(א) וכן פי' הרמב"ן, בעבור שהיה עד כאן המצות והמשפטים אל בני ישראל אמר עתה שהיה זה המאמר אל משה שהיא מצוה שיעשנה הוא בעצמו:

(ב) בא השם במקום הכנוי, והוא כמו עלה אלי:

(ג) וראוי לומר מאתו כי כבר הזכיר השם:

(ד) והיה לו לומר והייתי אני לכם:

(ה) ולא אמר ואותי:

(ו) וכן דעת הרשב"ם והרמב"ן והרלב"ג   והרדי"א:

(ז) כי שם היה כבוד ד' והורשה רק למשה (למעלה יט כ):

(ח) וההשתחויה תהיה רחוקה מראש ההר ששם הכבוד:

(ט) אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל:

(י) פי' אחר שאמר קודם ג"כ לנוכח עלה והיה לו לומר ונגשת לבדך:

(יא) ועיין ברמב"ן שנתן טעם ע"ז, וכן בציוני מה שהעיר ע"ז:

(יב) כי נבין זה מהכתוב, וכן פי' (למעלה כ כא ויבא משה שירד מן ההר:

(יג) וכן פי' הח' ז"ל שם:

(יד) דעת הח' ז"ל שמתחלת אתם ראיתם (למעלה כ יט) עד הנה אנכי שולח מלאך לפניך (הכתוב בפ' זו) היא פרשה אחת נאמרה למשה בזה אחר זה, וכן הנה אנכי שולח מלאך   לפניך עד ואל משה אמר:

(טו) עיין קרני אור הערה א:

(טז) שעשה אליהו בהר הכרמל כמש"כ, ויקח אליהו שתים עשרה אבנים כמספר שבטי בני יעקב (מ"א יח לא):

(יז) ובמקח"מ "בני הזקנים הבכורים" ר"ל שאלו הנערים היו בכורים, והם בני הזקנים שהיו ג"כ בכורים, וכ"ה בבא"י:

(יח) שיעלו עתה עם משה, והם נכללים באמרו "וגם הכהנים הנגשים אל ד' יתקדשו", כי הם היו אז כהני ישראל:

(יט) מה שכתוב למעלה כ כא, מזבח אדמה תעשה לך וזבחת עליו את עולותיך:

(כ) כי הם היו מהעולים עמו:

(כא) וכן פי' (למעלה יג י בפי' הקצר):

(כב) והם לא נקראו נערים:

(כג) והיו הכל פרים:

(כד) לכל שבט שתי פרים לעולה ושלמים:

(כה) הלמ"ד תשמש במקום בעבור:

(כו) ובמקח"מ "העולה":

(כז) מן המזרקות שקבל אותו בהם:

(כח) וכמו שיבאר:

(כט) פי' שנתן חציו האחד באגנות כדי לזורקו על העם, וחציו האחר שם ג"כ באגנות לזרקו על המזבח:

(ל) לזרוק על העם:

(לא) ספל עגול כסהר, ונמצא עוד "מכלי האגנות" (ישעי' כב כד):

(לב) באמרם נעשה ונשמע:

(לג) באגנות:

(לד) כי הזריקה היתה על הבגדים:

(לה) באמרו הנה דם הברית (פ' ח):

(לו) כמו שמבואר בפ' ד', ויכתוב משה וגו':

(לז) בפ' ג:

(לח) והראוי נשמע ונעשה:

(לט) מצות עשה המה מצות שיש בהם מעשה, ומצות ל"ת המה מצות שאין בהם מעשה:

(מ) בו נתקדש אהרן, וכן בזריקת הדם על העם קדש אותם:

(מא) שם לא פי' כלל:

(מב) כן ת"א ויוב"ע "ונסיב משה ית דמא וזרק מדבחא לכפרא על עמא" וכבר העירו המפרשים ע"ז כי אונקלס נטה בזה מפשט לשון הכתוב שמוסב על חצי השנית מן הדם אשר שם באגנות אשר אותם זרק על העם, עיין במיני תרגומא ובנתינה לגר ובשמלת גר מה שפי' בזה:

(מג) שפי' בעד העם:

(מד) וכן פי' רבינו חננאל "ולמה כרת הקב"ה עמהם ברית בדם רמז להם אם אתם מקיימים התורה מוטב, ואם לאו הריני מתיר דמכם לכרת ולמיתה", וכן פי' החזקוני להודיעם שיפרע מהם בדם אם לא יקיימו התנאי, וכן הוא אומר והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית (ויקרא כו כה):

(מה) כי מובן מענינו:

(מו) וכן כתב המורה בפ"ה מהח' הראשון, שכל ראייה או חזייה או הבטה שבאה בזה הענין היא השגה שכלית לא ראות עין, שאיננו ית' נמצא שישיגוהו העינים:

(מז) וזה היה ג"כ במראה הנבואה וכן פי' הציוני:

(מח) וכתב שהוא האבן שקורין לו בלע"ז קרישטא"ל, וכן פי' הר"י ן' גנאח בשרשיו, וכן פי' הרשב"ם לבנת לובן וענינו זכות גדול שהאור נראה מאחריו, וכן הוא בפס"ז "מלמד שהספיר לבן הוא":

(*) וכן פי' הריקאנטי:

(מט) ג"כ הטעם כפול:

(נ) כי אין לשון כמעשה נופל על גוון הלובן:

(נא) מגזרת קח לך לְבֵנָה (יחז' ד א), וכן פי' רש"י ז"ל מלשון לבנה, וכן ת"א "כעובד אַבַן טבא", ויובע"ת "כעובד אבן ספירינון":

(נב) ביחז' י, א "ואראה והנה אל הרקיע אשר על ראש הכרובים כאבן ספיר כמראה דמות כסא":

(נג) שתחת לבנת הספיר ראו כעצם השמים לטוהר:

(נד) שם א כב, ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא נטוי על ראשיהם מלמעלה, פי' כגוון הקרח הנורא, והוא הגליד הנקפא והנקרש ע"פ המים בימי הקור, והוא נורא בלבנותו וזהרו:

(נה) בכאן כתוב:

(נו) כי היא תחת הרקיע שהוא תחת הכסא:

(נז) ויהיה באור הכתוב כי היו רואים כסא הכבוד כמעשה לבנת של ספיר זך ובהיר, ותחת אותו כסא שהוא כמעשה לבנת הספיר ראו עצם השמים לטוהר, והוא הרקיע כעין הקרח הנורא הנטוי על ראשי החיות, ומזה הזכיר יחזקאל (שם י כ) היא החיה אשר ראיתי וגו' רצונו תחת הרקיע, והרקיע תחת הכסא, והכסא תחת אלהי ישראל, אבל הכתוב קיצר בזה, וכן כתב הרמב"ן ז"ל כלשונו של הח' ז"ל בלי שינוי ואם שלא הזכירו:

(נח) כי שם אמר כמראה ולא כמעשה:

(נט) זכו נזיריה משלג צחו מחלב:

(ס) אדמו עצם מפנינים ספיר גזרתם:

(סא) באבני החשן היו גוונים מחולפים, והיה בטור הראשון אֹדם, ובטור השני היה ספיר, ואם ספיר ג"כ אדום, הלא היה בטור הראשון אֹדם:

(*) וכן כתב הרמבמ"ן, והנה הספיר הנודע לנו בשם הזה מראיתו כמראה השמים, אבל יש בו אדמימות צח פתוך ומעורב עם מראה הרקיע:

(סב) כאבן ספיר (יחז' י א):

(סג) שאמר פה, כמעשה לבנת הספיר:

(סד) שהוא כמעשה לבנת הספיר:

(סה) וכתב המקו"ח אין ספק שכוון למה שאז"ל, שהוא שרו של עולם, והוא השכל הפועל שנותן צורות נפש כל חי:

(סו) ופי' שם הח' ז"ל, מגדוליה, הם נאצלים מהכל, כמו ואצלתי מן הרוח (במד' יא יז) וכן "ואל אצילי בני ישראל":

(סז) כי במלת אצילי יכנסו נדב ואביהוא ולא כן במלת זקני, וכן פי' רש"י ז"ל, הם נדב ואביהוא והזקנים:

(סח) וכן פי' הרשב"ם אעפ"י שראו את אלהי ישראל לא מתו:

(סט) את השלמים אכלו והעולות הקריבו (פסוק ה):

(ע) עשו שמחה ויו"ט מפני שזכו ונכנסו לאותה המראה הנכבדת ונצולו ויצאו בשלום:

(עא) ולכבודו של משה נכתב מקרא זה:

(עב) כי המה אחרי שזכו למדרגה זו חזרו אח"כ למדרגתם האנושית ואכלו ושתו מיד:

(עג) כי רק השבעים נקראים זקנים:

(עד) ואם אמר אל זקני היה משה ג"כ נכלל עמהם:

(עה) ובמקח"מ "הנבחרים":

(עו) עיין אות סז:

(עז) עיין אות סו, ועיין בפי' הרמב"ן (במד' יא יז):

(עח) כי לא השיגו מראה נבואיית גמורה:

(עט) אבל הם לא נתנבאו:

(פ) יד ד מציין כחו הנשגב ופעולותיו לטוב או לרע:

(פא) ופי' אעפ"י שראו מה שראו לא שלח ידו אליהם לתת להם תורה אלא נתנה ע"י משה והם אכלו ושתו:

(פב) ומחזה היא מדרגה למטה ממראה:

(פג) עיין אות סט:

(פד) עיין אות עב:

(פה) כן ת"א "יחזו ית יקרא דה' ":

(פו) הלשון קשה מאוד, ויכול להיות שכוונתו שגם בעצם התורה כתיב כן:

(פז) וכן ת"א ויוב"ע:

(פח) עיין אות ע וכן פי' הרמב"ן, כי כן חובה לשמוח בקבלת התורה:

(פט) יבאר מלת וֶהְיַה שטעמו שיתעכב שם:

(צ) שצוה ד' לעשות:

(צא) לכן לא נאמר בהם מעשה אלהים:

(צב) שפי' שם, תקנם:

(צג) גם זה מדברי החכם הספרדי, בעבור שכתוב פה לחת האבן, וכן למטה לא יח לחת אבן:

(צד) ובמקח"מ "כאשר הזכיר אבנים בשניים" מזה ירצה החכם הספרדי להוכיח ולחלק בין לוחות הראשונים לשניים ועיין אות קג:

(צה) בדבר' ט ט, שם שם י, שם שם יא:

(צו) וכן הוא פי' הפסוק ואתנה לך לחת האבן אשר כתבתי, והתורה והמצוה להורותם, וכן פי' הרמב"ן:

(צז) כי כן כתוב "אשר כתבתי" והשאר כתבם משה על פיו:

(צח) יפרש דעת הגאון ז"ל כי התורה, הוא תורה שבכתב:

(צט) וכן כתב הרמב"ם בהקדמת חבורו ליד החזקה, תורה זו תורה שבכתב והמצוה זו פירושה, וצונו לעשות התורה עפ"י המצוה, ומצוה זו היא נקראת תורה שבע"פ:

(ק) ויסיים "ואדברה אליך את כל המצוה והחקים והמשפטים אשר תלמדם":

(קא) פי' אנכי וכבד, ואם נאמר שדעתו (למעלה כ א) שדבור אנכי אינו מן המנין, אזי הראשון לא יהיה לך, והחמישי לא תרצח:

(קב) והשמונה הנשארים הם המצוה:

(קג) עיין אות צג וצד שהביא בשם חכם אחד בספרד, ושם כתב דברים מקוטעין, או שחסרו איזה תיבות ופה ביאר מעט, כי הלוחות היו לפעמים שני לוחות ולפעמים לוח אחד:

(קד) סמיכתם הוא זה מה שאמר הכתוב פה, לחת האבן, וכן (למטה לא יח) לחת אבן ולא אמר אבנים:

(קה) והוזכרו בשניהם אבנים:

(קו) מאבן אחד שני לחת, ע"כ אמר לחת אבן:

(קז) על תורה שבע"פ:

(קח) ושב על הלוחות:

(קט) ורק על הלוחות כתב עשרת הדברים:

(קי) משה כתב התורה על פי השם:

(קיא) וכן פי' בעל מעשה ד' אחר שהשיג על הרמב"ן ועל הח' ז"ל עיין קרני אור הערה יג:

(קיב) עתה יבאר דעתו, ולבל יקשה עליך מה שכתוב "אשר כתבתי להורותם":

(קיג) וכן קראם הכתוב בשם תורה (ויקרא יב ז, יג נט, יד ב, לב נז, טו לב):

(קיד) וכן פי' רש"י והרמב"ן ז"ל, שכל מ' יום שהיה משה בהר היה יהושע ממתין אותו בתחתית ההר:

(קטו) וכן פי' רש"י ז"ל:

(קטז) ע"כ כתוב בה"א הידיעה:

(קיז) ודעתו בזה כמו שביאר למעלה בפי' הקצר ב ד, על "ותתצב אחותו" "יתכן להיות אחותו ממשפחתו", כי אם לא נאמר כן הלא יקשה איך יתכן זה שהיה אהרן בכור, הלא הוא גדול ממשה ג' שנים, ומרים תהיה גדולה מן משה ב' שנים, ואיך אמר הכתוב, ותתצב אחותו מרחוק לדעה (שם) וכן קראה את אמה להיניקו בבת שנתים, ועיין באורי שם:

(קיח) ג"כ בכור:

(קיט) כי השבעים היו כולם בכורים:

(קכ) משה העמידם במקומו שהם ידיינו כל זמן היותו בהר:

(קכא) כן צ"ל, וכן הגי' במק"ג קהלות משה, ובחומשי רש"נ בלא תיבת "רק" וטעות הוא, ובמקח"מ "עד השנה השנית":

(קכב) וזה היה בשנה הראשונה, עד שלא העמידו שופטים בעצת יתרו:

(קכג) הכתובים למעלה פ' ט:

(קכד) בבמדבר יז טז:

(קכה) עיין אות קיד:

(קכו) צ"ל בנה של מרים הנביאה, כי לא מצינו בשום מקור שחור היה בעלה של מרים רק בנה, והוא בג' (סוטה יא ב):

(קכז) כי התורה לא גילה לנו בפירוש:

(קכח) בג' (סוטה שם):

(קכט) וכן כתוב וחור הוליד את אורי, ואורי הוליד את בצלאל (דה"א ב כ):

(קל) וזה היה בשנה שניה שיצאו ישראל ממצרים:

(קלא) עיין בג' (סנהד' סט סע"ב) ושם מבואר החשבון, וכן הביא רש"י ז"ל החשבון בדה"א ב כ, שכל אחד מהם היה פחות מן ח' שנים כשהולידו:

(קלב) בג' (סנהד' שם) מאמר רב חסדא אמר זעירי, הכל מודים בבן תשע שנים ויום אחד שביאתו ביאה, פחות מבן שמונה שאין ביאתו ביאה, לא נחלקו אלא בבן שמונה, דב"ש סברי גמרינן מדורות הראשונים, וב"ה סברי לא גמרינן מדורות הראשונים:

(קלג) וכן כתוב (דה"א ב ט):

(קלד) וכ"כ (שם שם מב):

(קלה) משבט יהודה:

(קלו) כן הוא בג' (סוטה שם):

(קלז) מלת בֶּן כשהוא סמוך לשם אחר מנוקד בשלש נקודות דהיינו בסגול:

(קלח) הח' ז"ל ציין רק המכוון מזה, ובכתוב, ותלד בלהה שפחת רחל בן שני ליעקב, והוא בשתי נקודות:

(קלט) כי שני תואר למלת בֵּן והכוונה בן שהוא שני, ולא בסמיכות בֵּן של שני:

(קמ) ואיך נקרא את האב יפוני, בעבור שהבן פנה מעדת מרגלים:

(קמא) וכן פי' הג' מלבי"ם (דה"א ד, יג יד) שמן אשחור יצא קנז הראשון, והוא הוליד את יפונה, שע"כ נקרא כלב בן יפונה הקנזי, ר"ל שיפונה היה בן קנז, ויפונה הוליד שני בנים קנז וכלב, וע"כ אמר וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב (יהושע טו יז) ר"ל שקנז אבי עתניאל היה אחי כלב:

(קמב) כי היה בן אורי בן חור בן כלב:

(קמג) עיין רש"י ורד"ק (דה"א ב יח):

(קמד) שם שם כ:

(קמה) שם שם כא:

(קמו) צ"ל "כלב הנביא בן חצרון":

(קמז) צ"ל "תחסר":

(קמח) וכן כתב הרד"ק (דה"א   ב יח) וכן הוא בפי' על דברי הימים המיוחס לאחד מתלמידי רס"ג, כי איך יתכן לומר שבן מאה ושבעים הוליד חצרון לכלב, הלא חצרון לא חיה צ' ? וכלב בנו נולד קודם שהיה לו ס' שנה:

(קמט) פי' וכלב הוליד:

(קנ) שם שם כא:

(קנא) ששם מבואר:

(קנב) דעת הגאון שיתרו בא קודם מ"ת (למעלה יח א), וא"כ היו שם השרים שמינה משה בעצת יתרו, ויאמר הגאון אם לא ידעו השרים הנזכרים בפ' וישמע (פי' בפ' יתרו) אז יגשו הבעלי דברים אל אהרן וחור:

(קנג) למעלה יח א:

(קנד) וכדעת ר' יוסי הגלילי שזה היה מעשה אחר עשרת הדברות שהיו תחלה לארבעים יום (יומא ד א) ויכסהו הענן ששת ימים למשה, ויקרא אל משה ביום השביעי לקבולי שאר תורה (שם שם ב) וכן הביא רש"י הי"א בסופו, ועיין הגהות הב"ח שם:

(קנה) כדעת ר"ע (יומא שם):

(קנו) כדעת ר' יוסי הגלילי:

(קנז) שכסה הענן את משה:

(קנח) עיין אות קנד:

(קנט) בעת שאמר לו השם, עלה אלי ההרה (פ' יב):

(קס) שינה בכאן ממה שבאר בפי' הארוך, כי לפי פירושו שם היה יום השביעי בי"ג לחודש (עיין אות קנד), ונראה לי שזה הוא פי' הגאון, שהגאון יפרש כן, ואח"כ יבאר טעם הפי' מהגאון:

(קסא) לפי פי' הגאון שהביא הח' ז"ל שלא יתכן, קשה הלא הששה ימים הם ימי פרישה, שכל הנכנס למחנה שכינה טעון פרישה ששה ימים (עיין יומא ד ב):

(קסב) ומשם קרא אל משה ביום השביעי:

(קסג) אל הערפל ששם כבוד אלהים:

(קסד) וכר' יוסי הגלילי, ארבעין דהר בהדי ששה דפרישה (יומא שם):