(א) החל לפרש מה שאמר, ומלאת את ידם וקדשת אותם (למעלה כח מא) והתחיל מלמדן האיך יהיו אוכלין בקדשים, והאיך יהיו אוכלין בטהרות, ובמה יכינם להלביש את הבגדים:

(ב) כי שניהם משרש "לקח" ולפעמים חסרו פ"א הפעל ובא ע"ד החסרים:

(ג) ושרשו יצק:

(ד) הוא שלם בשרשו:

(ה) באמרו פר אחד בן בקר:

(ו) פר בן בקר הוא הרך בשנים, והוא בן שתי שנים, ובא מלת בן על הצעירות:

(ז) מלת בני מציין על הצעירים:

(ח) על הגדול יאמר שעיר, ועל הקטן שעיר עזים:

(ט) איל נקרא משנכנס בשנה השנית אחד ושלשים יום:

(י) כמ"ש (במד' כח יד):

(יא) בא שלם כי שרשו "לקח":

(יב) ולשני אילים:

(יג) ר"ל ולחם מצות, וחלות מצות, שניהם יהיו עבות:

(יד) הכתוב אח"ז שהם דקים:

(טו) בלולות בַשֶמֶן, משוחים בַשֶמֶן, בפתח הבי"ת, וענינו כמו בְהַשֶמֶן הידוע:

(טז) הנזכר למעלה (כז כ) אך למנחות כשר גם השמן השני:

(יז) מענין רמיסה וכתישה ועיין קרני אור:

(יח) ויביא ראיה שאין התי"ו מסלת שרש, ומכולת כמו מאכל, ומשפט המלה מאכולת, ונבלעת האל"ף בדגש, אף כאן סלת על   משקל מכולת:

(יט) קמח סולת מודק היטיב באבני הרחיים, והיא היותר דק שבקמח:

(כ) כי המצה עגולה וכן תיוב"ע (למטה פ' כג) "ועגול דלחים", והחלה מרובעת:

(כא) ענינו הדלות והריקות:

(כב) וכן הלחם:

(כג) וכן כתב ר"י ן' גנאח "והראיה על היותו נקבה, אמרו סולת בלולה בשמן (ויקרא ב ה) וג"כ ולקחת סולת ואפית אותה (ויקרא כד ה) ואעפ"י שאמר, בלול (שמות כט מ) ג"כ בל"ז:

(כד) עיין אות יז:

(כה) כי הם בסל, כמ"ש ונתת אותם אל סל, שפי' בסל:

(כו) כי שם מזבח העולה, והרשב"ם פי' תביאם לעזרה:

(כז) וכן פי' הרמב"ן, וטעמו והקרבת את הלחם בסל, והפר והאילים, ואהרן ובניו יקריב הכל אל פתח אהל מועד:

(כח) כי לא יקריבם קודם שירחצו במים, מפני שהזיכוך קודם לקישוט:

(כט) אחר הרחיצה:

(ל) כי הוא נחשב בין הבגדים:

(לא) כי שם מקומו:

(לב) אחר לבישת כל הבגדים ולמעלה (כח ד) פי' שהמצנפת היה קודם אחרי לבישת הכתנת:

(לג) למעלה כח ד, אעפ"י שהאבנט היה תחלה שחגר אותו על הכתנת:

(לד) מפני שהמצנפת נכבדת ממנו, ע"כ הזכיר המצנפת קודם האבנט, וכאן כתב כסדר לבישתן:

(לה) כמש"כ, והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו (ויקרא כא י):

(לו) טרם הושם המצנפת על ראשו יוצק השמן בראשו:

(לז) כי היציקה היתה רק על הראש:

(לח) ופי' שם הח' ז"ל, הוא שמן המשחה וכו' על כן הוא נפתח, כי הוא שמן הידוע, כי הוא קדש, והנמשח בו קדוש:

(לט) כמש"כ למעלה פ' ד:

(מ) למעלה פ' ד:

(מא) ואמר תקריב לבד:

(מב) כי האבנט היה שוה בכולם, ולא הוזכר עם בגדי אהרן למעלה, והוצרך עתה לומר שיחגרנו אבנט כבניו:

(מג) אעפ"י שלא הזכירם:

(מד) שבא הכנוי קודם הידיעה:

(מה) שהוא ענין אסירה וקשירה, ונקרא המושל כן, לפי שחובש ואוסר העוברים על מצותיו, וכן מלת וחבשת ענין קשירה, ולא סבוב כמו המצנפת:

(מו) דעת המתרגם שטעמו הקרבה, כן ת"א "ותְקָרֵב קֻרְבָנָא דאהרן, וקֻרְבָנָא דִבנוהִי", ופי' שימלא ידיהם מן הקרבנות, וכן תרגם יוב"ע, וכן ביחז' מג כו, כתוב שבעת ימים יכפרו את המזבח, וטהרו אותו ומלאו יָדָו, ותרגם יוב"ע שם "וְיַקְרִיבון קורבנָיֵה":

(מז) כי שם פי' הריגה:

(מח) עיין למעלה כח יהל אור אות רעט:

(מט) ולמעלה כח מא, פי' כן מדעת עצמו:

(נ) עיין למעלה שם, שכתב שפי' זה ביחזקאל:

(נא) שענינו קשירה:

(נב) בשבעת ימי המלואים שהיה משה מחנכם ומלמדם:

(נג) בפ' ג:

(נד) ושב לפרט מה יעשו בפר, והתחיל בהקרבתו אל פתח אהל מועד שזכר למעלה כדרך הכתוב והסמיכה מקודם ועיין ברמב"ן מה שכתב ע"ז:

(נה) ויסתיר הח' ז"ל זה וכן כתב בפי' הקצר שם, כי אין הפרש בין וסמכו אהרן ובניו, ובין וסמך אהרן ובניו, וכן כתב (ויקרא ח כב) "אין הפרש בין וסמך אהרן ובניו, ובין ויסמכו אהרן ובניו, כי מדקדק גדול טעה שאמר כי טעם וסמך הוא לבדו, ואח"כ בניו וסמכו כולם יחד":

(נו) שכן היה:

(נז) כי אין הפרש:

(נח) וכדעת רז"ל (ספרא צו עה"פ וישחט, ח טו) כל ז' ימי המלואים היה משה משמש בכהונה גדולה, הוא היה שוחט, הוא היה זורק וכו':

(נט) והנה השחיטה היתה בצפונו של מזבח כדין החטאת נגד פתח אהל מועד, אבל רחוק ממנו, כי היה הכיור בין אהל מועד ובין המזבח:

(ס) "מדמו ולא כל דמו" מקומו בפ' כ, וההמשך בכאן "והוא לקח ונתן על קרנות המזבח" וכו':

(סא) ובכתוב תשפוך, וע"ז כתב הבא"י, לפי הנראה שהרב גירסתו ישפוך ולז"א הכהן השופך:

(סב) ובכתוב "ולקחת", ואפשר לפרש דעתו שהלקיחה ע"י צווי אחד מבני אהרן:

(סג) מדם הפר המשכו למעלה, ולקח אחד מבני אהרן מדם הפר וצ"ל באותיות קטנות:

(סד) גם כאן מלת ושרפו צ"ל באותיות קטנות, ופי' ועורו ופרשו ושרפו חוץ למחנה, או צ"ל ישרפו חוץ למחנה:

(סה) לכן לא נזכר פה, וכן פי' רש"י ז"ל (למטה פ' כב):

(סו) והשם "כלה" ענינו תאווה ותשוקה:

(סז) הם לבד נכללו בבשר הפר, כי עורו ופרשו נזכרו לחוד:

(סח) שירחצו הקרבים להוציא מהם הפרש, ויפרש את פרשו, הוא מקום הפרש, והם הבני מעים רחוצים:

(סט) הם החלבים הנזכרים, ונקראו החלבים אמורים, שהם מורים ואדונים על כל האיברים ועולים ע"ג המזבח לחלק אדון העולם, והנה בכל חומשי הראב"ע מלת והקטיר באותיות מרובעות כאלו הוא מלה מהפסוק ואין בפסוק הזה מלת והקטיר, והמחבר ב"י רוצה לגרוס במקום "והקטיר" "וְהִקטַרְתָ", ובאמת צריך להיות מלת והקטיר באותיות קטנות, ובלי נקודת ההפסק בין ישרפוהו ובין והקטיר, ופי' ירחצוהו ואח"כ ישרפוהו והקטיר האמורים:

(ע) וכן פי' הרד"ק, ונקרא הקרבן שמביאין על החטא על שמו "חטאת" בעבור שהוא בא לכפר החטא:

(עא) הקרבן שמביא על האשם יקרא אשם:

(עב) פי' יסיר חטא האדם בעבודת המזבח:

(עג) וכתב הרמב"ן מפני שהתאנף על אהרן להשמידו, והוא כלוי בנים, הוצרכו גם הם להתכפר בו:

(עד) כי זה בא בכח ה"א הידיעה שהוא מוסב על האמור למעלה ואילים שנים (למעלה פ' א) ויכול ליקח איזה שירצה בלי הגרלה:

(עה) עיין אות נה:

(עו) יפרש הזריקה, וכן פי' רש"י ז"ל, אין קרבן טעון מתנה באצבע אלא חטאת בלבד, אבל שאר זבחים אינן טעונין קרן ולא אצבע:

(עז) היסוד הוא בליטת בית קבול סביב המזבח לאחר שעלה אמה מן הארץ, והנה בפר החטאת היה שופך שירי הדם אל יסוד המזבח אצל קרן מערבית דרומית, ובאיל העולה היה זורק כל הדם על המזבח סביב:

(עח) כי הקרב במזבח צריך נתוח ולא הנשרף בחוץ:

(עט) אצל הפר:

(פ) וכשר בזר:

(פא) משה לימד לאהרן כל משפטי כ"ג בעבודה, וכ"ה (ספרא צו סי' יד):

(פב) כי כבר זכר בפרט, נתחיו וקרבו וכרעיו וראשו, ולא זכר האליה והחלבים, כי הם נכללו בכלל כל האיל:

(פג) איל זה היה שלמים, ונקרא מלואים ע"ש שבא למלא ידם לכהן:

(פד) וכן כתב בעל נתה"ש "והנה המלה הזאת יחידית ואין לה ריע במקרא" ועיין קרני אור:

(פה) וכן פי' הרד"ק בשרש "תנך" הוא הרך אשר בקצה האוזן:

(פו) כמו בְהֹנות ידיהם ורגליהם (שופ' א) והוא הגודל ובפרק האמצעי:

(פז) כי בֹּהֶן ראוי להיות ברבים בֹּהֲנוֹת:

(פח) שאין משקל בשמות כמו בפעלים והשני משקלים בֹּהֶן ובּהנָה:

(פט) על המזבח סביב כמ"ש (למעלה פ' טז):

(צ) פי' שהזריקה יהיה מהדם הנשאר, כי תחלה היתה ההזאה על תנוך אזן אהרן ובניו ועל בהנות ידיהם ורגליהם, והנשאר מאותו הדם זרק על המזבח:

(צא) ופי', והזית על אהרן על גופו כי צריך שיזה על בשרו, ועל בגדיו אחר שלבשם:

(צב) והיו מעורבים זה בזה:

(צג) וכ"ה (ספרא צו מכילתא דמלואים סי' לד) הא למדת שלא נשלם קידוש אהרן ובניו אלא בהזאת הדם:

(צד) כטעם כופר לנפש, עיין בפי' הח' ז"ל ובבאורי שם:

(צה) לכפר על הנפש:

(צו) ופי' הח' ז"ל שם "בנפש שיש בו יכפר, והטעם נפש תחת נפש" ופירושו כי בנפש שיש בדם יכפר על נפשותיכם:

(צז) וסיים שם "על נפשתיכם":

(צח) וכן פי' הרמב"ן כי החלב הנזכר פה סתם הוא החלב אשר על הקרב, ואח"כ הזכיר החלב המכסה את הקרב והוא הקרום שעל הכרס:

(צט) בויקרא ג ד:

(ק) ר"ל שוק לשון נקבה, והימין לשון זכר וחסר מלת הצד, שהוא ג"כ ל"ז, שוק הוא למטה מן הירך האחרון, ומגיע מן הארכובה העליונה עד האמצעית, ושכנגדו נקרא זרוע:

(קא) חזה, הוא הרואה את פני הארץ כשהבהמה הולכת, והוא קרוב לצואר, והוא מגזרת חזה, והטעם שנראה לעין:

(קב) והשוק היה נתון על גבי המזבח מפני שהוא איל המלואים, ולא כן בשאר הקרבנות, וכן פי' רש"י ז"ל:

(קג) כמ"ש "כי את חזה התנופה ואת שוק התרומה לקחתי מאת בנ"י מזבחי שלמיהם, ואתן אותם לאהרן הכהן ולבניו לחק עולם (ויקרא ז ד) כי חקך וחק בניך נתנו מזבחי שלמי בנ"י (שם י יד):

(קד) כמש"כ והיה לך למנה (למטה פ' כו) וכן ויקח משה את החזה וגו' מאיל המלואים למשה היה למנה (ויקרא ח כט):

(קה) יותרת, הוא הנקרא בלשון חז"ל טרפש (חולין מט סע"ב) והוא חצר הכבד, כת"א ויוב"ע חֲצַר כַבְדָא, ואמר יותרת הכבד, ופי' עם הכבד, כי מעט מן הכבד היה נוטל עם היותרת:

(קו) והטעם מפני שהידים מוכנות לעסקי האדם, והכהנים נתמנו לעבודת ד', ובו ימלא את ידם לכהן, וכן נצרכו הידים כפרה במתן דם עליהם בבהן יד הימנית:

(קז) וכן פי' הרמב"ן שפר החטאת ואיל העולה הובאו לכפרה, והאיל הזה מיוחד למלאות בו ידי הכהנים, וכן פי' הרלב"ג:

(קח) שאחר שאמר הכתוב ויתן את הכל על כפי אהרן ועל כפי בניו (ויקרא ח כז) אמר בפסוק שאח"ז "מלואים הם לריח ניחוח", לומר שהם ריח ניחוח מצד שהם מלואים, ר"ל מצד שהם מחנכין הכהן לעבודת השם:

(קט) וכן פי' הרד"ק בשרש "ככר" "פי' לחם גדול, כי השאר היו חלות ורקיקים" ודעתו ג"כ שקאי על הרבוכה הנקרא לחם מצות, כפי הסדר המסודר למעלה פ' ב ועיין קרני אור:

(קי) ר"ל מניח ידו תחת ידם ומניף:

(קיא) שפי' בצווי:

(קיב) פי' ומשה ג"כ יניפנו, וכן פי' רש"י ז"ל:

(קיג) כי הכל אחד:

(קיד) כי שרשו "ניח":

(קטו) עיין בס' העצמים להח' ז"ל ובכוזרי מאמר שני סי' כו, ובקול יהודה ובאוצר נחמד שם:

(קטז) תואר לקרבן:

(קיז) ע"ש שהוא כלה באש:

(קיח) ופי' שם הח' ז"ל "כי אשה כמו אש, והה"א נוסף":

(קיט) והלא איל המלואים הוא לכולם:

(קכ) והיה למשה למנה שהיה כהן בזאת העבודה,   והוא אבי הכהונה והמוליד אותם וממנו נס עפה לאהרן ולבניו:

(קכא) וכן פי' רש"י ז"ל, קדשם לדורות:

(קכב) תנופה מוליך ומביא, תרומה מעלה ומוריד (רש"י):

(קכג) יפרש מה שמסיים בפ' כח "תרומתם" שהוא לפי הנראה למותר:

(קכד) תקדיש אותם:

(קכה) וכן פי' רש"י ז"ל:

(קכו) בלי שום חסרון:

(קכז) כמו שיורה שמו, והוא מלשון, קולע אל השערה ולא יחטיא ושופ' כ, טז) שפי' לא חיסר, ולהשלים החסרון יביא חטאת:

(קכח) במות הכ"ג:

(קכט) ימלאו את מי שיבוא אחריו להיות כ"ג ע"י הבגדים כשהוא לבוש בהם:

(קל) השי"ן בקמץ גדול:

(קלא) תחת קמץ קטן שהוא צירי כי השי"ן היה ראוי להיות בצירי:

(קלב) הלמ"ד קמוצה, וכן פי' שם הח' ז"ל "ובאה זאת הלמד קמוצה, כדרך "יִלְבְשָם הכהן":

(קלג) והרלב"ג כתב, שהיה פושטן ולובשן למחר עד שימלאו לו שבעת ימים:

(קלד) צ"ל "ומטך אשר הכית בו את היאור" (למעלה יז ה) ופי' שם הח' ז"ל בצווי, וכן הוא ברמב"ן:

(קלה) ג"כ בצווי:

(קלו) ועיין ברמב"ן וברדי"א שכתבו, שמשה בעצמו יבשלהו בחצר אהל מועד או יהיה ובשלת בצווי כדברי ר' אברהם:

(קלז) לפי שכבר לקח ממנו ככר לחם אחת וגו' למעלה פ' כג, ופי' הנותר מן הלחם אשר נתנו להקטרה על המזבח עם החלבים והשוק:

(קלח) ט"ס הוא, כי השוק יקטירו על המזבח, ואולי צ"ל עם הלחם:

(קלט) מה שיאמר את בשר האיל בדרך כלל:

(קמ) שהיה מנה למשה:

(קמא) וכן שוק הימין שהקטירו עם האימורים, ולא מצינו שוק של שלמים שהקטירו אלא זו בלבד:

(קמב) וחסר המתואר וטעמו האיש אשר כופר:

(קמג) פי' תשמש בעבור אחרת, וזה כי היה ראוי וזר לא יאכל אותם, ומלת לקדש אותם משמשת עצמה ואחרת עמה, ומלת אותם מוסב על הלחם והבשר:

(קמד) אף שהוא לוי נקרא זר:

(קמה) והם אהרן ובניו:

(קמו) הכתוב יאמר מבשר המלואים, ולא אמר מבשר האיל:

(קמז) וכן פי' הרמב"ן ז"ל, האיל הזה מיוחד למלאות בו ידי הכהנים:

(קמח) הוא סימן המפסיק:

(קמט) מלה מורכבת מן אותְך התי"ו בשוא, ואותָך התי"ו בקמץ, ר"ל מכנוי מופסק ובלתי מופסק, כי בלי הפסק יבוא אותְך, ובהפסק אותָך, הנה קמץ התי"ו הוא סימן הכנוי המופסק, וקמץ הכ"ף הוא סימן הכנוי הבלתי מופסק:

(קנ) וכן פי' הח' ז"ל שם, ה"א בהמה נוסף, כי המלה מלעיל:

(קנא) שימלא את ידם שבעת ימים לפני יום השמיני שהיתה אז העבודה באהרן ובניו:

(קנב) ר"ל חוץ משני האילים וכן פי' הרמב"ן:

(קנג) ופי' שם הח' ז"ל כאשר עשה ביום הזה משה, כן צוה ד' לעשות שבעת ימי המלואים, ומשמע שפי' ליום, לכל יום מז' ימי המלואים וכן פי' הרמב"ן:

(קנד) בפסוק א:

(קנה) יפרש מה שכתוב "בכפרך עליו" ופי' בהקריבך עליו קרבן הכפורים:

(קנו) כמשיחת הכהן:

(קנז) כטעם ומשחת אותו והוא בשמן המשחה:

(קנח) וכן ת"א "ותדכי" ופי' תסיר החטא, כמו הכהן המחטא (ויקרא ו יט) שזה גדר כמה שרשים שמשמשים בבנין הכבד על ההפך, כמו סקלו מאבן (ישעי' סב י) ובכל תבואתי תשרש (איוב לא יב):

(קנט) שפי' הסרת החטא:

(קס) כי הוא מזבח החיצון, ואיך נאמר עליו קדש קדשים, אלא פי' שהוא קדש כמו כל הקדשים:

(קסא) ופי' שם הח' ז"ל, כל אשר יגע בבשר החטאת יהיה קדש לשם והכהן יאכלנו:

(קסב) כי על הבשר יש אזהרות רבות, ובאה האזהרה גם על הלחם, שהלחם ג"כ נתקדש כמו האיל:

(קסג) כי הקדושה אין לה שיעור:

(קסד) עיין ברא' ט' קרני אור הערה לז:

(קסה) כי הם הסבו פירושו עפ"י דרכם:

(קסו) כמו שפי' למעלה:

(קסז) הח' ז"ל יַראה על הפ' "ולמשוח קודש קדשים" שהוא בס' דניאל, ונשמט ממקומו שהיה צ"ל אחרי "קדש קדשים":

(קסח) וכן תרגם יוב"ע "כל דיקרב במדבחא יתקדש מן בני אהרן, ברם מן שאר עמא לית אפשר להון למקרב":

(קסט) וכל הוא בג' (זבחים פג א) טעם המקרא כל קרבן שהיה ראוי למזבח אף שנפסל אחר שהובא לעזרה אם עלה על המזבח קדשו המזבח להכשירו שלא ירד, וכן פי' רש"י ז"ל:

(קע) כנוי הרומז לזכר, ומתיחס אל הגוף הנרמז ובא אחריו,   והטעם זה הקרבן:

(קעא) ופי' שם הח' ז"ל טעמו "וזה השיעור אשר תעשה":

(קעב) פירוש הח' ז"ל על הפסוק הזה אין מקומו פה, ומקומו (במד' כח ד) כי שם נאמר "את הכבש אחד" בלא ה"א השניה, ושם בפי' הח' ז"ל ג"כ שני הפירושים אבל פה כתוב "הכבש האחד" בשני ההי"ן ועיין קרני אור:

(קעג) שמלת כבש מושכת עצמה, כי המלה בה"א הידיעה לא תסמך, וכן פי' הח' ז"ל (במד' כח ד) והביא שני הפירושים, מזה נראה שהפי' מהפ' הזה שייך לבמדבר כח ד, ושם מקומו:

(קעד) והוא מ"ג ביצים וחומש ביצה:

(קעה) והוא שם למדת הלח, ושעורו יב לוג, והלוג ששה בצים:

(קעו) רבע הוא שם לחלק מחלק הארבעה, וכן רביעית:

(קעז) ופי' מזוג ועירוב:

(קעח) שהוא מענין שפיכה ויציקה:

(קעט) גם זה הפי' שייך לבמדבר כח ד ששם כתוב "וכנסכו" בוי"ו ועליה קאמר "וכנסכו שב אל הבקר", וכאן כתוב "וכנסכה" בה"א כי הוא חוזר אל המנחה, כי מנחה הוא לשון נקבה:

(קפ) כי כמו שיביא נסכים מיוחדים בבקר אחר תמיד הבקר, כן יביא נסכים מיוחדים בין הערבים אחר תמיד של בין הערבים:

(קפא) זה תלוי אחרי בואם לארץ:

(קפב) וכן כתב הח' ז"ל (עמוס ה כה) "והנה עולת תמיד עשו ישראל בהר סיני חמשים יום, והיו ישראל בישוב, כי באחד בניסן בשנה השנית הוקם המשכן, ובחדש השני בעשרים לחדש נסעו מסיני, הרי נ' יום, וכל זמן שהיו בסיני היו בישוב ויין היה להם בעמדם במדבר סיני כמו שנה והיה להם יין נסך":

(קפג) בלי שום סדר:

(קפד) כמש"כ בפ' במדבר:

(קפה) כמש"כ ויסעו מהר ד' דרך שלשת ימים (במדבר י לג):

(קפו) וכן פי' רע"ס:

(קפז) וכן פי' הח' ז"ל שם ועיין רש"י ז"ל שם שפי' כשהגיע יוהכ"פ עשה כסדר הזה, וזה היה בשנה שניה, כי בשנה ראשונה עדיין לא הוקם המשכן, וכן כתב הח' ז"ל (עמוס ה כה):

(קפח) ובמקרא כתוב "הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה בית ישראל" ופי' שם הח' ז"ל "הזבחים ה"א התימה, והנה הטעם שלא הגישו, וקדמונינו ז"ל אמרו כי הלוים הקריבו, ואם היא קבלה קבלנו כי על דרך הפשט לא הקריבו":

(קפט) וכן פי' הח' ז"ל (עמוס ה כה):

(קצ) ר"ל אשר אועד לכם שמה:

(קצא) במק"ח ובמג"ט ובבא"י הגי' "וככה קרואי העדה", ר"ל כאשר מפורש (במדבר י, ג ד) ותקעו בהן ונועדו אליך כל העדה פתח אהל מועד, ואם באחת יתקעו ונועדו אליך הנשיאים:

(קצב) וכן פי' רש"י ז"ל, כשאקבע מועד לדבר אליך שם אקבענו לבוא:

(קצג) פי' למשה בכל עת, ולאהרן אחת בשנה ביום הכפורים שהיה רשאי ליכנס שם:

(קצד) ר"ל כי אחר שכתוב אחריו, ונועדתי שמה לבני ישראל, אמרו לכם, ואינו שב לישראל, כי מה טעם לשנותו פעמיים, א"כ שב לכם על משה ואהרן:

(קצה) וכן פי' רש"י ז"ל:

(קצו) השולחן והמנורה ומזבח הקטרת:

(קצז) פי' מקום הועידה והקבוץ:

(קצח) פי' לכבודי היושב על הכרובים יקדשם:

(קצט) ויהי' קדש:

(ר) שאשכין בתוך בני ישראל:

(רא) מזבח העולה שהוא בפתחו של אוהל מועד:

(רב) פי' שיתקדש מקום העבודה והעובדים:

(רג) והמשכן יהי' באמצע בתוך בני ישראל, והנה השם ששוכן במשכן הוא שוכן בתוך בני ישראל:

(רד) וכן פי' הח' ז"ל (דברים כג י) כי במחנה ישראל היו מחיצות, וכן פי' החזקוני שהיתה מחיצה בין הדגלים למחנה לויה, ובין מחנה לויה למשכן:

(רה) כמבואר במדבר ב:

(רו) וכן כתב הרמב"ן (במדבר ב ב) והיה אהל מועד בתוך האמצע, ומחנה הלוים סביביו בתוך המחנות בענין שהוזכר בס' יצירה, והיכל קודש מכוון באמצע:

(רז) וכן   כתב הח' ז"ל (במדבר ה ב, דבר' כג י):

(רח) כי זה הצווי היה רק בעת מלחמה, ואיננו כמחנה המדבר ששם מחיצות, והיוצאים למלחמה והארון בתוכם, והמחנה קרובה אל הארון, וצריך שיהיה המחנה קדוש, ובזה הצווי שיהיו נזהרים מכל דבר רע:

(רט) כמש"כ וישלח אותם משה וגו' ואת פנחס וגו' וכלי הקדש וגו' (במדבר לא ו) ופי' שם הח' ז"ל, וכלי הקדש זה הארון:

(רי) והיו צריכים שיצאו מחוץ למחנה:

(ריא) עיין אות רו:

(ריב) וכן פי' הח' ז"ל שם "וטעם להוציאם שיעבדוני על ההר הזה שהראיתי לך בו זה המראה הגדול", והסכים הרמב"ן ז"ל על הפי' הזה, וכתב "ויפה פירש":

(ריג) עיין אות הקודם:

(ריד) עיין למעלה כ, א בפי' הח' ז"ל שיבאר אמונת הלב, והצווי ע"ז בעשרת הדברים: