(א) ע"ש הכתוב נהלת בעזך אל נוה קדשך (למעלה טו יג) ופי' הח' ז"ל שהוא הר סיני ששם שכן הכבוד ושם נתנה תורה לישראל:

(ב) ביד ציר, הוא הציר הנאמן משה איש האלהים, מראהו וזוהר פניו האיר כאור שמש:

(ג) הוא אהל המשכן:

(ד) ע"כ נאמרה מצוה זו בהקהל, כדי שישמעו כל ישראל מפיו דבר המשכן, ויהיו מתנדבים כולם האנשים ונשים, כי כולם התנדבו במלאכת המשכן:

(ה) כי על הדברים לא יפול לשון עשיה, ויפרש הדברים דבר המשכן וכליו וכל עבודתו שצוני השם לומר לכם לעשות אותם, ועל כן אמר לעשות אותם:

(ו) שלא תאמרו שמעשה המשכן דוחה שבת:

(ז) בדבר המקושש כמ"ש רגום אותו באבנים (במד' טו לה):

(ח) באמרו שם, וביום הראשון מקרא קדש, וביום השביעי מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכה לא יעשו בהם:

(ט) ושם הותרה הבערת אש לאפות ולבשל, באמרו (שם) אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם, ואמרו במכילתא שם, כל אוכל נפש דוחה יו"ט, ואין כל עבודה דוחה יו"ט:

(י) לאפות ולבשל:

(יא) שאמרו לא תבערו אש שלא ידליקו נר בשבת: רבו הגירסאות בפי' הקצר על הפסוק הזה, ועיין קרני אור, שם הבאתי שמונה נוסחאות וביהל אור אביא מה שהביא הרה"ח מ' דוד כהנא נדפס (בהקדם מכ"ד ניסן תמוז תרסח) העתקה נכונה מתוך כ"י ישן נושן על קלף שמצא חכם הקראי אבן רש"ף שהוא פי' הראב"ע על התורה ונמצא כעת באוצר הספרים של הממשלה בפ"ב, ושם בפי' ההוא הנוסח מן המאמר של הראב"ע מתוקן וטוב ביותר, והעירותי על השינוים שנמצאים שם וציינתי עליהם (כיפ"ב) כתיבת יד פעטרבורג:

(יב) ממעשה (כיפ"ב):

(יג) השניים (כיפ"ב) כי מלת לוחות ל"ז:

(יד) וכן פי' הרשב"ם ויקהל לקחת מכל אחד לגלגלת:

(טו) בעבור שהיא שקולה נגד כל המצות, או בעבור וכו' (כיפ"ב):

(טז) ודבריו נובעין (מירושלמי שבת כ"ז ה"ב) ר' חנינא דצפורין בשם ר' אבהו אלה אלף חד, למ"ד תלתין ה' חמשה דבר חד, ודברים תרין, מכאן לארבעים חסר אחת מלאכות שכתוב בתורה, וכן הוא בבבלי (שבת ע, א צז ב, מכילתא ויקהל פ"א):

(יז) כל המשכן (כיפ"ב):

(יח) עיין אות ה:

(יט) ואמר (כיפ"ב):

(כ) כי השם צוה שיעשו (כיפ"ב):

(כא) ולא ביום השבת:

(כב) וכל העושה בו מלאכה יומת, אעפ"י שהוא מלאכת השם, שהעובר בפני עדים בית דין ימיתוהו, ובמקום אחר יפרש שהוא בסקילה:

(*כב) וכבר חסר וכו' (כיפ"ב):

(כג) למעלה לד כא:

(כד) שהיא במיתה:

(כה) אינם שוים בענשם (כיפ"ב):

(כו) הנרות (כיפ"ב):

(כז) מפני שבמקדש יבערו אש ביום השבת על המזבח:

(כח) או לאסור הדקת הנר בשבת כי כבר וכו' (כיפ"ב):

(כט) באמרו (למעלה טז כג) את אשר תאפו אפו, ונודע לאסור אפיה ובישול:

(ל) ואין אוכל נפש בכלל:

(לא) אסר עתה לעשות מלאכת מאכל נפש בשבת (כיפ"ב) הוצרך לפרש כאן שאין כן השבת, כי אפילו עשיית האוכל נפש אסורה בו:

(לב) כי אם באש (כיפ"ב):

(לג) והשם יכפיל שכר הגאון ז"ל   שחבר ספר נכבד להשיב תשובות גמורות על הצדיקים החולקים על קדמונינו ז"ל על דבר נר שבת (כיפ"ב):

(לד) שמח מאוד (כיפ"ב):

(לה) להדליק נר בשבת אחר שקיעת השמש (כיפ"ב):

(לו) עניתיו (כיפ"ב):

(לז) לא הזכיר הלילה כי אם היום (כיפ"ב):

(לח) וכן כתב הח' ז"ל שם אמרו חז"ל ביום ולא בלילה, והנה הנולד חצי שעה קודם שקיעת החמה, יהיה נמול לששה ימים, וחצי יום, כי יום התורה אינו מעת לעת:

(לט) לבקר (כיפ"ב):

(מ) השיבותיו (כיפ"ב):

(מא) ונאמר ולחשך קרא לילה (כיפ"ב):

(מב) עיין פי' הח' ז"ל וביאורי שם:

(מג) יום ולילה (כיפ"ב):

(מד) והוצרך הכתוב לפרש גם הלילות:

(מה) והנה קרא יום מערב עד ערב:

(מו) עניתיו (כיפ"ב):

(מז) מלת "הכתוב" חסר שם:

(מח) בלשון רבים:

(מט) שֶיֵאָמר בו (כיפ"ב):

(נ) וכן פי' הח' ז"ל שם, וכן כתב (אגרת השבת שער ג) רק השבת לבדה נקראת שבת לד' ששבת ד' במעשה בראשית:

(נא) ולמה אאריך (כיפ"ב):

(נב) ובו (כיפ"ב):

(נג) שקורא הלילה בשם יום, ובכיפ"ב "קודם הלילה":

(נד) ויאמר שנים ליום, ואח"כ יפרש ונקרא ג"כ ערב:

(נה) והפירוש את הכבש האחד (כיפ"ב):

(נו) כמבוא השמש (כיפ"ב):

(נז) בדבר' טז ו שם תזבח את הפסח בערב כבוא השמש, ועיין בפי' הח' ז"ל (למעלה יב ו) ובבאורי שם:

(נח) נשמשמט (כיפ"ב):

(נט) שהוא בקרו של ליל פסח שהוא יום טו, והנה התחלתו מערב:

(ס) ומפורש בכתוב שם:

(סא) כמ"ש ויאכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש, ומצות על מרורים יאכלוהו (למעלה יב ח):

(סב) והנה יום ט"ו מהערב שהוא יום הראשון:

(סג) תשבתו שבתכם (כיפ"ב):

(סד) מיום (כיפ"ב):

(סה) אינה (כיפ"ב):

(סו) פי' שלא ילין מבשר הפסח אשר בה עשה זבח בערב של יום הראשון של חג שהוא ליל ט"ו עד הבקר של יום טו עצמו:

(סז) אז הלך לו בחמת רוחו על עצמו (כיפ"ב):

(סח) והנה קרא גם ללילה יום:

(סט) עניתיו (כיפ"ב):

(ע) כאילו אין יום אלא זה? (כיפ"ב):

(עא) מכת מצרים מהבכורים (כיפ"ב):

(עב) רק הפי' של יום (כיפ"ב):

(עג) האחד היום והלילה (כיפ"ב):

(עד) שפי' בזמן ההוא, וכן פי' הרד"ק שם:

(עה) שפי' בזמן הזה:

(עו) אדם המבין (כיפ"ב):

(עז) הכתוב (כיפ"ב):

(עח) ומסורה (כיפ"ב):

(עט) כוונת הראב"ע בהמלות כאשר החלותי בספר הזה, על הקדמתו לפירושו על התורה כי שם בפרק ב' האריך הרבה בענין זה (רד"כ):

(פ) וכן פי' רש"י ז"ל:

(פא) כי הלקיחה היא הפך הנתינה, כי הלקיחה תאמר אל מה שממנו, והנתינה על מה שאליו:

(פב) בעל ב"י הגיה פה, שצ"ל רק בהיות הלמ"ד, וכן כתב המעמר, אין ספק שנפל טעות בדברי הראב"ע וצ"ל רק בהיות למ"ד אחר גזרת לקיחה:

(פג) ופי' הלקיחה תהיה לתת לי:

(פד) והם דברי משה אל העם, בחרו אנשים שיקבלו מאתכם תרומה לד':

(פה) כי הנדיב אינו נותן הלב רק המתנה והיה צ"ל בלבו:

(פו) ט"ס הוא וצ"ל "כל אשר לבו נדבו" והוא הפוך, וכן פי' רש"י:

(פז) והוא הפוך:

(פח) והוא ג"כ הפוך:

(פט) נדיב לב, כי נדיב תאר לאיש ולא ללב, והוא סמוך וכמש"כ כל נדיב לב (פ' כב) ואינו צריך להפוך:

(צ) שאחר שאמר והוא, חזר וביאר במלת אחי, אף כאן אחר שאמר יביאה, חזר וביאר את תרומת ד':

(צא) ובמוטוט הגי' "מתנחשות בנחושת" והוא מלשון מנחש ומכשף:

(צב) ופי' כל אשר לבו נדבו:

(צג) ולפי הפי' הזה גדול הוא תאר ונקדם ונסמך התאר אל המתואר והיה ראוי לבוא בזרועך הגדול:

(צד) אחר שאמר ותראהו הוסיף לבאר את הילד:

(צה) מה שאמר כשנים, ולעולם בלא מ"ם:

(צו) כי הנפרד ממנו "עור":

(צז) והנפרד ממנו "לוח":

(צח) שהנפרד ממנו בכור, והנה ברבים הם ל"נ, וביחיד ל"ז:

(צט) רבים ל"ז, וביחיד שטה (ישעי' מא יט) ל"נ:

(ק) ביו"ד מ"ם ע"ד לשון זכר:

(קא) ע"כ כתיב למאור בפתח הלמ"ד כמנהג בדבר הידוע:

(קב) והבא"י יגרוס "ומי שהם חכמי לב שהם בקיאים באומנות יבאו ויעשו", והנה תחלה הזכיר המתנדבים ואח"כ יאמר, וכל חכם לב בכם יבאו ויעשו, בוי"ו המוסיף, ויפרש וכל חכם שבך באומנות, יבאו ג"כ ויעשו:

(קג) הוא שם הכולל ונקראו יריעות התחתונות הנראות בתוכן משכן:

(קד) הוא אהל יריעות עזים העשוי לגג:

(קה) עורות אלים, ועורות תחשים, (כמ"ש (למעלה כו ז):

(קו) קרסי יריעות התחתונות שהיו מזהב, וקרסי יריעות עזים שהיו מנחושת:

(קז) עמודי הפרכת הם ארבעה, על ארבעה אדני כסף (למעלה כו לב) שהם בין ההיכל ובין קדש הקדשים, והפתח של ההיכל שהוא המסך, היו שם חמשה עמודים על חמשה אדני נחשת (שם שם לז):

(קח) פי' בעבור הלחם נעשה השולחן ויהיה טעם, את השלחן ואת בדיו ואת כל כליו ואת לחם הפנים, כלים הנצרכים אל השלחן עצמו והנצרכים לצורך לחם הפנים:

(קט) ורש"י ז"ל פי', אף הוא צריך חכמי לב שהוא משונה משאר שמנים:

(קי) וילון שלפני המזרח:

(קיא) פי' מ"ש הכתוב ואת שמן המשחה ואת קטרת הסמים, פירושם, ואת כלי שמן המשחה, וכלי קטורת הסמים, לא הם בעצמם, כי עוד לא הביאו אותם:

(קיב) וכתב הבא"י, כי ראוי לגרוס "יהיו נכונים בין הפרכת והמסך פתח המשכן", ופי' הכלים הנזכרים יהיו נכונים במקום קדוש בין הפרכת והמסך פתח המשכן:

(קיג) כי עמודיו ל"ז ואדניה ל"נ, כמו רוח גדולה וחזק, גדולה ל"נ חזק ל"ז:

(קיד) תאכלהו ל"נ, נפח ל"ז:

(קטו) החצר רובו בל"נ, ובא בל"ז:

(קטז) וכן פי' הח' ז"ל (למעלה לא י) וכן פי' רש"י ז"ל:

(קיז) וכן ת"א "לבושי שמושא" שלא היו בגדי כהונה אלא נשארים לשמש ולכסות בהם כלי המקדש, והוא מלשון שריד שענינו כמו שארית:

(קיח) ענין שירות הוא הסיוע והעזר וסמיכות יד איש לרעהו, וממנו משרת משה (במד' יא כח) שפי' עושה צרכיו ועסקיו:

(קיט) מדכתיב ויצאו משמע שיצאו מן המקום, והוא אהל מועד, ואין אהל מועד מחזיק כולם, כי אמר כל עדת, מזה למדנו שבאו כת אחר כת, והוא ייחד מקום לכולם:

(קכ) דאל"כ לא מצינו שהזכיר הכתוב שבאו אליו חכמי לב כמו שציוה אותם, וכל חכם לב בכם יבאו ויעשו (פ' י):

(קכא) וכן פי' הרמב"ן כל אשר נשאו לבו על החכמה העושים במלאכה, כי לא מצינו על המתנדבים נשיאות לב, אבל יזכיר בהם נדיבות:

(קכב) ופי' דעת:

(קכג) זרזו לבו והביאו לקרבה אל המלאכה ולעשות אותה:

(קכד) היודעים בחכמה והנדיבים בנדבת לבם ורוחם:

(קכה) פי' כמו נפשם:

(קכו) פי' כמו נפשם ועצמם:

(קכז) וכן פי' רש"י:

(קכח) שפי' עם הלחם הבכורים:

(קכט) שיבוא על במקום עם:

(קל) וכן פי' הרמב"ן, כי טעם על הנשים שהן היו שם בראשונה, כי הם באו תחלה, והאנשים נטפלו להן, וכן פי' רב"ח:

(קלא) וכן פי' ר"י קארו (תולדות יצחק) ויבאו האנשים עם הנשים שכך הסכימו הבעל ואשתו:

(קלב) עיין אות קכט:

(קלג) כי בכלל נדיב לב גם נדיבת לב כי הנקבה בכלל זכר:

(קלד) שהוא כולל זכר ונקבה, וכן פי' הח' ז"ל שם, כי הנקבה בכלל הזכר היא:

(קלה) והוא הדין לפרה וכשבה:

(קלו) דבר הנתלה באזן בדמות חוח:

(קלז) עדי האף:

(קלח) עדי זהב עגיל ולפעמים יש בו צורה לחותם (מגזרת טבע) לתת על אחת מאצבעות היד:

(קלט) עיין (במד' לא נ) ששם פי' אצעדה בזרוע ושם נזכרו שתיהן אצעדה וכומז, עיין קרני אור:

(קמ) עיין (במד' שם) ושם פי' הח' ז"ל כומז כחבירו, ופי' כאשר פי' פה:

(קמא) והרמב"ן ז"ל יחלק בין תנופה ובין תרומה:

(קמב) וכולל גם האשה:

(קמג) שטוו את שער העזים:

(קמד) ע"כ כתוב אשר נשא לבן אותנה בחכמה (פ' כו) כי היא המלאכה קשה מטוות צמר הרחלים:

(קמה) וכן דעת רז"ל, הכתוב מדבר בשתי תרומות אחת חובה ואחת נדבה, והתרומת חובה היא בקע לגלגלת:

(קמו) וכן פי' הח' ז"ל שם:

(קמז) כמ"ש וינצלו את מצרים (למעלה יב לו):

(קמח) בעת ששאלו ממצרים, כמ"ש וישאלו ממצרים (שם שם) שאל כל אחד כפי מעלתו:

(קמט) בפ' כט:

(קנ) והעשיה היתה שטוו הנשים בידיהן:

(קנא) שהוא בצלאל:

(קנב) שלא נראו כלים כאלה, ובכל זאת עשה אותם:

(קנג) כי יש חכמים רבים שנודעו בלבם דברים עמוקים, אבל אינם יכולים לפרשם לזולתם, והעיד הכתוב שהיה בכח בצלאל גם להורות ונלמד עניני המלאכות לשאר חכמים:

(קנד) וע"ז כתב הרמבמ"ן, ולא משמע כן מהמשך המאמר, ועיין בפי' הח' ז"ל למעלה לא ו שכתב שאהליאב נשתוה עמו במלאכות ולא בחכמות והבא"י רוצה לגרוס למעלה על "לאחר בחכמה" שצ"ל "לא בחכמה" פי' אבל לא בחכמה, ואעפ"י שכתוב ג"כ מלא אותם חכמת לב אינם שוים בחכמה, כי יש כלי קטן ויש כלי גדול אעפ"י ששניהם מלאים כל אחד מחזיק כפי שיעורו: