אמר ליה קיסר לר' יהושע בן חנניה בעינא דאיחזא לאלוקיכי א"ל לא מצית וכו' אזל אוקמא להדי יומא בתקופת תמוז א"ל אסתכל ביה א"ל לא מצינא א"ל יומא דחד משמשא דקמיה וכו' שכינה לא כל שכן. היינו שהראה לו אשר אור כזה שמוסיף והולך אין כח בכח הראות עיני בשר שהוא בעלי גבול לקבלו מחמת שהשמש הוא בלי גבול, על אחת כמה וכמה הש"י שהוא מוסיף והולך בהתגלות אלקותו ואורו ומחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, איך יהיה ביכולת האדם שהוא בעל גבול לראותו, ולכן האומות כמו שהש"י מוסיף אור והתגלות אלקותו המה מתבטלים כמו שמבטל כח ראות העינים בהסתכל בהשמש, אבל אנו ישראל כי אורייתא וקוב"ה וישראל חד (זוהר ויקרא ס"ג.) ובכל מה שמוסיף התגלות אורו ואלקותו כן מוסיף להם תמיד כח וגבורה לקבל האורה והתגלות אלקותו.