(א) ר"ל שהוא שם יחיד, אף שהוא על המשפט לשון רבים:

(ב) וכן כתב הח' ז"ל (במד' כד כד) על הפ' "וצים מיד כתים" "וכתים מבני יון כי כן כתוב, ויתכן להיות רמז למלכות אנטיוכס, וכבר ביארתי בס' דניאל, כי מלכות יון וכתים אחת היא, והיא החיה השלישית בראיות", ודעת הח' ז"ל כי הכתים הם הרומיים, והיא מלכות יון בעצמה, הן בממשלתה והן באמונתה, ובשיטה ראשונה, "והנה יון מבני יפת על כן אמרתי בספרי, כי אנחנו בגלות בני יפת ולא בגלות אדום", וכן הוא דעת בן גוריון שהם הרומיים החונים בבקעת כנפניא על נהר טיב"ר, וכ"ה דעת אונקלס(במד' כד כד) על הפ' "וצים מיד כתים" שתרגם "וְסִיעַן יִצְטַרְחַן מְרומָאֵי" וכן דעת יוב"ע:

(ג) ובשיטה ראשונה "לא ידענו למה נקרא שם נמרד, כי הנה לפי הדרש נקרא כלב מרד, ודרך הפשט בעבור כי אמר הכתוב כנמרוד גבור ציד לפני ד', שהיה צד הבהמות ומקריבם לפני השם, והוא החל להראות גבורתו על החיות":

(ד) כי הוא התגבר על החיות לצוד אותם בגבורתו ותחבולותיו עד שתמהו בני אדם עליו איך יכול עליהם:

(ה) תאר גבור, אינו נופל על כח החוזק שבאדם שיוכל לסבול על כתפיו משא של מאה בני אדם עד שיתקומם על מאה חלושים, כי ע"ז נכתב תאר חזק, אבל גבור על בעל הלב שמדתו להשתרר כל זולתו ולהכניעו (רנה"ו), ורוו"ה כתב גבור הוא בכח הגוף, אבל חזק הוא בעל יכולת מחוץ לגוף אף אם חלש הוא, כגון מלך חזק שיש לו חיל עצום וכיוצא:

(ו) וע"ז כתב הרמב"ן ז"ל, ואין דבריו נראין, והנה הוא מצדיק רשע, כי רז"ל ידעו רשעו בקבלה, ויפרש כי הוא גבור ציד להתגבר גם על החיות, ולצוד אותן, ואמר לפני ד' להפליג כי אין תחת כל השמים כמוהו בגבורה, וכן "ותשחת הארץ לפני האלהים" כי כל אשר לפניו בארץ נשחתו, כענין "ונכרתה הנפש ההיא מלפני" (ויקרא כב ג) כי בכל מקום הוא לפניו, וכן פי' הרלב"ג:

(ז) כמו שהבאתי למעלה הערה ב' מדרז"ל שהיה צד הבריות בפיו וממרד אותם מהש"י, ונקרא נמרד ולא "ממרד", כי לבסוף מרדו עליו ונהרג ע"י עשו, שהרג אותו ואת חנוך בנו (תיוב"ע למטה כה כז על הפ' איש יודע ציד):

(ח) כך היה משל הדיוט, כשהי' רוצים להלל איש גבור הי' אומרים דרך גוזמא שהוא כנמרד, וכן פי' הרלב"ג:

(ט) וע"ז כתב הרש"ד, ולא ידעתי היכן מצא לו בן ליפת ששמו אשור, והרד"ק פי' אולי היה מבני חם לפי שזכרו עם בני חם, או היה בן שם, כמו שאמר "בני שם עלם ואשור" (למעלה יו"ד, כ,) ועיין קרני אור:

(י) כן הוא (בפדר"א פ' יא) שחשב מן י' מלכים שמלכו מסוף העולם ועד סופו, הראשון זה הקב"ה, והמלך השני נמרוד, נמצא שהוא היה המלך הראשון:

(יא) ובן הוא בדרז"ל (חולין פט א) "נתתי גדולה לנמרוד, אמר הבה נבנה לנו עיר", ופי' רש"י ז"ל נמרוד מלך בדור הפלגה, וכן (בפדר"א פ' כד) אמר נמרוד לעמו הבה נבנה לנו עיר גדולה ונשב שם בתוכה פן נפוץ על פני כל הארץ וכו':

(יב) וכדעת יש אומרים שהביא למטה (יא י) כי שבעים הי' בוני המגדל, וסיים שם כי איננו נכון וקיבל דעת סדר עולם שבוני המגדל הי' לאלפים ולרבבות, וא"כ היה הוא מלך על כולם, ובשיטה ראשונה "ויש מחשבים אלה הנזכרים, ואומרים כי שבעים אנשים הי' בדור הפלגה, והנה מהנעשה עם בעל סדר עולם ששם הי' אברהם (ר"ל שאברהם היה בהפלגה, כמ"ש שהיה בן מ"ח שנה) והנה אין מספר להם

(יג) וכן פי' רוב המפרשים, כי על נינוה אמר, כמו שנאמר עליה (יונה ג ג) "גדולה לאלהים":

(יד) כן הוא דעת הרלב"ג, וכתב "היא העיר הגדולה שב אל רסן לפי מה שאחשוב כי הוא יותר ראוי לפי מנהג הלשון", וכן פי' הרד"ק:

(טו) כי עליהם היה הספור:

(טז) וכן כולם מצינו בכתובים שהן שמות ארצות, ובבני מצרים יש מקצת שלא מצינו בכתובים זכרונם כמו ענמים, לובים, כסלוחים, נפתוחים:

(יז) וכן כתב הרלב"ג "לודים ענמים, ושאר השמות הנמשכים להם הם כולם שמות משפחות נקראות בשם המקומות אשר ישבו בהן":

(יח) שנקראים על שם פתרוס הנזכרת (ירמי' מד א, שם שם טו, יחזק' כט יד, שם ל יד) והיא הנקראת טעבייד"א והיא ממלכה גדולה:

(יט) ונקראים על שם כפתור (דבר' ב כג):

(כ) וז"ל רש"י ז"ל: (למעלה ד יח) בפ' "ועירד ילד" יש מקום שהוא אומר בזכר "הוליד", ויש מקום שהוא אומר "ילד", שהלידה משמשת שתי לשונות, לידת האשה. וזריעת תולדות האיש, כשהוא אומר הוליד, בלשון הפעיל מדבר בלידת האשה, פלוני הוליד את אשתו בן או בת, כשהוא אומר ילד מדבר בזריעת האיש:

(כא) אין הכ"ף נוספת כאשר חשבו רבים, אך היא לנכח היודע המקום, ואלו היתה נוספת לא היה אומר כן בכל המקרא בואך בכ"ף:

(כב) ה"א בסוף התיבה משמשת במקום למ"ד בתחילתה:

(כג) הם משפחות ללשונותם שכל אחד מהם היה איש ללשונו ראש אמתו ומנהיגה כפי דבריו ומנהיגיו בארצותיו שלקחו כל אחד מחוז ידוע והושיב שם בני משפחתו ונעשו לגוים:

(כד) למעלה פ' ה' "איש ללשונו":

(כה) למטה פ' לא "למשפחותם ללשונותם", ובשיטה ראשונה "משפט לה"ק כאשר ישלים בזכר איש יחל ממנו, כמו "ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו, ואתן לעשו את הר שעיר" וגו' והנה השלים שם חם ויפת, והחל מיפת (למעלה פ' ב):

(כו) שממנו יצאו האבות, ויותר הי' חשוב תולדותיו מתולדות אחיו שהיה אבי כל בני עבר, ודעתו על עבר בן שלח בן ארפכשד, וכן פי' הרדי"א, וכן פי' הרש"ד, כי להיותו גדול המעלה כאשר גם חז"ל קבלו שנביא גדול היה, גם קיבלו שיעקב למד בבית שם ועבר, לכן אליו ייוחסו אנשי המעלה, כמו לאברם העברי (למטה יד יג) ע"ש עבר הנזכר שלמד שם דרכי ד' ומוסריו בעת ברחו מנמרוד ולא ע"ש עבר הנהר, וכן פי' הכוה"ק, ועיין קרני אור דעת רש"י ז"ל והרמב"ן ועיין (שמות א טז) בפי' הח' ז"ל ומה שביארתי שם שהח' ז"ל הביא שם שני הפירושים:

(כז) כי הוא היה אבי זרע הסגולה שהן פרי העולם:

(כח) כן הוא בכל הדפוסים וט"ס היא וצ"ל "וחם אבי כנען" או "וכנען אביו חם":

(כט) כבוד הוא לשם שהוא מעולה כאחיו שהיה אחי יפת הגדול, לכן פי' הח' ז"ל "שהיה יפת טוב" וכן דעת רש"י ז"ל שפי' "אחי יפת ולא אחי חם שאלו שניהם כבדו את אביהם וזה בזהו", והטעם שהיה נכבד כיפת שהיה גדול המעלה והשלימות, וכן תיוב"ע "אחוי דיפת רבא בדחלתא דהשם":

(ל) בעבור כבודו של שם:

(לא) שיפת הוא הגדול:

(לב) וכן הוא בג' (סנהד' סט ב), ומפרש על שהיה יפת גדול מכולם:

(לג) אחרי כי כן מפורש בכתוב "ויהי נח בן חמש מאות שנה, ויולד נח" (למעלה ה לב):

(לד) אחרי שמבואר ומפורש בהדיא בכתוב, בטח הוא בלי תוספות וגרעון, ולפי דעת הי"מ שמביא להלן לא דקדק הכתוב אם החשבון המרובה יבליע את המועט:

(לה) "ונח בן שש מאות שנה, והמבול היה מים על הארץ" (למעלה ו):

(לו) כי המבול היה שנה:

(לז) פי' אז נשלמו לשם מאה שנה, הא למדת שיפת היה הגדול, והיה גדול משם שלשה שנים:

(לח) וכן הוא דעת האחרונה של הרמב"ן, וכן הוא דעת הרדי"א שיהיה "הגדול" תואר לשם לומר שהוא אח הגדול של יפת, וכן פי' החזקוני, וכן פי' הרד"ק ועיין קרני אור:

(לט) והכתוב שאמר ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד, אינו מחויב שהי' לו חמש מאות שנה שלמים מבלי חסרון יום אחד, אלא שנכנס בשנת חמש מאות שנה אם מעט ואם הרבה:

(מ) והח' ז"ל יפרש עפ"י דעתו שבניסן נברא העולם:

(מא) בי"ז לחודש אייר:

(מב) וימים אחדים, ומה שאמר הכתוב בשנת ת"ר לחיי נח, כי יום אחד בשנה חשוב שנה:

(מג) כי שם נולד בסיון, ויחסרו לשם אותם הימים שהי' לנח יותר על צ"ט שנים כמו שביארתי:

(מד) ר"ל ובשנת המבול נגמר החשבון:

(מה) פי' להיות להם כשנולד ארפכשד:

(מו) כי בתחלת המבול הי' שם בן צ"ט שנים כמו שכתבנו, וכשעבר המבול היה בן מאה שנה, והיה שנה אחר תחלת המבול ותחל השנה השניה כמו שמפרש והולך:

(מז) מה שכתוב למטה (יא י) שנתים אחר המבול:

(מח) ופי' שנתים אחר המבול, אחר תחלת המבול, וע"ז כתב הרדי"א, צדקו דברי הראב"ע בזה, כי כבר ארז"ל שהחשבון המרובה בולע המעט, והכתוב שאמר ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד אינו מחויב שהיה לו חמש מאות שנה שלמים מבלי חסרון יום אחד, אלא שנכנס בשנת חמש מאות שנה אם מעט, ואם הרבה:

(מט) ר"ל לפירוש הזה, לא יתישב היטב מלת "אחר המבול" (למטה יא, י) ולכן אמר אחר חמשה חדשים מיום המבול שחסרו המים הרתה אשת שם:

(נ) כמו שכתוב למעלה (ח, ג) "ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום":

(נא) וטעמו אחר שהבינו באי התיבה שימלטו נזקק שם לאשתו והרתה:

(נב) ר"ל שנתים אחר המבול, וזה כשנחשוב השבעה חדשים של תשלום עיבורה של אשת שם שנכנסו בשנה השניה שאחר המבול, ונקרא ויולד את ארפכשד שנתיים אחר המבול, מעת ההריון ועד הלידה והיה אז לשם מאה שנה, וא"כ היה שם הגדול:

(נג) א) מ"א טו, א, ט, ב) שם כב נב, ג) מ"ב א יז, ד) שם ג, א, ה) שם ח טז, ו) שם ט כט, ז) שם יג י, ח שם יד כג, ט) שם טו א, י) שם יז א, וכן בעונש המרגלים נאמר "ובניכם יהי' רועים במדבר ארבעים שנה (במד', יד, לג) וידוע שלא הלכו אחר הגזרה כי אם ל"ט שנה, כי ענין המרגלים היה בשנה השנית לצאתם ממצרים, אלא שהכתוב זוכר תמיד החשבון הגדול: