והכוונה בו כמזמור שלפניו לגמרי ואמ׳ אליך ה׳ אקרא כלומ׳ שלא אבטח באחר ואמרו אל תחרש ממני אע״פ שהלועזים נוהגים ללועזו מלשון דומיה תכלית הענין הוא חרש כי השותק לדברי המדבר אליו הוא עושה עצמו כאלו אינו שומע מה דבר ונמצא הענין כאלו אמ׳ אל תחרש אל תעשה עצמך כחרש וכבלתי שומע. וממני כלומ׳ אל תדום לקולי עד שתתרפה ממני והוא ענין פן תחשה ממני כלומ׳ כי יראתי פן תחשה ממני ויטרדוני האויבים עד שלא אוכל להתעסק בעבודתך ואהיה כמו הרשעים היורדים לגיהנם ותחשה ג״כ ענין דומיה כמו לחשות (קהל׳ ג ז).

ולכן שמע קול תחנוני. ובנשאי ידי הוא כדרך אפרוש כפי ודביר קדשך משל לשמים או הדבור ממש כדרך המתפלל בבית הכנסת שפניו לארון.

ואמ׳ אל תמשכני עם רשעים כלומ׳ אל תסבב שיגרמו לי להמשך עמהם ואמ׳ עליהם שהם מרמים העולם ומזייפים לבני אדם והוא ענין דוברי שלום וכו׳.

תן להם כפעלם וגו׳ כי אתה הוא המכירם ואמרו כמעשה ידיהם תן להם וגו׳ והשב גמולם להם כפל ענין במלות שונות.

כי לא יבינו אל פעולות ה׳ ר״ל לא יבינו היותם דרך גמול ועונש מצד האל ית׳ אבל יחשבו הכל מקרה. וענין יהרסם ולא יבנם הוא תפלה לאל שיהרסם הריסה עולמית שלא יבנם לעד.

ברוך ה׳ וגו׳ לרוב בטחונו הודה לאל כאילו נענה לתפלתו או דרך נבואה.

ומשירי אהודנו ר״ל לשוני.

ואמרו ה׳ עז למו שב אל גבוריו הנלחמים בעדו ומשיחו כנגד עצמו

ועד העולם פי׳ עד סוף העולם.