(א) וכן הוא בב"ר (פ' עג ילקוט רמז קל, פס"ז ברא' לא א) "עד שלא ירד יעקב אבינו לשם לא נפקד בזכרים וכיון שירד יעקב אבינו לשם נפקד בזכרים":

(ב) לא כדעת המדקדק שפי' למעלה (ל, לה):

(ג) כיון שאיננו הוא לשון יחיד, לא שייך על פני שהוא לשון רבים, ויפרש שמלת איננו חוזר על לבן ולא על מלת פני:

(ד) אעפ"י שאיננו הוא לשון יחיד ישוב על פני שהו לשון רבים:

(ה) שהי' לו לומר פני ד' חלקום וכן אונקלס ויוב"ע תרגמו שחוזרת על פני, וכן הסבו המלה מלשון יחיד ללשון רבים "לֵתַנִין":

(ו) וכן כתב הרד"ק, בא השורש הזה מבנין הדגוש והוא קל, וכן כתב ר"ש ן' מלך עיקר התי"ו להדגש כי הוא פועל עבר, ובא הנח תמורתו:

(ז) ובא דגש כמו וַיְהַתֵּל:

(ח) "שרשו תלל" וממנו "ותוללינו שמחה" (תה קלז ג) פי' מלעיגנו שאלנו שמחה, ואעפ"י שעיקר הוראת התל, או תלל, איננה לשון לעג, מ"מ נרדפת היא לה, והנרדפים לא ישמרו תמיד חקם כידוע:

(ט) לא נמצא פסוק כזה, ונמצא "לך מְנֵה את ישראל" (ש"ב כד א):

(י) וכן פי' הריק"ם עשרת דוקא, כי שש שנים עבד בצאנו, שנה ראשונה ראה בלידה כי היה חלקו של יעקב רב, והחליף משכורתו, ומכאן ואילך בכל שנה ושנה שני פעמים, כי שני פעמים, יולדות הצאן בכל שנה, הרי בד' שנים ח' פעמים, ובראשונה פעם אחת, ובאחרונה פעם אחת הרי עשרה

(יא) אעפ"י שהי' יותר או פחות:

(יב) כי לבן היה ממתין תמיד עד שהגיע עת לידת הצאן ואז החליף את משכורתו פעם לעקודים, ופעם לנקודים:

(יג) עיין בפי' הח' ז"ל שם, ובביאורי שם:

(יד) עיין יריעות שלמה ח"ג יריעה ח' פעל "אצל":

(טו) ועשה המקלות למעט הנס שלא ינכו לו מזכיותיו:

(טז) חסר הנסמך:

(יז) חסר ג"כ הנסמך:

(יח) וכן פי' רש"י ז"ל "כי מכרנו לך בשכר הפעולה" ועיין ברא"ם מה שפי' ע"ז:

(יט) והשם הזה כולל כל ממון האדם מקנה הבהמה וכסף (זהב וכל מטלטלין:

(כ) וכן פי' הרד"ק:

(כא) פי' הפסוק כי התרפים דברו און איננו כן, ואין להם להביא ראיה מהפסוק הזה, כי שם הפי' מהפסוק לא שדברו אלא את אשר הורו התרפים בהוראתם הם שוא:

(כב) וכן ת"א "ית צלמניא" וכן תיוב"ע. ר"ל הציורים, ומשמע שסוברים ג"כ שהיה להן צורת אדם וכן פי' ר"י ן' גנאח "צלמים הם":

(כג) כי התורה אסרתה, והיתה הוראת התרפים לקבל כח עליונים, והי' עושין כל אחד ואחד צורה ידועה לירד כח עליונה בצורה:

(כד) כי הם גלמים עשוים בדמות פרצוף אדם:

(כה) ופי' שם הח' ז"ל "ואין טענה מן החשמונאים כי אינם מבני יהודא, פי' כי הם הי' כהנים, ואף שמלכו בבית שני אין להביא ראיה מהם, ועיין רמב"ן (למטה מט יוד):

(כו) ופי' שם הח' ז"ל זהו המשיח כמו "ודוד עבדי נשיא להם לעולם" (יחז' לז כה):

(כז) בלא ה"א:

(כח) בה"א הידיעה:

(כט) כתוב בלא ה"א:

(ל) דעתו שזה היה אפוד אביתר ואיננו אפוד משה וכן כתב הח' ז"ל (שמות כח ו) "והנה דוד שאל בצקלג באפוד אביתר":

(לא) וכן כתב הח' ז"ל (שם שם פסוק ה) וז"ל "יש שאלות קשות בדבר האפוד והחושן, כי משה לא עשה רק אפוד אחד, והנה כתוב (ש"א כג ו) "אפוד ירד בידו" ואיננו אפוד משה, כי אין כתוב האפוד הידוע, כמו "הגישה האפוד" (שם שם ט) ועוד למה כתוב ירד, ולא אמר הוריד, כי יראה כי מקרה היה" וכן פי' הרד"ק שם, כי האפוד היה בדרך מקרה בין כליו, לפיכך אמר ירד, ולא אמר הוריד, וכן פי' הרדי"א:

(לב) וכן פי' הח' ז"ל שם "והנכון בעיני אין זבח לשם ולא מצבה לבעל, אין אפוד להשם ואין תרפים לע"ג שקראם לבן אלהיו" וכן פי' הרד"ק שם:

(לג) למטה (פסוק ל):

(לד) כן הוא (בב"ר פ' עד פדר"א פ' לו תנחומא ויצא, ילקוט רמז קל) ועיין ברמב"ן מה שכתוב ע"ז:

(לה) והגאון ר"י קארו (תולדות יצחק) השיב ע"ז וכתב, שלא מצאה זמן להטמינם בדרך, לפי שהיה ליעקב שפחות ועבדים רבים וי"ב בנים והי' רואים אותה עושה כן, והיתה רוצה שאפילו יעקב לא ידע זה עד שיגיעו למקום חפצם, ואז תמצא בביתה מקום וזמן:

(לו) ודעתו כאשר ביאר למעלה שהתרפים הם על צורת בני אדם, והיא עשויה לקבל כח עליונים, ופחדה לבל ישתמש אביה בזה להסתכל איזה דרך ברחו, ואינו דרך ע"ג, ע"כ לא הטמינה רחל אותו:

(לז) אין לו המשך עם הקודם, והעיקר כבכ"י "לב לבן, לא גנב יעקב כי אם דעתו וכו', והוא מוסב על הפסוק הסמוך:

(לח) כי הוא היה חושב שהיה עם צאנו, והוא ברח:

(לט) ע"כ כינה הכתוב הדעת לב, כי הדעת תולדתה מן הלב, וכן "שפה ברורה" (צפניה ג ט) נקראו הדבורים שפה, בעבור שיצאה ממנה:

(מ) והרש"ד כתב כי אין צורך לזה, כי יוכל להתפרש כפי' הרמב"ן ז"ל וז"ל "וידבק וגו' כי ביום השביעי לערב הגיע לבית אל תחת ההר, וראה את יעקב חונה מעליו מרחוק, ולן בלילה ההיא למטה, ויבא אליו החלום":

(מא) כמו שבא אל אבימלך לכבוד יצחק:

(מב) פי' שאתה תדמה שהוא טוב לו, ותרצה להשיבו לעירך:

(מג) מלת "את" פירושו כמו "עם":

(מד) פי' כי אצל יעקב כתיב את אהלו, ואצל לבן חסר מלת אהלו, ע"כ יפרש כי אהל יעקב מושך עצמו ואחר עמו:

(מה) והי' שניהם בהר אלה נוכח אלה:

(מו) ר"ל מקור, כמו עשית שטות, ומלת עשו בוי"ו כמו בה"א:

(מז) הטעם עשו זה המעשה:

(מח) או לעשות כן:

(מט) הפוך אות השמוש, כמו יש אל לידי, וכן ת"א אית חילא בידי, וכן תיוב"ע, ופי' יש כח וחיל בידי לעשות עמכם רע:

(נ) מקור מבנין נפעל:

(נא) ופי' הרד"ק שם הראשון מקור בחולם, בשקל "נשאֹל נשאַל ממני דוד" (ש"א כ ו) והשני נפעל עבר שהוא פתח:

(נב) ענין תאוה וחשק:

(נג) אמית אותו כאן כדין גונב נפש, ורד"ק פי' מעתה אני אומר לך שתהרג מי שתמצאם אצלו:

(נד) שימיתהו האל כיון שפנה אל האלהים אחרים:

(נה) בן עלי הכהן שמתה ג"כ בלדתה (ש"א, ד, יט, כ) ומי התפלל עליה שתמות ככה:

(נו) כי היה צריך לומר ובאהלי שתי האמהות, ע"כ יפרש שאוהל אחד היה לשתיהן:

(נז) וכן דעת הרמב"ן שהי' חמשה אהלים עם אהל יעקב:

(נח) ואח"כ אל אהל רחל:

(נט) ויבא באהל רחל:

(ס) ונכנס מתחלה באהל יעקב, ואח"כ בצדו לאהל לאה ומשם באהל האמהות, וחזר לקצה האחר לאהל רחל, ולפי פי' הא' חפש ב' פעמים באהל הגבירות:

(סא) וכמו שיפרש:

(סב) הח' ז"ל יפרש כי לשתי סבות איחר אהל רחל, הא' בשביל שרצה לומר ולא מצא על כל האחרים, כי לא הי' שם, לכך כללם יחד, ואח"כ יפרש הסבה הב' מפני מה איחר להזכיר אהל רחל:

(סג) כדי להזכיר ורחל לקחה את התרפים:

(סד) לשון כרים וכסתות וכן ת"א ויוב"ע "בעביטא דגמלא":

(סה) ופי' שם הח' ז"ל, כי כר הוא מין ממיני הגמל שירוץ מהר, מגזרת הכרי והרצים, כי מושל הארץ הוא תואר הכר, בעבור שפסיעתו גדולה מכל שאר פסיעות:

(סו) הם הגמלים או שאר בהמה קלים בהליכתם, עד שמרוב מרוצתם ידמה שהם מרקדים, לפיכך נקראו כרכרות:

(סז) הה"א בצירי מְנַהֵג והוא פועל יוצא:

(סח) והיו"ד ליחס על שם מלאכתו:

(סט) ותשימם במקום שעומדים הכרים והגמלים דהיינו באורוותם:

(ע) כי היתה באורוות אשר הגמלים עומדים שם, ורש"נ יפרש שדעת הח' ז"ל ותשב עליהס פי' אצלם כמו "עליו מטה מנשה" (במד' ב כ) ע"כ מפרש שלא היתה באהל:

(עא) הרודף אחר איש הולך יקרא דולק:

(עב) חסר אל"ף למ"ד הפועל, והראוי אחטאנה:

(עג) וכן פי' רע"ס וכן תרגם יוב"ע:

(עד) וכן פי' הרד"ק, ואלו היתה לכנו היתה הבי"ת קמוצה, ועיין בס' שפת יתר (סי' יב) שכן הוא דעת ר' אדונים (דונש בן לברט):

(עה) והראוי :

(עו) וכן פי' רש"י ז"ל "גנובת יום או גנובת לילה" ודעתם שהוי"ו של וגנובתי לילה, הוא במקום או, כמו וי"ו "ומכה אביו" (שמות כא טו):

(עז) ולמטה (פ' נג) פי' הח' ז"ל "זה הפחד רמז ליום העקידה" ופי' שמפחדו לאל, מסר עצמו לשחיטה:

(עח) וכן יעידו כמה כתובים ע"ז, "והרביתי את זרעך בעבור אברהם עבדי" (למעלה כו כד) "עקב אשר שמע אברהם בקולי" (שם שם פ ה) "זכרה לחסדי דוד עבדך" (דה"ב, ו, מב):

(עט) פי' שם דבר ולא תואר ושרשו "ריק":

(פ) כמו "ריקם שלחתני":

(פא) כמו "וריקם השיבני ד' " (רות א כא):

(פב) פי' לזכרים "ולא יראו פני ריקם" (שמות כג טו):

(פג) אמנם ד' (מ"ב יט יז) שרשו אמן, והמ"ם נוספת, וטעם תוספות המ"ם בסוף אמרו המבארים שהוא משרידי סימני היחס שהי' נהוגים לפנים בלשון עבר, ודומה לו "יומם" ונמצא דוגמתו בלשון ערבית (האוצר):

(פד) וכן כתב הרד"ק בשרש "חנן" "ויצאה חנם" (שמות כא, יא) המ"ם נוספת כמ"ם ריקם, ופי' ותצא בחן מאין כסף, כלומר כיון שיצאה מאין כסף כאילו יוצאת בחן שמצאה בעיני אדוניה, וכן כל חנם שבמקרא יתפרש כמו חן, ועיין יר"ש, ח"א, חוב' ג, ירל', ל:

(פה) כי אמר "ולבנותי" ואח"כ "לאלה" ויפרש הח' ז"ל שהוא תוספות ביאור:

(פו) וכן נשבענו שנינו אנחנו (ש"א כ, מב) שהוא ג"כ לתוס' ביאור:

(פז) שהציבה על קומתה, ושמה במקום גבוה מההר להיות נראית מרחוק, זהו שאמר וירימה, ולא אמר וישם אותה מצבה, וכן תרגם יוב"ע "וזקפה לקמא":

(פח) נקרא חומר האבנים כן לסבובו ושרשו גלל:

(פט) וכן פי' הרדי"א וכתב "והיותר נכון אצלי שהמצפה הוא הגל, כי מפני שעשאו גל שלאבנים גדול, והיה הגל ההוא, אם לאכל עליו לחם, ואם שיהיה מצפה שיצפה הצופה משם, לכן נתן טעם לשניהם, אם להיות עד באכילתם שמה, אמר הגל הזה יהיה עד ביני ובינך וגו', ואם היה בדרך מצפה אמר והמצפה אשר אמר יצף ד', ר"ל ואם הוא מצפה יצף ד' וגו' כאשר נסתר איש מרעהו, וכן מתורגם בתרגום ירושלמי וכן פי' שד"ל הגל עצמו נקרא ג"כ בשם המצפה:

(צ) פי' ד' יראה ביני ובינך:

(צא) ענין הבטה ושרשו "צפה" והושאל על הרואה ואינו נראה:

(צב) ופי' אף כי נסתר:

(צג) ונקרא מקום הגבוה מצפה לפי שאדם צופה ממנו למרחוק:

(צד) עיין בביאור רש"ד שכתב ע"ז שאינו מוכרח, ועיין ברש"י ז"ל מה שכתב ע"ז, וברמב"ן מה שהעיר ע"ז:

(צה) וכן הוא דעת רז"ל (יומא ע"ז סע"א) וכן פי' רש"י ז"ל למנוע מהן עונת תשמיש:

(צו) כי עינוי במקרא נקרא עלהשוכב עם אשה שלא ברצונה:

(צז) איזה היזק יצא לצו מזה אם נפרשו כמשמעו:

(צח) וכן פי' הרד"ק, והרלב"ג בסופו:

(צט) מקומו (למעלה בפ' מז):

(ק) וכן "והיתה בבל לגלים" (ירמי' לא נז) ת"י ליגרין, "לעי השדה" (מיכה א ו) "ליגרי קלין" וכן פי' רש"י ז"ל "יגר שהדותא תרגומו של גלעד" ור"ל שלבן להיותו ארמי היה מתרגם גלעד בלשונו יגר שהדותא:

(קא) ואמר יריתי בעבור הגל, ולא בעבור המצבה, אעפ"י שהזכיר כי מפורש הוא למעלה, יעקב הרימה למצבה, והוא ואחיו ירו האבנים, רק יעקב דרך מוסר לא אמר לחמיו רק לאחיו לעשות הגל:

(קב) שהוא ענין השלכה, ואונקלס ויוב"ע תרגמו "אקימית" לפי הכוונה:

(קג) פי' שהשליכו אבנים רבים אל מקור אחד:

(קד) שפי' הפרת מצות התורה, וכן "עברו את בריתי" (יהושע ז יא) שפי' מעלו בריתי, והנה בנדפסים הגי' כמו "עברו חוק" וצ"ל "עברו תורת חלפו חוק" והוא (ישעי' כד ה) כי לא נמצא בתנ"ך "עברו חוק":

(קה) והכתוב מסורס, ופי' אם אתה לא תעבור אלי את הגל הזה ואת המצבה הזאת לרעה, גם אני לא אעבור לרעה, ויפרש מלת עובר כפשוטו, ואין צריך להוסיף מלת ברית:

(קו) הח' ז"ל יפרש מה שאמר הכתוב "אלהי אביהם" אחר שאמר "ישפטו בינינו", ויפרש שהם דברי משה, משה יספר שכל אחד אמר ישפוט בינינו אלהי אבותינו, וזהו הוא פי' "אלהי אביהם":

(קז) "ויאמר יהושע וגו', תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלהים אחרים" (יהושע כד ב) ופי' ויעבדו תרח עם בנו נחור, א"כ אלהי אברהם אמר יעקב, ואלהי נחור אמר לבן, וכל אחד נשבע באלהי אבותיו:

(קח) ר"ל הוא השם ית', וכן פי' הרד"ק בשרש פחד" וכן ת"א ויוב"ע, "בדדחיל ליה אבוהי יצחק":

(קט) וכן סיים הרד"ק בשרש "פחד" "ואמר ענין זה ביצחק לפי שפחד מהשם ומסר עצמו בדבר העקידה:

(קי) עיין למעלה (פסוק מב) ובהערות שם: