שיר המעלות ממעמקים. גם זאת המעלה נאמרה על בני הגלות תפלה על הגאולה והערת הנבואה ליחל לאל ולבטוח בו בזה. וממעמקים ר״ל מעומק הגלות וממבוכת הצרות

קשובות ר״ל מקשיבות והוא תואר על משקל ושכולה אין בהם (שה״ש ד ב) שיאמ׳ ממנו שכולות.

אם עונות תשמר יה פי׳ שלא תסלח בתשובה ובבקשת מחילה מי יעמוד.

כי עמך הסליחה למען תורא כלומ׳ שבני אדם אי איפשר להם שלא לחטוא כי יצר לב האדם רע ואלו לא הבטחת בסליחה לא היית נורא כי כשחטא האדם כבר נואש מן הסליחה ויחשוב בעצמו שמאחר שלא תועיל תשובה טוב לו שימלא חפצו ונמצא שהבטחתך בסליחה הוא סבה שתורא. וי״מ שמצד שהאל נתן ממשלה בעליונים להראות מהם במצוות ופעולות גדולות בארץ אמ׳ שהסליחה איננה רק עמו לבד וכן אמרו בדרש, והביאור מדכתיב הנה אנכי שולח מלאך כי לא ישא לפשעכם.

ואמ׳ על לשון כל אחד מהגלות קויתי ה׳ רומז שתקותו להנצלו מצרות הגוף בעולם הזה וקותה נפשי רומז לתקותו בעולם הבא ולדברו ר״ל להבטחתו והוחלתי בודד כמו יחלתי.

נפשי לה׳ י״מ שהוא שב למה שאמ׳ קותה נפשי כלומ׳ נפשי לה׳ מקוה ומיחלת יותר ממה ששומרי החומות בלילה מקוים לבקר שהם שומרים לבקר שיוכלו לישון. וי״מ נפשי לה׳ כלומר נפשי נשואה לה׳ להתפלל לפניו להיותי מאותם השומרים לבקר לקום ממטתם להתפלל. ונ״ל כי עת הגאולה הוא קורא בקר כי זמן הצרות נמשל ללילה ואמ׳ נפשי נשואה לה׳ והיא מאותם השומרים לבקר ר״ל המחכים והמצפים ליום הגאולה וכפל ואמ׳ שומרים לבקר לחזוק.

ואמ׳ דרך הערת הנבואה יחל ישראל אל ה׳ ר״ל קוה אל ה׳ אם גדל עונך כי עמו החסד ואם רבו הצרות והרבה עמו פדות.

והוא יפדה את ישראל ר״ל מכל העונשים הראויים לבא לו מצד עונותיו כי גם העונש יקרא עון לטעם זה ר״ל להיותו בא מצד עון כמו כי לא שלם עון האמורי (בראש׳ טו טז) וכן תם עונך (איכה ד כב).