(א) וכאלו כתוב ממראות הצובאות, וכן פי' הרלב"ג והרדי"א:

(ב) שפי' מבשר ומלחם:

(ג) הגליונים (ישעי' ג כג) שתרגומו מחזייתא:

(ד) וכת"א ויוב"ע וירושלמי "דאתין לצלאה בתרע משכן זימנא":

(ה) ולז"א אשר צבאו לשון צבאות רבות אשר באו מהן צבא גדול, ונאספו אל פתח אהל מועד לתת מראותיהן בנדבת לבן:

(ו) כמש"כ (מ"א ז לח):

(ז) וכן פי' הרמב"ן, ולזה לא זכר ג"כ מדתם:

(ח) היא מושב הכיור:

(ט) כן הוא המנהג לעשות הכן שהוא המושב כמדת הכיור וכ"ה (מ"א ז כז) ואין צורך להזכירו:

(י) כמש"כ ולירכתי המשכן ימה (למעלה לו כז):

(יא) כמש"כ קלעים חמש עשרה אמה אל הכתף וגו' ולכתף השנית וגו' (פ' יד וטו) שהם קרובים אל הפתח שהוא במזרח שנקרא פנים:

(יב) והכתפים קרובים אל הפנים שהוא בראש האדם ותחלתו כפתח הבית:

(יג) עיין אות ב:

(יד) למעלה לא ו:

(טו) עיין אות ה:

(טז) כמש"כ פ' יד וטו:

(יז) לשער החצר, כמש"כ למטה פ' יח:

(יח) (שם):

(יט) עיין למעלה בפיה"ק כז יב ובבאורי שם:

(א) כנוי לאברהם, שם הח' ז"ל:

(ב) וכאלו אמר, אלה פקודי כלי המשכן:

(ג) אף כלי המשכן:

(ד) ע"כ פירש משכן העדות, וקרא המשכן משכן העדות, כי בו היה ארון העדות, והוא הנכבד שבחלקי המשכן, ובו משכן לוחות העדות, ששוכנין בו:

(ה) שהיה ראוי לומר משכן לוחות העדות:

(ו) שהלוחות הם כמו עדות ביני וביניכם שהם מכתב אלהים, וכאלו היה המשכן לזה התכלית ולזה קראו משכן העדות:

(ז) ומשה היה המפקיד:

(ח) כמש"כ (במד' ד לב) ובשמות תפקדו את כלי משמרת משאם, והממונה עליהם היה איתמר כמש"כ שם פ' לג:

(ט) עיין אות ב:

(י) ולא על כולם, כי גם אליעזר היה ממונה על כלי הקדש, כמו שפי' הח' ז"ל (במדבר ד טז), ועיין רמב"ן שם מה שהעיר ע"ז:

(יא) עיין למעלה יב א:

(יב) כי בעבור היות ארון העדות בקדש הקדשים, היה נקרא הבית כולו משכן העדות:

(יג) וכן פי' רש"י ז"ל:

(יד) הכתוב פרט כמות הזהב, ולא פי' מה נעשה בזהב:

(טו) הכפורת והכרובים היו ג"כ ככר זהב:

(טז) הוא מזבח הזהב, והנה הזכיר מה שעשו מזהב התנופה, ובפי' הקצר ביאר יותר:

(יז) ובצפוי לא נוכל לשער כמה זהב נכנס בהם, עד שנוכל לאמת כי שם נכנס כך וכך:

(יח) כמש"כ למעלה כה יז:

(יט) עם הארון:

(כ) אמתים וחצי ארכה, ואמה וחצי רחבה (שם) ועביה טפח (יומא ה א):

(כא) כמש"כ למעלה ל טז:

(כב) בעבור היותו זכרון לבני ישראל, ובא במשקל ידוע לכל כלי:

(כג) כי בצפוי אין לשער:

(כד) צ"ל למה הזכיר משקל הזהב, פי' שרק משקל הזהב הזכיר, ולא הזכיר מה עשו בהם, עיין אות יד:

(כה) למעלה כה לט:

(כו) ולמ"ח קרשים, הרי כ"ד ככר:

(כז) הרי כט ככר:

(כח) פי' השבע מאות ושלשים שקל הנשארים מן הככרים היה מספיק לשאר הכלים:

(כט) שהיתה כולה זהב:

(ל) וזה הכל היה מהסך שבעה מאות ושלשים שקל:

(לא) עיין רש"י פ' כו החשבון וכ"ה בפי' הרשב"ם:

(לב) אחר מעשה העגל, וזה היה אחר יוהכ"פ:

(לג) והנה המספר שהיה בחומש הפקודים (במד' א מו) היה חוץ משבט לוי שלא נמנה עמהם, ודעת הח' ז"ל שגם פה בתרומת האדנים לא נמנה שבט לוי:

(לד) כמו במנין הראשון:

(לה) כי במספר הראשון והשני היו שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמשים, ואח"כ במנין האחרון בעת חלוקת הארץ היה מספרם שש מאות אלף, ואלף שבע מאות ושלשים (במד' כו נא) יהיה ההבדל בין שני המספרים אלף שמונה מאות ועשרים פחות ממניני הראשון:

(לו) עיין אות לא:

(לז) עיין אות לא:

(לח) עיין אות כב:

(לט) עיין אות כב:

(מ) כמש"כ (למטה לח כז):

(מא) למעלה ל יג, למה דוקא מבן עשרים:

(מב) ונקרא כן לפי שנבקע מהשקל:

(מג) ושרשו יצק, כמו לרדת ששרשו ירד, וחסרים יו"ד השרש:

(מד) כי הככר הוא שלשת אלפים, ומנה בפרטות מה שלא השלים לככר:

(מה) למעלה הזכיר הכלים שנעשו מכסף, ויאמר הכתוב "ונחשת התנופה" בוי"ו מה שנעשה גם מנחשת התנופה, כי מהם נעשה האדנים שהמשכן עומד עליהם, כי נחשת הכיור וכנו, נעשה ממראות הצבאות, ולא נכנס בחשבון זה: