(א) לפי שהעיקר צרכי האדם הוא הלחם אשר הוא אוכל, כינה הכתוב צרכיו בזה, אבל יכלו גם כל שאר צרכיו כגון משכבו ומלבושיו וכדומה ואין ספק שבכלל צרכיו אלה גם אשתו, ומאמר יוסף (למטה פ', ט) "ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך באשר את אשתו", יחזיק הפי' הזה, ודעת הח' ז"ל אינו כן, ויאמר שהוא רחוק:

(ב) כן הוא (ב"ר פו) ופי' סריס חתוך:

(ג) וזה טעם ויעזוב, וענינו שכל עשרו ונכסיו עזב בידו:

(ד) כי אפילו מגען טמא להם:

(ה) וכן פי' הרלב"ג:

(ו) ר"ל כמו שפי' באמו, והוא כמו הקדמה לפרשה שלאחריו, כי בעבור היותו טוב רואי, לכן ותשא אשת אדוניו וגו', וכן כתב הרלב"ג "הנה ספר זה כי לזאת הסבה חשקה בו אשת אדוניו" וכן פי' הרמב"ן ועיין רש"י ז"ל, ועיין ברא"מ מה שהעיר ע"ז:

(ז) פי' בסמוך אפילו היא בבגדה והוא בבגדו, כי לא מצאנו לשון אצלה על המשגל רק "עמה" או "אותה":

(ח) מפרש הכפל לשון, כי היה נזהר אפילו להתיחד עמה לדבר שיחות:

(ט) וכן הוא בתנחומא הנדפס מכבר וישב סי' ח' דעת ר' יהודה בר' שלום:

(י) וכן פי' הרלב"ג:

(יא) וכן ת"א "למבדק בכתבי חושבניה" וכן פי' הרשב"ם וכן תיוב"ע:

(יב) וכן פי' הרלב"ג "לעשות מלאכתו, היא המלאכה שצוהו עליה אדוניו", כי כל עניניו הי' מוטל עליו:

(יג) והוא (בתנחומא וישב סי' ט) לעשות צרכו נכנס ובקש עצמו ולא מצא (פי' שבדק עצמו ולא מצא עצמו איש) דכתיב ואין איש, או דעת הח' ז"ל על חד מאן דאמר (סוטה לו ב וכן בתנחומא שם ובב"ר פ' פז) שראה דמות דיוקנו של אביו וזהו ואין איש מאנשי הבית, אבל איש אחר היה והוא דמות דיוקנו של אביו:

(יד) ולא הזכירתו לכבודו, או זה דרך מוסר בנשים, כן דרך הנשים לדבר על בעליהן בסתם "הוא":

(טו) כי לא אמר ויחר אפו על יוסף, אלא ויחר אפו בלבד, כי חרה אפו במה שדברה אשתו:

(טז) וכן פי' הרלב"ג, כי לא היה בן מות גם לפי מאמר אשתו, כי לא נשלמה מחשבתו, ועוד כי כבר היה הדבר בספק אצלו:

(יז) "מקום אשר אסירי המלך אסורים שם" מזה נדע כי הוא שם מצרי:

(יח) ופי' הח' ז"ל שם "שהן הסוסיות, וכן בלשון ישמעאל שרוב מתכונתה כדרך לשון הקדש":

(יט) לעשות, ובכ"י רש"ד הגי' "כל אשר היו עושים":

(כ) וכן ת"א ויוב"ע:

(כא) פי' מה שכתוב "אין שר בית הסהר רואה את כל מאומה בידו" (למטה פ' כג):