(א) (למעלה כה ט) כי היה ראוי לומר ועשית משכן, כמו שאמר ועשית שולחן, ועשית מנורה, ואמר כאן, ואת המשכן תעשה, לפי שכבר אמר למעלה, את תבנית המשכן, ע"כ הזכיר כאן המשכן בה"א הידיעה:

(ב) כן הוא (יומא עב ב, ירושלמי שקלים פ"ח ה"ב) רוקם מעשה מחט לפיכך פרצוף אחד, חושב מעשה אורג לפיכך שני פרצופות:

(ג) פי' מה שעלה במחשבת לבו לעשות איזה צורה נקראת חושב, ויציירנה על הלוח איך לעשותה:

(ד) דברי הח' ז"ל כאן אינן מבוארות כראוי, ומענינו נראה, כי על ידי אותם השני חוטין יעשה הצורות מהכרובים משני צדדי היריעה:

(ה) כנגד כ"ח צורות גלגל המזלות שהלבנה נראית בהן בכל חדש (עיין בפי' הח' ז"ל קהלת ג א):

(ו) פי' כנגד עשרה גלגלים שיש בשמים, והיריעות היו מכסות כל גג המשכן עם כותליו דוגמת השמים שהוא מכסה העולם:

(ז) מעוקב נקרא כל שיש לו אורך ורוחב וגובה במדה אחת ומקום קודש הקדשים היה ארכו עשרה וגבהו עשרה ורחבו עשרה, כנגד עולם העליון שיש בו עשרה גלגלים:

(ח) לקבוצת היריעות:

(ט) וכיון שיש לה פעול יש לה פועל והפי' מן חוברות, נתפרות יחד במחט, כפי' רש"י והרשב"ם ז"ל:

(י) ושרשו "לול" ופי' הרד"ק שם מדרז"ל, לול פתוח מן בית לעליה (מנחות לד א) שפי' חלון או ארובה אף לולאות שהם פתוחות ומכניסים בהם הקרסים והאל"ף נוסף:

(יא) שהיא ג"כ תאר:

(יב) וכן פי' רש"י ז"ל:

(יג) ופי' הרד"ק שם קבלו נגדו, תרגום נגד קבל, וכן ויכהו קבל עם, נגד העם:

(יד) עיין ברא' טו י, ובבאורי שם:

(טו) קרס וכרע אחד, ענינם הכפיפה, והיו ראשיהם כפופים לתפוס בלולאות, וכל קרס אוחז שתי לולאות מפה ומפה:

(טז) עיין ברא' א כו קרני אור הערה קמ ולמעלה כה מ:

(יז) פי' להיות אהל על יריעות התחתונות שקרוים משכן:

(יח) הכתוב בתחלת הפסוק:

(יט) כי לשון זכר יחיד הוא אחד והיה ראוי להיות לשון נקבה אַחֶדֶת:

(כ) כי אותיות המשרתים הם כשתיל אב המון והשאר עקרים תמיד, וכן יאמר בס' (צחות אות דל"ת) גם זה (פי' הדל"ת) לא ישרת בראש גם לא בסוף, ולא ימצא נוסף או חסר וכו' רק יש מלת אחת והיא אחת במקרא (פי' שיחסר בה הדל"ת), וכן יאמר (יסוד מספר) ולשון נקבה בסמוך ובמוכרת בטעם הענין בפתיחת האל"ף וחסרון הדל"ת אַחַת אעפ"י שהוא מאותיות השרשים, ועיין בפי' הח' ז"ל (קהלת ז כז):

(כא) וכן יאמר (צחות שם) בעבור היות הדל"ת והתי"ו כאשר הם רפים קרובים במוצא כבד על הלשון להחבירם:

(כב) והיה ראוי להיות לשון נקבה מְשָׁרֶתֶת כמו מְבָרֶכֶת ובעבור שהתחברו שנים תוי"ן והם ממוצא אחד כבד על הלשון, וחסרו האחד ופתחו הרי"ש להורות על לשון נקבה (צחות שם):

(כג) כי הסמיכות במספר יסודי לא יורה על ענין הצטרפות רק הוא תיקון בלשון, וכן דעת הרד"ק במכלל:

(כד) על אחורי המשכן:

(כה) תסרח על אחורי המשכן:

(כו) כי זה דבר הלמד מענינו:

(כז) וכן דעת הרשב"ם ועיין קרני אור:

(כח) והן היו עודפות על אורך יריעות המשכן שתי אמות, ועיין בפי' הקצר למטה לו טז:

(כט) עיין אות כג:

(ל) וכמו שיבאר:

(לא) כי לצד מזרח שבו פתח האהל לא היו קרשים כלל כ"א ארבעה עמודים שעליהם תלוי המסך, ואין היריעות מכסות את העמודים:

(לב) יריעות עזים ועורות הם נקראים אהל:

(לג) מפני תוספת שתי אמות של יריעה הששית:

(לד) כי הקרסי זהב היו מחוברות מלמטה ונראים, והקרסי נחשת היו מלמעלה ואינם נראים:

(לה) מעורות אילים מאדמים, ומעורות תחשים כמ"ש (פ' יד):

(לו) ולא חצי מכוון:

(לז) ושם לא היו חצי, וכמ"כ פה יחסר מן החצי עובי הקרשים:

(לח) עיין סוף פ' יח:

(לט) שתי אמות:

(מ) לצד מזרח, והיו תלוים וכפולים על המסך שבמזרח:

(מא) ע"כ אמר וכפלת:

(מב) מפני הכפל:

(מג) שענינו מתיחה והרחבת דבר, ופה ענינו היתרון וההתפשטות בכסוי העודף על מדת המכוסה:

(מד) עיין בפי' הח' ז"ל ברא' יב ט ובבאורי שם, ובפי' הח' ז"ל תה' קז ג, ונקרא פאת דרום נגב, מרבוי חום השמש בפאה הזאת היא יבישה ונגובה:

(מה) בתוס' תי"ו, ופעמים נסמך נגב אל תימנה, "נגבה תימנה" (פ' יח) ואעפ"י שהכל אחד, כמו אדמת עפר (דניאל יב ב) או לתוס' ביאור, כי תימנה יותר לשון מבואר מנגבה:

(מו) ונקרא כן, כי החלק הזה היותר צפון ונעלם מב"א למיעוט היישוב בו מרוב קור ומעוט אור היום בו:

(מז) ובמקרא ים פלשתים (יחז' כג לא) או ים הגדול (יהושע כג ד) והוא בגבול מערבית דרומית לא"י, וע"כ הושאל שם ים לפאת מערב:

(מח) פי' שמלת עודף הוא תואר:

(מט) פי' אעפ"י שהנגינה בו מלרע, והיה ראוי להיות בו הנגינה מלעיל מפני שהוא תואר ואינו לשון פועל, ויביא ראיה ממלת איבד שהוא ג"כ תואר והנגינה בו ג"כ מלרע:

(נ) לקבל מלמעלה מטר וגשמים ולכלוכים אחרים, ועיין קרני אור הערה ה:

(נא) היריעות התחתונות והקרשים:

(נב) פי' במה שאמר המשכן בה"א הידיעה, אמר ג"כ הקרשים בה"א הידיעה:

(נג) שיהי' צד העץ של השרש למטה כדרך גדילתן:

(נד) ונותנים אותם זקופים ולא שוכבים קרש על קרש:

(נה) שיעמדו זקופים ביושר כפי מדידת קוי משקולת הבנין, עיין למעלה כה כ:

(נו) כמ"ש שש אמות אצילה (יחז' מא ח) שפי' אמות גדולות מענין ואל אצילי בני ישראל (למעלה כד יא) שפי' גדולים, וי"מ מענין תחת אצילות ידיך (ירמי' לח יב) שהוא בית השחי, כלומר מדות גדולות עד בית השחי:

(נז) באמות גדולות:

(נח) צ"ל במדה הראשונה (דה"ב ג ג) פי' האמות היו במדה הראשונה, במדה שנעשו בה המשכן וכליו כמו האמה הזאת:

(נט) ציר הדלת נקרא יד, לפי שהוא מקום לעמידת הדלת, וכן ת"א "תרתין צירין":

(ס) וענינו מדרגות, ואמר משלבת, עשויות כמין שליבות סולם, וכן פי' רש"י ז"ל:

(סא) כן הוא בג' (שבת צח ב):

(סב) וז"ל הרב החכם ר"י אייכענבוים (פ"צ ח' ב) המאמר בפסוק הזה הוא קשה ההבנה גם מסבת דרך הראבע ז"ל להפסיק דבריו בדברים אחרים ולשוב אח"כ לראשונים, גם מסבת הטעותים הרבים אשר נפלו בו ע"י הכותבים אשר לא הבינוהו עכ"ל, וביארתי הפסוק בזה באיזה מקומות עפ"י ביאור ותיקון הח' הנ"ל, והנה באמרו שלשים אמות זה ידוע ממדת הקרשים, ור"י אייכענבוים גורס פה "היה לו אמה", וכתב כי הכותב הראשון כתב ל' אמה, ואחריו בא השני והעתיק שלשים אמה:

(סג) דעתו שהיה רוחב המשכן מבחוץ עשר אמות, יען אורך יריעות האוהל המכסה את כל המשכן מדרום לצפון היה שלשים אמות, והנה גובה צלעי דרום וצפון היה עשרים אמות, אם כן לא נשאר לרוחב המשכן מבחוץ כי אם עשר אמות, ועתה אם נאמר כי עובי הדרום והצפון היה שתי אמות, אז לא ישאר לרחב כותל המערבי מבפנים כי אם שמונה אמות:

(סד) ורחבם שתים עשרה אמות, כמ"ש ולירכתי המשכן ימה תעשה ששה קרשים, ושני קרשים תעשה למקצעת המשכן לירכתים ימה (פ' כב וכג):

(סה) רי"א גורס "לאמר":

(סו) שהיה עובר בעובי הקרשים מן הקצה אל הקצה, ודעתם שהיו כולם נקובים בעובין להכניס הבריח התיכון בתוך חללם:

(סז) הוא רש"י ז"ל:

(סח) כן הוא בג' (שבת צח ב) "והבריח התיכון תנא בנס היה עומד", דס"ל דפי' מן הקצה אל הקצה, הוא מן הקצה המזרחי דרומי עד הקצה הצפוני מזרחה שהיה מסבב כל הג' רוחות, ופי' רש"י שם שהיה מבריח לשלשת הרוחות ואין לך אומן יכול לעשות כן, ובנס היה נכפף מאליו, וכן הוא בתרגום יוב"ע, והיה אורך הבריח התיכון שבעים אמות, ונתעקם כנחש, והתפשט ישר כמטה בעת הפרקו:

(סט) וכן פי' הרשב"ם, לפי פשוטו של מקרא שלשה בריחים תיכונים היו, אחד בצפון ואחד בדרום, ואחד במערב:

(ע) שפי' מקצה כותל צפוני לקצהו השני, וכן בדרום וכן במערב:

(עא) פי' מקצה צלע ועד קצוי כל הצלעות:

(עב) להכניס בם הבריחים:

(*) במג"ט "העליונים" והח' רי"א גורס "גם העליונים":

(עג) דעתו בזה כדעת רש"י ז"ל בחומש, שהבריח העליון והתחתון עשוי משתי חתיכות, זה מבריח עד חצי הכותל, וזה מבריח עד חצי הכותל, נמצא שעליון ותחתון שנים שהן ארבע, וזהו מה שיאמר כי השנים הבריחים העליונים וגם השפלים שנים הבריחים התחתונים, כל אחד הגיע עד חצי הקיר, וכן נראה מפשט הכתוב אחרי שאמר על האמצעי מבריח מן הקצה אל הקצה, מכלל האחרים הם משתי חתיכות:

(עד) פי' והבריח התיכון שהוא הבריח החמישי הובא בין העליונים ובין השפלים, והיה באמצע הקדש בתוך טבעות מבחוץ, והיה מבריח מן הקצה אל הקצה:

(עה) שפי' בין חוטי התכלת ובין חוטי הארגמן:

(עו) שפי' בין רמון לרמון:

(עז) פ' אם היו מכניסים את הבריחים בעובי הקרשים לא היו מצפים אותם זהב, כי חלל הקרשים יצפה אותם:

(עח) ואחרי אשר הניח ליסוד מוסד שהבריח התיכון לא היה מבריח בנקבי עובי הקרשים, כי אם היו מצד החיצון:

(עט) פי' כי אין מן הצורך לנו לדעת עובי הקרש:

(פ) פי' מתחלה היו מעמידים ומתקנים פאת מערב:

(פא) הח' ז"ל יפרש תיבת "מקצעת" שהוא כמו זויות:

(פב) הח' רי"א גורס "חצר במקצע החצר" ודעתו כי הח' ז"ל יביא ראיה על מלת מקצעת שהוא כמו זויות, מיחז' מו כא, ושם כתוב "חצר במקצע החצר" פי' בכל אחת מזויותיו היה חצר (וכתב הח' רשי"פ בהערה שם, שראוי לפי זה לתקן גם את מלת "היה" שראוי להיות "והנה חצר במקצע החצר" כמו שהוא באמת שם):

(פג) כי החצר שם היה כצורת מרובע ארוך, ארבעים ארך ושלשים רחב (יחז' שם פ' כב):

(פד) הח' ז"ל יבאר לבל יקשה כי פה כתוב מְקֻצְעות, ושם ביחז' מִקְצוע, והיחיד מן מְקֻצְעות מקוצע ע"מ מפועל, ויביא ראיה כי יש לנו גם פה מִקְצועות לשני הַמִקְצועות (פ' כד) והיחיד מן מִקְצועות מקצוע בשקל מפעול:

(פה) פי' אמה וחצי רחבם כמדת השש קרשים הנזכרים:

(פו) ולזה הבדילם לבדם שאמר השש לחוד והשנים לחוד:

(פז) ובהם היו מתחילים להקים המשכן:

(פח) פי' בין המקצעות היו הששה קרשים שהם ט' אמות:

(פט) מבחוץ:

(צ) כי כאשר היו משונים במדת רחבם ככה יוכל להיות כי היו משונים גם בתארם וצורתם:

(צא) ששני המקצעות היו משלימים:

(צב) כי רחב המשכן מבפנים הוא עשר אמות:

(צג) פי' כי רק חצי אמה יתראה בפנים, כי אמה מרחבם יכסה את עובי הדרום והצפון, ועיין קרני אור:

(צד) כי לא נוכל לומר כי כל השמונה קרשים נראים מבפנים, יען הקרשים לא יתכפלו כבגד ואיך יתצמצמו שנים עשר אמות במקום אשר רחבו עשר אמות:

(צה) עתה יסיים הח' ז"ל פירושו, ואחרי אשר הקימו המערב, ישימו קרשי צפון ודרום אצל שתי קרשי המקצעות:

(צו) וכן פי' הרלב"ג מיריעות העשרה שהיה שיעור מ' אמה שהיה נכנס מהם שלשים אמה לאורך המשכן וישאירו עשר אמות פחות עובי הקרשים שיהיה נתלה אחורי המשכן:

(צז) פי' שרוחב היריעות התחתונות התחילו כנגד עמוד פתח המשכן, שהוא מקצה עמוד פתח המשכן ולא היו מכסות את העמודים, נמצא כי לאחורי המשכן לא הגיע לארץ רק כשיעור עובי צלע המערבית:

(צח) ובחצי יריעות עזים העדפת על יריעות התחתונות יהיה התיקון להשלים החסרון, אם מצד מזרח לכסות עובי העמודים וגם על המסך, ואם לאחורי המשכן, ומה שאמר הכתוב, כי החצי היריעה העודפת תסרח על אחרי המשכן, דעת הח' ז"ל לא חצי מכוונת כ"א בדרך קירוב, עיין למעלה פ' יב:

(צט) עיין בפי' הקצר למטה לח כד:

(ק) והוא כמו תואמים:

(קא) מענין תם ונשלם, וכן פי' ר"ש ן' מלך תמים תאר ענין כליה והשלמה:

(קב) למטה פ' לט:

(קג) למטה פ' לב:

(קד) למטה כז יז:

(קה) ע"כ בה"א הידיעה:

(קו) וכן כתב ר"י ן' גנאח בשרשיו "וכבר אמרו ממנו פועל כבד ע"מ הפעול, הבריח, מבריח מן הקצה אל הקצה":

(קז) ומקור הפועל הקל ממנו "לברח בתוך הקרשים":

(קח) עיין בשרשי רד"ק שרש ברח מה שפי' בשם אביו הריק"ם ז"ל על בריחת יונה:

(קט) כמו שכתוב ויקם משה את המשכן וגו' (למטה מ יח):

(קי) שיעזרו לו:

(קיא) לפי הנראה דעתו על החריצים שהיו בראש כל קרש מלמעלה שני ידות בשני צדיו כדי עובי טבעת והטבעת יכנס בהקרשים להעמידם, וכמו שפי' רש"י ז"ל פ' כד:

(קיב) והיה מכניס הידות באדנים:

(קיג) עיין למעלה אות ס:

(קיד) ששה קרשים וכל קרש אמה וחצי הרי תשעה:

(קטו) בפי' הקצר יפרש כרש"י ז"ל פ' כג, שהיה רוחב המשכן עשר אמות בפנים:

(קטז) שהוא עשר אמות:

(קיז) והם יריעות התחתונות:

(קיח) וכן פי' רש"י ז"ל פ' ה:

(קיט) היריעה העודפת היה חציה ב' אמות אל מול פני המשכן לצד מזרח, וחציה סרוח על אחורי המשכן:

(קכ) כי הקרשים היו מעמידים המשכן, ויריעות האהל היו עודפות אמה מכאן ואמה מכאן על אורך יריעות המשכן, וא"כ היו מכסות אמה דקרשים הנשארת גלויה:

(קכא) שפי' לצפון ולדרום, וסיים "מזה ומזה לכסותו":

(קכב) פי' שהידות היו משולבים באדנים:

(קכג) עיין אות קיא:

(קכד) להדביקם:

(קכה) וכפי' רש"י ז"ל פ' כד ועיין ברמב"ן:

(קכו) היו מדה אחת:

(קכז) הקרש מסוף המשכן לצד מערב, ונקרא סוף המשכן ירך במערב, כי המזרח כדמות ראש:

(קכח) וכמו שפי' רש"י ז"ל פ' כג:

(קכט) פי' ליכנס בהן הבריחים:

(קל) לצלע דרום ולצלע צפון:

(קלא) וכן היו חמשה בריחים מפאת מערב:

(קלב) יפרש איך היו החמשה בריחים, ויתחיל מפאת דרום שהיו שנים בריחים מן הקצה אל הקצה בצד העליון, וכן בצד התחתון, כל אחד מהם מב' חתיכות זה מבריח מקצה הכותל עד אמצעו, וזה מבריח מקצה הכותל השני עד אמצעו עד שמגיעים זה לזה:

(קלג) ושני בריחים ביחד הם שלשים אמה:

(קלד) שהם ביחד ארבעה:

(קלה) והבריח התיכון באמצע הקרש:

(קלו) כמדת המערב:

(קלז) בטבעות, עיין למעלה אות עד:

(קלח) הקיר המבדיל בין הדביר וההיכל וכן פי' רש"י (דה"ב ג ח):

(קלט) במ"א ו ב:

(קמ) ובל"ס היה הקיר המבדיל לא עבה, כי אם היה הקיר עבה יתמעט חלל ההיכל והדביר, ואתמה מה שהביא פי' רש"י ז"ל הלא מקראות מפורשים הם (מ"א ו טז יז דה"ב ג ח):

(קמא) שהיה סמוך לקדש הקדשים, ולא היו מזהב מפני שהכסף יותר חזק מהזהב:

(קמב) הדביר שעשה שלמה היה כפול ממקום קה"ק שבמשכן, כי המשכן היה עשר על עשר ברום עשר, והדביר היה עשרים על עשרים ברום עשרים:

(קמג) במ"א ו ב:

(קמד) וא"כ היה צריך להיות גם מקום הדביר שלשים אמה קומתו, ובכתוב "ועשרים אמה קומתו" (מ"א ו כ) וכן הקשה הרד"ק שם, והח' ז"ל יתרץ כי עליות היו:

(קמה) ובכתוב "חפה זהב" כי על הדביר היו עליות והשלימו לשלשים:

(קמו) וכן כתב ר"ש ן' מלך "והבדילה מלרע שלא כמשפט":

(קמז) שהוא מלעיל וראוי להיות גם והבדילה מלעיל ועיין קרני אור:

(קמח) עיין למעלה כו א ובבאורי שם:

(קמט) המסך להיותו בין ההיכל ובין המזבח החיצון היו עמודיו מצופים זהב, וויהם זהב להורות שמצד ההיכל היו הדברים רומזים אל נצחיות השמים (רדי"א):

(קנ) כי התהל אמצעי, מפני שלצד המערב קה"ק ולצד המזרח החצר: