(א) כי הכתוב לא הזכירם, ובמכת דם היה גם על מקוה מים:

(ב) וכן פי' הח' ז"ל (למעלה ז טו) במכת הדם, שיראה פרעה בעיניו כי מרגע שיטה אהרן במטה על היאור אז יהפך לדם:

(ג) וכן פי' הרד"ק בשרשיו "ויתכן להיותו שם כלל המין ולא שיאמר על אחת מהן":

(ד) וכן כתב (פסוק יג):

(ה) וכן כתב (צחות) "ויש לשון זכר מחובר על לשון נקבות, לוח, לוחות, והפך זה, אשה, נשים, פילגש פילגשים":

(ו) לקחו כלי מלא מים שהיה בם ביצי צפרדע ובלטיהם מהרו יציאת הצפרדעים מן הבצים:

(ז) וכן כתב הרלב"ג, יתכן שעשו זה במים מועטים שהביאו לפניהם:

(ח) פי' ולא יכלו להסירה:

(ט) מבנין הפעיל:

(י) כי אחרי שמשה אמר לו למתי אעתיר לך, היה לו לומר העתיר אל ד', ואמר העתירו בל"ר, דרך מוסר שיאמר לשניהם, לפי שאהרן היה עומד עמו:

(יא) ממכת הדם:

(יב) ופי' שם הח' ז"ל וצפרדע וכבר השחית אותם:

(יג) ועיין בפי' הח' ז"ל (ברא' כה כא) ובביאורי שם:

(יד) והתפארת יהיה על ידי שיקוים מבוקשך:

(טו) מיד שימותו:

(טז) ותדע שאין הדבר במקרה:

(יז) ואמר תשארנה כמו שהיו שם טרם עלותם:

(יח) שיזכיר גם בנהרות ובאגמים תשארנה, כי המכוון אחד:

(יט) וכן במדרש שכל טוב "כך אמר משה לתפארת יהא לך הדבר הזהר כל זמן שאתה שואל, עלי להזקק לך":

(כ) וכן הוא במדרש שכל טוב" אעתיר לך, כלומר בשבילך, ולעבדיך, בשביל עבדיך, היינו רואי פני המלך, ולעמך, בשביל עמך":

(כא) עיין ערכו בראש ס' בראשית:

(כב) והיא מחויבת מצד המערכה השמימיית:

(כג) ובמקח"מ "היה":

(כד) והנה חשב פרעה כי משה אמר זה להיותו משער שכבר הגיע עת סורם, כי הוא יחשב שירצה פרעה שיסורו תיכף, ולזה שם הענין בבחירתו:

(כה) והתחכם פרעה כנגד זאת המחשבה, והאריך הזמן ואמר למחר, וכן פי' הרלב"ג:

(כו) כי היה צ"ל מלעיל כדין נע"ו והכפולים, וכן כתב הרד"ק במכלול:

(כז) ושם הוא ג"כ מלרע והיה צ"ל מלעיל, וכן כתב הרד"ק בשרש "שום" ועיין במ"ש שכתב "ובמסורה לית מלרע":

(כח) כי גם במלך שלטו הצפרדעים:

(כט) ותלה הגדולה בו הוצרך להתאמץ בתפלה ולצעוק:

(ל) פי' שיסור הצפרדעים למחר:

(לא) ר"ל שאות הזמן שנתן משה לפרעה היה מעצמו, והשם הסכים לדעתו בזה, כי עצת מלאכיו נאמן ביתו השלים:

(לב) ענינו ענין קבוץ:

(לג) ופי' הרד"ק שם צבור וצבורים, וכן פי' פה צבורים צבורים:

(לד) והוא הפך הצרה והצוקה:

(לה) ר"ל מקור מבנין הפעיל:

(לו) כי היה צ"ל "והכביד":

(לז) וכן פי' הרשב"ם "לפי שהמכה הזאת גדולה היתה לא נתחזק לבו מאליו, אלא הוא הרשיע להכביד את לבו":

(לח) ובמקח"מ "השלשה מכות הראשונות":

(לט) עיין בפי' הקצר (למעלה ז ט):

(מ) ובמג"ט וכן במק"ג קהלות משה "הביאם" ועיין בפי' הקצר (למעלה ז ט) ששם יחשוב הארבה בתחתיים:

(מא) אך בשיתוף עם אהרן, ובמקח"מ לא יגרוס הששה תיבות "גם מכת השחין היתה על ידו", והדין עמו, כי יבאר אותה אחרי כן "ואחת בלא מטה" וכו':

(מב) והנה ג' של אהרן שהם דם צפרדע כנים, וכן ג' שע"י משה שהם ברד ארבה וחושך, נעשו ע"י המטה, והאחרים נעשו בלא מטה:

(מג) שאין פירושו יהיה לאבק, אחרי כי הוא בעצמו אבק, רק פירושו, והיה לאבק וקאי על מלות "על כל ארץ מצרים":

(מד) אף כאן והיה לכנים, פי' שע"י הכאתו כאלו יוליד כנים ויהיו בכל ארץ מצרים:

(מה) אעפ"י שלא עשה המעשה אלא אהרן בכל זאת אמר ויעשו:

(מו) אמר ויעשו על האמירה שאמר לאהרן שיכה במטה:

(מז) ומשה לא הכה את היאור רק אמר לאהרן שיכה, ובכל זאת אמר "אשר הכית":

(מח) וכן כתב הרד"ק בשרש "כן" שהוא כלל על המין, וכן במכלל, לשון יחיד על רבים, והוא דרך כלל:

(מט) פי' שהמ"ם הוא תחת ה"א כנה, א"כ הוא ל"נ:

(נ) פי' המ"ם איננו שרש:

(נא) יתרץ על השאלה שיש בזה, הלא המ"ם בסוף הוא סימן לז', ע"כ יאמר שלפעמים הוא סימן לנ':

(נב) שהוא ג"כ ביו"ד מ"ם כסימן לז', והוא לנ', והראיה, כי האחת וכו'::

(נג) יאמר, ותעל שהוא שהוא ל"נ על הצפרדע, ובכל זאת יאמר צפרדעים ביו"ד מ"ם כסימן לז', ולא הצפרדעות, א"כ יש לפעמים במ"ם ג"כ ל"נ:

(נד) ובזה יסיים ראייתו שהמ"ם איננו שרש, כי על לשון רבים יאמר כנים, א"כ על יחיד צ"ל "כן", ואלו היה המ"ם שרש, היה ראוי להוות כנמים, או כינמים, אלא שרשו "כן".:

(נה) וכן כתב הרד"ק בשרש "חנן" ויצאה חנם (שמות כא יא) המ"ם נוספת כמ"ם ריקם, ועיין בפי' הח' ז"ל (ברא' לא מב, ולמעלה ג כא) ובביאורי שם):

(נו) ר"ל כנים שלהם:

(נז) כי שרשו "כן" ולא "כנה":

(נח) פי' כמו פת לחם (ברא' יח ה) שפי' חתיכת לחם, הוא מן פתות אותה פתים (ויקרא ב ו) שענינו חתיכה ושבר:

(נט) ובא במלת האהלי, כנוי עם ה"א הידיעה וכן פי' הרד"ק שם, בשתי ידיעות כמו "והחציו" (יהושע ח לג) הערכך (ויקרא כז כג) כן במלת "הכנם" ה"א הידיעה עם כנוי נסתרים:

(ס) והוצרך הכתוב להודיע זאת כי ברגע הכותו במקום שעמד היו כל עפר הארץ כנים:

(סא) שהכה במטה במקום אחד, ונהפכו כל המים אשר ביאור לדם:

(סב) שזרק משה במקום אחד. והיה לאבק על כל ארץ מצרים וגו' לשחין פורח וגו' (למטה ט ט):

(סג) וכן פי' במכת הדם (למעלה ז טו) וכן במכת הצפרדעים (פ' ב), וכן יפרש פה, כי מרגע שיטה ידו במטה להכות את עפר הארץ, מאז תחל המכה:

(סד) וכן פי' הרמב"ן:

(סה) אחר שאמר ותהי הכנם (פ' יג):

(סו) כי המכה היתה אף בחרטומים, והרש"ד כתב, שהוא הכלל שאחריו פרט:

(סז) במקום שעמדו:

(סח) כי לא המטה פעל זה:

(סט) כ"א מעשה ד':

(ע) עיין בפי' הח' ז"ל דבר' לא טז) ושם ירמוז דעתו במלות "אלהי הארץ":

(עא) ואצל דם וצפרדע לא הזכיר צרת הבהמה:

(עב) במקח"מ לא נכתב "גם":

(עג) כמ"כ לא נכתב שם "אהרן":

(עד) ושם נכתב "על יד אהרן":

(עה) שהיא מכת אלהים לפי המערכת ולא נעשה ע"י משה ואהרן, וכאילו אמרו זה להורות שאין יתרון למשה ואהרן עליהם:

(עו) למעלה בפי' הקצר ג טו, ה ב, ובפי' הארוך ו ב:

(עז) ואמר (למעלה ה ב) "מי ד' אשר אשמע בקולו" ופי' הח' ז"ל, מי ד' שהוא האלהים:

(עח) וכן ת"א "מָחָא מן קדם ד' ", כדי להרחיק ההגשמה:

(עט) פי' שלא אמרו אצבע ד' אלהים שהוא אלהי ישראל:

(פ) במכת הברד (למטה ט כז כח) ובארבה (למטה י, ח יט) ובחשך (י, כד) ובמכת בכורות (יב, לא):

(פא) ובמקח"מ לא נכתב "דבר":

(פב) וע"כ אמרו לו שלא באה מכח משה מאת השם, רק כפי מערכת הכוכבים וע"כ לא ידע משה ממנה ולכן לא התרה:

(פג) שם העצם (ועיין למטה ט כח):

(פד) והמצריים רובם ככולם מוכי סנורים, כי הוא מן החלאים הארציים מסבת חמימות ארצם ומאבק וחול והעדר המטר, וטבע העין מימיי, וכי יביט במים שהם ממש טבעם יאירו העינים כי כל דבר יבקש את הנאות לטבעו, כי מצא מין את מינו וניעור, והעדות ברורה כי הדמע יוצא מהם:

(פה) כי הוא בינוני הפעיל משרש "שלח" והפעל שלח לא יבוא בבנין הפעיל לרוב:

(פו) מבנין הפעיל:

(פז) וכן הוא תנחומא א אות יד דעת ר' יהודה, ובשו"ט א וב (מזמור עח) דעת ר' נחמיה וכן פי' רש"י ז"ל:

(פח) וכן ת"א "ואף ארעא דאנון עלה" ר"ל גם המקומות שאין עליהם בתים:

(פט) וכן פי' רוו"ה "הערוב בה"א הידיעה קצת ראיה שערוב מין חיה ידועה":

(צ) וכן פי' רש"י ז"ל "כל מיני חיות רעות ונחשים ועקרבים בערבוביא":

(צא) ושרשו "פלא":

(צב) ושרשו "פלה":

(צג) וכן פי' הרדי"א שענין בפדות (פ' יט) שמאותו היום נסתלק השעבוד מישראל:

(צד) כמו שפי' (למעלה ה ג):

(צה) ובמקח"מ "המלכות":

(צו) ועיין ברמב"ן מה שהשיג ע"ז:

(צז) פי' באמצע הגוף:

(צח) וכן פי' שם הח' ז"ל, שהוא באמצע היישוב באורך וברוחב:

(צט) ע"כ יופיע אלהים מציון:

(ק) וכן פי' רש"י ז"ל, ועיין ברא"ם מה שהעיר ע"ז:

(קא) פי' שהפדות הוא שיפדו וינצלו הם מן הערוב, והוא הפרש והכרה בין עמי ועמך:

(קב) כי במצרים במקום שימצאו מצריים ועברים יכיר הערוב המצרי לשפוך חמתו עליו ולעשות שליחותו בו:

(קג) כי שם היו רק עברים:

(קד) כי הניח להם זמן כל היום ההוא אולי ינחמו:

(קה) לפי שבההתראה לא נאמר כבד, לכן פי' הח' ז"ל מעצמו:

(קו) וכן פי' (למעלה ז כד):

(קז) פי' על שלא הניח להם לזבוח:

(קח) מה שאמר לכו זבחו בארץ:

(קט) כי היה ירא שלא יברחו:

(קי) תיקון לשון של משה רבינו בכתבו התורה:

(קיא) וכן פי' ז"ל בראשונה "תועבת מצרים, יראת מצרים, ואצל ישראל קורא אותה תועבה" כי איך אפשר שיקרא דתו תועבה, וכן ת"א "בְעִירָא דְמצראי דַחְלִין ליה", משמע שסובר שהוא יראתם ומשה כתב כן בלשון גנאי:

(קיב) ר' ישועה הנ"ל:

(קיג) ור"י קארו (תולדות יצחק) כתב "ונראה לי להשיב לקושית ר' אברהם לפירוש הראשון שלכבוד טלה שהוא מבשר לא יאכלו כל בשר גם גדי ושור":

(קיד) הם אנשי הינדי"א, וגם המצרים הם בני חם:

(קטו) כי הם נמשכו אחרי הוראת הדעת, והדעת תשפוט כי כל כאב הוא רע, הנה נמנעו מאכול החי כדי שלא יביאו עליו כאב מפני צער בע"ח, ותורתינו התירה לאכול החי ע"י שחיטה:

(קטז) עיי"ש בפי' הח' ז"ל ובביאורי שם:

(קיז) ובמקח"מ "על כל אשר לו"

(קיח) (ברא' לט ו):

(קיט) ובמקח"מ "בעבור היותו עברי":

(קכ) (למטה יב ז):

(קכא) כי תחסר ה"א התימה:

(קכב) מלת הן תשמש כמו ה"א התימה כמו הֲנִזְבַח:

(קכג) דרך שאלה ותמיה:

(קכד) ר"ל ההיתה כזאת?:

(קכה) וכן במדרש שכל טוב "לא שאנו פוסקין עמך כמה וכיצד אלא כאשר יאמר אלינו":

(קכו) ויש מתרצין קושיתו, אחר שאשלח עתיד, והעתירו צווי, והטעם אנכי אשלח אתכם, לבד עתה העתירו בעדי:

(קכז) ר"ל אעפ"י שהוא קל היה ראוי להיות התי"ו בדגש ר"ל הַתֵּל:

(קכח) ששרשה דבר, והיא דגושה:

(קכט) צ"ל כהתל באנוש תְהָתֵלו בו (איוב יג ט) והם אינם דגושות:

(קל) שהיא בדגש וכן כתב הרד"ק בשרש "התל", "פעל כבד ועיקרו להדגש, וכן "אל יוסף פרעה התל" "אם כהתל באנוש תהתלו בו, ובא על תשפטו בדגש "וַיְהַתֵּל בהם אליהו":

(קלא) וכן יאמר הח' ז"ל (ברא' לא ז) על "התל בי" "מלה זרה בעבור היות התי"ו רפה, כי עיקרו להדגש כמו "וַיְהַתֵּל בהם אליהו" דרך לעג":

(קלב) מבנין הקל:

(קלג) מבנין הכבד, והקל עם הכבד יוצאים לפעולה אחת, רק אפשר במקום הזה הכבד היה מורה לחוזק הפעולה:

(קלד) מהכבד:

(קלה) מהקל:

(קלו) עיין רש"י ז"ל, ובנתה"ש מה שכתב בזה:

(קלז) וכמו שיבאר:

(קלח) כי שרשו סור מנחי העי"י וי"ו, שרק ב' אותיות מורגשות במבטא:

(קלט) של השרש:

(קמ) ושרשם קום שוב:

(קמא) כי אותיות אהחער אינן מקבלים דגש:

(קמב) ישתנה לפתח להרחיבם:

(קמג) בסגול:

(קמד) פי' אחת מאותיות אהחער:

(קמה) שהוא בסגו"ל:

(קמו) ואין הבדל בזה בין הקל והכבד, וא"כ זרה היא בדקדוק:

(קמז) שהוא מבנין הכבד וראוי להיות בסגול:

(קמח) כי מעצמו סר, והורחב הסמ"ך בפתח בעבור הרי"ש:

(קמט) וההבדל בין קל וכבד עומד ויוצא:

(קנ) שהוא עצמו נתכוין להכביד את לבו וכן פי' הרשב"ם (למעלה ז כג):