(א) פי' בלא רשות אביה ואמה:

(ב) וכן פי' הרלב"ג אפשר שהיה הענוי להיותה בתולה, כמו שנאמר בנערה המאורסה "על דבר אשר ענה" (דבר' כב כד) ובאונס נערה בתולה אמר תחת אשר ענה" (שם שם כט):

(ג) בעבור שעינה אותה דבר על לבה שלא יחר לה:

(ד) כי לא ידענו על מי קאי מלת "טמא" ויפרש על שכם:

(ה) הוא שמ"נ, וענינו גדוף ובזיון, ויפרש הח' ז"ל "לדורות" פי' שנהיה עלולים לקבל ולשמוע חרוף של אחרים וכן "אנה אוליך את חרפתי" (ש"ב יג יג):

(ו) כי בכל זרע ישראל שהם זרע קדש, ונגדרים מן העריות, יהיה פגם זאת הנבלה:

(ז) פי' אשר טמא את דינה אחותם שב על "וידברו" ור"ל וידברו עם שכם אשר טמא:

(ח) כי המלות אשר טמא אין להם קשר עם וידברו, והיה ראוי לומר וידברו לאשר טמא אחותם, ויפרש הח' ז"ל שחסר למ"ד כמו "דברו לשלום" שהוא כמו דבר לו, ופי' דבר עמו, וכ"כ פה פי' "וידברו" כמו עמו:

(ט) ושב על במרמה, כי לזה דברו במרמה על אשר טמא את אחותם ורצה להעלים מהם דבר זה, והוא רצה ג"כ לרמותם ולהראות עצמו כאילו אין עול בכפיו, והאתנח שבמלת וידברו, מסכים לפי' זה כי הוא כמו מלה מוסגרת הבאה במפסיק גדול מכל הטעמים שלפניו, וכן דעת רש"י ז"ל וכן פי' הרש"ד:

(י) העור החצון שעל העטרה הוא הנקרא ערלה:

(יא) כי דבר הנוסף הוא דבר המכביד על האדם:

(יב) על דרך המליצה יאמר ערל שפתים, שקשה לו הדבור:

(יג) פי' אטוט וקשה:

(יד) יפרש מה שכתב לפני זה "וטעמו דבר שיכבד" הוא דבר הנוסף:

(טו) ולא תמים:

(טז) א"כ הוא הפוך רצון השם, או נוכל לפרש שכוונתו הדבר הפוך והוא תירוץ ע"ז:

(יז) ר"ל שאין לבהמות ערלה ואינן חסרות בכך:

(יח) ואם השם ברא הערלה למה נחתוך אותה:

(יט) הלא גם הטבור בראו השם וחותכין אותו:

(כ) והיא עדיין ברשות אביה:

(כא) ע"כ אמרו בתנו:

(כב) פי' פה האל"ף הוא משרת בתיבת ואחר:

(כג) והוא איננו כמו "ואחר עד עתה" כי שם הוא עתיד מהקל ומדבר בעד עצמו:

(כד) כי הצירי הוא לתשלום דגש סי' הבנין:

(כה) הוא נסתר פעל עבר מבנין הכבד הדגוש:

(כו) ע"מ בֵרַך שראוי להיות בִרַך וכן אִחַר, ולפי שאותיות אהחע"ר בלתי מוכשרות לקבל דגש נקודת הדגש להתחבר עם החירק ונעשה צירי בֵרַך אֵחַר:

(כז) תאר כלומר בשלום ובלב שלום, ואין בלבם לתבוע עלבונם:

(כח) הארץ רחבת מקומות היא, ומכילה אותם ולא נדחק, ויש לנו ולהם די למקום מרעה:

(כט) ופי' שם הח' ז"ל, מקום, כמו "יד הירדן" (במד' יג כט):

(ל) שענינו ראוי ונכון, או הטית לב לדבר כמו פה:

(לא) אחר היו"ד:

(לב) כי שרש המלה "יאת" ממלת אתו", וצריך להיות "ייאתו" בשני יודי"ן רק שנעלמה השניה אחר הראשונה שהיא המשרתת, ואותה הנעלמת היא תחת פ"א הפעל ממלת "ואת" שהוא השרש:

(לג) למעלה (יז יו"ד):

(לד) ויצדקו בזאת בני יעקב, כי אלה אמרו לשלוח יד ברכושם:

(לה) וכן אז"ל (שבת קלד ב, ב"ר פ' פ) מרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת, והתירו מפני שהיא סכנה, וכן פי' רש"י ז"ל, וכן ת"א "כד תקיפו עליהון כאביהון" וכן פי' הרמב"ם בפי' משנה זו (שבת שם):

(לו) כי החודש מתחלק לד' רבועים, וכל רבוע הוא ז' ימים, והוא כפי מספר השלם, ויום השלישי הוא חצי המרובע, כי חכמי המזלות חושבים הימים מחצי יום זה עד חצי יום אחר, וביום השלישי אחר חצות יתחיל יום רביעי, ואותו החצי עד חצי הלילה הוא חצי המרובע, ולכן נקרא היום השלישי אחר חצות ולמעלה חצי המרובע:

(לז) לדעת המוטוט הגי' הנכונה "כי לא אמר וידברו שמעון ולוי במרמה, וטעמו, כי כולם דברו במרמה ואלה עשו בדעת אחיהם":

(לח) כי כשאמר הכתוב ויענו בני יעקב לא אמר על שמעון ולוי, כי אם על הכל:

(לט) וכן כתב הרמב"ן ז"ל, כי הראוי להם שיהרגו שכם לבדו, ולא אנשי שכם שלא חטאו להם:

(מ) יתרץ למה לא כתיב בביתם לשון רבים, ויאמר כי הפרט הוא על בית חמור, או שכם:

(מא) וכולל זכרים ונקבות, ולא מצאנו היחיד ממנה:

(מב) הוא ר' אהרן בר מר רב יוסף הכהן הנזכר באגרת ר' שרירא גאון ובתריה איסתמך מר רב אהרן בר מר רב יוסף הכהן, ולא מן בני רבנין הוי, אלא מן תגרי הוה" וכו' "ולא דהוא הוה ראוי לגאונות", והוא חיבר פי' על התורה, ונקרא "כלף אבן סראגדו" ויש שו"ת ממנו נכתבו בשנת ד"א תש"ג ליצירה ונדפסו בסוף ס' הפרדס לרש"י ז"ל ועיין ערכו בראש הספר:

(מג) כלומר מספר רב, והח' ז"ל יפרש שם "ואל יהי מתיו מספר (כי ואל הראשון מושכת עצמה ואחרת עמה וכאלו כתוב ואל ימות, ואל יהי למתיו מספר) כי יתכן שיחיה לעולם ויהיו מעטים, וכל דבר שיספר הוא מעט, וכן ואני מתי מספר", ופי' הח' ז"ל עולה יפה מפני שאין דרך המברך להזכיר מספר על ברכתו:

(מד) וכן ת"א "לְמִתַן דְבָבו" מפרש בזה דבריו הקודמים עכרתם אותי לתת שנאה:

(מה) כל אשר תמצא בלשון הזה הם ענין סרחון, אבל תפרש כל אחד לפי ענין הקרוב אליו, להבאישני ביושב הארץ להתעיבני ולמאוס בי כמו שימאס אדם בדבר המבאיש, ויעקב היה מפחד כמנהגו, ובניו הי' אנשי לב לנקום את חרפתם על נפשם (רד"ק):

(מו) כי הוא מהפועל שלא נזכר שם פועלו ויפרש על שכם:

(מז) פי' כאשה זונה יעשה שכם את אחותינו ולא נקח נקמתו ממנו: