(א) וכן הוא (ספרא צו מכילתא דמילואים פ"א) כל שבעת ימי המלואים היה משה משמש בכהונה גדולה וכו', והביא שם משל לבת מלכים וכו', א"ל הקב"ה למשה, אתה תשמשני עד שילמד אהרן אחיך, ולכן שמש משה בז' ימי המלואים, כדי שילמד אהרן מעשה העבודות, והנה היה משה כהן הכהנים בתחלה:

(ב) אתה תלמדו לכהנו לי:

(ג) עיין למעלה ו כג ובבאורי שם:

(ד) ר"ל על כי לא היתה אשתו נכבדת כאשת אהרן שהיתה אחות נחשון:

(ה) ונשא מדינית וע"כ לא היו בני משה ראוים לזה, לפי שלא היה יחסם שלם מצד אמם, כי היא היתה מדינית, ובהיפך זה היה זרע אהרן, כי אמם היתה ממשפחה נכבדת מאוד:

(ו) ר"ל זה טעם אחר למה נבחר אהרן ולא משה, ולא בשביל שנשא מדינית:

(ז) וטעמו לכהן לי ועיין מקו"ב רש"י:

(ח) שהווי"ן נוספים:

(ט) ארבעתם:

(י) פי' אבל לא היו ראוים להקריב לו להיות כהנים:

(יא) ביהושע כא יט, כל ערי בני אהרן הכהנים שלש עשרה ערים ומגרשיהן:

(יב) למטה כט לח:

(יג) למטה ל, א:

(יד) למטה כט לח:

(טו) והוא רק להקטיר עליו קטרת לכבוד השם:

(טז) פי' לעשות אותו כהן שישמש לי:

(יז) שבפסוק ג ששם יפרשו ג"כ לעשות אותו כהן שיהא כהן לי, ולדעת הח' ז"ל הוא עומד והוי"ו נוסף:

(יח) ותרגם יוב"ע שם "ולא יתערבון עם עמא בלבושיהון" פי' לא יגעו אל העם בבגדיהם הקדושים, כ"א יגעו את העם בבגדי כהונה שהם קדש יראה שהעם קדושים כמוהם, וזה מפני שיש בבגדים קדושה:

(יט) בפ' ג:

(כ) והם פאר וכבוד ללובשיהם:

(כא) הוא כנוי ללב אשר מלאתי אותו לב רוח חכמה, וכן פי' הרדי"א, ואלו היה מוסב הכנוי אל חכמי לב, שהם ל"ר היה ראוי מלאתים:

(כב) וסיום הפ' שם "כי איננו" ופי' שם ששב אל כל אחד ואחד:

(כג) ומלת מלאתיו חוזר לכל אחד ואחד מהם:

(כד) מי שרוח חכמה ממלאים את כל לבו:

(כה) וכן פי' בפי' הארוך:

(כו) וכמו שפי' בפי' הארוך "כי אין אחד מישראל שילבש כאלה":

(כז) כמש"כ ויתן עליו את האפוד, ואח"כ וישם עליו את החשן (ויקרא ח ז ח), והנה החשן היה למעלה על האפוד, והקדים אותו פה מפני שהוא המעולה מהם עם היות שלא נעשה בתחלה:

(כח) והאפוד היה למעלה מהמעיל והוא הנושא לחשן:

(כט) האבנט היה כדמות חגורה לחגור בו על הכתנת, וזכר באחרונה כי הוא למטה בחשיבות:

(ל) ואח"כ שם המצנפת על ראשו אחר חגירת האבנט:

(לא) ר"ל בשעת זכירת מעשה ההלבשה (ויקרא ח, ז) רק זכרם בצווי ועשה להם מכנסי בד (למטה פ' מב) להודיע אופני עשייתם שיהיו מבד:

(לב) כי כשהיה הצווי למשה שילבש אהרן את עצמו שם כתוב, ומכנסי בד יהיו על בשרו (ויקרא טז ד):

(לג) כן נראה מהפסוקים:

(לד) וכאן חשב הבגדים:

(לה) עיין יומא עא ב:

(לו) ואם אינם כולם בגדים, אלא בעבור היות רובם בגדים:

(לז) ע"כ לא סידרם כאן:

(לח) וכן יאמר למטה פ' ו, "ועל דרך הפשט, אין האבנים המאירים ולא המתמימים":

(לט) נגד דעת רש"י ז"ל שכתב למטה פ' ל הוא כתב שם המפורש שהיה נותנו בתוך כפלי החשן, ועיין רמב"ן שם שהשיג כל הח' ז"ל בזה:

(מ) בויקרא ח ז:

(מא) והוא ממלאכת האפוד בעצמה מכ"ח חוטין, וממנו היה יוצא לכאן ולכאן כמו שתי רצועות:

(מב) כי לשון אפוד, חגור, כמו שאמר ויאפד לו בו (ויקרא ח ז) כלומר חגור אותו בו, ור"ל בחשב כי הוא האפודה, ובו חוגרים:

(מג) כן הלבישו משה, אך פה חשב ממעלה למטה, ושם (ויקרא ח) חשב כסדר ההלבשה ממטה למעלה:

(מד) בעת ההלבשה:

(מה) ופה מבואר שמלביש הכתונת ואח"כ המצנפת:

(מו) ואז היתה לבישת המצנפת:

(מז) וכן פי' שם הח' ז"ל, והנה הושם הצניף הטהור על ראשו, וכבר הלבישוהו בגדים, ועיין למטה כט ו שכתב "גם איננו רחוק שישים המצנפת באחרונה":

(מח) פי' לפי שעל החשן הוא משפט האורים, ע"כ הזכירו תחלה מהאורים, כמו שזכר הארון תחלה מהלוחות, בעבור שבהן לוחות העדות:

(מט) ועוד טעם אחר למה הקדים החשן לאפוד, כי החשן הוא להיותו על הלב ועליו האורים:

(נ) משתי כתפות האפוד שבהם האבנים לזכרון:

(נא) מפני שהוא מונח על גובה הלב, וכן יאמר הח' ז"ל (למטה כט ה) "כי הוא מכסה המקום נגד הלב":

(נב) שאופדו וחוגרו:

(נג) וכן פי' רש"י ז"ל שם:

(נד) כי רחבו כרוחב כתפות אדם בינוני, ע"כ לא נתן בו הכתוב מדה ידועה:

(נה) ולא נתן בו שיעור:

(נו) פי' כנוי "והם" אינו דבק עם אהרן ובניו הסמוכים לו, אלא עם חכמי לב הכתוב למעלה:

(נז) וכן פי' הרמב"ן, שלא ישקול להם הנדבה ולא ימנה, כי באמונה הם עושים:

(נח) שהתחיל באפוד, ולמעלה התחיל בחשן:

(נט) והנה למעלה נתן טעם, לפי שהחשן היא למעלה מהאפוד, וכאן נתן טעם, לפי שהאפוד גדול מהחשן:

(ס) פי' החשן לא יזח מעל החשש, כמש"כ למטה פ' כח:

(סא) כמש"כ "ועשו את האפוד":

(סב) כי משה לא עשה רק אפוד אחד:

(סג) כי אם היה זה אפוד משה היל"ל "האפוד ירד בידו" שנבין מזה שהוא אפוד משה הידוע:

(סד) שדוד אמר לאביתר שיגיש לו האפוד הידוע שהוריד עמו, ולכן אמר בה"א הידיעה:

(סה) כי ירד במקרה. וכן פי' הרד"ק שם, כי האפוד היה בדרך מקרה בין כליו לפיכך אמר ירד, ולא אמר היריד, וכי פי' הרדי"א:

(סו) צ"ל "שמונים וחמשה איש" וכן כתוב שם, וגם החזקוני העתיק את הראב"ע עם טעותו, וכתב שמונים איש, והנה כולם נשאו אפוד בד:

(סז) וכן רמב"ע שם דְכַשְרִין לְמִלְבַש אֵפוד דְבוץ, וכן פי' הרד"ק והרלב"ג שם:

(סח) וכן פי' רבינו ישעי' שם אין זה אפוד של אורים ותומים, אלא כתונת בד היו לבושין כדין כהן הדיוט, שהרי גם בשמואל כתיב, ושמואל משרת את פני ד' נער חגור אפוד בד (ש"א ב' יח):

(סט) ולא יכול להיות אפוד משה, כי אפוד משה עשוי מחמשה מינים, וזה אפוד בד:

(ע) פי' בחשן המשפט שהי' בו אורים ותומים:

(עא) שהוא מברר ספקות כל דבר ומשפטיו, וע"כ נקרא בשם משפט, והי' עליו האורים:

(עב) משמע שהיו שואלים באפוד:

(עג) כי יש לומר שגם החשן היה דבק עמו:

(עד) ועם החשן הי' האורים:

(עה) והאורים הי' עם התומים:

(עו) בש"א כג יא:

(עז) כמש"כ וישאל שאול בד' ולא ענהו ד' גם בחלמות גם באורים (ש"א כח ו):

(עח) ונראה שכן הוא דעת רש"י ז"ל שהיה עמי   האורים, וכן דעת הרלב"ג, כי לא העירו שם ע"ז כלום, ולא כן דעת הרד"ק שם:

(עט) כמש"כ ויאמר דוד אל אביתר הכהן בן אחימלך הגישה נא לי האפוד (ש"א ל ז):

(פ) שהרי בהיות אביתר עם דוד והאפוד עמו, אז שאל שאול באורים ותומים שהי' עם החשן שהוא האפוד שעשה משה, ואפוד אביתר אינו אפוד משה:

(פא) וכן יאמר בפי' הקצר "כי אינם האבנים הנזכרות בארבעה הטורים", כי האורים הם דבר אחר לא אבנים:

(פב) פי' שימלא בהחשן מלאת אבן ארבעה טורים אבן:

(פג) כמש"כ פתוחי חתם (פ' כד) וכן כתוב באבני השהם (פ' יא) מעשה חרש אבן פתוחי חתם:

(פד) והם דבר אחר:

(פה) צ"ל, ובמעשה החשן:

(פו) ולא הזכיר האורים:

(פז) צ"ל וישם עליו את החשן ויתן וגו', והנה שם בחשן האורים ותומים, ומשמע דחשן לחוד, ואורים ותומים לחוד:

(פז) ואמרו ז"ל (יומא עג ב) למה נקרא שמן אורים ותומים, אורים שמאירין את דבריהם, תומים שמשלימין את דבריהם, ורש"י ז"ל בפי' על התורה "שעל ידו הוא מאיר דבריו ומתמם את דבריו":

(פח) כן דעת רז"ל (יומא שם) שהיה כתוב בהן, אברהם יצחק ויעקב, ושבטי ישורון, להשלים צדי"ק וטי"ת שלא היו בשמות השבטים:

(פט) וכן כתב בפי' הקצר "כי אלו היו הם בעצמם, היה כתוב את האורים התומים, והנה מפורש לאורים ותומים:

(צ) שָׂם שָׁם דברים רבים:

(צא) הוא רש"י ז"ל:

(צב) כן כתב רש"י ז"ל (למטה פ' ל) הוא כתב שם המפורש שהיה נותנו בתוך כפלי החשן, וכן דעת הרמב"ן והרלב"ג והטור והרדי"א:

(צג) מה שהשיב ששם המפורש ושמות המלאכים לא יוכלו להגיד עתידות, ואין בהם הצלחה:

(צד) וע"ז כתב הרמב"ן "כבר ראינוה וחשבנוה וידענו כי דעת ר"א לא נתכוין אליה":

(צה) והרמב"ן כתב, אבל הם סוד מסור למשה מפי הגבורה, והוא כתבם בקדושה והי' מעשה שמים ולכך יזכירם סתם (פי' בה"א הידיעה את האורים ואת התומים):

(צו) וראיתי להקדים איזה הקדמות נחוצות, ואח"כ נבוא אל הביאור, וידע הקורא הנבון כי הלכתי בבאורי זה בעקבות הח' ז"ל עפ"י יסודי למודיו ועפ"י הקשי הגיוניו כפי שהיתה בימיו תכונת העולם בכלל הוא כדור חלול. והארץ תולה באמצעו דהיינו במרכז העולם (צענטרום) ובתוך החלול דהיינו שקערוריתה נמצאים ז' עגולים סביב הארץ, ועל כל עגול דהיינו מסלול קבוע כוכב אחד אשר חוזר על המסלול סביב הארץ לפי תכונתו לגמור את סיבובו והמה השבעה כוכבי לכת הנבוכים (וואנדעלשטערן) ולכל אחד שמים מיוחד, ואלו הן שבתאי, צדק, מאדים, חמה, נוגה, כוכב, לבנה, וזה סדורם מלמעלה למטה, ולמעלה מאלו שבעה הרקיעים הוא רקיע השמיני אשר נקרא גלגל הכוכבים או גלגל המזלות שבו נתונים כל שאר כוכבי השמים למקטנם ועד גדולם, ותנועת כל אלה, כולם ממערב למזרח ולמעלה מגלגל השמיני גזרו החכמים שיש שם עוד גלגל התשיעי והוא מסבב במרוצה רבה סביב מרכז הארץ ממזרח למערב סיבוב שלם בכדי כ"ד שעות בקרוב, ובכחו הגדול מושך עמו כל הח' גלגלים עם כוכביהם ומכריע אותם במרוצתו והוא התנועה העליונה, גם התנועה היומי, והנה קו היוצא ממזרח אל מערב בשוה תוך שקערורית הרקיע הוא נקרא קו השוה, והוא אורך העולם, ונקרא ג"כ "משוה היום" מפני שכל השוכנים תחת הקו, לעולם כל ימות השנה יום ולילה שוים להם, ועוד כאשר בא השמש תחת קו הזה, והוא פעמים בשנה כאשר תגיע לראש טלה ולראש מאזנים אז מדת היום והלילה שוים בכל ישובי עולם, ונקרא ג"כ עגול הישר (לח) ועתה נבוא אל הביאור, הח' ז"ל בא לרמוז על הוראת תולדות מערכת אשר בראש טלה ומאזנים, והוראת השנים עשר, והוראת התומים, וכל זה נודע בכח הנבואה, מה שאין בכח אדם לידע:

(צז) באפוד שנים עשר אבנים רמז לחגורת המזלות, כי בו נקבעו שני טורי אבנים הא' מימין והא' משמאל, חצי הי"ב נוטים לצד דרום, וחציה השניה לצד צפון, וחשב האפוד הוא כנגד הקו השוה החולק גלגל המזלות לב' חלקים שוים בנקודת ראש טלה וראש מאזנים, קשור בשני קצותיו, ואלו רמז לשתי העבותות:

(צח) הוא מתחלק חלוק שוה לי"ב חלקים לפי המחשבה, כי   זאת החלוקה עשאוה במחשבת לבם, כי במראה העין לא יתכן לחלקו בעבור כי אין בו חלוקה כלל:

(צט) ר"ל ששה מהם:

(ק) י"ב שבטים כסדר תולדותם, עיין:

(קא) באבן השני:

(קב) ר"ל חשן המשפט:

(קג) ר"ל במחשבת הלב:

(קד) עיין אות קיד:

(קה) פי' שלא יטה החשן לצדדים:

(קו) פי' שיחברו את החשן אל חשב האפוד, ובזה ירמוז כמו שהמזלות קבועים בגלגל ואינם נוטים כן הי"ב שבטים בחשן:

(קז) ר"ל שוות באיכות ובמראה:

(קח) כי היתה כל אבן משונה מחברתה כפי המזלות:

(קט) כמ"ש אבני זכרון וגו' על שתי כתפיו לזכרון (פ' יב):

(קי) שמהם יוצא משפט בני ישראל לאור:

(קיא) ואעפ"י שנקוד בשורק פי' כאלו היה בחולם:

(קיב) פי' כי הם כנגד חמשה כוכבי לכת ש'צ'מ'נ'כ', והמספר הזה הוא מספר שלם, כי הוא בחשבון עגול ה פעם ה, כה, ה פעם כה הם קכה, א"כ נשאר כל פעם ה וכן יאמר (יסוד מורא שם) "והאורים כמשמעם, גם התומים כחשבון העגול", עיין דברים יד כב ולמעלה ג' טו יהל אור אות רלה:

(קיג) כי האורים הי' מזהב וכסף ולא התומים, והאורים הם דמיון שני המאורות הגדולים, חמה מראיה כזהב, ולבנה ככסף והתומים הם שאר כוכבי לכת כמבואר:

(קיד) ר"ל כי מספר המזלות שהם י"ב ידוע בראיות גמורות מן הגלגל העליון שהוא תשיעי, ומן הגלגל השפל שהוא גלגל הכוכבים והוא גלגל השמיני, וקראו שפל מפני שהוא תחת גלגל התשיעי, והגלגל התשיעי נחלק לפי המחשבה לי"ב חלקים, והשמיני לפי המראה מצורת המזלות בי"ב חלקים, והנה הי' בחשן י"ב אבנים כנגד י"ב צורות שבגלגל השמיני, והם הנקראים מזלות בפי כל ההמון, ואמר שהם נראים, בעבור כי הכוכבים בגלגל השמיני הם בלי ספק, ונקראו באלה השמות, בעבור כי מכוכבים רבים יש בגלגל צורות כצורות בעלי השמות ההם, כמו מזל טלה על צורת טלה וכן כולם והנם נראים לעין, והמשפט תלוי בהם כפי היות מעמדם כנגד השנים עשר הקבועים בתשיעי שהזכרנו למעלה, וכן היה המשפט בחשן, כפי מעמד עגולתו כנגד חשב האפוד כי יש הפרש ביניהם:

(קטו) ולזה ענה את דוד באפוד ע"י אביתר:

(קטז) ר"ת מנוחתו כבוד:

(קיז) עיין למעלה אות צב:

(קיח) עיין אות קיב:

(קיט) הוא גלגל התשיעי תלוי בשני סדנים וסובב עליהם כאשר תסוב הדלת על צירה, וכנגדם היו שתי כתפות האפוד:

(קכ) עיין למעלה אות צז:

(קכא) עיין אות צח:

(קכב) ורש"י ז"ל פי' "לשון נתוק לשון ערבי הוא כדברי דונש בן לברט", עיין מקו"ב רש"י:

(קכג) ובורלא בלשון יון נאמר על העברת החוט בנקב, ויש נקובים ובלתי נקובים:

(קכד) האל"ף קודם הרי"ש, ובשרשי ן' גנאח בערבי אלבלור:

(קכה) פי' הגיון מי"ב אבני חשן:

(קכו) עיין בפי' הח' ז"ל (ברא' ב יא) ובביאורי שם:

(קכז) עיין בפי' הח' ז"ל נמעלה כד י בהארוך והקצר ובביאורי שם:

(קכח) פי' בטור הראשון היה אודם, ובטור השני היה ספיר, ואם ספיר ג"כ אדום, הלא היה בטור הראשון אודם:

(קכט) וברקת מבריק מאד:

(קל) וא"כ הי"ב גוונין שבחשן נכללים בחמש גוונין הנזכרים:

(קלא) וגוון האדום יש לו הרבה גוונין, וכן יאמר (למעלה בפי' הקצר כד י) ואל יקשה עניך אבני החשן בעבור אודם, כי יש אדום כדם, ואדום כירק וזהו הספיר:

(קלב) וכן בשרשי ן' גנאח "בערבי יאקות שחור":

(קלג) הוא כחול שחור:

(קלד) וכן פי' הרד"ק ור"ש ן' מלך:

(קלה) וכן פי' הרד"ק יר"ש ן' מלך והרלב"ג, שהיא מעיר הכח הדמיוני באופן שיחלום האדם הרבה כאשר ישאה:

(קלו) הוא אבן המאגענעטי:

(קלז) וזו הסגולה יש לישפה לרפאת רעיפת הדם מכל המקומות עיין קרני אור הערה כא:

(קלח) פי' יש אבן כל מה שתשבר אותה תעלה משולשת משלש רוחותיה, אפילו אם תשבור אותה חתיכות קטנות כולן יהיה להם שלש רוחות:

(קלט) ובלשון   ערבי "אחמר" וטעמו אדום, וכן פי' הרד"ק וכ"ה בערוך השלם:

(קמ) בלשון ערבי "עקיק" והוא אבן קאַרנעאָל:

(קמא) וכן ת"א וברקן, ויוב"ע "וברקתא" שאורו מבהיק:

(קמב) עיין אות קכז:

(קמג) עיין קרני אור הערה טז:

(קמד) יספה:

(קמה) או"ת בורלא, ובנ"א בירלא, וכן בא גם ברבוי, בירולין (איוב כח, טז) ומראֶה ירוק ויו"ת בֵירלֵיוַות חַלָא, ובת"י בדולחא:

(קמו) כי רובם היו כעצם השמים לטוהר בגווני תכלת, כי התכלת חשוב מכל הצבעונים שהוא דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד:

(קמז) ביחז' א כב:

(קמח) וכן פי' רש"י ז"ל ולא כן דעת הרמב"ן ז"ל (למעלה כה ז) עיין קרני אור הערה יד וטו שם:

(קמט) ודעת הרמב"ם ז"ל (הכלהמ"ק פ"ט ה"ו) שלא היו האבנים עגולות שלא ישארו הזויות שבין עגולים בלי מלוי אבן:

(קנ) עיין פ' טז בפי' הקצר:

(קנא) וכן פי' רש"י ז"ל מיעוט משבצות ב':

(קנב) ואלה אינם לב' אבני האפוד, אלא קבועות היו בסוף הכתפות להכניס בהן ראשי השרשרות, והיו למעלה על הכתפות כדמות שתי עינים:

(קנג) העי"ן פעל שהוא הרי"ש כפול כי שרשו "שרש":

(קנד) ושניהם מגזע "שרש":

(קנה) קשה לפרשם:

(קנו) וקרוב לזה פי' רע"ס, מכוונות מקצה הכתפות אל קצה החשן בצמצום:

(קנז) שהוא קצה הדבר, ועיין רשב"ם:

(קנח) ושרשו "עבת":

(קנט) והם שלשלאות עשויות כעין חבלים מעובתין באורך כעין חבלים שלנו ולא כשלשלת של חוליות:

(קס) כמש"כ רבוע יהיה כפול (פ' טז) ר"ל שיהיה רבוע אחר שנכפל והיה ארכו אמה ורחבו זרת שהוא חצי אמה, וכשכופלו לארכו נמצא שהוא רבוע זרת על זרת:

(קסא) מדת העגול נקרא אצלו (קוואדראט):

(קסב) הזרת היה כמדת שטח מלואת האבנים:

(קסג) חשב האפוד והוא חגור:

(קסד) צ"ל "שמנים וחמשה איש" עיין למעלה אות סו:

(קסה) עיין למעלה אות סז:

(קסו) עיין למעלה אות סט:

(קסז) ט"ס יש פה, ולא אוכל לכוון איך לתקן הטעות, אצל שאול לא נמצא הגישה האפוד, כ"א אצל דוד (ש"א כג ט) וכן בש"א ל"ז "הגישה נא לי האפוד" ולתקן הנוסח "כאשר אמר דוד", איך נבאר מה שכתוב אח"ז, "כי שם כתוב שהארון היה שם", והארון היה אצל שאול (שם יד יח) ועיין ברא' לד קרני אור הערה יד:

(קסח) כי הארון היה שם:

(קסט) בעת שהיה בצקלג:

(קע) שהרי בהיות אביתר עם דוד, והאפוד עמו, ואיך יאמר גם באורים:

(קעא) בשתי אבני השהם שהיו למעלה על כתפות האפוד:

(קעב) ע"כ אמר שאול גם באורים, והם לא היו באפוד אביתר:

(קעג) וכן פי' הרשב"ם:

(קעד) שיכנה שניהם על שם אחד:

(קעה) מטעם לא יזח:

(קעו) ובכל מקום שיש דבר גדול ודבר קטן   יכנה בשם הגדול, ונכלל עמו גם הקטן:

(קעז) וכן פירש"י ז"ל עיין פ' ו שם, והרשב"ם פי' באופן אחר ע"ש מלתא בטעמא:

(קעח) כמין רצועות עשויות ממין האפוד אחת לימין ואחת לשמאל והם עולות מאחרי הכהן על שתי כתפיו:

(קעט) הוא כדמיון אבנט שהיה יוצא משני צדי האפוד, והיה חוגר אותו באמצעיתו כנגד לבו, והוא ממלאכת האפוד בעצמה:

(קפ) וכן יאמר (למעלה פ' ד) "ובעבור החשב נקרא אפוד", כי לשון אפוד חגור:

(קפא) כמש"כ למעלה פ' יב:

(קפב) כמש"כ בפ' יד, והיה נותן השרשרות בתוך המשבצות:

(קפג) למעלה מן החשן:

(קפד) ואלו הטבעות קבע בכתפות האפוד למטה מן החשן:

(קפה) כמין טבלא מרובע שיש לו ארבע זויות:

(קפו) שהמשבצות נתונות בראשי כתפות האפוד העליונים:

(קפז) כמש"כ פ' כז ועשית שתי טבעות זהב וגו':

(קפח) והוא שנא' לעמת מחברתו (פ' כז) סמוך למקום חבורן באפוד למעלה מן חשב האפוד:

(קפט) היה מכניס שתי קצות העבותות בטבעות הנתונים על שני קצות החשן מלמעלה:

(קצ) שיתנם בעבר החשן שכלפי פנים שנאמר "ביתה" (פ' כו):

(קצא) לדעתי צ"ל "תחתו האפוד", כי החשן היה על האפוד:

(קצב) כי שם בשפה התחתית נתחברו:

(קצג) צ"ל "שרשת גבלת":

(קצד) וכן פי' רש"י ז"ל "הן הן שרשרות גבלות הכתובות למעלה ולא פירש מקום קבוען בחשן עכשיו מפרש לך":

(קצה) ולא הוכפלו שם:

(קצו) ר"ל שהפתוח ימלא את כל האבן:

(קצז) כפי מספר התיבות:

(קצח) עיין קרני אור הערה כג:

(קצט) למעלה בפ' יד:

(ר) עיין יהל אור אות קנג:

(רא) עיין רש"י, רשב"ם רמב"ן רלב"ג, רדי"א, דעתם באורים ותומים:

(רב) ובת"ה שם פי' הח' ז"ל מרכסי איש מגזרה והרכסים לבקעה (ישעי' מ ד), ובישעי' שם פי' הח' ז"ל "והרכסים   מגזרת מרכסי איש, כטעם מקום מעוות" (פי' ההרים הגבוהים) ופי' יגביהו החשן לחברו עם האפוד שהוא למעלה ממנו, וכן פי' הרד"ק ור"ש ן' מלך ועיין מקו"ב רש"י אות נח:

(רג) שהוא לשון חבור כפי' רש"י ז"ל:

(רד) עיין אות רב:

(רה) עיין למעלה אות קכד:

(רו) כסדר שנולדו וכן פי' רש"י ז"ל עיין קרני אור:

(רז) האורים ותומים היה דבר מה שנתן משה בחשן המשפט, באופן שנתן העדות אל הארון:

(רח) שמלאם   בארבעה טורי אבן:

(רט) ולא הזכיר האבנים:

(רי) וכן יאמר הח' ז"ל (למעלה פ' ו) והנה על דרך הפשט אין האבנים המאירים ולא המתמימים, כי השאלה היא באורים ותומים:

(ריא) צ"ל "לאורים ותומים" וכן יאמר (למעלה פ' ו):

(ריב) ר"ל שראש המעיל שהוא פיו, כי שוליו הם תחתיתו, ופיו הוא ראשו שבו יכניס הכהן ראשו, בתוך המעיל יהיה באמצעותו למעלה, וכן תיוב"ע "ויהא פום רישיה במיצעיה", שלא יהא פתיחת בית הצואר מן הצד:

(ריג) בג' זבחים פח ב:

(ריד) וכן פי' רש"י והרשב"ם, וכן ת"א וכן פסק הרמב"ם (פ"ט הכהמ"ק ה"ד):

(רטו) זהו דעת הרמב"ן ז"ל, שהיו הפעמונים נתונים בחלל הרמונים ומקשקשין בתוכו:

(רטז) בגד העליון שהאפוד נתן עליו:

(ריז) שכלו יהיה מתכלת ולא יהיה מין אחר מעורב בו:

(ריח) ופי' רש"י ז"ל שם "עפ"י ראש הכתונת שלו", שהוא פתיחת בית הצואר ויאמר, והיה פי ראשו בתוכו שיהא פתיחת בית הצואר באמצעיתו ולא מן הצד:

(ריט) "כְפום שִירָין", פי' כשפת השריון וכן תיוב"ע "כפְום לַשִירַיָא" פי' שיהיה כל הגרון חגור סביב, כעין שהוא חגור בפי השריון:

(רכ) ומפורש בג' (זבחים פח ב) שהיו שבעים ושנים זגין ושבעים ושנים ענבלין:

(רכא) פי' ידועים מהטעם ממה שנקראים בשם זה, והוא מלשון הולם פעם (ישעי' מא ז) לשון קשקוש, ונקרא הזוג כן, לפי שהוא מתקשקש ומתכתת בענבל שבתוכו, מענין ותפעם רוחו (ברא' מא ח), ושרשו פעם והנו"ן נוסף:

(רכב) ע"כ בא בלשון יחיד:

(רכג) עיין ברשב"ם וברמב"ן וברדי"א שנתנו טעמים אחרים ע"ז:

(רכד) על שפת המצנפת:

(רכה) הציץ נתון על המצח לבדו:

(רכו) המצנפת היתה של כה"ג, ובניו ושאר הכהנים היו לובשים מגבעות ולא היו שוים:

(רכז) כמו כובע:

(רכח) ואמרו ז"ל שהמצנפת ארכה שש עשרה אמה, והרי היא כמין צניף שצונף בו את ראשו, מגלגל ומחזיר סביב ראשו כפל על כפל, והיה   המצנפת מבגד פשתים דקה זכה ולבנה:

(רכט) הוא רש"י ז"ל:

(רל) לדעת רש"י ז"ל היו שלשה פתילים בשתי הקצוות ובאמצע, כל פתיל הי' מלמט' ולמעלה ושלשתם היו נקשרים באחורי הראש, ובאמצעי היה נתון על המצנפת עיין מקו"ב רש"י אות פח:

(רלא) וכן פי' הרמב"ן, שהיה רק חוט אחד וקשור על המצנפת, והיה הציץ נקוב בשתי קצותיו, ופתיל תכלת למטה ממנו מנקב לנקב כדי שיהיה נקשר בפתיל כנגד העורף:

(רלב) ומקום הציץ במצח אל מול פני המצנפת:

(רלג) כי הפאות התלויות בראש כציצית בבגד, ויכול להיות שדעתו מפני הפתיל התלוי בו:

(רלד) שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, לפיכך הם תכלת כולם:

(רלה) עיין רש"י ז"ל שזה הכריחו לפרש כי היו שלשה פתילים, והח' ז"ל יפרש ש"על" פירושו כמו "עם":

(רלו) עיין אות רלא:

(רלז) מה שכתוב והיה על המצנפת, אל מול פני המצנפת יהיה, שפני המצנפת הוא נגד עליון הראש, ויעמוד למולו, וכנגדו המצח, ועל המצח הציץ נתון:

(רלח) וכן פי' הרמב"ן וז"ל "וכן אמר ויתנו עליו פתיל תכלת לתת על המצנפת מלמעלה (למטה לט לא) כי שם ינתן בקשר, וכן וישם על המצנפת אל מול פניו את ציץ הזהב (ויקרא ח ט) ששם בקשירתו על המצנפת ואל מול פניו ציץ הזהב, והנה הנתינה בכל הכתובים על המצנפת כי היא הקשירה אבל מקום הציץ אל מול פני המצנפת במצח":

(רלט) ר"ל מה שכתוב על פתיל תכלת שמשמעו שיקשור אותו על הפתיל:

(רמ) שפי' עם הנשים:

(רמא) שפי' עם לחם הבכורים:

(רמב) שפי' עם שני כבשים:

(רמג) פי' שיביא החלב עם החזה:

(רמד) הב"י גורס לכולם ופי' לא תֵמָצא לכולם, ר"ל המצנפת:

(רמה) וחלוקים היו, ורש"י ז"ל פי' כי מגבעות היא מצנפת:

(רמו) מגזרת הר וגבעה, כי הם דומים כגבע וראש ההר, וכן יאמר בפי' הקצר, גם הגבעות נקראו כן בעבור רומם וגבהותם:

(רמז) המצנפת היא יריעה דקה מסבבת הראש ועוטה אותו:

(רמח) ופי' הח' ז"ל שם מגזרת מצנפת:

(רמט) כמו שאחד עוטה הבגד:

(רנ) ר"ל שם ביחז' כא לא כתוב, כה אמר ד' הסיר המצנפת והרם העטרה, זאת לא זאת השפלה הגבה, והגבה השפל", וההשפלה וההגבהה הזאת היא ענין הצניפה, והמצנפת היתה ארוכה, והכה"ג צונף בה ראשו צנפה על גבי צנפה:

(רנא) וכן פי' שם הח' ז"ל:

(רנב) וכן פי' הרשב"ם:

(רנג) וכן יאמר (למעלה ה כא) "ודע כי החמש הרגשות מתחברות במקום אחד למעלה מהמצח", עיין ביאורי שם, וע"כ נתן הציץ במצח בעבור נקבי ההרגש ששם המחשבה לרצות המקריב:

(רנד) כמ"ש, ונשא אהרן את עון הקדשים (למטה פ' לח):

(רנה) בעת שהקדישום:

(רנו) וכן ושבצת הכתנת שש (למטה פ' לט):

(רנז) והיא עשויה מפשתן שחוטו כפול ששה, והיא משובצת, ר"ל שהיא עשויה בתים בתים:

(רנח) הכתוב יאמר "הכתונת" בה"א הידיעה, והיא כתנת תשבץ הידוע:

(רנט) והכתנות היו פשוטים:

(רס) עשיית המשבצת היא אומנות גדולה לכוון באריגתה יושר הציור בבתים לבדנה, ולכן תרגם רבינו סעדיה גאון תעיין, שתעיין איך לעשותה ושתהיה במלאכת מחשבת על צורתה הידוע:

(רסא) ועשויה עינים עינים מעשה רקמה כדמות צורת המטבע:

(רסב) וכן פי' הרשב"ם:

(רסג) למטה לד ו:

(רסד) פי' על   הציץ כתוב קדש:

(רסה) דעת הח' ז"ל בזה הפסוק שנשיאת הציץ יועיל לרצון אל המקריב לא לרצון אל הקרבן עצמו, ועיין ספרא ויקרא ובהתוה"מ סי' לב שם:

(רסו) וכן פי' הח' ז"ל (למעלה כז כ), והנה בכל פעם שיבוא אל הקדש לעבוד עבודה יהיה הציץ על מצחו:

(רסז) שהיה מעורב בשש גם זהב:

(רסח) מעצם השש לבד:

(רסט) כמש"כ למטה לט כט:

(רע) לארבע בניו:

(רעא) ארבע:

(רעב) כדמות אבנט של כה"ג שהיה של כלאים, כי היה רקום עם צמר:

(רעג) ויש מחלוקת באבנט של כהן הדיוט (יומא יב ב) שרבי אומר של כלאים ור"א בר"ש אומר של בוץ, וידוע שהלכה כרבי מחבירו, ולכן לא היה כהן הדיוט יכול לחגור בו אלא בשעת העבודה, אבל הכה"ג היה חוגר אותו הן בשעת העבודה והן בלא שעת העבודה:

(רעד) הם כובעים גבוהים, ונקראו מגבעות לפי שהיו כשתי גבעות והגיא ביניהם, וחובשים אותם בפתיל תחת הגרון:

(רעה) וכן פי' למעלה בפי' הארוך:

(רעו) והיו שמונה בגדים לכה"ג וארבעה לכהן הדיוט:

(רעז) ושם ג"כ בדבור שיאמר לו טמא אתה, וכן וקדשת אותם צריך לומר להם קדושים אתם:

(רעח) ר"ל שימשח את אהרן ואת בניו בשמן משחת קדש לא הבגדים וכן כתוב (למטה כט ז):

(רעט) וכן הביא הח' ז"ל (למטה כט ח) בשם הגאון "יד חיוב" ופי' שתשלים ותמלא את חיובם המוטל עליהם:

(רפ) וכן פי' הרד"ק שם ומלאו ידיו הכנוי למזבח, ופי' כתרגומו וְיַקְרִיבון קורבָנֵיה, וכזה הענין תרגם אונקלס ומלאת יד אהרן ויד בניו, והדומים לו:

(רפא) וכפי' רש"י ז"ל לשון חינוך הוא:

(רפב) כמו שמפורש בפ' צו:

(רפג) וזה הוא מלוי יד:

(רפד) מה שכתוב שם "ומלאו ידו":

(רפה) לא נמצא אצלינו פירושו על יחזקאל:

(רפו) אף בבנו ובבתו:

(רפז) ואמר הכתוב ממתנים ועד ירכים, פי' ממתנים למעלה מן הטבור קרוב מן הלב עד סוף הירך שהוא הארכובה, ולא היו כדרך המכנסים שלנו, כי אלו צרים בלבישתן וארוכים, ושל כהנים היו רחבים וקצרים, ולא היה להם אבנט למכנסים אלא שנצים לבד, (הם קמטים וביניהם חריצים) שלא היה קושר ומתיר, אלא כמשמכניסן עליו מיד עומדין עליו, ועיין נדה יג סע"ב:

(רפח) לאהרן ולבניו, כי היו המכנסים שוים בהם, ואין שום הבדל ביניהם:

(רפט) וכן לערוך לחם הפנים אז היו עליהם כל הבגדים האלה: