(א) שם כולל ובה מחוזות לכל אחת שם פרטי:

(ב) "בארץ רעמסס" הכתוב למטה (פסוק יא) פרט, וכן פי' רש"י ז"ל "רעמסס מארץ גשן היא" ועיין ברא"ם ששם הגי' בהיפך:

(ג) העי"ן מרעמסס הכתוב בפ' יא הוא בשו"א נח "רַעְמְסֵס":

(ד) הכתוב (בשמות א יא) "ויבן ערי מסכנות לפרעה את פתם ואת רעמסס" והעי"ן בפתח:

(ה) איננה הארץ שהי' דרים בה ב"י, ובכ"י רש"ד הגי' "איננה אותה שהי' דרים":

(ו) ונקראת ג"כ "רעמסס":

(ז) ובכ"י רש"ד הגי' "כסוס ופרד" וכן מביא הטור על התורה דעת הח' ז"ל ויגרוס כן, ויאמר כסוס ופרד, דעתו הצריכים למלחמה, ושייך שפיר ואם יש בם אנשי חיל, כי לא היו לו מקנה צאן, וכן פי' החזקוני, על הסוסים ועל הפרד ועל הגמל והראיה (בד"ה א כח א) ויקהל דוד את כל שרי ישראל ושרי כל רכוש ומקנה וגו' ולמעלה (שם כז ל) כתיב "ועל הגמלים":

(ח) שרשו "תעה" ובתשלומו וַתּתְעֶה, כן ותלה שרשו "להה" ובתשלומו וַתִּלְהֶה ובא פתח לפני הה"א להרחיבה בעבור שהיא גרונית, והיא נראית לפי שהיא במפיק, כמו שנפתח לפני העי"ן במלת "ותתע", משא"כ ותלאה, ותתעה, שהה"א נחה ואין צורך להרחיבה בא סגול לפניה (רש"ד):

(ט) בהכפל פ"א הפעל:

(י) שהוא ג"כ כפול:

(יא) פי' כאדם הנלאה לא ידע מה לעשות:

(יב) שרשו "תמם", וכן הוא דעת הרד"ק במכלל ובשרשים שרש "תמם":

(יג) שרשו "דמם":

(יד) "הֲבוּ" בשוא ופתח, ובא בקמץ בעבור הה"א שהוא אות הגרון וכ"כ הרד"ק:

(טו) במקרא לא נמצא כ"א בעבר ופי' כלה הכסף, כמו שת"א ויוב"ע "שְלִים" וכן יאמר בפסוק יח "כי אם תם הכסף":

(טז) בשקל "כי ירא לשבת בצוער"

(יז) ר"ל שאמרו למה נמות וגו' גם אדמתינו":

(יח) וקודם זה כתוב "הארץ וכל אשר עליה, הימים וכל אשר בהם, ששב מחיה על כל הנזכר לפניו, כי האדמה כאשר היא שוממה היא כמו מתה שאינה מוציאה עשב ועץ פרי כמשפטה:

(יט) ושרשו "ישם":

(כ) ושרשו "ידע" וכן תשם ששרשו "ישם" ע"כ בא התי"ו בצירי להמשיך יו"ד השרש, ועיין תוס' קדושין לב ב ד"ה זקן שמשם משמע ששרשו "שמם":

(כא) כן הוא בתוספתא דסוטה פ"י עד שלא ירד יעקב למצרים היה רעב במצרים, משירד מהו אומר "הא לכם זרע וזרעתם", וכן הוא בספרי דבר' יא י', וכן הוא בב"ר פ' פד "זה כלה את הרעב וזה כלה את הרעב", (פי' כשירד יעקב למצרים פסק הרעב, וכן יוסף כלה את הרעב שקבץ כל אוכל וכלכלם) ועוד שם בב"ר סוף פ' פט "שכיון שירד יעקב אבינו לשם כלה הרעב:

(כב) ובכ"י רש"ד הגי' "מצאנו בדרש כי נסתלק הרעב בזכות יעקב ויתכן, גם יתכן שהיה הרעב וכו'" וכנראה היה הנוסח הזה לפני הרמב"ן ז"ל, ודעת הח' ז"ל שהי' אלו שתי השנים לאחר בוא יעקב למצרים ואח"כ הוקל הרעב בג' שנים האחרונות:

(כג) והרמב"ן השיג ע"ז, ודעתו וכן דעת הרד"ק ורע"ס, כי "בשנה ההיא" היא השנה הששית לשני הרעב ובשנה השנית פי' שנית לה שהיא השביעית לשני הרעב ועיין קרני אור:

(כד) בעבור שאמר הכתוב"העם" שהוא לשון רבים, ומלת "אותו" לשון יחיד ויפרש הח' ז"ל שהעתיק כ"א ממקומו:

(כה) ויהיה פי' שהעבירם ממנהגם להיותם עובדי אדמה:

(כו) שתרגם "אַרעָא דכֻמָרַיָא", וכן תיוב"ע דפי' כומרים, וכן פי' רש"י ז"ל, וכן פי' הרלב"ג:

(כז) שקנו אחוזה נחלת שדה וכרם לבד מה שנתן להם יוסף, וכן תיוב"ע "ואחסינו בה אחסנא חקלין וכרמין":

(א) למעלה (כד ב) ועיין ביאורי שם:

(ב) מפורש (למעלה כד מט) "חסד הוא דבר שאינו חיוב, ואמת הוא לקיים דבר החסד ההוא":

(ג) היא הגויעה בכל מקום, ולא שכיבה ממש שהיא הקבורה, כמו וישכב דוד עם אבותיו (ואח"כ) ויקבר בעיר דוד (מ"א ב י) וכן פי' רש"י ז"ל:

(ד) רצוני להקבר במקום שנקברים שם אבותי:

(ה) במערת המכפלה ששם נקברו אבותי:

(ו) וכן פי' רש"י ז"ל בתחלת דבריו, והוא מדרז"ל (מגילה טז ב) היינו דאמרי אינשי "תעלה בעידניה סגיד ליה", ר"ל עצה טובה, שאם האדם צריך לאדם קטן ממנו, אפיל יהיה קטן כשועל הזה שהוא חיה פחותה ישתחוה לו, שכן יעקב השתחוה לבנו בעבור שהיה צריך לו, וכן פי' הרשב"ם שהשתחוה ליוסף:

(ז) נתן שבח לשם על שנתן בלבו של יוסף לקברו עם אבותיו, וכאן נתקיים החלום שהשמש משתחוה לו אף לפי פי' הזה ואף שהשתחויה כלפי שכינה היתה:

(ח) וכן פי' שם הח' ז"ל (למעלה כג ז) והאומרים כי השתחויתו היתה לשם, לא אמרו כלום, כי הכתוב אומר שהשתחוה לבני חת