הללויה שירו לה׳ שיר חדש. זה המזמור כלו נאמ׳ על לשון הגאולה ועל סגולת העם הנבחר והיותו מיוחד לסגולה לאל ית׳ ואמ׳ שירו לה׳ שיר חדש כי הזמן ההוא יקרא אז חדש בנפלאות ובהראות גבורותיו וכח מעשיו לעמו. ואמ׳ תהלתו בקהל חסידים כי אז תמלא הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים ויקרא כלל העם חסידים.

ואמ׳ ישמח ישראל בעושיו לשון רבים כי ברוב מקומות כלל לשון אלהות ואדנות ואמ׳ בל׳ אלהים אלהיו אדונים אדוניו ואחר שמלת בעושיו שבה אל האל ית׳ נאמר בלשון רבים וכן כי בועליך עושיך (ישע׳ נד ה) איה אלוה עושי (איוב לה). וכפל הענין באמרו בני ציון יגילו במלכם.

יהללו שמו במחול בתוף וכנור יזמרו לו משל לזמר לפניו בתשוקה גדולה ובתאוה נמרצת וכלי הניגון להעיר לב בני אדם לכך.

כי רוצה ה׳ בעמו כלומ׳ שיבחר בהם ויוציאם מן הגלות ויפאר ענוים בישועה שיושיעם

ויעלזו חסידים בכבוד ר״ל בכבודם הנתון להם מאת האל ית׳ ויש לפרש בכבוד בנפש כי הנפש יקרא כבוד כאמרו עורה כבודי (תה׳ נז ט) ואמ׳ בישועה על התשועה הנצחית ואמ׳ יעלזו חסידים בנפשם וירננו על משכבותם ר״ל אחר מנוחתם הוא אחר המות כי השכיבה תאמר לפעמים במקום מנוחה, גם בלילה לא שכב לבו (קהלת ב כג) ועורקי לא ישכבון (איוב ל יז). וי״מ על משכבותם על מטותיהם שהשינה מקום זכות המחשבה וההשגה.

רוממות אל בגרונם ר״ל ספורם נפלאות האל והתעסק בהם והוא בידם כחרב פיפיות להגן עליהם מכל נזק, ובגרונם כמו בפיהם כי תחלה יצא הקול מהגרון ואחר מהפה או שהדבור בקול רם ייחס לגרון כמו קרא בגרון אל תחשוך (ישע׳ נח) ובעל פיפיות ר״ל בעל שתי פיות כלומ׳ משני צדדין ואולי רמז על שתי האומות הידועות להיות רוב גלותנו בתוכם.

ואמ׳ לעשות נקמה בגוים ר״ל שבזכות התעסקם בעבודת האל יראם נקמה בגוים ותוכחות בלאמים

וכן לאסור מלכיהם בזיקים ר״ל שלשלאות ונכבדיהם בכבלי ברזל

לעשות בהם משפט כתוב כלומ׳ כמו שייעדו הנביאים ואמ׳ על אותו זמן הדר הוא לכל חסידיו ר״ל לעם הנבחר ולכן יאמרו הללויה.