(א) ואיננו לשון יחיד:

(ב) חיי סמוך, והנפרד חיים, ויבוא תמיד בלשון רבים, ולא יתפרד לעולם כמו עלומים, זקונים, בתולים, שלא יאמר מהם בלשון יחיד:

(ג) כמו פה שהקדים המאה על העשרים ושבע, וכן תמצא באברהם (למטה כה ז) גם בישמעאל (שם פ' יז):

(ד) שם הקדים המעט על הרוב, כמו שאמר ויהיו ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה (למטה מז כח):

(ה) והוא שם עצם לו, וכן כתוב (יהושע יד טו) "קרית ארבע האדם הגדול בענקים הוא" ושם (טו יד) "את קרית ארבע אבי הענק היא חברון" וכן (שם כא, יא) קרית ארבע אבי הענק היא חברון, ושלשת בניו הי' אחימן ששי ותלמי, והעיר הזאת שמה חברון והיתה לארבע ולבניו:

(ו) כן דרשו ז"ל (ב"ר פ' יד ילקוט רמז כ) ע"פ "וייצר ד' אלהים את האדם", בזכותו של אברהם, א"ר לוי כתיב האדם הגדול בענקים (יהושע יד טו) זה אברהם, ולמה קראו אותו גדול שהי' ראוי להבראות קודם לאדה"ר, וכן (קה"ר פ' ג) ע"פ "את הכל עשה יפה בעתו" מביא שהוא מאמר ר' בון, וכן הוא בשוח"ט מזמור לד, ושם הוא מאמר ר' סימון ועיין מס' סופרים פכ"א ה"ט, ובמחזור ויטרי סידר האגדה הזו בהתחלת מס' סופרים, ושם, האדם הגדול בענקים, היה אברהם גדול בקומה יותר מענקים

(ז) אברהם לא היה מהענקים:

(ח) רש"י ז"ל פי' שבא מבאר שבע והרמב"ן ז"ל השיג עליו, ועייו קרני אור:

(ט) והרמב"ן פי', ויתכן שהיתה לשרה אהל מיוחד כטעם באהל יעקב ובאהל לאה, ושם מתה שרה ונכנס אברהם באהל עם אחוזת מרעיו לספוד אותה שם וכן פי' הרשב"ם:

(י) דקשה להח' ז"ל כיון דשרש "בכה", הוא פועל עומד, לא שייך בה פעול, לכן פי' לבכות עליה, וכמו שהה"א במקום למ"ד, כן פה הה"א במקום עליה:

(יא) ובא השרש הזה עם מלת "את", וכן "ויבך אותו אביו" (למטה לז לה):

(יב) התאר לזכר מת, ולנקבה מתה, ובכנוים ראוים שתשתנה ה"א הנקבה לתי"ו, כמו מן צדקה צדקתו ומן ברכה ברכתו, וראוי להיות כאן "מֵתָתו":

(יג) שהוא לשון זכר, כי גוף בלי נשמה יקרא אדם מת בין זכר ובין נקבה, וכן פי' הרד"ק "ואם הוא אשה כי על הגוף המת אמר", כי מה שימות מן האדם הוא הגוף לא הנפש כי היא קיימת נצחית:

(יד) למטה (פסוק יז) בפ' "ויקם שדי עפרון", ויפרש שם כי גר ותושב הכתוב בפסוק ד' דבק עם מלת לאמר הכתוב בפסוק הזה ופירושו לאמר לבני חת, מה שנאמר אחריו, גר ותושב:

(טו) גר הוא רק העובר דרך שם וילן לילה אחת למעלה (טו יג הערה כז) ופי' מלת גר:

(טז) שנתישב בארץ אבל אין לו עדין אחוזה:

(יז) ונקראת כן הנחלה לפי שהאדם נאחז במקום ומוחזק בעבורה, כמו שאמר "ויאחזו ה" (למטה מז כז), "ונאחזו בתוככם" (במד' לב ל):

(יח) כי מתחלה ביקש תנו לשון מתנה, ואם עפרון דבר שיתן לו בכסף מלא, ע"כ פי' הח' ז"ל, כי במלת אחוזה שייך שניהם, או שאוחז ע"י נחלה, או ע"י הכסף, ופי' מלת תנו האחוזה לאחוז ע"י כסף מלא:

(יט) כי לפי משפט הלשון היה ראוי לומר אדונינו בכנוי לרבים המדברים כלשון כל המאמר הזה שאמרו בלשון רבים:

(כ) ויתרץ שבלי ספק היה אחד המדבר בעד כולם:

(כא) ואין זה מדרך המוסר שישים המדבר את אחרים שותפים עמו בקבלת האדנות והמרות, ואונקלס ויוב"ע תרגמו "ריבוננא" לשון רבים כאלו כתוב אדוננו, כי דרכם לתרגם הכוונה ועיין בנתה"ש שהשיג על הח' ז"ל בזה ובהמעמר שהצדיק את הח' ז"ל:

(כב) ולא גר ותושב, אין אתה צריך לקנות, ופי' נשיא אלהים גדול ונכבד בעיני אלהים:

(כג) כמו פה:

(כד) כי שרשו "כלא" כגון ויכלא הגשם" (למעלה ח ב) "לא תכלא רחמיך" (תה' מ יב), וכולם לשון מניעה הוא בדבר שראוי והגון לעשותו, כך ראוי לנו לתת לך קבר, ואיש ממנו לא ימנעהו ממך:

(כה) לא נמצא אצלינו ס' היסוד שלו, ועיין מאזנים שער המתחלפים, צחות שער פתח קטן, ובביאור רש"ד (ברא' יח ב), והוא מלה משונה בדקדוק, ושרשו "שחה" מנחי למ"ד ה"א. ונשתנה ה"א למ"ד פעל לוי"ו, ואחריו ה"א נוסף "משתחוה", ופעמים בלא ה"א, "וישתחו" ומלעיל, ולרבים "וישתחוו" ובא תי"ו התפעל אחר שי"ן פ"א פעל כמשפט אותיות זסש"ץ:

(כו) כן הוא (ב"ר פ' נה) "וישתחו אברהם לפני עם הארץ, מכאן שמודים על בשורה טובה" (ופי' שהשתחוה לד' לפני עם הארץ ולעיניהם ועיין ביפה תואר (דפוס פראג תמט) מה שכתב ע"ז:

(כז) והוא רק הרכנת הראש:

(כח) והוא רק הרכנת הראש ועיין קרני אור:

(כט) פי' שהי' שתי מערות זו על זו שהיתה קרקע המערה העליונה עליית המערה התחתונה:

(ל) ר"ל כי ההיפך מן מלא הוא ריק וזה שייך בכלי, ובזה המקום היפך מלא הוא חסר, והמלא הוא ממלא החסרון להורות שהכסף היה מלא בלתי שום חסרון:

(לא) מלת "לא אדוני" מחוברות יחד, ואדוני מופסקת מן שמעני, ופי' לא אדוני כמו שאתה אומר שאתננה לך בכסף מלא, ומוסיף הח' ז"ל מלת "כן" לפרש עפ"י הפשט, ושלא לפרש מלת "לא" לשמעני:

(לב) ואתננה לך בחנם, וכן פי' רש"י ז"ל, לא תקנה אותה בדמים:

(לג) וכן פי' הרשב"ם והרדי"א, וישתחו אברהם לעפרון לפני עם הארץ, וכן תרגם יוב"ע "וגחן ליה אברהם באנפי בני חתאה", ורע"ס פי' שהשתחוה לעם הארץ, לתת להם הודאה כמודה שבשבל כבודם הסכים עפרון לתת את שאלתו:

(לד) ר"ל אם אתה תתן לי השדה:

(לה) לקחת ממני הכסף שאתן, וכן פי' הרלב"ג, אך אם אתה בזה הרצון שלא יכבד עליך עזבך זאת הנחלה כמו שנראה מדבריך, מי יתן שתשמע לי, אתן כסף השדה כמו שאמרת קח אותו ממני:

(לו) כמו שכבר נתת לי השדה, (פסוק יא) כך אנכי כבר נתתי לך כסף השדה, כלומר גמרתי בלבי לתתו לך ולכן אני מבקש עתה קחהו ממני:

(לז) נקרא התגר כן לפי שהוא סובב את הארצות תמיד הולך ושב:

(לח) המתקבל בכל מקום לכל מיני סחורה, כי הסוחר הוא מכיר איזה כסף הוא נקי יותר משאר אנשים:

(לט) פי' שעמד ונתקיים בידו:

(מ) מִקְנָה הוא שם לכל דבר הנקנה, ורע"ס פי' שנתקיים בחותמיו של ספר המקנה, שהסכימו כולם שתהי' לו לאחוזת קבר:

(מא) כאלו אמר כששקל אברהם את הכסף לעפרון אז נתקיים השדה לאברהם למקנה:

(מב) ר"ל שהוא דבק עם ויקם אברהם מעל פני מתו וידבר אל בני חת לאמר, וזה היה הדבור גר ותושב:

(מג) ורק אלו ב' פסוקים הם דבקים:

(מד) אזרחי העיר הדרים בעיר לעיניהם שקל הכסף לעפרון:

(מה) האורחים הבאים היו שם ג"כ בעת המקנה:

(מו) כי קשה להח' ז"ל הלא כבר נאמר (למעלה פ' יז) ויקם שדי עפרון וגו' לאברהם למקנה, ולמה הכפיל פה עוד הפעם ויקם, אבל הראשון ויקם שדה עפרון הי' אחר הפרעון וקודם הקבורה, לאמר, כי קם שדה עפרון לאברהם למקנה, ואחרי הקבורה הזכיר ויקם השדה, והזכיר לשון אחוזה, כי כאשר קבר את מתו שם אז הי' מוחזק בקרקע והי' אחוזתו, וכן פי' הרשב"ם:

(מז) ויהי' מלת ויקם שבפ' יז נתינת רשות לקבור את שרה, ומלת ויקם שבפ' כ' על רשות לקבור זרעו:

(מח) מה שהאריך הכתוב בספור והשתדלות וקניית אברהם:

(מט) וכן פי' (למטה לג יט) בפ' "ויקן את חלקת השדה", וז"ל "והזכיר זה הכתוב להודיע כי מעלה גדולה יש לא"י, מי שיש לו בה חלק חשוב הוא כחלק עולם הבא", וכן פי' למטה (כח טז) בפ' "אכן יש ד' במקום הזה" וז"ל "הטעם בעבור שימצאו מקומות יראו שם נסים", ועוד בכמה מקומות:

(נ) והרמב"ן השיג ע"ז עיי"ש: