(א) עיין מה שכתב הח' המבאר לס' מאזנים סי' שמה:

(ב) ס' היסוד לא נמצא אצלינו:

(ג) עיין למעלה לא יח יהל אור אות קפג:

(ד) וכ"ה בפי' הארוך:

(ה) עיין למעלה שם אות קסד:

(ו) והוא עשה את העגל:

(ז) ההתחלה שעשה בחוטאים היה לו להתחיל ממנו:

(ח) וכן פי' רש"י ז"ל עיין מקו"ב רש"י:

(ט) מדינים הם ישמעאלים, כי בני קטורה הם, וקטורה היא הגר ממצרים ואמר גדעון, כי נזמי זהב להם כי ישמעאלים הם, ומנהגם לשום נזמים באזניהם:

(י) חשב שהנשים יחוסו על תכשיטיהם:

(יא) ולא היה מזה עכוב:

(יב) עיין למעלה לא יח אות קמא:

(יג) עיין למעלה שם אות קמט:

(יד) כי לא נוכל לומר שמפני שלא הוזכר יותר בתורה מוכח שהרגו אותו:

(טו) ואם לא יתרצו בזה:

(טז) כי לא נמצא בתורה יותר:

(יז) פי' והם עשו:

(יח) כי נעשה העגל:

(יט) התשובה שהשיב למשה:

(כ) שיתיך בעצמו הזהב:

(כא) עיין למעלה לא יח אות קעו:

(כב) וכן פי' רש"י ז"ל מגולה נתגלה שמצו וקלונו:

(כג) פי' השני פירושים לא לפי דעתו:

(כד) כי ההר נדמה למשא נטען על הארץ, והרוח מפרק אותם מעליה:

(כה) עיין אות ח:

(כו) עשה דפוס של חמר כדרך המתיכין ועשה בו צורת העגל:

(כז) ופי' הרד"ק שם שצורתם עשה בקרקע להתיכם בו:

(כח) והוא שמ"ז לצורה ודפוס:

(כט) וכן פי' הח' ז"ל שם, כמו ויצר אותו בחרט, צורה יצוקה כדמות אדם:

(ל) וכן פי' רש"י ז"ל בפעם הא', וכן פי' הרשב"ם:

(לא) והוא ענין התכה:

(לב) עיין אות כ:

(לג) עיין אות כט:

(לד) פי' כי כח הצורה הזאת והרוח שיש בו העולים משם:

(לה) פי' כי היל"ל וישמע אהרן, כי זה קאי על מ"ש אלה אלהיך ישראל, ויפרש כי זה הראיה היא בלב, כמו וראיתי אני, שהיא ג"כ בלב:

(לו) ושם פי' בענין אחר:

(לז) כי באמרו חג לד' מחר, הוא שם העצם, ולא אמר חג לאלהים מחר:

(לח) והם רק תוארים, אבל זה הוא שם העצם:

(לט) פי' שיעשה זבח בעובדי העגל:

(מ) ותיוב"ע שם, ארי קטלא קדם ד' בבצרה:

(מא) להודיעם מה שיעשה בהם:

(מב) וכמו שביאר בפי' הארוך:

(מג) העגל לא היה להם לע"ז ולא קבלוהו עליהם לאלוה, אלא שיהיה כלי מקבל שפע האל, ויעמוד להם למנהיג במקום משה:

(מד) ודעתם היה לבקש רק מורה ומנהיג:

(מה) ובמקח"מ "והטעם שהיה בישראל":

(מו) ובמקח"מ "והוא טעם":

(מז) ובמקח"מ "כי דרך הכתוב כן" פי' לכנות המעט בשם הכלל:

(מט) המקו"ח האריך לבאר בזה עפ"י סוד מלאכת השמים, וכתב לפי שהיו צריכין לשמור כח הקבול, ולפי שהיו במדבר במקום שממון, ואלו המקומות הם בממשלת מאדים, וביתו הוא עקרב, א"כ כח נפילתו בשור, שהוא השביעי לו ע"כ היה צורת שור:

(נ) פי' כי מלת ממחרת סמוכה, לזה אמר ממחרת היום שנבנה המזבח, כי בנה אהרן המזבח, ואמר חג לד' מחר:

(נא) ושבו   כלם לאכל לשבעה ושתו לשכרה:

(נב) ענין מליצה זו איש מתאמץ בדעותיו ולא ישוב מפני כל:

(נג) פי' שאינו שומע לקול מוכיחיו:

(נד) ביחז' כ, ז:

(נה) פי' טעם הענין לא המלות:

(נו) צ"ל ופה כתוב (פ' ח):

(נז) פי' שם כתוב, לגוי עצום ורב ממנו:

(נח) השם רמז למשה באמרו "ועתה הניחה לי":

(נט) ר"ל כי מה שאמר השם לו ועתה הניחה לי הערה למשה שיתפלל, כי משה לא התפלל אז שיאמר לו שיניחהו:

(ס) ויחר   אפי בם ואכלם:

(סא) שרש "חלה" הוא לשון רפיון וחלשות וממנו נגזר השם חולה, ולכן כשענינו תפלה בא תמיד עם מלת פנים שהוא על הכעס, כי התפלה תגרום רפיון ושכוך הכעס:

(סב) שפי' יחלו פניו שיעזרום:

(סג) שהוא לשון כעס, ופי' פניה הרעים, וכתיוב"ע שם אפין בישין, שהוא כנגד מה שאמר בתחלה וכעסתה צרתה גם כעס (ש"א א ו), כי הפנים הוא האות שבו ניכר רצון וכעס, והנה פי' ויחל התיש כח חרון אף האל:

(סד) שהוא לשון כאב וחלי, כי חלה בבנין הכבד שאין פנים סמוכה לה אינה תפלה אלא חלי ומכאוב:

(סה) בדבר' ט כו ואתפלל אל ד':

(סו) פי' שפסוק וישב משה אל ד' ויאמר אנא חטא (פ' לא) הוא מתפלת ויחל הנאמרה פה, וא"כ למה לא כתבה כולה כאן, ותהיה כולה מוקדמת ולמה חילקה, והח' ז"ל יתרץ בסוף (עיין אות עו) מפני שרצה לדבק וכו', וכאן סמך ויחל למאמר ועתה הניחה לי, שרמז לו שיתפלל קודם רדתו:

(סז) המאמר הזה יבואר עם מה שכתב הרמב"ן ז"ל (דבר' ט כה) ובלתו אין לו שום ביאור, כי מה לו להזכיר התפלה והתנפלות המ', כי הוצרך להתפלל עליהם ארבעים יום וארבעים לילה על החטא הגדול הזה וכו' וממנה נענה בוינחם ד' על הרעה, ולא הזכיר תפלת הארבעים יום וארבעים לילה כי ארוכה מארץ מדה:

(סח) פי' אם נאמר שאינה מוקדמת ומקומה פה:

(סט) אחרי כי כבר כפר ונחם ד' על הרעה אשר דבר, ויפרש כי ירד וכו':

(ע) עשייתו:

(עא) כי לא היתה תפלה אחת כ"א שתי תפלות, וזהו דעת הרמב"ן עיין אות עה:

(עב) פה ובפ' עקב:

(עג) וכאשר ירד ושרף העגל ובעד עובדיו שב להתפלל אל ד':

(עד) ופי' שם הח' ז"ל נקרא העגל חטאת, על כן הוסיף לבאר ואמר את העגל:

(עה) והנה דעתו שמשה לא התפלל בעד ישראל כל זמן שהיתה ע"ז ביניהם, אבל כאשר אמר לו הרף ממני ואשמידם, התבונן כי הדבר תלוי בו וירד ובער העגל ושב להתפלל בארבעים יום ואין מוקדם ומאוחר בתורה, והנה לדעת הח' ז"ל הכל תפלה אחת, וע"ז כתב הרמב"ן שאין דעתו כן ושהיתה שתי תפלות:

(עו) אמחנו מספרי:

(עז) כי ענינו נדבק זה בזה:

(עח) עתה יביא הח' ז"ל ראיה לסברתו שהיתה הכל תפלה אחת, ויביא הפסוקים מפה להשתוות עם הפסוקים שבפ' עקב, ואם כי נשנו במלות שונות אך טעמם אחד:

(עט) כי טעמם אחד:

(פ) סיום הפסוק מן למה ד' יחרה וגו':

(פא) אף שלא נזכר השבועה הכל אחד כי זו היא השבועה:

(פב) ממלת לעבדיך, פי' כי זכור לעבדיך הוא בקשר הלמ"ד ומורה שיזכור   להם דבר השבועה או ברית, אבל זכור עדתך טעמו שיזכירם, פי' שיזכור העדה עצמה:

(פג) עיין אות סג:

(פד) עיין אות סד:

(פה) וכן פי' רש"י ז"ל (למעלה י י) וז"ל וממדרש אגדה שמעתי כוכב אחד יש ששמו רעה וכו' וכשחטאו ישראל בעגל ובקש הקב"ה להרגם אמר משה בתפלתו למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם, זו היא שאמר להם ראו כי רעה נגד פניכם:

(פו) במדבר:

(פז) פי' עדיין לא ירשו הארץ:

(פח) שיפסול לוחות שניים ויעלה את הלוחות בידו אל ההר:

(פט) למטה לד כט:

(צ) עיין למעלה כה טז ובבאורי שם:

(צא) ובמקח"מ במערכת מזל השמדם:

(צב) ויאמרו כי על כן הרגם בהרים ועשה מהם כלה:

(צג) שאמר   וינחם ד' (ברא' ו ו) ופי' שם הח' ז"ל דברה תורה כלשון בני אדם:

(צד) וינחלו לעולם:

(צה) עיין ביאורי שם:

(צו) רק דברה תורה כלשון בני אדם:

(צז) הי"מ הוא הגאון ז"ל, וכן הביא הח' ז"ל בשמו (ברא' כז מב) ועיין ביאורי (שם ו ו):

(צח) לפי שדברה תורה כלשון בני אדם:

(צט) פי' בדברים ט טו הזכיר בענין הזה בשנותו זה המעשה אחר ואפן וארד מן ההר, וההר בוער באש:

(ק) וכן אמר לו השם קום רד מהר (דבר' ט יב):

(קא) כי היה במהירות ובזריזות:

(קב) לא נמצא בכתוב זה, וכתוב במ"א יד ג ולקחת בידך עשרה לחם, והכוונה על עשרה אנשים, וכן הביא הח' ז"ל במד' לא מט הראיה מן ולקחת בידך עשרה אנשים, והבא"י כתב, שצ"ל שלשים אנשים, ופסוק הוא ירמי' לח י, קח בידך מזה שלשים אנשים:

(קג) עיין למעלה בפי' הח' ז"ל ובביאורי:

(קד) כי אבני החשן היו זכים ובהירים:

(קה) מרוב זכותם:

(קו) כי הכתוב לא אמר נראים:

(קז) כי אז"ל (שבת קד א מגילה ב סע"ב) מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין, ודעתם ז"ל כי החריתות היה עובר מצד לצד כי לא היו האבנים עבות, ע"כ הפנים שיש במ"ם סתומה, ובסמ"ך היה מחויב שיפיל אבל בנס היו עומדין, ואין כן דעת הח' ז"ל, ודעתו כי היה הלוח עב ולא היה החריתות עובר:

(קח) פי' שהיו ישרות ושוות ומרובעות כדרך כתיבתנו:

(קט) והוא בסנהדרין כא סע"ב ירושלמי מגילה פ"א ה"ט תוספתא דסנהדרי פ"ד:

(קי) אם יהיו חרותים מצד לצד אזי היו נראים מעבר השני הפוכים:

(קיא) פי' שהטוען יטען עלי לשאול אם היו האבנים האלו יקרות:

(קיב) באמת היו יקרות מאוד רק בעבור מכתב אלהים שהיה חרות עליהם:

(קיג) וכמו שיבאר:

(קיד) ט"ס הוא וצ"ל ורחבה אמה, וכ"ה (ב"ב יד א, נדרים לח א):

(קטו) כי כן היה הצווי (למטה לד א):

(קטז) פי' שלא יהיו האותיות הפוכות מעבר האחר:

(קיז) כמו שהיו כתובים בעבר האחד כן היו כתובים בעבר השני בשוה:

(קיח) ולזה כפל דבריו כתובים משני עבריהם בשוה בלתי הפוכות וכן פי' בפי' הקצר אות קכו:

(קיט) וכל אחד יבאר כפי סברותיו:

(קכ) כן הוא דעת רבינו חננאל וז"ל ויפן וירד משה מן ההר, מלמד שהיה משה פניו כלפי הענן, וירד כדרך עליה, מה עליתו פניו אל הענן שעל ההר אף בירידתו כן, וכן היה כ"ג יוצא מבית קה"ק וכו' ומנין שהשכינה היתה בהר בשעת ירידת משה מן ההר שנאמר (דבר' ט טו) ואפן וארד מן ההר, וההר בוער באש ושני לוחות הברית על שתי ידי, וכן התלמיד חייב כשיפטור מרבו שילך לאחוריו פניו כנגד רבו עד שיתכסה ממנו (יומא נג א):

(קכא) ושם לא נוכל לומר ששב לאחור:

(קכב) כן פנה מההתעסקות שעסק בעניני אלהיים ועזבם לירד מטה:

(קכג) עיין אות קז:

(קכד) שהיו קטנים ודקים:

(קכה) פי' שדבר אחד, יקרא משני עברים:

(קכו) אם היו נראים גם מעבר האחר:

(קכז) פי' מה שכתוב מעשה אלהים המה, ר"ל שגזר אומר השי"ת להיותם כן:

(קכח) כמו שפי' הח' ז"ל (ברא' א א) במלת ברא אלהים:

(קכט) שנבראו הלוחות במדה הראויה להם ולא הוצרכו לתקנם:

(קל) משה פסלם ותקנם, וכן פי' הרשב"ם מעשה אלהים המה, ולא פסל אותם משה, אבל האחרונים כתיב בהם פסל לך:

(קלא) חרושה על לוח לבם (ירמי' יז א) ובא בשי"ן תמורת תי"ו:

(קלב) מן חתר נא בקיר, שמקודם יציינו וירשמו מקום החתירה:

(קלג) כמו פתוחי חותם (למעלה כח יא):

(קלד) כמו שברא את כל העולם:

(קלה) כ"ה (אבות פ"ה מ"ו):

(קלו) לפרש כן:

(קלז) כי   העשיה איננה בריאה כ"א תיקון הדבר ועשיתו עיין (ברא' א א) ובבאורי שם:

(קלח) עיין אות קכט:

(קלט) עיין בס' מדרש שמואל על אבות, ובס' יין לבנון:

(קמ) כמו פתוחי חותם (למעלה כח יא):

(קמא) כי נמצא רק פ"א:

(קמב) עיין אות קלא:

(קמג) כמו ברושים:

(קמד) אותיות אהו"י:

(קמה) כמו אשר בשערה ישופני (איוב ט יז) תמורת בסערה בסמ"ך:

(קמו) בג' (עירובין נד א) אל תקרי חרות אלא חירות ועיין קרני אור:

(קמז) שיהושע לא ידע מענין העגל ולזה אמר קול מלחמה:

(קמח) משרש "ירע" וענינו כמו תרועה ששרשו "ריע", והן ב' שרשים וענינם אחד:

(קמט) והביא ראיה מן "ידע" שנגזר ממנו שם דֵעַ וחסר פ"א הפעל שהוא היו"ד:

(קנ) צ"ל "ככה יאמר מן ירע ריע", כן הגיה בעל נתה"ש:

(קנא) שהוא ענין תרועה:

(קנב) עיין אות קמח:

(קנג) וכן פי' שם הח' ז"ל, וה"א אהלה מקום וי"ו, וכן "את קול העם ברעה":

(קנד) דעת הגאון לפי שכתוב ויאמר סתם אין קול וגו', פי', אחר שאמר לו קול מלחמה חזר ושמע קול ענות, ולזה אמר ויאמר פעם שנית:

(קנה) שאמר אל יהושע אין זה קול מלחמה כאשר אמרת:

(קנו) ואלו היה ויאמר דברי יהושע היל"ל ויהי כאשר קרב משה אל המחנה, וכן פי' הרדי"א, ולפי שהיו כל אלה דברי משה, לכן כתוב אחריו, ויהי כאשר קרב אל המחנה:

(קנז) והכיר בנגוני הקולות שקול ענות הוא הנשמע אליו:

(קנח) כפי מנהג המצרים בעבודת השור שהיו עושים כתות ומחולות:

(קנט) עיין אות קנד:

(קס) ופי' שם הח' ז"ל "נגון כמו קול ענות":

(קסא) כי היה ראוי לומר "והמחולות":

(קסב) המקו"ח יגרוס "או ומחולות סביביו" ואין הה"א משרתת בעבור שנים:

(קסג) ניתן לו ממרומים:

(קסד) להראות שאין אלו ראוים לעדות:

(קסה) כי שברם במחנה:

(קסו) בדבר' ט יז, ואשברם לעיניכם:

(קסז) עיין אות קסב:

(קסח) כ"ה (תנחומא א אות כו ואות ל) בשעה שנתן לו הקב"ה את הלוחות היו סובלין את עצמן כיון שירד וקרב אל המחנה וראה את העגל פרח אות הכתב מעליהם ונמצאים כבדים על ידיו של משה, מיד ויחר אף משה וישלך מידו:

(קסט) כ"ה (תנחומא שם אות ל) דעת ר"ע שהקב"ה א"ל לשוברן:

(קע) כמו שמפורש בכתוב:

(קעא) למעלה ל יב בפי' הקצר:

(קעב) עיין אות קסד:

(קעג) כי אין שייך שריפה בזהב ולזה פי' כי התכתם היא שרפתם:

(קעד) ושייך גם שריפה בזהב:

(קעה) הפך את הזהב לאבק ופירד הרכבת חלקיו ע"י האש עד שלא ישוב לעולם זהב:

(קעו) כמש"כ דבר' ט כא:

(קעז) עיין אות קפג:

(קעח) עיין רש"י וכן כתב הרמב"ן ז"ל על דעת רבותינו, עוד נתכוין לבדקם כסוטות וצבתה בטנם ונפלה יריכם והוא האמת:

(קעט) שחשבו   אותו לע"ז:

(קפ) שבקשו רק מנהיג אשר ילך לפניהם כמבואר למעלה:

(קפא) בדבר' ט כא:

(קפב) אחר שפזר זהב העגל שם:

(קפג) כי גם בסוטה יחדשו המים המרים אות ומזיקים לנטמאה ולא יזיקו לטהורה, כן היה בעובדי העגל:

(קפד) בעבור גודל מעלת משה וכן קראו אדני (במד' יב יא):

(קפה) למעלה פ' א כי ישראל היו מעורבין עם ערב רב:

(קפו) והם אמרו לו והוא אמר להם:

(קפז) עיין בפי' הח' ז"ל (ברא' ח יא ובביאורי שם):

(קפח) ויהיה   פי' ברע דבק, או ברע נולד, או ברע גדל:

(קפט) ופי' הח' ז"ל (בס' ברכת אברהם, פי' על משלי המיוחס להח' ז"ל) באין איש שיקרא התורה יפרע העם שהולך לאחור ולא לפנים מלשון רבנן ז"ל שאמרו, למפרע (מגילה יז א):

(קצ) ג"כ מלשון למפרע, והוא ענין השבת הדבר לאחור ויהיה פי' כי פרוע הוא, כי נסוג הוא אחור מאחרי אלהיו:

(קצא) והוא מקור:

(קצב) וכן פי' הרמב"ן, אפילו אותם שאין מחשבתם רעה יוציאו עליהם לדורות שמץ ודבה:

(קצג) דהל"ל מן הקמים עלי, כמו שכתוב (תה' ג ב) ואמר קמי, אף כאן היל"ל "בקמיהם עלי" אלא אחז דרך קצרה:

(קצד) אונקלס ויוב"ע תרגמו "שום ביש לדריהון", ר"ל לבניהם אחריהם כדרך "והנה קמתם תחת אבותיכם", ר"ל הבנים הקמים אחרי האבות, וכן כתב הרמב"ן ז"ל נראה שרצה אונקלס לפרש כי העגל אשר עשו יהיה שמץ רעה בדורות ישראל:

(קצה) מלשון חכמים שפי' זמורה, וכן בג' (ברכות ה א) מ"ט לא יהיב מר שבישא לאריסיה (פי' זמורות של כרם) ומזה שבשתא כיון דעל על (פסחים קיב א) והוא בעבור ששריגי הגפן הם סרוגים וקלועים, לכן הושאלה המלה לדבר מבולבל ומסוכסך, ויפה פי' הח' ז"ל כי פרוע הוא, כי היו מבולבלים ומסוכסכים בעשיית העגל:

(קצו) וכן תיוב"ע "ונפק טבהון ביש בעממי ארעא":

(קצז) ופי' שם הח' ז"ל "כמו לשמצה" ופי' לגנות, וכן פי' רש"י ז"ל פה ושם:

(קצח) עיין למעלה כט מה, יהל אור אות רח:

(קצט) כ"ז נכלל במלת אלי:

(ר) פי' לא כל בני לוי, אלא כל בני לוי שהם קרוביו ממשפחתו:

(רא) ועמד משה בשער המחנה שיתקבצו המקנאים אליו:

(רב) פי' מ"ש כה אמר ד' אלהי ישראל, ולא אלהי ערב רב, כי הערב רב חשבו שהעגל אלהיהם:

(רג) ועובד ע"ז יהרגוהו:

(רד) על מעשה העגל

(רה) מפני שכל שבט לוי לא עבדו ע"ז:

(רו) שקאי על שבט לוי שעזבו אביהם ואמם והלכו לעבוד עבודת הקדש כמו שמואל שעזב אביו ואמו מקטניתו ובא אל בית ד' כאשר נגמל להרגילו:

(רז) כי אמרו אלה אלהיך ישראל, לכן אמר כה אמר ד' אלהי ישראל:

(רח) כדעתו למעלה שיתכן כי יחדשו המים אות בעובדי העגל:

(רט) כי משבט לוי לא חטאו:

(רי) באסיפה נאספו אליו כל בני לוי שהם ממשפחתו (פ' כו) ובעשיה לא כתיב כל, כי לא עשו כולם כן:

(ריא) קודם צאתם להרוג העובדים, ועיין מקו"ב רש"י אות פב:

(ריב) שפי' וכבר יצר:

(ריג) כמו ומלאו את המים (ברא' א כב):

(ריד) מלאו ידיכם הוא פועל עומד כי הוא לשון חנוך פי' בזה תתחנכו להיות משרתי השם:

(רטו) תיבת מלאו היא צווי מהקל:

(רטז) אפילו בבנו:

(ריז) ואפילו באחיו, וזה אמר ליתרון האזהרה, כי לא נמצא משבט לוי שחטאו בעגל:

(ריח) וסוף הפסוק "ולברך בשמו עד היום הזה" באותו פרק נגזר שיהיו מובדלים:

(ריט) מדוע בחר בשבט לוי, לפי שלא עבדו ע"ז יהרגו איש את קרובו, וזה א"ל בהר סיני:

(רכ) וכן פי' הח' ז"ל שם כאשר דבר ד' עם משה בהר סיני בעלותו להתכפר על מעשה העגל אז נבחר שבט לוי, ואמר השם למשה הקרב את מטה לוי:

(רכא) וגם הלוים נלקחו תחת הבכורות:

(רכב) שרצה להיות עובד עבודה:

(רכג) כי הבכורות העלו עולות וזבחו שלמים לעגל נפסלו לעבודה, ובחר השם בבני לוי:

(רכד) לא יחוסו עליו:

(רכה) הוא לשון תוספת ורבוי, עיין בראשית ב ג ובביאורי שם:

(רכו) ושם (במד' ג א) פי' "כאשר דבר ד' עם משה בהר סיני בעלותו להתכפר על מעשה העגל, אז נשאר שבט לוי, ואמר השם למשה הקרב את מטה לוי (שם פ' ו), גם פרשת ואני הנה לקחתי (שם פ' יב) כאשר הוקם המשכן אמר השם פקוד את בני לוי (שם פ' טו) וכו' על כן אמרתי כי הלוים לא נתנו כפר נפשם, כי כן כתוב כל העובר על הפקודים (לעיל ל יג):

(רכז) אחר שביער החוטאים:

(רכח) הנה בזה רמז הח' ז"ל דעתו כי בארבעים יום אשר התנפל לפני ד' כתב הלוחות השניים, א"כ לא עמד שם רק שמונים יום, וכ"ז לפי הפשט:

(רכט) כמו שפי' למעלה פ' יט:

(רל) הוא ר' שמואל הנגיד:

(רלא) שפי' הרצון והחפץ:

(רלב) פי' אבקשך אל נא תעשה ככה

(רלג) וכן פי' הח' ז"ל (ברא' ל יז) והוא מלת הקריאה לבקשה ופיוס:

(רלד) וכן פי' הרד"ק בשרש "אן" שהוא לשון הודאה שהתודה על חטאתם:

(רלה) שפי' שם שהודה לו על חסדו שעשה עמו בעבור שהוא עבדו:

(רלו) ושייך בזה שיבה:

(רלז) שהתודה על חטאתם:

(רלח) ופ' הח' ז"ל שם, שדניאל ראה שהשם יעשה משפט וישפוט כל הארץ, והספרים יהיו פתוחים לפניו כדרך "מספרך אשר כתבת" ויכתב ספר זכרון לפניו (מלאכי ג טז):

(רלט) שגזרות השפלים תלוין בהם:

(רמ) בג' (מו"ק כח א) חיי בני ומזוני לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא:

(רמא) ויכול לשנות את המזל:

(רמב) עיין בפי' רס"ג (דניאל ז י):

(רמג) הם השמים כמש"כ כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך (תה' ח ד):

(רמד) הוא צבא השמים שהם הכוכבים וכן פי' הח' ז"ל (תה', סט, כט) עה"פ, ימחו מספר חיים, כי ספר החיים הם השמים ושם כל הגזירות העתידות להיותן שם כתובות ביום הבראם:

(רמה) עיין פי' הח' ז"ל (תה' יט ה):

(רמו) ופי' המיתני:

(רמז) ואתה לא חטאת לי:

(רמח) והם הנשארים מהאנשים שטעו אחרי העגל שלא דנו אותם בני לוי:

(רמט) פי' מ"ש הכתוב מי אשר חטא לי אמחנו זהו אחר וינחם ד' על הרעה שרצה להרוג את הכל:

(רנ) ולא נהרגו ע"י בני לוי, לפי שלא עבדו במעשה רק במחשבה:

(רנא) ופי' רז"ל בע"ז מחשבה רעה הקב"ה מצרפה למעשה:

(רנב) במעשה:

(רנג) ונגפו ע"י השם:

(רנד) וזהו מפני שנפל בלב האנשים ספק שהוא ע"ז וחטאו במחשבתם, לכן ויגוף ד':

(רנה) אמר לו רק אל אשר דברתי לך, והוא מקום הכנעני, אבל לא רצה להזכיר המקום, שזה דרך כעס, כאומר מה שדברתי אעשה למענך ולכבודך, אבל לא אשא חטאתם לגמרי:

(רנו) ובמק"ג ד"וו "כל כך":

(רנז) ומי שהוא דבק במצותיו לא יאונה לו כל רע:

(רנח) פי' אינו אותו המלאך שאמר עליו למעלה כג כא "כי שמי בקרבו", כי השם אמר כי לא אעלה בקרבך:

(רנט) וכן כתב הח' ז"ל (דבר' לב לה) עה"פ לעת תמוט רגלם, "והטעם (בעת) שיפלו ולא יכלו לעמוד, וטעם לעת, כמו וגם רשע ליום רעה (משלי טז ד) והוא סוד גדול", ודעתו העת שיהיה רעה במערכת מזלו אז יסור הש"י השגחתו ממנו ויפעל המערכה פעולתו:

(רס) וזה מפני שהיה המנין הא' והשני שוין ולא מת אחד מהם:

(רסא) כל לשון מגפה הוא מיתה קודם זמן, כענין שנאמר אם ד' יגפנו או יומו יבא (ש"א כו י):