אשרי תמימי דרך. זה המזמור סובבות בו י״ב מלות רומזות על ענין התורה והם דרך. תורה. עדות. פקודים. חקים. מצות. משפטים. צדק או צדקה. דבר. אמרה. ארח. נפלאות. וכולם מיוחסות לאל על ענין התורה ומקומותיהם במזמור הם דרך אשרי תמימי דרך. בדרכי הלכו. בדרכיך חייני. תורה ההולכים בתורת ה׳. ותורתך חנני וכן רבים. עדות אשרי נוצרי עדותיו. ואשיבה רגלי אל עדותיך וכן רבים. פקודים אתה צוית פקודיך. בפקודיך אשיחה וכן רבים. חקים לשמור חקיך וכן רבים. משפטים בלמדי משפטי צדקך. כל משפטי פיך. צדק משפטיך. צדק משפט צדקך. בצדקתך חייני. דבר לשמור כדברך. לא אשכח דברך. אמרה בלבי צפנתי אמרתך. ועתה אמרתך שמרתי. ארח ואביטה ארחותיך. נפלאות ואשיחה בנפלאותיך.

וכל אלה הם נאמרים על התורה אם בכללה אם בפרטיה עד שאין פסוק שלא נזכר בו אחד מהם לבד מעט כגון ערוב עבדך לטוב אל יעשקוני זדים. לדור ודור אמונתך. כי אמונתך לא נאמ׳ על התורה רק על קיום הבטחתו ודרך אמונה בחרתי הוא דרך כלל לדרך אמתי הוא הפך מה שאמר דרך שקר הסר ממני וכן ואמונה מאד ר״ל אמתית וחזקה. וכן רחמיך וחסדיך ותשועתך אינם מזה הכלל וגם מאותם המלות שהוזכרו יש מהם שלא נאמרו על התורה כגון כמה ימי עבדך מתי תעשה ברודפי משפט. סמכני כאמרתך כהבטחתך שהבטחתני וכן פנה אלי וחנני כמשפט לאוהבי שמך שפי׳ כראוי לאוהבי שמך.

וכן בקצת מקומות שבהם מלות אלו אין כל אחת נאמרת על ענין אחד אבל יש שנאמרת על ענין אחר כעין דרך וארח שהם מלות מונחות על מצות מדריכות האדם במדות מעלות. ותורה ודבר ואמרה שהם נאמרים על כלל התורה, ומשפט וצדק שהם נאמרים על המצוות המונחות בדינין והנהגת היושר בין אדם לחבירו ונשארו עדות ופקודים ומצוה וחקים ונפלאות. ועדות ונפלאות הם כוללים הפנות הדתיות המקובלות בחדוש העולם ואמונת ההשגחה וגמול ועונש ויכלתו בשנוי הטבעים, ופקודים הפנות המושכלות במציאותו ואחדותו, וחקים על המצוות אשר תחת היסודיות בדברים שאין השכל מורה עליהם כשעטנז ואכילת חזיר ודומיהם, ומצוה על המצוות אשר הם ג״כ תחת היסודיות והשכל מורה עליהם כרציחה וגניבה וכבוד אב ואם כמו שביארנו בתורת ה׳ וכו׳ (תה׳ יט).

וענין הסוב אלו המלות בזה הוא שענין המזמור הוא תפלה לאל להיותו מעיר לעזור לנפשו להכין אותה ולסעדה בהשגחת ידיעת דרכיו ית׳ והיה מודיע רוב חשקו ותאותו בזה ודאגתו על הנכלים המטרידים אותו למנעו מזה והתעוררו שבכל רשעתם והטרדתם לא יוכלו להטרידו ולהדיחו מזה אבל שבכל עת עיניו ולבו תמיד להתעסק בעבודת האל ולהדבק בדרכי התורה ובמצות אלא שהיה מבקש עזר אלהי על זה וכפי שפע רוח ה׳ אשר נוספה בו ומלתו על לשונו היו דלתי פיו סובבות על צירי התורה והמצות בכל חלקיהן בכל פרטיהן והיה משפיע עצמו בהרבות זכירת שמות בהם בכל מה שהיה רוח פיו גובר להרבות בהם כמי שנכסף לשבח איזה דבר שמרבה בזכירת הרבה שבחים בכפל ענין במלות שונות.

והמזמור כלו בנוי על סדר אלפא ביתא למעלתו וכן הפליג בו לזכור שמונה פסוקים בכל אות ואות לא ידענו כונת המנין והרבה מפרשים טרחו בכך ומה שהביאם לטרוח בזה הוא שמספר שבעה ועשרה רגילים ושגורים בפי הכל, שבעה לענין שבעה כוכבי לכת וסדר ימי השנה שהולך על שבעיות ועשרה היא סוף כל המספרים אבל מספר שמנה לא נמצא בשום מקום ומפני זה טרחו בזה וכתבו מה שכתבו אלא שהם דברים [שאינם] מתישבים ויראה לי שלרוב כספו ותשוקתו בזה התעורר לרמוז על שכוונתו לשלול עצמו מכל דבר גופני שלא להשתמש בו רק כפי הצורך כפי מה שיחייבהו ההכנה להעמיד נפשו ולהכניע כל כחות גופניות לעבודת האל כמו שרמז באמרו בכל לבי דרשתיך כלומ׳ שכל כחות גופי הכנעתי לכך.

וידוע שחלקי הגוף הם חמשת החושים וחלקי הנפש הצומחת והמתאווה והמשכלת ורמז שכל נתחיו וחלקיו הוא מכניע לעבודת האל וכיוצא ברמז הזה בענין התפילין שבתפלה של ראש ד׳ בתים ובתפלה של יד בית א׳ מצד שבראש ד׳ חושים הראות והשמע והריח והטעם וביד אין בו רק חוש אחד והוא המשוש וכן שלש אותיות של שדי רמז על שלשה חלקי הנפש להתעורר בהבאתם שכל חלקי גופו ונפשו יכניע לעבודת האל. ומעתה נחל בביאור פרטי הפסוקים:

אשרי תמימי דרך ר״ל תמימים וענוים בהנהגתם ההולכים בתורת ה׳ ר״ל בדרך תורת ה׳.

ורמז עתה על שלימות המדות ואמ׳ אשרי נוצרי עדותיו ר״ל שלא להרהר בהכחשתם אע״פ שהעיון גוזר בהם. בכל לב ידרשוהו כלו׳ שבהאמנת העדות יתפללו לפניו ויאמינו שבתפלתם ישנו את תפקידם ויקרע גזר דינם הנגזר על פי המערכות.

אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו עבר במקום עתיד כלומ׳ גם כשיקבעו מושבתם על זאת האמונה יזהרו שלא יפעלו עולה ליראתם העונש אבל ילכו בדרכיו כפי כחם.

ואח״כ רמז על הפנות המושכלות ואמ׳ אתה ה׳ צוית פקודיך לשמור מאד והוא הפוך אתה צוית לשמור מאד. פקודיך ר״ל שלא יחטא בכונתם ואע״פ שהשכל והעיון יחייבם רוב העולם לא יאמינום רק מצד הקבלה כי אינם יורדים לעומק הדברים מדרך המחקר. ולי נראה לפרש צוית כמו קבעת כענין כי הוא צוה ונבראו כלומ׳ גזר וקבע להיות כן כלומ׳ אתה קבעת פקודיך כדרך שאדם שומרם מאד בתכלית השמירה מצד שהשכל מורה עליהם והעיון יחייב כן ומתוך כך אין שום אדם מפקפק בהם,

אבל אחלי ר״ל תפלתי ותחנוני להכין דרכי לשמור חקיך והמצוות השמעיות שאין השכל מורה עליהם. ואחלי לשון תפלה מלשון ויחל משה והאלף נוספת והיוד כנוי למדבר בעדו כלומ׳ תפלותי אבל אחלי אדוני לפני הנביא (מ״ב ה ג) בצרי תחת הלמד הוא כמו תפלות אדוני.

אז לא אבוש כלומ׳ אחר שאקיים המצוות לא אבוש בהביטי בהם כי העובר עבירה כשיביט בתורה ויראה באזהרתה יבוש מנפשו.

אודך ביושר לבב בלמדי משפטי צדקך כלומ׳ בראותי משפטיך הישרים ואודך ביושר לבב ר״ל תכלית הודאה בלא פקפוק

ובהכירי מעלת היושר אדע כי אף החקים הנגזרים בחכמה אע״פ שאיני יודע טעמם ולכן את חקיך אשמור. ועד מאד שבסוף הפסוק נקשר עם אשמור כלומ׳ את חקיך אשמור עד מאד תכלית השמירה כאלו השכל יחייבם. ואתה האל [אל] תעזבני אבל עזרני להשלים נפשי עד שאשיג ידיעת סבת הצטוותם.

במה יזכה נער וגו׳. מלת נער מונחת על קטון השנים ולפעמים על יד שדרך קטן לשרת את הגדול נקרא המשרת נער אע״פ שהוא גדול בשנים, נער עברי (בראש׳ מא יב) ומשרתו יהושע בן נון נער (שמות לג יא) והוא נער את בני בלהה (ברא׳ לז ב) גיחזי נערו (מ״ב ד יב) ולפעמים על צד היות קטון השכל חסר בדעתו נקרא מי שאינו שלם בדעת נער ואמ׳ ורחבעם היה נער (דה״ב יג ז) ר״ל שהיה לו דעת כנער. ונראה שדוד השפיל עצמו וקרא עצמו על זה הצד נער ומרוב תשוקתו להשלים נפשו ולא היה רואה עצמו מגיע עדיין למדריגה אשר מגמת לבבו אליה היה אומר במה יזכה נער כלומר על איזה צד יוכל הבלתי שלם לזכך וללבן ולברר את ארחו מכל סיג עד שיוכל להגיע לשמור כדברך שכבר עשיתי כל מה שאיפשר לי

והוא ענין בכל לבי דרשתיך ואחר שכן אל תשגני ממצותיך כלומ׳ לא תעמידני בחזקת שוגה ופתי בידיעת סבותיהם ובא הנה תשגני כדרך למה תתענו ה׳ מדרכיך (ישע׳ סג יז).

ואמ׳ בלבי צפנתי אמרתך כלומ׳ חקקתיה על לוח לבי שלא אתיאש ממנה ואשכחנה למען לא אחטא לך בשכחתי.

ואמ׳ ברוך אתה ה׳ כלומ׳ שלם בכל מיני השלמיות וכל מה שצוית וחקקת נמשך אחר פועל החכמה לא אפקפק בדבר מהם אע״פ שלא יורה עליו השכל אבל עם כל זה אני נכסף לידיעת סבות הדברים שאין השכל מורה עליהם והוא ענין למדני חקיך.

ובשפתי ספרתי כל משפטי פיך אינו כנגד מאמר בלבי צפנתי אבל חקקתים בלבי וספרתים בשפתי לפרסם שלימות תורתך. ורבותי׳ דרשו בהם עד שלא נתנו לי רשות לדבר בלבי צפנתי, משנתנו לי רשות בשפתי ספרתי (ע׳ עירובין נג).

ועדותיך האמור כאן הוא״ו נעה ונקראת וכן בשמונה אותיות שבאלפא ביתא זו סימן להם בד״ה מנצפ״ר ואמ׳ שהוא שש בהאמנת עדותיו כשמחת השגת כל הון יקר.

וכן בפקודיך אשיחה ואביטה ארחותיך תמיד

בחקותיך אשתעשע כלומ׳ ואני מתענג בקיומן כאלו ידעתי טעמן וסבתן ולא אשכח דבר מהם אע״פ ששכלי לואה ונסכל בידיעת סבתם.

גמול על עבדך וכו׳. כבר ביארנו בענין גמול כשהיא נאמרת בלא לשון תשלום שהיא נאמרת גם על התחלת עשיית החסד ולכן אמ׳ גמול עלי חסד שאחיה ולא שאני מבקש החיים לכונת תענוג רק שאשמרה דברך כלומ׳ שיהא לי עת שאוכל להגיע בו להשלים נפשי.

ומצד הטרדות שהיו מטרידות אותו היה מבקש על זה עזר אלהי והוא אמרו גל עיני ר״ל עיני שכלי ואביטה נפלאות מתורתך ורמז על חדוש העולם ושאר הפלאות הנמשכות אחריו. או רמז בענין נפלאות על קצת סודות התורה כי הדברים הנעלמים יקראו ג״כ נפלאים מענין כי יפלא ממך דבר למשפט (דבר׳ יז ח) ואמ׳ מתורתך כלומ׳ מקצת תורתך כי הרבה חלקים יש בתורה ושאינם בגדר העלמה (והתעלמות) כמצוות השכליות וכל מה שבא בשלימות המדות וכיוצא באלו.

ואמ׳ גר אנכי בארץ כלומ׳ שחיי האדם קצרים והנו כגר שאינו קובע דירה במקום גרותו וכמו שאמרו במדרש הלל כל יומא ויומא כד הוה בעי מיפק מבי מדרשא הוא אמ׳ ניזיל נגמול חסדין להדין אכסנאי דבביתאי יומא חד אמרין ליה תלמידיו כל יומא ויומא אית לך אכסנאי אמ׳ להון והדין נפשא עליבתא דיומא דין כאן ולמחר בקברא לאו אכסנאי היא כדכתי׳ גר אנכי וגו׳ ולכן אל תסתר ממני מצותיך אבל עזרני והכן לבבי להבינם

כי גרסה נפשי לתאבה ר״ל נשברה ונכתתה לרוב עמלה לרוב תאותה אל משפטיך בכל עת כלומ׳ שאף בעת התעסקי בהמוניות איני משתמש בהם רק בהכרח וגם שם ידך תנחני ועיני ולבי תמיד לעבודתך. ולתאבה מקור בתוספת ה״א.

וגערת עבר במקום עתיד וגערה שהיא קשורה עם זדים היא לסוף השחתה והענין שתשחית הזדים הארורים השוגים ממצותיך כלומ׳ חסרים ונעדרים מהם כלשון תרגום דהות שגיא ממנינא (בראש׳ לא לט). ומתפלל מצד הטרדתם אותו ומונעם אותו מן השלימות

ועוד שהם מלוצצים עליו על היותו מראה עצמו כחפץ בלמוד מה שאין כן דרך לוחם מלחמות והוא אמרו גל מעלי חרפה ובוז ומלת גל באה בפתח דרך זרות והיתה ראויה להיות בחולם ושורשו גלל כלומ׳ שנגול מעלי חרפתם בשכר שנצרתי עדותיך. וי״מ אותו מלשון גלוי מצד הדקדוק ואין לשון גלוי נופל יפה בענין.

ואמ׳ גם ישבו שרים כלומ׳ לא סוף דבר שהזדים מחרפים אותי כי גם השרים והחכמים בישיבתם מדברים בי על שאני מפליג עצמי במופלא ממני עם ראותם כל טרדותי ועם כל זה עבדך ישיח בחקיך מרוב החשק והתשוקה

וגם עדותיך שעשועי. ואנשי עצתי חסר הם כלומ׳ שאין לי עצה בזולתם ובי נדברו דרך גנאי כי כל לשון הדבור הנקשר עם בית מורה גנאי כמו ותדבר מרים ואהרן במשה (במדב׳ יב) וידברו באלהים (תה׳ עח יט) זולתי אם יפרד שהדבור לשבח או שייחס הדבור לאל כמו נכבדות מדובר בך (מזמ׳ פז) רוח ה׳ דבר בי (ש״ב כג) פה אל פה אדבר בו (במדבר יב). ונדברו לשון נפעל מורה התמדת דבור ומלת שיחה לדעתי מורה דבור בהמוניות ואם הדבור בענייני התורה והחכמה יורה דבור נאמר בזולת שלימות ידועה כענין שיחתן של תלמידי חכמים צריכה תלמוד (ע׳ ע״ז יט) כלומ׳ שיחתם אף בהמוניות וכן ישיחו בי יושבי שער (מזמ׳ סט יג) אתם ידעתם את האיש ואת שיחו (מ״ב ט יא) מרוב שיחי וכעסי (ש״א א טז). ולפיכך היה דוד מזכיר תמיד דבורו בחכמה בלשון שיחה דרך שפלות וענוה להודיע שהוא מכיר בחסרונו ויודע שאין דבריו בשלימות ידיעה אלא שרוב תשוקתו וכספו יביאהו לכך.

דבקה לעפר נפשי וכו׳. קרא ההתעסקות בהמוניות ובצרכי החומר עפר והיה אומ׳ דבקה נפשי בחמריות לרוב טרדותי עד שאני ירא פן תספה בעוני ותאבד ולכן חייני כדבריך כלומ׳ ככוונתך שהיא במציאות האדם להשלים נפשו.

דרכי ספרתי לפניך ה׳ כלומ׳ חפצי ותשוקתי בך ושרוב הטרדות מונעים אותי ואתה ה׳ ענני וחקיך למדני. ומלת ותענני עבר במקום עתיד.

ואמ׳ על זה דרך פקודיך הבינני כלומ׳ שאדע דרך חקירה ולמוד כי הבינה מיוחסת למה שבא דרך למוד כמו שאמרו אנשי כנסת הגדולה ומלמד לאנוש בינה ואז אשיחה בנפלאותיך כלומ׳ אף עם התחלת הלמוד.

דלפה נפשי מתוגה כלומ׳ דרך משל נמסה ונתכה וכדלף דמעה מרוב תוגותי על הצרות עד שאני ירא באבדן נפשי ולכן קיימני כדבריך והוא כענין חייני כדברך.

דרך שקר הסר ממני שלא אכשל במחקר בהטעאות ותורתך חנני לעזרתי להבינה כראוי

כי דרך אמונה בחרתי ר״ל דרך אמת להאמין בה מצד הקבלה מצד קבלתי ולכן כשאגיע לדעת יסודות התורה בדרך מחקר שמרני שלא תכשילני הטעאה כוזבת ודרך שקר. ומשפטיך שויתי י״מ שויתים לנגדי לבל אשכחם לעולם ולי נראה החזקתים כשוים וישרים מאין שום עוות.

דבקתי בעדותיך להאמין בהם אמונה חזקה ולכן אל תבישני להכשל בהם במחקר.

ואמ׳ דרך מצותיך ארוץ כלומ׳ אני בוטח שאתה תרחיב לבי ותיטיב הכנת שכלי עד שאלמד על נקל בלא רוב עמל ויגיעה שאני צריך לזה עזר אלהי מצד טרדותי.

הורני ה׳ דרך חקיך ואצרנה [עקב] ר״ל אותה הדרך בתכלית כי עקב הוא לשון סוף ולפיכך נקרא שכר הפעולה עקב מפני שהשכר בא בסוף הפעולה כלומ׳ שאצרנה עד תכלית מה שאיפשר. וי״מ עד סוף ימי וכן י״מ אצרנה בכל עקבי נתיבותיה שבכל ענייני ומהלכי אמשך אחרי נתיבותיה.

הבינני ואצרה תורתך ואז בהבנתי אשמרנה בכל לב לרוב שמחתי בהשיגי ידיעת ענייניהם

וכן הדריכני בנתיב מצותיך כי בו חפצתי ר״ל באותו הדרך חפצתי.

הט לבי להתעסק בעדותיך ואל אל בצע ר״ל שלא להתעסק בדרכי ההמיה לממון כי אהבת הממון וחמדתו נקרא בצע אע״פ שלא יקרא גוזל מפני שלסוף יביאהו לגזל או לאבק גזל וכבר אמ׳ בתורה יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע (שמות יח כא) אלא שפי׳ שונא המית הממון או שמא פירושו שונאי כל אנשי בצע כלומ׳ שונאי בצע וכל מי שיעשהו. אבל בכאן פי׳ על המית הממון

וכן נקרא המיית הממון שוא כי הם עמלי שוא והבל ועל כן אמ׳ העבר עיני מראות שוא כלומ׳ מראות בלבי מלקבוע רעיוני ומחשבותי בכך אבל בדרכך חייני ובדרכך חסר יו״ד הרבים.

הקם לעבדך אמרתך אשר ליראתך מלת ליראתך סובבת למלת לעבדך כלומ׳ העמד אמרתך קיימת וחזקה בלב עבדך אשר לבו דבק ליראתך.

העבר חרפתי אשר יגורתי ר״ל יגורתי מטרדותי המונעות שלימותי כי משפטיך טובים ושלימים וכשאיני משיגם על תכליתם אבוש מנפשי

וכן הנה תאבתי לפקודיך ולכן בצדקתך בקיום משפטי יושרך יצדקתך חייני ותעמידני.

ויבואוני חסדיך וגו׳ כאמרתך כלומ׳ כמו שהבטחתני וחסדך חסר יו״ד הרבים.

ואענה חורפי דבר שהיה אומר אין ישועתה לו באלהים (מזמ׳ ג) כי בטחתי בדברך ובהבטחתך ולא הרהרתי אחריה.

ואל תצל פי׳ לשון הפרשה כמו כי כל העושר אשר הציל א׳ מאבינו (בראש׳ לא טז) כלומ׳ אל תפריש ממני דבר אמת שלא תניחני להתעמק אפי׳ רגע אחד אלא בדבר אמת ועד מאד ר״ל מאד אני מבקש זה כי למשפטיך ר״ל לידיעת משפטיך יחלתי

וכן יחלתי שאשמור תורתך [תמיד] לעולם ועד כלומ׳ שאשמרה בעולם הזה ואשיג ממנה ארחות חיים לעולם הבא.

ואתהלכה ברחבה ר״ל באותה שהיא רחבה מני ים (איוב יא ט) או הוא שם כלומ׳ אצא ממצר העיון ולחצו למרחב הידיעה בשכר כי פקודיך דרשתי

וכן אדברה אז בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש או טעמו שהמדבר דברים מעצמו והוא מדבר אותם לפני חכמים שהם כמלכים באמת יבוש מפני שמפחד שלא יכשל בדבריו אבל המדבר בעדות השם שהם מצותיו לא יבוש כי הוא דובר אמת.

זכר דבר לעבדך ר״ל הבטחתך ולכן אמ׳ על אשר יחלתני כלומ׳ שהבטחתני ושמתני מיחל לך.

וחייתני עבר במקום עתיד כלומ׳ זאת היתה נחמתי בעניי ר״ל בעת צרותי כי בטחתי שאמרתך תחייני.

וזדים הליצוני ר״ל התלוצצו עלי ועם כל זה מתורתך לא נטיתי.

זכרתי משפטיך ר״ל ענשיך אשר מעולם ואתנחם כלומ׳ נחמתי מחטאי ושבתי בתשובה. וי״מ כשאני בעניי זכרתי משפטיך שהבאת על אנשים כמוני וקבלתי נחמה.

זלעפה אחזתני ר״ל רעדה מעונש הנתון מאתך לרשעים עוזבי תורתך.

זמירות היו לי חקיך בבית מגורי ר״ל בכל מקום שאני מתגורר בו. או נפרש מגורי ענין פחד מלשון מגור מסביב (מזמ׳ לא יד) כלומ׳ אף בזמן שהייתי מפחד מאויבי הייתי מתעסק בתורתך כאלו אני בוטח בשמחה ובטוב לבב.

זכרתי בלילה שהוא עת התבודדות שמך ה׳ ושמרתי תורתך או אמ׳ בלילה על עת הצרות.

וזאת היתה לי ר״ל זאת הישועה היתה לי כי פקודיך נצרתי.

חלקי ה׳ אמרתי שלא התעסקתי בדבר אחר רק מצד הכרח וכן חלקי לשמור דברך תמיד לא דבר אחר.

חליתי פניך בכל לב חנני כאמרתך ר״ל כהבטחתך שהבטחתני.

ואף כשהיה יצרי מדיחני להתעסק בהמוניות הייתי מחשב התועלת המשיגני מהם וההפסד המגיעני מצד הבטול והיה התועלת בעיני מעט והנזק גדול ואז אשיבה רגלי ללכת להתעסק בעדותיך

וחשתי ולא התמהמהתי ר״ל הייתי ממהר בלא שום עכוב להתעסק בשמירת מצותיך.

חבלי רשעים ר״ל ציריהם וצרותיהם עודוני ר״ל שללוני מלשון יאכל עד (בראש׳ מט כז) כלומ׳ שללו נפשי מרוב תגרתם ועם כל זה תורתך לא שכחתי

אבל הזדרזתי יותר לקום חצות לילה להודות לך על משפטי צדקך אשר הם ישרים וצדיקים באמת.

ואמ׳ חבר אני לכל אשר יראוך כלומ״ שאני ירא אותך כמותם או פי׳ שאיני מתנהג עמהם כמלך אלא כחבר וכן לשומרי פקודיך.

חסדך ה׳ מלאה הארץ ותמשכנה על הכל משוך גם כן חסדך עלי ולמדני חקיך.

טוב עשית עם עבדך. מלת עבדך נקודה בשוא עם אתנח דרך זרות ופי׳ הרבה טובות עשית עמי כדברך והבטחתך

אבל אני מבקש ממך שתלמדני טוב טעם ודעת במצות וכי במקום אע״פ כלומ׳ אע״פ שכבר האמנתי בהם וקיימתים מבלי ידיעת הטעם מ״מ אני מבקש לדעת את דרכיך.

ואמ׳ טרם אענה והוא לשון דבור כלומ׳ קודם שהתעסקתי בלימוד הייתי כשוגג בקצת דברים להעדר ידיעתי מהם אבל עתה אמרתך שמרתי. ויש מפרשים בו לשון כניעה כלומ, קודם שהייתי נכנע לפניך והייתי אומר שוגג הייתי כלומ׳ חסר וחסרון ידיעתי הביאני לכך. ולי נראה לפרש טרם אענה כלומ׳ יודע ומכיר אני סכלותי וקודם שיצא דברי מפי אני מכיר שאני שוגג ומכנים עצמי למה שאין ראוי לי אבל מה אעשה ואמרתך שמרתי ר״ל רוב תשוקתי וכספי לקיים מצותיך הביאני לכך,

ולכן טוב אתה ומטיב למדני חקיך.

טפלו עלי שקר זדים ר״ל יתחברו עלי בחנם והטרידוני מלהתעסק בעבודתך ועם כל זה אני בכל לב אצור פקודיך.

טפש כחלב לבם ר״ל נסתם לבם כחלב ר״ל כאלו נסתם בחלב שלא נתנו לב לעבודתך כלל אבל אני בתורתך שעשעתי ותורתך חסר בי״ת ושעשעתי בודד כמו השתעשעתי וכן ושעשע יונק (ישע׳ יא ח).

טוב לי כי עניתי ר״ל בעמל התבודדות למען אלמד חקיך

ואני איני כשאר מלכים שכל יגיעתם להון אבל אני טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. או פי׳ עניתי ממש כלומ׳ טוב לי מה שעוניתי בענין תפלתי וימי התענית להתבוננותי המכוון בהם עד שיהיו לי סבה לשמור חקיך.

ידיך עשוני בתקון האיברים ויכוננוני ר״ל שיצרתני בהכנת כח שכלי ואחר שכן לא תהא הכנתי בחנם אלא הבינני ואלמדה מצותיך.

ויריאיך יראוני שלם וישמחו בי כי לדברך יחלתי ויכירו בי שהמיחל לך לא תשיבהו ריקם.

ידעתי ה׳ כלומ׳ כל מה שהעמדתני בצרה ידעתי כי בצדק וביושר עשית ומלת ואמונה חסר בית כלומ׳ ובאמונה עניתני

אבל יהי נא חסדך לנחמני בהצילך אותי מצרתי כאמרתך לעבדך ר״ל כמו שהבטחתני

ויבואוני רחמיך ואחיה כי תורתך שעשועי ובעבורה אני חפץ לחיות

ויבושו זדים כי שקר עותוני כלומ׳ בשקרות העמידוני כמעוות כדרך והרשיעו את הרשע (דברים כה) שפי׳ יעמידו בחזקת רשע, ובשקר עשו בי תמיד אני אשיח בחקיך ואלמד בהם לשוב מחטאי

ואז בהתפרסם זה ישובו לי יריאיך ויודעי עדותיך אשר היו מרחיקים עצמם ממני לחטאי וכדרך שדרשו ז״ל על עון בת שבע שפירשו ממנו סנהדרי גדולה (יומא כב)

והכן לבי אליך להיות תמים ושלם בחקיך ולא אבוש מהם.

כלתה לישועתך נפשי ר״ל נכספה נפשי שתושיעני ולדברך ר״ל לדבר הבטחתך יחלתי. כלתה לשון חמדה

אבל כלו עיני מלשון כליון עינים כלומ׳ כלו עיני לאורך זמן תוחלתי. לאמרתך ר״ל להבטחתך לאמור מתי תנחמני.

כי היה עורי כנאד המתיבש בקיטור ר״ל בעשן כן היה עורי יבש לרוב צרותי ועם כל זה חקיך לא שכחתי.

כמה ימי עבדך כלומ׳ יודע אני שזמני קצר וא״כ מתי תעשה ברודפי משפט כדי שאראה נקמתי מהם בחיי.

כרו לי זדים שיחות להפילני בהם והוא משל על שיעצו עלי רעה אשר לא כתורתך כלומ׳ לא ביושר ולא במשפט. ושיחות ביו״ד ובחירק תחת השין כמו שוחות בוא״ו.

כל מצותיך אמונה ר״ל כל מצותיך והנהגותיך ובלעז אורדונמינץ כמו שפירשנו למעלה בענין אתה צוית פקודיך והענין כל הנהגותיך שקבעת הם משפט ויושר וא״כ אחר ששקר רדפוני ר״ל חנם עזרני מהם.

כמעט כלוני בארץ לארבם את נפשי להמיתה ברוב צרותיהם והטרדותיהם ועם כל זה לא עזבתי פקודיך. וי״מ ואף בעת שהיה בידי להנקם מהם ולהורגם נמנעתי מהם מצד פקודיך

ואחר שכן כחסדך הגדול חייני ואשמרה עדות פיך.

לעולם ה׳ דברך נצב בשמים. דברך והוא רצונך בבריאת העולם קיים לעולם ופרט תחלה בשמים כי הם הקיימים קיום אמתי אשר לא ישתנה לא בכלליו ובפרטיו.

ואמונתך חסר בית ופרט אחר כן ענין הארץ ואמ׳ וכן לדור ודור באמונתך ר״ל בקיום וחוזק רצונך כוננת ארץ להעמיד העולם כנקודה בתוך העגולה ועמדה בלא נטיה אנה ואנה וכן בלא השתנות כלליה אע״פ שאישיה מתחדשים תמיד

ועם כל זה ומשפטיך עמדו היום כלומ׳ כאשר תרצה לחדש כנגד מערכת הכוכבים וכנגד טבע הארץ הם עומדים לגזירותיך בכל עת וקיום כדרך היום אם בקולו תשמעון (לעיל צה ז) כלומ׳ אם תרצה עתה לשנות תפקידם הכל בידך וזהו (הוא) כי הכל עבדיך בראותם לכבודך וללכת לפניך.

ולולא שידעתי זה מתורתך שהיא שעשוע אז אבדתי בעניי כי הייתי מתיאש מכל טוב לרוב צרותי ולא נתתי אל לבי להתפלל ולהתחנן לפניך ואז אבדתי מן העולם הזה ומן העולם הבא

ומעתה לעולם לא אשכח פקודיך כי בם חייתני מהיותי אובד בעניי

ואתה ה׳ לך אני ובחרת הדבקים בך ובאמונתך הושיעני כי פקודיך דרשתי

והרשעים קוו לי לאבדני מן העולם הזה בצרותיהם שהיו מצרים לי ומן הבא בהטרדתם אותי ובהתעותם אותי מדרך השכל ועל כרחם עדותיך אתבונן.

ותכלה נראה שהוא לשון חמדה מענין ותכל דוד (ש״ב יג לט) כלתה נפשי (לעיל פס׳ פא) ואמ׳ לכל חמדה ראיתי קץ להיות האדם שבע ממנה בהשיגו אותה אבל מצותך והוא כלל עיניני החכמה רחבה מאד באין תכלית וכל עוד שישיג האדם ממנה חושק ונכסף יותר להתעסק בה.

מה אהבתי תורתך כבר ידעת במלת מה לפעמים תבוא למיעוט כמו מה הוא ופעמים לרבוי כמו מה רב טובך ומזה מה אהבתי תורתך עד שבכל עת היא שיחתי.

מאויבי תחכמני מצותיך ר״ל כל אחת ממצותיך כדרך עיר בן אתונות (זכרי׳ ט ט) ויקבר בערי גלעד (שופטים יב ז) ופי׳ ממה שראיתי שאויבי לא יוכלו להדיחני חכמתני תורתך כי לעולם היא לי ולא אסור ממנה לעולם

מכל מלמדי השכלתי כלומ׳ מכל א׳ מהם למדתי והשכלתי כי עדותיך וכו׳ ר״ל כי עדותיך שיחה לי תמיד עד שאאמין בהם

וכן אתבונן מזקנים הזקנים הם החכמים המנסים הדברים באורך הימים ויקנו חכמה מצד הנסיון ואמ׳ כי אע״פ שהוא נער וצעיר לימים ולא ארכו לו הימים לנסות מזקנים אתבונן שאשמור פקודיך. ונצרתי עבר במקום עתיד. או פי׳ שלשה הפסוקים כן מאויבי כלומ׳ יותר מכל אויבי חכמתני תורתך מאד שהתמדתי בלמודה והוא ענין כי לעולם היא לי וכן השכלתי יותר מכל מלמדי כי עדותיך היו שיחה לי תמיד וכן התבוננתי יותר מזקנים ר״ל המקובלים כי פקודיך נצרתי מדרך השכל והעיון.

מכל ארח רע ר״ל איש רע כלאתי רגלי מלצים וזו היא סבה שאשמור דברך כי הרחקת הלצים ומושבם ומעמדם היא מכל הדברים הצריכים תחלה בדרכי למוד. או נפרש רע על הדרך עצמו ר״ל מכל מדה מגונה כי שלימות המדות קודם בזמן לשלימות הנפש.

ממשפטיך לא סרתי ר״ל מהאמנת השגחתך בי להעניש הרשעים כי אתה הוריתני שהראיתני זה כמה פעמים עין בעין.

מה נמלצו ר״ל ערבו לחכי מדבש ואמרתך ר״ל כל אחת מאמרותיך.

מפקודיך הנודעים מצד העיון אתבונן ולכן שנאתי כל ארח שקר והם דברי החולקים.

נר לרגלי ר״ל מהלכי כי כמו שהנר מדריך היושב בחשך ללכת בדרך ישר כן דברך נר לרגלי ואור לנתיבתי. ואיפשר שהוא שב לאמרו מפקודיך אתבונן והבינה מיוחסת למה שנודע לאדם מצד הלמוד והחקירה ואמ׳ מפקודיך אני מתבונן יכלתך וידך החזקה עד שהם יביאוני להאמין המקובלות וזהו נר לרגלי דברך כלומ׳ שעם היותי מתבודד בדרכי החכמה אני אבחר מהם הצד הנוטה ליראת שמים ונמצא שהם נר לרגלי ואמרו תחלה נר והוא המאור הקטון ואחריו האור שהוא המאור הגדול הודיע לקיחת הדברים על הסדר ועל הצעה ראויה ונאותה.

ואמ׳ נשבעתי ואקיימה כלומ׳ שנזדרזתי על קיום התורה והעירותי עצמי לשמור משפטי צדקך הערה קיימת שלא אוכל לשנותם והוא משל בשבועה.

נעניתי עד מאד ר״ל נכנעתי מצרת האויבים עד שאני קרוב למות אתה ה׳ חייני כדברך שאמרת להחיות רוח שפלים.

נדבות פי ר״ל תפלתי רצה נא ה׳ ומשפטיך למדני כלומ׳ תן לי עזר להצליח בלמודי עד שאדעם

כי האויבים מטרידים אותי עד שלרוב מלחמותיהם נפשי בכפי תמיד ודרך כל חסיד להיות מסוכן בעולם הזה ועם כל זה תורתך לא שכחתי

וכן נתנו רשעים פח לי ר״ל נתנו בדרך שהייתי רוצה לילך פחים בעבורי ללכדני בהם ועם כל זה מפקודיך לא תעיתי ולי כמו בעבורי כדרך אמרי לי אחי הוא (בראש׳ כ יג).

נחלתי עדותיך לעולם כלומ׳ החזקתי בהם כאדם המחזיק בנחלת אבות קדמוניות כי ששון לבי המה ולכן אני דבק בהם הרבה.

נטיתי פועל יוצא כמו נטה את ידך כלומ׳ כשהיה לבי פונה להבלי העולם הטיתיו לעשות חקיך ולעולם עקב ר״ל וכן אעשה לעולם עד סוף ימי או בא עקב במקום שכר וגמול ולמ״ד לעולם במקום בעבור כלומ׳ פניתי מכל עסקי העולם בשביל שאזכה לחיי העולם הגמול הנצחי והתכליתי.

סעפים י״מ אותו לשון מחשבה מלשון שתי הסעפים (מ״א יח כא) שעפי ישיבוני (איוב כב) וסעפים תואר כדרך ושבח אני (קהלת ד ב) ופי׳ בעלי המחשבות הרעות. וי״מ אותו מזה אלא שאומרים שהוא שם דבר על המחשבות כאלו היה נקוד בשוא תחת הסמך ובחירק תחת העין ור״ל כל מחשבה רעה. וי״מ אותו כמו משחיתים מלשון מסעף פארה והוא אצלם תואר. ולי נראה שהוא מן הענין הראשון ומן הפי׳ הראשון וסעפים נאמ׳ על הנבוכים, כי סעפים הם לדעתי מחשבות אדם נבוך שמרבה מחשבות, וזהו שעיפי ישיבוני כלומ׳ אחר מבוכתם וזהו פוסחים על שתי הסעיפים כלומ׳ במבוכתם וכן בשעיפים מחזיונות לילה (איוב ד יג) כלומ׳ בעת רבוי המחשבות וצרוף המבוכות ואמ׳ שכל המבוכות שנאתי ותורתך התמימה לבד אהבתי.

ואמ׳ סתרי ר״ל מחסי ומגני אתה לסעדני מצרי כי לדברך יחלתי ר״ל להבטחתך.

ואמ׳ דרך זרוז והערה סורו ממני מרעים כלומ׳ אל תטרידוני ואצרה מצות אלהי.

סמכני כאמרתך ר״ל כהבטחתך ואחיה ואל תבישני משברי ר״ל שלא תעמידני מבוייש מתקותי ומבטחוני ששברתי לישועתך ר״ל שקיויתי לישועתך כי מי שתכזב תוחלתו עומד בוש ונכלם

וכן ענין סעדני ואושעה. [ואשעה] כמו ואספר מלשון ויספר תרגו׳ ואשתעי או הוא ואשתעשע או הוא כמו ואפנה מלשון ואל ישעו בדברי שקר (שמות ה ט) והקמץ במקום סגול.

וסלית מבנין הקל מענין מרמס כמו סלה כל אבירי (איכה א טו) כלומר רמסת והכנעת כל אותם השוגים ר״ל החסרים מחקיך וכן היה כראוי לאופני משפטיך כי שקר תרמיתם כלומ׳ כל התחסדותם כשמראים עצמם חסידים הוא שקר ואינו רק לרמות העולם ואותו ההתחסדות קרא תרמית כי הוא הגורם והוא כאלו אמ׳ שכל התחסדותם והראותם כצדיקים הוא שקר.

וסיגים הוא שנוי הרשעים כמו אצרוף כבר סיגיך (ישע׳ א) והשבת כמו בטלת וכל רשעי ארץ והוא פי׳ הסיגים כלומ׳ השבת הסיגים שהם הרשעים והפרת מחשבתם ולכן אהבתי עדותיך המאמתת גמול ועונש. ויש לפרש סיגים מוכרת במקום סמוך כמו דברים ניחומים (זכר׳ א יג) והוא הפוך כלומ׳ השבת סיגי כל רשעי ארץ והמבוכות קרא סיגים כי הסיג הוא כסף מעורב עם פסולת וזה הוא ענין המבוכה

ואתה בטלת מבוכתם בגמול ועונש בהראות ענשך בהם ולכן סמר מפחדך בשרי וממשפטיך ועונשיך יראתי וסמר מענין תסמר שערת בשרו (איוב ד טו) כי לרוב הפחד שערותיו של אדם עומדות וכן בשרו ר״ל עורו נדמה לו כאלו נעתק ממקומו מעל בשרו.

עשיתי משפט וצדק כלומ׳ לא עשקתי ועל זה אני בטוח שלא תניחני לעושקי

ערוב עבדך לטוב מלשון וערבה לה׳ (מלאכי ג ד) אלא שזה פועל יוצא כמו הערב כלומ׳ התנהג עם עבדך כאדון המתנהג עם מי שהוא ערב לפניו. לטוב כלומ׳ לטוב לי עד שלא יעשקוני זדים ולפי זה ראוי ללעזו לשון מתק כאלו אמ׳ המתק עבדך ובלעז אדונידייש וכמוהו עשקה לי ערבני (ישע׳ לח יד).

ועיני כלו נגזר מכליון עינים (דברים כח מה) ואמ׳ שכלו מרוב צפותם אורך זמן לישועתך ולאמרת צדקך ר״ל הבטחתך ויש לפרשו לשון חמדה.

עשה עם [עבדך] כחסדך כלומ׳ אם יש בי דבר מעכב עשה לי דבר כחסדך להטות כלפי חסד ויהיה זה סבה שאפנה ואלמד חקיך והוא ענין וחוקיך למדני כלומ׳ שתסבב לי זה.

עבדך אני ודבק בעבודתך ולכן הבינני ואדעה עדותיך.

ואמר עת לעשות לה׳ י״מ עת הוא לה׳ לעשות נקמה כאשר הפרו תורתך ר״ל שהפירוה ובטלוה ממני בהטרדתם והם אותם האויבים שמדבר עליהם תמיד. או אמ׳ הפרו תורתך על האויבים עצמם שאינם מקיימים בתורה. ויש לפרשו על ענין הגאולה כלומ׳ אע״פ שאתה מאריך להם בזמן הזה עוד יבא לעשות עת לה׳ לאשר הפרו תורתו. וי״ל עוד דומה לפי׳ הראשון שהוא דבר על הרשעים שהעת שאני חושב להתבודד ולעשות לה׳ ר״ל להתעסק בתורתו ובעבודתו הם הפרו תורתו ר״ל שמטרידים אותי ואצל אבי העזרי פי׳ נאה שב על אויביו שמחזיקים ברשעתם עד שאף בעתים שהיה להם להכנע ולשוב כמו בימי הזקנה או ימי הצרה או ימי האבל או זמן הנועד לתשובה הם הפרו תורתך ומרשיעים ביותר. ויש לפרשו עוד מעין מה שאמרו רבותי׳ ז״ל בשעת המפזרים כנס ובשעת המכניסים פזר כלומ׳ עת וזמן עתה למי שרוח ה׳ נוספה בו להתחזק ולהתאמץ בעבודת האל מפני שרבו הנבלים מפירי התורה ואם לא יתחזקו בה היחידים תבטל לגמרי. ורבותינו דרשו מזה שפעמים אדם יכול לדחות קצת מצוות דרך הוראת שעה כגון אליהו בכרמל שהקריב בבמות בשעת איסור הבמות כדי לעשות שם לה׳ להכרית עובדי הבעל וכן אלישע שאמ׳ וכל עץ טוב תפילו. ובדרש דרשו עוד העושה תורתו עתים עתים מפר ברית דכתי׳ עת לעשות לה׳ אלא שיהא יגע בה בכל עת. וכן יש מפרשים המקרא על שלא יתיאש אדם מן התשובה כלומ׳ עת לעשות לה׳ לרחם ולקבל בתשובה אותם שישמרו תורתך. ויש לפרש עוד דרך פשט עת הוא שיעשו לה׳ אותם שהפרו תורתך כלומ׳ הרבה עמדו ברשעם, עת הוא שישובו

ופסוק על כן אהבתי נקשר יותר יפה לפי׳ הראשון ולדומים לו מענין הנקמה יותר מן האחרים כלומר על כן בהיותי בטוח שתראה נקמתך בהם אהבתי מצותיך מזהב ומפז כי בכל כסף וזהב לא אוכל להנקם מהם כמו כבטחון בך ובפקודיך ובמשפטיך

וכפל הענין ואמ׳ על כן כל פקודי כל ישרתי וכל פקודי כל זר מאד לפי מה שפי׳ בו זולתי ואצלי [נראה] לפרש מה שכבר הקדמנו שהפקודים הם הפנות שהשכל מורה עליהם במציאותו ואחדותו ית׳ והם דברים שהמתנגדים עלינו ור״ל חכמי המחקר חזקים באמונתם כמונו ומביאים ראיות ומופתים עליהם, ולהיותם שוים עמנו בהם קראם פקודי כל. ואע״פ שיש בקצת אמונות קדומות כופרים במציאותו ית׳ כמו שכבר נרמז אין להם מבוא וזכר למיעוטן ולפחיתותן. והכוונה בשני הפסוקים על כן אהבתי המצוות המיוחדות לתורתנו. וישרתי ר״ל שהם ישרים בעיני כל הפקודים הכלליים שחכמי האומות שוים בנו אבל כל ארח שקר והם מה שחלקו עמנו בשאר הפנות המיוחסות לנו הנכללות בשם עדות שנאתי והרחקתי.

פלאות עדותיך כלומ׳ דברים נכבדים הם עד להפליא בהם על כן נצרתם נפשי ר״ל להפליא שהאמונה בהם. וי״ל פלאות עדותיך דברים מכוסים ונעלמים מן החקירה ועיון ועל כן נצרתם נפשי ר״ל עיינה וחקרה בהם להכחיש כל החושב לבטלם מצד המופת ופי׳ נצרתם נתנה עין השכל להבינם.

ופתח דבריך אתה ה׳ שאתה מבין הפתאים ר״ל נותן בהם תבונה יאיר לכל הולך חשכים ורמז על פתיחת התורה שהתחילה בהודעת חדוש העולם. או שבפתח דבריך לתלמיד החוקר כלומ׳ שאם אולי לרוב הפליאה נתרשל מללמוד, לא כן תדמה כי פתח דבריך ר״ל תחילת עיונך יאיר מי שהוא מבין פתאים.

ופעירת הפה נאמ׳ על הרחבת הפה הרחבה יתרה והשאיפה היא משיכת דבר אל הפה ובליעתו במהירות ואמ׳ שקבלתי הדברים בשמחה יתרה ובתאבון חזק עד שפערתי פה למשוך הדברים ההם כן לרוב התשוקה בתורה כדרך פתח פיך ואכול את אשר אני נותן אליך. כי למצותיך יאבתי כמו תאבתי

ולכן פנה אלי וחנני כמשפט לאוהבי שמך כלומ׳ כראוי להם.

ופעמי ר״ל מעגלותי והנהגותי הכן באמרתך הכינם והדריכם לעשות כאמרתך ואל תשלט בי כל און כלומ׳ שתשמרני מכל טעות ושגיאה.

ופדני מעושק אדם עד שאנוח מהטרדתם ואשמרה פקודיך.

פניך האר בעבדך כלומ׳ שתקבל דברי ברצוי כי כל הנכנס אצל חבירו ושואל ממנו והלה מקבלו בשמחה יאמר בבני אדם הסברת פנים ואצל השם בלשון אור וזהו יאר ה׳ פניו אליך ואף במלכים נאמ׳ באור פני מלך חיים (משלי טז טו) כלומ׳ כשהמלך מסביר פנים לאדם הוא סימן החיים הפך חמת מלך מלאכי מות (שם פס׳ יד).

ואמ׳ פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתך ר״ל בעבור לא שמרו תורתך וייחס העין למינים כדרך ולא תתורו אחריי לבבכם ואחרי עיניכם כלומ׳ שאני מתחרט על שלא שמרו תורתך. כן פי׳ רבים ולי נראה שהוא דואג על הרשעים על אבדן נפשם ואמ׳ פלגי מים ירדו עיני על אותם הרשעים שלא שמרו תורתך שהם אובדים ונמקים בעונם.

צדיק אתה כלומ׳ אל אמונה ואין עול וכן משפטיך ישרים בלא שום עוות ואמ׳ משפטיך לשון רבים ר״ל כל אחד ממשפטיך.

צוית כמו גזרת וקבעת כדרך כי הוא צוה ונבראו ובלעז אורדונישט כלומ׳ עדותיך קבעת להתנהג בצדק ואמונה רמז לאמונת גמול ועונש.

ואמ׳ צמתתני כלומ׳ שהכריתה והשמידה אותי קנאתי בראותי כי שכחו דבריך צרי עם ראותי הצלחתם היתרה כדרך קנאתי בהוללים (לעיל מ׳ עג).

ואמר צרופה אמרתך ר״ל בלא שום סיג ולכן עבדך אהבה ודבק בה׳ דבוק חזק עד שלא יוכל שום אדם להדיחני ממנה

והוא אמרו צעיר אנכי ונבזה בין האויבים על אשר לא משכתי אחריהם ועם כל זה פקודיך לא שכחתי

כי ידעתי צדקתך ר״ל יושר משפטיך. צדק לעולם ותורתך אמת והאמת לא יקבל תמורה וחלוף

והנה מצאוני צר ומצוק.

צדק עדותיך לעולם הבינני ואחיה ר״ל הדריכני בהבנתם ואחיה לעולם רמז לחיים הנצחיים.

קראתי בכל לב כלומ׳ כשאני בעמקי מבוכת הצרות אני בוטח בך [וקראתי] אותך בכל לב ולכן ענני ה׳ ואצור חקיך כלומ׳ שאיני מתפלל בחיי ובהצלחתי רק לזכות בשמירת חקיך

והוא בעצמו ענין קראתיך הושיעני ואשמרה עדותיך.

ונשף ר״ל לילה ואמ׳ קדמתי בנשף לקום ממטתי קודם לשאר בני אדם להתפלל לפניך ויחלתי לדברך שתענני כאמרתך בתורה מי כה׳ אלהי׳ בכל קראנו אליו (דברים ד ז)

וכן קודם שאתפלל לפניך קדמו עיני אשמורות לשיח באמרתך ר״ל בתורתך ולהתבונן בנפלאותיך ואשמורות הם עתות היקיצה והם שלש בלילה ואמ׳ שהוא נעור בסוף האשמורת הראשונה שהוא שליש הלילה ומתחיל להתעסק בתורה.

וקולי שמעה כחסדך ר״ל כמו שהטית חסדך עלי כמה פעמים וכן ענין כמשפטיך חייני כלומ׳ כמו שהתנהגת עמי בדרך משפט כל הימים.

וקרבו רדפי [זמה] פי׳ קרבו לזמה ולנבלה כי פי׳ זמה כלל תועבות ונבלות כתרגו׳ עצת חטאין ולכן אמ׳ מתורתך רחקו שהוא הפכה.

קרוב אתה ה׳ ר״ל לכל אשר יקראוך וכל מצותיך אמת אין להרהר אחריהם בשום פקפוק.

ואמ׳ קדם ר״ל מאז ידעתי והכרתי מעדותיך כי לעולם יסדתם כי ראיתי שהם בנויים על שרשים אמתיים ונמצא בהם שלימות בלא שום חסרון וצרוף אמתי בלא שום סיג אין מחוקה להשתנות ולהתחלף.

ראה עניי וחלצני ר״ל הצילני מצרי כי תורתך לא שכחתי.

ריבה ריבי [להנקם] מאויבי וגאלני מהם. לאמרתך חייני ר״ל העמידני בחיים כדי לשמור אמרתך שאיני מבקש החיים לתענוג רק לשמור חקיך.

ואמ׳ רחוק מרשעים ישועה ר״ל דבר הישועה רחוק מהם כשהם בצרה גדולה רחוק הוא שיושעו ממנה כי חקיך לא דרשו אבל אני שאדרוש חקיך ומתפלל לפניך מרוב צרותי ראוי שתענני

כי רחמיך רבים וכמשפטיך חייני והצילני מאויבי

כי רבים עלי רודפי וצרי ועם כל זה מעדותיך לא נטיתי

ולא עוד אלא שהוספתי להתקוטט בהם על אשר לא שמרו אמרתך וקרא בוגדים אותם שמבני עמנו אשר היו מתנכלים עליו ומפירים ברית האל ותורתו. ויש לפרש ראיתי בוגדים בהצלחה וקצתי בחיי ואתקוטטה מלשון נקטה נפשי בחיי (איוב יא) שהוא נפעל ונפשנו קצה (במדבר כא ה).

ראה כי פקודיך אהבתי ה׳ כחסדך חייני.

ראש דברך אמת רומז על אמונת השגחה וגמול ועונש.

שרים רדפוני חנם רמז על שאול והנמשכים אחריו ועם כל זה הייתי מתפחד רק מדברך אם לא אוכל לקיימה לרוב הטרדתם

כי שש אנכי על אמרתך כשאני יכול לקיימה כמוצא שלל רב עד שפניתי מכל עסקי והתעסקתי בה

והוא ענין שקר שנאתי ואתעבה ר״ל התעסקות בהמוניות שנאתי ומאסתי ותורתך בלבד אהבתי.

ושבע ביום ר״ל הרבה פעמים הללתיך ואין מנין השבע בדיוק (וכן פי׳ רד״ק) אבל שהוא מורגל בלשון שבע על חטאתיכם (ויקר׳ כו יח) כי שבע יפול צדיק וקם (משלי כד טז) שבע תועבות בלבו (שם כו כה) והורגל הענין בלשון לענין שבעה כוככי לכת ושבעה ימי השבוע. ורבותי׳ דרשוהו על שבע ברכות של ק״ש שחרית וערבית לפניה ולאחריה (ירוש׳ ברכות ג ע״ג) אלא שאין כוונתנו אלא בביאור פשטי הכתוב. ואמ׳ שאני אהללך על משפטי צדקך ר״ל הנראה ממשפטי ישרך בגמול ועונש כי בזה אני בטוח שיהיה

שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול ועכוב בהצלחתם האמתית ואיפשר ששלום הזה רומז על שלימות אמתי.

ואמ׳ שברתי כלומ׳ על כן בדעתי זה שברתי וקויתי בישועתך ומצותיך עשיתי ר״ל קיימתי

וכן שמרה נפשי עדותיך והם הפנות המקובלות ואהבם מאד

וכן שמרתי פקודיך ר״ל הפנות העיוניות וחזר וכלל העדות עם הפקודים לכללם יחד לומ׳ שהוא נמשך באמונת הכל מצוות ופקודים ועדות וזהו כל דרכי נגדך כלומ׳ שאין לבי ומחשבתי פונים רק בך כדרך בכל דרכיך דעהו (משלי ג ו) והוא שאחז״ל וכל מעשיך יהיו לשם שמים (אבות ב יב).

תקרב רנתי ר״ל צעקתי לפניך ה׳ שתקבלנה. כדברך הבינני ר״ל הכן להבין עד שאשיג כמה שהיתה דברך וכוונתך בבריאת האדם להשיג

וכן בא כאמרתך הצילנו פי׳ שתצילני מכל מכשול ומכל דבר מונע או מעכב שלימות המניע עד שאשיג כאמרתך ר״ל ככוונתך ורצונך.

ותבענה שפתי תהלה פי׳ דבור כמו יום ליום יביע אומר (תה׳ יט) ויקרא כן התמדת הדבור כדרך מקור המים הנובע בלא הפסק וכי במקום כאשר כלומ׳ כאשר תלמדני חקיך תבענה שפתי תמיד תהלתך.

וכפל הענין תען לשוני אמרתך כי העניה ג״כ לשון דבור וענית ואמרת (דברים כו ה) ובעל המסורה פי׳ לשון שבח כלומ׳ תשבח לשוני אמרתך כי כל מצותיך צדק וראוי לשבחם והביא עוד במסורה לזה הענין אל תען כסיל כאולתו (משלי כו ד).

תהי ידך לעזרני ולהכין טבעי בהבנה כי פקודיך בחרתי אלא שאני צריך עזר אלהי לידיעת עניניהם.

ותאבתי לישועתך ר״ל שתושיע את נפשי ולזה תורתך שעשועי.

ותחי נפשי רומז על חיי הגוף כלומ׳ אני מתפלל על חיי גופי לא לתענוג רק שאהללך, ומשפטיך ר״ל מצותיך הנותנות סדר טוב והנהגה מעולה יעזרוני בכך כי שלימות המדות סבה לשלמות השכל. או אמ׳ תחי נפשי על חיי הנפש.

ואמ׳ על חיי זה העולם תעיתי כשה אובד שאינו יודע לשוב אל מקום רבצו כן אני בזה העולם לרוב טרדותי בו ולכן בקש עבדך כרועה הנאמן והשב נפשי אליך כי מצותיך לא שכחתי וכן ראוי שלא תשכחני.