(א) בסגול, הנקרא אצל המדקדקים הראשונים פתח קטן:

(ב) פי' שאינו נסמך לתיבה שאחריה:

(ג) פי' לתיבה שאחריה:

(ד) פַתח גדול הוא פַתח שלנו אַ, אף שלא יתכן סמיכת ענין בשם מספר המחובר אל המתואר אבל במלת אחד, כיון שהוא התחלת המספר שוה בסמיכות לשאר שמות:

(ה) פי' במלת אחת שהי' לו לומר אחדת, ועיין שמות טז כג, ובפי' הקצר שם לא טו ובביאורי שם:

(ו) עד לידת פלג, וזה כי ארפכשד נולד שנתים אחר המבול, ועוד חמש ושלשים שנה שלו, ושלשים של שלח בנו, וארבע ושלשים שנה של עבר בנו בהולידו את פלג, והנה סך הכל מאה ומעט מזעיר:

(ז) והיה נכון לפרש שאז נפלגה הארץ, יותר מאשר נבאר שההפלגה היתה בסוף ימיו, וכן כתב הרד"ק, כשנולד הי' מכינים הפלגה לפיכך קרא שמו פלג. וכן הוא בקדמוניות היהודים ליוסף הכהן ספר ראשון פרק ששי:

(ח) וכן הוא בלשון ארמית המורגל בתלמוד פלגא ופלגא" (פסחים עט ב) פי' מחצה על מחצה, פלגא עלי ופלגא עלך (שבת פט ב):

(ט) שהן מים הנחצים במקום זה פלג, ובמקום אחר פלג, לא כנהר שהולך ומימיו מחוברים, וכן הארץ נפלגה לאומה זו מקצתה, ומקצתה לאומה אחרת:

(י) שנקרא על שם שגלה כבוד בעת לידתו:

(יא) שנקרא כן בעת הולדו:

(יב) שבסוף ימי פלג נפלגה הארץ ועיין (למטה יא י):

(יג) ולא על שקול הדעת:

(יד) ועיין קרני אור שהבאתי מדברי סדר עולם שהיה בן מ"ח שנה בהפלגה:

(טו) פי' כי לא נתכוונו למרוד בהקב"ה, כי נח ושם ג"כ היו שם:

(טז) וכן הוא בסדר עולם (פ"א) יעקב שימש את אבינו אברהם ט"ו שנה, ואת שם נ' שנה:

(יז) וכן הוא דעת חז"ל, וכן פי' רש"י ז"ל (עיין מקורי רש"י): וכן הוא דעת הרס"ג (הקדמת האגרון צד נ"ב פ"ב 1891):

(יח) כי היתה שפת לשון הקדש, כי השמות האלה כולם נגזרים משמות או פעלים מונחים בלה"ק, כמו שהעיד הכתוב על כל אחד מהם, ובשיטה ראשונה "שפה אחת לה"ק והראיה אדם שנברא מאדמה, ושת כי שת לי אלהים, ונח, ולא כן בלשון ארמית וקדר, ואם דקדוק שלשתם קרוב":

(יט) וכן כתב הח' ז"ל בס' "יסוד מספר" "כי יש מלות משתנות בכל לשון כפי השתנות המקומות":

(כ) וכן ת"א דברים אחדים" "ממלל חד" ר"ל כקטן כגדול כפתי כחכם:

(כא) והמכוון מזה כי טעם "ודברים אחדים" הוא הסכמה אחת, וכן "להלחם עם יהושע פה אחד" (יהושע ט, ב) שפי' בהסכמה אחת, ולפי שהי' כולם מדברים שפה אחת, הי' יותר קרובים להיות בהסכמה אחת, וכן כשמסכימים בני אדם על דבר, נראין דברי כולם כאחדים:

(כב) פי' כי משם באו לשנער, ואמר הכתוב ויהי בנסעם מקדם, כלומר ממזרח שהם הרי אררט, וכן הסכים הרמב"ן ז"ל, על הפי' הזה, וכתב שר' אברהם יפה אמר, כי הם במזרח קרובים לאשור, שנאמר "והמה נמלטו ארץ אררט" (מ"ב יט לז, ישעי' לז לח) ונח ברדתו מן ההר נתישב בארצות ההם הוא ותולדותיו, וכאשר רבו נסעו משם אל הבקעה הזו:

(כג) מקום מישור בלי הרים, ובשיטה ראשונה "וימצאו בקעה שהיתה ראויה לדירת האדם, וידוע כי רחב בבל מהקו השוה, כמו חצי רחב היישוב, שהוא כחסרון כ"ג מעלות ושלשים חלקים מתשעים מעלות":

(כד) כי כתוב, "והרכסים לבקעה" (ישעי' מ, ד) הרי בקעה היפך הרכסים:

(כה) וכן פי' הרש"פ (יריעות שלמה ח"ג יריעה יט) "והוא גיא ארוך ההולך על פני כל אורך הגבעות שמשני צדיו, שנראה שלשלת הגבעות כאלו היא גוף אחד שנתבקע לארכו, ונעשה שם עמק כענין שנעשה לפעמים באמת ע"י רעד וחרידת הארץ":

(כו) והוא תוספות ביאור כמו "ויצום דוד צום" (ש"ב יב טז) וכן ונשרפה לשרפה:

(כז) פי' אעפ"י שבא הרבוי ביוד מ"ם שהוא סי' ל"ז כי היה ראוי להיות "לבנין" או "לבנות" שהנו"ן והתי"ו הם סי' לנקבות:

(כח) אפי"ה בא עם יו"ד מ"ם, כמו נשים ופלגשים, שבא ביו"ד מ"ם על לשון נקבות רבות:

(כט) הוא פי' על ונשרפה לשרפה, ואו"ת "ונוקדינון בנורא":

(ל) במקום אבן, כי אין אבנים בבבל, וידוע לפי עדות הסופרים הקדמונים, כי חומות בבל הי' של לבנים, וזה מפני שאין שם הרים ואבנים:

(לא) החמר שמצאו שם בבקעה היה להם תחת טיט לטוח בין הלבנים:

(לב) שהוא לשון נופל על הלשון:

(לג) וכתב הרד"ק, בהסכמתם זאת כנראה לא הי' נח ובניו, שם ועבר ויפת, כי חכמים וצדיקים הי', אלא שעל כרחם נטו אחרי הרוב שלא הי' חכמים לבנות העיר והמגדל, (ועיין "קרני אור" למעלה הערה יא):

(לד) העיר לשבת:

(לה) להיות צופים משם למרחוק:

(לו) שיהי' אור לרועים שינהגו מקניהם לרעות במדברות רחוק מהעיר, ויהיה להם המגדל לאות ולסימן שידעו לשוב אל העיר:

(לז) פי' תנה שרשו נתן וחסרה פ"א הפועל וה"א יתירה בסוף המלה:

(לח) אף מלת הבה שרשו "יהב", וחסרה היו"ד שהיא פ"א הפועל וה"א בסוף המלה, והוא על משקל הצווי ליחיד שישתנה ויאמר לרבים "הבו לכם עצה" (ש"ב טז כ) ולנקבה "הבי המטפחת" (רות ג טו):

(לט) ששרשו "יהב":

(מ) וישאר על מתכונתו בלי שינוי גם לרבים, וכן "הבה נלבנה לבנים":

(מא) לא ישתנה לפעמים ויאמר "הבא נא אבוא אליך", והרש"ד נתן כלל נכון בזה מתי דרכו להשתנות ומתי לא ישתנה עיי"ש, ורש"י ז"ל פי' כל הבה לשון הזמנה הוא שמכינים עצמן ומתחברים למלאכה או לעצה או למשא, עיין בפי' הח' ז"ל (שמות א י) ובביאורי שם:

(מב) פי' לפי מה שפי' למעלה שלא היתה כוונתם למרוד בהשי"ת א"כ למה עשו המגדל וכוונו שיהא ראשו בשמים, לז"א ואל תתמה ע"ז:

(מג) ונשאל זה השם לגובה האויר:

(מד) כאומרם פן נפוץ וגו':

(מה) שהשם דורש טובתם, והפיצם לטוב להם כדי שימלאו את הארץ כמו שיבאר הח' ז"ל למטה פסוק ז:

(מו) ובשיטה ראשונה "וירד ד' בעבור שהגזרות יורדות מן השמים אמר הכתוב ככה":

(מז) ופי' שם הח' ז"ל "תקיף, והעד שהוא רוכב שמים, ובגאותו שחקים, הטעם בגאותו הם עומדים" (פי' בכחו הגדול הם עומדים קיימים):

(מח) ופי' שם הח' ז"ל "וטעם היושבי בשמים כי כל הגזרות באות משם":

(מט) כי ידוע שאין אצלו ית' לא עליה ולא ירידה, כי הוא ית' אין לו מקום שיעלה אליו או ירד ממנו, אלא בדרך השאלה תיוחס אליו הירידה, להיות האדם שפל המדרגה בערך אל הבוי"ת, וכשרוצה להשקיף על מעשה בני אדם כנה הכתוב הענין הזה בשם ירידה ועיין "קרני אור":

(נ) קודם שירד, ובאורו וירד ד' וגו' בעבור שאמר "הן עם אחד:

(נא) ודעת הח' ז"ל, כי אין מוקדם ומאוחר בתורה, וכאלו נאמר קודם "ויאמר ד' הן עם אחד וגו'": "הבה נרדה" ואח"כ "וירד ד'" וזהו שאמר "וזה טעם וירד", וכיון שנאמר למלאכים הבה נרדה לשון הזמנה והכנה וכדרך שישמע אדם נאמר ג"כ וירד:

(נב) מתחלה למלאכים ואח"כ ירד:

(נג) והמה בעלי דת אחת, כי הי' כולם מסכימים בדעת אנשי הצבא"ה:

(נד) כי אין שנאה כשנאת הדת:

(נה) והם הי' כולם מסכימים בלשון:

(נו) המלך אחשורוש:

(נז) ושם פי' הח' ז"ל "ולא ישנה ממנהג אנשי לשונו אפילו לדבר בלשון אחרת":

(נח) הפתח שלנו אַ נקרא אצל מדקדקים הראשונים פתח גדול:

(נט) תיבת הַחִלָם הוא מפעלי הכפל מבנין הפעיל, והיה ראוי הה"א בח"פ, ולהרחבת אות הגרון שלאחריו נשמטה השו"א ונשאר הפתח לבדו:

(ס) שהיה ראוי להיות הה"א בשו"א ופתח, ולהרחבת אות הגרון שאחריו ננקד בפתח לבד:

(סא) שענינו לא ימנע מהם מהשלים כונתם, וכן תרגם אונקלס "וכען לא יתמנע מנהון", ורש"י ז"ל פי' שהוא לשון תמיה, וכן פי' הרש"ד והראוי "הלא יבצר מהם וגו' ונמצאים רבים שיחסר ה"א התימה או השאלה ויובן מהענין, ועיין קרני אור הערה כד:

(סב) עקרו קשור וכריכת דבר לעשותו חזק ומוצק, והתיחד לקשור חומות העיר לעשותה חזקה למנוע את האויב מלבוא עליה, ונופל גם על הערים המוקפות, חומה בצורה (ישעי' ב טו), קריה בצורה (שם כה ב) והערים בצורות גדולות מאוד (במדב' יג כח) תרגומו "וְקִרְוַיָא כריכן ורברביא" (כרך בארמית יורה חבור וקשור):

(סג) וזה פירושו:

(סד) אם לא נבטלם מלעשות:

(סה) ענין מחשבה:

(סו) "יזם" "וזמם" וענינם אחד:

(סז) וכן פי' רש"י ז"ל, בבית דינו נמלך מענותנותו יתירה, ובשיטה ראשונה "ויאמר ד' אל לבו, או אל המלאכים והוא הנכון, והעד שאמר אחריו נרדה, והנה אפר עצתם ואז יראוני":

(סח) עבר מבנין נפעל לנקבה נסתרת, אלא שהוי"ו מהפכתו לעתיד, ושב על מלת שפתם ור"ל נרדה ותתבלבל שם שפתם, ומשפטו וְנָבֵלָּה בדגש הלמ"ד בפלם נָסֵפָה אלי (יחזק' כו ב):

(סט) והיקלה המלה מהדגש על משקל וְנָבְקָה רוח מצרים (ישעי' יט ג) ורחבה וְנָסְבָה (יחז' מ"א ז) שמשפטם וְנָבֵקָה וְנָסֵבָה וכ"כ הרד"ק במכלל:

(ע) ותהי' הנו"ן למדברים בעדם וכן פי' רש"י ז"ל "נו"ן משמש בלשון רבים וה"א אחרונה יתירה כה"א של נרדה" וכן ת"א "ונבלבל":

(עא) והה"א נוספת:

(עב) וכשתחסר ע"פ:

(עג) משפטו וְנָבֵלָה:

(עד) רק שהוקלה המלה:

(עה) לד"ק הארבע תיבות האלו נוספות:

(עו) הזקנים שהעתיקו את התורה לתלמי המלך כמו שאמרו (מגילה ט א, מכילתא בא פ יד, ושנויה במס' סופרים בשינוי הנוסח קצת):

(עז) וכתוב שם כי תרגמו לו הבה נרדה, ואבלה שם שפתם, והוא עזר להח' ז"ל כנגד המדקדקים שאמרו שהוא מבנין נפעל:

(עח) ר"ל הזקנים שתרגמו ואבלה תחת ונבלה:

(עט) בפני עצמו, והשיג ע"ז הרדי"א, כי היותם שונאים זה לזה לא יחדש חידוש לשון ביניהם:

(פ) גם ע"ז השיג הרדי"א, כי הכתוב ייחס אליו ית' בלבול הלשון ולא השכחה, ומ"ש בג' (סנהד' קט א) "אויר מגדל משכח", ופי' רש"י ז"ל "שכן נגזר על אותו מקום שישכח ולכך הם עצמם שכחו לשונם", עיין ברדי"א שיפרש המאמר באופן אחר:

(פא) השפה ברורה שהיתה להם, וברוב הימים נעתקו המלות מענין לענין עד שנהי' הלשונות שנמצאים היום בעולם, ובשיטה ראשנה "ויפץ ד' אותם בלל לשונם שחדש כל משפחה לשון בפני עצמה, ויתכן שהי' כן בשנה הראשונה, או ספר הכתוב מה שהיה באחרונה אחרי דורות רבות, וספר לנו זה שנדע למה אין לשון אחד לכל":

(פב) כי היתה מכוונת הבוי"ת שלא ישארו במקום אחד, כי לא לתהו ברא את הארץ כי אם לשבת, ומן ההפצה הזאת נהי' שנתישבו בני אדם בקצוות הארץ, גם במדינות רעות ומשכלות, במקומות הקור והקרח הנורא, ובארץ ציה וצלמות, אשר יפלא בעינינו למה בחרו ראשי אומותם להתישב בארצות הרעות ההן, אך הוכרחו ללכת שמה בגזרת עליון, שהפיצם בזרוע עוזו על פני כל הארץ:

(פג) ויכול להיות שבנו אותה קטנה ממה שהחלו אותה, כי כת אחד מהם נשארו שם, אבל חדלו לבנותה גדולה כמו שהחלו:

(פד) ואין ספק שחדלו לבנות גם המגדל כי באין עיר מה יועיל המגדל:

(פה) בסוף ס' (יהושע כד ט) כתיב "ויקם בלק בן צפור מלך מואב וילחם בישראל" וגו', והתורה אמרה כי לא נלחם בם רק בקש להלחם, ויהושע דבר על מחשבת בלק, כי כן כתוב "אולי אוכל נכה בו" (במד' כב ו):

(פו) שחדלו ולא השלימו אותה, או שחדלו לבנותה גדולה כמו שחשבו ובנו עיר קטנה ונשארו שם איזה כת:

(פז) המלה בבל מורכבת משתי מלות וענינה בָא-בֵל, כלומר בא להם הבלבול מן השמים, ובל הוא שם בתשלומו "בלל", כמו "קן" מן "קנן" "וחן" מן "חנן" והדומים להם, רק שבא כאן סֶגל תחת הצירי אביו, כמו שמצאנו גם במשקלים השלמים סֶגל תחת צֵרי, כמו "אז לָחֶם שערים" (שופ' ה ח) שהראוי לָחֵם:

(פח) וחסר אל"ף במלת בבל, כי ענינה באל"ף בא-בל:

(פט) שמשמעו בא-גד:

(צ) ויקרא שמה במה (יחז' כ כט) ועיין שרשי רד"ק שרש במה ולמטה ל, יא:

(צא) ושם פי' שנתים אחר המבול אחר חשבון ראשית המבול, ועיין למעלה יו"ד כ"א קרני אור הערה יג:

(צב) וכדעת הסד"ע שהביא (למעלה יא א):

(צג) ולכן נקרא פלג ביום שנאסף שתרגומו חצי, שחי רק החצי מימי אבותיו, ובשיטה ראשונה "וי"א כי מלך היה פלג, ובימיו נפלגה הארץ, ויש לפרש כי נפלגו ימי האדם כי הדורות לפניו, והם הבאים אחר נח חי' כמו חמש מאות שנה, והוא חי חצי זה, וככה הדורות הבאים אחריו":

(צד) רל"ט שנה:

(צה) שרוג חי ר"ל שנה:

(צו) רעו בנו, ובאמת אין לנו לבדות טעם לשם זה אם הכתוב מפרש בפירוש כי בימיו נפלגה הארץ:

(צז) עיין (למעלה יו"ד יא יהל אור הערה י"ב):

(צח) וכן פי' (למעלה יו"ד יג) כי הם שם מדינות:

(צט) והם הי' ג"כ שם:

(ק) שההפלגה היתה בסוף ימי פלג ולא בהתחלתה, ובשנים רבות נולדו בנים רבים:

(קא) וזה אמר הח' כנגד האומרים ששבעים הי' בוני המגדל:

(קב) ולדעת הח' ז"ל פי' גבול כשדים, והיא המדינה שמשלו עליה הכשדים:

(קג) כאן נשמטה שורה אחת בעבור שהמעתיק טעה בראותו ב' פעמים מלת "אור כשדים" בראש שתי שורות, ותשלום הלשון בכ"י יש"ר כך "ואברם נולד במקום נקרא אור כשדים, ואור כשדים יש אומרים בקעת כשדים, כי על זה אמר הכתוב וימצאו בקעה, וכן בארץ מולדתו באור כשדים, וכמוהו "על כן באורים":

(קד) ופי' הח' ז"ל גם שם שפי' "גבולות" והם גבולי מדינות העמים, וכן בסוף הפ' שם "באיי הים שם ד' אלהי ישראל", הביא הח' ז"ל שם הראיה וכתב "וכן אור כשדים, גבול הכשדים והיא המדינה כולה שמשלו עליה הכשדים והוא ארץ מולדת הרן":

(קה) מקודם:

(קו) כי כן כתוב (למטה כב כ) "הנה ילדה מלכה גם היא בנים לנחור אחיך" ובפ' כב "ואת כשד ואת חזו ואת פלדש ואת ידלף", ויהיה פי' אור כשדים שהיום נקרא אור כשדים, כי באותו הזמן לא נולד כשד שיקראו בנים כשדים:

(קז) על שם כשד:

(קח) שלדעתו הוא מוסב על כולם גם על אברהם:

(קט) פי' שלא נקרא ע"ש כשד ולא היה לו שם אחר, אלא הכשדים עשו אור ר"ל תנור:

(קי) ודברי רז"ל (ב"ר פ' לח יג) הביאם רש"י ז"ל ידועים, ופי' אור אש, וא"כ נקראת העיר ההיא אור על שם הנס שנעשה בה לאברהם שהשליכו נמרוד לכבשן האש והצלו האל, וכתב רנה"ו, ודבריהם קבלה כי מה טעם לא אמר אש, ולא מצינו שריפה בכל המקרא בלשון אור, והרמב"ן ז"ל יפרש מדרז"ל שהן מלשון אש כפשוטו:

(קיא) אין אומרים על פניו אלא כשהדבר גורם צער ונזק או כעס למי שרואה אותו כמו כאן שהאב מצטער בראותו מיתת בנו, וכן על פני אהרן אביהם (במד' ג ד) שאינו דבק עם ויכהן אלעזר ואיתמר, אלא עם "וימת נדב ואביהוא" (כפי' הרמב"ן) וכן על פני כל אחיו ישכון (למטה טז יב) על פני כל אחיו נפל (למטה כה יח) הכוונה שנתישב במקום שבחר לו גם נגד רצון אחרים ועל חמתם (שד"ל):

(קיב) ושתיהן בנות הרן, כי אם יסכה אחרת, מה טעם שיזכיר הכתוב יחס אשת נחור, ולא יחס שרי הגבירה אֵם המלכות, ועוד למה זכר יסכה שלא מצינו ממנה דבר בכל התורה:

(קיג) כי בדרך הפשט אין זה נכון, וגם למה אמר בת הרן, ולא אמר בנות הרן?

(קיד) ותהי שרי עקרה אין לה ולד (למטה פ, ל) ובשיטה ראשונה "וטעם אין לה ולד, שלא יתכן להיות לה ולד, בעבור שחדל לשרה אורח כנשים, והולד כולו מדם האשה בראיות גמורות, ופירוש עקרה כרותת שרש ועקר על דרך "ושרשך מארץ חיים":

(קטו) וראיתם מן הפ' (למטה כ יב):

(קטז) ונראה שלדעתו אין הרן שבכתוב זה הרן אחי אברהם, כי אמר שאם היתה שרי אחות לוט היה הכתוב אומר, ואת שרי בת בנו, כאשר כתוב על לוט, וכן כתב הרדי"א שלא היה אותו הרן בן תרח ואחי אברהם, כי הוא לא הוליד רק לוט, אבל היה הרן אחר אבי מלכה ואבי יסכה:

(קיז) בעבור שכתוב כאן ויקח תרח את אברם בנו, ואת לוט בן הרן, ולא הזכיר כאן נחור, ע"כ הוצרך לפרש שנחור בנו הלך בתחלה אל חרן:

(קיח) ויצא מרצונו והתישב בחרן, כי מצינו שחרן עיר נחור, ולא מצינו שיצא נחור מאור כשדים לבד במלת "ויצאו אתם" (למטה פ' לא) רמז לנחור וביתו, ולא נאמר בפירוש, ורש"י ז"ל פי' "ויצאו אתם" "ויצאו תרח ואברם עם לוט ושרי" ולא זכר את נחור:

(קיט) שילך אל הארץ שיראה לו:

(קכ) הח' ז"ל קצר בפירושו וסמך על המבין, כי הוא כתב, ואח"כ בחודש הראשון, גזה הפסוק כתיב (בשמות מ יז) כאשר ציינתי בפי' הח' ז"ל ואין כונתו על הפסוק הזה, אך כונתו על הפ' "ויהי ביום כלת משה" הכתוב (במד' ז א) שהיה בחדש הראשון בשנה השנית ועיין "קרני אור":

(קכא) פי' כי לא היה זה בדעתו עד שצוה השם ללכת שם:

(קכב) היא עיר בארץ ארם נהרים מעבר לנהר פרת, וקרובה אליו כמו עשר פרסאות, ולד"ק נגזר מן "חרר" כענין "ושכן חררים במדבר" (ירמי' יז ו) כי כן הוא מחוז חרן:

(קכג) כשהגיע לחרן לא מצא בלבו לצאת מארצו לגמרי, וישב בחרן שהיא על הספר וקרובה לארץ כנען כדי שיהיה קרוב לאברהם, וישב שם עד שמת, ואברם הלך לו אל ארץ כנען במצות האל עליו. ובשיטה ראשונה "ואמר וימת תרח בחרן אעפ"י שלא מת רק אחר צאת אברהם מחרן כמו ששים שנה להשלים ענינו, כי כן דרך המקרא":

(קכד) וכן הוא בפס"ז (ברא' יב א) "והעיקר כי מוקדם ומאוחר הוא, וזה שאמר הכתוב לך לך מארצך בעוד תרח באור כשדים, היה הדבור אל אברהם לך לך ואעפי"כ תרח יצא עמו ומת בחרן אחר זמן":