קרא ולא דקדק באותיותיה אמר רב טבי אמר ר' יאשיה הלכה כדברי שניהם להקל ואמר רב טבי אמר ר' יאשיה מה דכתיב שאול ועוצר רחם מה ענין שאול אצל רחם לומר לך מה רחם מכניס ומוציא אף וכו' והלא דברים ק"ו מה רחם שמכניסין לתוכו בחשאי מוציאין ממנו בקולי קולות שאול שמכניסין לתוכו בקולי קולות אינו דין וכו'. ענין סמיכות המאמר של הקורא ק"ש ולא השמיע לאזניו עם המאמר הזה, כי ענין הקורא את שמע ולא השמיע לאזניו הוא אדם שאין בכחו לברר ולזכך את לבו לרצון הש"י, ורק שאומר בלבו היינו שרצונו הוא לטוב, ואעפ"כ פסק רב טבי שיצא, והוא מפני שהקב"ה יברר את כל מעשים טובים של ישראל אף שנראים שאינם רק מן השפה ולחוץ, מ"מ הש"י יוכיח בצדקתו כי היה כלו לשם שמים מעומק הלב, ולכן נסמך לזה מאמר השני של ר' טבי מה ענין שאול אצל רחם, כי זה ראיה למאמר הראשון שהקב"ה יברר את מעשי ישראל לטוב, מה רחם שמכניסין בו בחשאי הוא כי במצוה הזאת, אין אף אחד שיאמר זכיתי לבי כמאמר (הגמ') (ויקרא רבה פרשה י"ד,ה') אף חסיד שבחסידים וכו' וראיה לזה שמכניסין בו בחשאי שנמצא בושה במעשה הזאת, כי באם היה האדם מזוכך בזה לא היה נמצא בזה בושה רק היה כשאר מצות, ועכ"ז מוציאין ממנו בקולי קולות היינו שעינינו הרואות שכמה נפשות יקרות יולדו מזה, ואין זה רק ממה שהקב"ה יוכיח בחמלתו שכל כוונת אדם בזה המעשה היה לש"ש, ונוכל ללמוד מזה כל שכן במקום שימצא צעקה בלב האדם להש"י על שאירע לו שלא מדעת שזה יקרא שאול, שמכניסין בו בקולי קולות הוא שהאדם צועק ומרעים להש"י שיושיע לו אינו דין שיוציאו ממנו בקולי קולות, היינו שהש"י יושיע ויברר את מעשי ישראל לבלתי ידח מהם נדח.