(א) הם שני שמות:

(ב) פי' כי השני שמות הם כל אחד תאר לעצמו:

(ג) או שדעת הח' ז"ל לבאר רק שם שדי שהוא תקיף, או יבאר השני שמות, אל ושדי, כ" טעם שניהם הם תקיף כי אֵל הוא מלשון "אֵילֵי מואב" (שמות טו טו):

(ד) ופי' שם הרד"ק, שפירושו חזק ותקיף:

(ה) ושם פי' הח' ז"ל "יהיה תקיף כמו כקול שדי, בצריך כספיך", והרלב"ג פי' והיה שדי בצריך הרצון שיהיה רב זהבך, על דרך כקול שדי, שמורה על החוזק ועל ההפלגה, והנה הוא תאר למלת "בצרך":

(ו) וסוף הפסוק "ובצור נחלים אופיר", ופי' שם הח' ז"ל מלת בָצֶר כסף, ובצור נחלים זהב אופיר, ועיין קרני אור:

(ז) הח' ז"ל הביא הפי' הזה בשם הנגיד רב שמואל (שמות ו ג) וכתב שם "ויפה פירש":

(ח) כלומר מנצח ומשדד מערכות השמים ובכ"י הגי' "שהוא מנצח המערכה" ובמונה"ז שער יז בקצורים מספרי הראב"ע הגי' "מגזרת שודד ומתגבר ומנצח:

(ט) ובמונה"ז שער יז בקצורים מס' הראב"ע הגי' "שירא":

(י) להכניס יראה בלבו בל יתעצל בזה:

(יא) שם העצם יו"ד ה"א וי"ו ה"א, והוא השם הנכבד בן ארבע אותיות:

(יב) נקרא כנגד שדי, בעבור שהוא הפכו, כי זה השם העצם, וזה שם התואר ע"ש הנעשה, שמורה ניצוח ושדידה והעצם עומד בעצמו והתואר הוא מקרה נשוא על העצם, והנה העצם הוא העיקר:

(יג) פי' שם שדי הוא שם התואר והוא כנגד המעשה, פי' הפוך המעשה, כי המעשה הוא שהשם עושה תמיד, ומחדש נבראים, כי השם העצם הוא מגזרת יהי אור, והנה מעשהו הוא ההוה, ושם הוי"ה ככתבו, יורה על ההויה, ויסבול שני פירושים, האחד שהוא פועל עומד, שהוא כמו יהיה, בעבור שהוא הוה תמיד, ועומד לנצח, והשני שהוא פועל יוצא, בעבור שהוא מהוה וממציא תמיד, והנה שדי הוא הפך זה, כי הוא שודד ומכלה הנבראים, ומפסיד ומשחית אותם, ושם שדי המורה על ההפסד, הוא נגד השם המורה כל ההויה:

(יד) פי' על מה שיורו שני שמות אלו שהם ההויה וההשחתה, כי אם לא יפסיד הגוף אחד לא יתהוה ממנו גוף אחר חדש, וזה שאמרו חז"ל, שהעולם עומד על מדת הדין ועל מדת הרחמים:

(טו) פי' המבין נמה נקרא הבורא בשם הויה ב"ה יאמין כי העולם עומד על אלו שני השמות ועיין (שמות ו ג) בפי' הח' ז"ל ובביאורי שם:

(טז) תמים הוא במדות טובות, ופאר המדות, היא דעת קבועה ונכונה שלא תמוט בנסיונות לכן זרזו עתה על כך בנסיון המילה הקשה לזקן:

(יז) וכן פי' הרד"ק "והיה תמים, ובזה תהיה שלם, שתהיה אות בבשרך לשמי, ויהיה ג"כ כריתת ברית ביני ובינך, כי בדם הוא כל כריתת ברית, יפי' שלא ישאל על המילה למה, והוא כטעם "יהי לבי תמים בחקיך למען לא אבוש" (תה' קיט פ), וכן פי' הר"ן הביאו הרדי"א "והיה תמים שיקבל בסתם איזה דבר שיצוהו בין שיהיה קל או קשה", ובכ"י נוסף פה "וברוך השם אשר לו נתכנו עלילות" אשר הוא לפנינו בדפוס בפ' ה, אחרי פירושו על קריאת שם אברהם ושרה וכן נכון:

(יח) כי אב המון גוים, עם תוספות הרי"ש, יהיה "אביר המון גוים":

(יט) כי אם נאמר רק אב המון גוים יהיה חסר הרי"ש ולא באה השם לחסר אות משמו, כי אם להוסיף עוד אות ה"א, ופי' אביר המון גוים:

(כ) דמשמע שרה לי ולא לאחרים, כי שרה סתם שמה והוא שם כללי שתהא שרה על הכל:

(כא) עיין (למעלה פ' א הערה יז):

(כב) וכן פי' רש"י ז"ל, כמו להמול כמו שאתה אומר עשות כמו לעשות", "ולפרש דבריהם, מפני שעל הרוב בא המקור עם אותיות בכל"ם, וכשיבא זולת בכל"ם, מ"מ הוראתו כאלו הלמ"ד כתובה בראשו:

(כג) שנראים רק ב' אותיות השרש:

(כד) ושרשו "מול":

(כה) בפלס הכון והוא ענין כריתה:

(כו) שרשו "שמר":

(כז) שרשו "נמל" פי' שאין פירושו בלשון נפעל, והנו"ן הוא נו"ן נפעל, כי אם הנו"ן שרש ושרשו נמל, וכן פי' רש"י ז"ל "ונמלתם כמו ומלתם והנו"ן בו יתירה ליסוד הנופל בו לפרקים", ולבאר כוונתו, דע כי אצל רש"י ז"ל, נקרא יסוד הנופל, ואצל המדקדקים מן החסרים, בעבור דלפעמים תבוא נו"ן השרש, כמו "ונמלתם" ופעמים נופלת וחסירה מן המכתב "ומלתם" ואעפי"כ פתרון שניהם אחד הוא, ושני השרשים "מול" "ונמל" מורים על ענין אחד ושניהם שוים בטעם עיין קרני אור":

(כח) ג"כ שני שרשים להם, שרש "נדן" ושרש "דון" ועיין (למעלה ו ג):

(כט) כמו "ינמול" ושרשו "מול" ופי' יהיה נמול על ידי אביו, כי בהיות מצות המילה בן שמונת ימים, הנה הילד הנולד אינו עדיין בר דעת, ואביו והוריו מחויבים להכניסו בברית:

(ל) וכן הפירוש מהמול ימול, שהם יהי' נמולים ע"י זולתם:

(לא) למה כפל הכתוב הצווי עוד הפעם, והלא הם בכלל הצווי בפ' ראשון:

(לב) שנולד בביתו ובמשפחתו:

(לג) שקנאו משנולד קודם שמונה ימול לשמונה, אבל אם קנאו לאחר שמונה ימול ביומו, שכבר עבר הזמן, ואין לו עוד להמתין לשמונה:

(לד) עתה פרט הצווי לאברהם:

(לה) לפי שצוה דרך כלל שכל הנולדים מכאן ולהבא, מאנשי הבית, או ממקנת כסף ימולו לשמונת ימים אולי נשאר מקום לטעות שהנולדים כבר בבית אברהם, לא יהי' נכללים בצווי, לכך הוצרך לפרט כאן הצווי לאברהם שימול את אנשי ביתו ומקנת כספו היום, ואם הם גדולים:

(לו) ושרשו "נמל" ודגש המ"ם מן ימול לחסרון נו"ן השרש:

(לז) אבל אביו אינו חייב כרת עליו, כי אם עובר בעשה, וכתב הח' ז"ל (יסוד מורא שער ג) "וכלל אמור, כי כל כרת ומיתה היא על מצות לא תעשה, כי הוא מכעיס יותר מהמתעצל לעשות מה שצוה, ולא מצאתי כרת במצות עשה כ"א במילה, כי הוא לאות ברית, עומדת בגוף כל ימי חייו, ופעם אחת הוא חיוב המצוה, והחיוב על אבי הנולד, או אב בית דין, רק אם גדל ולא ימול יש עליו כרת", כי אין כרת אלא בערל עצמו כדאיתא (קדושין כט א) וכן הוא (רמב"ם ה"מ פ"א ה"א) ובפירושו (שמות יב מז) כתב "אבל במצות עשה לא מצאתי רק הפסח לבדו והמילה":

(לח) עבר על מצות עשה:

(לט) אם לא מל את עצמו:

(מ) ור' נחשון גאון קיבל מרבותיו עד חכמי התלמוד, קטן שמת בתוך שמונה מלין אותו, ולא בתורת מילה, אלא דלא ליזול בההו עלמא בלא חותם מטה, וכן הוא ביור"ד רס"ג סע"ה ועיין תוי"ט נדה פ"ה מ"ג ד"ה "כחתן שלם":

(מא) פי' כי כאן כתיב "ונכרתה הנפש ההיא" ורוצים הם לפרש שטעמו על הנשמה העליונה:

(מב) ע"ז אמר על מלת נפש, כי נפש כמו איש:

(מג) פי' חיבור הנפש והגוף יקרא איש, ואעפ"י שהכתוב מזכיר נפש, פי' המלה על הגוף והנפש:

(מד) פירושו כמו איש, וטעם "ונכרתה" שהגוף יכרת מתוך עמיו בלא עתו ולא לעוה"ב:

(מה) כן הוא בג' (מו"ק כח א) מת בחמשים שנה זו הי' מיתת כרת:

(מו) וכן פי' הח' ז"ל (במד' טז לג) בפ' "ויאבדו מתוך הקהל" "בעבור מות בניהם העומדים תחתם", ובפ' "ויאבדם ד' " (שם יא ד)פי' "בעבור כי לא קמו עוד בניהם תחתיהם להיות כמוהם", ובפ' "והאבדתי את הנפש ההיא" (ויקרא כג ל) פי' "יש הפרש בינו ובין ונכרתה ולא אוכל לפרש" ועיין ביאורי שם:

(מז) ומזה נלמוד, כי מי שלא הניח זרע במותו הוא נכרת, ומי שהניח זרע ואיננו קם תחתיו להיות כמוהו, הוא נאבד, כי אין בניו ממלאין מקומו, וזה הוא מפני כי אבדה ממנו מעלת נפשו, בעבור שאין בניו מעמידים מעלתו כאשר היתה, ועיין קרני אור:

(מח) ואמר נתתי בלשון עבר, בהיות הדבר עתיד, וכן בישמעאל אמר "הנה ברכתי אותו" (למטה פ' כ) עבר להגיד שהיה הדבר כבר גזור לפניו ית', והדבר יצא מפי המלך ומי יאמר לו מה תעשה (רדי"א):

(מט) עיין ברדי"א שהאריך בזה:

(נ) כן פי' הח' ז"ל (ויקרא יב, ב) "וכל הבן מדם האשה":

(נא) כי היתה עקרה בטבעה:

(נב) וכן כתב הח' ז"ל בפי' (רות ד, יז) שיחשוב שם ארבעה, שלמון ובועז ועובד וישי, שכל אחד הוליד והוא בן תשעים ואחת שנה, ועיין ביאורי שם:

(נג) זה המאמר נעדר הבנה בעבור חסרון מלה אחת, ושבוש מלה אחרת, ובכ"י יש"ר הוא כך "כי הנה מצאנו אבות דוד שכל אחד הוליד וכו', וחיי הדורות בימי אברהם ארוכים מחיי דור דוד", וכן יגרוס בעל אהל יוסף:

(נד) כמ"ש ויעל אלהים מעל אברהם, וכיון שנסתלק הכבוד:

(נה) מיד נתעסק בצרכי המילה, לעשות מיד מצות האל עליו:

(נו) וקודם מל אותם כולם:

(נז) כבר אמרנו, כי בעצם היום הזה מל אברהם ישמעאל בנו וכל אנשי ביתו, אבל עצמו לא אמר מתי נימול אם היום או מחרתו, לפיכך אמר בעצם היום הזה נמול אברהם, ובא להודיע זריזותו, שלא אחר לעשות הדבר:

(נח) ומל אותם כולם קודם, ואח"כ מל את עצמו, שאם היה מל את עצמו תחלה היה כחו תשש, ולא היה יכול למולם באותו היום:

(נט) פירושו נמול ע"י עצמו:

(ס) כמו שכתוב בעצם היום הזה כי אחר שמל אותם כולם מל את עצמו:

(סא) פי' מדכתיב אתו שהוא ברצונו וגם הם ברצונם ביום אחד מל כולם:

(סב) בחולם, ובאה במשקל נפעול פי' ע"י אברהם נמולו:

(סג) שרשו "נמל":

(סד) פי' שליחות הספרים היה ע"י הרצים: