(א) כי מיד יקל עולם, עיין קרני אור הערה ו:

(ב) והודיעו השם ית' כי אין השתדלותו להקל העבודה מהם, ואף אם יקל העבודה מהם אין זה העיקר, אבל ישתדל להוציאם משם ביד חזקה:

(ג) ויאמר אליו אני ד', וכן פי' הח' ז"ל (למטה ו ג) בפי' הארוך:

(ד) (למטה ט כח):

(ה) והוא שם העצם:

(ו) אני ד' העושה אותות ומופתים מחודשים בעולם ואני אלהיכם להשגיח עליכם בפרט:

(ז) כאשר נודעי לך:

(ח) וכן פי' הח' ז"ל (במד' יב ו) על הפ' "במראה אליו אתודע" במראות הלילה, ורע"ם פי "וארא במראה הקודמת לנבואה":

(ט) שדי, הוא שם קדוש ושרשו "די", והשי"ן מקום אשר, ואחריה דגש כמנהג כל שי"ן המשמשת והטעם אשר הוא די לכל חפץ:

(י) כי אות שי"ן הוא במקום אשר ואיך יפול על שם די:

(יא) רק פי' להיותו תואר:

(יב) יפול עליה אות שי"ן שפי' אשר טוב הוא וסלח:

(יג) פי' שַדָי על משקל דַוָי:

(יד) עיין ערכו בראש ס' בראשית:

(טו) ובברא' (יז א) יאמר "ורבים פירשוהו מגזרת שודד שהוא מנצח ומתגבר" ועיין ביאורי שם:

(טז) כי שרשו "שדד", וכן פי' הרד"ק בשרש "שדד" "ענינו תקיף ומנצח כענין שודד, והיו"ד בשדי תמורת אות הכפל":

(יז) וצ"ל "דללו" כי שרשו "דלל" וכן פי' הח' ז"ל שם "דלו כמו דללו, ויו"ד דליו כאל"ף בזאו נהרים":

(יח) וצ"ל "בזזו" כי שרש "בזז" וכן פי' שם הח' ז"ל "ואל"ף בזאו לחסרון אות הכפל" וכן פי' הרד"ק שם "בזאו כמו בזזו והאל"ף תמורת הכפל":

(יט) שפי' חזק ותקיף:

(כ) הרד"ק בשרש "שדד" הביא הפי' על הפ' הזה בשם הנגיד ר"ש ביתר ביאור וז"ל "והנגיד פי' "והיה שדי בצריך" איננו השם הנכבד רק הוא תואר לזהב, כי פי' בצריך זהבך ואמר שיהיה תקיף זהבך כמו שאמר, וכסף תועפות לך (איוב כב כה)":

(כא) הסכים לפירושו:

(כב) ופי' לא נודעתי להם כאשר נודעתי לך:

(כג) וכן כתב רש"י ז"ל "לא הודעתי אין כתיב כאן אלא לא נודעתי" כי אין לפרש כפשוטו שלא נודע לאבות שם הויה ב"ה, כי הכתובים מעידים על הפוכו ככתוב באברהם אני ד' אשר הוצאתיך מאור כשדים (ברא' טו ז) וביצחק וירא אליו ד' גור בארץ הזאת (שם כו ג) וביעקב ויאמר אליו אני ד' אלהי אברהם אביך (שם כח יג):

(כד) וכן יאמר מנחם (מחברת מנחם שרש "דע") "ואנשי פתרון אמרו ושמי ד' לא נודעתי להם לא גליתי להם, ומהם אשר מתמיהים את המלה, ואלו היה פתרון הענין כה, היה על המחוקק מיושר המשפט לחקוק כה ושמי ד' לא הודעתי להם, אבל הנו"ן מונע את המלה מהיות ככה":

(כה) עיין ערכו בראש ס' בראשית:

(כו) אני נראיתי לאבות, אבל אני נשבע לך באל שדי, ושמי ד', שלא נודעתי להם כאשר נודעתי לך, וכן הביא הפי' הזה הריק"ם (בס' הגלוי צד 83) ע"ש מנחם, ומנחם במחברתו פי' בענין אחר עיין הערה שאח"ז:

(כז) ומנחם (מחברת מנחם שרש "דע") יפרש וז"ל "וזה פתרון המלה ופשר הענין וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ד'. נראיתי להם באל שדי ובשם ד', אבל לא נודעתי להם פנים אל פנים ולא נראיתי להם עין בעין כאשר נודעתי ונראיתי לך בלבת אש":

(כח) אבל בלה"ק לא מצאנו כהוי"ו הזה שיהיה לשון שבועה:

(כט) וכמו כן יש אותיות שמושכות עצמן ואחרות עמם:

(ל) וכן פי' שם הח' ז"ל "ומ"ם מאל משרת עצמו ואחר עמו", ועיין ביאורי שם:

(לא) כי בי"ת באל שדי מושכת עצמה ואחרת עמה:

(לב) מכוון לפי' מנחם בכוונת הכתוב, (למעלה אות כז) ולא בביאורו:

(לג) וכן פי' הח' ז"ל שם, ועיין ביאורי שם:

(לד) והם שוים:

(לה) ר"נ שהוא מורה על התוקף והנצחון:

(לו) (למעלה ג טו) עיי"ש כי שם האריך לבאר זה:

(לז) שודאי אין לפרש שהאבות לא ידעו מהשם המפורש:

(לח) עיין ערכו בראש ס' בראשית:

(לט) כשהזכיר בתורה דבור השם אל האבות כתב בשם העצם:

(מ) ר"ל השם הנכבד:

(מא) האבות לא ידעו כי שם העצם הוא ג"כ לפעמים שם תואר, ומה שאמר ושמי ד' לא נודעתי להם, הטעם בשם התואר, כי לא הראה להאבות נסים מפורסמים מה ששם זה מורה עליו:

(מב) למעלה ג טו:

(מג) ר"ל מעולם האמצעי:

(מד) כמ"ש "עושה נפלאות לבדו" (תה' עב יח):

(מה) ר"ל צבאות השמים משרתיו עושי רצונו:

(מו) פי' ואם היתה מנחת תאות העולם השפל:

(מז) בג' (שבת קנו א נדרים לב א):

(מח) פי' כשנודע לאברהם סוד זה הענין שהרוחני מנצח הגשמי והחקים הטבעים והשתלשלות סבותיהם, האמין ויצא מן האיצטגנינות חוקי פעולת הטבע הבאים לפי שטתו מהגלגלים וגזרות השמים:

(מט) בג' (נדרים לב א):

(נ) (למטה לג כא), וכן יאמר שם "וזהו שאז"ל אין מזל לישראל כל זמן שהם שומרי התורה, ואם לא ישמרוה ישלוט בהם המזל כאשר הוא מנוסה":

(נא) פי' לא שהמערכת תשחת, ומחדש הטבע על דרך המופת, רק שסבב סבות להצילו מרעתו, רק מה שאמר ושמי ד' לא נודעתי להם, כוון בזה על זה השם שמורה שמשחית המערכת ומחדש אותות ומופתים:

(נב) ובמקח"מ "במערכת":

(נג) ר"ל שהיה ראוי לבוא עלי כפי המערכת, וזה הכח העליון (לפי שהיה דבק בו) שמר אותי, ובמקח"מ "אליו":

(נד) להורות לנו כל המצות והדרכים לדבקה בשם ית', וכל זה כדי שנהיה נמלטים מהמערכת:

(נה) (למטה לג כא) עיי"ש:

(נו) והנה לא הגיעה מעלת האבות לדבקה בשם כמשה אשר ידעו השם פנים אל פנים, ע"כ יכול משה לשנות תולדות העולם ולעשות אותות ומופתים שלא יכלו האבות לעשותם:

(נז) על "למה זה שלחתני":

(נח) וכן יאמר (למעלה ו א) בפי' הקצר:

(נט) דעתו כי אני נראיתי לאבות בכח ידי אשר אני מנצח בו מערכת היצורים ומכריחם לעזור לבחירי:

(*) הוא שם העצם יו"ד ה"א המורה על השגחה תדירה בלי הפסק:

(ס) ובעבור זה שלחתיך למען יודע על ידך השם הזה בעולם בהתחדש האותות והמופתים על ידך בי, כאשר אמר לכן אמור וגו':

(סא) הה' ז"ל יפרש מלת להם, כי בניהם הם כמוהם:

(סב) וכן פי' למעלה ב כג:

(סג) וכן יאמר בפי' הקצר על "והבאתי אתכם" (פסוק ח) "כי רבים מיוצאי מצרים שהם פחותים מעשרים שנה נכנסו לארץ, גם בני המתים במדבר":

(סד) ופי' לכן לכל אלה הג' סבות יאמר כמו שאני עומד וכו':

(סה) אשר נשאתי את ידי (פ' ח):

(סו) וכן פי' הרמב"ן, בבואכם אל הר סיני ותקבלו התורה, כי שם נאמר, והייתם לי סגולה:

(סז) וכן יאמר (למטה לג כא) "והנה היתה במערכת השמים במחברת שיעמדו בגלות מצרים עוד שנים רבות, ובעבור שצעקו אל השם ושבו לו הושיעם השם" ולא כן דעתו (למטה יב מא) עיי"ש:

(סח) (שם לג כא) ושם האריך בזה:

(סט) כאן קצר ולא סיים, ובפי' הקצר מבואר, אותם שהם פחותים מעשרים שנה נכנסו לארץ ואפשר לבאר דעתו, "כי רבים מיוצאי מצרים" פי' שרוב הבאים היו מיוצאי מצרים, ועל הרוב הכתוב מדבר, וא"כ לא חסר פירושו כלום, ועיין בפי' הח' ז"ל (במד' כו ד) ובביאורי שם:

(ע) ולכן יאמר "אתכם":

(עא) ופי' שם הח' ז"ל "שבועה בדבר קיים וכו', ומלת אשא כדרך בן אדם להבין השומעים":

(עב) ופי' שם הח' ז"ל "הטעם שישבעו בדבר עומד":

(עג) נאמן לקיים הבטחתי:

(עד) אם לא ימרו את פיו:

(עה) עיין בפי' הקצר למעלה פסוק ה:

(עו) לא בעבור שלא יאמינו בד' ובנביאיו אלא כי קצרה וכו':

(עז) וכן פי' הרשב"ם, כי היו סבורים לנוח מעבודה קשה והנה עתה הכביד עליהם יותר:

(עח) פי' מלת וידבר, גם לאמר, היה אל משה במלת וידבר מציין שהתעסק במבטא ודבור, ובמלת לאמר מציין מה שאמר לו:

(עט) בפעל דבור יציין רק שדבר דברים, ואינו מציין מה היה הדבור, ובפעל אמר יציין מה שאמר, והדבור והאמירה היה לישראל, כן פה היה הדבור והאמירה למשה:

(פ) ידייק באשר לא אמר לך אל פרעה, וכן דעת אונקלס ויוב"ע שתרגמו עול, יורה שיבוא לביתו ולארמונו:

(פא) ובמקח"מ "שאיננו מעמך והוא מלך" כי (למעלה פ' ט) מה שאמר משה לבני ישראל היה בלא אמצעות אהרן, כי כן צוהו השם במה שאמר לו, לכן אמור לבני ישראל (פ' ו) ואח"כ כשאמר לו "בא דבר אל פרעה" (פ' יא) היה בזולת אמצעות אהרן, ולכן אמר משה הן בני ישראל לא שמעו אלי וגו', כי חשב אולי מפני פחיתותיו לא שמעו אליו, כי הוא ערל שפתיים, ולא יבין לדבר על לבם דברים טובים ונחומים אף כי ידבר לפרעה, עיין קרני אור הערה יד:

(פב) ובמקח"מ "ועוד כי מגרעת היא שאדבר בפניהם":

(פג) ובמקח"מ שם "על פי":

(פד) וכן פי' הח' ז"ל (למעלה ד י) וזה הוא טעם "ואנכי אהיה עם פיך והוריתיך":

(פה) ר"ל אתה אמרת כי אהרן יהיה המליץ ביני ובין ישראל, אך לא אמרת מי יהיה המליץ ביני ובין פרעה, ולפיכך אמר אח"כ, וידבר ד' אל משה ואל אהרן וגו' וכמו שיבאר:

(פו) וכן יאמר הח' ז"ל (למעלה ד יא) הנה לא הבטיחו שיסור כובד לשונו, רק יורנו מה שידבר:

(פז) וכובד לשונו לא יסור, וכן פי' (למעלה ד יג):

(פח) וכן יאמר (יסוד מורא שער ז) "ודע כי מלת ערלה כבדות, והנה ערל לב, כמו, כבד לב פרעה (למטה ז יד) "ואני ערל שפתים", כמו "כי כבד פה" (למעלה ד י) "וגם ערלה אזנם" (ירמי' ו י) כמו "ואזניו הכבד" (ישעי' ו י)":

(פט) וצירף לו השם את אהרן להיות לו לפה ולמליץ:

(צ) להודיעם את כל אשר יצוה אל פרעה להוציאם מארצו:

(צא) והנה אהרן יהיה המליץ בינו ובין מי שישלחהו השם לדבר אליו הן לישראל והן לפרעה:

(צב) עיין ערכו בראש ס' בראשית:

(צג) פי' שיסבירו להם פנים:

(צד) בפי' הארוך הזכיר הפירוש בשם ר' ישועה, ופה בשם י"א, כי כן הוא דעת רש"י ז"ל שפי' "צום עליהם להנהיגם בנחת ולסבול אותם", וקרוב לומר כי זה היא טעם "כי תאמר אלי שאהו בחיקך" (במד' יא יב):

(צה) הכנוי אבותם:

(צו) ודעת הרדי"א כפי' הראשון ששב על משה ואהרן, ואינו שב אל בני ישראל, שא"כ היה לו לזכור כל השבטים, אלא שרצה הכתוב לזכור ראשי בית אבות משה ואהרן:

(צז) י"ג "והראשים":

(צח) ובמקח"מ "יורדי":

(צט) ר"ל כי ראשי האבות הנזכרים הם יורדי מצרים, אבל כל האנשים הנזכרים בזאת הפרשה לא היו יורדי מצרים כי שם נולדו:

(ק) עיין בפי' הח' ז"ל (ברא' מט ד) ובביאורי שם:

(קא) בני ראובן:

(קב) בפ' פנחס (כו יב יג) יזכיר רק נמואל וימין ויכין וזרח, שהוא צחר הנזכר פה, כי צחר וזרח קרובים בענין, ושאול, ומשפחת אהד לא זכר, וכן פי' רש"י ז"ל שם "זרח הוא צוחר, לשון צוהר, אבל משפחת אהד בטלה":

(קג) בשנים:

(קד) ועיקר הספור הוא בשבילם:

(קה) והזכיר ללוי:

(קו) כי בפ' נשא הזכיר קהת קודם גרשון בעבור כבוד משה ואהרן וכאן על סדר תולדותם:

(קז) כי אלו השלשה היו מיורדי מצרים:

(קח) כי היה גדול ממשה בשנים:

(קט) ורש"י ז"ל נתן טעם בזה להודיע כמה ימי השעבוד:

(קי) ראשי האבות:

(קיא) אחר זה כשתארם בשהם מדברים אל פרעה הקדים משה לאהרן, כי משה היה העיקר בזה:

(קיב) ע"כ לא כתיב "ובני" בוי"ו:

(קיג) משה ואהרן שהם שלוחים מהשם אל פרעה להוציא בנ"י, כי משה ואהרן יצאו מקהת:

(קיד) ונכתב בוי"ו כי בהם סיום היחוס, והנה לא היו יותר משמונה בנים לגרשון קהת ומררי:

(קטו) רק אלה:

(קטז) פי' כי מעת רדתם למצרים לא הילידו עוד:

(קיז) פי' רק אלה בני יעקב הנזכרים פה, הם המה הנזכרים (ברא' מו) בבני יעקב הבאים מצרימה, כי בני יעקב אחרי בואם מצרימה לא הולידו עוד, לכן יאמר הכתוב אלה משפחות הלוי לתולדותם, ועיין רמב"ן (במד' כו נט):

(קיח) ולא חיי יצהר חברון ועוזיאל:

(קיט) בעבור משה ואהרן ומרים:

(קכ) ורצה להודיע בזה יחוס קרח לפרסם מי הוא ומה משפחתו:

(קכא) פי' שהם גמלו חסד שנשאו נדב ואביהוא, וחלק כבוד להם כמ"ש, ויקרא משה אל מישאל ואל אלצפן בני עזיאל דוד אהרן (ויקרא י ד):

(קכב) עיין ברשב"ם מה שפי' בזה:

(קכג) שהיא לבני אהרן ולא לבני משה, כי משה לא ניתנה לו הכהונה בעבור צפורה שבניה דומין לאחיה, וניתנה הכהונה לאהרן בעבור שנשא אחות נחשון כי הוא נשיא לבני יהודה, וכן יאמר (למטה כח א), "וכבר רמזתי לך למה נבחר אהרן להקדישו לשם בעבור כבוד משפחת נחשון":

(קכד) מה שלא עשה כן בבני נפג וזכרי:

(קכה) וכן פי' הרשב"ם:

(קכו) וכן פי' הח' ז"ל (במד' כו יא) "והעד שמואל ובניו ובני בניו שהם המשוררים והם הנקראים הקרחים, לבני קרח מזמור (תה' מט) גם בתורה כתוב "משפחת הקרחי" (במד' כו נח) ועיין (דה"א ו מפסוק יח עד כג):

(קכז) לכן הזכיר אמו, וכן דרך הכתוב להזכיר במלכים שמות אמותם (מ"א טו ב וי', שם כב מב):

(קכח) ובמקח"מ "ברית הכהונה" כי הכהנים הגדולים היו מבני פנחס, כמו שהאריך הכתוב ביחיסיהם (דה"א ה מן פ' ל עד סוף הפרשה):

(קכט) וכן כתב הרמב"ן "על דרך הפשט יתכן שהיה פוטיאל נכבד בדורו, והזכירו הכתוב לשבח", וכן כתב רע"ס:

(קל) כי מן המים משיתיהו (למעלה ב י):

(קלא) עיין למעלה פ' טז ובביאורי שם:

(קלב) עיין למעלה ד יג:

(קלג) פי' ב' פעמים:

(קלד) אל יחר אף אדוני (למטה לב כב) בי אדוני (במד' יב יא):

(קלה) ש"א יב ו שם שם ח:

(קלו) תה' עז כא, שם צט ו:

(קלז) צ"ל "למה שדבוק" וכו' והמסדר הפסיק בין פסוק כח ובין פסוק כט בפרשה סתומה לקורא בתורה שלישי, והרש"נ ירצה לגרוס "למה לא דבק" והמכוון אחד:

(קלח) והפסוק הזה סמוך ודבוק אל הפסוקים הבאים אחריו, וכן פי' רש"י ז"ל ויהי ביום דבר, מחובר למקרא שלאחריו:

(קלט) פי' טעם ההפסק:

(קמ) כי הפירוש הוא כן:

(קמא) ודבק הפסוק ויהי ביום דבר ד' להפסוק שלמטה וידבר וגו' אני ד' דבר אל פרעה וגו':

(קמב) וכן פי' שם הח' ז"ל "ויהי כאשר תמו דבק עם וידבר ד' אלי":

(קמג) וכן יאמר (צחות בסופו) "והכלל כי המפסיק לא היה אחריו חכם כמוהו, כי הנה ראינו בכל המקרא לא הפסיק כי אם במקום ראוי":

(קמד) כי עתה חוזר על הראשונות ושונה, ויהי ביום דבר, ומה דבר, וידבר ד' אל משה ואל אהרן:

(קמה) הוא הדבור עצמו האמור למעלה בא דבר אל פרעה מלך מצרים:

(קמו) הן אני ערל שפתים כאמור למעלה, אז השיב לו ד' ראה נתתיך וגו':