(א) סמיכות קא דריש, למעלה כתיב ויעל משה אל ההר, ויפרש שדבר לו שם על דבר המשכן, וכן דעת חז"ל ורוב המפרשים כי כל צווים אלה נצטוה במ' יום הראשונים שעלה משה בהר לקבל הלוחות:

(ב) ולא יצטרך עוד לעלות אל ראש ההר וכן פי' הרמב"ן:

(ג) עיין אות ו:

(ד) ופי' שיקחו ממונם הפרשה לתת לשמי ולעבודתי:

(ה) ופי' קחי מביתך והביאי לי:

(ו) וכן יאמר הח' ז"ל (ברא' יט ב) עיין באורי שם:

(ז) למטה לח כה:

(ח) איך יחשוב פה הכסף בין הדברים הנדבים:

(ט) פי' שלבד מחצית השקל שהובא בשוה, בא גם כסף אחר לנדבה שממנו עשו כלי שרת, ועליו אמר כאן זהב וכסף ונחשת, והזכירו בין הדברים הבאים בנדבה, וכן פי' רש"י ז"ל, ועיין בפי' הקצר למטה ל טז:

(י) דעת הח' ז"ל שהיו ששה עשר דברים וכן הוא דעת רבינו סעדיה גאון, ואלו הן זהב, כסף, נחושת, תכלת, ארגמן, תולעת שני, שש, עזים, עורות אלים, עורות תחשים, עצי שטים, שמן למאור, בשמים, סמים, אבני שהם, אבני מלואים, הרי ששה עשר, ועיין קרני אור:

(יא) והכסף חיוב בקע לגלגלת:

(יב) וכן פה אם הכסף לא היה בנדבה מכ"ז בכללות חשב גם הכסף:

(יג) עיין רש"י למעלה כ כב:

(יד) עיין בפי' הרד"ק שם:

(טו) כי מלת תרומה נאמרת בחובות ובנדבות:

(טז) כי הוא עומד ומתקיים זמן הרבה:

(יז) לכלי שרת והיו גם לאדנים:

(יח) למזבח העולה ולכליו:

(יט) שת"ז לחוזק ועצם המתכת:

(כ) דעת הח' ז"ל בס' שמוש המזלות, כי הברזל מחלקו של מאדים שהוא הפך המקום, ואל ישתבש עליך דבר שאמר על שבתאי שהברזל מחלקו, כי שם ביאר על הברזל שיש עליו חלודה, אבל הברזל וכלי המלחמה וההרג מחלקו של מאדים:

(כא) עיין אות יג:

(כב) הוא יפרש אותו מגזרת תכלית, הטעם גוון שחור שהוא תכלית כל הצבעים, וכן הוא דעת הרמב"ם (הלכות ציצית פ"ב ה"ב):

(כג) ויש שאינם גורסים המלות "והכל ישובו אליו" מפני שלשון ישובו משמע שהיה כן מקודם:

(כד) כי כל הצבעים יתהפכו למראה שחור, והצבע שחור לא יתהפך למראה אחר:

(כה) וכן הוא בג' (יבמות ד ב) תכלת עמרא הוא, ומה שפי' שהוא ירוק עיין אות לב, וכן פי' רש"י ז"ל צמר צבוע בדם חלזון וצבעו ירוק:

(כו) וכן ת"א על ארגמן אַרְגְוָנָא:

(כז) ומין אחר לא יקלוט אותו הצבע:

(*) ובכתוב "ואת שני התולעת":

(כח) בעבור שהוא הוה מן התולעת:

(כט) וכן הוא דעת הרדי"א, אבל הוא יאמר כי כל השלשה מינים תכלת וארגמן ותולעת שני הם כולם משי, והתכלת הוא המשי הצבוע בצבע דומה לים, והארגמן הוא המשי הצבוע אדום, והתולעת שני הוא המשי שהוא נאה כפי תולדתו ואין לו צבע אחר:

(ל) ובכתוב "שש ברקמה" שש הוא פשתן מצרי, שהוא משובח מאד במינו, ודעת הרלב"ג כשהוא כפול ומכופל ששה חוטים ביחד נקרא שש או שש משזר, וכשהוא חוט אחד לבדו נקרא בד, מורה על היחידי, כמו שש שמורה על ששה, ושם הדבר בעצמו הוא פשתים או בוץ, ולא כן דעת הח' ז"ל בפי' הקצר (פסוק ז):

(לא) הוא צמר העזים הרך ההוה בעזים סביב שרשי השערות הקשות שהוא בתכלית הרכות:

(לב) כן הוא בג' (מנחות מג ב, חולין פט א, סוטה יז א) מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין מפני שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע ורקיע לכסא הכבוד, ועיין רש"י סוטה שם:

(לג) ואחריה השחור, ובפי' הארוך הביא הפי' בשם יפת ולא הסכים לו:

(לד) וכן כתב הרמב"ם פ"ח מהלכות כלי המקדש הי"ג, הארגמן הוא צמר צבוע אדום:

(לה) בדה"ב ב ו "ארגון":

(לו) "ארגוונא" וכן ת"א:

(לז) שהוא לשון הערב וישמעאל:

(לח) וכן כתב רש"י ז"ל (ישעי' א יח) שהוא צמר צבוע אדום ע"י גרעינין שיש תולעת בכל אחד מהן:

(לט) מלת שָנִי הוא באור לאיזה צבע שיש בו:

(מ) ואם כתוב תולעת שני, הוא ע"ש שהוא צבוע פעמים וכן פי' הגר"א שהנצבע בצבע ראשון הוא נקרא תולע, והצמר הצבוע מהתולע בשניה זהו שני, והצבע שלו יותר אדום:

(מא) עיין מעשה חושב פ"ג שיבאר ההבדל בין תולעת שני ובין שני תולעת:

(מב) נכלל המתואר בתואר:

(מג) שת"ז לצבע אדום:

(מד) ודעתם, כי כתוב וירקעו את פחי הזהב וקצץ פתילים לעשות בתוך התכלת (למטה לט ג) ואיך יתכן הזהב להעשות עם צמר כי הזהב לא יתישר עם הצמר:

(מה) עיין אות כט:

(מו) עיין אות לא:

(מז) עיין אות ל:

(מח) כי גם איל בן שנה נקרא איל, אך עורו קטן ורך, לזה יפרש שהם גדולים:

(מט) שם יודעים לעשות עורות ולהאדים אותם:

(נ) והיו עושים ממנה מנעלים, ועיין ברא"ם מה שטען ע"ז, ובס' מעשה ה' מה שהעיר על הרא"ם:

(נא) בסימניו:

(נב) עיין מקו"ב רש"י אות טו:

(נג) שכתוב שם ג"כ תיבת "אתו", וכל איש אשר נמצא אתו תכלת וארגמן (למטה לה כג), דייק מתיבת "אתו" שמשמע מכבר, וכן הוא בחזית שם, אשר נמצא עצי שטים אין כתיב כאן, אלא אשר נמצא אתו, מתחלה:

(נד) ולתרץ התמיה כי זה היה מה שהוציאום לצרכם, וצוה משה לכל איש אשר נמצא אתו, כי לולי זה היה אומר וכל אשר הוציאו עצי שטים הביאום, אחרי שבכוונה נטעם יעקב ובכוונה הוציאום:

(נה) פי' ואף אם נאמר כן ר"ל שנפרש שהוציאו לצרכם:

(נו) פי' אם אמרנו שהוציאו לצרכם, ולא נחוש מהטענה הראשונה שטעננו, והלא הם לא הוציאו לצרכם אלא במצות משה, מכל מקום יש לתמוה, מה צורך יש להם באותם הארזים:

(נז) וכן פי' הח' ז"ל (למעלה י י):

(נח) וישובו מיד, ולבנות בנין מארזים רבים שיובילו עמהם עם הבריחים המלאכה לימים רבים:

(נט) והם עצים הנקראים שטים, וכן כתיב וישב ישראל בשטים (במד' כה א) והוא מין ארז, ועיין בנתה"ש מה שהאריך בזה:

(ס) עיין (למעלה טו כב ) ובבאורי שם:

(סא) שאל"כ היה לו למשה לצוות שיכרתו עצי שטים מהיער:

(סב) מה שכרת כל אחד מהיער לצרכו:

(סג) וכן פי' רש"י ז"ל "צבועות היו אדום לאחר עבודן", והנה מאדמים, בעבור שהם נפעלים ע"י אדם ואשר הם בטבעם יאמר אדומים:

(סד) הוא לשון בינוני פעול מבנין הכבד הדגוש היוצא מן הפעול המאדם:

(סה) ובא קמץ חטף תמורת השורק:

(סו) מאותיות אהח"ע:

(סז) עיין אות נ:

(סח) ודעתם כי שטה היא ארז ועיין אות עה:

(סט) פה קיים מה שסתר בפי' הארוך, ואלו ראה הרא"ם ובעל מעשה ה' מה שפי' כאן בפי' הקצר שיסכים לדרז"ל לא הרעישו עליו כן, ומן התימה איך העלימו המשיגים עין מן פירושו (למעלה טו כב) שכתב ג"כ שהוציאו עצי שטים ממצרים, עיין קרני אור הערה ט, וגם חכמי המקרא (המבחר) הסכימו לזה:

(ע) והעצי שטים היו להעמיד אהלים שם במדבר להגן מפני השרב והשמש:

(עא) רק התמיהה, מפני מה הוצרכו להעמיד אהלים גדולים גבוהים כ"כ:

(עב) והיו האהלים גבוהים מאוד:

(עג) שהיו ארוכים מאוד:

(עד) שהיו מחוברים משתי חתיכות עיין בפי' הקצר (למטה כו ל) ובבאורי שם:

(עה) פה יבאר טעם הי"א שאמרו שמהמדבר כרתום מפני ששטה היא מין ארז, וארזים כאלה היו במדבר ויביא ראיה מן ארז שטה, ויהיה ארז שטה דבוק, כלומר מין ארז הנקרא שטה:

(עו) ומה שקיים בפי' הארוך סתר פה:

(עז) שם "מאור" מציין הדבר והמקום ששם נתון הדבר להאיר על ידו, ויפרש שמן למאור (בפתח הלמ"ד שהוא מקום ה"א הדעת) לצורך המאור, הידוע, והיה בו שמן זית זך כמשפט להעלות נר תמיד, גם יש לפרש, כמשפט כל למ"ד במקום בעבור:

(עח) פי' לצורך קטורת הביאו סמים, וכן פי' הרשב"ם ורב"ח והחזקוני, ודעתם שאין הסמים בכלל הבשמים:

(עט) ואז לא היה מקום לטעות, וידענו שהוא דוקא על שמן המשחה, ואין הסמים בכלל הבשמים:

(פ) כי במעשה לא הזכיר הכתוב שהביאו סמים אלא בושם, א"כ כולם בכלל הבשם, וכן כתב הרמב"ן:

(פא) פי' שמלת "בשמים" כוללת לשניהם, לשמן המשחה ולקטרת:

(פב) כי יכנסו בקטרת בשמים שבלת נרד וכרכם וקנמן כדברי רז"ל, ולא הוצרך להזכיר ובשמים וסמים לקטרת בעבור שהזכיר לקטרת הסמים, כאשר לא הזכיר שמן לשמן המשחה, וכן פי' הרמב"ן וכתב "וזהו הנכון":

(פג) ומפורשים למטה ל, כג כד:

(פד) בשמים הוא שם כלל לדברים החשובים בבעלי הריח, וגם הסמים בכלל הבושם:

(פה) ויהיה פי' הכתוב אבני שהם שיש, שתים לאפוד ואחת לחשן וכן פי' הרמב"ן, ועיין ברא"ם מה שהעיר ע"ז:

(פו) ופי' בפי' הקצר:

(פז) וכן פי' רש"י ז"ל:

(פח) עיין ערכו בראש ס' בראשית:

(פט) השנים עשר אבנים היו באמצע החשן מלבר:

(צ) שתי אבני השהם שהיו על שתי כתפותיו למעלה מהחשן:

(צא) פי' שיהיו ערוכים בסדר, כמש"כ למטה כח, יז יח יט כ:

(צב) הח' ז"ל יבאר טעם וקשור הפרשיות וסדריהם:

(צג) למטה פ' כה כו:

(צד) מן פ' לא עד פ' מ:

(צה) פ' כד כה:

(צו) מן פ' כו עד פ' ל:

(צז) (למטה ל ג ד):

(צח) השתי משבצות היו קבועות בסוף כתפות האפוד להכניס בהן השרשרות, ושתי טבעות היו קבועות בכתפות האפוד למטה מן החשן סמוך למקום חבורן עם האפוד:

(צט) הארבע טבעות היו קבועות בארבע זויות החשן, ובשתי טבעות של מעלה שהחשן נתלה בהם היה נותן שתי שרשרות הזהב, ובשתי טבעות שלמטה נותן שתי פתיל תכלת לחברן עם שתי הטבעות שלמעלה מחשב האפוד:

(ק) וציץ נזר הקדש למטה כח לו, וקרסי המשכן כו ו, וטבעות הקרשים שם שם כט:

(קא) שם שם לז:

(קב) כח לג:

(קג) כו לב והיו ג"כ זהב:

(קד) במעשה האפוד והחשן היו חוטי זהב ושבוצי האבנים היו מזהב:

(קה) פ' יא:

(קו) היו מצופים זהב פ' יג:

(קז) פ' כג ופ' כח:

(קח) למטה כו לב:

(קט) שם שם לז:

(קי) למטה ל, ג ה:

(קיא) כו כט:

(קיב) הכסף לששה ותשעים אדנים, והמשכן ארכו שלשים, והיה מפתח המזרח עד הפרכת עשרים של היכל, והוא הנקרא קדש, וממנו לצד מערב עשר אמות של בית קדש הקדשים:

(קיג) ארבעה אדני כסף:

(קיד) היו של כסף כז יז:

(קטו) כו יא:

(קטז) שם שם לז:

(קיז) היו ג"כ של נחשת כז, ב ג ד:

(קיח) ג"כ נחשת שם פ' ו:

(קיט) היו ג"כ של נחשת שם פ' י יא יב יד טו טז:

(קכ) היו ג"כ נחשת, הכיור וכנו ל יח, והיתדות כז יט:

(קכא) כח לא:

(קכב) היו ג"כ תכלת פתיל הציץ כח לז, ופתיל הריכום שם פ' כח:

(קכג) הם בגדי הנסיעה לכסות הבגדים וכלי הקדש (למטה לט א, במדבר ד) והיו מתכלת:

(קכד) היו בם תכלת:

(קכה) היו בם תכלת:

(קכו) במד' ד יג:

(קכז) היה ג"כ בהם ארגמן:

(קכח) במד' ד ח:

(קכט) היה ג"כ תולעת שני:

(קל) ובכולם היה שש:

(קלא) ובכולם היה שש:

(קלב) עיין אות ל:

(קלג) והיו המכנסים עשוים ג"כ מחוטין שזורים:

(קלד) למטה לט כד:

(קלה) למטה כו ז:

(קלו) (שם שם יד):

(קלז) שם שם:

(קלח) (במד' ד ו):

(קלט) שם שם ח י:

(קמ) (שם שם יא יב יד):

(קמא) למטה פ' י יג:

(קמב) למטה פ' כג, כה, וכח:

(קמג) היו ג"כ של עצי שטים:

(קמד) למטה כו לז:

(קמה) למטה כז א ו:

(קמו) להקל המשא:

(קמז) שלא יכבד:

(קמח) מ"א ז מח:

(קמט) שם שם:

(קנ) עיין פ' טז ובבאורי שם:

(קנא) עיין בפי' הח' ז"ל דבר' י, א ובבאורי שם:

(קנב) סוד המשכן הוא שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר (רמב"ן):

(קנג) הראה השם למשה תבנית הכלים והבנינים בראיה ממש:

(קנד) ולמרע"ה הראה במראות העין:

(קנה) הח' ז"ל פי' בפ' ח' כי נקרא מקדש בעבור היותו משכן השם הקדוש, ואחר שהזכיר מקדש שבאורו כמו משכן, ע"כ הזכיר המשכן בה"א הידיעה:

(קנו) הנכתב לפני זה:

(קנז) ואח"כ בפ' השני יאמר את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו, ועליה לבד אמר וכן תעשו שפי' על הכלים, וע"ז יורה תוספת הוי"ו, ועיין רש"י, וברמב"ן מה שהעיר ע"ז:

(קנח) שהראה לו השם עיין אות קנג ושם פי' במראה העין:

(קנט) בפ' ח' אמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ומוסב על בנ"י, ע"כ אמר בארון ג"כ ועשו ל"ר ויחזור אל בנ"י הנזכרים למעלה:

(קס) פי' עובי הארון עם הצפוי מב' העברים חצי אמה:

(קסא) למלאות הארון שנשאר בחללו רק אמתים:

(קסב) פי' אף אם נאמר, ור"ל כמו שמשני העברים ברוחב היה חסר חצי אמה, כמו כן יחסר בקומה חצי אמה:

(קסג) כמ"ש למעלה יז יב:

(קסד) פי' אף שכתוב משני עבריהם, ונראה מזה שרק שני עברים יש לו ר"ל פנים ואחור והשאר מחודדים:

(קסה) שהיה להם רק שני עברים ושאר עברים היו חדין:

(קסו) אבל באמת הלוח הוא גוף מעוקב, והפי' מן מעוקב, כל שיש לו אורך ורוחב וגובה במדה אחת:

(קסז) והסמך לזה מפני שנמצא ג' פעמים ארון בפסוקים (למטה לז א ה):

(קסח) אם היו ג' ארונות יש לתמוה איך יוכלו ד' בנ"א לסבול כל הכובד הזה:

(קסט) בג' (סוכה ה א) ילפינן לה ממסגרת דשלחן וא"ד מדכתיב פני הכפרת, ואין פנים פחותים מטפח, והנה אם נצרף יחד עם שני לוחות אבן היה משא כבדה מאוד:

(קע) כמ"ש "והנה בעניי הכינותי לבית ד' זהב ככרים מאה אלף" (דה"א כב יג,) ואם נחלק המספר הזה לג' אלפים וד' מאות חלקים מגיע לכל חלק כט אלף ועוד יותר משליש ככר, וזהב התנופה תשע ועשרים ככר ז' מאות ושלשים שקל (למטה לח כד) שהם כט אלף ועוד פחות מרביע ככר, כי ג' אלפים שקלים בככר של קדש (עיין רש"י שם):

(קעא) ובכל זאת שהיה הזהב רב מאוד שם, היו הכרובים מעצי שמן (מ"א ו כג):

(קעב) פי' מזבח הקטרת הנקרא מזבח הזהב היה רק מצופה (למטה ל ג):

(קעג) פי' כי היה ראוי לפי הסברא:

(קעד) הוא מזבח הזהב:

(קעה) והעץ היה באמצע והצפוי היה מבית ומחוץ:

(קעו) במ"א ו כ, כא כב, ושם היה ג"כ רק הצפוי כמבואר שם, וא"כ גם מה שאמר הכתוב מבית ומחוץ תצפנו ג"כ כן:

(קעז) וכן פי' הרשב"ם לפי שהוא דבוק ארון של שטים נקוד חטף פתח:

(קעח) ודעת הרד"ק במכלל (שער דקדוק השמות) שהוא על שני משקלים, וכן כתב הר"ש ן' מלך (דה"ב כד ח) עה"פ "ויעשו ארון אחד" וז"ל אינו ממשקל אָרון הקמוץ שישתנה בסמיכות כמו, ועשו אֲרון עצי שטים, וכן ויקח יהוידע הכהן אֲרון אחד (מ"ב יב י) כי זה אינו סמוך אבל הוא משקל אחר כמו שאור תהום שבמוכרת ובסמוך הם שוים:

(קעט) וחשבו שהם שני משקלים:

(קפ) ובס' המאזנים (שער הסמוכים) כתב כי חסר עץ, פי' כי לא יתכן שיסמך המתואר אֲרון אל התואר אחד, וכן הרד"ק חזר מפי' שפי' במכלל (עיין אות קעח) עה"פ ויעשו ארון אחד (דה"ב כד ח) שהוא משקל אחר ובפי' לדה"ב שם, פי' ויעשו ארון אחד, ארון איש אחד:

(קפא) ופי' שם הח' ז"ל   שם אילן או פי' שרש:

(קפב) וכן דעתו (פ' יב) שהיו רגלים לארון, ויביא ראיה שפעם הוא מלשון רגל וכן פעמותיו:

(קפג) השלשה ארונות שעשה בצלצל (קרני אור הערה כ) אמצעי של עץ תשעה, פנימי של זהב שמונה, חיצון עשרה ומשהו, והיה תוספת הזר חלק משמינית התשיעי, עיין יומא עב ב בתוס' ישנים ד"ה "הא כמ"ד":

(קפד) עיין יומא שם דעת רז"ל בזה:

(קפה) ופי' שם הח' ז"ל מן זר זהב, והטעם כאלו שמת זר זהב מקום שכבי וסביב כל ארחי, וכן פי' רש"י ז"ל וכן חברו מנחם:

(קפו) עיין אות קפה:

(קפז) מה שכתוב ושמת עליו:

(קפח) בעליון הארון עשוי זר זהב סביב כדי להקיף עובי הכפרת באופן שלא ישמט מעל הארון, ושלא יראה חבור הארון והכפורת, גם הזר עלה למעלה על עובי הכפרת משהו כמין כתר (עיין רש"י) וזר הוא מלשון נזר:

(קפט) וכן דעת הרדי"א:

(קצ) בכתוב רק ושתי טבעות ולא נזכר זהב:

(קצא) פי' מן הארבע טבעות שבתחלת המקרא:

(קצב) בלא וי"ו:

(קצג) כי כן דרך הלשון:

(קצד) פי' על הפעמותיו כי יש בד' פעמותיו ד' טבעות, ויש עוד ד' טבעות שפלים מהם ובהם היו הבדים:

(קצה) שענינו בעת הנסיעה הסירו מהטבעות השפלות והשימום בעליונות, ואילו היו שם מאי ושמו, אלא וודאי שמונה טבעות היו, וכולם היו בזוייתיה:

(קצו) וכן פי' הח' ז"ל (במד' ד ו) בשם י"א, ושמו בדיו על כתפות הנושאים:

(קצז) כי הכרובים שעשה שלמה היו עומדים על רגליהם, ופניהם לבית ופורשים כנפיהם מקיר אל קיר, ובין כרוב לכרוב הכניסו הארון תחת הכנפים, וכאשר הביאו הארון לדביר כמו שהיה עם בדיו ולא היה עתיד עוד לנשוא בכתף האריכו הבדים עד אשר הגיעו לפרוכת אשר על שער הדביר היה נתון, וידחקו אותו לחוצה באופן שיראו עליו כשני דדין:

(קצח) ולמעלה היו ארבע, שתים בכל צד לשאת הארון בהם ע"כ בוי"ו ובלא ה"א:

(קצט) ענין יציקה הוא שפיכה בדבר הניגר והתכה בדבר הנתך:

(ר) שרוצה לעשות:

(רא) עיין אות קצח:

(רב) פה חזר מפי' הארוך ופי' כרש"י ז"ל, עיין קרני אור הערה כו:

(רג) כמו סעיפים משני צלעי הארון:

(רד) ולא היו יותר מעשר אמות כי המשכן היה עשר:

(רה) כמ"ש בפ' יד:

(רו) עיין במד' ד כ בפי' הח' ז"ל שפי' כבלע (הוא כסוי) כמו ככסת, פי' כאשר יכסו הארון לשאת אותו ולא יגעו (הנושאים) בקדש, כ"א בבדים ישאוהו ולא יראו הקדש, וכן פי' רש"י ז"ל כי בלע שלו הוא כסוי, והנה טעמו פה לא יסורו ממנו בעת הנסיעה:

(רז) עיין במד' ד' כ':

(רח) וכן פי' הרשב"ם הלוחות שהם עדות וברית בין הקב"ה לישראל ולכך נקראו לוחות הברית:

(רט) והם הלוחות:

(רי) שנאמר כי הם נקראו העדות:

(ריא) כמ"ש (דבר' לא ט, כד כה כו):

(ריב) ופי' שם הרד"ק זה ראיה, כי לא היו בארון לא שברי לוחות ולא ס"ת, וארון שבו ס"ת נראה כי נתנוהו באוצרות בית ד':

(ריג) בב"ב יד א אם שני הלוחות דוקא, או עמם שברי הלוחות:

(ריד) ובכתוב "את העדות אשר אתן אליך":

(רטו) הנה זה המאמר מורה שלא ישברם:

(רטז) ומדוע שברם:

(ריז) והנה קיים דבר השם שיהיו הלוחות השבורים בארון, וכן הוא דעת מחכמינו ז"ל:

(ריח) כי אחר שאמר העדות, ולא אמר הלוחות, מרמיז על הלוחות שיהיו לעדות, והם לוחות השניות:

(ריט) וזה נאמר על הלוחות הראשונות:

(רכ) ר"ל על השניות:

(רכא) על הכוונה שישים שם הלוחות השניות שפסלם משה:

(רכב) א"כ במ"ש ועשית לך ארון עץ, היה ארון אחר, וזה הארון יצא עמהם למלחמה, וכן פי' רש"י ז"ל שם "ולא זה הוא הארון שעשה בצלאל, ואותו שעשה בצלאל לא יצא למלחמה אלא בימי עלי ונענשו עליו ונשבה":

(רכג) וכן פי' הח' ז"ל (דבר' י א) אמרו המעתיקים ז"ל כי ארון אחר עשה משה בתחלה, והעד ואעש ארון (שם פ' ג) ואח"כ אמר ואפסול (שם)", והוא כדי שיהי' לו מקום מזומן להניח כשירד מן ההר, שאם לא יעשה היכן יניחם, והארון הזה היה לשעה עד שנעשה ארון בצלאל הנעשה לדורות:

(רכד) ר"ל מה שאמר משה (דבר' י, ג) ואעש ארון עצי שטים וגו' הוא הארון שעשה בצלאל:

(רכה) והנה אעפ"י שבצלאל היה העושה אמר ועשו, וכן הענין באמרו ועשית, כי לא נעשה אלא ארון אחד, והוא למ"ד שלוחות ושברי לוחות הונחו בארון אחד, וזה עצמו היה הארון שעשה בצלאל:

(רכו) ר"ל אחר שהמקום שהיו מושמים שם קודם הקמת המשכן לא התמיד אין צורך להזכירו:

(רכז) לפרש שזה הארון שעשה בצלאל זהו שאמר הכתוב עליו ואעש ארון:

(רכח) ר"ל אם אמרנו כדעת הקדמונים שמשה באמרו ואשים את הלוחות בארון אשר עשיתי, מספר המעשה כאשר היה, שהוא עצמו עשאו ושם בו הלוחות קודם הקמת המשכן:

(רכט) אחר שלא היה להתמיד:

(רל) שעשה בצלאל, ע"כ אמר ויהיו שם, כלומר שעמדו שם בקביעות:

(רלא) שעמדו שם בהתמדה:

(רלב) הכתוב בשלמה, שטעמו לעולם, וזה טעם השנותו אחר ואשים את הלוחות בארון:

(רלג) בזה יש מחלוקת (ב"ב יד א, ירושלמי סוטה פ"ח ה"ג) וכן הביא רש"י ז"ל (דבר' לא כו) י"א דף היה בולט מן הארון מבחוץ ושם היה מונח, וי"א מצד הלוחות היה מונח בתוך הארון:

(רלד) ומיד שכן עליו הכבוד:

(רלה) שענינו על התמדת הקיום:

(רלו) כי ספר התורה לא היה בארון וכן הוא דרך כבוד לבלי הסיר הכפרת אשר שכן הכבוד עליה להניח ס"ת דאין צורך לכל זה:

(רלז) וכן פי' רש"י ז"ל:

(רלח) לשון כסוי:

(רלט) שנתכסה חטאו:

(רמ) וכן פי' הח' ז"ל בויקרא שם:

(רמא) וכאן פי' כדמות מכסה:

(רמב) וחז"ל נתנו שיעור לעוביו טפח (שבת צב א, סוכה ד סע"ב):

(רמג) ובפי' הארוך פי' כן בשם יפת ולא הסכים עליו:

(רמד) בג' (סוכה ה ב חגיגה יג ב) כרביא, שכן בבבל קורין לינוקא רביא, ושמו הכ"ף כרובים כדמות כ"ף משרת:

(רמה) שנקרא ע"ש חנייתם בכ"ה כסליו, ופי' חנו כ"ה, ועשו מזה מלה שלימה לזכר:

(רמו) עתה יבאר דעתו כי הכ"ף הוא שרש ואינה כ"ף הדמיון:

(רמז) שבא ה"א הדעת לפני אותיות כ'ל'ב':

(רמח) ולעולם לא תבוא ה"א הידיעה לפני אות כ'ל'ב' המשמשת, אבל היא תבוא לאחריהן תמיד, כמו ותעש לך שם כהיום הזה (נחמי' ט, י):

(רמט) כי ה"א התימה היא באה תמיד לפני אותיות כ'ל'ב' המשמשות לא לאחריהן כמו הכמכת וגו':

(רנ) וכן פי' הח' ז"ל (ברא' ג כג) "ולפי דעתי שהיא מלת כלל צורות כולם", פי' כי מלת כרוב כולל לכל צורה:

(רנא) ושם יאמר, על עוף גדול בעל כנפים:

(רנב) שנאמר וארבעה פנים לאחת (יחז' א ו):

(רנג) שנאמר "וארבעה פנים לאחד, פני האחד פני הכרוב, ופני השני פני אדם והשלישי פני אריה והרביעי פני נשר (שם י יד)":

(רנד) ואמר פני כרוב במקום שזכר במראה הנבואה הראשונה "ופני שור מהשמאל לארבעתן" (שם א י):

(רנה) ומזה ראיה כי שם כרובים הוא שם כולל לכל הצורות כולם שראה:

(רנו) ושמפני זה כשראה יחזקאל פני כרוב לא שינה דבר מהמראה הראשונה כי פני שור הוא עצמו פני הכרוב, ולכן קרא החיות כולם בשם כרובים רוצה לומר צורות:

(רנז) ענינו ענין שוה:

(רנח) וכן פי' הרד"ק שם, מעשה מקשה, מעשה שוה, וכן כתמר מקשה המה (ירמיה י, ה) שפי' כמו התמר שהוא שוה אין בגופו עוות:

(רנט) צ"ל "ולא עשה שפמו" ופי' לשון תיקון:

(רס) ר"ל משני קצות הכפורת:

(רסא) עיין ברא' ג כד) ובבאורי שם:

(רסב) ר"ל צורת הכרובים:

(רסג) כי הקול יוצא מבין שני הכרובים ולא מהכרובים עצמם, ומזה נראה שהיו דומים למי שיש לו קול דבור:

(רסד) עיין אות רנח

(רסה) תיקון השער בסדור יפה ושוה:

(רסו) כמלונה במקשה (ישעי' א ח) מלשון קשואין:

(רסז) שהיא ג"כ שם, והוא שמ"נ, או תה"ש כמו קנין:

(רסח) וה"א הכנוי נחה:

(רסט) ועיין מלת מקשה במס' מדות ריש פ"ג ברמב"ם וברע"ב, ועיין התוה"מ שהוכיח מן ההבדל שיש בין "שנים" ובין "שני" ששני מורה על השווי, ושנים מורה שאינם שוים ומזה הוכיחו חז"ל שהיו בדמות זכר ונקבה והיו בלתי שוים:

(רע) הכרובים היו על שני קצות האורך:

(רעא) והיו הבדים נתונים לרחבו של ארון וארך הארון מפסיק בין שני הבדים:

(רעב) וכאשר יאמר והבאת את הבדים בטבעות על צלעות הארון (פ' יד) הוא על דרך האורך, וכן הוא דעת רע"ס שהצד הארוך יקרא צלע:

(רעג) לפאת צפון וגו' שהוא פאת האורך, ויאמר כי גם צלע הנאמר בארון הוא פאת האורך והיו   הבדים והטבעות מפאת ארך הארון:

(רעד) ושם כתוב "ימה" שהוא פאת מערב, והוא ברחב המשכן, כן גם צלע הארון הוא פאת הרחב:

(רעה) עיין קרני אור הערה לו:

(רעו) שהוא ל"ז:

(רעז) מעצם הדבר שהוא ג"כ ל"ז, ויבוא לפעמים הכנוי כפי המלה המורה על העצם, ואלו שב אל הכפורת היה אומר קצותיה:

(רעח) מקצה מזה, כי "זה" הוא ג"כ ל"ז:

(רעט) וכן פי' הרשב"ם "אל אמצעות הכפרת יהיו פני הכרובים":

(רפ) זויות נצבת הוא קו אחד העומד על קו שוכב, ופי' לא היו פניהם נצבים ועומדים זקופים ביושר:

(רפא) כ"א נוטים מעט למטה אל הכפרת, כאלו הם מביטים אל מה שלמטה מהם:

(רפב) להראות שהם למטה במעלת מציאותם לפני מי שהם עומדים לפניו:

(רפג) כי כמו שהאחד מהמספר יש לו סגולות רבות, ואותם הסגולות אינם נכרות אלא בערך המספרים האחרים, שהשנים הוא המספר הראשון, ככה לא יראה בארץ השפעת הש"י שהוא אחד כ"א באמצעות צורות אלו שני הכרובים:

(רפד) בדה"א יג ו "להעלות משם את ארון האלהים ד' יושב הכרובים אשר נקרא שֵם", וכן בש"ב ו ב, ועיין רד"ק שם הטעם בזה:

(רפה) ופי' הח' ז"ל שם, הוא הארון:

(רפו) וכן פי' שם הח' ז"ל, דרשו ישרת אחר, דרשו ד' ודרשו עזו, כמו ויתן לשבי עזו, וכו' והטעם כמו לשכנו תדרשו, ופי' שם הח' ז"ל, לשכנו תדרשו והוא הארץ, והטעם מקום משכן כבודו:

(רפז) וכן פי' שם הח' ז"ל, דבר דוד לישראל בנשאם הארון:

(רפח) לאחר את המוקדם:

(רפט) כי אין ראוי שיושם הכפרת על הארון כ"א אחר שינתן בו העדות כדי שלא יצטרך להסיר הכפרת להניח שם העדות:

(רצ) אמר זה כנגד פי' רש"י ז"ל שהוקשה לו שנמצאו שני כתובים מכחישין זה את זה ובא הכתוב השלישי והכריע ביניהם, והח' ז"ל יפרש בענין אחר:

(רצא) כי אוהל מועד הוא שם הכולל והפרט הוא מבין שני הכרובים:

(רצב) כן הוא פירושו:

(רצג) כי סוד ד' ליריאיו:

(רצד) הטעם מצות שיצוה בעבור בנ"י על כן בא בוי"ו, ובספרינו לא נמצא וי"ו במלת את ועיין קרני אור:

(רצה) ובמעשה בצלאל מצינו שעשה תחלה משכן:

(רצו) ר"ל זה תשובת השאלה:

(רצז) שהוא הארון:

(רצח) שהשולחן נכבד מן המנורה:

(רצט) כי המנורה שמש השלחן, כש"כ והאיר אל עבר פניה (פ' לז) ועיין רשב"ם שם:

(ש) וזה היה רק בצווי:

(שא) אבל משה הקדים (למטה לה יא) "את המשכן את אהלו ואת מכסהו" וכן עשה בצלאל:

(שב) בג' (ברכות נה א) "בשעה שאמר לו הקב"ה למשה לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים, הלך משה והפך ואמר לו עשה ארון וכלים ומשכן (ופי' רש"י דס"ל שכסדר שהם סדורים בויקחו לי תרומה אמר לו) אמר לו משה רבינו מנהגו של עולם אדם בונה בית ואח"כ מכניס לתוכו כלים וכו' אמר לו שמא בצל אל היית", והח' ז"ל יפרש באופן שאין צריך לכל זה:

(שג) למה לא הזכירו בזה אחר השולחן והמנורה, והניחו אחר מזבח העולה שמקומו אחר המנורה כסדר שהוא שם בהיכל:

(שד) וכן דרך המלכים והשרים מטה כסא שולחן ומנורה לפניהם:

(שה) וכן כתב רע"ס "אחר מעשה הארון שהיה דמות כסא לשכינה כאמרו ונועדתי לך שם, צוה על שלחן ומנורה כמנהגם לפני השרים כענין השונמית באמרה ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה:

(שו) ע"כ סמכו אל מזבח העולה, ועיין ברדי"א שנתן טעם אחר בזה:

(שז) למטה לז כה:

(שח) וכן פי' רש"י ז"ל:

(שט) שלחן משרש שלח, וענינו שטוח, דבר השטוח לערוך עליו מאכל לפני האוכלים, והוא בשורק ע"מ וּלקֻרבן העצים (נחמיה יג לא) והנו"ן נוס"ף, וכן רחמניות שרשו רחם, והנו"ן נוסף:

(שי) כי יש הבדל בין קדש קדשים ובין קדש הקדשים, כי קדש קדשים פי' כאחד הקדשים, וקדש הקדשים, בעבור היותו בה"א ע"כ הוא קדש בתיך קדש, ועיין בפי' הח' ז"ל (ברא' ט כה) ובקרני אור הערה לז:

(שיא) והיה מקום ארון העדות קדש קדשים, ומקום השלחן והמנורה קדש, שנאמר והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים (למטה כו לג):

(שיב) והיתה המסגרת למעלה לסגור בעד מה שעל השלחן לבלתי יפול ממנו דבר, לפיכך נקראת מסגרת:

(שיג) וכן פי' רש"י ז"ל הוא זר האמור למעלה, ופי' לך כאן שעל המסגרת היתה:

(שיד) והיתה המסגרת למעלה:

(שטו) פי' כי ברגלי השולחן יש שמונה פאות חיצוניות, ובאר ליתן את הטבעות על ארבע הפאות, ובזה יתורץ, הלא אם הבדים היו על צד האורך הנה שתי הטבעות יהיו מצד אחד, ושתי הטבעות מצד האחר ואיך יהיו לארבע רוחות העולם:

(שטז) פי' שיהיו הטבעות קרובים אל המסגרת כי מלת לעומת מציין נקודה אחת המקבלת ביושר נגד נקודה אחרת:

(שיז) עיין אות הקודם:

(שיח) והלמ"ד של לבתים פירושו לצורך בתים, ואמר לבתים לבדים, והבתים בעבור בדים:

(שיט) לא מצאתי פסוק כזה, וידידי הרה"ג מ' י"פ רוצה לגרוס "כמו הבית לאדם" וכן ת"א לאתרא לאריחיא:

(שכ) השולחן יהיה נשא בהם, ובא מלת "את" אצל השלחן שהוא הנושא הפעול כמשפט מלת את:

(שכא) שהוא ג"כ מבנין נפעל:

(שכב) הדגש שבתוך השי"ן "ונשא" מורה חסרון נו"ן השרש פ"א פעל מן השרש "נשא" ונו"ן הכתובה הוא סימן ללשון נפעל:

(שכג) בג' מנחות (צז א) קערותיו אלו דפוסין, כפותיו אלו בזיכין, קשותיו אלו סניפין, ומנקיותיו אלו קנים אשר יסך בהן, שמסככים בהן את הלחם:

(שכד) וכן פי' רש"י והרשב"ם ז"ל ועל קשותיו הוא אומר אשר יוסך שהיו עליו כמין סכך וכסוי:

(שכה) עיין ברא' כ יז ולמעלה טו טז ובבאורי שם:

(שכו) לראיה כי אשר יוסך בהם שבה אל וקשותיו:

(שכז) לכמה הוראות:

(שכח) צ"ל לא יסכו לד' יין (הושע, ט ד), כי לא נמצא פסוק כזה בתנ"ך:

(שכט) ענין התכה:

(של) ענין ממשלה, ויש עוד הוראה שענינו כסוי כי נסך עליהם ד' (ישעי' כט י) והמסכה הנסוכה (שם כה ז):

(שלא) וכן כתב רש"י ז"ל בלשון ערבי כל דבר חלול קרוי קסו"א:

(שלב) והצדי"ק   והבי"ת הערבית מתחלפות לשי"ן וי"ו בעברית:

(שלג) בדה"א כח יז, כתוב "והמזלגות והמזרקות והקשות זהב טהור, ולכפורי הזהב במשקל לכפור וכפור":

(שלד) ואין ככה שולחן אהל מועד:

(שלה) הקערה פשוטה או עמוקה אמנם פשוטה ממש לא יתכן שתהיה כי שרש קער בערבי עומק, ומזה קערורית, ועיין רש"י ורשב"ם:

(שלו) כפוף ככף היד:

(שלז) שנותנים בהם מים ללוש הלחם או לנסך בהם:

(שלח) והם כלים שמנסכין בהם:

(שלח*) וקשות הם כלי שרת דניסוך:

(שלט) וכן הוא בפי' רבינו האי גאון למכשירין פ"ה מ"ח, וז"ל "מנקיותיו אלו סניפין, קשותיו אלו קינין (והוא כפי' הראשון דרש"י ז"ל) וי"מ שהוא צלוחית של יין דכתיב, את קשות הנסך (במד' ד ז) וכתיב וקסת הספר (יחז' ט ג) והוא כלי של דיו":

(שמ) שי"ן תחת סמ"ך לשון הסרה:

(שמא) והוא אומרו "לפני תמיד" פי' כך שמו לפי שהוא לפני תמיד:

(שמב) כן פי' רז"ל (מנחות צז א) וכן פי' רש"י ז"ל שהיה עשוי כדפוס הלחם ושלשה דפוסים היה שם לבצק, ולאפיה, ולאחר האפיה שהיה נתון שם עד למחר כדי שלא יתקלקל:

(שמג) והוא במנחות כט א, מאמר ר' יהודה אמר רב:

(שמד) והח' ז"ל לא הכריע בזה:

(שמה) עיין מקו"ב רש"י אות סג:

(שמו) צ"ל "ויעש את המנורה" (למטה לז יז):

(שמז) וכן כתב הח' ז"ל (שפה ברורה) וז"ל "ובמלות (פי' שגם במלות ובאותיות שבאים נוספים ע"ד זרה אמרו רז"ל שיש בהם דרש) אמרו תֵיעשה המנורה שהיא נעשית מעצמה, וידוע כי בצלאל עשה, כי הכתוב אמר ויעש בצלאל את הארון (למטה לז א) ויעש את השלחן (שם פ' י) ויעש את המנורה (שם פ' יז) אעפ"י שכתוב שמשה עשה אותה, כן עשה את המנורה (במד' ח ד) יש בו שני פירושים, הא' בצווי, כמו ומטך אשר הכית בו את היאור (למעלה יז ה) ואהרן היה המכה, והב' שתחסר מלת העושה כמו אשר ילדה אותה (במד' כו, נט) ויאמר ליוסף (ברא' מח א) (פי' שתחסר מלת היולדת, ומלת האומר) כי יאחזו העברים דרך קצרה ויסמכו על דעת השומע, וטעם חכמינו גם הוא נכבד בעבור תֵּיעָשֶׂה מבנין נפעל, ולא אמר תַּעֲשֶׂה כמו, ועשית מנורת שהשם עזר בצלאל וכל רואה אותה יתמה ויחשוב שהיא נעשה בדבר פלא, ורבים דרשו כי היו"ד רמז לעשר מנורות שעשה שלמה" עכ"ל:

(שמח) ולא נעשית מאליה:

(שמט) עיין למעלה אות רנח:

(שנ) עיין אות שנו:

(שנא) יצוה אותו שתהיה עשויה:

(שנב) עיין אות שמה:

(שנג) עיין אות שמז:

(שנד) וסמכו היו"ד להדרש שמצאו:

(שנה) כי כל צירי מורה על יו"ד הראוי להיות אחריה, אעפ"י שאינה נכתבת:

(שנו) וכן פי' הרשב"ם יריכה הוא הרגל הרחב של צד קרקע שעומד עליו כל המנורה, והקנה הוא האמצעי שיוצאים ומתפצלים ממנה שלשה קנים מכאן ושלשה מכאן:

(שנז) הם ציורים נעשים בה כמין פרחים:

(שנח) כמין תפיחים היו עגולים סביב, בולטין סביבות הקנה האמצעי:

(שנט) דעתו שהיו הקנים חלולים, והגביעים הם קבועים כולם סביבות הקנה, וכן דעת החזקוני, וכן פי' בעל הואיל משה, כי כל המנורה היתה חלולה מבפנים כי כל המנורה עם כל כליה היתה עשויה מככר זהב, והיתה ג"כ גבוה, שלפי דברי רז"ל היה הכהן עולה על מעלה להיטיב נרותיה, א"כ לא עשת זהב היתה רק חלולה מבפנים:

(שס) שהיו הציורים בולטים בכותלי הגביעים כעין שקדים, והוא פועל מויגמל שקדים, (במד' יז, כג):

(שסא) ופי' ר"י ן' גנאח בשרשיו, בענין התמדה והדביקה לדבר, וכן פי' ר"ש ן' פרחון, מחזיק על הדבר ומתדבק בו ופי' פה, שהגביעים היו מחוברים על הקנה:

(שסב) ר"ל מפותחים כדמות שקדים ליפותם:

(שסג) שהיו בגופה של מנורה, אחד בולט בה למטה מן הקנים, והג' למעלה מן יציאת הקנים היוצאים מצדיה, ויהיה פי' הפסוק ארבעה גביעים משוקדים, מפני שהוא אחד מחמשה מקראות שאין להם הכרע (יומא נב סע"א) אין ידוע אם גביעים משוקדים, או משוקדים כפתוריה ופרחיה, והח' ז"ל הכריע גביעים משוקדים:

(שסד) עם קנה האמצעי:

(שסה) יח לששה קנים, שלשה לכל אחד ואחד, וארבעה בגופה של מנורה הרי כ"ב:

(שסו) עיין אות שסא:

(שסז) פי' כי כל גביע הוא כפתור ופרח:

(שסח) פה אין שייך יציקה, כי הכל היה ע"י הקשת הקורנס, ופי' שתהיה מחוברת ודבוקה כדבר הנצק, וכן יצוק עליו בל ימוט (איוב מא טו) לבו יצוק כמו אבן (שם פ' טז):

(שסט) וכן הוא בג' (מנחות צח ב) וכן פי' רש"י ז"ל:

(שע) וכן פי' רש"י ז"ל:

(שעא) הצורה ברורה ברש"י מנחות סח ב בציור שם, ועיין למטה כז כא:

(שע*) שלוקחין בהן הפתילות ונותנין בנרות:

(שעא*) הם ספלים שתחת כל נר ונר לחתות ניצוצי אש שיפלו ממנה:

(שעב) כמה מספרם, ועיין קרני אור:

(שעג) בהם לא נזכר משקל הזהב:

(שעד) כי התורה לא הגבילה גבהה ועוביה ורחבה, אבל הגבילה משקלה לבד:

(שעה) עיין למעלה פ' י:

(שעו) עיין פ' י':

(שעז) כי לשניהם היו זרים:

(שעח) עיין למטה לח כד:

(שעט) וכן דעת רש"י ז"ל, ודעת הרמב"ן כי הכלים לא היו בכלל הככר:

(שפ) וטעם זרותה כי היל"ל אשר אתה רואה ולא מראה כי אין משה נפעל:

(שפא) "הנה ראשו מושלך אליך" כי הראש מקבל הפעולה אבל הרואה אינו מקבל הפעולה:

(שפב) כי הרואה אינו פועל, וכיון שאין לו פועל אין לו פעול, ואעפ"י שפעל ראה מבנין הקל יוצא לא נמצא ממנו בכל המקרא ראוי ראוים:

(שפג) כי נמצא מבנין נפעל נראה לבדה:

(שפד) כי החפץ הנראה הוא בא לנגד עיניו, ועיניו מקבלים דמותו, לא ראות עיניו באים אל החפץ הנראה:

(שפה) בעל תולדות הטבע יבין זה ועיין קרני אור:

(שפו) כמ"ש, ואת המשכן תעשה עשר יריעות (למטה כו א), כרבים מעשה חושב תעשה אותם (שם):

(שפז) וכן יאמר בס' האחד "ודע כי האחד כמו ארך שהוא קו, והשנית שטח, והשלשה גוף, כי יש לו אורך ורוחב ועומק":

(שפח) למשל גשם מושכב יבואו מהאורך פנים ואחור, וכן מהרוחב והגובה, ויהיה מגשם אחד ששה פאות:

(שפט) ויאמר על השנים דרכים שאין יכולת וכו':

(שצ) אף זה בטעם על אחת כמה וכמה, וכן אף כי הבית הזה (מ"א ח כז) והרנ"ק יגרוס במקום "אף" "כי":

(שצא) ואיך יהיה ביכולת הנברא לבראו:

(שצב) כוונתו על העצמות המונח בהכרח בכל יש, והוא נושא הצורה, ונברא ונגזר מעצם הנעלם הקדמון ולזה הוא נצחי עומד (רנ"ק):

(שצג) שהיא מציירת ומתארת את העצם הפשוט הנעלם, וכן יאמר (למעלה ג טו) "כל יש עצם וצורה, וגבול העצם שהוא עומד בעצמו, והצורה הפך הדבר", פי' אינה עומדת בעצמה ואין לה מציאות כי אם בחמר:

(שצד) יאמר שגם בקדושים והם השכלים הדבקים ועומדים בהשם בעולם העליון יושכל בהכרח עצם וצורה, ענין פשוט ובלתי תכלית הבא בגבול השכלה, גם בנשמה צורתה הוא כח ההשכלה שבה, הכולל בעצמו כל יתר כחותיה שלמטה הימנו, ובצורה ההוא יתודע ויצטייר עצמותה:

(שצה) וגם בגופות כאש וכמים צריך שיושכל בהם צורה כוללת, מציירת העצם לגוף ההוא בגדרו והבדלו מכל מה שזולתו והוא ענין שכלי ששב למראה החושים בהכרתם לענין החום ולענין הליחות, לא שיהיה החום והליחות כפי מה שהם נרגשים צורות, ושהרי קראה החכם צורה עומדת, ומונח גדול אצלו, כי ההרגש לא ישיג רק המקרה, שהוא הצורה העוברת (רנ"ק):

(שצו) מתהפכים מאיכות לאיכות כמו משחור ללבן, ונחלפים מזמן לזמן:

(שצז) וסרים ממקום למקום, ונעדרים שיתבטלו מכל וכל:

(שצח) והם תכונות ותארי הדברים במה שהם מורגשים, באים לחושים פרטים ומשתנים, לא כללים שכליים עומדים:

(שצט) והוא המעמידם בעצמותם, ובוראם ומציירם בצורתם, והוא כלל העצמות, וכלל כל הצורות האפשריות עד לאין סוף, ואיך יהיה בעל דמות ותמונה?:

(ת) ועוד יוסיף ביאור לבאר כי כל צורה עומדת בעצמותה, או מקרה והיא צורה העוברת:

(תא) ויבאר ע"י הדוגמא על הצורה העוברת שזכר לאחרונה:

(תב) עיין (למעלה ג טו וכג כא) ובבאורי שם, והנה קדרותה איננו גבול ותואר בעצם הלבנה עצמה, כ"א בערך עלינו הרואים, וכן לדעתו המקרים בכל נמצא אינם בעצמותו ולא בצורתו האמיתית, כי אם תוארים מראות עוברות עליו למראות עינינו:

(תג) פי' ועם כל זאת יש:

(תד) הם הוורידים הדקים אשר חושי ההרגשה עוברים ע"י:

(תה) עיין ברא' ג' יח ובבאורי שם:

(תו) בלי ספק מגמת הח' ז"ל במשלו השני להבן הקורא ענין הצורה העומדת שזכר:

(תז) וכן יאמר רב האי גאון בתשובתו שהשיב בענינים האלו (העתקת ר"מ בוטריל בפי' לס' יצירה פ"ד מ"ב) וז"ל "והנה כי כבוד ד' יתמלא כל העולם, וכשם שיש מקומות שיראו בו כח המנהיג העליון יותר ממקומות אחרים בעבור שני דברים, הראשון כפי מתכונת תולדות המקבל, והשני כפי העליון שהוא משפיע מזיוו על ראש המקבל, כי השפע יבא מפאת החכמה, והיא הנקראת חכמה הקדומה":

(תח) וביסוד מורא שער ט יאמר "וסוד הארון דעהו המשכיל מהקול היוצא מבין שני הכרובים" ועיין למעלה פ' יח בפי' הקצר ובבאורי שם, ועיין מורה בפ' מה מהח' הג':

(תט) מזבח הקטרת נתון בין המנורה ובין השלחן מחוץ לפרכת:

(תי) עיין כוזרי מאמר ב פ' כו, ובקול יהודה מה שהאריכו בזה, וכן רבינו חננאל בפי' על התורה, וברדי"א, ועיין קרני אור הערה לב:

(תיא) והנה הח' ז"ל יאמר על המשכן שהוא תבנית ודוגמא לכלל העולמות, וכל תמונה וציור שבו ובחלקיו ובכליו ובמלבושי ותכשיטי הכהונה שכל אחד נקרא בערך זה כרוב, ושמאלו התמונות וציורם במחשבה יגיע המשיג והמעיין בם להשגת השכל והדבקות בו:

(תיב) כי המשכן עם הנלוה אליו דוגמת העולם הכללי, והאדם הוא עולם קטן כמוהו לכן המשילם יחד, וכן יאמר (ברא' א כו) וגוף האדם כעולם קטן יהי השם מבורך אשר בגדול החל ובקטן כלה, עיין באורי שם:

(תיג) הוא רבינו סעדיה גאון, ודעת הרנ"ק שכוונתו על רב האי גאון בתשובתו שהשיב בסודות הללו האבודה בשלימותה מאתנו, אך נשאר חלק קטן ממנה שהעתיק ר' משה בוטרילו בפי' לס' יצירה פ"ד:

(תיד) בפי' הקצר יחשוב הח' ז"ל בשם הגאון רק י"ד דברים, והארבעה דברים החסרים שלא חשב שם, הם השלחן, מזבח הקטרת, הכיור, והחצר, והביא שם הי"ד דברים שהם בעולם, וי"ד דברים כנגדם במשכן שהוא עולם אמצעי, וכנגדם י"ד דברים שהם באדם וכמו שיבאר:

(תטו) שהוא אמצעי בין העולם הגדול ובין העולם הקטן שהוא האדם:

(תטז) כי מספר כל הגלגלים המקיפים את העולם הם יח, והם אלו, שבתי, צדק, מאדים, לבנה, כוכב, וגלגל יוצא לכל אחד ואחד הרי עשרה, ונוגה וחמה ושני גלגלים יוצאים לכל אחד ואחד הרי ו', וגלגל ערבות וגלגל הכוכבים הקיימים הרי שנים, נמצא בין כולם יח גלגלים ועיין (ברא' ח כב) קרני אור הערה לח:

(תיז) עיין (אדר"נ פ' לא ג) שהקב"ה יצר באדם כל מה שברא בעולמו והולך וסופר בפרטות עיי"ש:

(תיח) וכן יאמר רב האי גאון בתשובתו (העתקת ר"מ בוטריל) וז"ל "והנה כל כרוב נעשה לקבל כח עליוני, ובהיות הנפש מוכנת לקבל הכבוד והשפע, אז תתחדש לה צורה בדבר המנהיג העליון, ומזה נאמר כי שמי בקרבו, כי הוא כבוד שקבל הכבוד עיי"ש:

(תיט) אם הכרובים שאין בהם רוח חיים מקבלים כח העליון, אף כי האדם שנברא בצלם אלהים:

(תכ) בנעשה כדמות העולם:

(תכא) וכן ערכם אלה לנגד אלה, וסופר ומונה הי"ד דברים, עיין אות תיד:

(תכב) במקח"מ "הראש הוא באדם", פי' שהיא למעלה על האדם:

(תכג) במקח"מ "ורקיע המבדיל ופרוכת המבדיל":

(תכד) ובמקח"מ ובאדם טרפש הכבד המבדיל וכו', פי' הוא יותרת הכבד וגם נקרא חצר הכבד, החוצץ ומבדיל בין החלל העליון והתחתון, היינו בין האברים השרים והאברים שהם כלי המזון:

(תכה) פי' אור השכינה במשכן ואור הנפש באדם:

(תכו) ובמקח"מ "גם הארץ גם אדני המשכן, ועפר באדם", פי' כי הם יסודות ועקרי הדברים, וכן העצמות שבאדם תולדתם מהעפר, והם מוסדי הגוף עיין (ברא' ג יח) ובבאורי שם:

(תכז) ובמקח"מ "מלאכים בעולם":

(תכח) פי' מחשבות החכמה:

(תכט) ובמקח"מ, צמחים בעולם:

(תל) מאורות בעולם, ונרות במשכן ועינים באדם:

(תלא) ובמקח"מ עוף בלא וי"ו:

(תלב) הריאה המרחפת על הלב בשתי ערוגותיה לדמיון כנפי העוף:

(תלג) ובמקח"מ "ידים ורגלים" ועיין כוזרי מאמר ב פ' כו ד"ה "והוצרך אל העתקת הגוף" ובאוצר נחמד שם, ותבין כוונתו פה:

(תלד) וכן הוא בג' (ברכות סא רע"ב) כבד כועס וכו' טחול שוחק:

(תלה) יחשוב מנהיגי הדברים:

(תלו) חכמת התורה היוצאות מן הארון והלוחות:

(תלז) הרוחות מחזיקים את העשבים ומגדלין אותם (ספרי האזינו ורש"י שם לב ב):

(תלח) שהיו מחזיקים הקלעים והיריעות שלא יניעם הרוח:

(תלט) המחזיקים אותו:

(תמ) מעשה יום שבת הוא אות לעולם (למטה לא יז) ויורה על חדוש העולם, והנה הוא אות בינם ובין האל שהם קדושים, ומשכן חנוכת המזבח, שהקדישו אותו וחנכו אותו, והיא מצוה לדורות שיחנכו לעולם את המקדש והמזבח, וכמו שבאר הרמב"ן (במד' ז ב) ובאדם מילה כש"כ, אות ברית ביני וביניכם (ברא' יז יא) והוא ראשית החנוך לעבודת השם:

(תמא) דעתו על הגאון:

(תמב) הטוען היה חיוי הבלכי אשר העיז לשאול שני מאות שאלות על תורת משה, ושאל גם השאלה הזאת:

(תמג) והגאון השיב על שאלותיו בחבור מיוחד אשר קראו תשובות על חוי הבלכי, וכן הזכירו בספרו (האמונות והדעות מאמר ראשון פ"א):

(תמד) עיין בפי' לס' יצירה להנשיא ר"י הברצלוני צד כא שהביא ג"כ מתשובת הגאון מה שהשיבו וז"ל "והשבתי אותו כששמעתי את דברו, ומי הודיעך כי לא השכין בין המלאכים מאורו הרבה מהאור השוכן בין בני האדם, וכן היתה תשובתי אליו בזה הלשון, עוד איך עתה תדע מה למלאכי מרומים אפשר כי השכין בינימו אור כזה אלף פעמים, כי יזרח כפי כחם לעובדו בתמים, ואיך תאמר מאסם ולא תגור מן החכמים, עכ"ל, ועיין לקק"ד צד כח, ועיין בפי' הקצר לעיל כג כ:

(תמה) עיין ברא' א א ובבאורי שם:

(תמו) כש"כ (ויקרא טז ב):

(תמז) כש"כ, ונועדתי ודברתי אתך (פ' כב):

(תמח) כש"כ (דבר' כח י) וכן אמר שלמה (מ"א ח מב):

(תמט) כש"כ, והתקדשתם והייתם קדושים וגו' ולא תטמאו את נפשותיכם (ויקרא יא מד):

(תנ) שיהיה להם:

(תנא) וכן בקש שלמה, ופנית אל תפלת עבדך וגו' להיות עיניך פתוחות אל הבית הזה וגו' ושמעת אל תחנת עבדך ועמך ישראל אשר יתפללו אל המקום הזה (מ"א ח, כח כט ל):

(תנב) וכן בקש שלמה, וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא ובא מארץ רחוקה למען שמך (שם שם מא):

(תנג) שהשם יושיעם:

(תנד) כש"כ ויקרא כו לג:

(תנה) עיין למעלה אות רמב:

(תנו) מקום המנורה היה בדרום שהוא הימין, והשלחן בצפון שהוא השמאל:

(תנז) למטה כז ה:

(תנח) למטה ל, ט:

(תנט) במד' כא ח, ושם כתב, כי שגבה ממנו דעת עליון:

(תס) במד' יא כה:

(תסא) כהבטחת השם, את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו (ויקרא כו ב) ואח"ז, וחרב לא תעבור בארצכם (שם שם ה):

(תסב) מבנין הפעיל: