(א) שם למזבח שמקטירין עליו, וכן דעת אונקלס שתרגם "מקטר לאקטרא" לפי שהוא מיוחד להעלות עליו קטור עשן, ובא בפתח מפני הסמיכות:

(ב) ופי' הר"ש ן' מלך שם, שֵם ובא השם שהוא בתוס' מ"ם בתחלה כענין המקור:

(ג) עיין אות א:

(ד) ובאה הטי"ת בפתח מפני הסמיכות, והנפרד בקמץ:

(ה) כי השולחן היה גבוה אמה וחצי ומזבח הזהב אמתים:

(ו) כי לא נכתב שיעור גובה המנורה בכתוב:

(ז) והיה מכוון כנגד הארון:

(ח) וכן כתב הח' ז"ל (יסוד מורא שער התשיעי) ומזבח הקטורת נתון בין המנורה ובין השולחן מחוץ לפרוכת, והמזבח גבוה משניהם:

(ט) על מזבח הקטרת:

(י) הנקרא מזבח העולה לא היה לו גג, אלא ממלאים את חללו אדמה בכל חנייתן:

(יא) כדי להפרישו ממזבח העולה שהוא נחשת:

(יב) ופי' הח' ז"ל שם, כנגד שולחנות אחרים שיש שם, והוא לבדו מצופה זהב וזרו זהב, וכן פי' רש"י ז"ל שם השלחן הטהור של זהב טהור:

(יג) ופי' רש"י ז"ל שם שהיא זהב טהור:

(יד) פי' רוחב ואורך הגג, ומפני שהיה רבוע קיצר הח' ז"ל וכתב רק ולא רחבו, ובאורו, כי בכתוב נזכר רק גגו, והאורך והרוחב מלמעלה במקום הגג לבד הקרנות לא נתבאר לנו, וגם רז"ל לא דברו בהם דבר כמו שדברו במדת קרני מזבח העולה, עיין מעשה חושב פ"ז, ובמקדש אהרן במזבח הקטרת, ובעזרת כהנים פ"ד מ"ז מה שהאריכו בזה:

(טו) כי צדיו באור למלת צלעותיו:

(טז) (בברא' א ה) ר"ל כי מלת בהמה הנגינה מלעיל, וזה לאות כי הה"א נוסף, ועיין בפי' הקצר למעלה כט לה, על מלת "אתכה":

(יז) נוסף:

(יח) ע"כ בא "הבדים" בה"א הידיעה:

(יט) וכן פי' רש"י ז"ל, כנגד הארון מבחוץ:

(כ) מכוון באמצע הצפון והדרום, ולא יהא משוך מכנגד הארון:

(כא) בהקטרת היו סמים עם בשמים כמש"כ למעלה כה ו בפי' הח' ז"ל שמלת בשמים כוללת לשמן המשחה, ובשמים שהם מעורבים עם הסמים לקטרת:

(כב) ע"כ קרא אותם "קטרת סמים":

(כג) ובמקח"מ "בין שני המקראות":

(כד) כי בשמן המשחה היו בשמים בלי סמים כמש"כ, בשמים לשמן המשחה (למעלה כה ו):

(כה) כשיהיה מדשן הפתילות שנשרפו בלילה, והיה חותה אפרן במחתה בבקר, והיה מתקן הנרות, והיה מטיבן בכל בקר ובקר:

(כו) וכן פי' רע"ס (שמות טז כא) "בבקר בבקר בכל בקר, כמו כדברה אל יוסף יום יום, וכן בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות":

(כז) עיין אות כה:

(כח) וכן פי' רש"י ז"ל כשידליקם להעלות להבתן עיין למעלה כז כ אות כב:

(כט) פי' כשיקריבו קרבנות על מזבח העולה, אז יקטירו קטרת על מזבח הזהב, מפני שכל זמן שהיו במדבר לא הקריבו עולות רק במדבר סיני:

(ל) ולא עתה:

(לא) ורש"י ז"ל פי', שום קטרת של נדבה כולן זרות לו חוץ מזו:

(לב) פי' שלא יעלו עליו קטרת זרה מסמים אחרים כי אם מהקטרת הנזכרת בפ' השנית (למטה פ' לד):

(לג) כמש"כ ויצא אל המזבח אשר לפני ד' וכפר עליו (ויקרא (טז יח):

(לד) לשון רבים:

(לה) וכן פי' רש"י ז"ל:

(לו) שמתן דמו היה ג"כ על מזבח הזהב כמש"כ ונתן הכהן מן הדם על קרנות המזבח קטרת הסמים (שם ד ז):

(לז) שם ד' יח:

(לח) כי אין להם זמן קבוע ופעם יקרה ופעם לא יקרה:

(לט) שכל כהן המכפר נקרא על שם אהרן:

(מ) ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת (שם טז כז):

(מא) בלשון רבים:

(מב) כמש"כ למעלה כט לז:

(מג) וכן פי' רש"י ז"ל המזבח מקודש לדברים הללו בלבד ולא לעבודה אחרת:

(מד) כי הוא יותר מקודש מהשלחן ומהמנורה, ולזה ציוה שיהיה מזבח הזהב מכוון כנגד הכפרת אשר על העדות במקום המקודש אשר אועד לכם שמה:

(א) כנוי לאל ית' (ישעי' נז טו) כה אמר רם ונשא:

(ב) הפלאים שהיו נעלמים ונכסים:

(ג) כמש"כ   "ונתנו איש כופר נפשו":

(ד) כמש"כ וכפר אהרן וגו' אחת בשנה (למעלה פ' י) והח' ז"ל סמיכות קא דריש:

(ה) גם מה שנותן כסף הכפורים הוא ג"כ אחת בשנה, וכסף הכפורים הם כסף כופר נפש:

(ו) יפרש מה שהזכיר הכיור וכנו יותר משאר הכלים:

(ז) ולא היה בכלל נחשת התנופה:

(ח) כל זה הביא הח' ז"ל, להגיד שעל כל אלה הדברים לא היה מן הצורך ליקח מכסף השקלים:

(ט) הכלים הנמשחים בשמן:

(י) לפי הפשט הוא מוסב למטה על בצלאל, וי"מ על משה רבינו שמשה רבינו בעצמו עשה פטום הקטרת והוא היה הרוקח, ועיין פי' הקצר למטה פ' כג, ובבאורי שם:

(יא) עיין למטה לא ג בפי' הח' ז"ל ובבאורי שם:

(יב) וכן פי' רש"י ז"ל:

(יג) למטה לב יא:

(יד) בעת שחרה אפו (למטה לב יט) לקח מיד את האהל והוציאו ממחנה ישראל, וכן פי' הח' ז"ל (למטה לג ז) ומשה יקח את האהל, עתיד תחת עבר:

(טו) ולא היה זה בעבור מעשה העגל:

(טז) וכן פי' הח' ז"ל שם והנה משה נבדל מישראל בעבור הכבוד שידבר עמו:

(יז) לוחות שניות:

(יח) עיין בפי' הח' ז"ל למטה לד כח:

(יט) וחזר פה שנית הדברים:

(כ) ובפי' הקצר פי' הטעם בזה שהוא פירוש "אשר לא נבראו בכל הארץ" (למטה לד י) וכן פי' הח' ז"ל בפי' הארוך שם:

(כא) ממה שאמר הכתוב (דה"ב כד ו) "ויקרא המלך ליהוידע הראש ויאמר לו מדוע לא דרשת על הלוים להביא מיהודה ומירושלים את משאת משה עבד ה' והקהל לישראל לאהל העדות", יראה מזה כי משאת משה מצוה לדורות להביאו לבדק הבית אעפ"י שלא ימנם, וכן דעת הגאון ז"ל, כי אין הכסף בעבור הפקידה, כי כסף הכפורים לעולם, והוא חיוב לישראל לעולם בכל שנה, ואם לא יתנו יהיה בהם הנגף, ואחר שיתנו לא יהיה בהם הנגף אף אם ימנם, ועיין ברמב"ן מה שהאריך בזה:

(כב) כ"ז יקחו מכסף השקלים:

(כג) כי דברים אלו לא באו מנדבות המשכן כי אם מכסף חובה:

(כד) שהיו ממונים ועושים על המלאכה, וכן היו חכמי לב ובעלי רוה"ק כמו הסנהדרין בזמנם, וכל זה מרומז בהמלות בצל אל, ואהלי אב, אבינו שבשמים:

(כה) עתה יבאר טעם כי תשא וגו':

(כו) ובבא"י הגי' ובראש האגרת:

(כז) והונח מלת ראש על סכום החשבון הכולל מנין הפרטים, שהסכום הכולל הוא כדמות הראש בחשבון, וזה טעם כי תשא את ראש וגו' שהוא כלל המספר:

(כח) ושגה דוד בזה בצוותו ליואב שר הצבא למנות את ישראל ולא נתנו כופר נפשם:

(כט) שאם כסף הכפורים חיוב ליתן בכל שנה:

(ל) שאמר שהוא חיוב בכל שנה, מדוע נענשו? הרי נתנו כופר נפשם:

(לא) והוא מכת דבר או מלחמה:

(לב) כי המת במלחמה לא בא יומו, והנה אם יתנו כפר נפשם לא יהיה בהם נגף במלחמה אעפ"י שיהיו נספרים:

(לג) ונכללו בזה גם כהנים ולוים:

(לד) נדבות הנשים:

(לה) עיין אות ג:

(לו) כמש"כ,   מאת כל איש אשר ידבנו לבו (למעלה כה ב):

(לז) כמש"כ (למטה לח ח) ויעש את הכיור וגו' במראות הצבאת אשר צבאו פתח אהל מועד, ופי' הח' ז"ל שהיו בישראל נשים עובדות השם שסרו מתאות זה העולם ונתנו מראותיהן נדבה, וכן ת"א ויוב"ע, דאתין לצלאה בתרע משכן זמנא:

(לח) והנשים ההן עשו מלאכת הקדש:

(לט) עיין אות כד:

(מ) וכן פי' רש"י ז"ל:

(מא) למטה לד יד:

(מב) שם פ' יח:

(מג) כאומר איני מבקש ממך חדשות וגדולות, וכן כתב הח' ז"ל (למטה לד יא) "וזאת הפרשה דומה לפרשת הנה אנכי שולח מלאך, עם הפרשה שהיא למעלה":

(מד) ופי' שם הח' ז"ל "וזהו דבר קרינות פניו":

(מה) פי' על כלל המספר:

(מו) כמו שרגילים לעשות חשבון הפרטים:

(מז) כי המונה מרים הפרטים ומעלה אותם כלל אחד עליון:

(מח) כי כל שר יש לו תחתיו משרתים עושי מלאכתו, כן שר המשקים תחתיו עבדיו שומרי היין, ומביאים אותו עד שולחן המלך, והשר נותן את הכוס על כף המלך:

(מט) אינו אופה הפת כ"א יש לו עבדים שלשים ואופים והוא מביאם על שולחן המלך:

(נ) וכן פי' הרשב"ם, כסף כפר נפש:

(נא) ואם יתנו כפר נפשם לא יהיה בהם נגף בבואם למלחמה:

(נב) כי אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין וכשיספור אותם תסולק הברכה ויחסר:

(נג) כמש"כ, ותהי המגפה (במדבר לא, טז):

(נד) בש"ב כד טו:

(נה) ופי' שם הח' ז"ל זה השיעור:

(נו) וע"ז כתב בעל הכוה"ק שלפירושו אין מקום למלת על עיי"ש:

(נז) ר"ל ג' שמטות שהם כ"א שנים:

(נח) אז דעתו שלימה ומבושלת לדעת ולהבין את כל:

(נט) כי אז הוא שוה בכל ענין, ופסק כח הגידול ממנו:

(ס) מה שיאמר הכתוב עשרים גרה:

(סא) הם גרגירי חרובין:

(סב) וכן דעת רש"י ז"ל שפי', הפקודים כמו המונין, ופי' כמו הפוקדים, ובמקח"מ הגי' פה "הפקודים הפעולים" לא כדעת רש"י ז"ל:

(סג) ר"ל כי אחר שהוא כופר נפש, אין להם יתרון בין עשיר לעני, כי לכולם נפש אחת:

(סד) שם מבואר מה שעשו מכסף הכפורים:

(סה) כי מהם עשו האדנים והווים:

(סו) למטה לח כז כח:

(סז) וכן הביא הח' ז"ל (למעלה כה ג) מה שאמר הגאון, כי לא מצאנו כסף במשכן, כ"א כסף פקודי העדה, א"כ האיך כתוב כי הכסף נדבה:

(סח) שם הכלים שתוקעין בהם:

(סט) הכלים שמזמרים בהם:

(ע) כלים שנותנים בהם מים לידים:

(עא) בס' עזרא לא נמצא מזמרות כ"א חצצרות ואגרטלין:

(עב) בתורה לא נמצא זכר מכלים אחרים כ"א חצצרות (במדבר י, ב ח ט):

(עג) המפורשים למעלה כ"ה, ג ד ה ו ז:

(עד) שהיה תרומת נדבה:

(עה) וכן פי' הח' ז"ל למעלה כה ג, כי הכתוב הולך אחר הרוב:

(עו) שעליהם הועמד כל המשכן:

(עז) כן הוא (שקלים פ"א א) באחד באדר משמיעין על השקלים, ופי' הרמב"ם שם, הם אותן שאמר הכתוב עליהן "זה יתנו כל העובר על הפקודים":

(עח) וקרא את   השקלים כפר נפשם, לפי שהוא תרומת בעליו להסיר ולקנח מעליו נזקו הראוי לבוא עליו:

(עט) ואין מן הצורך ליתן שנית:

(פ) בנדפס העמידו השלשה תיבות "על ישראל במדבר" ביחד כמו שהוא פסוק אחד, ואנכי תקנתי כמו שהוא בד"ה, ועל ישראל במדבר, הוא ביאור הפ', ומשאת משה היה על ישראל במדבר:

(פא) כן הוא (שקלים פ"ד א):

(פב) פי' מכסף הכפורים:

(פג) המלה "להורות" נוכל לפרש למעלה ולמטה, למעלה והחכמים להורות, כמ"ש ולהורות נתן בלבו הוא ואהליאב (למטה לה לד), או למטה, להורות כי החכמים וכו':

(פד) עיין למעלה אות כד:

(פה) עיין אות כג:

(פו) פי' תחלת ענין בלתי מתיחס עם הענין אשר קדם, ע"כ יאמר עוד הפעם וידבר שטעמו ענין בפ"ע:

(פז) והוא מכונו ומושבו של כיור:

(פח) כמ"ש, כיור אחד על המכונה האחת (מ"א ז, לח) ואת הכירות עשה על המכונות (דה"ב ד יד):

(פט) כי הכתוב לא ביאר איזה מזבח, ויאמר הח' ז"ל כי ככה היינו יכולים לבאר:

(צ) עתה יבאר כי אין זה מזבח הקטרת, כ"א מזבח העולה שכתוב בו שהוא לפני פתח משכן אהל מועד:

(צא) כי המזבח לא היה אדוק ומחובר בפתח אהל מועד, אבל היה קרוב אליו, והיה הכיור כנגדו, עיין מקו"ב רש"י:

(צב) והיה נוטה לצד דרום:

(צג) הכתוב לא פי' איזה מזבח:

(צד) כי איך נכנס שם בלא רחוץ ידים ורגלים, והנה היה הכיור בין אהל מועד ובין המזבח בחוץ, כדי שיכנסו נקיים לעשות העבודה:

(צה) הכיור וכנו היו ארבע אמות ארכו וארבע אמות רחבו וג' אמות קומתו, כי כן היו הכיורות של שלמה, והיה מנוקב סמוך לשוליו שני נקבים זה כנגד זה, ובהם קבוע כשני דדים המריקים המים שבתוכו לחוץ:

(צו) ופי' שם הח' ז"ל וכמוהו ועמד על כנו (דניאל יא כ) שפי' על מתכונתו, היינו על קיומיה:

(צז) הכן היה גדול מהכיור:

(צח) במ"א ז כז:

(צט) ובמכונות וכיורי שלמה הוזכר:

(ק) וכן פי' הח' ז"ל (למטה לח ח) ולא הזכיר הכתוב מדת הכיור כאשר הזכיר מדת הכיורים שעשה שלמה רק נעשה בכל המראות שהביא:

(קא) עיין אות צד:

(קב) כמש"כ בפ' כא:

(קג) כי משה היה רוחץ ידיו ורגליו בכל עת בואו אל אהל מועד, וזה לא היה לדורות רק כל זמן היות משה חי, כי זרעו לא זכו לדורותם שיהיו כהנים לשרת:

(קד) למטה מ לא:

(קה) למטה מ לא:

(קו) עיין למעלה פרשה כט ובויקרא פרשה ח:

(קז) והצנורים היו שופכין מים:

(קח) הכתוב שם פועל הרחיצה למים באמרו ירחצו מים, כי המים הם הרוחצים ידיהם ורגליהם:

(קט) צ"ל "הפעולים" וכן הוא הגי' בבאר יצחק ובנתה"ש:

(קי) במים, ופי' ירחצו ידיהם ורגליהם במים:

(קיא) ושם יחסר ג"כ הבי"ת ושעורו, בבית ד':

(קיב) כמ"ש, בגשתם אל המזבח לשרת להקטיר אשה לד':

(קיג) אחר שאמר בפ' יט:

(קיד) להזהיר במיתה:

(קטו) צווי לדורות, כמש"כ לדורותם:

(קטז) ובא לפרש עתה ענין פעולת הבשמים ורקיחתם, לכן נאמר וידבר פעם אחרת:

(קיז) כן הוא משפט הלשון, ובדרז"ל יש טעם על כולם:

(קיח) ויש דעות הרבה בזה:

(קיט) וכן כתב הרמב"ן, הסכימו המפרשים והרב ר' משה (הרמב"ם) מכללם כי המור הוא הנקרא מוס"ק ודעתו עיין קרני אור:

(קכ) פי' אם נפרש כדעת הגאון, הנה הוא איננו מעצים כחביריו שהם קנמן בשם וקנה בשם:

(קכ) אעפ"י שהוא בעל ריח טוב כחביריו:

(קכא) וזה יורה כי בשם דבר אחר:

(קכב) ומשמע מזה שמור הוא מלוקט:

(קכג) ולוקטים אותו כשיצא מגרון הצבי:

(קכד) נמצא שאינו מלוקט:

(קכה) בהיותו לח הוא נוטף ואח"כ מתיבש ולוקטים אותו:

(קכו) כי הנשאר באחרונה אינו טוב כמו הראשונה:

(קכז) פי' אחר שאמר ובשמים ראש, מפני מה הזכיר קנמן בשם, והיה די לו להזכירו בשם קנמן סתם, כי לא נמצא שני מיני קנמן שנאמר קנמן בשם הוא מין אחר:

(קכח) וכינה אותו קנמן בשם, וכן פי' רש"י ז"ל, וכן כתב הרלב"ג שיש מהם שאינו בושם, ע"כ פרט אותם שהם בושם:

(קכט) קרא אותו בשם קנה בושם:

(קל) לפי הפשט דעתו כאן במלת הכל שגם הקנמן בשם היה שוה חמש מאות, ועיין קרני אור:

(קלא) ודעת חז"ל (כריתות ה א) להרבות בו ב' הכרעות שאין שוקלין עין בעין, וכן פי' רש"י ז"ל:

(קלב) מכ"ש בדבר יקר מעשה רוקח, וכן השיב אביי לרב פפא (כריתות שם) רחמנא כתב בד בבד ואת אמרת בהכרע:

(קלג) ודיוקם ממלת קח לך, משלך:

(קלד) למטה לה כח:

(קלה) ופי' שיהיו אצלו:

(קלו) והוא יתקנם:

(קלז) לפי שהראש מבחר הגוף כנה בו מבחר הבשמים והמשובח שבהם, ופי' קח לך בשמים, והראש והמובחר שבהם:

(קלח) ופי' מיני בשמים, וכן מתורגם שם, כל מיני בוסמנין, וטעמו פה מין בשם המשובח במינו:

(קלט) קשר אגודת המר:

(קמ) וכן יאמר הח' ז"ל (ש"ה א יג) י"א כי מר דרור הוא המוס"ק וזה רחוק בעבור שאמר אריתי מורי, והנה הוא בשם ממיני הצמחים שילוקט, ועוד וידי נטפו מר, והנה הוא נוטף, והמוסק אינו נוטף:

(קמא) וכן כתב הח' ז"ל (ש"ה א יג) "וי"א כי מר יתפרש לשני ענינים" פי' שיש מין מור שהוא צומח, ויש מין לח שהוא נוטף:

(קמב) ונקרא מירא:

(קמג) ואמר דרור לומר שהוא נקי וחפשי מן התערובות והזיוף:

(קמד) וכן פי' הרמב"ם (הכהמ"ק פ"א ה"ג) הוא העץ שבא מאיי הודו שריחו טוב ומתגמרים בו בני האדם:

(קמה) וכן פי' הרמב"ם (שם) הם הקנים הדקים כתבן האדומים הבאים מאיי הודו וריחן טוב:

(קמו) הוא קליפת אילן הגדל בארץ הודו דומה בטעמו וריחו אל הקנמון ובדרז"ל קציע"ה (כריתות ו א) וכן ת"א ויוב"ע, וכן פי' הרמב"ן, והרמב"ם (שם) פי' הוא הקשט, ועיין בכ"מ שם מה שהעיר ע"ז:

(קמז) הגאון ז"ל פי' קדה שהוא הקשט, ולא הביא ראיה על פירושו, וכן פי' הרמב"ם עיין אות הקודם, וכן פי' הרלב"ג:

(קמח) והיא י"ב לוגין:

(קמט) ופי' רקח העשוי ע"י אומנות ותערובות:

(קנ) שבמשיחתם יהיו קדש קדשים:

(קנא) ונופל על עירוב דברים הקופחים זה מזה:

(קנב) הוא ג"כ שם, ונופל על נושא הרקח, ר"ל על הדבר המקובץ מדברים נבדלים:

(קנג) וזה הוא שמן המשחה עיין קרני אור:

(קנד) שפי' מן הבשר ומן הלחם:

(קנה) בפ' כז ובפ' כח:

(קנו) ובעבור זה אמר, ואת כל כליו:

(קנז) ולז"א ואת כליה:

(קנח) וכן יאמר, ואת כל כליו, ולא אמר כן במזבח הקטרת:

(קנט) בפ' כו יאמר ומשחת, ופה יאמר וקדשת, ויפרש שהם דבר אחד, ופי' ע"י שתמשח יתקדשו בשמן המשחה:

(קס) בשר קדש ממש:

(קסא) להיות כמוהו:

(קסב) למעלה כט לז ולמטה מ י:

(קסג) אפילו הם ממשפחתו:

(קסד) במג"ט ובבאר יצחק הנעשה:

(קסה) כי הנעשה עתה לא הספיק לדורות, אלא וודאי הכוונה במתכונת זה על הנעשה להבא:

(קסו) הכהנים הגדולים מזרעו:

(קסז) עיין אות הקודם:

(קסח) משרש סוך מבנין הָפעל, וממ"ש ביו"ד מלא, משמע שהוא כמו יוסך, ובא היו"ד תחת   הוי"ו:

(קסט) שניהם מבנין הָפעל, והראוי ייושם, יוסך:

(קע) כי היה מנהג הזכרים גם הנקבות לסוך בשרם בשמן, בדניאל כתוב וסוך לא סכתי (דניאל י, ג) וברות ורחצת וסכת (רות ג ג):

(קעב) בקללות נאמר, ושמן לא תסוך, ופי' הח' ז"ל שם, וזה הפך ושמן על ראשך (קהלת ט):

(קעג) אף לכהן גדול, וכן כתב הרמב"ם (ה' כלהמ"ק פ"א ה"י) כה"ג שנטל משמן המשחה וסך במיעיו חייב כרת:

(קעד) שאינם כהנים:

(קעה) על ראש מלך ועל ראש כה"ג בעת המשחם:

(קעו) יזהיר כאן על כמות המנין ועל כמות המשקל, כמות המנין הוא כמות הסימנים מר דרור קנמן בשם וגו' וכמות המשקל של כל אחד מסימנים אלה המבואר במקרא:

(קעז) פי' מענין נתינה ומשיחה עיין קרני אור:

(קעח) וכן הביא הרד"ק בשרש "יסך" מהמדקדקים שיאמרו שהוא כמו יוסך, והוא שלא נזכר פועלו משרש סוך:

(קעט) יוּסךְ ויהיה חירק תחת שורק הוי"ו מומרת ביו"ד:

(קפ) שהוא כמו ויוּשׂם:

(קפא) יסך, וסוך, וענינם אחד:

(קפב) עיין אות קעו:

(קפג) פי' כיון שהזכיר אהרן ובניו תחלה, ואמר אח"כ אשר יתן ממנו על זר, רוצה לומר כל מי שאינו מזרע אהרן:

(קפד) והם נקראו ג"כ זרים:

(קפה) כמש"כ ויקח צדוק הכהן את קרן השמן מן האהל (מ"א ז לט), וטעמו מאהל מועד, וזהו שמן המשחה:

(קפו) ועליו אמר זר:

(קפז) ושם   יפרש הכתוב איזה זר, והוא אשר לא מזרע אהרן:

(קפח) וכל הצווי היה על אותו השמן:

(קפט) ופי' יהיה זה לי כל הנעשה כמוהו כי זה לא יספיק לדורות:

(קצ) פי' שיהיה מבואר שיהיה הזר חוץ ממשפחת דוד זה איננו כתוב:

(קצא) ולא במקום אחר:

(קצב) שופ' ו כא:

(קצג) ש"א ז ט:

(קצד) מ"א יח כג:

(קצה) והיה לוי:

(קצו) וזה היה עפ"י הנבואה:

(קצז) וממנו נקיש על כל המלכים:

(קצח) מ"א יט, טו טז, ויסתור הפי' הזה:

(קצט) פי' שהוא זר ואינו מזרע אהרן:

(ר) הם לא נקראו זרים, ורק הם נמשחו בשמן המשחה:

(רא) בכתוב לא נזכר ההפרש בין מלכי בית דוד למלכים אחרים:

(רב) כ"ה (כריתות ו א) ועיין פי' רש"י:

(רג) פי' הכתוב (למעלה כה ו) בשמים לשמן המשחה ולקטרת הסמים, והכתוב לא פי' אלו הבשמים:

(רד) ולא הבשמים:

(רה) צ"ל "ולא הזכיר משקלם" ור"ל כמו שהזכיר משקל הבשמים לעיל, ובעל עזרה   להבין רוצה לגרוס פה "כן לא הזכיר משקלם" וסמך על הקבלה:

(רו) עיין אות רט:

(רז) ואח"כ מערבין אותם כולם:

(רח) עיין למעלה אות קיז:

(רט) וכן פי' הרשב"ם, לפי הפשט בתחלה כלל קח לך סמים, ופי' מה הם סמים, נטף ושחלת וחלבנה, הרי אלו סמים שצויתי שתקח לך ועוד קח לך לבנה זכה:

(רי) עיין אות הקודם:

(ריא) כמשקלו של זה כך משקלו זה, והיה משקלם שוה כל אחד משבעים מנה, והמלה נגזרת מן בדד, ועם למ"ד שמושית, לבד, לבדד, בפני עצמו:

(ריב) נטף ושחלת וחלבנה ולבונה זכה:

(ריג) סמים שנים והם הצרי והמר, וארבעה מפורשים:

(ריד) והעדים הנאמנים הם רז"ל עיין אות רב:

(רטו) שיהא מלוח במלח סדומית, וכן אז"ל (כריתות ו) מלח סדומית רובע הקב:

(רטז) כן הוא הגי' בבאר יצחק ובמג"ט וכן כתב הרמב"ן שיעשה הסמים כולם שחוקים מאד, ומעורבים יפה יפה עד שיהיו נמחים:

(ריז) פי' נגזרה ומופרשת מן הישוב, וזה שמסיים שם "ולא תשב" אף כאן פי' נגזר ומופרש מבני אדם שיהיו נפרשים ממנו ולא יעשו כמוה:

(ריח) וכן פי' רש"י ז"ל, ממולח יהיה וטהור יהיה וקדש יהיה:

(ריט) וכן אז"ל (כריתות ו, ב) כדי שתהא דקה מן הדקה:

(רכ) זהו מה שאמר הכתוב (למעלה פ' ז ח) והקטיר עליו אהרן קטרת סמים וגו' קטרת תמיד לפני ד' והוא על מזבח הפנימי הנקרא מזבח הזהב:

(רכא) והיה מכוון לפני העדות:

(רכב) למשה ידבר איך יתנהג בעשייתם:

(רכג) ע"כ אמר בל"ר:

(רכד) ע"כ אמר בל"י:

(רכה) שאמר תחלה זכור שהוא ל"י, ואח"כ אמר בינו ל"ר, ופי' שם הח' ז"ל "כי כן משפט הלשון" וכן כאן אמר תעשו ל"ר ואח"כ אמר לך, ל"י:

(רכו) שמזרזין את האדם קודם מעשה:

(רכז) היינו במקום המקדש:

(רכח) וכן אז"ל (כריתות ו א,) והמריח בה פטור וכו' ואחר שתעלה תמרתו אין בו משום מעילה:

(רכט) וכ"ה (כריתות שם) המפטם וכו' להריח בה חייב וכן פסק הרמב"ם (ה' כהמ"ק פ"ב ה"ט) העושה קטרת מאחד עשר סממנים אלו לפי משקולת אלו כדי להריח בה אעפ"י שלא הריח חייב כרת על עשייתה אם עשה מזיד: