(א) פי' שמאל העולם, כי ההולך מדרום לצפון העולם עולה הוא:

(ב) וכן כתב הח' ז"ל (במד' טז יג):

(ג) ונתרצה להם מעט להזכיר זכות אבותם ושיקיים להם השבועה:

(ד) ואמר שם הנה מלאכי ילך לפניך:

(ה) צ"ל "גוי אחד" והוא הגרגשי, כי חשב פה רק ששה אומות:

(ו) והוא   בכלל הנזכרים:

(ז) עיין לעיל לב לד אות רנח:

(ח) לכך אשלח מלאך לפניך:

(ט) לשון כליון:

(י) ובא פתח קטן שהוא סגול תחת פתח גדול:

(יא) והוקל הלמ"ד:

(יב) שבא החי"ת בפתח גדול והוי"ו דגושה, אף כאן היל"ל אַכַלך בפתח הכ"ף ודגש הלמ"ד:

(יג) אל הארץ שכתוב בפ' א, ופי' לך עלה מזה אל הארץ ארץ זבת חלב ודבש:

(יד) המשיל שם הטובה שתהיו להם בהזמנה מבלי עמל ויגיעה כאלו ההרים יטפו להם עסיס:

(טו) שם מיץ התמרים המתוקים, ונקראו התמרים דבש תירוש ויצהר ודבש (דה"ב לא ה) הנאמר על הבכורים, כי מהדבש לא יביאו בכורים ולא תרומה:

(טז) וכן פי' הרמב"ן, אמר דרך רצוי, כי לא אעלה בקרבך לטובתך פן אכלך בדרך בקשה ערפך:

(יז) ג"כ בפתח קטן (סגול) תחת פתח גדול:

(יח) עיין לעיל אות יא ויב:

(יט) וסוף הפ' ועתה הורד עדיך מעליך, ויהיה הוי"ו של ויאמר וכבר אמר:

(כ) ופי' שם הח' ז"ל וכבר אמר:

(כא) שאין פי' על המן כ"א על הבשר:

(כב) וכן פי' שם הח' ז"ל וטעם ויצו, וכבר צוה, וככה וימטר, כי רדת המן היה בתחלה והקדים המאוחר, וטעם לשאול אוכל לנפשם (שם פ' יח) על בשר קברות התאוה, וזה הוא לערוך השולחן, ומלת הגם לחם הוא הבשר, כמו את קרבני לחמי (במד' כח ב):

(כג) ויאמר וכבר אמר:

(כד) צ"ל שיעשו ככה תמיד" וכן הוא בפי' הקצר (עיין את כז) והגאונים המה רבינו סעדיה גאון ור' משה הכהן, הם אמרו כי ולא שתו איש עדיו עליו, שכן עשו קודם שצוה השם הורד עדיך מעליך ועתה ציוה אותם שיעשו ככה תמיד, ואין הפי' מן ויאמר וכבר אמר:

(כה) פי' אחר שהשיב המאמר שדבר לי השם אז וישמע העם:

(כו) עיין אות כב:

(כז) עיין אות כד:

(כח) בפ' יב:

(כט) את במקום מן, כמו, הם יצאו את העיר (ברא' מד ד):

(ל) כל מיני תכשיטין:

(לא) וכן   פי' הרשב"ם:

(לב) עתיד תחת עבר:

(לג) הידוע:

(לד) שפי' באו לאהל משה ולזה כתוב בה"א הידיעה:

(לה) כי כדרך שלא רצה ד' שיבנו לו משכן ושתשרה שכינתו בתוכם, כן לא חפץ הקב"ה לדבר עם משה בתוך מחנה ישראל:

(לו) וכן דעת רש"י ז"ל:

(לז) פי' מה שכתוב פה ומשה יקח את האהל הוא מוקדם, כי זה היה אחר הלוחות השניות:

(לח) כ"ה (תנחומא ב אות טו) "כך משה כשעשאו ישראל אותו מעשה נטל את המשכן והלך לו":

(לט) ר"ל חמשים יום משהוקם המשכן עד שנסעו הדגלים, כי המשכן הוקם באחד בניסן, והדגלים נסעו בעשרים לחדש איר, כמש"כ ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש נעלה הענן (במד' י, יא) וכתיב ובהעלות הענן מעל המשכן יסעו (למטה מ לו) ואחר הדגלים היה המשכן באמצע הדגלים, וסיפר הכתוב בחמשים יום בין הקמת המשכן ומסע הדגלים שלקחו והרחיקו מן המחנה:

(מ) עם הלוחות השניים:

(מא) עיין אות לה:

(מב) ר"ל היה פלא:

(מג) והיו יודעין שהשכינה נגלית על משה:

(מד) עיין אות לז:

(מה) ודעתם כי לקיחת האהל לא היתה התחדשות עתה בשביל חטא העגל, אלא שהכתוב מספר דרכו של משה שמעת שהסיע בני ישראל מים סוף, ונהיו למחנה קבועה, והוצרך משה לדבר לפעמים עם ד' היה מנהגו לקחת את אוהל שלו המיוחד לדבור עם ד' לשימו מחוץ למחנה:

(מו) וכן פי' הח' ז"ל בפי' הקצר פ' יד, והנחותי לך ולא להם, לפי שהיה במקום מיוחד נבדל מן המחנה ואינו מצורף אליהם:

(מז) והקדים המאוחר:

(מח) היינו פ' ראה אתה אומר אלי הכתובה אח"ז:

(מט) והם הארבעים יום האמצעים, וכן פי' הח' ז"ל (למטה לד כח) אז אמר משה, ראה אתה אומר אלי:

(נ) והעלה עמו על הר סיני:

(נא) כמש"כ (למטה לד ו):

(נב) פ' כג, והנה במ' יום   האמצעים יצא לידי מעשה שראה את אחוריו, ולמעלה לב יב, ולמטה לג כא כתב הח' ז"ל שאז קרן עור פניו:

(נג) בפ' כא, ושם כתב, כי השם לא דבר עם משה פנים אל פנים רק בארבעים יום השלישי והלאה:

(נד) וחיה אח"כ חמשים וארבע, היינו ארבעים שעמדו במדבר, וי"ד שנה שכבש וחלק, הרי חמשים וארבע:

(נה) פי' כל מה שהנער עושה היה יהושע עושה, ועיין רמב"ן מה שביאר בזה:

(נו) למטה בפי' הקצר פ' יח:

(נז) וכן פי' רע"ס השגח ואל תסתר פניך:

(נח) ויהיה הפי' מן ידע כבוד:

(נט) ולפי הפי' הזה נצרך לנו לפרש מה שאמר אחריו ואדעך כאשר ידעתני, אכבדך כמו שכבדתני, ואין זה כבוד כלפי השם והמלה "ידעתני" הוא (ירמי' יב ג) ושם אין לפרש כן:

(ס) וטעמו, תנה נא השגחתך עלינו:

(סא) עיין למעלה לב לד אות רנח:

(סב) מתי אמר לו זה:

(סג) ר"ל למען אשר מצאתי חן בעיניך, עשה נא, למען מציאותי החן בעיניך:

(סד) ובמקח"מ "אמונות צבאות":

(סה) הח' ז"ל קורא את המלאכים הקדושים מחשבות השם בעבור כי המלאכים הם נקראות בפי חכמי המחקר שכליים, והם אשר אינימו שוכנים בבתי חומר, וידוע כי השכל הוא החכמה, והחכמה הוא המחשבה, ע"כ קרא לשכליים מחשבות:

(סו) ובמקח"מ "הצורות היקרות החקוקות", והנה השם צורה רגיל בלשון הח' ז"ל עיין למעלה כ, א יהל אור אות פא, וזה שאלה הצורות השפלות דומה להצורות העליונות:

(סז) ר"ל שהתחתונים מקבלים ההשפעה מן העליונים דרך כלל, ואם יש בהם משיג דעת עליון, יוכל להציל אותם מרעתם, או לקרב טובתם דרך כלל:

(סח) ובמקח"מ "והיודע מתיחד עם הידוע":

(סט) וכן יאמר למטה בפי' הארוך לד ו "כי הוא לבדו יודע ודעת וידוע", וכתב ע"ז המוטוט "והוא דבר עמוק מאוד לציירו אף כי לאמרו, והאמת יורה דרכו", והנה האל ית' הוא היודע והוא הדעת והוא הידוע, כלומר שהוא המשכיל והשכל והמושכל, ועיין מורה בפ' סח מהח' הראשון ובפי' הנרבוני שם:

(ע) לפי שמתחדש בו הידיעה בידיעתו:

(עא) פי' בעבור שאין עצם היודע כעצם הידוע:

(עב) בעבור שמשה נתדבק בו והיה בו השכל והמשכיל והמושכל אחד, חדש אותות ומופתים זהו מה שאמר שמעלת משה דבקה עם הכל, וכן יאמר למעלה ג טו, "ע"כ יכול משה להראות אותות ומופתים שלא נבראו בכל הארץ כמוהם בכח השם":

(עג) הם מדותיו, וכן פי' רב"ח ע"ד הפשט דרכיך מדותיך, כי דרכי הש"י הם מדותיו, והזכיר המדות מיד רחום וחנון וגו':

(עד) לקבל השפעתו מהעליון, עיין אות סו:

(עה) ובס' (יסוד מורא שער הראשון) יאמר, והאדם מחויב לתקן עצמו ולהכיר מצות השם שבראהו להבין מעשיו אז ידע בוראו, וככה אמר משה, הודיעני נא את דרכך, ואדעך וגו', ואמר דוד (ד"ה א כח ט) "דע את אלהי אביך, ועבדהו אחר כך":

(עו) וכן יאמר (המורה בפ' נד) מהח' הראשון וראה כי עמך הגוי הזה, כלומר אשר אני צריך להנהיגם בפעולות אלך בהם בדרך פעולותיך בהנהגתם, ופי' הרש"ט שם, אשר הרצון בו, כי אף שאני רוצה לדעת דרכיך, והם הפעולות מאתך רצוני לדעת איך תנהיג העולם, בעבור שאדע איך אנהיג עמך הגוי הזה, ואלך בפעולות ההם בדרך פעולותיך בהנהגתם:

(עז) והכוונה כאשר יעברו פנים של זעם ואסלח להם חטאתם, אז אניח לך לעשות בקשתך, ויהיה פי' והניחותי לך, אז והניחותי לך אך לא מיד:

(עח) ר"ל שמלת הולכים משמע הולכים עמנו, דסיים אל תעלנו מזה, והמקו"ח יגרוס "מה יעשה במלת פני ילכו", ר"ל שהיה ראוי שיאמר פני יסורו, כי ילכו, מורה שילכו עמם:

(עט) פי' אני בעצמי אלך:

(פ) וכן פי' הרד"ק שם שתלך אתה בעצמך ולא תשלח אחר במקומך, וכן "אם אין פניך הולכים", ואמרו כנוי ההליכה בפנים, כי בהם השמירה וההשגחה כאשר ילך האדם:

(פא) פי' לך לבדך:

(פב) עיין אות עז:

(פג) ופי' רש"י ז"ל שם כי מלאך פניו הוא מיכאל שר הפנים ממשמשי לפניו:

(פד) עיין אות פ:

(פה) וכן יאמר למטה פ' כא בשם הגאון עיין אות קנו:

(פו) שמחנה ישראל שכנו נגדו:

(פז) ומשה השיב אם אין פניך הולכים עם הגוי כולו אל תעלנו, ולכך אמר אל תעלנו בל"ר:

(פח) שביקש שמציאות החן יכלול גם העם:

(פט) ושרשו "פלה" וענינו הבדלה והפרשה בין דבר לדבר באיזה קנין או מעשה שיהיה הדבר הנבדל מזולתו מרומם לעילוי:

(צ) כמש"כ ושר מלכות פרס עומד לנגדי (דניאל י יג) ואם ישראל ינהגו ע"י מלאך מה ההפרש בין ישראל לשאר האומות:

(צא) ופי' רש"י שם, ישראל שהוא נבא לד', ומיכאל היה, שנאמר ומיכאל שרכם (דניאל י כא):

(צב) והכבוד ששכן בין שני הכרובים לא נסע מתוכם עד שנחרב הבית:

(צג) וכן אז"ל (ברכות ז א) שלשה דברים ביקש משה מלפני הקב"ה ונתן לו וכו', ובקש שלא תשרה שכינה רק על ישראל ונתן לו שנאמר ונפלינו אני ועמך:

(צד) כי פ' תרומה ופ' תצוה הכוללת מעשה המשכו נאמרו למשה מיד אחר מ"ת בארבעים יום הראשונים:

(צה) ומעשה העגל גרם עכוב לעשיית המשכן כי היו כנזופים למקום, ולא רצה ד' להשרות שכינתו בקרבם:

(צו) ונתרצה ד' לבקשת משה:

(צז) פ' רק שלשה ימים היה הארון נוסע לפניהם כמש"כ (במד' י לג) לתור להם דרך ולהבטיחם מן הנחשים והעקרבים, אבל בשאר מסעות היה הארון נוסע בתוך המחנות:

(צח) ושכינתו תשכון בקרבם:

(צט) וכן פי' הח' ז"ל (ברא' יח כא) "שהכל ידע כל חלק על דרך כל ולא על דרך חלק" ועיין ביאורי שם שהשי"ת שהוא הכל, ידע כל הדברים הפרטים ע"י ובאמצעות ידיעות הכללים וזה דרך כל, אבל לא הכללים ע"י ידיעת החלקים כמשפט בני אדם, והנה משה שב כללי, ע"כ אמר השם ידעתיך בשם:

(ק) וכן ת"א רבתך בשום:

(קא) וסיום הפ' עד עברי, הרי מלת כבודי פי' עצמותי:

(קב) ונקוד שם   ויקרא בטפחא בשם במרכא:

(קג) וזה יורה כי שתי מלות בשם ד' להודיע אלהוהו ולפרסם אמונתו, וכן ויקרא שם בשם ד' (ברא' כא לג) דבק בשם עם השם:

(קד) ונקוד ויקרא במרכא, בשם בטפחא ופי' שהשם קרא בשם ד':

(קה) ופי' מי הוא ויקרא בשם, הוא ד', שאינה סמוכה אל מלת ד':

(קו) עיין אות קא:

(קז) עיין אות עט:

(קח) בטעם תביר, והיא סמוכה אל מלת וקראתי, לא אל ד', כי הקורא הוא ד':

(קט) ושם ג"כ נקוד ויקרא במרכא, בשם בטפחא, ופי' שהשם קרא בשם ד':

(קי) כי לא אחון ולא ארחם אלא הראוים לכך, וזה אודיעך במה שאקרא בשם ד' שאפרש לך שמי ותארי:

(קיא) ובספרים שלנו בפתח גדול יִרְאַנִי, וכתב המנחת שי "כתב הראב"ע שהוא קמוץ, ובכל הספרים בפתח", ובא בפתח גדול תחת קמץ קטן (צירי) והראוי יִרְאַנִי:

(קיב) צ"ל "אמרת אין רואֶני" כי כן הוא במקרא:

(קיג) צ"ל "ישוב ישיבני" כי כן הוא במקרא, והנה ישְיִבֵנִי בצירי תחת הבי"ת, וכתב הבא"י, ואפשר לומר שכוונתו קמץ קטן (צירי) או הפתח קרוי קמץ, וכן מצאתי במקומות רבים:

(קיד) לא יוכל האדם שהוא חמרי לראיתו:

(קטו) פי' ואם יראני יחיה לעולם:

(קטז) כי הלשון משמע אם יראני ימות ולא יחיה:

(קיז) ופי' כי לא יראני האדם שהוא מחובר מגוף ונפש, ואפילו החי שהוא המלאך, והוא שאמר וחי, והוכרחו לפרש כן, שא"כ היל"ל ויחיה וכ"ה בדרז"ל, אמר ר' שמעון התימני, האדם כמשמעו, וחי אלו חיות הקדש ומלאכי השרת:

(קיח) וכן פי' המורה בפ' טז מהח' הראשון, צור שם משתתף, הוא שם ההר, והוא שם אבן קשה, והוא שם המקור, ופה פי' ההר, וכשיאמר ונצבת על הצור הוא ראש ההר, ועיין אות קכה:

(קיט) שמשה יתיצב שם:

(קכ) כמש"כ בעבור כבודי:

(קכא) וכן פי' הח' ז"ל למעלה פ' יד בשם הגאון:

(קכב) עיין אות סא:

(קכג) פי' לך לבדך כמו שיפרש:

(קכד) עיין אות פז:

(קכה) עיין אות קיד:

(קכו) פי' כי העין או שאר החושים אינם הם בעצמם מרגישים אלא המקרים, הם הגוונים והתבנית ולא עצם הדבר עיין אות קמו:

(קכז) ביחז' ח ג:

(קכח) ופי' שם הח' ז"ל כטעם הראני נא את כבודך:

(קכט) פי' האור הנברא אשר יקרא כבוד בכל מקום, ועיין מורה בפ' יט ובפ' סד מהח' הראשון ובפי' רש"ט שם:

(קל) שא"א לראות בעצמות אורה:

(קלא) והבא"י גורס "מתדבק באחר" פי' מה שהאיר השמש באחר ד"מ הלבנה אין לה אור ומה שמאירה לנו הוא נקרא אחירים, שאין זה אור השמש בעצמו אלא הנשאר ממנו, והרש"נ ירצה לגרוס "התדבק באחד מהם" ועיין קרני אור:

(קלב) וכן פי' הח' ז"ל למעלה לב יב, ועיין למעלה לג י ובביאורי שם:

(קלג) עיין בפי' הח' ז"ל שם בכ"י חוברת ל' נדפס אגרת החכם ר' משה נרבוני שבו הביא כל המאמר הזה בשינוי נוסחאות, ואמרתי בכדי להפיץ אור על פי' הח' ז"ל להביא גם הנוסחאות וקצת הערותיו בביאורי ורשמתי עליהם בר"ת רמ"נ ר' משה נרבוני:

(קלד) ברמ"נ, ובקש מה שבקש:

(קלה) וכן יאמר למעלה פ' כב בפי' הקצר:

(קלו) ברמ"נ, אל מעלתו וחכמתו:

(קלז) ברמ"נ, ורבותינו עליהם השלום אמרו:

(קלח) כ"ה (ברכות ו א) ועיין קרני אור:

(קלט) ברמ"נ, חכמי הדורות:

(קמ) ברמ"נ, עד מאוד:

(קמא) ברמ"נ, הנכבד הנכתב ואינו נקרא ככה:

(קמב) כלומר השם הנכבד יהוה ואינו נקרא ככתבו, כי היה ראוי שיקרא יהוה שהוא מורה הויה והוא שם העצם:

(קמג) ר"ל עצמימות שמו הוא כבודו:

(קמד) ר"ל כשתחשוב י שהוא עשרה, ואח"כ יה שהם טו, הרי כה, ואח"כ יהו שהם כא, הרי מו, ואח"כ יהוה שהם כו, הרי עב:

(קמה) וכן כתב המורה בפ' סא וסב מהחלק הראשון, שרק השם יהוה הוא שם המיוחד לו ית', ולזה נקרא שם המפורש:

(קמו) ר"ל מרובע הראשון הוא א עם מרובע האמצעי שהוא ה, ונקרא הה"א מרובע האמצעי, כי הה"א הוא האמצעי במספר, כי ט הוא המספר, כמו שביאר הח' ז"ל (למעלה ג טו) ואם תחבר מרובע אלף שהוא א, היינו א פעם א' הוא א, ומרובע האמצעי ה, היינו ה פעם ה הוא כה, וכשתחברם יחד עולים במספר כו כמספר השם:

(קמז) חוץ מהשמש והירח פי' כשיתחברו יעלו לכ"ו דרכים, שיש חמש חיבורים בהם, המחברת הראשונה שצמנך הרי היא על דרך האחד, ומחברת השנית היא על עשרה דרכים כזה שצ שמ שנ שך צמ צנ צך מנ מך נך, הרי עשרה דרכים במחברת השני אותיות, ומחברת ג' היא שלשה אותיות יש להם ג"כ עשרה דרכים שצמ שצג שצך שמנ שמך שנך צמך צמג צנך מנך ומחברת הד' מתחברת על חמש דרכים כזה שצמן שצמך   שצנך שמנך צמנך, הרי חמשה דרכים, בין הכל כ"ו דרכים:

(קמח) ר"ל שהבטוי יוד הא עולה כ"ו:

(קמט) שהם ב ד ו ח, דהיינו ב פעם ב, ד, ד פעם ד, טז, ו פעם ו לו, ח פעם ח, סד עולה קכ:

(קנ) ר"ל א עם ב הוא ג, ועם ג הוא ו, ועם ד הוא י ועם ה, טו, ועם ו, כא, ועם ז, כח, ועם ח, לו, ועם ט, מה, ועם י, נה, ועם יא, סו, ועם יב, עח, ועם יג, צא, ועם יד, קה, ועם יה שהוא חצי השם עולה ג"כ קכ:

(קנא) חצי השם הראשון עולה טו, והשני עולה יא, וכאשר תכפיל אותם טו פעם יא עולה קסה:

(קנב) שהם א ג ה ז ט, באמרך א פעם א א, ג פעם ג ט, ה פעם ה כה, ז פעם ז מט, ט פעם ט פא עולה ג"כ קסה:

(קנג) של השם ר"ל י פעם י שהוא ק:

(קנד) ר"ל יה פעם יה שהם רכה:

(קנה) ישאר קכה, היינו ה פעם ה כה, ה פעם כה קכה:

(קנו) ר"ל יה פעם יה שהם רכה:

(קנז) ר"ל יהו שמספרם כא, והמרובע כא פעם כא עולה תמא נשאר רטז:

(קנח) והוא המעוקב מן אות ג של השם שהוא ו, הנה ו פעם ו לו, ו פעם לו הרי רטז:

(קנט) כי הוא ית' מסתפק במציאות עצמו כמ"ש בס' היצירה ולפני אחד מה אתה סופר:

(קס) ר"ל ראש הנמצאים:

(קסא) ברמ"נ "וכל חשבון שהוא מהאחדים":

(קסב) ברמ"נ "הנה תמצא האחד שהוא הכל", פי' כל חשבון שהוא מחובר מהאחדים, ד"מ עשרה מאה אלף ורבבה עד אין סוף כולם נקבצים מאחד שהוא הכל:

(קסג) וזהו סוד כל התוארים שאנו מיחסים אליו בתפלות והתהלות, לא שימצאו בו כעין מציאותם בנבראים, אכן יכללו בו כהכלל כל מספר וכל תמונה מספרית בכח האחד:

(קסד) שהוא ית' מתגדל ומתקדש:

(קסה) והוא לו פאר, מצד היותו כולל בו כל הענינים והתארים באופן שלם ומעולה:

(קסו) ברמ"נ, האחד האמיתי:

(קסז) וכאשר באר זה רוצה לבאר בו אחור ופנים איך יאמר בו ועשאו בתמונה כוללת במשל האחד, ואמר והנה האחד האמיתי אין לו תמונה:

(קסח) ברמ"נ, כדרך כל:

(קסט) כמשל כל הגידולים הם גדלים מהמים, ע"כ אין למים שום תמונה ומתהפך לכל גוון:

(קע) פי' לפי שמאתו יצאו:

(קעא) ונשמר מן הגשמות ואמר והנה הגויות העליונות:

(קעב) ברמ"נ, שהם הכוכבים:

(קעג) אמר זה על מה שאמר השם, פני ילכו:

(קעד) שהיא רוחנית:

(קעה) ברמ"נ, העליון:

(קעו) שהיא בלי ראשית ובלי תכלית ואין לו שום דמיון כלל:

(קעז) יבאר האורך ממעלה למטה, והנה הנקודות הם א' למעלה בעולם העליון וא' למטה בעולם התחתון:

(קעח) ברמ"נ, קרובה:

(קעט) אל הפועל הגדול:

(קפ) בכ"ח חוב' ה' יגרוס ראש הכח, תחת שר הכח, וברמ"נ חסר שר הכח, והיא הנקודה העליונה ושם עוצם הכח והיכולת:

(קפא) והנקודה האחרת המקבלת לראשונה ההפלה היא הנמשלת לסוף הכח:

(קפב) ואחר לבאר האורך ממעלה למטה, נתן טעם למה נמשל האל לפנים, ואמר ותנועת האדם לפנים, כלומר מביט אל צור שממנו חוצב ומשתוקק לעלות למעלה להגיע עד לשר הפנים שהוא תחלת הכח:

(קפג) כמ"ש ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין (יחז' א י) וזאת מעלת האדם:

(קפד) כי כן תנועתו הטבעיית לעלות למעלה בצמיחתו:

(קפה) ברמ"נ, איך תדבקנה הבריות:

(קפו) ברמ"נ חסר, הנקרא אחורים:

(קפז) ר"ל לראות עצם כבודו ית':

(קפח) ברמ"נ, לדעתו:

(קפט) ר"ל בעודו בחיים, והרמ"נ יפרש, ומדרך הכבוד, ר"ל מציאות האל אין כח בנביא לדעתו והוא הפנים, כלומר עצמותו לא יראני האדם וחי:

(קצ) פי' כי הגוף לא יוכל להשיג כ"א הגוף, בעבור כי השגתי עם חמשה הרגשות, ולא יוכלו ההרגשות להשיג השכל, ואין השכל נודע כ"א לשכל אחר כמוהו, וע"כ לא יתכן בחי להדבק בשכל שהוא המלאך כמו שאין העינים יכולים לרחות עצם השמש מפני לט שות אור הגדול כי הגוף לא יכול בהרגשותיו לראות השכל, ואם תדבק הנשמה בשכל ישאר הגוף כמת ולא ירגיש:

(קצא) ברמ"נ, שלא הגיע כן בחייו:

(קצב) בעבור הדבקו בשם:

(קצג) ברמ"נ חסר השם

(קצד) וכן ואדעך בשם, כלומר שהוא ית' יודע אותו ידיעה מסוגלת בו כאדם היודע אחד בשמו המסוגל בו:

(קצה) כי משה ע"י הדבקו בצורות עליונות ידע הכל בדרך כלל אשל השי"ת יודע הפרטים וכל חלק מהם בדרך כל:

(קצו) לפיכך היו הכרובים בצורות אדם, כי הם לא באו אלא להורות על הגוף העליון ועל המושל בו ופועל בכל:

(קצז) ר"ל שכל מעשיהם על מתכונת האמת והשכל ושם ד' נקרא עליהם משאר בני אדם:

(קצח) שלקחו רז"ל למשל על השגת מרע"ה הנרמזות באחוריים:

(קצט) ברמ"נ, בס' שיעור קומה:

(ר) ברמ"נ, ברא:

(רא) ברמ"נ, מגוף, ובמקח"מ, והנכבד מכל גוף:

(רב) פי' הנכבד מהגוף הם הרוחניות והשכלים כולם, והנבזה מהגוף, כלומר הענין אשר הגוף נבזה מחמתו הוא המקרה. כי הגוף נושא המקרים כמו הגוונים והתבנית:

(רג) ר"ל כל המציאות מהגלגל העליון עד מרכז הארץ שהוא כלל אחד, ויודע תכונתם ומראיהם ומפשוט החמרים מעל בעלי החומר ומתייחד בצורות, ומשתכל בעלולים מעלה אחר מעלה עד שמשיג העלות, מובטח לו שהוא בן עוה"ב, ונפשו דבקה ביוצרה ויחיה חיי עולם:

(רד) שהיו שלמים ומתאחדים בצורות ערבים בדבר:

(רה) ר"ל בצלם שכלי, ובדמות הנמצאים בגשם ובתבונה:

(רו) חכמי המזלות מצאו בדמיונם מ"ח צורות שהם קבוצת כוכבים בתמונות שונות שעל פיהם יצאו כל השנוים בעולם השפל:

(רז) ופי' הח' ז"ל שם דבר מנוסה הוא כי יש לכל עם ועם ככב ידוע ומזל וכן עיר ועיר, והשם שם לישראל מעלה גדולה להיות השם יועצם ולא ככב להם והנה ישראל נחלת השם:

(רח) המאמר הזה קשה ההבנה עיין קרני אור:

(רט) פי' והעד הנאמן שכן פי' הפסוק בדברים ד יט, מ"ש הכתוב (שם כט כה) "ולא חלק להם":

(רי) השבעה כוכבי לכת, וכל המאה ועשרים מחברות כולם מורכבים מהם, עתה יתחיל לבאר כל המחברות:

(ריא) והם במספר אחד שצ"ם חנכ"ל:

(ריב) וחבורם שנים שנים על כ"א אופנים כזה, ש"ץ, ש"מ, ש"ח, ש"נ, ש"כ, ש"ל, צ"מ, נ"ח, צ"נ, צ"כ, צ"ל, מ"ח, מ"נ, מ"כ, מ"ל, ח"נ, ח"כ, ח"ל, נ"כ, נ"ל, כ"ל:

(ריג) וחבורם חמשה כוכבים, ומספרם ג"כ כ"א כזה, שצמח"נ, שצמח"כ, שצמח"ל, שצמנ"כ, שצמנ"ל, שצמכ"ל, שצחנ"כ, שצחנ"ל, שצכח"ל, שצנכ"ל, שמחנ"כ, שמחנ"ל, שמחכ"ל, שמנכ"ל, שחנכ"ל, צמחנ"כ, צמחנ"ל, צמחכ"ל, צמנכ"ל, צחנכ"ל, מחנכ"ל:

(ריד) כי במספר כ"א יש ג' פעמים שבעה:

(רטו) וחבורם שלשה שלשה כוכבים, ומספרם חמשה ושלשים כזה, שצ"מ, שצ"ח, שצ"נ, שצ"כ, שצ"ל, שמ"ח, שמ"נ, שמ"כ, שמ"ל, שח"נ, שח"כ, שח"ל, שנ"כ, שנ"ל, צמ"ח, צמ"נ, צמ"כ, צמ"ל, צח"נ, צח"כ, צח"ל, צנ"כ, צנ"ל, צכ"ל, מח"נ, מח"כ, מח"ל, מנ"כ, מנ"ל, מכ"ל, חנ"כ, חנ"ל, חכ"ל, נכ"ל, כנ"ל:

(רטז) כי במספר ל"ה יש ה' פעמים ז':

(ריז) מחבור ארבעה כוכבים, ומספרם ג"כ ל"ה כזה, שצמ"ח, שצמ"נ, שצמ"כ, שצמ"ל, שצח"נ, שצח"כ, שצח"ל, שצנ"כ, שצנ"ל, שצכ"ל שמח"נ, שמח"כ, שמח"ל, שמנ"כ, שמנ"ל, שמכ"ל, שחנ"כ, שחנ"ל, שחכ"ל, שנכ"ל, צמח"נ, צמח"כ, צמח"ל, צמנ"כ, צמנ"ל, צמכ"ל, צחנ"כ, צחנ"ל, צחכ"ל, צלכ"ל, מחנ"כ, מחנ"ל, מחכ"ל, מנכ"ל, חנכ"ל:

(ריח) מחבור ששה כוכבים והם שבעה במספר כזה, שצמחנ"כ, שצמחכ"ל, שצמחנ"ל, שצמנכ"ל, שצחנכ"ל, שמחנכ"ל, צמחנכ"ל, ס"ה מאה ועשרים מחברות, היינו א וכ"א, וכ"א, ל"ה ול"ה, ושבעה הרי ק"כ, ולפי דעת הקדמונים יבואו שינוים רבים לפי התחברות, עפ"י מיעוטם ועפ"י ריבוים למטה בעולם השפל:

(ריט) ובלשון חכמי המחקר ז' אקלימים:

(רכ) ופי' שם הח' ז"ל, והזכיר כי השבעה גבולות הם נצבים לעולם ולא יתחלף היישוב:

(רכא) וכן פי' שם הח' ז"ל, וטעם קיץ וחורף בעבור היות רוב היישוב בפאת שמאל וקצתו בפאת דרום, וטעם להזכיר זה עם גבולות ארץ, כי בהיות במקום אחד קיץ הוא במקום אחר חורף:

(רכב) השניים העליונים הם השמש והירח, במזל טלה, והוא ראש מזלות האש, שהם טלה אריה קשת:

(רכג) וכמו שיבאר:

(רכד) והנה י"ב פעמים עשרים הם מאתים וארבעים:

(רכה) מזלות העפר הם, שור בתולה גדי:

(רכו) שהם תאומים מאזנים דלי:

(רכז) שהם סרטן עקרב דגים, ד' היסודות בד' רבעי הגלגל, והנה ד' פעמים ר"מ עולים תשע מאות וששים:

(רכח) ופי' הח' ז"ל שם, שלא ישתנו לעולם כי אינם מורכבים מארבע יסודות:

(רכט) וכן פי' הח' ז"ל שם, כי החק לא יפסק, והטעם כי שבתאי יסוב גלגלו פעמים בתשע וחמשים שנה וכי לכל אחד חק עולם:

(רל) שהם ז' כוכבי לכת:

(רלא) עיין למעלה כג כו ובבאורי שם:

(רלב) בג' (שבת קנו א):

(רלג) עיין אות רמב:

(רלד) והתוכן הגדול ר' אברהם ב"ר חייא בס' צורת הארץ כתב, כי דבר זה לא נמנה בין החכמות אלא מן הנסיונות המה:

(רלה) בזה אין שום שינוי:

(רלו) וע"ז כתב המוטוט, והנה פקח עיניך וראה יושר לב הח' הראב"ע ז"ל, ותאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק בגאוה ובוז:

(רלז) ופי' הח' וז"ל שם שהשם הנכבד יודע הכללים והפרטים, הכללים הם נפש כל חי לכל הברואים, והפרטים הם כל מין ומין בפני עצמו, או אפילו כל בריה ובריה בפני עצמה כי מעשה ידיו כולם" והנה השגחתו על כולם:

(רלח) כ"א בלב:

(רלט) וקריאת השם לפניו הוא להשכילו שישיג להכיר ולדעת ייחודו ורוממותו והתנשאו על הכל:

(רמ) שטובי אינו כמו עצמותו ית' שהוא הכל, כי כל העולמים בשמים וכארץ איי להם חיות וקיום כ"א ממנו ית', ובכל כמ"ש הח' ז"ל לקמן כי הוא בכל ככתוב כי את השמים ואת הארץ אני מלא, ועם הכל, כדכתיב, אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ד' (ירמיה כג כד) וכתיב אם אסק שמים שם אתה (תה' קלט ח) ולז"א אעביר כל טובי על פניך, כל דייקא (בא"י):

(רמא) לסוך עליך ולחזק כחך בעת ההתאחד וההתדבקות:

(רמב) ברנ"נ, והכף כדמותנו סתר

(רמג) בהתאחזה שם:

(רמד) ה' פעמים "הכל" מובא ג"כ כמה פעמים ברמב"ן:

(רמה) ברמ"נ, וכל תמונת כל, וכן הוא בבא"י:

(רמו) בזה כלו להשלים מדת המנורה ואמתתה בעינים וידים וזולתם, והח' ז"ל כלל בזה סוד דעותיו וסוד כל הפרשה:

(רמז) הוא ראש ההר, כמש"כ ונצבת לי שם על ראש ההר (למטה לד ב):

(רמח) ובא פה בשי"ן ח' סמ"ך, והוא כסוי או עשית מחיצה מבדלת שלא יראה:

(רמט) ופי' שם הח' ז"ל הכפים הם העננים כמו ושכותי כפי עליך:

(רנ) וכן פי' הח' ז"ל שם בשם רס"ג:

(רנא) כף יד, וכן פי' הח' ז"ל בישעי' שם "ולפי דעתי שהכתוב דבר על לשון בני אדם":

(רנב) ושם מערה, ונקראו המערות נקרות, וכן לבוא בנקרת הצורים (ישעי' ב כא) לפי שמנקרים בצורים ועושים שם מערות:

(רנג) והצור היה שם:

(רנד) מפני שאמר ונצבת על הצור גבוה (פ' כא) לכן יאמר בנקרת הצור בצלו:

(רנה) כן השגתו ית' מכסה אותה מלהשיגה:

(רנו) ואז תוכל הנשמה להשיג יותר בדברים האלהיים:

(רנז) מפני ההתבודדות להשגת השלימות:

(רנח) וכן פי' הח' ז"ל בפ' כא (השני) ובעבור השם על פניו אז קרן עור פניו:

(רנט) כ"ה תנחומא א תשא אות לא סד"ע פ"ו:

(רס) עיין דעתו (דברים י, א):

(רסא) יפרש דעת הקדמונים:

(רסב) כ"ה סד"ע שם, ביום השביעי אחר עשרת הדברות עלה משה להר וכו', בי"ז בתמוז ירד ושבר את הלוחות:

(רסג) ושם עלה בי"ח בתמוז ובקש רחמים על ישראל וכו':

(רסד) ושם ירד בעשרים ושמונה באב ופסל שני לוחות וכו' ועלה בעשרים ותשעה באב, ונשנית לו תורה פעם שניה וכו' ירד בי' בתשרי והוא היה יום הכפורים וכו':

(רסה) מפני שהם כדוריים וכ"ז בכח המחשבות:

(רסו) כי אין לו שום   דמיון כלל:

(רסז) לפי שהוא ית' בלי תכלית:

(רסח) שהן כדמיון ראשית:

(רסט) שאין לו ג"כ אחרית:

(רע) ובמקח"מ "יש לו ראשית בעבור הדבקו אל השם":

(רעא) הפנים הם הנראים כי מלת יֵרָאו שב אל מלת פני:

(רעב) שב הפועל יֵרָאו על הזכרים כמש"כ יראה כל זכורך (למטה לד כג):

(רעג) ועיין למטה אות קסו שהביא הפי' הזה בשם הגאון:

(רעד) בלשון בני אדם עיני ד', פני ד', וכן אמר וראית את אחורי:

(רעה) כמו הגוונים והתבניות עיין אות קסא:

(רעו) והשגת משה היתה בלי השתמשות כח המדמה:

(רעז) ובמקח"מ "שלא ע"י שליח":

(רעח) וכן כתב המורה בפ' לז מהח' הראשון כי מה שאמר ודבר ד' אל משה פנים אל פנים, כלומר מציאות במציאות מבלתי אמצעי כמו שנאמר לכה נתראה פנים (מ"ב יד ח) כי שמיעות הקול מבלתי אמצעות מלאך יכונה עליו פנים בפנים:

(רעט) והמשיג הצורות מתאחד בהם:

(רפ) כי האדם מורכב מגוף ונפש, והגוף העכור מעכבו מראות באור החיים הנצחיים:

(רפא) עיין אות קיד: