(א) כי אחרון אחרון חביב, אולי ינוח כעסו בהריגת הראשונים ויניח האחרונים:

(ב) והוא בב"ר (פ' ע"ח), תנחומא וישלח אות ד', פדר"א פ' לז, מדרש חזית בפ' צוארך כמגדל השן, פס"ז ברא' לג ד) ועיין תיוב"ע ותרגום ירושלמי:

(ג) וכן הוא הוא דעת ר' שמעון ב"ר אלעזר (ב"ר פ' עח) וברש"י על התורה ר' שמעון בן יוחאי, שנכמרו רחמיו ונשקו בכל לבו

(ד) למטה (מה טו):

(ה) פי' מה יחס יש להם עמך בניך הם או עבדיך:

(ו) וכן פי' רש"י ז"ל "מי אלה להיות שלך" וביאר הרא"ם, שפי' מי הם אלה להיות שלך, כלומר מאיזה צד הם שלך, מצד שהם בניך: או מצד שהם עבדיך או ילידי ביתך:

(ז) חנינה הוא פועל עומד, ואיך שייך בה מלת "את" המורה על הפעול, ויפרש הח' ז"ל שפי' פה כמו נתן:

(ח) וכן פי' ר' יונה ן' גנאח בשרשים שרש "חנן", וז"ל "ואשר חנן אלהים בענין נתן, כמו חנונו אותם (שופ' כא כב) אשר ענינו תנו אותם לנו, ומן הענין הזה נגזר למקח בלא דמים שם "חנם" כמו שנאמר "חנם נמכרתם" (ישעי' נב ג) והמ"ם בו נוספת, ומן הענין הזה "דרך שקר הסר ממני ותורתך חנני" (תה' קיט כט) ומזה תקנו בתפילה "אתה חונן לאדם דעת", וכן פי' הריק"ם בס' הגלוי סי' פ"ח, וכן פי' ר"ש ן' פרחון:

(ט) ובמג"ט הגי' "חנם" וכן יתכן:

(י) פי' כמו נתן:

(יא) מי לא תמצא כ"א על חי מדבר, כמו "מי אתה" (ש"א כו יד) "מי זאת הנשקפה" (ש"ה ו יו"ד) כי לא יאמר מי השור מי החמור:

(יב) כל המחנה הזה שלך אשר פגשתי, והם העדרים ששלחת:

(יג) פי' מי הוא זה אשר במחשבתך תרצה לשלוח אותו דורון אליו:

(יד) וכן פי' רש"י ז"ל, וכן תיוב"ע "לָא תֵימָא כֵן":

(טו) למעלה (יט יח) ושם פי' בשם ר' שמואל הספרדי הנגיד (אשר אליו כיון הח' ז"ל פה) כי אל נא מגזרת הואיל וכן דעת אונקלס שתרגם "בבעו", כי היה קשה לו מלת השלילה, הלא ביקש לו לקחת מידו מנחה, ולכן פי' כמו שתרגם למעלה (יט יח) אל נא אדני, "בבעו כען רבוני":

(טז) ודמיון ראית פני אדם לראות פני המלאך הוא על דרך הפלגה, כמו "ואדני חכם כחכמת מלאך אלהים לדעת כל אשר בארץ" (ש"ב יד כ) וכן תיוב"ע וכן פי' רש"י ז"ל:

(יז) וכן פי' הרד"ק, כי האל שלח זה המלאך, יעקב לחזק לבו שלא יירא מעשו, וכן פי' החזקוני:

(יח) לפיכך נאבק עמו ולא יכול להפילו, כן עשו לא יוכל לו:

(יט) פי' זאת התשובה על המפרשים, כי אין הפשט כדבריהם:

(כ) כי הכתוב יאמר "שרית עם אלהים" להשוותו עם המלאכים ואנשים שרים, ולא על אלהים:

(כא) ושם יאמר "על" "וישר אבימלך כל ישראל שפי' שהי' מושל עליהם:

(כב) כי הדבק בשם תעלה נפשו להיות במעלות המלאכים, וכן ת"א "ארי רב את קדם ד' ועם גובריא ויכלתא" והוא כי שר אתה לפני אלהים ועם אנשים ויכולת, ופי' הפ' נעשית שוה למלאכים בשררה וממשלה אבל לא עליהם:

(כג) והוא בג' (חולין צא ב) שאלת ר"ע לר"ג ולר"י, "וכי שמש לו לבד זרחה והלא לכל העולם זרחה", והשיב ר"י "שמש הבאה בעבורו זרחה בעבורו", ודבריהם הנאמרים בהשכל ודעת צריכים פירוש:

(כד) מי שידמה שדעת רז"ל כפשוטן שאלים תוהו, ובאמת אין דעת רז"ל כן, אף כי דרשוהו להמון העם בעבור שאין כל העם זוכין להבין מה שמרומז בדבריהם הקדושים:

(כה) כי הארץ עגולה ככדור, ואיננה שטוחה, וע"כ תזרח השמש ליושבי ארץ המזרח קודם שתזרח ליושבי ארץ המערב:

(כו) היא בירת "לוקקא" בכנסיא "לוקקא" אשר באיטליא העליונה המכונה "לאמבארדי":

(כז) ר"ל באורך שמן המזרח למערב, והם כשיעור עשרים מעלות, ומעת שתזרח השמש בירושלים לא תזרח בלוקא עד שתעבור שעה ושליש שעה, ועיין קרני אור:

(כח) ר"ל מן הצפון לדרום, כי הקו השוה הוא לג' מעלות, ומרחב לוקא מ"ה מעלות הרי המרחב מהקו השוה י"ב מעלות כי י"ב ול"ג הם מ"ה מעלות:

(כט) ענינו נגזר משם צלע, צד, פסח והולך על אחד מב' צדדיו, והנה הכתוב לא פי' באיזה צד היה צולע על כן אסור גיד הנשה משני צדדים:

(ל) וכן פי הרשב"ם לזכרון גבורתו של יעקב, וגם שעשה לו הקב"ה שלא מת:

(לא) והנו"ן שרש, ותוספות הה"א מורה לצווי, עשו אמר ליעקב נסעה, אתה תחלה לפי שיש לו מקנה רב וילדים, וכן פי' רש"י ז"ל, וכן ת"א "ואמר טול ונהך", וכן פי' הרד"ק בשרשים שרש "נסע" בשם י"א שהוא צווי בתוס' ה"א, ועיין קרני אור:

(לב) והנו"ן הוא בחירק:

(לג) אעפ"י שפעמים אלך לפניך לא ארחק ממך, אלא לנגדך בקרוב אליך ולא אזוז ממך:

(לד) או יהיה נו"ן נסעה אית"ן הנו"ן לרבים מב' וכן פי' הרד"ק, וכן תיוב"ע "נטייל ונהך" ולא כי"א שהוא לשון ציווי והנו"ן שרש:

(לה) פי' אני ואתה:

(לו) בעבור שהזכיר שני לשונות בל"ר ובל"י יתכן לומר כי שאל ממנו שני דברים יאמר אם תרצה שנסע ונלך ביחד, או אתרחק ממך ואלך מנגד (רב"ח):

(לז) כי כ' שנה ישב יעקב בחרן, וקרוב לסוף השנה השמינית נולד ראובן שהוא הגדול שבבניו, ננכה ח' מן כ' נשארו י"ב, ובעבור שנשארו איזה חדשים מהשנה השמינית אחר לידת ראובן, ע"כ אמר הח' ז"ל וימים מספר:

(לח) מענין הפסוק "העתודים העולים על הצאן" (למעלה, לא יב):

(לט) כפי דעת בעל הטעמים ששם מונח בעלות, יתנגד להפי' הזה ויפרש עלות עלי, שטרחתם ומשאם עולים עלי:

(מ) ענין דחיקו ולחץ:

(מא) וכן "ונתן ד' לכם לחם צר" (ישעי' ל, כ) פי' ואם נתן, וכן פה פי' אם ידפקום הרועים יום אחד שיצטרכו למהרם בעבורך שלא תתאחר בדרכך ימותו כל הצאן:

(מב) תלה הקללה בצאן לפי שהוא הפחות מכל המינים שזכר שהיו בסכנה אם ימהר תנועתו (רלב"ג) ועיין מה שכתב הרמב"ן ע"ז:

(מג) ובכ"י רש"ד "אתנהג עמם", והה"א שבסוף נוספת מאותיות האמנתי"ו:

(מד) כמו "היושבי בשמים" (תה' קכג א) וענינו בנחת:

(מה) או הוא כנוי למדבר בעדו והלמ"ד נוספת, ויהיה פי' לאטי כפי המתינות שלי, וכן הוא דעת רש"י ז"ל לאט שלי:

(מו) המקנה נקרא מלאכה לפי שבו עבודת האדם ועסקו, וכן "וכל המלאכה נמבזה ונמס" (ש"א, טו, ט), וכן כתב ר"ש ן' מלך, כי לפי שהאדם המתעסק בקנין הצאן כל מעשהו ומלאכתו עליהם, אמרו עליהם מלאכה:

(מז) "ונאמר בזולת החיים "והמלאכה היתה דים" (שמות לו ז) ר"ל הממון מהזהב והכסף והמשי והבגדים וזולתם", (ר"י ן' גנאח) וכן כתב הרד"ק:

(מח) וכן כתב הרד"ק:

(מט) הטעם לסבתי, ועיין (למעלה ל, ל,) בפי' הח' ז"ל, ומה שהעירותי עליהם,

(נ) וכן פי' רש"י ז"ל:

(נא) וכן דעת רש"י ז"ל, שהם שני דבורים, וכן פי' רב"ח למה זה אינו דבק עם אמצא חן, אבל הם שני דברים, יאמר למה זה תציג, די לי שאמצא חן בעיני אדני, וחנו אצלי טוב מחברת עם רב, וכן הוא דעת בעל הטעמים שהציג ז"ק על מלת "זה":

(נב) פי' ולא שם העיר שם העיר:

(נג) וכן הוא בדרז"ל (שבת לג ב, ב"ר פ' עט, ילקוט רמז קלג, פס"ז ברא' לג יח) שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו, וכן ת"א ויוב"ע וכן פי' הרלב"ג ורע"ס:

(נד) ויאמר כי עד שכם בא שלם ובשכם אירע לו עם דינה בתו:

(נה) וכן פי' (למעלה כג יט):

(נו) ופי' ויקרא על המזבח אל אלהי ישראל והתפלל לו וכן ת"א וכן פי' רע"ס:

(נז) וכן קרא משה רבינו למזבח אשר בנה:

(נח) לזכרון הנס שעשה להם ד', וקרא שם המזבח להזכיר שבאו של מקום, ד' הוא נסי, וכן פי' רש"י ז"ל, לא שהמזבח קרוי ד', אלא ע"ש הנס קרא שם המזבח, וכן קרא יעקב שם המזבח אלהי ישראל, ע"ש שהיה ה' עמו, והצילו להיות שבחו של מקום נזכר בקריאת המזבח:

(נט) ר"ל כי עד עולמי עד לא תסור עוד שכינתו מן העיר:

(ס) והוא להיות לזכרון לאשר הצילהו האל בדרך ושלח לו מלאך, ושנה שמו ישראל ר"ל ששר עם אל:

(סא) יפרש שם אֵל, ויהיה אֵל נשוא המאמר, ואלהי ישראל הוא הנושא, ופי' אלהי ישראל הוא אֵל, הוא תקיף וחזק:

(סב) כמו שפי' (למעלה פסוק יח):

(סג) ולפי הנראה מסדר עולם פ"ב לא עמד שם יעקב זמן רב כי כתוב שם "יצא מסוכות ובא לו לבית אל":

(סד) כי היא נולדה לאחרונה:

(סה) כי הי' רק בני י"ב וי"ג שנים ועיין קרני אור: