זה המזמור נאמ׳ על נסים שארעו במלחמותיו והזכיר בו קצת נפלאות האל ית׳. ואמ׳ על זה רננו צדיקים כלומ׳ שתשמחו ותגילו באל או ענינו שכל שיריהם יהיו בה׳ לא בדבר זולתו ואמ׳ לישרים נאוה תהלה כלומ׳ לחכמים שמכירים נפלאות הבורא ולהם יאות להלל לפניו.

ואמ׳ הודו לה׳ בכנור ע״ש שהשירים היו נאמרים על כלי שיר ואמרו בנבל עשור הוא כמו בנבל ועשור ע״ד שמש ירח (חבק׳ ג יא) ועשור הוא כלי ניגון בעל עשרה יתרים.

ואמ׳ שירו לו שיר חדש כלומ׳ מוסף על השירים הרגילים בכל יום שירו לו שיר חדש בפרט כל נס ופלא שהוא עושה לכם, היטיבו נגן בתרועה כלומ׳ בהמיה ובפרסום או הזכיר תרועה כשאר כלי השיר.

כי ישר דבר ה׳ כלומ׳ כשהאל שולח דברו וגזרתו על האדם הכל ביושר ומשפט וכל מעשהו באמונה אין עול.

ואמ׳ אוהב צדקה ומשפט עם היות הצדקה מורה על ענין חסד כלומ׳ שהמדה הטובה מרובה לפניו בהעביר מעט בקלות או להקל ענשם ר״ל עם היות אוהב משפט תתערב עמו לטובה ולכף זכות מדת הצדקה תמיד וברוב בני אדם והוא ענין חסד ה׳ מלאה הארץ.

ואחר שרמז על אמונת גמול ועונש הזכיר אמונת החדוש שהיא יתד שכל האמונות נשענות עליו והוא אמרו בדבר ה׳ שמים נעשו ר״ל ברצונו וכן וברוח פיו כל צבאם רומז על המציאות אשר בתוך הגלגל המקיף.

ואמ׳ כונס כנד מי הים כלומ׳ אע״פ שמצד הטבע היו המים ראוים להקיף הארץ הנה היה מאמרו ית׳ יקוו המים ותראה היבשה וכנסם ופינה אותם לצד אחד והוא ענין נותן באוצרות תהומות כלומ׳ כדבר שאדם מפנהו במקום נכון.

ואמ׳ אח״כ ייראו מה׳ כל הארץ כלומ׳ אחר שיאמין בחדוש העולם וגמול ועונש ימשך מזה שייראו מלפניו ויגורו ממנו.

ויכירו כי כל הבא בעולם הזה הוא אמר ויהי ואפי׳ ראהו נמשך הרבה לא יהיה נבוך בזה אבל יכיר כי הוא צוה ויעמוד.

ומי שירצה לצאת מתחת גזירתו ברוב השתדלות אינו כלום אחר שהוא גזרה מאתו ית׳ והוא אמרו ה׳ הפיר עצת גוים וכו׳. ואיפשר שאמ׳ זה ג״כ על מלכותו שהיה נמשך על פי האל על אף אויביו המשתדלים להעביר נחלתו.

והוא ענין עצת ה׳ וכו׳ מחשבות לבו וכו׳ ר״ל רצונו וכוונתו ולכן שבח המחזיקים באמונתו.

ואמר אשרי הגוי אשר ה׳ אלהיו כלומ׳ שאינם עובדים לזולתו ושהאל בחרו לנחלה כענין את ה׳ האמרת היום וה׳ האמירך היום (דברים כו) וכן ואתם תהיו לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים.

וחזר לספר על אמונת השגחתו ית׳ בתחתונים והוא אמרו משמים הביט ה׳ ראה את כל בני האדם כלומ׳ שהשגיח על כל מעשיהם וכפל הענין במלות שונות.

והוא אמרו ממכון שבתו השגיח על כל יושבי הארץ.

וענין היוצר יחד לבם י״מ בו כמו האוצר על דרך ואשליכהו בית ה׳ אל היוצר (זכר׳ יא יג) שהוא כמו האוצר כלומ׳ שהאל גנז עמו באוצרותיו כל מחשבותיהם ומעשיהם ר״ל שהכל ידוע אצלו ידיעה כללית כמו שאז״ל וכלן נסקרים בסקירה אחת (ר״ה יח). וי״מ בו לשון יוצר ממש ואין המכוון במלת יחד בשעה אחת אבל שהוא יצר את כלם אין מהם א׳ שלא יצרו ואחר שהוא יצרם על כל פנים ידע כל מחשבותיהם והוא כדרך היוצר עין הלא יביט הנוטע אזן הלא ישמע (מזמ׳ צד).

וחזר ג״כ להודות בהאמנה שהכל מאתו וכשיצליח האדם במעשיו כי הכל מאתו ית׳ והוא אמרו אין המלך נושע ברב חיל כמו שנודע למלך אשור וגבור לא ינצל ברב כח כמו שנודע בגלית וכמה כדמות אלו.

וכפל הענין באמרו שקר הסוס לתשועה אע״פ שרבה גבורתו וענין וברוב חילו פירושו ברוב כחו ושב על הסוס כלומ׳ שהאל לא ימלט הרכבו ברוב כחו.

וכל זה אמ׳ לעצמו שאינו תולה הצלחותיו והגברתו על אויביו על גבורתו ורוב חילו ובחירת מרכבותיו אבל הכל מאתו ית׳ והוא אמרו הנה עין ה׳ אל יראיו למיחלים לחסדו.

להציל ממות נפשם במלחמה ולחיותם ברעב ר״ל להצילם משאר המקרים והפגעים והזכיר א׳ מן הגדולים וההכרחיים שבהם.

ולייחס זאת האמונה לכל העם אמ׳ נפשנו חכתה לה׳ ולכן הוא עזרנו ומגננו הוא.

ואמ׳ כי בו ישמח לבנו כי בשם קדשו בטחנו.

וסיים דבריו דרך תפלה יהי חסדך ה׳ עלינו כאשר יחלנו לך.