(א) ואז יתוודע לאחיו, ע"כ הוכרח להוציא כולם, א"כ הסבלות הוא עבור עמידת אנשים עליו, והנצבים עליו פי' משרתיו העומדים לפניו, כמו "הנער הנצב על הקוצרים" (רות ב ה):

(ב) והרא"ם הקשה על הח' ז"ל, וכתב "ולא ידעתי איך יפרש הלמ"ד של לכל הנצבים עליו" עיי"ש:

(ג) היה ראוי להנקד בְבֶכִי, שיהיה הבי"ת הראשון בשוא, והשני בסגול, מפני האתנח, כמו "ודיבון הבמות לְבֶכִי" (ישעי' טו, ב) וכתב בִבְכִי סמוך במקום בְבֶכִי שהוא מוכרת:

(ד) פי' שבא בחטף קמץ במקום חולם שלא כמנהג, כמו "לחם עוני" (דבר' טז ג) בחולם מוכרת, וסמוך את עֳנִי עמי (שמות ג ז):

(ה) אלא האלהים שלחני, וכן רוב "כי" הבא אחר מלת "לא":

(ו) למורה וליועץ המלך, כי המורה נקרא בשם אב, ולא יעשה דבר בלתי עצתי, כמו הבן הנסמך תמיד על עצת האב, עד שכל ענינו עושה על פי:

(ז) שפי' ג"כ מורה לתופשי כנור ועוגב, וכן "והיה לאב ליושבי ירושלים" (ישעי' כב, כא):

(ח) וכן פי' הרדי"א וכתב "המפרשים פי' תורש "תתמסכון", ולא יתישב לפירושם אתה וביתך וכל אשר לך, אבל הוא מלשון להוריש גוים גדולים, והוא כולל למה שאמר לשום לכם שארית בארץ, פן תורש מן העולם ברעב, אתה וביתך וכל אשר לך, ר"ל הבנים ובני בנים שכולם יוציאו מכל מה שלהם ברעב", ועיין קרני אור:

(ט) שהוא ענין שילוח והכרתה, ואיננו מלשון עוני אשר הוא מגזרת רש:

(י) השם הנפרד "פה":

(יא) ובסמיכות:

(יב) ממלת "פה":

(יג) למלת "פי":

(יד) בין ליחיד כמו "פי צדיק":

(טו) ובין לרבים:

(טז) פי' המדבר בעדו, כמו כאן, ראוי להיות בשתי יודי"ן:

(יז) וחסרו האחד להקל על הלשון:

(יח) ופי' פי שלי, וחסרו יו"ד האחד, כי משפטו ב' יודי"ן:

(יט) פי' בלשון עברי ובלי מליץ:

(כ) כמו פה, וכן "בכה על צואריו":

(כא) "עד צואר יגיע" (ישעי' ח, ח):

(כב) "באחד ענק מצורניך" (ש"ה ד ט):

(כג) פי' באמת:

(כד) ממלת צואר:

(כה) וכן פי' ר"י ן' גנאח, טענו את בעירכם כומסו, ותרגום תחת משאו (שמות כג ה) "תחות טוענה" כלומר תחת מעמסו, וכן פי' הרד"ק בשרש "טען" בפעם הראשון, וכן פי' הרלב"ג:

(כו) ושם פי' הח' ז"ל, כי מטועני חרב בלשון מדוקרים, ולפי"ז יהיה פי', כי ההרוגים הי' מדוקרים בחרב כל כך, והמכות הי' עליהם כמשא כבד ולא יוכלו להקים עוד:

(כז) מלשון מרעה, ופי' בהמות מרעינו, ר"ל צאנם וזולתו מן בהמתם:

(כח) מדינה שהיא ארץ דשנה והיא הטובה במדינות מצרים כמו החלב שהוא היותר שמן בבהמה:

(כט) ולכן נקראו חליפות:

(ל) לא פחות מזוג אחת:

(לא) לדעת הח' ז"ל קאי מלת "כזאת" על חליפות שמלות שבסוף הפסוק הסמוך, וכן פי' הרלב"ג והרדי"א ורע"ם והחזקוני, ובעל הרכסים לבקעה, ועיין קרני אור:

(לב) עיין (למעלה מא לה ובביאורי שם) והרד"ק פי' בר הוא התבואה שהוא מספוא לחמורים, וכן פי' ר"ש ן' מלך:

(לג) לחם אפוי, ורד"ק פי' לחם הוא התבואה הנקיה למאכל בני אדם, וכן פי' ר"ש ן' מלך:

(לד) הוא מיץ קטניות ובו מינים שונים, ובמשנה, "אפונים השופין מין זרעים, אפונים הגמלנין מין ירק" (כלאים ג, ב) עיין ברע"ב שם, "אפונים שחורים אפונים לבנים" (טבול יום א ה) "שיער של אפונין ושל עדשין" (שבת קמג, א) ונקראים כן לפי שהם עגולים כאופנים:

(לה) מיני קטניות, וכן הוא (יחז' ד ט) "ופול ועדשים ודחן וְכֻסְמִים"

(לו) ידוע, והוא שם פרי עץ (במד' כ, ה):

(לז) כן נקראו הענבים היבשים "ושני צמוקים" (ש"א, ל, יב) ותרגם יוב"ע "ותרין אתכולין דענבין יבשין":

(לח) פרי עץ (שמות טז כז), ויעשו מהם הדבש, ובדרז"ל (תוספתא ברכות ריש פ"ד) "דבש תמרים", והוא מיץ מתוק היוצא מהתמרים ומהתאנים:

(לט) ואו"ת "וזוָודין" וכן תיוב"ע, וכתרגום צדה, כי עיקר פירושו דבר המוכן לאכול כאשר הוא בדרך ואין צריך תיקון, ומלת "לדרך" מוסב על המזון לבד:

(מ) שאינם נכללים בשם מזון:

(מא) וכן פירש"י ז"ל עפ"י פשוטו של מקרא, וכן ת"א ויוב"ע "לא תִתְנַצון" ר"ל לא תריבו ע"ד מכירתי, וכן פי' ר"י ן' גנאח:

(מב) וכן פי' שם הח' ז"ל מגזרת ויפג לבו" וענינו בטול תנועה ושוממות ורפיון כח הדבור, וכן פי' הרד"ק, ענינו רפיון וחלישות:

(מג) שעמד לבו מתנועתו, כי פסקה נשימתו ותנועת לבו והיה כמת, וזה יקרה בבוא לו השמחה פתאום כי הלב נפתח פתאום, והחום התולדי יוצא ומתפזר בחיצוני הגוף, ובזה הלב מתקרר וכן פי' הרמב"ן ורע"ס:

(מד) פי' אפילו שלא האמין מכ"ז נתפעל, וכן פי' המפרשים בפ' "כי קרוב הוא" (שמות יג יז) אעפ"י שהוא קרוב מכ"ז לא נחם מפני הטעם הזה המפורש שם:

(מה) נרפא מן העלוף הקודם, וחזר לבו לבריאתו:

(מו) דמשמע כי וימת לבו ע"י מנוחת התנועה:

(מז) וכן יאמר קודם זה "ואני מעתה לא יעמד בי כח", ויסיים "ונשמה לא נשארה בי" דרך גוזמא והפלגה:

(מח) די לי זאת השמחה שהוא חי, ואפילו אינו מושל, וכן ת"א "סגי לי חדוה" שפי' יש לידי שמחה בידעי שהוא חי, וכן פי' הרלב"ג: