור ואיל וכבש, אבל בת היענה לא יתכן שתינח לכלול כל המין, כי מלת בת תורה שיש עליה אחר:

(קמב) אבל כשתגדל בשרה קשה מאוד ואין ראוי לאכלה:

(קמג) אף כשהוא עוד קטן בשרו קשה ואין ראוי לאכלו:

(קמד) בויקרא ד כח יאמר הכתוב והביא קרבנו שעירת עזים וגו', ואח"כ (שם ו יט) יאמר, הכהן המחטא אותה יאכלנה:

(קמה) ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת (שם כג יט), וגדי ושעיר עזים אחד הם:

(קמו) פי' צלוי באש:

(קמז) מזה נראה שהבשול הוא גם במים:

(קמח) וכן אז"ל, לעתיד לבוא הקב"ה מגלה להם לישראל מפני מה צותה התורה בשר בחלב, ופרה אדומה, ושעיר המשתלח:

(קמט) וכן כתב הרשב"ם:

(קנ) עיין בפי' הקצר:

(קנא) על לא תבשל:

(קנב) והוא כמו איסור מדאורייתא:

(קנג) לפי שהוא הנמצא יותר כמו שאמר ודי חלב עזים:

(קנד) ולאו דוקא בחלב אמו ולאו דוקא גדי:

(קנה) למטה לד כו, ובדברים יד כא:

(קנו) עיין אות קיח:

(קנז) עיין אות קל:

(קנח) עיין אות קלא:

(קנט) צ"ל "הליחות חלב":

(קס) שנקרא העץ אֵם לפרי:

(קסא) עיין אות קכד:

(קסב) ושם פי', כי טעם הסמך לא תבשל גדי כי הוא בשר:

(קסג) שנדע מאיזה גדי ידבר:

(קסד) כי הכתוב יאמר, לא תשחטו:

(קסה) אם שחט אותו ואת בנו על לא תשחטו, ואם בישל בשר בחלב על לא תבשלו:

(קסו) בעבור שיש בטלה ליחה רבה, וככה בחלב:

(קסז) וכן הוא (מכילתא פ"כ) דבר הכתוב בהווה מקום שדרך בהמות להטרף:

(קסח) והוא הדין למקרה יום אלא שדבר הכתוב בהווה:

(קסט) שדבר הכתוב בהווה:

(קע) יתרץ אומרו, ולהביאך, הרי משה לא נכנס, לזה יאמר שיאמר כן לישראל:

(קעא) ולזה יאמר אל תמר בו:

(קעב) שבו לוחות העדות, ולכן אמר כי שמי בקרבו:

(קעג) בלוחות העדות:

(קעד) הרי שר פי' מלאך:

(קעה) ומה שאמר בה"א הידיעה, בעבור כי הוא הכתוב בס' דניאל בעת ההיא יעמוד מיכאל השר הגדול (דניאל יב א):

(קעו) וכן הוא דעת רבינו חננאל, והביא בשמו גם רבינו בחיי והציוני נתן רמז ע"ז מלאכי אותיות מיכאל וי"מ שהוא גבריאל עיין בריקאנטי על התורה:

(קעז) עיי"ש בפי' הח' ז"ל:

(קעח) תיבת הנזכר אין לה טעם, ועיין קרני אור:

(קעט) הרוצה לעמוד על המאמר הארוך הזה יעיין ברא' א א בבאורי קרני אור הערה טו, שם הבאתי באריכות דעות מסכימיו ודעות מתנגדיו, ולא רציתי לשנות הדברים פה, ועיין דרכי משה להרה"ג מ' צ"ה חיות דף יב ב:

(קפ) ונראה שהם נכבדים ממנו:

(קפא) ראיות הגאון:

(קפב) והיה השומר נכבד מהשמור:

(קפג) כעבד אל אדונו:

(קפד) בזכרי' א ט "ואומר מה אלה אדוני, ויאמר אלי המלאך הדובר בי":

(קפה) וכן   כמה פעמים שאמר למלאך אדוני:

(קפו) בכתוב "ואדוני חכם כחכמת מלאך האלהים":

(קפז) כמספר אצבעות הידים:

(קפח) וכן פי' שם הח' ז"ל, ולא הזכיר השמש בעבור כי אין יכולת לעין לראותם יומם בעבור אור השמש:

(קפט) עיין רמב"ם פ"ג מה' יסוה"ת:

(קצ) כן הוא בג' (פסחים צד א) ושם הגי' כל הישוב כולו תחת ככב אחד יושב, ועיין שם דף קיח ב בתוס' ד"ה "מן שמים" שהביא מהג' הנ"ל, ויגרוס, כל העולם כולו תחת ככב אחד עומד, כגי' הח' ז"ל פה, וכן ברש"י הגי' "עומד" ובדקדוקי סופרים נוסח הכ"י "עומד יושב" ועיי"ש הערה כ שכתב "ונתערב שתי נוסחאות ביחד":

(קצא) שפי' תיקון וקיום מתמיד:

(קצב) וכן פי' שם הח' ז"ל, דרך בזוי, והטעם אחר שיש לך בריאות גדולות ונכבדות מהאדם, איך שמת לב לתת לו כבוד, ועיין מורה פי"ד מהח' הג':

(קצג) שהוא מושל עליהם:

(קצד) ר"ל אף לפי פירושו הוא חסר מהם:

(קצה) מהם:

(קצו) עיין ברא א א קרני אור הערה ט:

(קצז) ונקראים אצל הח' ז"ל בני אלהים, ופי' שם הח' ז"ל, כי מעלת הכוכבים גדולה ממעלת הגלגלים:

(קצח) פי' על המלאכים ועל הככבים שנקראו בני אלהים:

(קצט) וכן פי' שם הח' ז"ל בעולם העליון החל בנכבד ואמר הללוהו כל מלאכיו (תה' קמח ב) והשלים בנבזה, ואמר "הללוהו שמי השמים" (שם פ' ד) והוא כדור אש שהוא סמוך אל כדור הלבנה, ואח"כ הזכיר כדור הסגרור, והמים אשר מעל השמים (שם) והפך זה, בהזכירו העולם השפל התחיל בנבזה, הללו את ד' מן הארץ, תנינים וכל תהומות (שם פ' ז) החל להזכיר התנינים שהם בים:

(ר) שינה פה ממה שפי' בס' תהלים, כי שם פי' כי כל הנבראים בעולם השפל יאבדו, רק ישראל לבדו, על כן אמר וירם קרן לעמו תהלה לכל חסידיו (שם פ' יד) שיתהללו בדבר זה חסידי ישראל שהם חסידי השם לא כל ישראל:

(רא) ואם כי הפריז על המדה הרבה, אך לא על הגאון בפרט אמר כן, רק על כל מי שמתגאה בדמיונו לחשוב עצמו גדול ממלאכים:

(רב) שיאמר ויעמידם לעד לעולם (שם פ' ו):

(רג) והאדם איננו:

(רד) ר"ל הגרעינים המונחים באמצע הפרי:

(רה) ונבדלים בטבעיהם, וצריכים שמירה מעולה:

(רו) בציו, מגזרת בושה:

(רז) צדקו דברי הח' ז"ל בזה עיין (ידיעות הטבע להח' א' בערענשטיין תולדות חיי בעלי חיים) בפרקיו הראשונים מהביצה ותולדתה:

(רח) ופי' שם הח' ז"ל "וטעם הצלם מערכות המשרתים וככבי עליון שלא יעמדו רגע אחד על מתכונת אחת, וחכמי המזלות יודעים זה":

(רט) כן דעתו בענין המערכת ועיין קרני אור:

(רי) שפי' כמו מאלפנו, והוא מן ואאלפך חכמה (איוב לג לג) וטעמו מלמדינו:

(ריא) הדבורים יבנו בתיהם כלם בשש קצוות, ששה כתלים לכל חדר וחדר המרחק בין חדר לחדר, גדלם רחבם ועמקם שוים הם בצמצום ולא ישתנו זה מזה אף כחוט השערה:

(ריב) כי אנשי הודו היו בימי קדם אנשים ישרים שונאי עול, גזל ושארי מדות רעות:

(ריג) בעשור לחדש השביעי והוא יוהכ"פ:

(ריד) והמורה בפמ"ו מהח' הג' נתן טעם להקרבנות עיי"ש:

(רטו) בכל מקום שהח' ז"ל מביא חכמי הספירות, דעתו על חכמי הככבים והאיסטרולוגיא, והם נקראים אצלו חכמי המדות והספירות (עיין ברא' א טז קרני אור הערה קז):

(רטז) שם גדר, נקרא על צד ההשאלה, כי כמו שהגדר והקיר מבדיל בין שטח לשטח, ככה השם המבדיל בין מין למין נקרא ג"כ גדר, והוא שם אחד הבא מן שני שמות המחוברים יחד, והוראתו על מהות הדבר ועצמותו, ובהיות מהות כל דבר פי שנים בעצם חמרו וצורתו, לכן יהיה כל גדר בעל שני שמות, והרוצה לעמוד על דברים אלו (עיין מלת הגיון שער י, הגדרים שרש גדר):

(ריז) חכמת המדות, הוא חכמת הכמות לדעת כמות הדברים, דהיינו שידע האורך והרוחב והגובה של כל עצם מעצמים הנקרא (מאטעהמאטיקא, געאמטערריא):

(ריח) הוא חכמת התכונה (אסטראנאמיא):

(ריט) ובעת הזאת דקדקו האחרונים יותר, ומנו מספר לכוכבים הנראים לעין בלתי מזוינה בקרן-חזות חמשת אלפים ויותר:

(רכ) והם בגלגל השמיני ששם יש ככבים שאין להם חקר, מהם גדולים מכדור הארץ, ומהם קטנים ממנה ומה שתחתיו מהגלגלים אין בכל אחד אלא ככב אחד, לפי שאם היו בגלגלים ההם ככבים הרבה אזי היה כבד להגלגל בנענעו לגלגלים כלם:

(רכא) עתה נדע עפ"י נסיונות, כי מקום ההרגשה והתנועה בגוף החי הוא המקום אשר שם יתלכדו כל העצבים יחדו והיו לדבר אחד ולא נקרא מוח, כי מקור ההרגשה הוא המוח, והעצבים הם הצירים אשר בידם ישלח המוח את פקודתו לעורקים לנוד ולנוע:

(רכב) וכן פלוגתא דתנאי (סוטה מה ב, יומא פה א) מהיכן הולד נוצר מראשו וכו' אבא שאול אומר מטיבורו ומשלח שרשיו אילך ואילך:

(רכג) מלת שלשול הוראתו דבוק, כמו שלשלת מפני דבוק הטבעות, ומלת עיקר הוראתו יסוד ושרש, כי כל שרש מתורגם בלשון עיקר (משלי יב ג, איוב יט כח, שם ל, ד), והנה השם ברא ארבע תולדות ממזגות כנגד ד' יסודות א'ר'מ'ע' שמהם מורכבים ד' מזגי האדם, מרה ירוקה חם ויבש, מרה אדומה חם ולח, מרה לבנה קר ולח, מרה שחורה קר ויבש (עיין למטה כג כה קרני אור הערה לט), ויאמר הח' ז"ל שכל דבר נעלם מאתנו וגם בחכמות התולדות, למה הרכיב והדביק יחד היסוד חם ויבש והוציא המרה האדומה, כי היא חם ולח, והיה ראוי להוסיף בה? אך תוספת המזגים וחסרונם בשינוי הדם, ואין כח באדם לדעתו:

(רכד) הח' ז"ל דבר רק באדם באשר הוא אדם לא יוכל לדעת כל זה כ"א אחרי לימוד ויגיעה, כי האמונה ברוחניות הנפש והשארותה אחר המות היא יתד גדול שכל שאר האמונות תלויות בו, והח' ז"ל היה מאמין בזה כנראה מספריו במקומות הרבה:

(רכה) כי כן הורגלו לדבר ויותר לא יבינו:

(רכו) וכן פי' שם הח' ז"ל:

(רכז) היה ג"כ מלאך וכן פי' הח' ז"ל שם:

(רכח) כי השליח יאמר בלשון שולחו:

(רכט) ששרשו "מרה" והתי"ו הוא תי"ו האית"ן:

(רל) וכן כתב הרשב"ם, אבל אינו מגזרת סרבנות מן מרה מריתם, שא"כ היה לו לומר אל תמרה, כמו כל איש אשר ימרה את פיך (יהושע א יח):

(רלא) פי' לפי שחסר ה"א הוצרכו חכמי ספרד לומר שהוא מפעלי הכפל ושרשו "מרר":

(רלב) ששרשו "סבב":

(רלג) פי' אחרי כי ונסבה היא בה"א א"כ איננה מפעלי הכפל, ע"כ יפרש כי הוא מבנין נפעל ולזה היא בה"א, אבל שרשה סבב:

(רלד) ששרשו "בלל":

(רלה) מרר ומרה:

(רלו) כי שורר שרשו "שרר" ושרית שרשו שרה, ופי' אחד להם:

(רלז) שני שרשים והטעם אחד, אל תמר, שרשו מרה, וממר שרשו מרר:

(רלח) ממר הוא על משקל מכס:

(רלט) ושרשו "כסס", והמ"ם אינה מן השרש, אף מ"ם הראשונה של ממר אינה מן השרש, והנה טעם אל תמר בו, כמו וימרו, כי הם שני שרשים על ענין אחד:

(רמ) הוא מחובר לראש המקרא, השמר מפניו ושמע בקולו כי שמי בקרבו וכן פי' רש"י ז"ל:

(רמא) שהוא דבוק עם העניק תעניק שלפניו:

(רמב) הח' ר"י כספי עשרה כלי כסף היטיב לבאר בזה, ופי', כי מכל שמות השם יש שם שהוא שם העצם, בעבור כי זה השם מורה על מציאותו, ושהיה היה ויהיה, ונקודו ג"כ מורה עליו, ע"כ בהזכירו זה השם מורה שהוא לבדו ולא אחר, ואינו משתנה כמו שמשתנים האחרים:

(רמג) ואעפ"כ תמצא השם שיהיה תואר השם לפעמים מפני שהוא הכל, כי בהתאמת מציאותו יתאמת שהוא הממציא כל הנמצאים, ואם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי לא יוכל האדם להמצא, כי אם נאמר שהעולם לבדו עומד ואין אחר מעמידו איך הווים ונפסדים ומשתנים ? ומן הדין היה אחר שיפסדו שלא יתהוו, כי אין מי שיעמידם, ואם נאמר מי שהעמידם מאז, על כרחינו נאמר שהוא השי"ת:

(רמד) וע"ז אמר שהוא הכל, כי מתוך ידיעתו אליהם, ושהם פעולותיו שב לדמותו אל יוצרו, וכ"ז להבין השומע, ומה שאמר ומאתו הכל ר"ל כי בכחו יעמדו כולם, ועל כי היו בדורו אנשים שלא היו מודים בחידוש העולם, אעפ"י שהיו מודים כי בכח השם העולם עומד, ע"כ אמר ומאתו הכל, ואחרים שמודים על חידוש, ואינם מודים על ההשגחה הכללית, אבל יאמרו העולם כמנהגו הולך, ע"כ הוצרך לומר עוד שהוא הכל, והוא המעמידם תמיד ואין מסיר השגחתו מהם, וזה מה שהוצרך לפרש ככה ולומר, כי שם העצם יהיה שם תואר והוא הכל:

(רמה) מפני שאמר ושמי בקרבו, ומשמע הואיל והוא ברא הכל אם יתאר בהם אין חשש, ע"כ הוצרך להביא משל להבין השומע:

(רמו) פי' אל כל המרחק אשר יקרב ואשר ירחק:

(רמז) ומפני זה הרמז הוצרך לפרש הפסוק, כי היה הכבוד שוכן בתוך המחנות, ובעת שהיה נוסע לא היה כ"א בתוך המחנות:

(רמח) פי' ע"כ נברא לב האדם באמצע הגוף, והוא המקיים כל הגוף בכל עניניו, ובו קוים יוצאים חצים לרוח, וחצים לחום, המעמיך הגוף, והנשמה דבקה לגוף כדיבוק החום לאש, והם כדמות השמן עם האור, וע"כ אמר, ויוצא רוח אדם בקרבו:

(רמט) ועתה בא לפרש ולומר, כי בראותך פסוק זה שהוא אם שמוע תשמע בקולו שהוא המלאך והוא אחר: (

(רנ) ואח"כ אמר ועשית כל אשר אדבר שמורה שהוא בעצמו, וא"כ נראה לשניות ח"ו, ע"כ אמר אל תחשוב שהוא כך כנראה, אלא כי הוא האחד ואין לו שני והביא המשל מחכמי המדות ע"כ:

(רנא) הירח הולך וסובב את האדמה אשר היא איננה מאירה בפני עצמה, אך באור השמש תראה גם היא אור, והירח גוף אטום ועכור, לכן כאשר יעמדו השמש הירח והאדמה שלשתם אחד מול אחד בקו ישר, אז יקרה כי הירח יכסה מעינינו את פני השמש ותקדר השמש לנו רגעים אחדים, וזה יכול להיות רק בהתחדש החדש, או יום אחד לפניו ולאחריו:

(רנב) והלבנה בגלגל הראשון, והחמה ברביעי:

(רנג) פי' מאתו:

(רנד) זה יקרה רק כאשר שמש וירח מכוונים ונוכחים זה כנגד זה, והוא דוקא   בזמן חצי חדש הלבנה כאשר הירח במלואו, וזה נקרא זמן הניגוד ועיין למעלה יב ב אות כה:

(רנה) והסתכל בזה המשל הנכבד, כי כמו שאור הלבנה מאור השמש, ואם יאמר אומר זה אור השמש יאמר אמת כן אם יאמר אומר שפועל המלאך הוא מצדו יאמר אמת, ואם יאמר אומר שפועל המלאך הוא מצד הש"י יאמר אמת כיון שהשפעת המלאך יבא לו מאת הש"י כמו שאור הלבנה באה לו מאת השמש, ולפיכך אל תתמה אם יאמר בקולו שלא לנוכח, ואחר אמר ועשית את כל אשר אדבר שהוא לנכח:

(רנו) עיין אות רלא:

(רנז) וכן פי' הרשב"ם, ופי' אל תחליף דבר מכל אשר יצוך:

(רנח) עיין למעלה אות קעו:

(רנט) בג' (סנהד' לח ב) הוא מטטרון ששמו כשם רבו, וכן פי' רש"י ז"ל, ועיין בתרגום ירושלמי (ברא' ה כד) שיתרגם שחנוך הוא מיטטרון:

(רס) עיין אות רמ:

(רסא) שהוא שב להכתוב למעלה שם חמשה בקר ישלם וגו':

(רסב) ר"ל ניצוץ הראות:

(רסג) פי' העורות שבעין:

(רסד) הוא הליחה הקרחית אשר בו נמצא כח הראות והיא עגולה בצורת גרגיר:

(רסה) פי' זה הניצוץ היוצא מהעין אינו גוף רק כח בגוף:

(רסו) וזה האור צריך לאור אחר כדי שיפעול פעולתו:

(רסז) פי' צורות משונות ברגע אחד:

(רסח) כוונתו שכבר בחוש הנכבד והוא העין החלו לסור האזיקים של המקום והזמן, וברגע אחד צורות משונות ורחבי שמים יתכללו ברוחב חצי אצבע ויראה הכל (רנ"ק):

(רסט) ומזה יתבאר איך יהיה הדבר בק"ו באור הבלתי נראה לעין הדק יותר, והוא עצם השכל והרוחני איך יופיע מן השכל הבלתי תכלית במלאכים, היינו בעצמים הרוחנים (שם):

(רע) כי היא חומר חשוך:

(רעא) ובמקח"מ "הוא הוא":

(רעב) דעתו כי המלאכים הם הרוחות של הגלגלים והככבים, והנה הכוכבים הם גופות להם:

(רעג) ובכתוב "וירא אליו מלאך ד' ":

(רעד) ובכתוב "ויפן אליו ד' ויאמר לך בכחך זה" והנה אם המלאך נראה אליו היה ראוי שיאמר הכתוב "וירא מלאך השם אל גדעון ויאמר אליו" כי אנחנו יודעים מדרך הסברא שהמלאך הנראה אליו דבר לגדעון ולא השם ואיך יאמר ויאמר השם רק בעבור שהמלאך מושפע מהשם והולך בשליחותו, ע"כ כתוב על המלאך ויאמר ד':

(רעה) ר"ל כי בהיות האדם מוכן מטבע היצירה, ואחר הכין עצמו למעלת המדות ונפשו למעלת השכליות אז תתחדש לנפשו מעלת הנבואה, ותראה תמונות צורות ומראות בדבר השי"ת:

(רעו) הרוחני וכל עצם קיים תמיד בלתי משתנה יקרא לו בשם כבוד מושאל משם כובד בשביל קיומו ומעמדו:

(רעז) כוונת המשל כך הוא, כי כמו שהעין יוצא אותו הניצוץ ואינו חסר מהכח שבעין דבר, ורואה המוחשים ובסבת זה הזכיר גלינוס שהוא רואה צורות רבות ברגע אחד, וגם בסבת זה יכילי השמים בגרגר הלבן, וזה האור והכח שבעין הוא דבר אחד, כך הוא הדבר בעצמו בש"י ובמלאכים, ולכן הביא המשל דומה לזה ג"כ מאור השמש, כי כאשר תעיין תמצא המשל בעצמו, ולכן סיים באמרו והמלאכים הם בשם, וג"כ הראיה שהביא מוירא מלאך ד' אל גדעון:

(רעח) בברא' ג טו "ואיבה אשית":

(רעט) היו"ד יוצאת במבטא:

(רפ) שהיו"ד נראית:

(רפא) הוא ערוב ב' פסוקים, כתיב דן דין עני (ירמי' כב טז) וכתיב דין לא דנו (שם ה כח):

(רפב) בדגש היו"ד ויורה על הכפול:

(רפג) ושרשו איב והיו"ד עין הפעל נעלם ונסתר בצירי שתחת אל"ף פ"א הפעל:

(רפד) הוא הגרגשי:

(רפה) באמרו לשון יחיד:

(רפו) בנות לשון רבות, וצעדה יחידה, והטעם כל אחת מהבנות, כן האמורי והחתי וגו' רבים, והכחדתיו, לשון יחיד, וטעמו כל אחד ואחד:

(רפז) למעלה הזהיר על עו"ג שלך, וכאן הזהיר על עו"ג של אחרים:

(רפח) ברכת הלחם כולל כל מיני מאכל והוא העיקר והכל בכללו, ומימיך הוא אב לכל משקה אשר ישתה:

(רפט) שתהא בריא כי מה יועיל מאכל לחולה שאינו יכול לאכול:

(רצ) והזכיר הנקבות, כי בהן ימצא השכול והעקור יותר מן הזכרים, והטעם בארצך לכלול גם הבהמות (רמב"ן):

(רצא) שלא ימות במלחמה או במגפה בשנוי האויר רק בזקנה שימצא ימים כמספר אשר הם חיי האדם בדוריתיו (שם):

(רצב) כמו שאעשה עמכם אות לטובה, כן אעשה בשונאיכם לרעה:

(רצג) והאומה היא בנפש:

(רצד) והוא חולי בגוף

(רצה) תורה שבכתב ותורה שבע"פ:

(רצו) עיין אות רכא:

(רצז) וכן כתב הח' ז"ל בפי' לקהלת ז ג, וז"ל, כבר בארו חכמי הראיות שיש באדם שלש נפשות וכו' עיי"ש מה שהאריך בזה:

(רצח) (וביסוד מורא שער ז) יאמר "ותולדות בני אדם ויצריהם משתנים, יש מי ששלשתם חזקות בו ויש נחלשות, ויש השלש בתמורה, ואין צורך להאריך":

(רצט) כי המכה האדומה מזגה חמה ולחה:

(ש) מנהגי הגוף:

(שא) ובמקח"מ "השם יאמץ חכמתם":

(שב) עיין אות שב:

(שג) ובמקח"מ "האוכל"

(שד) וכמו שבחר הרדי"א שהעובד האמיתי לא יצטרך להנהגת הרופאים לשמור בריאותי כי הוא ית' יברך את מזונותיו ואף שיהיה כל מזונו מאכל לחם בלבד שזכרו הרופאים שהמלאים ממנו מזיק מאוד, ומשתהו מים שהם יסוד פשוט:

(שה) ועשה שלא כהוגן, ועיין למעלה כ"א יט אות שצא ובכתוב "כי ברופאים":

(שו) ובמקח"מ "שיורו":

(שז) ובמקח"מ "אלה עם אלה":

(שח) יהיה אצלה:

(שט) והוא בג' שבת קנו סע"א:

(שי) וכן כתב הח' ז"ל (י"מ שם) ואין לטעון איך ישנה השם חוקות השמים עיי"ש מה שהאריך בזה:

(שיא) אם נשמור דרכי התורה לא נקבל מהם שום רע:

(שיב) ושם לג כא האריך בזה, וכתב ג"כ, והנה לא יוכלו המשרתים לשנות דרכם ושיעביר אחד מהם החק שנתן לו השם ג"כ כל צבא השמים, והשפלים יקבלו מהם כפי מתכונתם, על כן לא ייטיבו ולא ירעו:

(שיג) אבל כלם יבואו בכלח אלי קבר:

(שיד) וכן פי' הרמב"ן:

(שטו) שיחיה כמדת השמן אשר בנר אלהים, והוא הלחות השרשי בתולדה:

(שטז) ופי' שם הח' ז"ל כי ימי האדם אינם קצובים, רק הם כפי הטבע, והטבע יתגבר ויעמוד כפי המעשים הנכונים, והעד למען יאריכון ימיך, ומה שאמר את מספר ימיך אמלא, הם שיוכל לחיות כפי טבעו כי הם במספר, תקצורנה מהזמן שיוכל לחיות, כי השם יחליש כחו, או ימיתם ע"י פגע ומקרה בעבור שאינם יראים ממנו:

(שיז) וסוף הפ' "ומת או במלחמה ירד ונספה" ויבאר:

(שיח) פי' מי שדבק בשם:

(שיט) אחר שהביא הפסוקים מנביאים וכתובים יביא גם מן התורה:

(שכ) עיין בפי' הח' ז"ל ובבאורי שם:

(שכא) עיין עיקרים ריש פ"ט מאמר א, ובפ"ה ממאמר הרביעי, רמב"ם הלכות תשובה ריש פ' חמישי ובפ' שמיני משמונה פרקיו:

(שכב) פי' שינוסו מלפניך ויהפכו לך ערפם, והרה"ג מ' י"פ רוצה להגיה "בראותם אותך":

(שכג) והתיבה הפוכה מן סער וצער והוא שם שחין ממית:

(שכד) שהם החוי והכנעני והחתי:

(שכה) אך לפי ששלשה אלה היו החזקים שבכל ז' עממין ע"כ הזכירם:

(שכו) ע"כ הזכיר רק אותם:

(שכז) וכן הביא הרמב"ן ז"ל מפי' הקצר:

(שכח) מהאחרים:

(שכט) וזה יהיה להם לסימן:

(של) וכמו שיבאר בפ' לא:

(שלא) עתה יבאר מה שאמר הכתוב, פן תהיה הארץ שממה, שאין זה ספק אלא אזהרה למען לא תהיה הארץ שממה, ויביא ראיה מן פן תקדש שפי' לא תזרע כרמך כלאים, למען לא תקדש, וכן פן תמותון (ברא' ג ג) שאין זה ספק אלא אזהרה למען לא תמותון:

(שלב) זהו לסימן, כלומר בזמן שישלח באנשי הארץ ההיא את הצרעה, ואז יתעסקו לרפאות חוליהם ותרבה עליהם חית השדה:

(שלג) עיי"ש מה שבאר בענין הזה:

(שלד) פי' עד שתרבה וכן פי' רש"י ז"ל:

(שלה) וכן פי' רש"י ז"ל וכן ת"א:

(שלו) והאזהרה היא מיד שיכנסו בארץ:

(שלז) שאם תכרות להם ברית על כרחך תכרות ברית גם לאלהיהם, כי תצטרך להניח להם שיקיימו אותם והצווי הוא שתשחיתם:

(שלח) אבל אם קבלו עליהם שלא לעבוד ע"ז רשאי הוא לקיימם (רמב"ן):

(שלט) וכן פי' רש"י ז"ל, הרי אלו כי משמשין במקום אשר, ועיין ברמב"ן מה שכתב ע"ז ובנתה"ש מה שהעיר עליהם: