(א) עד עתה קוראהו "האדם" בה"א הידיעה, כי הוא שם המין, שקודם שהוליד תולדות היה הוא כלל מין האדם ומלידת שת והלאה לא נזכר שם אדם בה"א, כי שב שם אדם אצלו שם עצם פרטי שדרכו לבוא בלא ה"א הידיעה קראו אדם:

(ב) פי' כשידע האדם חטאו, והכיר את אשר העוה, ורש"י ז"ל פי' והאדם ידע כבר קודם הענין שלמעלה קודם שחטא ונטרד מג"ע, וכן ההריון והלידה, שאם כתב וידע האדם (כדרך הכתוב להקדים הפעל לפועל) נשמע שאחר שנטרד הי' לו בנים:

(ג) שכאשר ידע האדם שלא היה קיים באיש, השתדל להוליד בדומה לקיים מינו, וכדי שיתרבה בני אדם בעולם כי לא תהו בראה לשבת יצרה:

(ד) וטעם קניתי, כי היא ברצונה קבלה טורח הריון וצער גידול בנים כדי שיעמוד הבן תחתיהם, ובעבור כי שניהם הולידו לעמוד תחתם, ולא למלאות תאותם, ע"כ אמרה קניתי איש את ד', כי בזה עשינו רצון ד', ויש קנין שהוא בלא מכירה, ובלא דמים כמו זה, והדומים לו, כי מה שיש לאדם במשפט בין במחיר או מתנה וירושה ומציאה קרוי קנינו, ואו"ת מן קדם ד', שפירושו מאת ד':

(ה) כי בפ' קניתי איש וגו' לא נזכר שם אלהים, כי אם שם הוי"ה, והוא שם העצם לבדו, להורות על אור השכל הנמצא באדם בכח, ובשיטה ראשונה "ע"כ אמרה קניתי איש את ד', שקבל בארץ כח עליון לא ע"י מלאך, אלא על ידי השם לבדו, בכל התורה כולה חוץ ממקום אחד שאמר משה כי טרם תיראון מפני ד' אלהים (שמות ט ל), בעבור שאמר פרעה "ורב מהיות קולות אלהים" (שם פ' כח) אולי מערער יטעון בעבור "ד' אלהים אתה החילות" (דבר' ג כד) והוא באל"ף דל"ת", ע"כ, ולבאר זה אקדים לך מה שפי' הח' ז"ל (שמות שם) עם תוספות ביאורי ותבין מה שפי' פה, כי פרעה אמר למשה ולאהרן (שמות ט כח) "העתירו אל ד'" (הזכיר שם העצם ואח"כ יאמר (שם) "ורב מהיות קולות אלהים", ואמר קולות אלהים ולא הזכיר שם העצם, ויאמר הח' ז"ל שם מפני שהוא מודה שיש אלהים, ובעבור שלא אמר קולות ד' (בשם העצם) חבר משה שם העצם והתואר ואמר (שם פ' ל) "כי טרם תיראון מפני ד' אלהים", והטעם כי השם הוא אלהים לבדו, ולא תמצא ככה בדברי משה בכל התורה, ואין טענה ממלת "ד' אלהים אתה החילות" (דבר' ג כד) כי באל"ף דל"ת הוא כתוב, ועיין ברמב"ן שם מה שכתב בזה:

(ו) כי כשנולד קין כבר נתקיים המין, ואם ימות האחד, יוליד השני בנים, ויתקיים המין, ונשלם בזה כוונתו ית' בבנין העולם, וכמו שאמר "אשר ברא אלהים לעשות", ועל בנין העולם נזכר אלהים, ומשם ואילך נזכר פעם השם הנכבד פעם אלהים, ובמקומות מעטים שניהם כאחד, והכל יש לו טעם:

(ז) וי"ג "למעלה" והוא הנכון:

(ח) כי נשמת האדם גם היא מלאך, והנה יש בארץ מין מלאכים, כאשר יש בשמים כוכבים, שהם העצמים, שגם הם יש להם נשמה משכלת ונכבדת, והם עומדים לעולם, וכן כתב הרמב"ם ז"ל (יסוה"ת פ"ג ה"ט) "כל הכוכבים והגלגלים כולן בעלי נפש ודיעה והשכלהם, והם חיים ועומדים, ומכירין את מי שאמר והיה העולם", והאדם הוא בצלמם, ע"כ נזכר כאן שם העצם לבדו, להורות על אור השכל הנמצא תמיד באדם בכח, ובבאר יצחק הגי' "כעצמים" והפירוש אחד, כעצמים שאינם מתים אלא קיימים בעצמם:

(ט) ר"ל שמרמז על הכללים:

(י) וכתוב הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע (למעלה ג כב), ואמר כי מלת טוב הוא רמז על הכללים שהם המינים, בעבור שהם שמורים ועומדים, והוא הטוב תמיד:

(יא) מלת רע" רמז על הפרטים, בעבור שהם אובדים ונפסדים והפרט הוא החלק:

(יב) ולא זכר כמה ימים:

(יג) שרשו "נחה" ולא "מנח" כדעת קצת, ונקרא קרבן מתבואת הארץ "מנחה" מפני שמנחה הראשונה הזאת היתה מצמח האדמה (רוו"ה) לשון "נחת" כמו ניחוח, דבר שהקטן נותן לגדול כדי לפייסו ולהניח דעתו אם אולי חטא לו, והנה עיקר המלה אינו אלא "נח" לא "מנח" ואולי בימי בית שני אמרו מנחות ולא מנחות כי עשו המ"ם כאלו היא שרשית כדרך שאמרו תורם מן תרומה (שד"ל) והר"ש ן' מלך כתב ששרשו "מנח" והראיה מה שנהגו לקרוא במשנה מנחות" המ"ם בשוא להורות כי שרשו "מנח" כמו שפחה, שמלה, ואלו היה שרשו "נחה" והמ"ם נוספת היה ראוי לקרוא מנחות המ"ם בחירק כמו מצות, וכן כתב (רש"ד):

(יד) במקום שקבע לו אדם לתפלה ולקרבן וכן בניו עמו, כי מן הדומה הקריב אדם קרבן לד' מפרי האדמה ומן הצאן ומן הבקר, וזה דרך ההודאה לאל, ואעפ"י שהכתוב לא זכר מזה, ובדרז"ל (חולין ס א) שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו ושם שור שהקריב אדה"ר קרניו קודמות לפרסותיו

(טו) פי' כי הביא קין מנחת ביכורים לאביו שהוא כ"ג, וכאלו הביא לד':

(טז) הבל הביא מבכורות צאנו להורות שהוא ראשית כל הסבות, והכל מתייחס אליו, שלכן נצטוינו להביא לפניו ראשית כל בכורי כל הן בולדות האדם והבהמה הבכורים, הן מתולדות הארץ הבכורים והחלה והתרומה, וזה הביא דרך כבוד מהבכורות קודם שיהנה הוא מהנולדים מהחלב והצמר

(יז) כי כתוב "ויבא קין מפרי האדמה" ולא אמר מראשי פרי האדמה, או מראשית האדמה, אלא מפרי האדמה, כלומר הפחות שבכל ולא שייך לומר הביא לאביו:

(יח) שרשו "שעה" והפתח במקום הסגל להרחבת אות הגרון כמו וַיִחַר, פי' כמו שמלת ויחר, שרשו "חרה" וחסר למ"ד הפועל, כך וישע כמוהו, שרשו שעה וחסרה האל"ף:

(יט) ואו"ת "והות רעוא מן קדם ד' " וכן תיוב"ע:

(כ) וי"ג, והקרוב אלי":

(כא) פסוק הוא (בישעי' כב ד) "ע"כ אמרתי שעו מני אמרר בבכי":

(כב) הח' ז"ל רמז זה בפ' (שמות יא ז) בפ' ולקחו מן הדם שכתב "להיות כופר בעד כל האוכל בבית" וכן בביאורו הקצר על שמות שם על הפ' הנ"ל, יאמר "והענין כי דבר המערכת לא יסור כי אם בתת כופר וזה סוד גדול", פי' מה שגזר על האדם כפי מה שהיתה מערכת הכוכבים בעת מולידו, הכל יבוא עליו בלי ספק, אך אם יתן כופר בעדו ינצל מהגזרה, וכן בויקרא א א כתב, "כי בתת כל חלק בעתו, ימלט החלק שיש לו חלק לעוה"ב", ופירושו שאם תקריב איברי העולה תמורת איברך תנצל אתה מגזרה שגזרו עליך מן השמים, וקורא החלק אל אדם הפרטי שהוא איש אחד כי הוא חלק אחד ממין האדם, ויהיה באפשרי לו להשתדל בעבודת השם ולהשלים נפשו לנחול חיי העוה"ב:

(כג) ירדה אש מן השמים וליחכה את קרבן הבל, כי ראה כוונתו טובה, וכן היה רצונו אל מנחתו שהיתה מכובדת וראויה להקריב:

(כד) ולא היה רצון האל אל קין, כי לא היתה כוונתו טובה, וכן לא היה רצונו אל מנחתו, כי בזויה היתה, ואיך ידע זאת? כי מנחת הבל אוכלה, והורד עליה אש מן השמים, ולא עלה כן למנחת קין:

(כה) ויהי' פי' ויהי מקץ ימים אחר שנה שעבד את האדמה:

(כו) "ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה" (שמות יג יוד) "ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה" (ש"א א ג), ושם פסוק ז פי' "וכן יעשה שנה בשנה":

(כז) ונקראת כן לפי שהשמש תשנה אחר זמן אל הנקודה אשר החלה ממנה, והפעל מזה הענין ולא שנה לו" (ש"ב כ יו"ד) "פעם אחת ולא אשנה לו" (ש"א כו ח):

(כח) עיין הקדמת הח' ז"ל על התורה בדרך הב', ובפי' הח' ז"ל (שמות יב ב) ובביאורי שם:

(כט) ושם פי' שהם ימים, והם חצי שבוע, והוא קרוב לשלש שנים וחצי שעמד הבית השני בלא עולה, ואח"כ חרב, והלכו ישראל בגולה, וזה עדן, ועידנין, ופלג עדן, עדן אחת, עידנין שנים, והם שלשה שנים, ופלג עדן חצי שנה:

(ל) כי הכתוב ספרם בימים לפי שבימים יוצא המספר בדיוק ואלו כתב המכפר בשנים לא היינו יודעים אם שלימות וכן כתב הח' ז"ל (דניאל יב יא) "ובעבור היות חצי שנה בקרוב הוצרך לפרש מספר":

(לא) מלת הלוא תבוא במקומות לחזק הדבר ולזרז האדם וכן "הלוא שלחתיך" (שופ' ו יד) "הלא שמעת כתי" (רות ב ח) (רד"ק) מלת הלוא מחוברת ממלת השלילה "לא" ובה"א התימה והשאלה, ובזה תתהפך הוראת השלילה לאמת החיוב, כן הוא דעת בעלי הלשון. ולדעת בעל הכוה"ק הוא כמו, "הנה":

(לב) בן דעת רש"י ז"ל וכן ת"א וכן פי' הרד"ק:

(לג) ופירושו אם תיטיב לבך ומעשיך יהיה לך שאת, פי' כפרה וסליחה כמו "נושא עון" (שמות לד ז):

(לד) ובשיטה ראשונה "והנכון בעיני שהוא הפוך" ור"ל שאת הפוכה, כאלו אמר תשא, ור"ל תשא פניך ולא יפלו עוד:

(לה) ופי' שהשפיל פניו לקרקע מפני הבושה על שלא נתקבלה מנחתו, כי כן דרך המתבייש כובש פניו למטה והמכבדו כאלו נושא פניו למעלה:

(לו) פסוק הוא (בש"ב ב כב) בדברי אבנר לעשהאל "ואיך אשא פני אל יואב אחיך":

(לז) ולפי שאמר שנפלו פניו אמר לו האל אם תיטיב תשא פניך תמורת מה שנכלו, או אשא פני אליך, ופי' שאת ענין התנשאות והוא מקור במקום זמן מוגבל, והוא ג"כ שם דבר כמו יתר שאת (למטה מט ג) ובשיטה ראשונה "אם היטבת דרכך תשא עיניך":

(לח) וכפי' רש"י ז"ל שם:

(לט) חטאת לשון נקבה ורובץ לשון זכר:

(מ) צ"ל "שחטאת תחת עון", ובעבור שכתוב מלת רובץ שהוא לשון זכר, אמר שהיו ראוי לאומרו לפתח עון רובץ, ונכתב חטאת במקום עון, ויש לפרש דעת הי"א, פי' כי לא בשוגג הביא מן הפחות, וכן אמר גדול עוני, (למטה פ' יג) אלא כתוב חטאת במקום עון:

(מא) לעת פתיחת ההתקשרות שבין הנפש והגוף, כי כמו שהחלל המפסיק בין צדדי כותלי הבית נקרא פתח, ע"ש פירוד המתדבקים, ככה יום המיתה נקרא פתח ע"ש התפרדות הנפש מן הגוף שהיו אחוזים ודבוקים יחד בעולם הגשמי, לכן הלמ"ד פתוחה להורות כל הפתח הידוע (הכוה"ק):

(מב) וכן פי' רש"י ז"ל וכן ת"א, ועיין נתינה לגר מה שכתב ע"ז:

(מג) ופירושו ואליך תשוקתו של הבל כי הוא יאהבך:

(מד) כל לשון חרה לו ענינו עצב ותוגה והצטערות כל הדבר, ולשון חרה אפו ענין אחר הוא, והוא מורה חימה עזה לענוש, ושניהם לשון חמימות אש, חרה לו, הדבר היה חם עליו והכאיבו:

(מה) והוא אחיך:

(מו) ואליך תשוקתו:

(מז) ואתה אם תרצה אהבתו תמשול בו, כמו שימשול האח הגדול באחיו הקטן ממנו:

(מח) שהוי"ו של ותשוקתו הוא על תשוקת היצר שתשוקתו תמיד להחטיאו:

(מט) פי' אעפ"י שאיננו כתוב בתורה בפירוש כינוי החטא ליצר:

(נ) לפתחך יהיה חטאת רובץ שתכשל בו תמיד בצאתך ובבואך, או שיאמר כאלו החטאת שוכן תמיד על פתח האדם ושוקד על הדלת הסגור להשמר ממנו עד שימצא עת להכנס שמה:

(נא) ובכל מקום שתלך החטאת תלך עמך:

(נב) וכן בשיטה ראשונה "לפתח הפה":

(נג) ופירושו פתיחות פיך וכן פי' הרלב"ג, מן "פתח דבריך יאיר", ובשיטה ראשונה "וטעם לפתח חטאת רובץ, כמו שמור פתחי פיך, ונקרא היצר הרע רובץ, בעבור היותו כמו לב האדם, או טעמו לפתח ביתך יושב לחמי יצרך"(?):

(נד) פי' אל יצר, והוא הרובץ, והוא הכנוי ליצר לב האדם שהוא רובץ להחטיאו, ומה שנכתב מלת חַטָאת בקמץ, ואלו היה סמוך היה בפתח, אין זה קושיא, כי יש חסר הנסמך, ויש פעמים שיהיה הנקוד הסמוך כמו זה, "נַחְלָת שפרה עלי" (תה' טז ו) ופי' הח' ז"ל שהוא סמוך אל השם, ויש פעמים שיהיה הנקוד הסמוך בפתח, כמו "ושכֻרַת ולא מיין" (ישעי' נא כא) ופי' הרד"ק, ושכורת הצרות וחסר הנסמך:

(נה) אמר לשון רובץ על המנוחה הארוכה כבהמה עת תנוח ותשכב על רגליה כן יצר לב האדם תנוח עמו תמיד:

(נו) ובשיטה ראשונה "ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו, והנה לפי דעתי תאותך אליו ותוכל למשול בו":

(נז) גם פה פי' תשוקתו שענינו כמו משמעת כמו שפי' (למעלה ג טז) בפ' "ואל אישך תשוקתך":

(נח) אכל אתה אם תרצה תוכל למשול בו, כי בידך הרשות נתונה, ובזה הראה לו היכולת הנתונה בבחירה, כמו שאמר מרע"ה (דבר' ל טו) ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, ואת המות ואת הרע", וסיים (שם פ' יט) "ובחרת בחיים":

(נט) ולא פורש מה אמר לו:

(ס) אף שדרך לה"ק אצל כל לשון אמירה לפרש הדבור כמות שהוא, ובשיטה ראשונה "וטעם בהיותם בשדה שלא היה הכוחם (אולי צ"ל אביהם) עמהם:

(סא) פי' חסרי דעת שנולדו ביום המטר כי המטר נקרא סגריר ישאלו איך הכהו, והרי הוא כאלו אמר, ונולדים ביום סגריר שואלים איך הכהו, וכלשון הזה יאמר בשפת יתר סי' ע"ד "ושאמרת כי ביום סגריר חברת חרוז, לפני קרתו מי יעמוד", ושד"ל פי' כוונת הח' ז"ל כאן, שכוונתו על הצפרדעים וקצת שרצים אחרים היוצאים נחוץ, ונראין פתאום אחר ירידת המטר, וההמון חושב שנולדו אז, והח' ז"ל מדמה האנשים המרבים דברים בלי הַשְכֵל לצפרדעים המצערים בקולם:

(סב) הוא מלת השאלה לדעת המקום, ובאמרו אֵי הבל אחיך הוא לפתיחת דברים להכנס עמו בדברי נחת אולי ישוב, כן פי' רש"י ז"ל, וכמו שאמר לאדם אַיֶכָה (למעלה ג ט), וכן פי' שם הח' ז"ל "טעם אַיֶכָה פתחון הדברים, וכן "אֵי הבל אחיך":

(סג) אי פה, ובאה המלה אֵי בהרכבה לכמה מלות אחרות להוראות לשונות, אֵיכָה, איפה אפוא (בהשמט היו"ד) והבדל בין אי ובין איפה, אי שואל אם העצם פה והשואל רוצה לשיתוודע לו המקום המקושר ביותר יחוד ויותר ברור, לאכן הענין בשאלת איפה שבזה מין השאלה, אין השואל מדקדק כלל שיגיד לו הנשאל ביחוד נקודת המקום המקושר וכל תכנית שאלתו אמנם לשיתוודע לו בדרך כלל המחוז והגליל שנכלל שם המקום שרוצה לדעתו:

(סד) פי' צועקים שהוא לשון רבים דבק עם דמי שהוא ג"כ ל"ר, ולא עם קול שהוא לשון יחיד, ותחסר מלת שמיעה או עליה, כאלו אמר עלה לפני, או אנכי שומע קול דמי אחיך הצועקים אלי והוא דרך מליצה:

(סה) ולא אל קול, כי הקול אינו דולג:

(סו) וכן פי' שם, כי דודה מרוב דלוגו ומרוצתו שמעה קול רגלו:

(סז) ורבוי דמי כמוהו רבים, כמו דמיו בו, דמיהם בם (ויקרא כ, ט) והדומים להם, ויאמר בלשון יחיד, ובלשון רבים, בלשון יחיד לפי שהוא אחד ובל"ר לפי שארבע הליחות מעורבות בו:

(סח) וכן תיוב"ע "קַל דְמֵי קְטִילַת אָחוך דְאִתְבְלָעו בְגַרְגִישְתָא" פי' במעבה האדמה:

(סט) אונקלס:

(ע) כן ת"א "קַל דַם זַרְעֲיִן דעתידין לְמֵיפַק מִן אָחוך" ולפיכך אמר בל"ר על בניו העתידים לצאת ממנו ועיין קרני אור:

(עא) ובפסוק הבא אחריו יפרש את הקללה, כלומר מן האדמה תבוא לך הקללה:

(עב) ארר ענינו חסרון ומגערת כללי, והוא קללה המקפת שלילת כל טובה וברכה ושלום בלי גבול ומקורה השנאה המוחלטת, ומאופן הזה אמר הכתוב פה ארור אתה מן האדמה:

(עג) ובשיטה ראשונה "והנה בעבור שנשפך דם הבל באדמה קללה השם כדרך "ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה" (במד' לה לג), והנה כאשר לא תוסיף האדמה להצמיח כמשפטה לאביו יצטרך קין ללכת אל ארץ אחרת ולסור על פני האדמה והלאה לפאת צפון":

(עד) וקללהו במה שהיה מתעסק:

(עה) ואף שהיתה ארורה משחטא אדם, עתה הוסיף לקללה בעבור קין, ואמר אף מה שהיתה רגילה להוציא אחר קללת אדם, לא תוסיף לתת אותו הנה אלא פחות ממה שהיתה רגילה:

(עו) זאת קללה אחרת, והיא לו לבדו שלא יוכל לעמוד במקום אחד, ולבד מקללת האדמה גזר עליו אחד ממשפטי הרוצח והוא הגלות:

(עז) ובפדר"א (פ' כא) "ואוררו שיהא נודד בארץ", ועיין בפי' הגרד"ל שכתב שם "ולא כמ"ש הראב"ע לפרשו מענין קינה כמו לנוד לו, ולפי הפשט גם שם הוא מענין נענוע וטלטול, ובא בענין נחמת האבל וספור הצרות עמו, לפי שהמנחמים נדים ממקומם זה מפה, וזה מפה לנחם האבל ויטלטלו בעבורו ומזה הוא "מי ינוד לך" (ישעי' נא יט):

(עח) שניהם היפך המנוחה, אלא שהמתנועע בכל גופו אפשר שישאר במקום אחד, כי גם היושב תחתיו וחרד קרוי נע, כמו "וירא העם וינועו" (שמות כ יח), פי' ויחרדו, "וינע לבבו" (ישעי' ז ב), והמתנודד הוא הנודד ממקומו לגמרי ולא ישוב עוד אל מקומו, "כצפור נודדת מן קנה" (משלי כז ח) וכן ת"א "מְטַלְטֵל וְגָלֵי":

(עט) עיין ס' הגלוי הריק"ם סי' לב:

(פ) ובשיטה ראשוה "גדול עוני מנשוא, כי העונש יקרא עון, כי בעבור העון הזה העונש בידו,'"אם יקרך עון בדבר הזה" (ש"א, כח יו"ד)":

(פא) וכן פי' הרמב"ן שהוא וידוי, אמר אמת כי עוני גדול מלסלוח עיין הערה פט:

(פב) נשיאות עון האמורה בהקב"ה היא סבלנות וסליחה, כמו נושא עון ופשע, באדם הוא תשלומי העון והלשון חכמים עונש על החטא, כמו "עונו ישא" (ויקרא יט, ח) "ונשא עונו" (ויקרא ה א):

(פג) ואו"ת "סַגִי חובִי מִלְמִשְבַק" מפרש אותו דרך תימה, וכן פירש"י ז"ל לקוח (מב"ר פ' כב) בל' בתמיה:

(פד) טעם עקב שכר באחרות וכן בשמרם עקב רב" (תה' יט יג), וכן פי' הח' ז"ל (דבר' ז יב) "כמו לעולם עקב (תה' קיט, קיב), שכר באחרונה", וע' קרני אור:

(פה) כי מלת עון וכן חטאת תורה לפעמי' על העונש הבא עקב החטא ובעבורו ובבאר יצחק הגי' "ולפי דעתי שהעברים יקראו העקב והשכר והעונש הרע הבא בעבור העון והחטאת" ויפרש כי השכר קוראים לו עון, והעונש קוראים לו עון, ומצינו לשון שכר שאמר הכתוב "כי לא שלם עון האמורי" (למטה טו טז) פי' שכר האמורי, אם יקרך עון" (ש"א כח י) פי' עונש ובמק"ג דפוס "ווארשא" "והעונש יקראו הרע הבא בעבור העון והחטאת":

(פו) עדיין לא נתמלאה סאתו להיות נענש:

(פז) פי' עונש:

(פח) פי' הרעה הבאה על ישראל בעבור עונו גדולה מרעה הבאה על סדום:

(פט) ואין כן דעת רש"י ז"ל, שהוא סובר כי העון בכל מקום הוא החטא, ועיין רא"ם מה שכתב ע"ז וכן השיג ע"ז הרדי"א וכתב "ונראה לי שאין הדבר כן, שלא ימצא בכתוב שום עון נאמר על העונש, והראיות שהביא הוא (הח' ז"ל) הם יורוך ויאמרו לך שיפורשו כפי הראוי שלא נאמר בהם עון על העונש, כי אם על החטא, ולכן היותר ראוי הוא שיפורש גדול עוני מנשוא, כפי' הרמב"ן ז"ל, שהתודה קין וידוי אמת, והודה על גודל חטאו אשר חטא, כאמרו גדול ועצום עוני אשר עשיתי בהריגת הבל אחי מנשוא ומלסלוח לי, צדיק אתה ד' וישר משפטך:

(צ) "הן גרשת אותי", זה העונש אשר סובל:

(צא) פעל פצה, הוא באמת לשון פתיחה, אבל לא הונח כ"א על פתיחת הפה לא על פתיחת שאר דברים, ולא נמצא ג"כ השמוש ממנו בכל המקרא כ"א על פתיחת הפה והשפתים, כמו פה, "אשר, פצתה את פיה" "ופצתה האדמה את פיה" (במד' טז ל) "פצו עלי פיהם" (תה' כב יד) "אשר פצו שפתי" (שם סו יד) "ופוצה פה ומצפצף" (ישעי' יו"ד, יד כי גזרת פצה מלשון תפוצה, והיינו תפיצת השפתיים והלחיים שיהיו נפוצים, ויהי' עי"כ הפה יותר פתוח וכה"א, "פצה פיך ואכל" (יחז' ב ח), והיינו שינפץ השפתיים והלחיים זה מזה שיוכל לקבל אל פיהו את המגילה הארוכה (רש"פ):

(צב) שלא תשגיח עוד לשמרני, כי זה הוא הסתר פנים, כמו שנאמר "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא", (דבר' לא יח) והענין אחד בין שיסתיר ד' פניו מן המושגח, בין שיסתר האיש מפני ד', פי' הח' ז"ל (יונה א, א) "כל זמן שהוא מקבל הוא לפני השם, וככה "ויצא קין מלפני ד'", ופי' הפסוק הנה גזרת עלי נע ונד, ובעבור זה אני מוכרח ללכת למקומות שאהי' נסתר מלקבל אור שכינתך וזה העונש קשה לסבול, וכתב שד"ל, ונראה שהי' מאמין כי השגחת ד' לטובה איננה אלא בגן, ובמקומות הסמוכים אליו ששם היה האל נגלה:

(צג) יש מקומות נכבדים מאחרים בעבור היות השגחה עליהם יותר משאר מקומות, וכן פי' הח' ז"ל (למטה כח טז) על הפ' "אכן יש ד' במקום הזה" "הטעם בעבור שימצאו מקומות יראו שם נסים", (ובדברים ז יט) "דבר מנוסה הוא כי יש לכל עם ועם ככב ידוע ומזל, וכן יש מזל לכל עיר ועיר, והשם שם לישראל מעלה גדולה להיות השם יועצם ולא ככב להם, והנה ישראל נחלת השם", (ושם לא טז) "ידענו כי השם אחד והשינוי יבוא מהמקבלים, והשם לא ישנה מעשיו, כי כולם הם בחכמה, ומעבודת השם לשמור כח הקבול כפי המקום":

(צד) כח עליון יותר ממקום אחר, וקין היה קרוב מהקו השוה, שהמקום ההוא נכבד מכל המקומות שבעולם השפל:

(צה) ודעתו אעפ"י שהכל מלא כבודו, יש מקום יקבל כח רב, ותראה בו גבורת ד' יותר ממקום אחר, וכן פי' (תה' סח לו) עה"פ "נורא אלהים ממקדשיך" "יהי' מורא אלהים בארץ ממקום המקדש, כדרך "ברוך ד' מציון", והנכון כי ביהמ"ק בארץ מכוון כנגד ביהמ"ק בשמים, כמו "וזה שער השמים", והוא סוד מכוסה". וחשב קין שאחר שיהי' נע ונד משם וגולה ממקום למקום כולו נסתר מפני ד', ובשיטה ראשונה "וטעם "ומפניך אסתר בעבור שיש מקומות שיקבלו כח עליון יותר ממקום אחר, כדרך "אכן יש ד' במקום הזה (למטה כח טז):

(צו) וכן פי' הח' ז"ל בס' צחות "שבעתים יקם שבעה דורות, וכן בשיטה ראשונה, כי תחלת החשבון מקין, כי הדור השביעי לקין מתו כולם במבול, ולא נשאר לו שריד ופליט, והנה קין ראשון, וחנוך בנו שני, ועירד שלישי, ומחייאל רביעי, ומתושאל חמישי, ולמך ששי, ובניו שביעי, ע"כ הזכירם הכתוב:

(צז) פי' שני פעמים שבעה:

(צח) כן תרגם יונתן (ישעי' ל כו) על הפ' "והיה אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים", וִיהֵי נֵיהור סִיהֲרָא כְנֵיהור שִמְשָא, וְנֵיהור שִמְשָא יְהֵי עֲתִיד לְאַנְהָרָא עַל חַד תְלַת מְאָה אַרְבְעִין ותְלָתָא כְנֵיהור שַבְעַת יומַיָא", וכן פי' רש"י ז"ל שם שבעתים שבע שבעיות כאור של שבעת הימים, הרי ארבעים ותשע שביעיות העולים לשלש מאות וארבעים ושלשה, וכן פי' רש"י ז"ל (שופ' ה' לא) וכוון לדברי התרגום, וכוונתו כי שבעתים דקרא פי' ז' פעמים ז', נמצא אור ז' ימי בראשית הי' מ"ט פעמים כמו אור החמה של עכשיו, לעתיד יהי' שבעתים מאור החמה של שבעת ימי בראשית, הרי ז' פעמים מ"ט עולה שמ"ג, וכן הביא הח' ז"ל דעת התרגום בס' "יסוד מספר" וז"ל שם "והמתרגם אמר כי הוא כחשבון גוף שוה", ופי' ר"ל דעת המתרגם שהרבוי זוגיי איננו מורה על הכפל, כ"א על הכפלת מספר זה על עצמו ב' פעמים שהוא מעוקב ובלשון הח' ז"ל "גוף שוה" ויהיה שבעתים המעוקב מן שבעה העולה ביחד שמ"ג:

(צט) וכן כתב בס' צחות "י"א כי שבעתים (ישעי ל כו) ארבעה עשר, והטעם כפל שבעה, ויונתן בן עוזיאל אמר שבעה על שבעה, רק כאור שבעת הימים (שם) יפרש סוד שבעתים:

(ק) פי' נקד יֻקם בקבוץ פי' תלקח נקמתו מזרעו אחר שבעה דורות:

(קא) וכן פי' רש"י ז"ל, שהם שני מאמרים, הא' "כל הורג קין", והוא מקרא קצר כאלו אמר יהי ענשו כך וכך שלא פירש, והמאמר הב' הוא אמרו שבעתים יוקם, ר"ל אין רצוני שימות קין עתה בענשו לסוף שבעה דורות אני נוקם נקמתו ממנו:

(קב) הגי' הנכונה צ"ל כך "שהרי שת אחיו שנים רבות חיה וראה שבעה דורות", ומה שכתוב בספרים חיה עם נח צריך עיון, כי שנות שת כלים י"ד שנה קודם נח, ואינו כן בהרבה ספרים (מוטוט) ועיין קרני אור:

(קג) ונקראים כל זרעו על שמו, וכן הנקמה אשר יהיה מזרע קין אשר נמחו במבול בדור השביעי הוא הנקמה מקין, והוא על דרך "ודוד עבדי נשיא עליהם" (יחז' לז כה), והבנים נקראים ע"ש דוד ואין צריך לומר שחיה כל השנים האלו, ואלו זרעו נקרא קין:

(קד) כן הוא בב"ר פ' כ"ב, תנחומא ברא' סי' יו"ד ילקוט ברא' רמז לח "אבא יוסי אומר קרן הצמיח לו" פ י' שעשה לו קרן להנצל מהחיה, וזהו לבלתי הכות אותו כל מוצאו:

(קה) חזק לבבו שלו יפחד שיכה אותו כל מוצאו, ושם מוראו בלב החיות, ובני אדם הבאים אחריו שלא יכוהו:

(קו) והרמב"ן ז"ל כתב, כי אמר וישם, ולא אמר ויתן ד' לקין אות, יורה ששם לו האות קבוע שיהיה עמו תמיד אולי כשהיה נוסע ממקום למקום היה לו אות מאת ד' מורה לו הדרך אשר ילך בה, ובזה ידע שלא יקראנו אסון בדרך ההוא:

(קז) וכן כתב הרד"ק, הוא ישב לו במזרח עדן רחוק מהמקום שהי' בו אביו ואמו, וגם שם לא מצא מנוח לו כי כבר נגזר עליו שיהי' נע ונד כל ימיו, ואשתו ובניו ישבו שם תמיד, והוא היה נד, וקראו אותו מקום ארץ נד, מפני שנד לשם למקום אשתו ובניו, ומשם הולך ושב, ובספרי הרומיים כתוב, הביאו הרדי"א שהלך קין בארץ הודו, ואולי שלכך נקרא הודו מלשון נדוד, והחבר אמר למלך הכוזר (כוזרי מב סי' יד) שהיתה קללת נע ונד תהי' בארץ, שיהי' מגורש מהארץ הקדושה כי בה ישב אדם בצאתו מגן עדן:

(קח) והגר"א פי' נגד עדן, והארץ המכוונת נגד עדן היא א"י:

(קט) וכן פי' רש"י ז"ל, וכן תרגם ירושלמי, ואונקלס ויוב"ע תרגמו מלשון קדימה והיא קדימת הזמן לא על רוח מזרחית, שהוא קדימת המקום, ועיין נתינה לגר שכתב ואפשר שהוא ג"כ קדימת המקום, ועיין יא"ר מה שכתב ע"ז:

(קי) כי בפאת מזרחית דרומית של עדן הוא הגן, ופי' שהוא צפון ומכוסה מהגן, שהשי"ת היה מתהלך בגן, וא"ל קין ומפניך אסתר, וישב במזרח העדן ולא נגד הגן אלא אחריו והוא מכוסה:

(קיא) כי בעת שנולד לו בן הוא היה בונה עיר לשבתו ולשבת בניו, ובקדמת עדן היה זה, לפיכך קרא שם העיר כשם בנו, לפי שנולד לו הבן בעת שהיה בונה העיר:

(קיב) כמלכים (א טז) "ויקרא את שם העיר אשר בנה על שם שמר אדני ההר שמרון":

(קיג) על שם מצרים בן חם (למטה יו"ד וי"ו):

(קיד) כבר כתבתי למעלה החשבון, קין ראשון, חנוך בנו שני, עירד שלישי, מחייאל רביעי, מתושאל חמישי, למך ששי, והיה ששי לקין ושביעי לאדם:

(קטו) כי כל השמות על פי המאורע הי' קוראים אותם, כי כן הי' מנהג הדורות הראשונים:

(קטז) עיין בפי' הח' ז"ל (שמות ב, י) מה שכתב "כי שם משה מתורגם מלשון מצרים בלשון הקדש, ושמו בלשון מצרים היה מוניוס וכתב עוד שם "ואל תתמה בעבור שלא נקרא "משוי" כי השמוש אינם נשמרים כמו הפעלים":

(קיז) נתן אלהים שכרי (למטה ל יח) מענין שכר:

(קיח) כי האב קודם וראשון לבנו:

(קיט) כי השערה אביב (שמות ט לא) ונקרא כן בעבור שהוא ראשון והוא מגזרת אב:

(קכ) במקום ה"א השרש אבי במקום אבה:

(קכא) שגם מלת אח לא תסמוך כי אם ביו"ד אחי:

(קכב) ואמר הכתוב בלשון תפישה "אבי כל תופש כנור ועוגב", לפי שהאומנת ההיא בתפיסת מיתרי הכנור והעוגב ביד השמאלית כפי השיעור שהורה החכמה ההיא:

(קכג) וכן כתב הח' ז"ל בס' המספר בשער הששי, כי חכמת הנגינות חכמה מפוארה, כי ערכה מורכבים מערכי החשבון ומערכי המדות, וחכמי המחקר אמרו כי הוא אחר חכמת הכוכבים, ואחר משפטי המזלות בעבור כי הוא רומזת אל קולות הגלגלים:

(קכד) הוא שם תואר אל האיש המחדד:

(קכה) שהכלים היו להם, והיו הולכים אל ארץ פלשתים ללטוש, לפי שלא הי' נמצא חרש אצלם:

(קכו) כי היה ראוי להיות למעלה אחר ויקח למך קודם שנזכר שילדו בנים:

(קכז) בפ' יקוו המים, (למעלה א ט):

(קכח) הוא מאוחר "לויאמר בת מי את", ויהיה פי' הפסוק "ויאמר בת מי את", וכבר אמר לה קודם שיתן לה כלום:

(קכט) הוא מאוחר להפסוק וישמע העם את הדבר הזה (שמות לג ד), ויהיה פי' הפסוק, "וישמע העם את הדבר הזה ומהו, הוא הכתוב אחריו "אמור אל בני ישראל":

(קל) שפירושו שם וכבר התחננתי, כי בפרשה הקודמת הזכיר את יהושע ואמר (דבר' ג כא) "ואת יהושע צויתי", ויהי' פי' ואתחנן שכבר התחנן קודם אמרו "ואת יהושע צויתי", ואמר בעבור שאינני עובר עמכם:

(קלא) ופירושו:

(קלב) והוא בב"ר (פ' כג ד) כי הכתוב לא הזכיר את המאורע אשר אליו כיון למך במאמרו, והנכון בדברים סתומים כאלו לשמוע לדברי חז"ל:

(קלג) שהיו נשיו פורשות ממנו משקיימו פו"ר:

(קלד) לפי שנגזרה גזרה לכלות זרעו של קין לאחר שבעה דורות:

(קלה) השביעי לאדם:

(קלו) פצע היא מכה שמוציאה דם וזכר אותה לאיש גדול:

(קלז) חבורה היא מכה שאינה מוציאה דם זכר לילד:

(קלח) פי' אם ילחום עמדי האיש הגבור באבן או באגרוף, וישית בי פצע או יעמוד לנגדי הילד בכח ידו וזרועותיו, ויעשה בי חבורה הלא נקל לי להרגו:

(קלט) עבר במקום עתיד:

(קמ) עבר במקום עתיד, וכן תרגמו אונקלום ויוב"ע "אתן":

(קמא) ג"כ עבר במקום עתיד:

(קמב) קין שהרג נתלה לו עד ז' דורות:

(קמג) בא המספר הקצוב במקום הבלתי קצוב להגדלת והפלגת הזמן:

(קמד) קין הרג במזיד:

(קמה) ורנה"ו ישיג עליו בזה וכתב כי מה ענין אם יפצעני אדם גדול או ילד שיהרגהו, ומאין הוכיח שכבר בטלה הגזרה, גם רמב"ן ז"ל לא מצא טעם בפירושים הללו ותיקן הדבר שהיו יראות מעונש שלא יהרג למך בעון אביו, כי השם לא אמר לקין סלחתי לך, רק שלא יהרג, ויגבה חובו מזרעו, ולא ידעו מתי עיי"ש שהאריך לבאר הדבר ולתרץ התמיהות:

(קמו) ומזרע קין לא ספר יותר מבני למך ואילך, לפי שלא קיים הזרע כי נמחו במבול:

(קמז) ונח בא מזרע שת:

(קמח) כי לא נשאר זרע מהבל וד' שילם לו זה תחתיו שישאיר זרע:

(קמט) שרשו "חלל" והוא מהבנין שלא נזכר שם פועלו מהנוסף:

(קנ) כי לא יבואו הפעלים האלה רק בבנינים הדגושים, ולא נדגש החי"ת שהוא עי"ן פעל מפני שהחי"ת אינה מקבלת דגוש, ונשתנה הדגוש למלאפום:

(קנא) ופירושו לשון תחלה, ושם תחלה המונח להוראת ההתחלה שאין דבר מלפניו, אמר ממנו "אז הוחל" וכן "ויחל נח" (למטה ט כ) ודומיהם, וכולם מלשון "חל" שחל ההויה על דבר:

(קנב) שהחלו להתפלל ולקרוא בשם ד', וכן פי' הרשב"ם שהתחילו להתפלל לד' מתוך צרות שנתחדשו:

(קנג) יש שפי' מלשון "חלול" ופי' כי הקריאה בשם ד' הוחל אז ושתפו עמו נבראי מעלה העצומים, יש שבחרו להם עבודת השמש, ויש שבחרו עבודת הירח, ויש כוכב פלוני, ויש כוכב פלוני, והאמונה ההיא התפשטה בהמון הערים לעבוד צלמי עץ ואבן אשר לא יראוך ולא ישמעון, וכן הוא בתרגום ירושלמי "ביומוהי הא שרו בני אנשא למפלח פולחנא נוכראה ולמכניא יתהון בשם מימרא דה' ":

(קנד) היה כתוב "אז הוחל שם ד' ", ולא היה צורך במלת לקרוא: