(א) לעיני העם:

(ב) שם העצם:

(ג) עבודה הנעשית ע"י זביחה:

(ד) ונקרא הקרבן עצמו חג על שם שקרב בחג:

(ה) כן יקראו הקרבנות על כי רובם באים בחג, וכן פי' הרד"ק שם, חגים כמו כבשים:

(ו) פי' זביחת הפסח:

(ז) שהיה במדבר:

(ח) פי' הוא שואל דרך שאלה, לפי שזה השם לא שמעו פרעה, וכמו שביאר בפי' הקצר אבל אין זה דרך כפירה:

(ט) שהשיב אלהי העברים:

(י) כי ידע פרעה שיש אלהים ושאל מי ד' שהוא אלהים:

(יא) שם העצם:

(יב) כאשר שאל פרעה מי ד':

(יג) והתשובה היתה, כי ד' הוא אלהי העברים:

(יד) עם ישראל מעבר הנהר:

(טו) כמש"כ "ויגד לאברם העברי" (ברא' יד יג):

(טז) ושם האריך לבאר כדעת קדמונינו ז"ל, כי שם עברי הוא ישראל והנה אלהי העברים, אלהי בני עבר הנהר שהם עַם ישראל הנודעים ביחוסם:

(יז) והשרש הזה יבוא על ענין זה רובו בה"א ומעוטו באל"ף בסוף, ועיין קרני אור למעלה ג יח הערה נב:

(יח) כי כנוי יפגענו ל"ר מ"ב, רמזו גם לפרעה עמהם, אם לא נְקַיים צוויו יכה אותנו בדבר או בחרב, והחיוב על כולנו:

(*) ובכתוב "ויבן מזבח תחת ההר":

(יט) פי' קודם בא הארבה, והוא אחר מכת הברד, אחר שהתרה בו בארבה:

(כ) אז אמר "לכו נא הגברים" (למטה י יא):

(כא) כמש"כ "רק צאנכם ובקרכם יֻצג" (שם שם כד):

(כב) שכלל גם אותם עם הפגיעה:

(כג) כי גם המצריים הם בכלל:

(כד) כמש"כ "ותחזק מצרים וגו' וד' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום" (למטה יב, לג לו):

(כה) עיין למעלה הערה יח:

(כו) תשבשו הסדר הנהוג במלאכתם:

(כז) הריסת ובטול סדור מדיני:

(כח) ופי' לכו לסבלותכם, סבלות העם, כי ידבר עמהם בעבור כל ישראל:

(כט) כי השם "סבל" יש שהוא כולל כל מעמס ומשא, וטרח ועסק, כמו לכל סֵבֶל בית יוסף (מ"א יא כח) ופה אין לפרש כן:

(ל) שפי' מלאכה ממש:

(לא) תשנו ותשביתו את העם ממלאכתם הקבוע להם:

(לב) וכתב ברד"ק "ענין כולם והדומים להם המרי והריחוק והביטול":

(לג) דעת יפת כי פי' פן יפגענו בדבר או בחרב כוונתם רק על ישראל דווקא, ולא נכללו המצרים עמהם כמו שפי' הח' ז"ל, כי הם אמרו לו פן יפגענו ויפסיד בזה ממלאכתו שעובדים לו, והוא השיבם כי לא יחוש ע"ז אף אם יפגעם דבר או חרב כי רבים הם עושי המלאכה:

(לד) והלא הפסד גדול יהיה זה אם ישבתו ממלאכתם מאחר שהם רבים מאוד, וכ' פי' רש"י ז"ל:

(לה) פי' אפילו אם היו דבריכם אמת:

(לו) ובפי' הארוך פי' זה בשם יפת:

(לז) והנוגש המצרי היה ממונה על כמה שוטרים מישראל, והשוטר היה ממונה לרדות בעושי המלאכה:

(לח) תוסיפון:

(לט) כי שרש המלה "יסף" ועל המנהג בהפעיל מנחי פ"י שתתחלף היו"ד לוי"ו נחה, והיא נקודת החול"ם לאות הנוספת שלפניה, ובא פה אל"ף תחת היו"ד, כי כל הד' אותיות אהוי אחיות הנה (נתה"ש):

(מ) תבן הוא הארוך הנקצר עם השבלים (שטראה):

(מא) הוא התבן הדק והעצים הדקים הנלקטים בשדה או הנשאר אחר הקצירה:

(מב) לחזק הבנין:

(מג) כי רבים פעלים נגזרים מהשמות:

(מד) דרך הכתוב באתנח או בסוף פסוק, המלה שתבא בהם משתנית או בפתח גדול או בקמץ גדול, ויש שמות שאין משתנים אם הם בקמץ קטן שהוא צירי:

(מה) שהוא סגול:

(מו) ג"כ לא נשתנית בסוף פסוק:

(מז) כי שרשו "קשש" וטעמו יקבצו קש:

(מח) חשבון הלבנים:

(מט) לדעת הגאון שרשו "שען" כמו וישען באלהיו (ישעי' נ, י) ענין בטחון וכן תיוב"ע "ולא יתרחצון על מילי שקרא" וכן פי' הרד"ק ועיין למטה אות עא:

(נ) פי' וצ"ל "תנת" כי הדגש במלת "תת" תחת הנו"ן האחת, אבל הנו"ן הראשונה חסרה כי שרשה "נתן" בשני נוני"ן, אף כאן ישעו, הנו"ן חסרה וצ"ל "וישענו":

(נא) עיין למטה כא, קרני אור הערה כה:

(נב) הוא חשב בעבור שנמצא "תתה" שרשו "תת" כמו "שתה" ששרשו "שת", והנה גם השרש מן תתה, שרשו "נתן" בחסרון הקצוות, ואין לו דומה שיפול פ"א הפועל בלשון עבר, וכן יאמר (מאזנים שער המובלעים) לעולם לא יפול הנו"ן בפועל שעבר מבנין שעל הקל חוץ מן "ואויב תתה לי עורף":

(נג) ר"ל מן "אתה" והתי"ו הראשון תי"ו אית"ן:

(נד) ר"ל משרש "נתן":

(נה) התי"ו השני:

(נו) ר"ל אף שבלאו הכי ראוי להיות התי"ו מובלעת בדגש:

(נז) כאלו אמר "והשבתתי":

(נח) פי' מ"מ יותר טוב לומר שהנו"ן מובלע:

(נט) לפי שמצאנו הרבה כן, כמו במלת "ואמתו" ששרשו "אמן":

(ס) ונפלה הנו"ן להקל:

(סא) כמו שנפלה הנו"ן מן בנת, תנת:

(סב) ששרשו "ירד":

(סג) ששרשו "נגע":

(סד) שפי' הרף ממני:

(סה) ופי' הח' ז"ל שם "הרפו ממני":

(סו) יפרש ג"כ מלשון רפיות והסרת הראות:

(סז) ענין הסרה והפנה, ושם בישעי' פי' הח' ז"ל "השע כטעם טח מראות עיניהם כאלו טחו על העין שלא יראו, וכן ולא תשעינה מענין ועיניו השע, והם שני שרשים והענין אחד והנה פה יפרש ישעו כמו ירפו, והכוונה ואל ירפו ממלאכתם:

(סח) והבי"ת הוא בי"ת הסבה:

(סט) ועיין בנתה"ש מה שהאריך בזה:

(ע) צ"ל "ואל ירפו":

(עא) עיין למעלה אות מ"ט והוא דעת הגאון:

(עב) לא היה צ"ל "ויצאו" כ"א, ויבאו אל העם לאמר צווי פרעה, ע"כ דעתי שויצו האמור למעלה (פ' ו) בהיות הנוגשים והשוטרים בארמון המלך, ועתה יצאו מארמון המלך לצוות לעם העובדים:

(עג) לכו, הוא מרחוק, קחי לכם, הוא מקרוב, מאשר תמצאו, מורה על שניהם:

(עד) הוא בינוני פעול, ונדון כשם תואר:

(עה) ואם היה בפתח הוא עבר מבנין נפעל:

(עו) כי השרש הוא "נפץ" כמו "נפוצים" (מ"א כב) והיו"ד הוא המפעיל כמו"ויפוצו" (במד' י לה):

(עז) והמפיץ הוא פרעה:

(עח) לקושש קש:

(עט) ללקוט קש להיות להם במקום התבן, ולמ"ד לתבן משמשת במקום מלת "תחת":

(פ) טעמו תחת חמר:

(פא) ופי' הנוגשים דוחקים וממהרים וכמו "ויאיצו" (בראשית יט טו) והוא ג"כ פועל יוצא:

(פב) משרש "שוב":

(פג) משרש "מוש":

(פד) מלת שב פועל יוצא, כמו ושב ד' אלהיך את שבותך (דבר' כג טו) ויש עומד, ושב ורפא לו (ישעי' ו י) וכן שרש מוש, יש יוצא לאימיש עמוד הענן (למטה יג כב) ויש עומד לא ימיש מתוך האהל (שם לג יא) וכן אצים פועל יוצא, ואץ ברגלים (משלי יט ב) ופועל עומד ואץ להעשיר (שם כח כ):

(פה) ר"ל אשר השטרים מבנ"י ידברו עם בני ישראל אשר יכלו מעשיהם:

(פו) שפי' מחדש לחדש, ומלת די מורה על התמדת הדבר בלא הפסק, וכן פה יאמר חשבון של כל יום כלו ביומו בלי הפסק כאשר עשיתם בהיות התבן מוכן ונתון לכם:

(פז) וטעמו אשר שמו נוגשי פרעה אותם לשוטרים על בני ישראל:

(פח) מה שיאמר גם תמול גם היום:

(פט) עיין (ברא' מג ח, למעלה ד י) בפי' הח' ז"ל ובביאורי שם:

(צ) ופי' כי ביום ג' שלפני זה השלימו סכום הלבנים, אך ביום העבר שהוא היום שעשה משה האותות לעיני העם ולא התעסקו בעבודתם לא השלימו:

(צא) לא השלימו:

(צב) ופי' יחטאו עמך בזה:

(צג) כמו וחטאת עמך שהעם בלשון הזה ל"נ כמו שיבאר ובחלוף ה"א הנקבה בתי"ו והרפות האל"ף, וכאן הוי"ו השיב אותה לעתיד:

(צד) שהאל"ף בלתי מורגש במבטא:

(צה) ר"ל שיניחו ה"א שהיא נעלמת, אחר אות אל"ף נעלמת:

(צו) שגם היא לפעמים סימן נקבה:

(צז) שניהם עברים והוי"ו מהפכתם לעתיד:

(צח) כי "חטאת" בתי"ו סימן לנקבה והיא תחת ה"א "וחטאה":

(צט) וכן זכר ונקבה בפ' אחד:

(ק) הפ' הזה הוא ל"ז ול"נ, שובבה ל"נ, והזה ל"ז, ועיין (ברא' מט כ) ובביאורי שם:

(קא) כי היה להם לומר ואתה חוטא, ודרך כבוד כנו ואמרו עמך חוטאים:

(קב) כי דוד היה חוטא אם לא קיים שבועתו:

(קג) מפני כ' השם אמר למו תחת לו:

(קד) תחת מלת כבודו:

(קה) מפני חוזק לבו לא קבל דבריהם:

(קו) הפי' הזה הוציא הח' ז"ל ממלת "ועתה" מה שלא היה כן מקודם. וא"א לומר דקאי על עם בנ"י, הלא הם לא באו אל פרעה, ויבואו שוטרי בנ"י כתיב:

(קז) עם ויפגעו וגו':

(קח) ובמקח"מ "כלומר ראו בצרת נפשם":

(קט) וחם לבם בקרבם על אחיהם עושי המלאכה, ובגזרת המלך הוכרחו לרדות בם ולאמר להם לא תגרעו מלבניכם דבר יום ביומו:

(קי) וכאשר פגשו השוטרים משה ואהרן התרעמו עליהם:

(קיא) ובמקח"מ "עצמם ונפשם":

(קיב) פי' את עצמם:

(קיג) וכן פי' הח' ז"ל שם "הוא קבר את עצמו שנכנס במערה בגיא":

(קיד) עיין ערכו בראש ס' בראשית:

(קטו) וקאי אנזיר שיביא עצמו אל פתח אהל מועד:

(קטז) ושם פי' הח' ז"ל "יביא נפשו (ולא הזכיר שם האומר) או יביא הכהן אותו בצווי בעל כרחו להקריב את קרבנו":

(קיז) נראה שבפי' הקצר הסכים לפירוש ר"י בן בלעם:

(קיח) פי' והם היו נצבים לקראתם, ותחסר מלות "והם היו":

(קיט) וחסר מלת "היה" ועיין ביאורי שם:

(קכ) בפ' שם כתוב "והנה עומד על היאור" וחסר ג"כ מלת "היה":

(קכא) ודעת הח' ז"ל ויפגעו, ששוטרי ישראל כאשר יצאו מאת פרעה פגעו את משה ואת אהרן שהיו נצבים לקראתם, פי' ממתינים לראות מה ישיב פרעה, וכן פי' הרמב"ן והרדי"א

(קכב) פי' את החמס העשוי לנו, והוא עליכם שאתם גרמתם אותו:

(קכג) ובמקח"מ "למעלה מן המצח", החמשה חושים שהם הראות, השמע, הריח, הטעם, המשוש, ושרשם אחד למעלה במוח, ומשם יתפרדו והיו לחמשה ראשים, לכן ישתמשו חוש אחד בפעולת חבירו כמנהג הלשון:

(קכד) ובמקח"מ "יאמרו":

(קכה) וכן פי' שם הח' ז"ל "ואמר על האור מתוק ואינו דבר שיאכל, ועיקר זה בעבור התחברות ההרגשות במקום שעל המצח והוא מקום יאמרו מלה שהיא ידועה לזאת ההרגשה להרגשה אחרת":

(קכו) ע"כ יאמר הכתוב הבאשתם את ריחינו בעיני פרעה, כי על ידכם אנו נמאסים ונבאשים בעיני פרעה כריח רע:

(קכז) עיין בפי' הח' ז"ל ובביאורי שם:

(קכח) ושם פי' הח' ז"ל "ראה דבור עם הלב":

(קכט) עיין אות קכ"ה:

(קל) יסכים לפי' ר' מרינוס עיין אות קכ"ו:

(קלא) מדוע יתרעם?:

(קלב) וזה טעם למה הרעות:

(קלג) שהכביד עתה עולם עליהם:

(קלד) בפגעם עתה:

(קלה) וכן יספר מהשוטרים "ויראו שוטרי בני ישראל אותם ברע" (פ' יט):

(קלו) ושם הביא הח' ז"ל הפי' הזה בשם הגאון:

(קלז) כי לא אמר לו שיכבד את עולם וירע עמהם יותר מבראשונה, וזהו התרעומות שהיה לו באמרו למה הרעות:

(קלח) כי חשב שתהיה אתחלתא דגאולה, לא הצלה גמורה אחרי כי כבר א"ל כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך:

(קלט) וקאי על פרעה:

(קמ) מההפעיל: