בימי ר' זירא גזור גזירא, וגזור דלא למיתב בתעניתא, אמר להו ר' זירא נקבליה עיילוון ולכי בטיל הגזירה ליתביה אמר ליה מנא לך הא אמר להו דכתיב (דניאל י',י"ב) ויאמר אלי אל תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות לפני אלוקיך. ענין תפלת תענית הוא כמו שביאר כבוד אזמו"ר הגה"ק זללה"ה דבאמת השי"ת הוא בלי גבול ותכלית, והאדם הוא בעל גבול, וכשאדם עושה חטא הוא פוגם במי שהוא בלי גבול ותכלית והאיך מועיל תשובה שהוא בא מבעל גבול ותכלית. אמנם השי"ת הוא רב חסד, ע"כ כשאדם מקבל עליו לשוב בתשובה, מגביה השי"ת תפיסתו ומראה לו שיש לו חיבור עם אור השי"ת, וממילא הוי התשובה בלי גבול והחטא הוא רק בתפיסתו, וע"ז נאמר (תהלים ע"ח,ל"ט) ויזכור כי בשר המה וגו' וכמבואר במקום אחר. וזה שאיתא כאן בגמרא אמר ר' זירא ניקבליה והדר ליתביה וכו' ויאמר אלי אל תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות לפני אלוקיך נשמעו דברינו היינו אם נקבל עלינו התענית תיכף יהיה נשמע דבריו. וזה שאמרו חז"ל (תענית י"א:) המתענה לשעות מתפלל תפלת תענית, היינו כשיקבל עליו התשובה אף שהוא בגבול מתפלל תפלת עננו היינו שמראה לו השי"ת שיש לו חיבור עם אורו ית' ממילא הוה התשובה ג"כ בלי גבול. (תפארת יוסף תענית י"א. ד"ה מר עוקבא)