לדוד וכו׳. גם זה המזמור בנוי על ענין העדר הסדור בין בני אדם בענין הצלחת הרשעים וצרת הצדיקים ושלא יהרהר אדם בכך אחר מדותיו של הקב״ה עד שיהא מזה נבוך באמונתו. ועל זה אמ׳ לכל הרואה את דבריו כאלו שמע קולו אל תתחר במרעים ופירושו אל תכעס בעצמך על ענין המרעים כשאתה רואה שלותם ואל תקנא בעושי עולה לעשות כעושה עולה ומלת תתחר מלשון חרי אף מבנין התפעל מלשון ויתגל. וי״מ אל תתערב מלשון ואיך תתחרה את הסוסים (ירמי׳ יב ה) והוא מבנין הקל ושרשו חרה.

ואמ׳ כי כחציר מהרה ימלו כלומ׳ שאין להצלחתם עמידה אבל יכרתו מהרה כחציר ויבולו כירק דשא ר״ל הירק שלא צמח עדיין אלא מעט והוא נובל מהרה ולכן אל תקנא בהם.

אבל אם ראית עצמך בצרות עם דעתך טוב הנהגתך בטח בה׳ ועשה טוב כמו שהורגלת לא תפתך מבוכתך שלא תחזיק בתומתך. ואמ׳ שכן ארץ ורעה אמונה כלומ׳ שעם היותך שוכן בארץ ר״ל בשפלות ודלות למד בני אדם בצדק והנהיגם באפני אמונה ישרה.

ואז תתענג על ה׳ ויתן לך משאלות לבך. ובאה מלת התענג צווי במקום עתיד כמו אם בין כוכבים שים קנך (עובדי׳ ד).

ואמ׳ גול על ה׳ דרכך כלומ׳ סבבה לשם והשלך יהבך עליו ובטח עליו והוא יעשה חפציך.

והוציא כאור צדקך ר״ל שיגלה ויפרסם צדקך והפרסום הוא בהיטיב לאחריתך והוא ענין ומשפטך כצהרים.

ואמ׳ דום לה׳ והתחולל לו כלומ׳ קוה אל ה׳ מענין דמו עד הגיענו אליכם (ש״א יד ט) וכן ותחולל לו (איוב לה יד) מענין תוחלת והוא פועל מרובע מנחי העין ושרשו חיל מלשון ויחילו עד בוש (שופטי׳ ג כב) וכן ויחל עוד שבעת ימים אחרים (ברא׳ ח י) ואע״פ שרוב הבאים מזה הענין הם משרש יחל הם שני שרשים בענין אחד. וי״מ והתחולל לו מענין חיל כיולדה (תה׳ מח ז) כלומ׳ שיסבול החיל והכאב בעבורו.

ואל תתחר במצליח דרכו כלומ׳ לא תכעס בעצמך על ראותך הצלחתו וכן באיש עושה מזמות ר״ל שמשלים כל מחשבותיו. וי״מ ג״כ אל תתערב ר״ל ברשעים כי הם על הרוב מצליחים בקנייני העולם ומקיימים מחשבותיהם הרעות.

ואמ׳ הרף ר״ל מן הכעס שאתה כועס בעצמך על זה וכן ועזוב חמה ואל תתחר אף להרע כלומ׳ שיביאך כעסך להרע מעשיך.

כי לסוף מרעים יכרתון וקווי ה׳ לבד יירשו ארץ.

ועוד מעט ואין רשע והתבוננת כלומ׳ שתתבונן מעט בענייניו ואיננו.

וכפל הענין באמרו וענוים יירשו ארץ והתענגו על רוב שלום ורמז בזה לשלום הנצחי והירושה הנצחית וכן ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ (ישעי׳ ס כא).

וכנגד מחשבות הרשע אמ׳ זומם רשע לצדיק כלומ׳ שחושב עליו מחשבות בתאותו אותו לוקה בצרות תמיד וחורק עליו שניו כלומ׳ שמתלוצץ על טוב הנהגתו וחסידותו.

ולסוף ה׳ ישחק לו כי ראה כי יבוא יומו כלומ׳ כאשר ראה כי יבוא יומו בהגמלו ממעט טובות שעשה ואז יבא יומו להענש על רוב מעשיו. או נפרש זומם רשע לצדיק ר״ל ומתנכל עליו להפילו במכמורות תחבולותיו.

וזהו ענין חרב פתחו רשעים ופי׳ פתחו כמו לטשו מענין והמה פתוחות (תה׳ נה כב) חרב פתוחה (יחזקאל כא לג) וי״מ פתחו הוציאוה מתערה כענין יסגור על איש ולא יפתח (איוב יב יד) כלומר שהכינו עצמם להפיל עני ואביון וכו׳.

וחרבם תבא בלבם וכו׳.

ואין לצדיק להיות דואג על מיעוט הצלחתו כי טוב מעט לצדיק מהמון רשעים רבים.

כי זרועות רשעים תשברנה לרוב המיתם וסומך צדיקים ה׳ להעמיד המעט שלהם.

כי יודע ה׳ ימי תמימים ר״ל זמן הקצוב להם ומכין להם כפי הצריך ולקץ ימיהם נחלתם לעולם תהיה.

ובעולם הזה ישמרו שלא יבושו בעת רעה ובימי רעבון ישבעו כי יספיק להם אותו המעט ע״ד צדיק אוכל לשובע נפשו (משלי יג כה).

והרשעים יאבדו ויהיו כיקר כרים ר״ל כחלב הכבשים שניתך מהר בהיותו על האש כך כשתגיעהו צרה יכלה מכל וכל ובעשן פירושו באש ולא יועילהו רוב קנינו שהוא מרבה נכסים בכל יום ויום עד שהוא לא דיו בשלו אבל גוזל וחומס.

ולווה ואינו משלם והצדיק יעמד בטובו עם מיעוט ממונו ואף מהמעט שבידו חונן דלים ונותן.

וזה בודאי הוא בהשגחה מאתו ית׳ כי מבורכיו יירשו ארץ ומקולליו יכרתו.

וקרא הצדיק גבר על שמתגבר לעבור עתו במעט ממונו והוא אמרו מה׳ מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ כלומ׳ שעמידתו היא בהשגחתו ית׳.

וגם כי יפול לפעמים ברשת הצרות לא יוטל ר״ל לא יושלך לגמרי כי ה׳ סומך ידו. והרשע במעט צרה שתגיעהו יכלה מכל וכל.

ואמ׳ נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב לגמרי ולא זרעו מבקש לחם. אבל שעם עוניו יספיק לו בכדי צרכו עד שמאותו המעט משפיע לזולתו.

והוא אמרו כל היום חונן ומלוה וזרעו לברכה.

ואחר שכן אל תבהילך שלות הרשע והצלחתו אבל סור מרע ועשה טוב ובזה תשכון בטח לעולם ובאה מלת שכון צווי במקום עתיד על הדרך שפירשנו למעלה.

ואמרו כי ה׳ אוהב משפט ר״ל מקשה היושר ולכן לא יעזוב את חסידיו לגמרי ולעולם נשמרו ר״ל שלא יסלק השגחתו מהם וזרע רשעים נכרת התעיף עיניך בו ואיננו (משלי כג ה).

וכפל הענין ואמ׳ צדיקים יירשו ארץ וישכנו לעד עליה.

ואמ׳ לשבח הצדיק שפיו יהגה חכמה ולשונו תדבר משפט כלומ׳ שלא יהרהר ולא יתן תפלה לאלהים בראותו הצלחת הרשע.

והוא ענין לא תמעד אשוריו כלומ׳ שלא יטה מדרך האמונה כי תורת אלהיו חקוקה בלבו לא תסור ממנו לעתים ולמצבים – ומלת תמעד באה על אשוריו שהם רבים כלומ׳ לא תמעד אחת מאשוריו.

ואף כשיראה הרשע מתגבר עליו וצופה ומתנכל להמיתו, יבטח בה׳.

ולא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו כלומ׳ לא יעמידנו בחזקת רשע בהשפטו על יד הרשע אבל יצילנו מידו כמקרה הצדיק הטוב.

ואחר שכן הוא הנהגת האל עם חסידיו קוה אל ה׳ ושמור דרכו שאם שפלת הוא ירוממך לרשת ארץ ובהכרת רשעים תראה.

ואפי׳ ראית להם הצלחה אל תשיאך כלל כי אני ראיתי כמה פעמים רשע עריץ ר״ל רשע בהצלחתו ומתערה ר״ל מתלחלח כאזרח רענן ר״ל כעץ שחול מאז על פלגי מים ובארץ טובה שעמד ביופיו זמן רב כמו אזרח בארץ שהוא אותו שהוא נאחז בארץ זמן רב ומשתרש ומתחזק בכל יום. וי״מ בו בעל ענפים כאזרח שבני משפחתו מרובים וכן יש מפרשים בתערה משריש כמו ערות על יאור (ישעי׳ יט ז) ולי נראה אזרח שהוא נטוע לצד מזרח והשמש נטוי עליו תמיד והוא רענן מצד אחר להיותו שתול על פלגי מים וזהו המשובח שבאילנות כי יסתפק בחום ובלחות הרבה.

ואמ׳ שעם כל זה לסוף יעבור והנה איננו ואבקשהו ולא נמצא.

ובהפך זה שמר תם וראה ישר ותראה שאע״פ שהוא לפעמים מתגלגל בצרות אחריתו לטוב והוא אמרו כי אחרית לאיש שלום ורמז בזה לגמול הנצחי הצפון לע״ה.

וכן אמ׳ על זה לעונש הנצחי ופושעים נשמדו יחדו אחרית רשעים נכרתה.

ואח״כ חזר להצלחת הצדיק מן הרשע כמחזיר הענין לעצמו שניצל כמה פעמים מכף מעול וחומץ בהשגחת האל ית׳ ואמ׳ ותשועת צדיקים מה׳ מעוזם ביום צרה.

והשם יעזרם ויפלטם מרשעים כי חסו בו. זהו ענין המזמור הוא סובב על כוונה שלא יתפתה האדם בהצלחת רשע כי אחריתו לרע והוא שהרבה פעמים תפסק הצלחתו בעולם הזה אם לא יחלה לו איזה זכות ולסוף אחריתו נכרתה. והצדיק אם הוא לפעמים מתגלגל באש הצרות ה׳ יסעדנו על ערש דוי ויסמכהו בכדי שיוכל לאכול ובאחריתו אחר כבודו יקחהו.