(א) מלת "בוא" יורה שיבא אל ארמונו, כי היל"ל "לך אל פרעה" ועיין קרני אור (למעלה ז כו הערה ל):

(ב) ובמקח"מ הביא זאת בשם "ר' ישועה":

(ג) ובמקח"מ "וברגע אחד ימותו חיים אין מספר":

(ד) ובשינוי האויר ימותו רבים:

(ה) ובמקח"מ "שהוא":

(ו) והוא האויר:

(ז) וברד ברדתו ברקים רוצצו, ויתפוצצו הררי עד שחו גבעות עולם מן הרעש האיום, ותהלך אש מתלקחת בתוך הברד, הפליא לעשות כי לא נמס הברד והאש לא נכבתה (חיי משה):

(ח) שהיה מבע"ח המעופפים באויר:

(ט) שהיתה ג"כ מכה באויר, שבהיותו זך וספיריי בטבעו נתחדש בו עובי כפול ומכופל באופן שלא יוכל ניצוץ השמש לעבור על הארץ:

(י) ובמקח"מ "מכת":

(יא) והח' ז"ל יתאים כלו עם ידידיה האלכסנדרני בס' חיי משה:

(יב) וכן פי' ר"ש ן' מלך:

(יג) תואר במקום פועל, ונפתח החי"ת בעבור היותו מאותיות הגרון:

(יד) ענין אחיזה שהוא קשור עם בי"ת, והיל"ל ועודך מחזיק ידך בם, כי האחיזה צריכה להיות בדבר או ביד או הדומה לו:

(טו) כי מחזיק הוא פועל יוצא, והנה חסר, בו יד או רגל אף כאן פי' מחזיק ידך בם:

(טז) וי"ו תחת יו"ד:

(יז) היו"ד בצירי וצ"ל קויי וכן פי' הרד"ק שם, אף כאן נתחלפה הוי"ו ביו"ד וצ"ל הווה:

(יח) ש"ז למיתת מגפה או למיתה חטופה, והוא מלשון כריתה:

(יט) ופי' הרד"ק שם, ותמית מענין דבר כבד מאוד:

(כ) והמכוון אחד:

(כא) כי אין לנו פי' אחר:

(כב) ובא פה בקשור מלת השלילה, וענינו שלילה כללית:

(כג) שהוא ג"כ שלילה כללית:

(כד) שלא יאמרו מכת מדינה היא:

(כה) במכת הברד, ואם נאמר שמתו כולם בדבר איזה מקנה היה להם להעיז:

(כו) הכה הברד, ושם פי' ג"כ רובו:

(כז) "הנשארת לכם מן הברד" ואם הברד השחית הכל, מה היה לארבה לאכול, אלא הכתוב, על הרוב יאמר כל:

(כח) שפירושו על הרוב:

(כט) (למטה יד כח) על הפ' "לא נשאר בהם עד אחד" שאפילו אחד לא נמלט:

(ל) הגי' הישרה בבאר יצחק "לא חשש מהמקנה מכובד לבו" (ואח"כ יביא מפסוק ח) ויאמר לא הזכיר בזאת המכה וכו':

(לא) לבלתי שלח את העם:

(לב) עיין רש"י והוא שת"ז לאפר השחור הנשאר מן הגחלים והוא קל לפוח:

(לג) והפיח ההוא היה מעבה האויר ומפסידו, ועושה שחין אבעבעת:

(לד) כדעתו (למעלה ז כד):

(לה) ושרשו "בעה" מנחי למ"ד ה"א, ונפל למ"ד הפעל והיא הה"א:

(לו) הפ"א והעי"ן כפולים:

(לז) שרשם "שעה" "שגה":

(לח) מן הפיח:

(לט) בחזרה ממעלה:

(מ) כל הממלכה, וירד כמו מטר של אבק על האדם ועל הבהמה:

(מא) ושעל ידו יצמחו בועות מלאות מורסא ולחלוח:

(מב) פסוק י:

(מג) כי הכתוב יאמר "ויהי שחין אבעבעת פרח באדם ובבהמה", ויהיה פי', שחין אבעבעת, שחין פרח:

(מד) פסוק ח:

(מה) וכפי' רש"י ז"ל, שזרק מה שבחפניו ושבחופן אהרן:

(מו) והיו יכולים לשמט עצמם לפי שעה ממשה ולאמר כי הם אינם לוקים עם שאר בני העם:

(מז) אבל לא כן בשחין כי היה השחין גם בהם:

(מח) וכן כתב החזקוני "לפי סברת שיקול הדעת יש פתחון פה לבעל דין לחלוק ולומר על מכת דבר וברד שלא שמשו רביע החדש":

(מט) כי מיתת דבר היא מיתה פתאומית בלי המשך זמן:

(נ) ויסכים לקבלת חז"ל:

(נא) עיין בפי' הח' ז"ל (דבר' ה כו):

(נב) כי מקודם היה בפשעו וזדונו, ובפעם הזאת אמץ השם את לבבו:

(נג) למעלה ז טו "הנה יוצא המימה" פי' הח' ז"ל, שאז יגדל היאור לראות כמה מעלות עלה, ובמכת הערוב (ח טז) פי' הח' ז"ל, כי ראות המים טוב לעינים, ופה במכת הברד אמר עוד, השכם בבקר ולא הזכיר שהוא יוצא המימה, ופי' אולי היה לו צורך אחר:

(נד) ולא ישיגנו וציוה לו שישכים בבקר:

(נה) בלשון רבים:

(נו) וכן פי' הרשב"ם:

(נז) כי הברד היה משחית התבואה ומביא הרעב והוא קשה מכל המכות וכלן נכלנות בו:

(נח) כי ממלת אין כמוני, משמע שח"ו יש בע"ז ממש והם אלוהות אבל לא כמוני, לזה אמר לפי מחשבת המצריים שיש בהם ממש להרע או להיטיב:

(נט) כי כל המכות שהבאתי עליך עד עתה לא שמת לבך אליהן:

(ס) כי שרשו נַכֶּה וראוי להיות וָאַכֶּה ודגש הכ"ף להתבלע הנון, ולפי שהטעם מלעיל לסבת וי"ו ההפוך, נחסרה הה"א שלא תנוח אחרי הת"ק שאין בהנגינה, ובא הכ"ף בשו"א בלי דגש, כמו "ואט אליו אוכיל" ששרשו" נטה":

(סא) ר"ל בית השמוש נקוד פתח המורה על ה"א הידיעה כאלו כתוב בְּהַדֶבֶר:

(*) ובבאר יצחק "כן הייתי":

(סב) וכן פי' הרשב"ם:

(סג) מה שאמר בעבור זאת:

(סד) פי' בעבור הראותך את כחי, הוא פי' בעבור זאת ומלת בעבור השנית יתירה:

(סה) מתוך האש, הוא ביאור להמלות, ומתוכה כעין החשמל:

(סו) פי' בעבור זאת המכה העמדתיך, ולמה העמדתיך בעבור הראותך את כחי, ולפ"ז אין מלת בעבור יתירה:

(סז) שפרעה יספר שמו:

(סח) מקור:

(סט) ויתפרסם שמו בעולם, וכן דעת אונקלוס שתרגם "ובדיל דיהון משתען גבורת שמי בכל ארעא":

(ע) וסוף הפ' "בכל מכה במדבר" כי נודע בכל העולם ענין קריעת ים סוף, אשר בו נטבע פרעה וחילו, והמכות אשר הוכו במצרים קודם זה:

(עא) וכן פי' הח' ז"ל (למטה יד כח) עד אחד, אפילו אחד לא נמלט, וכן אמר המשורר (תה' קו יא) "אחד מהם לא נותר" וכן כתב הח' ז"ל (במד' טז לד) ולא הזכיר בשירה פרעה שטבע ובאמת טבע, כי כן כתוב "ונער פרעה וחילו":

(עב) פי' מתפאר ומתגאה:

(עג) ושרשו "סלל" ופי' שם הח' ז"ל מענין הגבהה והרמה, וכן פי' פה עודך מסתולל בעמי, משתבח, מתרומם ומתגאה לבלתי שלחם:

(עד) ר"ל אף שסמ"ך פ"א פעל כפול ג"כ:

(עה) עכ"ז הוא מפעלי הכפל, ר"ל ב' אותיות אחרונות מן השרש דומות ששרשו "סלל":

(עו) ופי' שם הח' ז"ל ג"כ מענין הגבהה והרמה, ודגש הלמ"ד לחסרון אות הכפל כי שרשו "מלל":

(עז) כולם שרשם "גלל" כמו "סלו":

(עח) כן פי' ר' מרינוס הוא ר' יונה ן' גנאח בשרשיו שרש "סלל" וז"ל "והכשרנו עוד במסתולל בעמי פנים אחרים, והוא ענין שלישי בשרש, רצוני לומר שיהיה כמו מתחזק בעמי לבלתי שלחם, כמו שאמר ועודך מחזיק בם (פ' ב) וחברנו אליו "מסלות לבית ד'" "סלסלה ותרוממך" וכו' וענין "מסלות לבית ד'", מסעד וחזוק וכו' וכן נאמר עוד באמרו "מסעד לבית ד'":

(עט) ובפי' הארוך הביא בשם ר' מרינוס:

(פ) וכן הוא דעת אונקלוס, וכן פי' רש"י ז"ל וכן הוא דעת מנחם בשרשיו שרש "סל" וכן פי' הרשב"ם והרלב"ג:

(פא) ותתרומם להתגאות:

(פב) ותחשוב שהשם לא ינצחך:

(פג) ובמקח"מ, להזכיר:

(פד) וחכמי הפילוסופים הזכירו בו איזה טעמים:

(פה) פועל יוצא, והוא ענין בריחה יבריח מקנהו:

(פו) או פי' יאספם:

(פז) שפי' אסיפה וכן פי' רש"י ז"ל והרשב"ם, והביאו ראייתם מן הכתוב הזה:

(פח) צווי משרש "עוז" בנין הפעיל וענינו אסיפה למקום נשמר:

(פט) פי' הבריח באותו יום עבדיו ומקנהו:

(צ) כן הוא (שמו"ר פ' יב ב) דנאמר באיוב ירא אלהים, והוא היה מעבדי פרעה ויועציו (סוטה יא א שמו"ר פ"א ט):

(צא) וכן פי' הח' ז"ל (איוב א א) "שהיה מבני בניו של נחור אחי אברהם והקרוב אלי שהיה מבני עשו, והענין מוכיח בארץ עוץ":

(צב) הוא לשון ישמעאל:

(צג) שאינו משמש כלום:

(צד) שפי' נשא אברהם את עיניו:

(צה) עיין בפי' הח' ז"ל (ברא' א ב) ובביאורי שם:

(צו) שגם שם הוי"ו לא ישמש כלום, ופי' אמרו החרטומים אל פרעה:

(צז) ופי' נטה את ידך במטך ואע"ג דלא כתיב במטך:

(צח) כי כן כתוב אחריו בפ' שאח"ז:

(צט) כי האויר נקרא שמים:

(ק) שפי' על האויר שנקרא שמים, ועיין בפי' הח' ז"ל (ברא' א כ) ובביאורי שם:

(קא) כי האויר הנלהב ירד לארץ בחוזק תנועת הברד המכביד עליו ברדתו למטה (רע"ס):

(קב) כי טבע המים קר ולח, ומי שטבעו כך הוא כבד ויורד למטה לארץ, וטבע האש חם ויבש, וטבעו לעלות למעלה כי הוא קל:

(קג) האש והברד מעורבין:

(קד) כי טבע המים לכבות את האש כשהם מתגברים עליו:

(קה) והשם שינה טבעם, והיה האש מתלקחת בתוך הברד:

(קו) של ישראל כמ"ש פ' כו:

(קז) שלא אמר לו שלא יהיה ברד בארץ גושן כאשר אמר לו (למעלה פ' ד) גבי דבר "והפלה":

(קח) (למעלה פ' ז):

(קט) ע"כ נא הודיעו עתה במכת הברד:

(קי) וקראו למשה ולאהרן:

(קיא) מה שאמר משה לפרעה בל"ר, וכמו שפי' בפי' הארוך "בעבור הקולות והברד והמטר והאש שהתחברו":

(קיב) למעלה פ' טו, ולא מן הברד כי פרעה לא היה בשדה:

(קיג) שם העצם:

(קיד) ורב מהיות קולות אלהים, ולא הזכיר שם העצם:

(קטו) למעלה ח טו עיין ביאורי שם:

(קטז) בשם העצם:

(קיז) עיין ברא' ד א, יהל אור הערה ה ולמעלה ג טו, ובס' השם שער ח:

(קיח) מקודם זכר שם העצם ואח"כ שם התואר אלהים:

(קיט) כי שם אלהים ידועים לו:

(קכ) כן פי' רש"י ז"ל, וכתב הרלב"ג "אולי לא היתה מוכנת אל שידבק לו בה השפעה האלהי באופן שתהיה תפלתו נשמעת" ועיין קרני אור:

(קכא) והוא משנה טבע יסודותיה כרצונו:

(קכב) עיין אות קכ:

(קכג) הוא רש"י ז"ל:

(קכד) כן פי' רש"י ז"ל "עדיין לא תיראון, וכן כל טרם שבמקרא עדיין לא הוא, ואינו לשון קדם, טרם ישכבו (ברא' יט ד) עד לא שכיבו וכו', וכן דעת אונקלוס שתרגם "עד כען לא אתכנעתון":

(קכה) פי' קודם השכיבה נסבו על הבית:

(קכו) עיין פי' הרד"ק שם:

(קכז) פי' קודם:

(קכח) וכן פי' הריק"ס (הגלוי שרש טרם) וכן פי' הרד"ק בשרש טרם "שענין המלה הזאת קדם":

(קכט) להפסוק השני:

(קל) וזה הטעם שאמר משה כצאתי אפרוש כפי:

(קלא) כי יתפלל על העתיד ולא על עבר:

(קלב) יפרש פי' הגאון:

(קלג) פי' כי טרם שתיראון מפני ד' אלהים, וקודם שתתודה ותאמר ד' הצדיק ואני ועמי הרשעים כבר לקתה הפשתה והשעורה שהם כבדים ואין תקנה להם, אבל החטה והכסמת שהם מזון האדם לא נכו עדיין והוא הנשאר לכם אם לא תוסיפו לחטוא, וכן פי' רב"ח בשם הגאון:

(קלד) של והפשתה:

(קלה) (פ' כא) כי הוא כפ"א רפה בלשון ישמעאל:

(קלו) חסר מלת זה ופי' טרם זה שאפרוש כפי תיראון, כלומר עד שלא תסור המכה:

(קלז) וכלל את עבדיו ג"כ:

(קלח) כי לא פי' לו מה שיעשה פרעה אחרי סור המכה, והוא מפני כבוד המלכות:

(קלט) אף שלא פירש לו, מעצמו יבון זאת, שטעמו בסור המכה תחזרו למרדכם:

(קמ) שיזכיר עבדיו ג"כ, וזה הוא בעבור שאמר לו משה "ואתה ועבדיך" שהתרה בו שיהיה כן:

(קמא) ופי' העוד לא ידעת כי אבדה מצרים, וכן הוא דעת מנחם במחברתו וכן פי' הרשב"ם וכן דעת ר' יונה ן' גנאח, והרד"ק השיג עליו (שרש טרם):

(קמב) עיין יהל אור אות קלג, ועיין ברמב"ן שכתב ע"ז "כי אין לי טעם בפי' הזה עיי"ש:

(קמג) וכמו שמבואר בפי' הארוך:

(קמד) לאפוקי מפי' הגאון הנזכר למעלה, וכל זה להודיע שמה שלא שיבר הברד אכל הארבה:

(קמה) ונו"ן "נכתה" גם "נכו" איננו נו"ן נפעל רק שרש וכן הסכים הרד"ק בשרשיו שרש "נכה" שהוא מבנין פֻעל, ועיין בפי' הח' ז"ל (ברא' א כו) ובביאורי שם:

(קמו) ושרשו שפה והשי"ן הוא פ"א הפעל:

(קמז) מן ארבעה אותיות:

(קמח) מלה מורכבת מלשון גב ועליו, ר"ל שהפשתה היתה מכוסה עדיין בתוך הקנים, ולא יצאו השבלים מן הקנה לחוץ וזה הפך מלת אביב:

(קמט) גבעל, ויסודו "גבע" בתוספת למ"ד להקטין ע"מ חרגל והתיחד לכוס הפרח, ופי' פרח שלא הוציא הנץ שלו, ר"ל קשר הפרחים קודם שנפתחו הנצנים

(קנ) מלה זו אין לה דמיון בתורה, אבל בלשון משנה יש זרע פשתן בגבעולין הוא הפשתן הנראה בראשי זרעונים (מחברת מנחם) ובויק"ר פי"ח ג, לאחד שהיה לו ערוגה מלאה פשתן השכים בבקר ומצאה גבעולין, ובבמד"ר פ"ז ד, מצאה שנעשה גבעולין:

(קנא) והוא נלקח מבנין הכבד הדגוש כמו פעל:

(קנב) מן "נכו":

(קנג) ושרש "מכה" הוא ֻ ַ "נכה" והנו"ן שרש:

(קנד) ש"ת לדבר שבא בזמן מאוחר בבחינת הדומה לו במינו המקדים לבוא:

(קנה) ובא אפל הפך נוגה שאפל גדול וחזק מחשך:

(קנו) וכן פי' הרד"ק, חשכות ונסתרות תחת הארץ ולא נראה הפרי שלהם:

(קנז) שעדיין גרגריהן אפילות בתוך קשן, שעוד לא עשו גרגרים:

(קנח) הוא לשון יציקה, ולא יפול כ"א על דברים קשים הנתכים ע"י האש, כמו "כהתוך כסף בתוך כור" ובא כאן על המטר, כי אולי האדים העולים מן הארץ כשיגיעו לאויר העליון הקר יתקשו ויעשו כמו קרח, וברצות האל לתת מטר על הארץ ישלח ברקים וחזיזי אש להתיך את האדים הקשים האלה ואזי תהוה הגשם:

(קנט) מלת נתך מבנין נפעל, והדגש שבתי"ו תחת נו"ן השרש, כי שרשו "נתך" והנו"ן לבנין, כמו "ונגש אל הערפל", ששרשו "נגש" וחסר נו"ן השרש:

(קס) וכן פי' הרשב"ם "עד עתה לא נתכוין לחטוא במזיד, אבל כשהודה על הברד ואמר חטאתי לכן קוראו עכשיו מזיד":

(קסא) עיין אות ק"מ:

(קסב) חזק השם את לבו, ושב לעמוד בחזקתו הראשונה שהיתה בו טרם עברו עליו הצרות: