(א) היא האמירה שאמר למעלה הן בנ"י לא שמעו אלי וגו' ואני ערל שפתים:

(ב) שאתה לפרעה כמו מלאך, שלא יודע סוד המלאך לבני אדם כ"א ע"י נביא, וכמו שיפרש:

(ג) כן פי' רש"י ז"ל כתרגומו מתורגמנך, והוא מגזרת, ניב שפתים (ישעי' נז יט):

(ד) וכן כתב רא"ב בנימוקיו "ורש"י כתב שנביא הוא מלשון ניב שפתים, ואין המפרשים מודים לו":

(ה) דעת חכמי צרפת שיש שרשים משתי אותיות וניב שרשי "נב" וזה הוא דעת רש"י ז"ל:

(ו) ודעת חכמי ספרד שלא יתכן להיות פועל בלה"ק פחות משלש אותיות:

(ז) ושרשו "נבא":

(ח) ופי' הח' ז"ל שם "ניבו הוא לחמו מגזרת "תנובה" וככה "ניב שפתים" שהיא פרי השפתים, כי כל דבר יש לו פרי כפי ענינו":

(ט) כן פ' הרשב"ם "דברן" וזה הוא ג"כ דעת רש"י ז"ל:

(י) הנביא הוא הבא בסוד ד' ויודע את דרכיו בדרך פלא:

(יא) ופי' הרד"ק שם "וטעם סודו, כי לא נדע הדבר עד שיודיעהו האל ית' ע"י עבדיו הנביאים":

(יב) כמו שכתוב אז תתענג על ד' (ישעי' נח יד) והתענג על ד' (תה' לז ד) ופי' הרד"ק, ענין ההשתעשעות והנעימות בהנאת הנפש:

(יג) מאחר שהוא נביא, הוא יודע שלא נגעת בה, לפיכך ויתפלל בעדך וחיה:

(יד) עיין בפי' הקצר (למעלה ד טז):

(טו) כי בהתדבק האדם בשם ית' יוסיף על טובתו ויחסר מרעתו שהיתה מזומנת עליו מצד מערכתו:

(טז) למטה לא יח עיי"ש:

(יז) עיין שם בפי' הח' ז"ל ובביאורי:

(יח) ודעת הח' ז"ל שהמעשים והתנועות הם כפי המערכה, כי כחות הנמצאים על פיה, וזהו הטעם ויחזק ד', אבל מאחר שהאדם יכול לקבל כח עליון להוסיף על טובתו, או לחסר מרעתו, והוא לא רצה, הנה הוא התעה את עצמו:

(יט) וכן פי' רע"ס, ולפי פי' זה אין כאן מן התימה מה פשעו:

(כ) לפי שלא אמר הכתוב אקשה את גופו ובשרו (פי' שיוכל לסבול) אלא אקשה את לבו:

(כא) עיין אות יט וכן פי' רבינו סעדיה גאון (האמונות והדעות מאמר ד פ"ו) כי ד' חזק את לבו, כלומר נפשו וחיותו, ויחסו הכתוב אל הלב בעבור שהנפש בו, והוא אמרו "ואני אקשה את לב פרעה", וחזקתי את לב פרעה (למטה יד ד) כי אני הכבדתי את לבו (שם י, א) ונצטרך פרעה לחזוק נפשו שלא יאבד המכות ההם עד שישלמו לו שאר המכות, וכבר ביאר לו זה באמרו (למטה ט) כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך וגו' ואולם בעבור זאת העמדתיך:

(כב) עיין בשמונה פרקים להרמב"ם פ"ח, ובהלכות תשובה פ' ששי, ובפי' הרמב"ן, שהענין כמשמעו כי לעוצם פשעי פרעה אשר עשה ישראל רעות גדולות חנם, נתחייב למנוע ממנו דרכי התשובה:

(כג) וכן ת"א ויוב"ע אָרִים יַת מְחַת גְבוּרְתִּי, בעבור שההכאה היא ע"י היד כלשון בני אדם:

(כד) עיין למעלה ג' טו, בפי' הח' ז"ל ובבאורי שם:

(כה) עיין למעלה שם שם:

(כו) עיין ערכו בראש ס' בראשית:

(כז) בקמץ גדול:

(כח) בקמץ קטן שהוא צירי:

(כט) וכן כתב הח' ז"ל בס' מאזנים, כי לעולם לא יסור הקמץ בכל פועל עבר:

(ל) שהוא צירי:

(לא) פי' היו"ד שבמלת וְיֵדעוּ הוא סימן לעתיד, כי אינו מהשרש:

(לב) ששרשו "שמר" ואין בשרשו יו"ד, אלא היו"ד הוא מאותיות איתן, והוא סימן לעתיד, אף כאן היו"ד במלת וידעו הוא סימן לעתיד ואינו מן השרש:

(לג) ר"ל יו"ד אית"ן במלת וְיֵדְעוּ נקוד צירי המושך אחריו יו"ד משרש ידע הנעלם במכתב, ויהיה היו"ד יו"ד העתיד, ויו"ד השרש נבלע בצירי:

(לד) וכן כתוב "כי ידבר אליכם פרעה תנו לכם מופת ואמרת אל אהרן קח את מטך" (פסוק ט):

(לה) במג"ט הגי' "ואח"כ יפרט":

(לו) וכן יאמר הרמב"ם ז"ל בס' המורה, כי תפסוק הנבואה מהזקנים בעת זקנתם חוץ ממשה ואהרן:

(לז) כן פי' הח' ז"ל (תה' צט ז) בעמוד ענן ידבר אליהם, ישוב על משה ואהרן ואין שמואל עמהם, ועיין בפי' הח' ז"ל (ברא' כ יז ובפי' הקצר למעלה ד כ ולמטה טו טז) ובביאורי שם:

(לח) פי' למשה ולאהרן:

(לט) ובמקח"מ "וכל הנביאים הבאים אחריהם":

(מ) ובאשר כל אות ומופת נעשה ע"י שניהם לכן אמר השם לשניהם למשה ולאהרן:

(מא) באמרו לא ידעתי את השם (למעלה ה ב):

(מב) יבקש מופת ועיין קרני אור:

(מג) כי אעפ"י שהוא אומר לאהרן קח את מטך הוא מטה משה שנתנו לו:

(מד) בַּמַּטֶּה:

(מה) של משה:

(מו) ובמקח"מ "וכתוב דבר השם למשה, ומטך וגו'":

(מז) ומשה לא הכה רק אהרן הכה, ואמר ומטך, הנה זה לעד כי במטה משה היה

(*) מטה אלהים, מטה משה, ומטה אהרן:

(מח) דעתו שלא היה השם חקוק עליו:

(מט) הצווי היה נטה ידך (י, יב) ומשה הטה במטהו (שם פ' יג) וכן בברד (ט, כב כג), כוונת הכתוב שהנטיה תהיה במטה שבידו:

(נ) עיין למטה (טז יג) בפי' הח' ז"ל בהארוך ובהקצר ששם יחשוב העשרה נסים:

(נא) כי שם כתיב "ויט משה את ידו על השמים" (י כב):

(נב) וכן פי' שם הח' ז"ל "מדרך הסברא כי המטה היה בידו אעפ"י שאיננו כתוב":

(נג) ולמטה ח יב יחשוב הח' ז"ל הארבה מהעליונים שהרוח הביאה:

(נד) כי משה לא הכה היאור:

(נה) ע"כ כתיב בהם, ויט אהרן את ידו:

(נו) כן הוא (במד"ר פ' יח כג) לדעת י"א, ולא כן דעת הח' ז"ל שם:

(נז) (למעלה ד ג) במראות הסנה:

(נח) וכן פי' הרדי"א, כי לעיני פרעה ועבדיו נהפך לתנין היוצא מיאורי מצרים, ובלע התנין ההוא את תניניהם:

(נט) וכן פי' רש"י ז"ל וכן הוא בפס"ז, "הוא תנין הוא נחש שאמר לו הקב"ה בסנה, לפי שנקרא פרעה תנין (יחז' כט ג) לפיכך נהפך המטה לפניו לתנין":

(ס) ע"י תחבולות נעלמות:

(סא) ר"ל חכמי הטבע, וכן כתב הח' ז"ל (דניאל ב ב):

(סב) ר"ל בת ד' אותיות חרטם:

(סג) כאן ובס' דניאל:

(סד) צ"ל "בלהטיהם":

(סה) צ"ל שלישית, בת שלש אותיות "להט" וכן הוא הגי' בבאר יצחק:

(סו) הטעם שפעולתם עוברת ולא יעמוד כלהט החרב:

(סז) שאין הדבר עומד רגע אחד כאותו המצב והראות, אבל מתנועע במהירות, כדי שעיני בני אדם לא ישלטו להשיג אמתתו:

(סח) פי' כן חשבו הרודפים לפי דעתם:

(סט) דעתם שצוהו השם להשליך המטה בארץ כדי להסיר היבושת ולקבל הלחות, ומתוך זה יקבל צורה חיונית, כי כפי הנחתם טבע החמר בפשטו צורה ולבשו צורה אחרת צריך שתקדם תנועה והשתנות המזג עד שיהיה נאות לקבל הצורה העתידה לבוא עליו:

(ע) וכן הביא הח' ז"ל (למעלה ד ב) בשם דעת חכמי המחקר, וסיים, וכל דבריהם רוח:

(עא) לשון הכתוב (תה' עח מא) ופי' הח' ז"ל שם, ששמו בלבם תיו וגבול שלא יוכלו לעברו, והוא מלשון והתוית תי"ו (יחז' ט ד):

(עב) פי' בדרכי הטבע:

(עג) אבן השואבת (מאגנעטשטיין) המושכת ושואבת אליה את הברזל והבדיל וכדומה:

(עד) (ברוסטין):

(עה) דג המרעיש את איברי האדם כשיגע בו, כי יש לו סגולת כלי העלעקטריציטעט, ונקרא ג"כ דג המחריד, או דג הרטט, עיין (תולדות הארץ מערכת הדגים):

(עו) עיין (איוב לז ולח ולט):

(עז) פי' שבעת היותו לתנין בלע שאר התנינים, ואח"כ כאשר שב למטה לא נמצאו שם מטות החרטומים רק מטה אהרן, ולא נדע כי באו אל קרבו:

(עח) יפרש מפני מה קראו מטה אהרן בהיותו לתנין ובעת הבליעה, מפני שכן קראו הכתוב בתחלה מטה אהרן, כמש"כ "וישלך אהרן את מטהו":

(עט) ובמקח"מ "אחר ששב מטה"

(פ) פי' אחר ששבו כולם למטות בלע מטה אהרן את מטותם:

(פא) שיבלע מטה למטה:

(פב) אף שבלע מטה אהרן את מטותם התחזק לבו לאמר גם אהרן בכשפים עשה וכן פי' הרשב"ם:

(פג) וכן דעת הרא"ם שהוא פועל עבר, ולדעת רש"י ז"ל הוא שם דבר, ועיין קרני אור:

(פד) ופירושם עבר:

(פה) הוא צירי:

(פו) פי' לפי שלא ידגש האל"ף הבא אחריו:

(פז) מבנין פיקד, הוא דגש וראוי להיות מִאֵן חִרֵף ולפי שאותיות אהחער בלתי מוכשרות לקבל דגש, באה נקודת הדגש להתחבר עם החירק ונעשה צירי מֵאֵן חֵרֵף:

(פח) וזמן עלות היאור הוא בכל עת שוה בערך ימי סיון תמוז ואב, כי כן ספרו הנוסעים:

(פט) ובמקח"מ הגי' "יעלה":

(צ) למעלה (ד ג) והנחש הוא זולת התנין, ואמר לנחש שהוא תחלת האותות:

(צא) כי המטה היה מטה משה:

(צב) להראות הרואים שהשם עשה בשבילו:

(צג) וכפי' הרמב"ן, שבצאת המלך לשם ילכו מרבית העם אחריו, וציוה השם שיעשה משה האות שהוא מכת היאור לעיני המלך ולעיני העם, אולי יצעקו אל אדוניהם לשוב מדרכו הרעה, ואם לא יעשו כן יהיו גם הם חייבים להענש:

(צד) רק מופת:

(צה) היה צ"ל:

(צו) שלוחו של השם בגזרתו:

(צז) כדי להפריש בין דברי השם השולח לדברי השליח:

(צח) ואהרן הכה:

(צט) כי אהרן היה המדבר על פי משה ומליץ הדברים לפרעה:

(ק) למעלה (ד ג):

(קא) בשביל משה:

(קב) כי משה טען והן לא יאמינו לי (למעלה ד א):

(קג) פי' שם המין:

(קד) ונו"ן נלאו, אינה שרש, כי שרשו לאה, והוא סי' לבנין נפעל:

(קה) וכן פי' הרשב"ם, שכל ונלאו כפל לשון של לא יוכלו, ועיין בפי' הרשב"ם (ברא' יט יא):

(קו) והוא דעת מנחם, עיין (מחברת מנחם שרש לא) ופי' שם, ענין עמל ויגיעה:

(קז) פי' ואיננו רחוק:

(קח) זו נילוס:

(קט) להפוך אותם לדם:

(קי) והם נהרות המושכין כעין נהרות שלנו:

(קיא) פי' כי הנהרות אינם היאור, רק שיחור הוא היאור, והוא נילוס, ונקודת ההפסק צ"ל אחר "שיחור" ולא אחר "היאור" כמו שנדפס בכל החומשים:

(קיב) לבד היאור פי' חוץ מנילוס:

(קיג) כי היאור הוא נילוס, והוא היה אחד בכל מצרים, ובעבור שהיאור במקומות רבים בארץ מצרים, ע"כ יאמר "יאריהם":

(קיד) כינוס מים במקום אחד, וכן פי' רש"י ז"ל:

(קטו) בארות באל"ף הם מים חיים, מים הנובעים שאין להם סוף:

(קטז) בוי"ו הם מים מכונסים שאין מוצא להם מהארץ:

(קיז) הגאון ז"ל יחלק בין מימי, ובין מי, הביאם רב"ח, לשון מימי נזכר על המים הראוים לשתות כמו ונתן מימיו (במד' כ ח), ברך את לחמך ואת מימיך (למטה כג כה) סתם את מוצא מימי גיחון (דה"ב לב ל) מימינו בכסף שתינו (איכה ה ד) ולשון מי נזכר על שאינם ראוים לשתות, כמו מפני מי המבול (ברא' ז ז) מעבור מי נח (ישעי' נד ט) את מי הים (למטה טו יט), וזה שאמר הכתוב כי לא יכלו לשתות ממימי היאור, שהיו מתוקים וראוים לשתיה:

(קיח) ובמקום שנכתב "מי" על המים שאינם ראוים לשתיה, על מים המרים:

(קיט) כי מי הים הם מרים:

(קכ) ומי הירדן היו מים מתוקים, ונכתב "מֵי" ויסתור דברי הגאון, ורב"ח כתב וע"ז יש להשיב בירדן שהזכיר הכתוב את שניהם מימי ומי, לפי שהירדן היו קצת מימיו ראוים לשתות וקצתן לא:

(קכא) עתה יפרש ויביא ראיות כי אין הבדל בין מימי ובין מי:

(קכב) פי' סימן המדבר בעדו, או בעד אחרים, בין נוכח, בין נסתר, בין זכר, בין נקבה, לעולם היא כפולה:

(קכג) מד"ב, ובעד אחרים לנוכח:

(קכד) כמו הפך את מימיהם לדם (תה' קה כט):

(קכה) בלשון יחיד, כי לא מצאנו כן בכל המקרא, כ"א מימיו (ישעי' נח יא) ולנקבה מימיה (ירמי' ו ז):

(קכו) עיין (ברא' א ב יהל אור אות קמח):

(קכז) עיין אות קי"ג:

(קכח) צ"ל "נקיק" הוא חפירה עמוקה בסלעים לכינוס מים חיים:

(קכט) קיצר הכתוב ולא הזכיר נטיית ידו על מימי מצרים:

(קל) ושרשו, לוט":

(קלא) ויהיה פי' בלטיהם בסתריהן, ועיין רש"י ז"ל וברא"ם:

(קלב) כי שרשו "לוט":

(קלג) לדעת הח' ז"ל אין שרש בלהטיהם ובלטיהם אחד, כי הה"א איננה מאותיות המשך באמצע המלה, רק שהב' שרשו "לוט" והא' "להט" (רש"ד):

(קלד) רק המים המגולים הנראים על הארץ:

(קלה) כמ"ש "ויחפרו כל מצרים" (פ' כד):

(קלו) "וי"ג למעשיהם":

(קלז) ובמקח"מ "כי אהרן הפך את היאור שהיה בכל גבול מצרים שלא היה רואה אותם":

(קלח) והיה מתחדש אות הדם במים הבאים בגבולם:

(קלט) כמו שהעיד הכתוב וימלא שבעת ימים(פ' כה) והנה דעת הח' ז"ל כי רק זאת המכה עמדה שבעת ימים עיין (פ' כה) ועיין קרני אור:

(קמ) ופי' גם לזאת, לזאת המכה, כש"כ למופת של תנין שלא היה מצטער בו:

(קמא) כן הוא (תנחומא א וארא אות יג, תנחומא ב אות יד, שמו"ר פ"ט י, במד"ר פ"ט יד, דב"ר פ"ג ח, שו"ט מזמור עח):

(קמב) פי' למה לא נכתב זה הפלא בתורה:

(קמג) כי כולם סבלו מזה:

(קמד) כי כתוב (פ' כט) ובעמך, שהוא כלל לכל מצרים, ואח"כ כתוב ובכל עבדיך (שם) וידוע כי ישראל הם עבדיו, כמ"ש, "ויעבידו מצרים את בנ"י בפרך" (למעלה א יג) ונאמר עבדים היינו לפרעה במצרים (דבר' ו כא):

(קמה) כי בדם נאמר ויהפכו כל המים אשר ביאור לדם, ויחפרו כל מצרים סביבות היאור, כי לא יכלו לשתות וגו', ובצפרדעים כתיב וסרו הצפרדעים ממך ומבתיך ומעבדיך ומעמך (ח, ז) והעברים בכלל עבדיו, ובכנים כתיב כל עפר הארץ היה כנים בכל ארץ מצרים (שם יג):

(קמו) כי כן כתוב והפליתי (ח יח):

(קמז) כתיב, והפלה ד' בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים (ט ד):

(קמח) כתיב, רק בארץ גושן אשר שם ב"י לא היה ברד (ט כו):

(קמט) פי' בעבור מות מקניהם, וכן בחשך מפורש, ולכל ב"י היה אור במושבותם (י, כג), ובמכות בכורות, ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף (יב כג):

(קנ) שלא הי' בם סכנת נפשות, לכך לא הפריש השם:

(קנא) פי' אעפ"י שהארבה אכל שדות ישראל והעצים אין זה היזק להם, כי הם יוצאים ממצרים, ועזבו שם שדותיהם וכרמיהם:

(קנב) באין הפרש:

(קנג) וכן פי' הרשב"ם שכתב "כך היה מכת היאור", כלומר זו לבדה נמשכה שבעת ימים:

(קנד) וכן הוא דעת הרדי"א וכן פי' הרמבמ"ן:

(קנה) פי' שיאמר לו זה באמצעות אהרן:

(קנו) שני פעמים היה משה מתרה את פרעה בשני מכות, ובשלישי לא התרה, וכן בכל סדר וסדר (רשב"ם):

(קנז) פה לא ציוה לו שילך אל היאור, אך יבוא אל ארמונו ושם ידבר עמו:

(קנח) וכן הענין בכל הדברים שצוה השם ית' למשה שיאמר לפרעה, כי כבר שמהו השם לו לפה בכל אשר ישולח אל פרעה:

(קנט) והוא כמו "ממאן":

(קס) כאלו כתוב "ומשבח":

(קסא) מכה שיש בה השחתה, והיא קרואה נגיפה:

(קסב) זהו דעת רבינו חננאל, הביאו המפרשים הרמב"ן ורב"ח, והוא הנקרא בל"א (קראקאדיל) ואומרים כי לפעמים יוצא מן המים שבנהר נילוס ששם גדולו ויוצא אל שפת הנהר, ובולע מה שמוצא שנים או שלשה בני אדם ביחד, ואין שולטים בגופו חנית וחצים אלא אם יתכוונו לתקוע בבטנו:

(קסג) והוא הנקרא בל"א (פראש) ובערבי צפדע, ובארמית ארדעא אשר שניהם בנו שם צפרדע בעברית (געזעניום):

(קסד) וכן כתב הרדי"א "ועד היום הזה יוצאים לפעמים מיאור נילוס אל השפה לטרוף טרף באדם ובבהמה":

(קסה) בה"א הידיעה, מפני שהוא ידוע:

(קסו) וכן פי' שם הח' ז"ל "ישרצו פועל יוצא, וכמוהו ושרץ היאור צפרדעים" ועיין ביאורי שם:

(קסז) כי השמות אשר הם על משקל זה בטבעם שלא ישתנו בסמיכות:

(קסח) וכן כתב הח' ז"ל שם "וסמך הבל אל הבלים, ואם לא ימצא מהשמות שהם על משקל ארץ שישתנה, חוץ מחדר משכבך, וסגור דלתך, מספר חמתך". עיין למטה יג יב:

(קסט) היא העריבה שלשין בה העיסה, ומפני שישימו שם השאור, קראם משארותיך, וכן פי' הח' ז"ל (יב לד) על משארותם צרורות בשמלותם, כלי עץ. ועיין באורי שם:

(קע) כי בם לא נגעה המכה, וידייק מהכפל כי אחרי שכבר אמר, ועלו ובאו בביתך ובחדר משכבך, למה חזר עוד הפעם בפ' כט "ובכה ובעמך ובכל עבדיך וגו'" ויאמר יפת שהכתוב בא למעט ישראל:

(קעא) והח' ז"ל יאמר שאין להוכיח מזה שהמכה לא נגעה בישראל:

(קעב) וישראל ג"כ נכללים בזה כדעתו (פ' כד):

(קעג) ובפי' הארוך הביא הפי' בשם יפת:

(קעד) כדעתו (פ' כז) שהוא המין הידוע (פראש) והם קטנים: