(א) ס' היסוד, לא נמצא אצלינו, ויש שמסופקים במציאותו, עיין ברשימת ספרי הח' ז"ל, ודקדוק וַיַעַל פי' בס' צחות שער בנין פעל עיי"ש, ושרשו עָלָה מנחי ל"ה ומשפטו בקל וַיִעֶל ע"מ וַיִפֶן כה וכה (שמות ב יב) ובהפעיל וַיֶעֶל ע"מ וַיֶפֶן זנב (שופ' טו ד) ולהרחבת אות הגרון יבא בפתח בקל והפעיל, ויובן מן הענין, כי וַיַעַל אברם, הוא קל עומד ויעל עולות (למעלה ח כ) הפעיל יוצא, ועיין בנתה"ש שהאריך לבאר זה:

(ב) ואו"ת "תקיף" וכן תרגם יוב"נ והם תרגמו לפי הכוונה:

(ג) וכן פי' רש"י ז"ל "טעון משאות", ומזה "ואת הכבודה" (שופ' יח כא) ופי' רש"י ז"ל גם שם, משאות כל דבר שהוא כבד בהליכתו, שאינו יכול לרוץ אם ירדפו בני המקום אחריהם, וז"ל הרד"ק ז"ל שם בפירושו "ותרגומו קנינא כתרגום רכוש שהוא ג"כ כולל קנין האדם כלים וכסף וזהב ושאר מטלטלין":

(ד) וכן "יכבדו בניו ולא ידע" (איוב יד כא) ר"ל יכבדו בעושר, ההיפך מן "ויצערו" שלאחריו, וכמו "והכבדתם ולא יצערו" (ירמי' ל יט):

(ה) ע"כ אומר ואברם כבד, כי הוא היה כבד מצד מקנהו, ורכושו שהיה רב וכבד מאוד, וכן "כאלה נובלת עליה" (ישעי' א ל) מצד עליה שהם נובלים יאמר על האלה שהיא נובלת, ומלת במקנה כולל צאן ובקר וחמרים וגמלים ואתונות שזכר למעלה (יב טז) כמו "הנה יד ד' הויה במקנך" (שמות ט ג) "וימת כל מקנה מצרים" (שם פ' ו) ונזכר שם סוסים וחמורים וגמלים, ובקר וצאן, כי כן יקראו כל הבע"ח שהן למאכל או לעבודת האדם, לפי שהן מקנת כסף:

(ו) ולולי שפרט כן היה אפשר לטעות ולפרש כבד, מן "וידי משה כבדים" (שמות יח יב) "ועיני ישראל כבדו מזוקן" (למטה מח יו"ד):

(ז) מסע אחר מסע, והיה מתנהל לאטו, לפי שהיה כבד מאוד במקנה, והיתה הליכתו נחלקת במסעות הרבה, שהיה נוסע ושוהה וחוזר ונוסע, וכן היה מסע הרועים הנוסעים ממקום למקום בכלות המרעה ממקום הראשון:

(ח) כי מצרים בנגב והנוסע ממנה הולך לצפון:

(ט) והוא שכתב "מנגב ועד בית אל" ועיין ביאור רש"ד:

(י) הוסיף לבאר עוד להודיע כי לא נטע אפילו במקום אחר באותו ההר אלא באותו מקום שעשה שם המזבח בראשונה:

(יא) ויקרא שם פעם אחרת בשם ד', כמו שתרגום אונקלוס "וצלי תמן אברם בשמא דה'":

(יב) ר"ל אהל:

(יג) שיבוא מן קֹדש קֳדָשִים ומן חֹדֶשׁ חדשים ויבוא האל"ף בקמץ חט"ף:

(יד) וזה המשקל בלשון יחיד, הוא נמצא כן בכל המקרא:

(טו) כמשקל בַקָדָשִים לא יאכל:

(טז) פי' והנה מצאנו ואֹהלים בחולם, על משקל כּוֹכָבִים גוֹרָלות, אם נרצה לומר ממנו לשון יחיד, נצטרך לומר אהל בקמץ תחת ה"א על משקל כּוֹכָב גוֹרָל:

(יז) אעפ"י שלא מצאנו אֹהל בכל המקרא, וכן כתב הרד"ק ור"ש ן' מלך, כי זה שבא האל"ף בחולם על משקל גֹרָל כֹּכָב שהמקובץ מהם גוֹרָלוֹת כּכָבִים ואף כי לא נמצא במלת אהל משקל זה בכתוב:

(יח) מלה זאת תאמר על שנים כמו כאן:

(יט) ותאמר על רבים כמו "ויענו כל העם יחדיו" וכתב הרד"ק בשרשיו שרש "יחד", הוי"ו יחדו הוא סימן הרבים על יחיד, כמו עליו, אליו, ואעפ"י שאין בו יו"ד ברוב, הרי מצאנו "עלו בשמים ירעם" (ש"א ב י) בלא יו"ד (וכתב רא"ב בנימוקיו כן הוא בכתיב, אבל הקרי הוא ביו"ד) וכן יחדיו נמצא ביו"ד שלשה (ירמי' מו יג, שם שם כא, שם מט ג) ולפי שנתקבץ בו היחידות והרבוי נאמר כן (וכתב רא"ב בנימוקיו שנמצא מלת יחדיו על נקבות רבות, כמו "ואנחנו יחדיו אין זר אתנו בבית" (מ"א ג יח) ע"כ). וההבדל בין יחדיו ליחד, יחדיו מורה שווי בין שני הדברים ויבוא להורות ששניהם שווים, או שהם באותו ענין שהם מדברים בו כאלו הם שוים, "הרה ויולדת יחדו" (ירמי' לא ח)"בחורים וזקנים יחדו" (שם שם יג) כאלו כולם שוים, וכן "וילכו שניהם יחדו" (למטה כב ח) בעצה אחת ובדעה אחת, כלומר הלכו להקריב עולה (עיין רש"י ז"ל) וכן "הילכו שניהם יחדו בלתי אם נועדו" (עמוס ג ג) שפי' בעצה אחת ובדעה אחת, יחד מורה חלוק בין שני הדברים, "יחד עשיר ואביון" (תה' מט ג) "יחד כסיל ובער יאבדו" (שם שם יא) אעפ"י שיש יתרון רב לאלו על אלו, ויש יחד שהוא למעט כמו "אנחנו יחד נבנה" (עזרא ד ג) למעט צרי יהודה ובנימין, ולא תמצא כמוהו ביחדו:

(כ) הח' ז"ל יאמר שמלת יחדו זרה, ובאמת היא קשה בדקדוקה, והנה הוא כדרך כל או"ו שבמקרא שמורה רבוי לצירוף היחיד, והטעם בעבור התחבר פרטים יחידים רבים לצירוף יחיד, ע"כ נאמר יחדו והטעם כמו יחיד, ועיין הערה הקודמת מה שכתבתי בשם הרד"ק, והאהל יוסף יפרש "כי מלת יחדיו פעמים נכתב ביו"ד, ופעמים בלא יו"ד, והנה יו"ד יורה שהוא כנוי לשון רבים אל היחיד, והנה ויענו כל העם יחדיו, אין פי' שיענו כולם קול אחד, רק כל יחיד ויחיד מהעם עונה ככה, פי' כל העם ענו כולם כאחד כמו יחיד העונה, וכאן פי' לשון שנים יחד, לא יכלו לשבת יחד, ור' חיים צבי לערנער כתב, נ"ל להגיה, ואין פירוש יחדו רק כמו יחד", כלומר שאין הבדל בין יחדיו, ובין יחד בלא וי"ו, כי הוי"ו איננו לכנוי, כ"א מנהג הלשון, כמו יו"ד של "בלתי" "זולתי" וכדומה, ולכן נמצא "ואנחנו יחדו" (מ"א ג יח)":

(כא) כצ"ל, וכן הגי' בגמ"ט, ובקצת ספרים נכתב "כרעיו" וט"ס הוא, והוא לשון הפי' "יגיד עליו רעו" (איוב לו לג) ופי' חברו, ור"ל כטעם חברו הכתוב למעלה (יב ו) שהוא ג"כ, במלת אז:

(כב) ר"ל כי בפ' נח בזכרו בני כנען לא נזכר שם פריזי, יתכן שאחד מהנזכרים שם הוא הפריזי ולו שני שמות, כמו בן שמואל, וכמו שאבאר, ובס' (שמות ג ח) כתב הח' ז"ל שהפריזי הוא צידון:

(כג) פי' שנזכרו בפסוק "וכנען ילד" (למעלה יו"ד טו) כי אחד עשר בנים הי' לכנען כמו שכתוב שם:

(כד) פי' כי בש"א (ח, א ב,) כתוב "ויהי כאשר זקן שמואל, וישם את בניו שופטים לישראל, ויהי שם בנו הבכור יואל, ושם משנהו אביה, שופטים בבאר שבע", ובדה"א (ו יג) כתוב "ובני שמואל הבכור וַשְנִי וַאֲבִיָה, והנה וַשְנִי הוא יואל האמור (בש"א ח ב) ובשתי השמות היה נקרא ועיין רד"ק שם:

(כה) המג"ט יגרום "ושלשה לאבי אביו", ואמר אבי אביו בדרך קצרה, כי לפי האמת הוא אבי אבי אביו של שמואל, והנה בש"א (א א) כתוב "אלקנה בן ירחם, בן אליהו, בן תחו, בן צוף אפרתי" ובדה"א (ו יב) כתוב "אליאב בנו, ירחם בנו אלקנה בנו", ושם באותה פרשה (פסוק יט) כתיב "בן אלקנה בן ירחם בן אליאל" והנה קחשיב שלשה שמות אליהוא, אליאב, אליאל:

(כו) ושרשו ימן, ופי' אימין את עצמי ר"ל אלך אני לצד ימין, וכן פי' רש"י ז"ל:

(כז) כלומר בקריאת המלה וְאַשְמְאִילָה:

(כח) ושרשו שְמאֹל:

(כט) פסוק הוא (ביחז' כא כא) "התאחדי הֵימִינִי השימי הַשְמִילִי" בלא אל"ף שמאל, וכתב ר"ש ן' מלך כי איננה עיקרית, כי אם למשך וכן כתב הרד"ק:

(ל) והוא מקום מרעה הכבשים ושאר הבהמות

(לא) כי פעמים יכפלו המלה ויהי' שרשו ככר:

(לב) ופעמים יסירו הכפל כמו "כר נרחב":

(לג) מקוצר מן בבת:

(לד) אמר כי "כֻלָה מַשְקֶה", כֻלָה הוא לשון נקבה, מַשְקֶה בסגול הוא לשון זכר:

(לה) אמר "תאכלהו" עתיד נסתרת בכנוי, ומלת "נפח" עבר נסתר לזכר:

(לו) מקור מבנין הכבד:

(לז) ונסע מן המזרח למערב:

(לח) נטה אהליו ממקום למקום, ולא קבע לו מקום עד שבא אל סדום:

(לט) והרלב"ג פי', רעים זה לזה, וחטאים לשם ית', וכן הוא בפס"ז "רעים אלו לאלו":

(מ) ושם בפסוק נ' יאמר "ותגבהנה ותעשנה תועבה לפני" הנה ביאר שהיו רעים לבריות וחטאים לשמים ושניהם מפורשים בפ' וירא, בענין ממונם מה שהי' רע בעיניהם קבלת האורחים, ובענין גופם מה שאמרו "הוציאם אלינו ונדעה אותם" (למטה יט ה):

(מא) פי' כי לא בא לידי מעשה עד שהנחילה השם לבניו:

(מב) ושם ג"כ בדבור, ועיין מה שפי' הח' ז"ל שם, ומה שתרגם יוב"ע:

(מג) ואין זה אילון מורה שזכר למעלה, כי אותו היה מישור אחר, ושם בכל המקום מורה, וזה היה מישורים שנים, או יותר הי' לאדם אחד הנקרא ממרא אחי אשכול ואחי ענר והי' בגבול חברון: