אמר ליה אנטינוס לרבי נשמה מאימתי נתנה באדם וכו' משעת פקידה וכו' מאימתי יצר הרע שולט באדם וכו' משעת יציאה. דנשמה [משלמת החסרון] משעת הריון שאז נגמרה פעולת האב. אבל יצה"ר [שהוא החסרון] משעת לידה שאז גמר פעולת האם, וקאמר בגמ' דאל"כ בועט במעי אמו ויוצא, היינו לבקש ההשלמה לחסרון וזה אי אפשר כשהוא בכח עד שיצא לפועל, כי השלמת החסרונות לא סגי בכח בלבד רק במעשה בפועל כמו ששמעתי שעל זה הם הנסיונות להוציא מן הכח לפועל לפי שעה מן האם שהולדתה היא בפועל ממש, אבל המעלה מן האב שמוליד בכח ואין ניכר עדיין ויצא לפועל בעת הריון וכך שלימות המעלה די בכח, [וכמו"ש פרק קמא דקידושין (מ'.) מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה מחשבה רעה אין וכו' וזה מבואר]. (דובר צדק דף י"ח. ד"ה ובזה)