(א) ופי' הח' ז"ל שם, כי כן דרך הלשון:

(ב) כי במ' ימים הראשונים נצטוה על מלאכת המשכן והארון ומדתו, ע"כ צוה לו שגם השניים יהיו כמדת הראשונים שיסבול אותם הארון:

(ג) עיין בפי' הקצר למעלה לג כב יהל אור אות קלה:

(ד) עיין שם אות קלג:

(ה) ומבוארים למטה בפי' הקצר:

(ו) ע"כ השניים נכבדים מהראשונים   לדעת הגאון:

(ז) כמש"כ למעלה לב טז:

(ח) שאמר לו שיפסול מעצמו, ודחה אותו הח' ז"ל שלדעתו הראשונים יותר מובנים שהם מעשה אלהים והב' מעשה משה:

(ט) שיהיו כראשונים במין מאבנים, ובמדה כמדת הראשונים:

(י) וכן פי' רש"י ז"ל (דבר' י א), וכן פי' שם הרמב"ן, וטעם ועשית לך ארון עץ שתשים הלוחות בתוכו בעת שתרד:

(יא) שהוא מורכב מהעליונים ומהתחתונים, נשמתו מהעליונים, וגופו חמרו מהתחתונים:

(יב) בי"ז בתמוז שהוא יום חול:

(יג) וכמו שפי' למעלה לג כא:

(יד) הפי' מן עתק היא לשון סרה, כמו ויעתק משם ההרה (ברא' יב ח) ופי' דברים שנעתק מפיו ואין ראוי לו, ועיין בפי' רש"י ז"ל וש"א ב ג) ובפי' הגר"א שם:

(טו) צ"ל כהראשונים:

(טז) בפ' יתרו:

(יז) דעת הח' ז"ל כי הכתובות בפ' יתרו נכתבו בלוחות הראשונות, והכתובות בפ' ואתחנן נכתבו בשניות עיין למטה לד כח אות רעד:

(יח) כן הוא דעת חז"ל, ולא כן דעתו בדברים י, א, ועיין בפי' הקצר למעלה לג כב אות קלב ובבאורי שם:

(יט) כמש"כ למעלה כד ט:

(כ) קודם מעמד הר סיני כמש"כ למעלה יט כד) אבל בלוחות השניות היה הצווי, ואיש לא יעלה עמך:

(כא) וכן   פי' הרמב"ן, גם בתחתית ההר מקום מעמד ישראל בראשונה:

(כב) קודם מ"ת:

(כג) פי' אחרי אמרו מקודם ויפסול שני לוחות אבנים, ואח"כ כשחזר ואמר ויקח בידו שני לוחות אבנים, היה די בשיאמר ויקח בידו שני הלוחות, וידעינן שזה המה הלוחות אבנים שהזכירם בתחלה, אלא מנהג הלשון לדבר ככה והוא דרך צחות:

(כד) בבמדבר ח יט, נזכר חמש פעמים בני ישראל:

(כה) למעלה פ' ב:

(כו) הענן עמד אצל משה:

(כז) כמ"ש ויעבור ד' וגו':

(כח) כי כמו שההר גבוה ועליון על האדמה, כך משה נכבד מכל הגופות, וטעם ונצבת לי שם על ראש ההר, להיות נצב על העליונים והנכבדים, והם הגויות הנכבדות וצורותיהן, והשרה ד' שכינתו עליו:

(כט) וכן הוא דעת בעל הטעמים שהעמיד תיבת בשם בטעם מפסיק, וכאילו כתוב ויקרא ד' בשם:

(ל) בשמותיו המורים על פעולותיו, והנה השם קרא לפני משה את השם הנכבד ההוא לקיים מה שיעדו וקראתי בשם ד' לפניך (פ יט) והוא מודיע דרכיו למשה עבדו ומלמדו האיך יקרא:

(לא) ופי' ויתיצב משה עם האל ית' כמו שאמר לו, ונצבת לי שם:

(לב) עיין אות כג:

(לג) בבמדבר ח יט:

(לד) עיין בפי' הקצר למעלה לג יב ובביאורי שם:

(לה) לציירו, ואף כי לאמרו, והאמת יורה דרכו:

(לו) פי' להודיע מי הוא הקורא:

(לז) מדוע לא דיבק בעל הטעמים מלת ד' עם ויקרא:

(לח) והם דבוקים:

(לט) צ"ל "ככה כתוב" ר"ל כן כתב בעל הטעמים שד' ד' דבוקים הם כמו אברהם אברהם, וכן פי' בעל בא"י:

(מ) ושניהם במספר הי"ג:

(מא) וכן הביא בשם הגאון בפי' הקצר עיין (למטה אות קיא וקיב:

(מב) והח' ז"ל ישיג ע"ז ויאמר, א"כ אינו מדה, כי הוא שם העצם, עיין בפי' הקצר למטה אות קיז:

(מג) ולמטה בפי' הקצר עיין (אות קיא) יחשוב הראשון שהוא אדון:

(מד) שאינו כתוב באל"ף דל"ת שיורה על אדנותו:

(מה) המדבר ידבר דרך כבוד אדני בל"ר:

(מו) וכ"ה דעת רז"ל (עירובין כב א, ב"ק נ רע"ב) שהוקשה ליה למשה מה שלא אמר ארך אף, אמר לו הקב"ה לצדיקים ולרשעים, והנה הם שני מדות:

(מז) כי ד לא ישתנה מפני שינוי האדם, וכן יאמר למטה בפי' הקצר עיין אות קכ:

(מח) לצדיקים אין לו מה להאריך:

(מט) על דעת הגאון ועל דעת רבינו נסים:

(נ) והכוונה שאינו מיותר על העון לגמרי, אלא נפרע ממנו מעט מעט:

(נא) פי' לרשעים, מענין וילך שובב בדרך לבו (ישעי' נז יז):

(נב) (בנחום א, ב ג) כתוב "נוקם ד' לצריו ונוטר הוא לאויביו, ד' ארך אפים וגדל כח ונקה לא ינקה", פי' לצרים לא ינקה, אעפ"י שיאריך להם, אבל לשבים   מנקה:

(נג) וכן הוא בדרז"ל (יומא פו א), וכן ת"א ויוב"ע, סלח לדתיבין לאוריתא, לא ינקה, ולדלא תיבין לא מזכי ועיין נל"ג מה שהעיר ע"ז:

(נד) כי מאחר שהוא פוקד רע לרשעים, פוקד טוב לטובים:

(נה) עתה יבאר הח' ז"ל לבל תקשה מאחר שמלת ד' הוא שם העצם ואינה מדה, מדוע הכניסוהו וחשבוהו במספר י"ג מדות, ע"ז השיב הח' ז"ל, כי בגדי כהונה המה רק שבעה:

(נו) וחשבו שמונה בגדי כהונה:

(נז) וכן פי' שם הח' ז"ל, והכתוב כתב על הרוב:

(נח) ועיין בפי' הח' ז"ל ברא' מו כג ובבאורי שם:

(נט) ואינו מדה כלל:

(ס) למעלה ג טו:

(סא) פי' שיורה על ההויה, כי הכל הוה בדברו, ובכחו, והוא הבורא הכל והמוציא לפועל את אשר ברא בכח לעשות בעתו, ולפי"ז בהיות זה השם שם מדה הוא רמז אל הכח הבא מהשם ית':

(סב) והנה ד' ד' שתי מדות, וכן הוא דעת ר"ת (תוס' ר"ה יז ב ד"ה שלש עשרה) דשני שמות הראשונים הם שתי מדות:

(סג) כי הנשיאות אינו שוה בעון ופשע וחטאה, אבל בכל אחד ענין מיוחד לו, לכך יקרא כל אחד מדה בפני עצמה:

(סד) גם הוא מדה:

(סה) תקיף ויכול על כל:

(סו) שהוא אוהב אותם ומרחם עליהם לשמרם מההפסדים בתכלית מה שאפשר:

(סז) וכן פי' הח' ז"ל (תה' קמה ח) חנון להושיע המשוע אליו, ורחום לשמור עבדו שלא יכשל:

(סח) אינו ממהר ליפרע מעושה הרע אולי ישוב אליו וירחמהו:

(סט) החסד הוא הטובה הבא מגדול לקטן ממנו:

(ע) האמת הוא לקיים דברו, ולשלם שכר טוב לעושי רצונו:

(עא) שומר וזוכר חסדו:

(עב) הח' ז"ל יפרש באיזה אופן הוא הנשיאות עון, כי יש שהוא לשבח ויש שהוא לגנאי:

(עג) ויאמר השם איש על הגדול החשוב והמצוין:

(עד) כן הוא הגי' בכל הספרים ואין לו שום פי' וט"ס הוא וצ"ל "מהיות בעולה" וכן מתורגם שם "ארי סבית מלמהוי מְבַעֲלָה לִגְבַר" וכן הוא הגי' בבאר יצחק:

(עה) ויהיה הפי' מן איש בעל לאשה:

(עו) במובן ההזדווגות:

(עז) ופי' לשון כניסה, כי למלה אחת יש הוראות שונות, עתה יפרש נשיאות עון:

(עח) פי' נשא המחובר אל עון, חטא, ופשע, אם הוא דבק אצל החוטא ענינו סבל עונש על העון, כמו ונשא עונו (ויקרא ה א) כל עוד שהחוטא נושא העון הוא בלתי מכופר:

(עט) ר"ל ישא העונש שיבא עליו, כמו ונשא חטאו (שם כד טו) נשא עונש בעבור חטאו:

(פ) ר"ל העון או העונש:

(פא) ואם הוא דבק אל מי שחטא לו, ענינו כפרת חטא, וסליחת הפשע היא נשיאתו ונטילתו מעל האדם, וכן שא נא לפשע (ברא' נ יז):

(פב) כי אי אפשר לומר מה שאמר פרעה למשה שא נא חטאתי, יהיה פי' שיוסר החטא מעל פרעה ויבוא העונש על משה, כי משה צדיק היה:

(פג) כי הוא החוטא ועליו לנשוא ולסבול העונש:

(פד) לשון הפ' בישעי' לג כד "העם היושב בה נשא עון" פי' ד' נשא עונם וכפר להם, והנה הוא שבח לנשוא העון, וגי' המוטוט "לשבח לנושא ולנישא" כלומר למכפר ולמכופר:

(פה) ר"ל שיש נושא העון אחד שהוא רשע הסובל העונש, כי עון מצאנו שבא על החטא ועל העונש:

(פו) מוסב לנושא העון שהוא לגנאי:

(פז) כי העונש יוסר מעל האשה ויבא עליו:

(פח) וכן אז"ל פשעים אלו המרדים:

(פט) והוא היציאה במרד והסרת הכנעה מעליו:

(צ) עון משרש עוה מעשה מעוות יקרא עון והוא במזיד:

(צא) וכן וכעבות העגלה חטאה (ישעי' ה יח) ופי' הרד"ק, שם כמו חטאת, וה"א חטאה תחת תי"ו חטאת:

(צב) בכתוב שם "בממלכה החטאה":

(צג) לממלכה:

(צד) שעושה מעשה או חושב מחשבה בלתי נכונה:

(צה) ר"ל בפעולות שיפעול האדם בין שיהיו מהמעשיות ובין שיהיו מהלשון:

(צו) בבמדבר יד יח, שאמר משה בתפלתו, ד' רחום וחנון וגו' הזכיר שם העצם:

(צז) פי' המדות שזכר שם ארך אפים וגו' חוזרות על מלת ד':

(צח) פי' שהוא תואר ומורה גם על השחתה, כמו, הנה יד ד' הויה (למעלה ט ג):

(צט) כמש"כ שם אכנו בדבר (במד' יד יב) שרצה להשמידם:

(ק) כן לא הזכיר שם מלת אֵל:

(קא) כי הוא מדת הדין ויחייבם לדין:

(קב) ואין צריך להזכיר המדה הזאת שירחם עליהם לאמר שעשו מבלי דעת וחטאו בפתיות:

(קג) כטעם ושמעתי כי חנון אני (למעלה כב כו):

(קד) וביקש שיאריך אפו לפושעים:

(קה) כי הכל צריכים לחסד ולזה לא חשש אם הזכירו:

(קו) כי על פי מדתו יהיו חייבים מיד, א"כ תהיה המדה הזאת כנגדם:

(קז) לפי שהחטא נאמר על השוגג. ואין ארך אפים בשוגגים:

(קח) כי הפשע הוא המרד:

(קט) בין שם הראשון לשני:

(קי) וכן פי' הח' ז"ל (למעלה יח ג) בשם הגאון, ועיין (למעלה יז טו, יהל אור אות קג):

(קיא) ולמעלה ועיין אות מג) יחשוב השנית שהוא אדון:

(קיב) ויורה על עצמותו:

(קיג) השלישית "אל" הוא מדת רחמים כדעת רש"י ז"ל, והרביעית רחום:

(קיד) ויחשוב השם הראשון והשני במספר:

(קטו) וכן יאמר למעלה עיין אות מד:

(קטז) כי טעם שם אדון, כעיני עבדים אל יד אדוניהם (תה' קכג ב) וכן יאמר בפי' הארוך "רק כנוי הוא כפי המדבר דרך כבוד" כי כשמדברים עם איש נכבד אזי דרך כבוד יאמר אֲדונִי:

(קיז) כי הוא שם העצם:

(קיח) ואין להפסיקם:

(קיט) והוא דעת רבינו נסים עיין קרני אור (למעלה הערה יב):

(קכ) וכן יאמר בפי' הארוך עיין למעלה אות מז:

(קכא) ג"כ בל"ר:

(קכב) כ"ה בתוס' ר"ה יז ב ד"ה "שלש עשרה מדות", עיין קרני אור למעלה הערה יב:

(קכג) עיין למעלה ג טו אות קפד:

(קכד) פי' שהוא שם תאר:

(קכה) עיין למעלה ג טו אות קצג והנה יהיה הראשון שם העצם, והשנית שם התואר והיא בחשבון ובו מתחיל:

(קכו) והשנית אֵל הוא ג"כ מדת רחמים, עיין אות קיג, והשלישית רחום:

(קכז) כי הנשיאות אינו שוה בעון ופשע וחטאה. אבל בכל אחד ענין מיוחד לו, לכך יקרא כל אחד מדה בפני עצמה:

(קכח) וקרוב לזה פי' הרמב"ם בס' פאר הדור סי' צ, אך שם חשב ונקה לשתים, ודעת הח' ז"ל שינקה לא ינקה מדה אחת היא ויהיה פוקד עון המדה הי"ג:

(קכט) בתפלתו על דבר המרגלים (במד' יד יח) הזכיר רק שש, א) ארך אפים, ב) ורב חסד, ג) נושא עון, ד) נושא פשע, ה) ונקה לא ינקה, ו) פקד עון אבות וגו':

(*קכט) פי' "כמי שחל ענו פניך מקדם" נוסחאות שלנו "כהודעת לענו מקדם" וכן נכון יותר:

(קל) פי' השם הוא הקורא המודיע דרכיו למשה עבדו ומלמדו האיך יקרא:

(קלא) בין שם הראשון לשני:

(קלב) ושם אֵל הוא שם נגזר מהיכולת, וכן פי' בפי' הארוך "ואל כמו תקיף":

(קלג) ענין כח ועצמה:

(קלד) וכן פי' הח' ז"ל שם, מלת רחמים בכל המקרא מהבנין הכבד, וארחמך מבנין הקל, ואיננו פועל יוצא, על דרך בני יצאוני (ירמיה י, כ) יצאו ממני, חזקתני (דניאל י יט) חזקת ממני, וזה אבקש רחמים ממך:

(קלה) לשני, כמש"כ, ורחמתי את אשר ארחם (למעלה לג יט):

(קלו) ולא יתואר בשם זה זולתי השם הנכבד:

(קלז) וע"ז שייך רחום:

(קלח) ויחונן כל צועק כי אין לו חונן זולתו:

(קלט) וכן בארך אפים יפתה קצין (משלי כה טו) שפי' בהארכת האף והכעס יפותה השליט:

(קמ) יתאר גדול האיכות והמעלה:

(קמא) והפי' מרב חסד שהשם יעשה עמו חסד גדול:

(קמב) החסד לא ישקיף על זכות או הבטחה, וגם לא ישקיף על מציאות חן ורחמים רק יעשה מתוך חסדו:

(קמג) עיין ברא' כד מט בפי' הח' ז"ל ובביאורי שם:

(קמד) שמר הברית והחסד לאהביו ולשמרי מצותיו לאלף דור (דבר' ז ט):

(קמה) וענינו כפרת חטא:

(קמו) דבוק אל החוטא:

(קמז) עיין אות פט:

(קמח) ופי' רש"י ז"ל שם, ולא ישגה, וכן מתורגם שם וְלָא מַשגָן:

(קמט) פי' אלו השלשה מדות נושא עון, ופשע, וחטאה, כנגד השנים, שהם ונקה לא ינקה, פקד עון אבות וגו', פי' שהשם נושא עון ופשע וחטאה, אבל אינו סולח אותם לגמרי, אלא נושא שישא את החטא מזמן לזמן, ואינו נפרע מן החוטא בפעם אחת, כי אם פוקד עונו להפרע ממנו בצדק ובמשפט:

(קנ) כ"ה בדחז"ל (יומא פו א) שהבדילו המדה הזאת ואמרו ונקה לשבים, לא ינקה לשאינם שבים:

(קנא) והיא מדה אחת:

(קנב) וכן אז"ל (ב"ק נ סע"א) "האומר הקב"ה ותרן יותרו חייו":

(קנג) ויענשו הבנים בעונש אביהם:

(קנד) למעלה כ ה:

(קנה) וכן פי' הח' ז"ל שם, כי יחזקאל פי', אם היה האב רשע ולא הלך הבן בדרכיו לא ישא עון אביו:

(קנו) והפסוק דבר על הרוב:

(קנז) ופי' לפעמים:

(קנח) כי עמדו במקום אחד שנים הרבה כגון בקדש, וכן כתוב ותשבו בקדש ימים רבים כימים אשר ישבתם (דבר' א מו) ופי' רש"י ז"ל שם שישבו בקדש י"ט שנה, והנה באמרו מלת יש על המעט, הכתוב דבר על הרוב:

(קנט) וכן כתב רב"ח ז"ל "וחס ושלום להאמין דבר ריקי מוח שהביא הראב"ע אותם שפירשו כדי שלא יאריך עוד לומר על חמשים, כי לא הוה מפסיק דבר השי"ת, וחלילה מזה, והנה למלך בו"ד אין עושין כן כאשר השיג הוא עליהם ז"ל" ועיין קרני אור:

(קס) והוא לתוספת הכנעה:

(קסא) למעלה כ"ה פוקד עון אבות על שלשים ועל רבעים:

(קסב) ואיך יחזיר השם מדבורו שדבר בעשרת הדברות נגד כל קהל ישראל:

(קסג) צ"ל "לשונאי" פי' כי ביתרו ובואתחנן כתוב על שלשים ועל רבעים לשונאי, וכאן לא הזכיר לשונאי, כי ונקה לא ינקה האמור מקודם הוא במקום לשונאי עיין אות קנג:

(קסד) כי שרשו "קדד":

(קסה) וההשתחויה היתה מקודם:

(קסו) ושרשו "תמם" מהכפולים, וכן פי' הח' ז"ל שם:

(קסז) על משקל ויתמו ושרשו "תמם":

(קסח) שאומרים כי שרשו"קוד" כי לא נמצא בשרשים שרש "קוד" רק שרשו "קדד", וכן יתמו שרשו "תמם":

(קסט) ושרשו "דמם" ולא "דום":

(קע) וכן פי' הח' ז"ל (ברא' מג כח):

(קעא) שפי' שם שבכל מקום שתהיו יראה כבודי שם, וכן ביקש פה כאשר יסעו ובכל מקום שיהיו שם, יהיה כבוד השם:

(קעב) ושם פי' הח' ז"ל כן מדעת עצמו, ולמעלה יג יז פי' כן בשם ר' משה:

(קעג) ונעשיתי חולה:

(קעד) ופי' כפשוטו מלשון דהא, התפלל לפניו שילך בקרבם בעבור שהם עם קשה עורף, וכן פי' הרשב"ם והרמב"ן והרדי"א:

(קעה) שפי' עזרי ילך לפניך:

(קעו) עיין אות קעב:

(קעז) וכל זה מדרך ענוה הכליל גם את עצמו:

(קעח) אעפ"י שלא היה עמם:

(קעט) יבקש סליחה לעתיד:

(קפ) עיין אות קח:

(קפא) ופי' תנחל אותנו שנהיה נחלתך ותשרה שכינתך עלינו:

(קפב) שפי' אשר ינחלו את הארץ לכם, וכן פי' הח' ז"ל שם "ינחלו פועל יוצא לשנים פעולים, וכן ונחלתנו, על דעת מדקדקים":

(קפג) כאן בסמוך:

(קפד) עד סוף הפרשה:

(קפה) שקבלתי תפלתך ושאלך עמכם ואסלח לכם ואנחילכם את הארץ:

(קפו) וכן פי' הרשב"ם:

(קפז) עיין בפי' הקצר למטה פ לג ובביאורי שם:

(קפח) "יפרש ובכל הגוים":

(קפט) ובשאר ארצות:

(קצ) והוא קיום ההבטחה אשר לא תופר:

(קצא) מתאים לפי' הגאון ביתר ביאור:

(קצב) וכן פי' הרדי"א שלא היה זה אזהרה לישראל שישמרו המצות האלה אלא צווי למשה בפרט שישמור ויזכור מה שיצוה אותו בעת ההיא כדי לכתוב אותם המצות שיזהיר עליהם עתה:

(קצג) עיין בפי' הח' ז"ל שם ולמטה בפי' הקצר:

(קצד) ר"ל פרשת הנני גרש מפניך:

(קצה) שאמר להם קודם מעשה העגל והבטיחם להכחיד אותם הגוים, והזהירם על ע"ז, וכאן ג"כ אחר ששמע תפלת משה וכיפר להם על מעשה העגל ולתת לו לוחות שניות ציום ג"כ על ע"ז, וא"ל הנני גרש וגו':

(קצו) וכן דומה היא הפרשה עם הפרשה שהיא למעלה מפרשת הנה אנכי שולח מלאך ששם פי' כל המועדים, וכן חזר פה עוד הפעם לפרש אותם:

(קצז) כי היה צ"ל אגרש, מכ"ז הוא פועל יוצא, ולא נמצא בקל בהוראה זו כ"א פעם אחת במקרא:

(קצח) בבינוני פעול, ורק בל"נ לאשה אשר שלחה בעלה מביתו בספר כריתות:

(קצט) עיין רמב"ן:

(ר) עיין בפי' הח' ז"ל ברא' כ יז, ולמעלה טו פז ובבאורי שם:

(רא) בבראשית כ יז, כי   "וילדו" שב אל אשת אבימלך ואמהותיו לא אל אבימלך:

(רב) עיין אות קצז:

(רג) והיא דומה לכאן:

(רד) שם מין עץ מיוחד לע"ז, והתיחד השם הזה למין פסל אלהות של עמי כנען:

(רה) וענין הקנאה הוא הקצף על החולק כבוד היה נבלתי ראוי ומונע אותה מן הראוי להם:

(רו) שאם תהיה עמו בברית תטעה באל אחר:

(רז) ודומה לכאן:

(רח) וכאן יבאר הטעם:

(רט) עיין יחז' כג כ, וברד"ק שם:

(רי) למעלה כג לב יאמר לא תכרות להם ולאלהיהם ברית, וכן פה יפרש   הטעם פן תכרות וגו', וזנו ולקחת וגו' והזנו וגו', ויקשה הח' ז"ל אחר שיאמר לאלהיהם, והם אלהי הגוים שהיא כוללת איזה אלוה שיהיה, למה חזר ופרט מסכה, ויתרץ בעבור שעשו עגל מסכה:

(ריא) שהיה מסכה:

(ריב) למעלה כג טו:

(ריג) ולזה צריך לשמור חג המצות:

(ריד) לפי שהיא היתה ג"כ לזכר היציאה והנס מההצלה שנעשה לבכורות ישראל:

(רטו) בעבור שהזכיר חג הקציר זכר בו מצות הקציר:

(רטז) בויקרא יט ט, ועיין פי' הח' ז"ל ויקרא כג יז:

(ריז) שהזכיר עם חג המצות ששניהם לזכר:

(ריח) ע"כ הסמיכם:

(ריט) מקנה הוא שת"ז לקנין בקר וצאן, ומקנה רב (במד' לב א) ופה הוא בל"נ באמרו תזכר, כי התי"ו ל"נ:

(רכ) והיא לזכר היציאה:

(רכא) עיין אות ריט:

(רכב) שפעמים הם בל"ז ופעמים בל"נ, ועיין בפי' הח' ז"ל ברא' מט כ ובביאורי שם:

(רכג) ויהיה פי' תזכר ר"ל יוקח זכר ממנה, ואיזה זכר פטר שור ושה בכור שהוא שור או שה תזכר:

(רכד) למעלה יג יג:

(רכה) וכן הרדי"א בשם הח' ז"ל, מפי' הקצר:

(רכו) למעלה כג מפסוק יב:

(רכז) עיין אות קצה:

(רכח) למעלה יג יב:

(רכט) ועכ"ז לא ידחו את השבת:

(רל) כן הוכיח ענן מן הכתוב כי משכב האשה נקראת חרישה (ס' המצות לענן הנשיא הוצ' הרה"ח ד"ר א"א הרכבי צד 4:

(רלא) וכן יאמר הח' ז"ל בהקדמתו השניה לפי' על התורה, הבאתי בביאורי להקדמתו של הח' ז"ל בדרך הב' הערה 37, ועיין למעלה כב כח בפי' הח' ז"ל ובבאורי שם:

(רלב) כמו שהזכיר (למעלה כג יא) והשביעית תשמטנה ונטשתה:

(רלג) מעל"ע שלם:

(רלד) והנה וביום השביעי תשבות הכתוב כאן, פי' יום השביעי כפשוטו שעור תנועת הגלגל בכ"ד שעות, וכן נכללת במלת וביום השביעי תשבות, כי יום השמש השלם הוא שס"ה ימים ורביע יום בקירוב, והנה בכח מלת וביום השביעי תשבות תכנוס שביתות שנת השמיטה:

(רלה) פי' שירד עליה גשם ביום שבת:

(רלו) ולא תהיה האפשרות לזרוע אותה:

(רלז) פי' אם לא יאסף בעת הגשם ישחת:

(רלח) בכאן ולמעלה כג טז:

(רלט) שם למעלה כג טז:

(רמ) וטעמם אחד כי תקופת השנה מתדבקת, וסוף השנה העברה הוא תחלת שנה האחרת:

(רמא) שהוא תשרי תחלת שנה האחרת:

(רמב) הח' ז"ל יוכיח כי לטעם אמיתי תקנוהו חכמים כי לעולם תכנס השמש במזל מאזנים סמוך ליום העשור, ושלא יוכל בשום זמן להתאחר עד צאת סוכות:

(רמג) ושרשו קוף, והוא מענין כי הקיפו ימי המשתה (איוב א ה) ויקף וקוף בענין אחד והוא ענין סבוב, ואמר תקופות השנה על תקופת השמש שישוב בסוף השנה לתקופתו (ן' מלך):

(רמד) תקופת שמואל שס"ה ימים ורביע יום בלי תוספת ומגרעת, ולחשבונו תמצא יתרון מי"ט שנים של חמה לנגד י"ט שנים שהוא מחזור לבנה שעה אחת ותפ"ה חלקים:

(רמה) ותקופת רב אדא שס"ה ימים ה' שעות תתקצ"ז חלקים מחלקי תתר"ף בשעה, ועוד מ"ח רגעים מע"ו בחלק (כי כל חלק מתתר"ף בשעה נתחלק לע"ב רגעים):

(רמו) וכן יאמר הח' ז"ל בס' העבור, ולפי תקופת רב אדא כאשר הראיתיך בשער הראשון תהיה התקופה ביום הראשון של חג המצות, וזאת התקופה היא כנגד גלגלה, גם היא צריכה שני תקונים עיי"ש:

(רמז) ר"ל במתינות:

(רמח) ר"ל במהירות:

(רמט) היא הנקודה המדומה בד' חלקי הגלגל שבכל אחת מהן תחול השמש בד' חלקי השנה, ומראה הנקודה אלינו מכח התנועה ישתנה שנוי גדול:

(רנ) הוא   גלגל הקפה שהוא סובב תוך עובי גרם הגלגל: הגדול והוא סבת השינוי במהלך, ועיין מורה בפ' כד מהח' הב' ובהקדמת הח' ז"ל בדרך הב' ובבאורי שם:

(רנא) פי' שלא תאמר שישראל עבדו העגל, אלא ערב רב ימעט מהפתאים ששמעו להם:

(רנב) בפ' משפטים לא הזכיר ההבטחות כי אוריש וגו', ולא יחמוד וגו':

(רנג) כי שם היה הצווי קודם חטא העגל:

(רנד) אם יעלו לרגל ויקיימו המצוה יהיו נשמרים:

(רנה) וזהו ההבדל בין תאוה לחמדה, שהתאווה בלב והחמדה מקושרת עם המעשה:

(רנו) ויתאוו בלב לקחתה, אך בעבור האימה שתהיה עליהם ישקטו ולא יחמדו לקחתה במעשה:

(רנז) ודעת ר"י גנא"ח, ורבינו חננאל והרשב"ם, שיפרשו שם, ושאלו במתנה גמורה, ועיין קרני אור שם הערה נד:

(רנח) הנביא יספר שם ממפלת אשור, אפילו הפסחים אשר בירושלים הלכו לבלול ולבזוז:

(רנט) וכן פי' הח' ז"ל (דבר' ה טז) שמלת חמד בלשון הקדש מתפרשת לשני טעמים, האחד גזל ועושק וקחת של אחרים בחזקה ובאונס, וכך ולא יחמוד איש את ארצך, כי אם אין פירושו כן הנה תהיה הארץ רעה ולא בא הכתוב אלא לשבח, וטעם השני לשון תאוה בלב לא תצא לפועל:

(רס) כמו בפ' משפטים:

(רסא) שהתנה עמהם שעל מנת כן נתן להם הלחות והבטיחם ההבטחות כמש"כ בפ' כז:

(רסב) פי' עד שש שנים תזרע את ארצך (למעלה כג י):

(רסג) כי המשפטים הם חיוב על הכהן ועל המלך ללמוד אותם ולדעתם:

(רסד) ומששת והלאה הם חיובי הצבור:

(רסה) וכן פי' הרמב"ן, כי כל המעשה אשר היו בלוחות הראשונות ירצה לשנותו עמהם בלוחות השניות:

(רסו) למעלה פ' יא:

(רסז) ר"ל שלא עמד שם רק שמונים יום, והם ארבעים יום בלוחות הראשונות וארבעים יום שהתנפל, ובהם כתב הלוחות השניות:

(רסח) למעלה לג י:

(רסט) ועמד בהר ק"כ יום וכן פי' הרמב"ן, ועיין פי' הח' ז"ל (דברים י א):

(רע) ולא יחזור למשה:

(רעא) והנה השם כתבם:

(רעב) (בדברים י, ג ד) ואעל ההרה ושני הלוחות בידי ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון וגו', ופי' הרמב"ן, ומפני שאמר כמכתב הראשון ידענו כי הם כתובים באצבע אלהים:

(רעג) וכן חבר רבינו סעדיה גאון אזהרות והכניס כל המצות בכלל אלה דברי הברית, עיין למעלה כ, א:

(רעד) וכן דעת הח' ז"ל למעלה כ, א, ובפי' הקצר למעלה לד א אות יז:

(*רעד) בלוח אחד דברי השם נחלקים לשני טורים ובלוח השני דברי משה ונחלקים ג"כ לשני טורים:

(רעה) כ"ה דעת חכמים (מכילתא יתרו פ"ח ירושלמי שקלים פ"ו ה"א, עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה:

(רעו) והוא דעת הגאון ר"ס למעלה כ, א, כי זכור הוא בלוח האחד ושמור בלוח השני:

(רעז) וכ"ה (מכילתא יתרו פ"ח פסי"ר פ"י עשרת הדברות פ' כא ירושלמי שקלים פ"ו ה"א שמו"ר פמ"ז ו) כיצד נתנו עשרת הדברות, ה' על לוח זה וה' על לוח זה, כתיב אנכי ד' אלהיך, וכנגדו לא תרצח, מגיד הכתוב שכל מי ששופך דם מעלה עליו הכתוב כאלו ממעט בדמות המלך:

(רעח) כ"ה (מכילתא שם פס"י שם) לא יהיה לך וכתיב כנגדו לא תנאף מגיד הכתוב שכל מי שעובד ע"ז מעלה עליו הכתוב כאלו מנאף אחר המקום, ומה שאמר הח' ז"ל והעדות בבנית מדין, כמש"כ (במד' כה א ב) ויחל העם לזנות אל בנות מואב, ותקראן לעם לזבחי אלהיהן, ויאכל העם וישתחוו לאלהיהן, ועיין ספרי שם, איך היה המעשה, והם היו באמת בנות מדין ולא בנות מואב, וכן כתב הרדי"א שם, שהם היו בנות מדין והתנכרו עצמן לומר מואביות אנחנו:

(רעט) וכן (מכילתא ופסיקתא שם) כתיב לא תשא את שם ד' אלהיך לשוא וכנגדו כתיב לא תגנוב, מגיד שכל מי שהוא גונב לסוף בא לידי שבועת שוא, שנאמר הגנב רצח ונאף (ירמי' ז ט), וכתיב, אלה וכחש רצוח גנוב ונאוף (הושע ד ב), והח' ז"ל הביא ראיה מן הפ', ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר ולנה בתוך ביתו וגו':

(רפ) וכ"ה (שם) כתיב זכור את יום השבת לקדשו וכנגדו כתיב לא תענה, מגיד הכתוב שכל מי שמחלל את השבת מעיד לפני מי שאמר והיה העולם שלא ברא עולמו לששה ימים, ולא נח בשביעי:

(רפא) וכ"ה (שם) כתיב כבד את אביך ואת אמך, וכנגדו כתיב לא תחמוד, מגיד הכתוב שכל מי שהוא חומד סוף מוליד בן שהוא מקלל את אביו ואת אמו, ומכבד למי שאינו אביו:

(רפב) בג' (ב"ב יד א נדרים לח א, ירושלמי שקלים פ"ו ה"א, תענית פ"ד ה"ה):

(רפג) עיין בפי' הח' ז"ל למעלה לב טו:

(רפד) מכמה פסוקים:

(רפה) כבד, לא תרצח, לא תחמוד:

(רפו) והיו חמשה על לוח אחד וחמשה על לוח שני:

(רפז) והם הדברות הראשונות ורק המה היו כתובים על שני הלוחות:

(רפח) עיין בפי' הח' ז"ל (דברים ה ה):

(רפט) וכדעת חכמים (מכילתא פ"ח ירושלמי שקלים פ"ו ה"א) עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה, שנאמר את הדברים האלה דבר ד' וגו' ויכתוב על שני לוחות אבנים (דבר' ה' יט) וששניהם הכתובים בלוחות הראשונות:

(רצ) כי הכתוב קיצר ולא זכר מי הוא המדבר:

(רצא) פי' שהזהירו פניו כזהר הרקיע מהוד ד' אשר האצל עליו בדברו אתו:

(רצב) והם קוי זהר היוצא מגוף המאיר, ונקרא קרן ע"ש שהוא מבהיק ובולט כמין קרן:

(רצג) כפל הענין במלות שונות:

(רצד) זה הפושע מה שכתוב:

(רצה) ע"כ הזכירו תחלה:

(רצו) פי' שהי' מנהג משה לדבר אליהם תחלה:

(רצז) וסיים וישובו אליו אהרן וכל הנשיאים בעדה, מזה משמע שמה שכתוב בתחלה, וכל בני ישראל, הם הנשיאים, דהא כתיב בפ' שאח"ז ואחרי כן נגשו כל בני ישראל ויצום:

(רצח) ירצה שלא פחדו כלל, אבל שבו לאחור כאדם המתבהל מדבר:

(רצט) וכן פי' הרמב"ן:

(ש) נגשו אליו:

(שא) למעלה:

(שב) ואמר להם הפרשה הזאת:

(שג) והוא מכסה על הפנים לכסותו:

(שד) וכן כתב הח' ז"ל (ברא' מט יא) ובדם ענבים סותה, וי"א שהוא כמו כסותו והוא חסר כ"ף ועיין ביאורי שם:

(שה) שאינה נראית:

(שו) ובספרים שלנו עֹלתה באיוב בלי וי"ו, עיין מנחת שי שם:

(שז) בזה הוי"ו נעלמת ובזה הוי"ו נראית, ושניהם מטעם אחד מן עול ימים:

(שח) ג"כ נעלמת ונראית:

(שט) צ"ל "יסיר המסוה" וכ"ה הגי' בבאר יצחק:

(שי) יסכים לפי' הגאון ז"ל:

(שיא) בזה לא יסכים עמו:

(שיב) פי' שמרוב פחדם בראותם פניו לא היו יכולים לומר טענתם בפניו, וכדי שלא יתבלבלו בטענותיהם היה שם המסוה:

(שיג) את האור הנאצל מכבודו ית':

(שיד) שבבוא משה לפני השם לקבל השפע יסיר המסוה מעל פניו, ויקבלוהו פנים בפנים:

(שטו) וענינו כמו צעיף או מסך הניתן כנגד הפרצוף ובית העינים, וכן ת"א "בית אפי", ויוב"ע והירושלמי תרגמו, סודרא:

(שטז) עיין אות שח:

(שיז) ובפי' הארוך הביאו בשם הגאון:

(שיח) עיין אות שיב:

(שיט) שאז היה מקבל השפע:

(שכ) ובדברו לישראל היה מדבר מבלי מסוה כי היה אז משפיע עליהם, והנה היה זה באופן שבעת נתינת השפע האלהי אליו ובעת למדו לישראל היו הכל רואים את פני משה כי קרן עור פניו, ולא היה שם מסוה מונע מראותם:

(שכא) ובפי' הארוך הביא הח' ז"ל הפי' הזה בשם י"א והוא לא הסכים עליו:

(שכב) עיין בפי' הארוך למעלה פ' כט, שהביא הפסוק הזה לראיה נגד טענת הפושע חוי:

(שכג) פי' האות שחדש להצדיק נביאיו היה רק פעם אחת:

(שכד) כי זה היה עד יום מותו:

(שכה) פי' מלת והשיב אינו פועל עבר אלא הווה, ופי' כך יעשה תמיד:

(שכו) ולכונה נעלם קברו פן יעבדוהו האומות וישתחוו לו ויזבחו לו:

(שכז) עיין תרגום יוב"ע דברים לד ו: