(א) נכר הוא תואר מענין הכחשה והזרות, והוא הפוך ההכרה:

(ב) על פסוק "וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ", ותכן דבריו שם, כי יש הפרש ממקום למקום, וכ"א מחויב להכין בתוספות קדושה כפי המקום:

(ג) לפי שע"ז מטמא:

(ד) ענינו התחדשות התמורה, כדי שיהי' נקיים:

(ה) עיין בפי' הח' ז"ל (קהלת ד יז, ה, א):

(ו) שרש המלה "חתת" והשם "חִתָה", וראוי להיות "חִתתָה", ע"מ שִמְלָה, שִפְחָה, ובסמיכות שִמְלַת, התי"ו במקום ה"א, וכן חִתַת, הראוי חִתְתַת, ולהקל על הלשון חסרו תי"ו אחת, והבליעוה בדגש הב', והתי"ו שניה במלת חִתַת היא במקום ה"א הנקבה שתשתנה בסמיכות לתי"ו, ופי' המלה, חתת אלהים, מחתה גדולה ונוראה:

(ז) שראה בסולם, וכן ת"א ויוב"ע "איתגלי ליה מלאכיא דה' " וכן פי' הרד"ק בתחלת דבריו:

(ח) ר"ל שטעמו על השגת שכליות ונבואות:

(ט) פי' שקרא את שמו ישראל מוסף על יעקב:

(י) כי אם ישראל משתתף עמו, ובא לקיים לו השם שקרא לו המלאך שכך יקרא הוא וזרעו:

(יא) ולא מצוה:

(יב) שאמר השם להם "פרו ורבו" שהוא לשון ברכה, ועיין (למעלה א כו) מה שהעירותי ע"ז:

(יג) (למעלה כח יח) ונסך עליה עתה נסך ויצק עליה שמן:

(יד) ופי' שהציבה עתה:

(טו) והסכים עמו הרמב"ן ז"ל וכתב "ונכון הוא":

(טז) וכן פי' רע"ם "והשלים נדרו שנדר באמרו "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים", כי בזה הכין את המקום שראוי שיקימנה שם, כענין דוד בהראות אליו המלאך בגורן ארונה היבוסי":

(יז) וכן פי' (למעלה כח יח):

(יח) פי' הכ"ף לדמיון:

(יט) היא שם למדה הקטנה שימדדו הולכי אורחות ויקראו לו "בת ארץ" כי המדה כמו בת למדה אחרת ידועה אז וגדולה הימנה, ובקצת ספרים הגי' "מדת מהלך" ועיין קרני אור, מכוון לדעת הרד"ק, שיפרש שיעור מהלך ארץ, מן הבקר עד עת האכילה:

(כ) פי' בתורה כי עוד נמצא (מ"ב ה יט):

(כא) מקור מזה הבנין:

(כב) והוא פועל יוצא ופי' כי היא הביאה מחשבה בנפשה לחשבה שהלידה קשה:

(כג) שגם הוא פועל יוצא:

(כד) פי' שהיה ראוי להיות ותקשה, אך נפל הה"א בעבור וי"ו ההפוך כמו "ותכל להשקותו":

(כה) פי' כאלו אמרה הוא סבת מותי:

(כו) וכן פי' שם הח' ז"ל:

(כז) המלה הזאת תמצא שם עצם ושם מקרה, וגם קבורה לא היתה לו" (קהלת ו ג) ועיין קרני אור:

(כח) בג' (שבת נה ב) שבלבל יצועי אביו להיותו חס על כבוד אמו ולא שכב עמה:

(כט) עיין רש"י ז"ל שם שזה הפסוק פי' חז"ל על אדם הראשון שהקב"ה כסה קלונו ודחה לגזרתו מיום של אדם ליום שלו שהוא אלף שנה, והביא הח' ז"ל זה הפסוק שחז"ל כיסו קלונו ג"כ, באמרם שלא חטא, ויסכים לדבריהם ז"ל, שלא חטא בשכיבה ממש רק שבלבל משכבו, ומעלה עליו כתוב כאלו שכבה, וכן תיוב"ע, ובעל אהל יוסף יפרש, שדעת הח' ז"ל אינו כן באמרו "אעפ"י שדרשו זה אין הפשט כן" ועיין קרני אור:

(ל) פי' שאמר שנולדו כולם בפדן ארם:

(לא) וכן פי' הח' ז"ל (למטה מו כג) בענין שבעים נפש וז"ל "דע כי הכתוב לא חשש להוציא אחד משבעים כאשר אמר "אשר יולד לו בפדן ארם", ולא נולד לו בנימין שם":

(לב) טעמו כי הווי"ן אינם מוסיפים ענין כשאר ווי"ן, רק הם דרך ספור, שכאשר מת ונאסף אל עמיו קברו אותו עשו ויעקב ובניו:

(לג) הזכיר תחלה עשו, ואח"כ יעקב כסדר שנולדו, ואעפ"י שמכר בכורתו, יעקב היה נוהג בו כבוד, ומקדימו לפניו מעת שהשלים אתו:

(לד) וישמעאל נולד תחלה:

(לה) ע"כ הזכירו באחרונה: