(א) וכן ת"א בנבואה וכן תרגם ירושלמי "פתגם "נבואה":

(ב) וכאשר הייתי מגן לך והצלתיך, כן אנכי מגן לך מהם ומאחרים שלא יוכלו להרע לך, ועיין מורה בפי"ח מהחלק השלישי:

(ג) וכמו שאמר, שכרך הרבה מאוד", שכר עמלך בצדקתך ויושר לבדך הרבה מאוד למעלה ממחשבת כל לב, שעל זה יורה מלת מאוד:

(ד) וכן פי' למעלה (יד יח) "בעבור שהתנדב להושיע אשר נשבו":

(ה) דעתו שהיו"ד נוסף במלת ערירי כמו שנוסף במלת אכזרי:

(ו) כי צ"ל עריריים בשתי יודי"ן הראשונה יו"ד היחס, והשניה על הרבים ותחסר היו"ד הראשונה, וכן כתב בס' מאזנים באות חירק "וימצא נוסף ולא יכול אדם להסירו כמי "ערירי" "פנימי" כי אינם כמו אכזרי (שתוכל לאמר אכזר בהעדר היו"ד) ויהיה הפי' "וסר ממלת ערירים יהיו", היינו שסר היו"ד ממלת ערירים שהוא ברבים, ובנפרד לא יסור לעולם, שלא תוכל לומר "עריר" כמו "אכזר":

(ז) "בְלָא וְלָד" וכן ת"א בפ' "ערירים ימותו" "ערירים יהיו" (ויקרא כ כא) וכן תיוב"ע "בְלָא בְנִין":

(ח) והרימות מכס לד' (במד' לא כח) מן "כסס":

(ט) ושרשו "שקק":

(י) וענינו מן "שוק" כלומר הולך ובא כמו "דוב שוקק" (משלי כח טו) והנה שני שרשים בענין אחד, ומשק ושוקק ענינם הליכה במהירות ובתמידות, וטעמו האיש שכל עניני הבית הולכים ומתנהגים על ידו, ואו"ת "בַר פַרְנָסָא הָדֵן דִבְבֵיתִי":

(יא) פסוק הוא (בישעי' מא ז) "אמר לדֶבֶק טוב הוא" שהוא בסגל מגזרת השלמים, כן משק, גם מכס, שהם מהכפולים כולם בסגל, וכן פי' הח' ז"ל (שמות יב ד) על מלת במכסת, "כי הוא מפעלי הכפל והכפל חסר ממלת במכסת, גם מן המכס":

(יב) פי' שהוא אליעזר בן דמשק:

(יג) ההולדה, ובמקח"מ הגי' "רמז לאבר":

(יד) קרוב למעים ושוכן עליהם:

(טו) שפי' מענין זכות:

(טז) וכן אמר הכתוב "צדק ומשפט מכון כסאיך" (תה' פט טו) ובאמרו אחים ר"ל פי' אחד להם:

(יז) והיא התכונה לפתוח את ידו לעני

(יח) למעלה (יא כט, יב, א ):

(יט) ודעת הרמב"ן כי בחרן בא אליו הדבור לך לך מארצך כאשר הבאת במקומו:

(כ) כי הוא דבר סכנת נפשות לעשות מלחמה להוריש את הכנעני, ולחזק לבו שאל אות:

(כא) ששאל ג"כ אות בענין המלחמה (שופ' ו לז) אע"פ שהאמין בדבר השם, כי הוא היה מדבר עמו ולא נענש:

(כב) עוד טעם אחר לשאלו אות, אם היה שבועה לא היה מצטרך לאות:

(כג) כי השבועה היה בלתי תנאי הן שיהי' ישראל צדיקים, והן שיהי' רשעים:

(כד) כי רק הנבואות הם על תנאי, כמו שמצינו (ויקרא ג ד) אם בחקותי תלכו, ונתתי גשמיכם בעתם", ומצינו שאם לא יעשו ישראל המצות נעצר הגשמים, וכן "אם ישמרו בניך בריתי" (תה' קלב יב) "אם ישמרו בניך את דרכם" (מא ב ד) וע"כ היה אברם מתירא, אולי יחטאו בניו ולא ינחלו את הארץ לכן שאל אות, וכרת ברית אתו, אבל על הזרע שיהיה עתה בקרוב לא יתכן כריתת ברית, שאינו כי אם על ד ר העומד לדורות:

(כה) כי אין עון בשאלת האות:

(כו) וכן פי' רש"י ז"ל (מב"ר פ' מד), וכן ת"א "עֶגְלִין תְלָתָא וְעִזִין תְלָתָא וְדִכְרִין תְלַת": וכן פי' הרד"ק בפי' על התורה, ובשרשים שרש עגל "כי אין לומר בת שלש שנים, כי בת שלש שנים תקרא פרה":

(כז) וכן תיוב"ע, עֶגְלָה בְרַת תְלַת שְנִין, וכן פי' הרלב"ג וכתב "והנכון שצוה לקחת אלו הבהמות כשהגיעו לג' שנים, כי אז הם בשלמותם לפי עניינם בעצמם":

(כח) הכבש הגדול יותר מבן שנה יקרא איל והוא הזכר במין הכבשים ובארמית "דכרא" וכן ת"א "ודכרין":

(כט) וכן ת"א ובר יונה" שפי' הרך במין היונה, כי מהכתוב לא נוכל לידע איזה מין מהעופות היה הגוזל, כי כל קטני העופות יקראו גוזלים, כמו שאמר על בני נשר "על גוזליו ירחף" (דבר' לב):

(ל) עגלה עז ואיל:

(לא) תר ובן יונה:

(לב) והם הנדרסים ואינם דורסים ויש ביניהם שתוף בטבע, והנקבה מהם לא תזקק לזכר אחר מות בעלה ומן המינים האלה יצוה לזרעו להקריב:

(לג) העגלה והעז והאיל:

(לד) ופי' שם הח' ז"ל "הרי נדוד" וכוונתו מונדים ומפורשים:

(לה) כן היה דרכם לעבור בין הבתרים בכריתת ברית.

(לו) בברית קרוי בתר, ובשאר ענינים קרוי נתוח, "ונתח אותה" (ויקרא א ו), גם מלת "ברית" כמו הפוך "בתר" לדעת ר' יוסף זארק בעל רב פעלים:

(לז) כמו איש מלחמה, והוא תואר לאיש של רֶשַע:

(לח) חוברות אשה אל אחותה כנפיהם (יחז' א ט):

(לט) וגם בדברים שוים ודומים שאין בהם רוח חיים:

(מ) שעורו בתרו של כל איש נתן לקראת רעהו, כי גם הבהמה תקרא איש. כמו שכתוב "שבעה שבעה איש ואשתו" (למעלה ז ב):

(מא) כוונתו לאמר כי מלת איש עצם הדבר, שאם לא כן לא היה אומר איש בבהמה כמ"ש באדם כי שנים המה האדם והבהמה, והיה לו לשנות בבהמה, אם לא שמלת איש עצם הדבר

(מב) כי גם הם הי' שחוטין לקרבן, אבל לא בתר אותם, כי בכל עוף הקרב נאמר "לא יבדיל":

(מג) כן פי' הח' ז"ל (למעלה ז יד) ע"פ "כל צפור כל כנף" "צפור שם כלל לאשר יש לו כנף" וכן פי' בס' "יסוד מורא" (שער ב) "ואת הצפור לא בתר כולל תור וגוזל":

(מד) והוא שם כללי לכל עוף הדורס, ולכן כתב "וישב, אותם" בלשון רבים:

(מה) עיין רש"י ורד"ק שם, והמבאר רש"ז יביא דעת געזעניוס, כי עיט נאמר גם על החיות הדורסות וחומסות בחזק:

(מו) והם הפגרים השלמים, וכן דעת הרד"ק, כי לא יאמר על הבתרים אלא על הפגרים והם השלמים שהם התר והגוזל, כי לא יאמר פגר, גוף או גויה, אלא על השלם. כמו כפגר מובס" (ישעי' יד יט) "פגרים מתים" (שם לז לו) גוית שאול" (ש"א לא יב) וכן ת"א "עַל פַגְלַיָא" וכן דעת רש"י ז"ל לפי גי' הס"א ועיין "קרני אור":

(מז) כי שרשו "נשב":

(מח) פי' הוא גרוש ושלוח העיט מהפגרים, כי אברם היה מנשב אותם ומפריחם מעליהם, ומלת "אותם" תשיב אל העיט, כי רבים הי', ויהיה פי' וירד העיט ע"ש המין:

(מט) מלשון נשיבה והפרחה:

(נ) אברם השיב על הפגרים ע"י נענוע, עם איזה דבר המניע את האויר להבריח העיט מלבוא עליהם, ע"כ "אותם" מורה על הפגרים, והם רבים, והציל אותם מלירד העיט עליהם, וכן פי' דעת זקנים מבעלי התוספות "אברם היה מניף בסודרו שלא ישלוט בהם העיט עד הערב:

(נא) כי בעבור שכתוב "ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם", גם כתוב מקודם זה "ויוצא אותו החוצה, ויאמר הבט נא השמימה וספור הכוכבים", שהיה בעת הכוכבים נראים, הנה זה ראיה שהיה המחזה בחלום, ולקח לו את כל אלה ביום המחרת אחר שהקיץ וכן פי' הרד"ק:

(נב) וכן פי' הח' ז"ל (למעלה ב ה) בפ', וכל שיח השדה, "כי בעבור שנמשל האדם לעץ השדה על כן נמשלו בו, כמו שיח וניב וסעיף ובד ואמיר וסרעף שהן משמות העץ":

(נג) והוא הנולד במדינה שלא בא ממדינה אחרת לכאן, לפיכך נקרא אזרח, ע"ש התחלת התגלותו וגדולו, שתחלת צמיחתו היה כאן לא במדינה אחרת, ועם זה בן אומה ידועה מגזעה ומשרשה בנגוד לשם גר:

(נד) ופי' הח' ז"ל שם "וטעם אזרח כאלו בעל ענפים רבים, וכמוהו מי שיש לו משפחה רבה והפך זה הגר, כי הוא כמו גרגיר נכרת מהעץ":

(נה) פרי קטן, ויתכן שהם הזיתים שמניחים בראש האילן שיתיבשו, "שנים שלשה גרגרים בראש אמיר" (ישעי' יז ו):

(נו) כי יש להתבונן מזה עיקרים גדולים מלשוננו:

(נז) (ובשמות יב מ) "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה", הוסיף שלשים על האמור פה, לפי שכלל בהם ימי גרותו של אברהם בארץ לא לו, ותחלת ימי גרותו מיום צאתו מאור כשדים, ומעת צאתו משם עד שנולד יצחק שלשים שנה, ומשנולד יצחק עד שיצאו ישראל ממצרים ת' שנה:

(נח) פי' שזה מוסב על הגזירה, שהשם אמר לאברהם שנחשבו שני הגירות לזרעך מיצחק, והגזירה היא מהיום:

(נט) פי' בני ישראל יהי' להם עבדים, וכן תיוב"ע דיפלחון להון" ככל לשון עבדות שאינו קשור עם בי"ת שחוזר על העובד, ועיין קרני אור:

(ס) וכן פי' הרד"ק "כי כן הוא דרך הלשון בכנוי המיתה":

(סא) פי' שלא תראינה עיניך בכל הצרות האלה אשר תקרינה לבניך:

(סב) עיין בפי' הח' ז"ל (איוב מב טז):

(סג) הקדמונים אמרו עשרה דורות מאדם עד נח, וכן עשרה דורות מנח עד אברהם:

(סד) וברבוי על הרוב ע"מ נקבה דורות:

(סה) והחולם והשורק מתחלפים, ונמצא רק פ"א במקרא, ופי' שם הח' ז"ל, כמו לגור בלשון ארמית, בארמית שבמקרא בהשאלה "תחתוהי תדור חיות ברא" (דניאל ד יח):

(סו) משך תקופת חיי האדם בארץ ויש ארוך ויש קצר כי שנות הדורות אין מספרם שוה, עיין בפי' הח' ז"ל (שמות א ו) ובביאורי שם:

(סז) באו וירשו את הארץ, כי לא החל השעבוד עד אחר מות יעקב וכל הדור כמפורש בפ' ואלה שמות:

(סח) הדור הרביעי מבאי מצרים:

(סט) והדור הרביעי התחיל מעת ירידתם למצרים:

(ע) ובני אהרן ומשה שהם דור רביעי הי' מבאי הארץ:

(עא) כי העונש יקרא עון, ופי' עון האמורי, עונש עון האמורי, ועונש העון יקרא עון, ופי', גדול עיני מנשוא, עונש עוני, וכמו כן עונש החטאת יקרא חטאת כמו, זאת תהיה חטאת מצרים (זכרי' יד יט):

(עב) לפי שהיה החזק שבשבעה גוים.

(עג) סיחון ועוג שני מלכי האמורי (דבר' ד' מז, יהושע ט יו"ד):

(עד) כמפורש (יהושע יו"ד, ה):

(עה) וראש הפסוק "ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם", ע"כ הזכיר התקיף שבהם, גם לפי שהוא הנלכד תחלה, וגם אם הלכו דרך ארץ פלשתים, היה הוא הנלחם תחלה, כי בהיותם במדבר פארן, והעפילו לעלות ההרה, כתיב ויצא האמורי היושב בהר ההוא (דבר' א מד):

(עו) הוא מה שדרשו ז"ל עון האמורי" עון האמירה שאמר במה אדע כי אירשנה" (למעלה פ' ח):

(עז) ודעת הח' ז"ל כי לא חטא אברהם בזה כאשר פי' למעלה פ"ז:

(עח) זמן עבר, וכן פי' רש"י ז"ל:

(עט) "ויהי השמש לבוא" (למעלה פסוק יב), ופי' שהי' נוטה לבוא כלומר סמוך לשקיעת החמה, והוא קודם זה הזמן:

(פ) תהש"נ, לכהות ועממית חשך אפלה:

(פא) ונזכר שם שלשה פעמים, בעלמה תוציא פניך (ירמי' יב ו) בעלטה הוצאתי (שם ז) בעלטה ויצאו (שם יב):

(פב) כי חשך הלילה היא כמו מעונן ומכוסה, ועפי"ז י"ל עלטה, כמו לעטה מכוסה:

(פג) וזהו שאמר שבאה השמש ואין לה אור כלל, גם לא האור הנראה בעבים, ואף אור הכוכבים לא נראה, ולזה הפי' עלטה ענן ולא חשך כפי' הראשון:

(פד) כי הי' לו לומר, והנה עשן תנור, כשם שנאמר במעמד הרי סיני כעשן הכבשן (שמות יט יח) ויפרש:

(פה) עשן כעשן התנור:

(פו) אש כשלהבת הלפיד, וכן פי' הרמב"ן ז"ל, נראה כאלו תנור עשן כולו, ובתוכו לפיד אש בוערה כענין "עשן גדול ואש מתלקחת":

(פז) לכבודו ית' שעבר עתה ביניהם לא אמר בין הפגרים:

(פח) כי כך דרך כורתי הברית שישבעו תחלה ואח"כ יכרתו ברית, והברית הוא שעוברין בין בתרי הבהמה:

(פט) וסופו "ויעברו בין בתריו":

(צ) והברית הזאת הוא קיום השבועה שנשבעו כבר, וכמו שאומר יהי מבותר כבהמה זו מי שיעבור על השבועה, וע"כ ת"א "ברית קיימא", שהוא קיום השבועה שלשבעו תחלה, ואף שברית שהוא כזה, אינו נופל בשכינה, ח"ו, אבל הכוונה בברית הזאת, כאשר תהי' אצל ההי"ת, כי כשם שאי אפשר שיהי' בתרים חוזרים לכמות שהי', כך אי אפשר שתתבל מתנתו ית' ועיין (למעלה טו י בקרני אור הערה טז):

(צא) שם מתחלת המתנה מפאת הנגב למערב א"י בגבול חלק שמעון:

(צב) אשר על פני מצרים הנופל בהיאור הגדול:

(צג) ונהר מצרים אינו נילוס, כי הוא נקרא יאור ולא נהר:

(צד) שלשה הנזכרים המה ג"כ מבני כנען:

(צה) ויש לכל אחד מהם שני שמות, והרבה נמצאים במקרא איש אחד בשני שמות, כי לא נזכרו כאלה השמות בפ' נח, ויכול להיות שהולידו הערקי והסיני משפחות, ונכרתו מהם, ובניהם הי' קני וקניזי וקדמוני, שפשטו וכבשו החלק הזה מן הארץ עד נהר פרת, ונקראת על שמם, כי אביהם כנען לא תפס בתחילה רק מן הירדן עד הים הגדול, ומבני בניו כבשו עד נהר פרת, והי' לראשי בתי אבות, תקרא האומה בשמה כנהוג בשבטי ישראל, עיין (למעלה יג ז בקרני אור):

(צו) והם גבורים ואנשי זרוע שהשמידם השם, והם לקחו בימים ההם את כל החוי, ע"כ בכאן במקום החוי נכתב הרפאים, ויראה כי הרפאים גם הם מאחת משפחות כנען, ואח"כ נשמדו הרפאים כמבואר במשנה תורה, ושבו החוים למשול בחלק מן הארץ, ע"כ בדברי משה לא נזכרו רפאים בתוך ז' אומות אלא החוי (דבר' ז א):

(צז) וימנה הכנעני עם בניו:

(צח) פי' שלא ימנה בכל מקום בשוה כסדר תולדותם, כי הנה היבוסי הבן השלישי לכנען, וימנה אותו בפה באחרונה, וכן (שמות ג יז) בפ' ואומר אעלה אתכם מעוני מצרים אל ארץ הכנעני והחתי והאמרי והפריזי והחוי והיבוסי", ימנה אותו ג"כ באחרונה:

(צט) כולם המה בני כנען:

(ק) וכולם נקראו על שמו, והם א) צידון, ב) חת, ג) יבוסי, ד) אמורי, ה) גרגשי, ו) חוי, ז) ערקי, ח) סיני, ט) ארודי, י) צמרי, יא) חמתי:

(קא) בשארי מקומות שבתורה:

(קב) פי' בתחלה או באמצע, ונקראו כולם ג"כ כנעני דרך כלל, כשם אביהם שיצאו ממנו, לפי שכולם בני כנען:

(קג) כפי המבואר בפרשה, ואלה עשרה עממין בני כנען שנתנו לאברהם, אבל נתחלף השם ברובם אחר שנפרדו לארצותם לגויהם, ונקראו בשמות אחרים, אולי העלו להם שם על שם הארץ:

(קד) שיזכיר הכנעני לבדו במקום כולם ועיין למעלה ט יח):