אברהם תיקן תפלת שחרית יצחק תפלת מנחה יעקב תפלת ערבית. תפלה הוא חיבור שהאדם מחבר את עצמו להש"י, אברהם תיקן תפלת שחרית היינו שהאדם יתן הודאה לשעבר ויתפלל על להבא שהש"י יוסיף לו טובה, ויצחק תיקן תפלת מנחה, היינו שמראה שקבל האור שנתוסף לו היום והוא שמח בחלקו, יעקב תיקן תפלת ערבית, היינו שבכל רגע צריך האדם להש"י ורק באורו יראה אור. ולכן תפלת ערבית אין לה קבע והלואי שיתפלל אדם כל היום. ועל זה נאמר (משלי כ"ב,ד') עקב ענוה יראת ה', היינו בימי הילדות שאז התגברות התאוה באדם אז עיקר החכמה יראת ה', ואחר כשנתבטל ממנו ההתגברות אז הוא צריך להלוך בדרך האמצעי, היינו עקב, היינו ממוזג אהבה ויראה, ואח"כ כאשר יזדכך לב האדם להמשך אחר הש"י, אז מותר להתפשט ולטעום מטוב, וכן מדרגות האבות אברהם היה ראשית חכמה יראת ה', יצחק היה עקב ענוה, ויעקב היה מנושא על כל הטובות וטעם ממקור החיים.